סימן קלא - דיני נפילת אפים, ובו ח' סעיפים
סימן קלב - דיני קדושת ובא לציון, ובו ב' סעיפים
סימן קלג - דין ברכו בשבת, ובו סעיף אחד
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה, ובו ב' סעיפים
הלכות נפילת אפים
סימן קלא - דיני נפילת אפים, ובו ח' סעיפים
א. (א) אין לדבר (ב) בין תפלה לנפילת אפים. (ג) כשנופל על פניו נהגו להטות (ד) [*] על צד שמאל . הגה: ויש אומרים דיש להטות (ה) על צד ימין (ו) והעיקר להטות (ריב"ש סימן רי"ב ובית יוסף בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו על צד ימין משום כבוד תפילין (ז) ובערבית או כשאין לו תפילין בשמאלו יטה על שמאלו (מנהגים). ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב וכל מקום ומקום (ח) לפי מנהגו . ומנהג פשוט (ט) לומר ואנחנו לא נדע כו' וחצי קדיש אשרי ולמנצח (טור) ואפילו בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח מלבד בראש חודש וחנוכה ופורים וערב פסח וערב יום כיפור וט' באב (מנהגים, ועיין לקמן סימן תקנ"ט):
ב. נפילת אפים (י) מיושב ולא מעומד. הגה: יש אומרים דאין נפילת אפים אלא במקום שיש (יא) ארון וספר תורה בתוכו אבל בלא זה אומרים תחנה בלא (יב) כיסוי פנים וכן נוהגים (בית יוסף בשם רוקח סימן שכ"ד). (יג) וחצר בית הכנסת הפתוח לבית הכנסת (מהרי"ל) או בשעה שהצבור מתפללין אז (יד) אפילו יחיד בביתו (טו) אומר תחנה בנפילת אפים (דברי עצמו פירוש אגור):
ג. (טז) אין נפילת אפים (יז) בלילה ובלילי אשמורת נוהגים ליפול על פניהם (יח) שהוא קרוב (יט) ליום :
ד. נהגו שלא ליפול על פניהם (כ) לא בבית האבל (כא) ולא בבית החתן (כב) ולא בבית הכנסת ביום מילה (כג) ולא כשיש שם חתן . הגה: ודוקא שהמילה או החתן (כד) באותו בית הכנסת אבל אם אין המילה בבית הכנסת אף על פי שהיא בבית הכנסת האחרת אומרים תחנון (פסקי מהרי"א סימן פ"א). וביום המילה שאין אומרים תחנון דוקא שחרית שמלין אז התינוק אבל במנחה (כה) אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול אומרים תחנון מה שאין כן בחתן שאין אומרים תחנון כל היום כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה). ולא מקרי חתן אלא ביום (כו) שנכנס לחופה :
ה. אם חלה (כז) מילה בתענית צבור (כח) מתפללים סליחות ואומרים וידוי ואין נופלין על פניהם ואין אומרים והוא רחום בשחרית אפילו במקום שנהגו לאומרו (כט) בלא זה :
ו. נהגו שלא ליפול על פניהם (ל) בט"ו באב ולא (לא) בט"ו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה (לב) שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין). (לג) בפורים אין נופלין על פניהם. (בל"ג בעומר אין נופלין. (לד) ביום כיפור אין נופלין. וכן בערב ראש השנה אפילו שחרית. מנהגים):
ז. (לה) ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל בכל חדש ניסן ולא בט' באב ולא בין יום כיפור לסוכות. (ולא מתחלת ראש חודש סיון (לו) עד אחר שבועות ):
ח. אין אדם חשוב רשאי (לז) ליפול על פניו (לח) כשמתפלל על הצבור אלא אם כן הוא בטוח (לט) שיענה כיהושע בן נון. הגה: (מ) וכן אסור לכל אדם ליפול על פניו בפשוט ידים ורגלים אפילו אם (מא) אין שם אבן משכית (הגהות אשירי סוף פרק תפלת השחר וריב"ש סימן תי"ב) אבל אם נוטה קצת על צדו מותר (מב) אם אין שם אבן משכית וכן יעשו ביום כיפור (מג) כשנופלין על פניהם (מד) אם יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע וכן נוהגין (מרדכי):
סימן קלב - דיני קדושת ובא לציון, ובו ב' סעיפים
א. (ראה בבאור הלכה [*] קונטרס מאמר קדישין ) (א) מתרגמינן קדושת ובא לציון וצריך ליזהר בו מאד לאמרו (ב) בכוונה . הגה: ולענין אם היחיד אומרה דינה כדין קדושה שביוצר ועיין לעיל (ג) סימן נ"ט. (ד) ובקדושה שבתרגום יחיד אומרה ולא שנים ואין לאמרה בקול רם (בית יוסף סימן נ"ט):
ב. אסור לאדם (ה) לצאת מבית הכנסת קודם (ו) קדושה דסידרא . הגה: ואומרים אחר סיום התפלה (ז) עלינו לשבח מעומד (כל בו). ויזהר לאומרו (ח) בכוונה וכשמגיע אל אל לא יושיע יפסיק מעט קודם שיאמר (ט) ואנחנו כורעים וכו' (טור). ואומרים (י) קדיש יתום אחר עלינו ואפילו אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם ואפילו מי שיש לו אב ואם (יא) יכול לאמרו אם אין אביו ואמו מקפידין (אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סימן ס"ד). (יב) ויש לומר פטום הקטורת (יג) ערב (יד) ובוקר אחר התפלה ואומרים תחלה אין כאלהינו וכו'. (טו) ואומרים השיר שהלוים היו אומרים במקדש (טז) שחרית לבד (טור). ויש שכתבו ליזהר לומר פטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן (יז) שמא ידלג (בית יוסף בשם מהר"י ואורחות חיים) אחד מסממנים ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה. ולכן נהגו שלא לאמרו בחול שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג. וכשיוצא מבית הכנסת אומר ה' נחני וגו' (כל בו) (יח) ומשתחוה ויוצא (מהרי"ל):
סימן קלג - דין ברכו בשבת, ובו סעיף אחד
א. בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא. הגה: (א) אפילו במקום שנהגו לאמרו בימות החול שמא לא היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו ברכו מכל מקום בשבת ויום טוב אין לאמרו (ב) דהכל באין לבית הכנסת קודם ברכו (בית יוסף בשם ריב"ש):
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה, ובו ב' סעיפים
א. (הגה: (א) נוהגין להרבות בתחנונים בשני ובחמישי ואומרים) (טור) (ב) והוא רחום ואומרים אותו בקול רם ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה (ג) ונקרא פורץ גדר . הגה: וכן נוהגין (ד) לאמרו מעומד אבל אומרים אותו (ה) בלחש ומה שנוהגים להרבות בתחנונים בשני ובחמישי משום שהם (ו) ימי רצון ולכן נוהגין גם כן (ז) להתענות בהם (טור):
ב. (ח) מראה (ט) פני כתיבת ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו (י) שמצוה על כל אנשים ונשים (יא) לראות הכתב ולכרוע (יב) ולומר וזאת התורה וגו' תורת ה' תמימה וגו'. הגה: ונהגו לעשות כן אחר שקראו בתורה אבל כשמוציאין אותו (יג) אומר השליח ציבור גדלו והקהל אומרים רוממו כו' אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים וכו' ויש אומרים לומר על הכל יתגדל (מסכת סופרים פרק י"ג וטור ומהרי"ל) וכן נוהגים ביום טוב ובשבת ויש להחזיק התורה (יד) בימין (מהרי"ל). וכשעולה הראשון לקרות אומרים (טו) ברוך שנתן תורה כו' (כל בו):
סימן קלב - דיני קדושת ובא לציון, ובו ב' סעיפים
סימן קלג - דין ברכו בשבת, ובו סעיף אחד
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה, ובו ב' סעיפים
הלכות נפילת אפים
סימן קלא - דיני נפילת אפים, ובו ח' סעיפים
א. (א) אין לדבר (ב) בין תפלה לנפילת אפים. (ג) כשנופל על פניו נהגו להטות (ד) [*] על צד שמאל . הגה: ויש אומרים דיש להטות (ה) על צד ימין (ו) והעיקר להטות (ריב"ש סימן רי"ב ובית יוסף בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו על צד ימין משום כבוד תפילין (ז) ובערבית או כשאין לו תפילין בשמאלו יטה על שמאלו (מנהגים). ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב וכל מקום ומקום (ח) לפי מנהגו . ומנהג פשוט (ט) לומר ואנחנו לא נדע כו' וחצי קדיש אשרי ולמנצח (טור) ואפילו בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח מלבד בראש חודש וחנוכה ופורים וערב פסח וערב יום כיפור וט' באב (מנהגים, ועיין לקמן סימן תקנ"ט):
ב. נפילת אפים (י) מיושב ולא מעומד. הגה: יש אומרים דאין נפילת אפים אלא במקום שיש (יא) ארון וספר תורה בתוכו אבל בלא זה אומרים תחנה בלא (יב) כיסוי פנים וכן נוהגים (בית יוסף בשם רוקח סימן שכ"ד). (יג) וחצר בית הכנסת הפתוח לבית הכנסת (מהרי"ל) או בשעה שהצבור מתפללין אז (יד) אפילו יחיד בביתו (טו) אומר תחנה בנפילת אפים (דברי עצמו פירוש אגור):
ג. (טז) אין נפילת אפים (יז) בלילה ובלילי אשמורת נוהגים ליפול על פניהם (יח) שהוא קרוב (יט) ליום :
ד. נהגו שלא ליפול על פניהם (כ) לא בבית האבל (כא) ולא בבית החתן (כב) ולא בבית הכנסת ביום מילה (כג) ולא כשיש שם חתן . הגה: ודוקא שהמילה או החתן (כד) באותו בית הכנסת אבל אם אין המילה בבית הכנסת אף על פי שהיא בבית הכנסת האחרת אומרים תחנון (פסקי מהרי"א סימן פ"א). וביום המילה שאין אומרים תחנון דוקא שחרית שמלין אז התינוק אבל במנחה (כה) אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול אומרים תחנון מה שאין כן בחתן שאין אומרים תחנון כל היום כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה). ולא מקרי חתן אלא ביום (כו) שנכנס לחופה :
ה. אם חלה (כז) מילה בתענית צבור (כח) מתפללים סליחות ואומרים וידוי ואין נופלין על פניהם ואין אומרים והוא רחום בשחרית אפילו במקום שנהגו לאומרו (כט) בלא זה :
ו. נהגו שלא ליפול על פניהם (ל) בט"ו באב ולא (לא) בט"ו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה (לב) שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין). (לג) בפורים אין נופלין על פניהם. (בל"ג בעומר אין נופלין. (לד) ביום כיפור אין נופלין. וכן בערב ראש השנה אפילו שחרית. מנהגים):
ז. (לה) ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל בכל חדש ניסן ולא בט' באב ולא בין יום כיפור לסוכות. (ולא מתחלת ראש חודש סיון (לו) עד אחר שבועות ):
ח. אין אדם חשוב רשאי (לז) ליפול על פניו (לח) כשמתפלל על הצבור אלא אם כן הוא בטוח (לט) שיענה כיהושע בן נון. הגה: (מ) וכן אסור לכל אדם ליפול על פניו בפשוט ידים ורגלים אפילו אם (מא) אין שם אבן משכית (הגהות אשירי סוף פרק תפלת השחר וריב"ש סימן תי"ב) אבל אם נוטה קצת על צדו מותר (מב) אם אין שם אבן משכית וכן יעשו ביום כיפור (מג) כשנופלין על פניהם (מד) אם יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע וכן נוהגין (מרדכי):
סימן קלב - דיני קדושת ובא לציון, ובו ב' סעיפים
א. (ראה בבאור הלכה [*] קונטרס מאמר קדישין ) (א) מתרגמינן קדושת ובא לציון וצריך ליזהר בו מאד לאמרו (ב) בכוונה . הגה: ולענין אם היחיד אומרה דינה כדין קדושה שביוצר ועיין לעיל (ג) סימן נ"ט. (ד) ובקדושה שבתרגום יחיד אומרה ולא שנים ואין לאמרה בקול רם (בית יוסף סימן נ"ט):
ב. אסור לאדם (ה) לצאת מבית הכנסת קודם (ו) קדושה דסידרא . הגה: ואומרים אחר סיום התפלה (ז) עלינו לשבח מעומד (כל בו). ויזהר לאומרו (ח) בכוונה וכשמגיע אל אל לא יושיע יפסיק מעט קודם שיאמר (ט) ואנחנו כורעים וכו' (טור). ואומרים (י) קדיש יתום אחר עלינו ואפילו אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם ואפילו מי שיש לו אב ואם (יא) יכול לאמרו אם אין אביו ואמו מקפידין (אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סימן ס"ד). (יב) ויש לומר פטום הקטורת (יג) ערב (יד) ובוקר אחר התפלה ואומרים תחלה אין כאלהינו וכו'. (טו) ואומרים השיר שהלוים היו אומרים במקדש (טז) שחרית לבד (טור). ויש שכתבו ליזהר לומר פטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן (יז) שמא ידלג (בית יוסף בשם מהר"י ואורחות חיים) אחד מסממנים ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה. ולכן נהגו שלא לאמרו בחול שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג. וכשיוצא מבית הכנסת אומר ה' נחני וגו' (כל בו) (יח) ומשתחוה ויוצא (מהרי"ל):
סימן קלג - דין ברכו בשבת, ובו סעיף אחד
א. בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא. הגה: (א) אפילו במקום שנהגו לאמרו בימות החול שמא לא היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו ברכו מכל מקום בשבת ויום טוב אין לאמרו (ב) דהכל באין לבית הכנסת קודם ברכו (בית יוסף בשם ריב"ש):
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה, ובו ב' סעיפים
א. (הגה: (א) נוהגין להרבות בתחנונים בשני ובחמישי ואומרים) (טור) (ב) והוא רחום ואומרים אותו בקול רם ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה (ג) ונקרא פורץ גדר . הגה: וכן נוהגין (ד) לאמרו מעומד אבל אומרים אותו (ה) בלחש ומה שנוהגים להרבות בתחנונים בשני ובחמישי משום שהם (ו) ימי רצון ולכן נוהגין גם כן (ז) להתענות בהם (טור):
ב. (ח) מראה (ט) פני כתיבת ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו (י) שמצוה על כל אנשים ונשים (יא) לראות הכתב ולכרוע (יב) ולומר וזאת התורה וגו' תורת ה' תמימה וגו'. הגה: ונהגו לעשות כן אחר שקראו בתורה אבל כשמוציאין אותו (יג) אומר השליח ציבור גדלו והקהל אומרים רוממו כו' אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים וכו' ויש אומרים לומר על הכל יתגדל (מסכת סופרים פרק י"ג וטור ומהרי"ל) וכן נוהגים ביום טוב ובשבת ויש להחזיק התורה (יד) בימין (מהרי"ל). וכשעולה הראשון לקרות אומרים (טו) ברוך שנתן תורה כו' (כל בו):