סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה', ובו י''ד סעיפים
סימן קלו - מי הם הנקראים לספר תורה בשבת, ובו סעיף אחד
סימן קלז - כמה פסוקים צריכים לקרוא לכל אחד, ובו ו' סעיפים
סימן קלח - שלא לשייר בפרשה פחות מג' פסוקים, ובו סעיף אחד
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה, ובו י''א סעיפים
סימן קמ - דיני הפסק בברכת התורה, ובו ג' סעיפים
סימן קמא - דיני קורא והמקרא, ובו ח' סעיפים
סימן קמב - דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק, ובו ב' סעיפים
סימן קמג - דין אם נמצאת ספר תורה מוטעה, ויתר דיני הספר, ובו ה' סעיפים
סימן קמד - שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה, ובו ד' סעיפים
סימן קמה - דין המתרגמין, ובו ג' סעיפים
סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה, ובו ד' סעיפים
סימן קמז - דיני גלילת ספר תורה, ובו ח' סעיפים
סימן קמח - שלא יפשיט שליח ציבור התיבה, ובו סעיף אחד
סימן קמט - שהציבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה, ובו סעיף אחד

הלכות קריאת ספר תורה




סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה', ובו י''ד סעיפים

א.  (א) בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהם (ב) ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא. הגה: ואם היו ב' חתנים בבית הכנסת והם ישראלים (ג) מותר להוסיף לקרות ד' דלדידהו הוי כיום טוב שמותר להוסיף (מרדכי פרק הקורא עומד הגהות מיימוני פרק י"ב מהלכות תפלה). ונראה דהוא הדין לשני בעלי ברית דיום טוב שלהם הוא כדלקמן סימן תקנ"ט. (ודין שבת ויום טוב עיין לקמן ריש סימן רפ"ב לענין הוספה):

ב.  מקום שמפסיקין בשבת שמפסיקים בשבת בשחרית שם קורין (ד) במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה. הגה: (ה) [*] אם בטלו (ו) [*] שבת אחת (ז) [*] קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה (ח) קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) (ועיין לקמן סימן רפ"ב):

ג.  (ט) כהן קורא בתורה ראשון (י) ואחריו לוי ואחריו ישראל:

ד.  (יא) המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות (יב) [*] לפני חכם גדול ישראל והוא שהכהן (יג) יודע לקרות (ומיהו אם יוכל לקרות עם השליח ציבור מלה במלה (יד) סגי בכך כדלקמן סימן קל"ט) (אבודרהם), (טו) שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה:

ה.  (טז) אם הספר תורה פתוח והכהן קורא את שמע (יז) אינו רשאי להפסיק וקור [*] אים ישראל במקומו. הגה: וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל אם אין הכהן מתענה קורין לישראל (יח) וטוב שילך הכהן מבית הכנסת (מהרי"ק שורש ט'):

ו.  אם נכנס הכהן לבית הכנסת (יט) אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה (כ) אינו פוסק אבל ברכו (כא) לא הוי התחלה (כב) ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא. אם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן (כג) ולא יעלה אחריו לוי . הגה: אבל ראשון (כד) יוכל לעלות (בית יוסף מהרי"ל בשם רבינו ירוחם נתיב ב' בחלק ג'). (כה) וכשקורין אותו אומרים במקום כהן שלא יטעו לומר שזהו כהן (טור):

ז.  אם היו כהן ולוי בבית הכנסת וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי (כו) והתחיל לברך ברכת התורה שנית (כז) אין מפסיקין אותו :

ח.  אם אין לוי בבית הכנסת כהן שקרא ראשון מברך שנית במקום לוי (כח) אבל לא כהן אחר כדי שלא יאמרו (כט) שהראשון פגום :

ט.  וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה כדי שלא יאמרו (ל) שאחד מהם פגום :

י.  נהגו לקרות כהן אחר כהן (לא) בהפסק ישראל ביניהם ואומר החזן כשקורא לשני אף על פי שהוא כהן (לב) וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי. הגה: ולכן מותר לעלות גם כן (לג) למפטיר בכי האי גוונא ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו דהרי לא מזכיר שמו. ויש אומרים דאין לקרות (לד) כהן או לוי (לה) למנין שבעה אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי (אגור בשם מהרי"ו ומרדכי פרק הניזקין ובית יוסף בשם רבינו ירוחם) (לו) וכן נוהגין במדינות אלו ומיהו (לז) במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה:

יא.  יש מי שאומר שאם קרא החזן (לח) כהן או לוי (לט) ואינו שם לא יקרא לאחר בשם (מ) משום פגמו של ראשון אלא אחר (מא) יעלה מעצמו (וכן נהגו. שליח ציבור שהוא כהן (מב) יכול לקרוא כהן אחר לתורה) (מרדכי פרק הקורא עומד ואגור):

יב.  עיר (מג) שכולה כהנים אם יש (מד) ישראל אחד ביניהם אותו ישראל קורא ראשון (מה) מפני דרכי שלום וכל שאין בהם ישראל כדי סיפוקם או שאין שם ישראל כלל קורא כהן אחר כהן שאין שם משום פגם שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים והוא הדין לעיר שכולה לוים:

יג.  אם קטן קורא בתורה בצבור, בסימן רפ"ב. אם אין כהן אלא סומא או שאינו בקי, בסימן קל"ט:

יד.  בני אדם (מו) החבושין בבית האסורין אין מבי (מז) אים אצלם ספר תורה (מח) אפילו בראש השנה ויום הכיפורים . הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד אבל אם מכינים לו ספר תורה (מט) יום או יומים קודם מותר (אור זרוע הגהות אשירי פרק ג' דברכות ומהר"ם פדווא סימן פ"ח) (נ) [*] ואם הוא אדם חשוב (נא) בכל ענין שרי (שם):




סימן קלו - מי הם הנקראים לספר תורה בשבת, ובו סעיף אחד

א.  (א) [*] בשבת ויום טוב ויום הכפורים קוראים אחר הלוי (ב) תלמידי חכמים הממונים על הצבור ואחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותם פרנסים על הצבור (ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר) ואחר כך בני תלמידי חכמים (ג) שאבותיהם ממונים על הציבור (ד) ואחר כך ראשי כנסיות (ה) וכל העם :




סימן קלז - כמה פסוקים צריכים לקרוא לכל אחד, ובו ו' סעיפים

א.  ביום שקורין ג' אין קורין (א) פחות מי' פסוקים וידבר עולה (ב) מן המנין ואי סליק ענינא בבציר מי' פסוקים (ג) כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי:

ב.  אין קורין עם כל אחד פחות מג' פסוקים שנים קורין ג' ג' ואחד קורא ד' (ד) ואיזה מהם שקורא ד' הרי זה משובח:

ג.  אם דלג פסוק אחר ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בב' וה' (ה) וקרא יו"ד פסוקים בלא פסוק המדולג (ו) אינו חוזר (ז) ואם לאו חוזר אבל בשבת אפילו דילג (ח) פסוק אחד (ט) חוזר וקורא ואפילו אחר שהחזיר את התורה (י) ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא פרשת המועדים ( (יא) דינם ) כמו מנחה בשבת ושני וחמישי לפי שכבר קראו ה[*] פרשיות בשבתות שלהן:

ד.  [*] אם קרא אחד (יב) ב' פסוקים (יג) צריך לחזור ולקרות ואם לא קראו בין שלשתן אלא ט' פסוקים ג' לכל אחד אינם צריכים לחזור ולקרות וראיה לדבר (יד) פרק עמלק אבל אם קראו (טו) פחות מט' (טז) צריכים לחזור ולקרות :

ה.  אם קרא פרשת פרה ופסק בהגר הגר בתוכם (יז) וגלל ספר תורה חוזר ופותח ומתחיל (יח) מראש הפרשה עד תטמא עד הערב ומברך לפניה ולאחריה:

ו.  הקורא בתורה ראשון וקרא השני מה שקרא (יט) הראשון אם הוסיף על מה שקרא הראשון (כ) ג' פסוקים (כא) [*] או אפילו שנים (כב) במקום דלא אפשר אותו שני עולה מן המנין (כג) [*] ואם לאו (כד) אינו עולה מן המנין חוץ (כה) מפרי החג משום דלא אפשר:




סימן קלח - שלא לשייר בפרשה פחות מג' פסוקים, ובו סעיף אחד

א.  הקורא בתורה (א) לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים מפני היוצאים אז מבית הכנסת שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים (ב) וכן לא יתחיל בה פחות מג' פסוקים (ג) מפני הנכנסים אז בבית הכנסת שיאמרו שלא קרא הראשון אלא ב' פסוקים. הגה: ואין חילוק בין פרשה פתוחה לסתומה ופרשה שאינה רק ב' פסוקים (ד) מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם (תרומת הדשן סימן נ"ד). ויכוין שיתחיל תמיד לקרא (ה) בדבר טוב (ו) ויסיים בדבר טוב (אור זרוע ומיימוני פרק י"ג מהלכות תפלה). ועיין לקמן סימן תכ"ח:




סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה, ובו י''א סעיפים

א.  במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים ושלש בינו לבין עצמו (א) לא יעלה . ובמקום שהחזן קורא (ב) הוא צריך לסדר (ג) תחלה (בית יוסף):

ב.  מי שאינו יודע לקרות (ד) צריך למחות בידו ש (ה) לא יעלה לספר תורה ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו אם כשיקרא לו שליח ציבור מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות ואם לאו לא יעלה:

ג.  אפילו (ו) ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמרו לו קרא ונהגו ששליח ציבור כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות (ז) משום דהוי כאילו משעה שמינוהו לשליח ציבור הרשוהו על כך. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כן ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות אבל (ח) אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני ומי שאביו מומר לעבודת כוכבים קורין אותו בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד (ט) שלא לביישו ברבים (תרומת הדשן סימן נ"א וספר חסידים). ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו אבל אם הוא גדול והורגל באותה העיר לעלות בשם אביו והמיר אביו לעבודת כוכבים קוראים אותו בשם אביו כמו שהורגל שלא לביישו ברבים וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר (מהר"ם פאדוואה סימן פ"ז) ואסופי ושתוקי קורין אותו (י) בשם אבי אמו (יא) ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם כמו לגר (דברי עצמו). סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב (ומהרי"ל כתב (יב) דעכשיו קורא סומא (יג) כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ):

ד.  (יד) כל הקורין (טו) מברכים לפניה ולאחריה ופותח הספר קודם שיברך (טז) [*] ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו (יז) ואחר כך יברך ולאחר שקרא גולל ומברך. (הגה:
ובשעה שמברך ברכה ראשונה (יח) יהפוך פניו על הצד שלא יהא נראה כמברך מן התורה (כל בו) ונראה לי דיהפוך פניו לצד (יט) שמאלו ):

ה.  (כ) נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא. (ובמדינות אלו (כא) נהגו שיהא מגוללת (כב) בין גברא לגברא , וכן עיקר):

ו.  אומר (כג) ברכו [*] והברכות בקול רם והאומרם בלחש (כד) טועה ויש אומרים שצריך לחזור ולברך בקול רם. הגה: כדי (כה) שישמעו העם ויענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד (טור). ואם לא שמעו הצבור (כו) את המברך (כז) אף על פי ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן (בית יוסף בשם הר"י ואורחות חיים וכל בו):

ז.  אחר שענו העם ברוך ה' המבורך לעולם ועד (כח) חוזר המברך ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד כדי לכלול המברך עצמו בכלל המברכים:

ח.  אפילו ברך ברכת התורה לעצמו (כט) ותיכף קראוהו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה (ל) דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור:

ט.  אם קראוהו לקרות בתורה קודם שיברך ברכת התורה לעצמו (לא) כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו (לב) דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה:

י.  ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב (לג) וחיי העולם (לד) נטע בתוכנו הוא תורה שבעל פה:

יא.  הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה (לה) בשעת ברכה. הגה: וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש (לו) ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ. ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק (בית יוסף בשם אורחות חיים):




סימן קמ - דיני הפסק בברכת התורה, ובו ג' סעיפים

א.  (א) הקורא בתורה ונשתתק העומד יתחיל (ב) [*] ממקום שהתחיל הראשון (ג) ויברך בתחלה ובסוף (ד) ולהרמב"ם לא יברך בתחלה. הגה: (ה) ואפילו בזמן הזה ששליח ציבור קורא דינא הכי (הר"י פרק אין עומדין):

ב.  העומד לקרות בתורה וברך ברכה שלפניה (ו) וקרא מקצת פסוקים ודבר דברי תורה או דברי חול (ז) לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך:

ג.  והעולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות [*] וברך על התורה [*] והתחיל לקרות או לא התחיל [*] והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו (ח) יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך (ט) ויש אומרים שצריך :




סימן קמא - דיני קורא והמקרא, ובו ח' סעיפים

א.  (א) צריך לקרות מעומד (ב) ואפילו לסמוך עצמו לכותל (ג) או לעמוד אסור (ד) אלא אם כן הוא בעל בשר . הגה: (ה) וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא (מרדכי הלכות קטנות):

ב.  (ו) לא יקראו שנים אלא העולה קורא (ז) ושליח ציבור שותק (ח) או שליח ציבור קורא והעולה לא יקרא בקול רם ומכל מקום צריך הוא (ט) לקרות עם השליח ציבור כדי שלא תהא ברכתו (י) [*] לבטלה אלא שצריך לקרות (יא) בנחת (יב) שלא ישמיע לאזניו . ( (יג) ואפילו משמיע לאזניו ליכא למיחש דלא עדיף מתפלה כדלעיל סימן ק"א) (דעת עצמו):

ג.  ויש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה (יד) [*] ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה:

ד.  אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות צריך שיעמוד אחר אצלו שכשם שנתנה תורה (טו) על ידי סרסור כך אנו צריכים (טז) לנהוג בה על ידי סרסור :

ה.  אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה (יז) אמן מפי הצבור :

ו.  (יח) יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחים אלא (יט) בשביל עין הרע (כ) ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר לא יקראו השני (כא) בשמו משום עין הרע (מהרי"ל):

ז.  העולה למגדל עולה בפתח שהוא לו (כב) בדרך קצרה ממקומו וירד מהמגדל בדרך אחר שהוא (כג) לו בדרך ארוכה עד מקומו ואם ב' הדרכים שוים (כד) עולה (כה) בפתח שהוא לו בדרך ימין ויורד בפתח שכנגדו. (ולא ירד (כו) עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו) (מרדכי הגדול):

ח.  כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור ה"ר יצחק אבוהב והר"ר אברהם ואלאנסי והר"ר שמואל ואלאנסי בנו ז"ל והתרו בו שיקרא (כז) כפי המסורה ולא רצה ונדוהו והורידוהו מהתיבה:




סימן קמב - דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק, ובו ב' סעיפים

א.  קרא וטעה (א) אפילו בדקדוק אות אחת (ב) [*] מחזירין אותו . הגה: וכן דין (ג) החזן הקורא ודוקא בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין (ד) [*] אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד (ה) [*] אין מחזירין אותו אבל גוערין (ו) בו (בית יוסף ופסקי מהרא"י סימן קפ"א):

ב.  וישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים אפילו הכי (ז) יקראו בתורה בברכה (ח) כהלכתה . (ומפטירין בנביא ועיין בסמוך ריש סימן קמ"ג):




סימן קמג - דין אם נמצאת ספר תורה מוטעה, ויתר דיני הספר, ובו ה' סעיפים

א.  אין קורין בתורה (א) [*] בפחות מעשרה (ב) גדולים (ג) בני חורין ואם (ד) התחילו בעשרה (ה) [*] ויצאו מקצתן (ו) גומרים :

ב.  אם כתבו כל חומש לבדו אפילו בגלילה כספר תורה (ז) [*] אין קורין בו עד שיהיו כל חמשה חומשים תפורים ביחד. הגה: והם כתובים בגלילה כספר תורה (ח) אבל בחומשים שלנו אפילו כל ה' ספרים ביחד (ט) אין לברך עליהם (מרדכי סוף פרק הנזקין וסוף פרק הקומץ ותשובת הרמב"ן סימן קפ"ז וקצ"ט ורבי ירוחם נתיב ב' חלק ב' ואגור בשם שבלי הלקט ומהרי"ק שורש ס"ח והכל בו ומגיד משנה פרק ט' מהלכות ספר תורה). ובמקום שיש ספר תורה ואין שליח ציבור הבקי בנגינה בעל פה ראיתי נוהגים שהשליח ציבור קורא מן החומש בנקוד (י) והעולה קורא אחריו מן הספר תורה הכשר:

ג.  אפילו בכפרים (יא) שאין נמצא להם ספר תורה כשר (יב) אין מברכין עליו :

ד.  (יג) [*] אם נמצא טעות בספר תורה (יד) בשעת קריאה מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין (טו) ממקום שנמצא הטעות ומשלימין הקורים (טז) על אותם שקראו במוטעה ואם נמצא טעות (יז) באמצע קריאת הקורא (יח) גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה (יט) ואינו חוזר לברך (כ) לפניה . הגה: (כא) ואם כבר קראו עמו ג' פסוקים (כב) ואפשר להפסיק פוסקים שם (כג) ומברך אחריה (כד) ומשלימים המנין בספר תורה האחרת שמוציאין (מרדכי פרק ב' דמגילה). והא דמוציאין אחרת דוקא שנמצא (כה) טעות גמור אבל (כו) משום חסרות ויתרות (כז) אין להוציא אחרת שאין ספרי התורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סימן פ' וריא"ז), ומהרי"ל פסק דאין להביא ספר תורה אחרת ובית יוסף פסק דצריך להוציא ספר תורה אחרת (לכן (כח) צריך לחלק כך ). ובשעת הדחק שאין לצבור רק ספר תורה פסול ואין שם מי שיכול לתקנו יש אומרים דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו (כל בו ואבודרהם), (כט) ויש פוסלין (תשובת הרשב"א תפ"ז ותרומת הדשן ומיימוני פרק י' מהלכות ספר תורה). ואם (ל) חומש אחד שלם בלא טעות (לא) [*] יש להקל (לב) לקרות באותו חומש אף על פי שיש טעות באחרים (ר"ן):

ה.  בית הכנסת (לג) שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם וחוזר לברך תחלה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים של אותו היום:




סימן קמד - שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה, ובו ד' סעיפים

א.  מדלגין (א) בנביא (ב) ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת והני מילי בשני ענינים דחיישינן (ג) שמא תתבלבל דעת השומעים אבל בחד ענינא (ד) כגון אחרי מות ואך בעשור שכהן גדול קורא ביום הכפורים מדלגין (ה) והוא (ו) שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ובנביא מדלגין אפילו בשני ענינים והוא שלא ישהה בדילוג בענין שיעמדו הצבור בשתיקה והני מילי בנביא אחד אבל מנביא לנביא (ז) אין מדלגין (ח) ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר (ט) לתחלתו :

ב.  (י) נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת (הפטרה יש אומרים שהוא מלשון אין מפטירין אחר הפסח שענינו סילוק כלומר סילוק תפלת שחרית) השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש וכשחל ראש חודש בשבת וביום א' אחר שמפטירין ההפטרה בשבת (יא) אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חודש ואין למחות בידם (ועיין לקמן (יב) סימן תכ"ה סעיף ג' ובסוף סימן תכ"ח האיך נוהגין):

ג.  (יג) אין גוללין ספר תורה בצבור (יד) מפני כבוד הצבור . ואם אין להם אלא ספר תורה אחד והם צריכים לקרות (טו) בשני ענינים (טז) גוללין . וידחה כבוד הצבור:

ד.  אין קורין לאדם אחד (יז) בשני ספרי תורה [*] משום פגמו (פירוש שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון) של ראשון אבל (יח) שלשה גברי בשלשה ספרים כגון ראש חודש טבת (יט) שחל להיות בשבת (כ) ליכא משום פגם :




סימן קמה - דין המתרגמין, ובו ג' סעיפים

א.  בימי חכמי הגמרא היו (א) נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום (ב) מפי המתרגם ואין הקורא רשאי (ג) להגביה קולו יותר מהמתרגם ולא המתרגם יותר מהקורא ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה:

ב.  קטן מתרגם על ידי גדול אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן:

ג.  האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון (ד) שאין מבינים אותו :




סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה, ובו ד' סעיפים

א.  (א) אסור לצאת ולהניח ספר תורה [*] כשהוא פתוח (ב) [*] אבל בין גברא לגברא (ג) [*] שפיר דמי :

ב.  (ד) כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה אסור לספר (ה) אפילו בדברי תורה (ו) אפילו בין גברא לגברא ואפילו (ז) אם השלים הוא הפרשה (ח) [*] ויש מתירים לגרוס (פירוש ללמוד) בלחש ויש אומרים שאם יש י' דצייתי (פירוש המשימין לבם) לספר תורה מותר לספר (בדברי תורה) (בית יוסף בשם מהרי"א). ויש מתירים (ט) למי שתורתו אומנתו ויש מתירים (י) למי שקודם שנפתח ספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ספר תורה אלא לקרות ומתחיל לקרות. [*] ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה (יא) שרי . (יב) וכל זה אינו ענין לפרשת זכור (יג) ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא (יד) [*] והנכון שבכל הפרשיות (טו) ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשומעם מפי הקורא:

ג.  אסור לספר (טז) כשהמפטיר קורא בנביא עד שישלים כמו בספר תורה:

ד.  (יז) אין צריך לעמוד מעומד (יח) בעת שקורין בתורה ( (יט) ויש מחמירין ועומדין (כ) וכן עשה מהר"ם ) (מרדכי פרק רבי אליעזר דמילה):




סימן קמז - דיני גלילת ספר תורה, ובו ח' סעיפים

א.  (א) אסור לאחוז (ב) ספר תורה ערום בלא מטפחת. הגה: ויש אומרים דהוא הדין (ג) שאר כתבי קודש (אגודה ותוספות פרק קמא דשבת) (ד) ולא נהגו כן [*] וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו ובספר תורה אפילו בכהאי גוונא אסור (דברי עצמו אגודה). (ה) גדול (ו) שבאותם שקראו בתורה (ז) גוללו (ח) ורגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצוה. הגה: יש אומרים (ט) אם המעיל בצד אחד פשתן ובצד אחד משי צריך להפך המשי לצד הספר ולגלול (מרדכי סוף מגילה) (י) ולא נהגו כן (בית יוסף סימן קנ"ג). ואין לגלול (יא) במפה הקרועה אם יש לו אחר (מהרי"ל). (יב) ואין לעשות (יג) מפות לספר תורה (יד) מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט ועיין לקמן סימן קנ"ג (אגודה מסכת מנחות ותשובת מהרי"ל סימן קי"ד ובית יוסף ורשב"ץ):

ב.  יכול מי שירצה לקנות להושיט המעילין לגולל ואין הגולל יכול למחות בו כי אף על פי שקנה הגלילה לא קנה ליקח המעילים. (וכן במקומות שנוהגין לקנות הוצאה והכנסה אין השליח ציבור יכול למחות (טו) כי אין זה שייך לחזנים) (מרדכי סוף מגילה ואור זרוע):

ג.  הגולל ספר תורה יעמידנו כנגד התפר כדי שאם יקרע יקרע התפר:

ד.  הגולל ספר תורה גולל מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים. הגה: (טז) פירוש כשהספר עומד לפניו יהיה הכתב נגד פניו (יז) ויתחיל לגלול מבחוץ ואחר שגמר הגלילה יהדק סוף המטפחת בפנים שכשיבא לקרות בו ימצא ההדוק בפנים ולא יצטרך להפך הספר תורה (טור והרא"ש סוף פרק בני העיר). (יח) ונראה דכל זה מיירי כשאחד עושה כל הגלילה אבל עכשיו שנוהגים שהאחד מגביה ואחד גולל הכתב יהיה נגד המגביה וכן נוהגים כי הוא (יט) עיקר הגולל והאוחז הספר תורה:

ה.  מוטב תגלל המטפחת סביב הספר תורה (כ) ולא יגלול הספר תורה כשכורכו במטפחת:

ו.  הגולל ספר תורה (כא) בתוך התיק טועה:

ז.  אין המפטיר (כב) מתחיל עד שיגמרו (כג) לגלול הספר תורה כדי שלא יהא הגולל טרוד ויוכל לשמוע ההפטרה:

ח.  ביום שיש בו ב' ספרי תורה (כד) לא יפתחו הב' ולא יסירו המפה (כה) עד שיגללו הראשון . הגה: (כו) ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השלחן (כז) שלא יסיחו דעתן מן המצות (כח) ומוציאין ב' הספרים כאחת (כט) ותופסין השניה עד אחר שקראו בראשונה (אור זרוע בשם הירושלמי):




סימן קמח - שלא יפשיט שליח ציבור התיבה, ובו סעיף אחד

א.  אין שליח ציבור רשאי (א) להפשיט התיבה בצבור כל זמן שהם בבית הכנסת. (פירש רש"י שהיו רגילים להביא ספר תורה מבית אחר (ב) שהיא משתמרת בו וכו'עד שטורח צבור הוא להתעכב שם ועיין בפנים באורחות חיים):




סימן קמט - שהציבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה, ובו סעיף אחד

א.  אין הצבור רשאים לצאת מבית הכנסת (א) עד שיצניעו ספר תורה. הגה: מיהו אם אינם יוצאים (ב) רק יחיד לית לן בה (בית יוסף בשם הר"י בחדושי מגילה). ואם מצניעים הספר תורה בבית אחר אם אין לבית הכנסת אלא פתח אחד (ג) צריכין להתעכב עד שיצא הספר תורה (ד) וילכו אחריו למקום שמצניעים אותו שם ואם יש לבית הכנסת שני פתחים יכולים (ה) לצאת בפתח אחד קודם שיצא הספר תורה בפתח האחר (ו) ובלבד שילכו אחר הספר תורה וילווהו למקום שמצניעין אותו שם. הגה: ובמקומות שמצניעין אותו בהיכל שהוא הארון בבית הכנסת מצוה לכל מי שעוברת לפניו (ז) ללוותה עד לפני הארון שמכניסין אותה שם (דברי עצמו ומהרי"ל). וכן הגולל ילך אחר הספר תורה עד לפני הארון ועומד שם עד שיחזירו הספר תורה למקומה (הגהות מיימוני פרק י"ב מהלכות תפלה), (ח) וכן נוהגין במגביה הספר תורה כי הוא עיקר הגולל וכמו שנתבאר סימן קמ"ז סעיף ד' ויש שכתבו שמביאים התינוקות לנשק התורה כדי לחנכם ולזרזם במצות וכן נוהגין (אור זרוע):