סימן קנ - בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה, ובו ה' סעיפים
סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת, ובו י''ב סעיפים
סימן קנב - שלא לסתור שום בית הכנסת, ובו סעיף אחד
סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת, ובו כ''ב סעיפים
סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת, ובו ט''ו סעיפים
סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש, ובו ב' סעיפים

הלכות בית הכנסת




סימן קנ - בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה, ובו ה' סעיפים

א.  (א) כופין בני העיר זה את זה (ב) [*] לבנות בית הכנסת [*] ולקנות להם תורה נביאים (ג) וכתובים . (ועיין לעיל סימן נ"ה אם כופין זה את זה לשכור להם מנין):

ב.  אין בונים בית הכנסת אלא (ד) בגבהה של עיר ומגביהין אותו עד שיהיה (ה) גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם לאפוקי [*] בירניות (פירוש בנינים (ו) העשוים לנוי תרגום שכיות החמדה בירניות שפירן) ומגדלים שאין משתמשים בהם. וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש דהיינו שאם יש עליה תחת הגג [*] לא תהא גבוה יותר מבית הכנסת. הגה: ובשעת הדחק או שיש מצות מלכות שאינן רשאים לבנות בית הכנסת כדינו מותר להתפלל בבית אף על פי שדרין בעליה (ז) על גביו ובלבד שינהגו בעליה שעליו בנקיות כמו שיתבאר סוף סימן קנ"א (בית יוסף סימן קנ"ד בשם מהר"י בן חביב):

ג.  מי שהגביה ביתו יותר מבית הכנסת יש אומרים שכופין אותו להשפילו. (ואם עשה בנין גבוה יותר (ח) בקרן אחד מבית הכנסת סגי בכך) (הגהות מיימון פרק י"א מהלכות תפלה שכן היה מעשה):

ד.  הבונה כנגד חלון בית הכנסת (ט) אין מספיק לו בהרחקת ד' אמות לפי שהוא צריך אור גדול:

ה.  [*] אין פותחין פתח בית הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללין בו (י) [*] באותה העיר שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח כדי שישתחוו מן הפתח (יא) נגד הארון [*] שהוא ברוח שמתפללין נגדו. הגה: (יב) ועושין בימה [*] באמצע בית הכנסת שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם (יג) וכשמתפלל השליח ציבור פניו כלפי הקדש (יד) וסדר הישיבה כך היא הזקנים יושבים פניהם כלפי העם ושאר העם כולם יושבים שורות שורות פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים (טור):




סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת, ובו י''ב סעיפים

א.  בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם (א) [*] קלות ראש כגון שחוק והתול (ב) ושיחה בטילה (ג) [*] ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה (ד) [*] מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. [*] ותלמידי חכמים ותלמידיהם (ה) מותרים (ו) לאכול ולשתות בהם (ז) מדוחק . (ח) [*] ויש אומרים דבבית המדרש אפילו שלא מדוחק (ט) שרי (ר"ן פרק בני (י) העיר ). [*] ואין מחשבים בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצות כגון קופה של צדקה ופדיון שבוים ואין מספידים בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרוא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר (יא) שמועה (יב) ואחר כך יקראנו כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לאחד מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהא מעט ואחר כך יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך. (ושיעור הישיבה (יג) כדי הילוך ב' פתחים) (לדעת היש מפרשים בסימן צ' סוף סעיף כ'):

ב.  ויש אומרים שמה ששנינו בקדושת בתי מדרשות רוצה לומר של רבים דומיא דבית הכנסת [*] אבל יחיד הקובע מדרש בביתו (יד) לצרכו אין לו קדושה כל כך:

ג.  (טו) אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי (טז) אבל בבית המדרש מותר:

ד.  (יז) לצורך בית הכנסת מותר לאכול (יח) ולישן בתוכו (יט) ומטעם זה ישנים בליל יום הכפורים בבית הכנסת ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים (כ) לעבר השנה בבית הכנסת מותר לאכול שם:

ה.  היו לבית הכנסת שני פתחים לא יכנס בפתח זה [*] לעשותו דרך לצאת בפתח השני [*] לקצר דרכו ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בית הכנסת מותר וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו מותר לעשותו דרך וכשנכנס בו להתפלל (כא) מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר:

ו.  מותר ליכנס בבית הכנסת במקלו ובתרמילו ובאפונדתו (פירוש מיני כיסים תרגום ובילקוט ובתרמיליה). ויש אוסרים ליכנס בו (כב) [*] בסכין ארוך (כג) [*] או בראש מגולה :

ז.  יכול (כד) לרוק בו ובלבד (כה) שישפשפנו ברגליו או שיהיה שם (כו) גמי שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה:

ח.  טיט שעל רגליו ראוי לקנחו קודם שיכנס להתפלל וראוי שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך:

ט.  נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן (פירוש כבוד נקוי הבית. ריבוץ זריקת המים על פני הקרקע). ונוהגין (כז) להדליק בהם נרות לכבדן:

י.  אפילו (כח) לאחר שחרבו עדיין הן בקדושתן וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן כך נוהגים בחרבנם חוץ מכבוד ורבוץ ואם עלו בהם עשבים (כט) תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש (ל) כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם:

יא.  (לא) אם בשעת בנין בית הכנסת (לב) התנו עליו [*] להשתמש בו מותר להשתמש בו (לג) בחרבנו [*] אבל (לד) בישובו [*] לא מהני תנאי ואפילו בחרבנו לתשמיש מגונה (לה) כגון זריעה וחשבונות (לו) של רבים לא מהני תנאה במה דברים אמורים בבתי כנסיות (לז) שבחוצה לארץ [*] אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל לא מהני (לח) שום תנאי :

יב.  יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת (לט) תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמישים (מ) [*] יש להסתפק אם מותר להשתמש שם. הגה: וכל זה דוקא בבית הכנסת קבוע שנבנה מתחלה לכך (מא) אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת מותר (מב) [*] לשכב עליו (פסקי מהרי"א):




סימן קנב - שלא לסתור שום בית הכנסת, ובו סעיף אחד

א.  [*] אין סותרין (א) בית הכנסת (ב) כדי לבנות (ג) בית הכנסת אחר שמא יארע להם (ד) אונס (ה) [*] שלא יבנו האחר אלא (ו) [*] בונים האחר תחלה (ז) ואחר כך סותרים הישן (ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו נמי (ח) [*] דינא הכי ) (רבינו ירוחם נתיב ג' חלק ה' ובית יוסף בשם הרמב"ם). והני מילי שהיה הראשון חזק (ט) [*] אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כתליו ליפול [*] סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב. הגה: (י) ואסור ליקח אבנים מבית הכנסת הישנה כדי לבנות חדשה (הגהות אשירי פרק בני העיר). (יא) [*] ואסור לסתור [*] דבר מבית הכנסת אלא (יב) [*] אם כן עושה על מנת לבנות (מרדכי פרק בני העיר):




סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת, ובו כ''ב סעיפים

א.  [*] מותר לעשות (א) מבית הכנסת בית המדרש (ב) אבל לא מבית המדרש בית הכנסת:

ב.  בני העיר (ג) שמכרו בית הכנסת (ד) יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ספר תורה או לוח שמעמידין עליו ספר תורה מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ספר תורה מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב (ה) כל חומש לבדו (ו) וכן נביאים וכתובים מכרו ספרים לוקחין בדמיהן ספר תורה (ז) [*] אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה:

ג.  ספר תורה שנמצא בו טעות (ח) דינו כחומשים (ועיין לעיל סימן קמ"ג):

ד.  אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת (ט) כיוצא בה (י) [*] יש אוסרים (יא) [*] ויש מתירים :

ה.  אם גבו מעות לבנות בית הכנסת (יב) או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ספר תורה ורצו לשנותו מלצורך מה שגבו אותם (יג) [*] אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילו משנין המותר (יד) לכל מה שירצו ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים (טו) אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר (טז) אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם. הגה: ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים (יז) חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים (יח) ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה (יט) ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין בית הכנסת אם באו (כ) ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה וקודם שבאו לידי גבאי (כא) מותר לשנותן אבל מכל מקום (כב) לא יוכל לחזור בו (בית יוסף וכן משמע במרדכי ריש פרק בני העיר):

ו.  [*] מוכרים בית הכנסת וכן שאר דברים שבקדושה (כג) ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים (כד) או להשיא יתומים בדמיו:

ז.  והא דבית הכנסת נמכר הני מילי (כה) של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם, ( (כו) ואפילו בנו אותה משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי"ה), ולכן יכולים למכרו ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן (כז) ואינם רשאים להורידן מקדושתן [*] והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת (כח) פרנסיהם [*] והוא הדין אם מכרו (כט) ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר (ל) [*] אבל אם הסכימו ז' טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר [*] רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו [*] ואם קבלו עליהם בני העיר (לא) בפירוש במכר זה כל מה שיעשה אפילו יחיד מה שעשה עשוי. הגה: [*] וכל שז' טובי העיר (לב) מוכרים בפרסום מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו (מרדכי). [*] אבל של כרכים [*] שבאים שם ממקומות אחרים (לג) אפילו בנו אותו משלהם (לד) אינו נמכר (לה) [*] אלא אם כן תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה (לו) [*] בהסכמת הצבור (לז) והוא הדין לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכלהו (לח) גרירי בתר בית הכנסת. הגה: [*] יחיד שבנה בית הכנסת ונתנה לקהל (לט) דינה כבית הכנסת של קהל אבל אם שייר לעצמו בה שום כח אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (אור זרוע והגהות אשירי פרק בני העיר). (מ) [*] וכל זה לא מיירי אלא (מא) כשיש להם בית הכנסת אחרת אבל אם אין להם רק בית הכנסת אחת (מב) [*] אסור (מג) למכרו דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ח'). כל דבר שבקדושה (מד) שנמכר ומותר [*] לשנותו נמכר בלא הכרזה (מה) ואין בו אונאה (מו) אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה (מז) צריך הכרזה (רשב"א סימן תרי"ז):

ח.  בנו בית סתם והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת (מח) דינו כבית הכנסת אבל (מט) אינו קדוש עד שיתפללו בו (נ) אפילו אם בנאוהו לשם בית הכנסת וכיון שהתפללו בו אפילו אורחים לפי שעה (נא) כיון שהיה מיוחד לתפלה קדוש (נב) ואם לפי שעה הקדישו הכל כפי מה שאמרו:

ט.  כשמוכרים (נג) אנשי הכפר בית הכנסת יכולים למכרו (נד) ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה (נה) חוץ ממרחץ ובורסקי ובית טבילה ובית הכסא (נו) [*] ואם מכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר (נז) יעשה הלוקח (נח) אפילו אלו ארבעה דברים :

י.  יש אומרים (נט) דיחיד בשלו (ס) אפילו ספר תורה מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה (סא) כל שלא הקדישו לקרות ברבים (סב) [*] ויש מי שאוסר אלא אם כן (סג) ללמוד תורה או לישא אשה:

יא.  (סד) בית הכנסת או לבנים ועצים (סה) מבית הכנסת ישן שסתרו (סו) יכולים ליתן (סז) במתנה (סח) דאי לאו דהוה להו הנאה מניה לא הוו יהבי ליה הדר הוי ליה כמכר [*] וכן יכולים להחליפן באחרים והם יוצאים לחולין אבל אסור (סט) [*] למשכנן [*] או להשכירן (ע) או להשאילן אפילו (עא) על ידי ז' טובי העיר שעדיין נשארים בקדושתן (עב) שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו. הגה: ודוקא בדרך (עג) שמורידן מקדושתן אבל [*] מותר להשאיל (עד) אפילו ספר תורה לקרות בה אפילו משל רבים ליחיד (בית יוסף בשם אורחות חיים):

יב.  מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל (עה) לבנות בית הכנסת כי אם הוא וזרעו (עו) אינו יכול למכור זכותו לאחר:

יג.  גבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להם (עז) דבר מצוה מוציאין בה המעות קנו אבנים וקורות (עח) לא ימכרום לדבר מצוה אלא לפדיון שבוים אף על פי שהביאו האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין בית הכנסת מוכרים הכל לפדיון שבוים בלבד אבל אם (עט) בנו וגמרו (פ) [*] לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיון מן הצבור:

יד.  ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בית הכנסת ולא רצו עובדי כוכבים להניחן לבנות בית הכנסת והקהל אומרים לבנות עליה בית לתלמוד תורה וראובן אומר אדעתא דהכי לא נדרי (פא) לא מצי ראובן הדר ביה ואם ראובן לא היה דר שם היו (פב) יכולים לשנותה ואם הוא מבני אותה העיר (פג) אינם רשאים (פד) לשנותה אם הוא עומד וצווח (פירוש וצועק), אלא אם כן יש שם חבר עיר דכל מאן דאתי אדעתא דידיה אתי (וז' (פה) טובי העיר דינם כחבר עיר) (מרדכי ריש בני העיר):

טו.  (פו) [*] אין אדם יכול לאסור חלקו מבית הכנסת ולא מהספרים ואם אסר (פז) [*] אינו כלום :

טז.  [*] מי שהשאיל ביתו לבית הכנסת ויש לו מריבה עם אחד מהקהל (פח) [*] אינו יכול [*] לאסרה אלא אם כן יאסרנה לכל הקהל כאחד. הגה: ודוקא שהשאיל תחלה סתם [*] אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו (פט) למחות במי שירצה (מהר"ם פאדוואה סימן פ"ה):

יז.  [*] מי שהיה בביתו בית הכנסת ימים רבים (צ) אין (צא) הצבור רשאים (צב) לשנותו (צג) בבית אחר :

יח.  [*] יש מי שאומר שכלי הקדש של כסף (צד) שנהגו להביא תמיד לבית הכנסת בחגים (צה) אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש:

יט.  יש מי שאומר (צו) שאם נמצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים ואין עליו עדים ולא מסרו לקהל אפילו הכי (צז) הוי הקדש :

כ.  יש מי שאומר שספר תורה שהוחזק (צח) שהיה של אבותיו של ראובן (צט) אין הצבור יכולים (ק) להחזיק בם:

כא.  אין לקנות מעילים (קא) שנשתמש בהם (קב) הדיוט (קג) לתשמיש קדושה . הגה: (קד) [*] אסור לעשות (קה) מאתנן זונה או (קו) מחיר כלב דבר של מצוה (קז) כגון בית הכנסת (קח) או ספר תורה ודוקא (קט) מהאתנן עצמה אבל אם נתנו (קי) לה מעות באתנן מותר לקנות בהן דבר מצוה. ולא מקרי זונה אלא (קיא) [*] איסור ערוה [*] אבל אלו הפנויות הקדשות [*] שמקדישות דבר מותר לקבל מהן (רבינו ירוחם נתיב ג' חלק א'):

כב.  אדם (קיב) [*] שהוא רגיל בשום מצוה כגון גלילה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואחר כך העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני (קיג) היה ספוק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה (קיד) ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר איבד זכותו [*] אבל אם כשנתנו לשני לא היה ביד הראשון סיפוק לתת מה שהיה נותן ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחלה (קטו) [*] חוזר למצותו :




סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת, ובו ט''ו סעיפים

א.  (א) [*] רחבה של עיר אף על פי שמתפללין בה בתעניות אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי וכן בתים וחצרות (ב) שמתקבצים בהם להתפלל (ג) באקראי (פירוש דרך מקרה והזדמן לא דרך קביעות) אין בהם שום קדושה.

ב.  (ד) [*] השוכרים בית (ה) ומתפללין בו אין לו דין בית הכנסת:

ג.  (ו) [*] תשמישי קדושה כגון (ז) תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפלין (ח) וארגז שנותנין (ט) בו ספר תורה או חומש (י) וכסא שנותנין עליו ספר תורה (יא) ווילון שתולין לפני ההיכל (יב) יש בהן קדושה (יג) וצריך לגנזן . הגה: (יד) [*] ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים או שנעשה לכבוד כגון (טו) המכסה שעל הקרשים של הספרים אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש וכל כיוצא בזה. הגה: יש אומרים דלא מקרי ארון הקודש אלא אם הוא כמין ארגז שאינו עשוי רק לכבוד התורה [*] אבל ארון (טז) הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרי תשמישי קדושה וכל שכן אם הספרים (יז) מתקלקלים בו (יח) דמותר ליטלן משם (מרדכי והגהות אשירי פרק בני העיר). אסור לכבס (יט) מטפחת של ספר תורה (כ) במי רגלים מפני הכבוד (רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ו' ור"ן מרדכי פרק קמא דמועד קטן):

ד.  מטפחות ספר תורה שבלו יכולים לעשות מהם תכריכין (כא) למת מצוה וזו היא גניזתן:

ה.  (כב) ספר תורה שבלה מניחין אותו (כג) בכלי חרס (כד) [*] וגונזין אותו בקבר תלמיד חכם אפילו אינו אלא (כה) שונה הלכות ולא שימש תלמידי חכמים:

ו.  אין עושין (כו) מתיבה כסא לספר תורה אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן אבל אסור לעשות ממנו שרפרף (פירוש כסא קטן) לכסא וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן או לעשות ממנו כיס לספר תורה אבל לעשות ממנו (כז) כיס לחומש (כח) אסור . הגה: ופרוכת שאנחנו תולין לפני הארון (כט) אין לו קדושת ארון (ל) רק קדושת בית הכנסת וכן הכלונסות שבו תולין הפרוכת ומכל מקום אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום (לא) שאינן קדושים כמו הם (פסקי מהרא"י סימן רכ"ה):

ז.  הבימה (פירוש מקום גבוה) כגון בימה שהיו עושים (לב) למלך אין בה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת:

ח.  [*] הארון וכל מה שעושים לספר תורה (לג) מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש (לד) אפילו דחול . הגה: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה כגון מטפחות של ספרים ושלחן שבבית הכנסת ומעילים של ספר תורה וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן (לה) [*] ואי אפשר ליזהר לב בית דין (לו) מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה (לז) ואף על גב דלא התנו כאלו התנו דמי (תרומת הדשן סימן רע"ג ובית יוסף):

ט.  המתנדבים ספר תורה ומניחים מטפחות בבית הכנסת מותר להשתמש בהן כל ספר וספר (לח) שלדעת כולן הוקדשו אבל המניחים בביתם ואחר כך מקדישין כיון שעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר (לט) אסור להניחו בספר תורה אחר (מ) ויש מתירים ( [*] וכן נוהגין עכשיו (מא) משום לב בית דין מתנה עליהם לנהוג כך):

י.  הנוהגים להניח עטרות ספר תורה בראש הקורא בסיום התורה (מב) אין מוחין בידם אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא מוחין בידם:

יא.  [*] נרות של שעוה (מג) שנתנם כותי לעבודת אלילים (מד) וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל אסור להדליקם (מה) בבית הכנסת . הגה: (מו) אף על פי שמותרים להדיוט . מומר עובד כוכבים שנתן (מז) שעוה או נר לבית הכנסת (מח) אסור להדליקו (פסקי מהרי"ו סימן ס"ד). ועיין ביורה דעה סימן קל"ט ורנ"ד בדינים אלו:

יב.  עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת (מט) אם הוא מאוס (נ) אסור להדליקו בבית הכנסת :

יג.  (נא) נר של בית הכנסת (נב) מותר לקרות לאורו:

יד.  (נג) אין מדליקין נר (נד) של הדיוט מנר של בית הכנסת ויש מי שאומר דהני מילי בעוד [*] שדולקין למצותן אבל (נה) כשצריך לכבותן מותר. הגה: מיהו לא נהגו ליזהר בכך ומדליקין בהן נר שהוא (נו) לצורך גדול ואפשר גם כן שדעת בית דין מתנה בכך וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלו והוא מהאי טעמא (פסקי מהרא"י סימן רכ"ה):

טו.  בני כרך שקנו ספר תורה (נז) והתנו שאם יצא אחד מהכרך שהנשארים יתנו לו חלקו והוקרו הספרים אם יצא אחד מהם אין נותנין לו (נח) אלא מה שנתן (נט) בלבד :




סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש, ובו ב' סעיפים

א.  אחר שיצא מבית הכנסת (א) ילך לבית המדרש (ב) [*] ויקבע [*] עת (ג) ללמוד וצריך שאותו עת יהיה קבוע (ד) שלא יעבירנו אף אם הוא סבור (ה) להרויח הרבה . הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד (ו) ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו (ז) או יקבע לו מקום (ח) וילמוד (ט) מעט במה שיודע (י) ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים (הר"י פרק קמא דברכות):

ב.  קודם שילך לבית המדרש [*] יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו (יא) וטוב שירגיל בו :