סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה, ובו סעיף אחד
סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע, ובו כ' סעיפים
סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין, ובו י''ז סעיפים

הלכות בציעת הפת




סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה, ובו סעיף אחד

א.  יש אומרים (א) שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא (ב) ויש אומרים שצריך ליזהר (ג) וטוב ליזהר . (ד) ואם שהה (ה) כדי הילוך כ"ב אמה (ו) מקרי הפסק (תוספות פרק אלו נאמרים):




סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע, ובו כ' סעיפים

א.  (א) בוצע בפת במקום שנאפה היטב ( (ב) [*] ובפת דידן יש לבצוע (ג) בצד הפת (ד) ויחתוך (ה) מעט מצד העליון והתחתון) (הגהות מיימוני פרק ז' מהלכות ברכות). ויחתוך פרוסת הבציעה [*] וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר ככר עמו (ו) שאם לא כן חשוב כפרוסה (ז) ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה (ח) קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה (ט) יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן. הגה: (י) ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות (תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין). ומכל מקום אם שכח וחתך כמו בחול (יא) אינו מזיק (מרדכי). ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו דוקא בחול ואוכל לבדו (יב) אבל בשבת (יג) או שאוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן (יד) מן הפרוסה (טו) לכל אחד כזית מותר לבצוע כפי מה שצריך לו. ועיין לקמן סימן רע"ד:

ב.  יברך (טז) המוציא לחם מן הארץ. ( (יז) ואם רבים מסובים (יח) יכוונו לבם לשמוע ברכה (יט) [*] ויענו אמן (כ) [*] והמברך יכוין לאמן שאומרים) (אור זרוע). ו (כא) יתן ריוח בין לחם ובין מן:

ג.  אין לברך (כב) קודם שיתפוס הלחם:

ד.  (כג) יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות (כד) התלויות בפת ולכך יש י' תיבות בברכת המוציא וי' תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וי' תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו וי' תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה וי' תיבות בפסוק ויתן לך:

ה.  (כה) לא יבצע עד שיביאו (כו) לפניו (כז) מלח או ליפתן (פירש רש"י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקיה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוון לאכול (כח) פת חריבה אינו (כט) צריך להמתין. הגה: ומכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע כי השלחן (ל) דומה למזבח (לא) והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח (בית יוסף בשם שבלי הלקט) (לב) והוא מגין מן הפורעניות (תוספות והגהות אשירי פרק כיצד מברכין. ועיין לקמן (לג) סוף סימן ק"ע):

ו.  (לד) יאכל מיד (לה) [*] ולא ישיח בין ברכה לאכילה (לו) ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן היתה השיחה בדברים (לז) מענין דברים שמברכין עליו כגון (לח) שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן (לט) תנו לפלוני לאכול תנו (מ) מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך. הגה: [*] ומכל מקום לכתחלה (מא) לא יפסיק כלל (כל בו). והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך היינו דוקא (מב) ששח קודם שאכל הבוצע (מג) [*] אבל אחר כך לא הוי שיחה הפסק אף על פי שעדיין לא אכלו אחרים המסובים כבר יצאו כולם באכילת הבוצע כי אין צריכים כולם לאכול מן פרוסת הבוצע רק שעושין כן לחבוב מצוה (רוקח ואור זרוע):

ז.  ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא ונתכוון (מד) להוציא השומעים (מה) ואחר כך ניגב ראובן ידיו (מו) ובירך על נטילת ידים לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא:

ח.  שכח ואכל ולא בירך המוציא אם נזכר בתוך הסעודה (מז) מברך ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו (מח) אינו מברך :

ט.  אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו (מט) אינו חוזר ומברך :

י.  אם (נ) [*] במקום ברכת המוציא (נא) בירך שהכל נהיה בדברו או שאמר [*] בריך רחמנא מלכא מאריה (נב) [*] דהאי פיתא (נג) יצא :

יא.  אם היו (נד) שנים [*] או רבים [*] אחד מברך לכולם ודוקא (נה) הסיבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית (נו) עם בני ביתו דהוי כהסיבו) (טור), אבל אם היו יושבים [*] בלא הסיבה כיון שאינם נקבעים יחד כל אחד מברך לעצמו ואם אמרו נאכל כאן או במקום פלוני כיון שהכינו מקום לאכילתן (נז) הוי קבע ואפילו בלא הסיבה והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה [*] ישיבה דידן בשלחן אחד או בלא שלחן במפה אחת הוי קביעות (נח) ואפילו לבני חבורה כהסיבה דידהו דמי (נט) ולדידן אפילו קבעו מקום לאכילתן או בעל הבית עם בני ביתו לא מהני [*] אלא אם כן ישבו (ס) בשלחן אחד או במפה אחת:

יב.  אם היו רוכבים ואמרו נאכל אף על פי שכל אחד אוכל מככרו [*] שלא ירדו מהבהמות מצטרפין (סא) כיון שעמדו במקום אחד אבל אם היו אוכלים (סב) והולכים לא (סג) ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים אף על פי שאוכלים כלם בשעה אחת ומככר אחד כיון (סד) שלא קבעו מקום ואוכלים מפוזרים אינם מצטרפין:

יג.  היכא דלא קבעו מקום דאמרינן שכל אחד מברך לעצמו (סה) [*] אם כוון המברך להוציאם והם נתכוונו לצאת יצאו:

יד.  אם המסובים (סו) רבים (סז) גדול שבכלם (סח) בוצע . הגה: ואם הם שוים ואחד מהן כהן מצוה (סט) להקדימו ואם הכהן עם הארץ תלמיד חכם (ע) קודם לו ואם הכהן גם כן תלמיד חכם אלא שהוא פחות מן השני (עא) טוב להקדימו אבל אין חיוב בדבר. ועיין לקמן סימן ר"א (מרדכי פרק בני העיר בית יוסף סימן קל"ה בשם רשב"א). ואם יש (עב) עמהם בעל הבית (עג) הוא בוצע , (עד) ואפילו אם האורח גדול . (והמברך (עה) יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי) (אור זרוע ובית יוסף בשם שבולי לקט):

טו.  (עו) אין המסובין (עז) רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע. ( (עח) אבל מותר לתת (עט) לכל אחד חלקו קודם שיאכל הוא והם ימתינו עד שיאכל הוא) (תוספות ומרדכי פרק שלשה שאכלו). ואם כל אחד (פ) אוכל מככרו ואין כלם זקוקים לככר שביד הבוצע (פא) רשאים לטעום קודם (פב) ואם הוא שבת (פג) צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע:

טז.  (פד) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה (פה) אמן מפי רוב העונים:

יז.  (פו) הבוצע (פז) פושט ידו תחלה לקערה לאכול ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו רשאי:

יח.  (פח) הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד והאחד נוטל פרוסה בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא אם כן (פט) היה אבל . (פרשה ציון בידיה (צ) רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבילות) (בית יוסף ואבודרהם בשם רמב"ם פרק ז' מהלכות ברכות ותשובות הרשב"א):

יט.  מי שאינו אוכל (צא) אינו יכול לברך (צב) ברכת המוציא להוציא האוכלים (צג) אבל לקטנים יכול לברך אף על פי שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות:

כ.  (צד) אפילו בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל ולא שרי לברך לאחרים (צה) אף על פי שאינו טועם אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש בין של לילה (צו) בין של יום . הגה: ויש לאכול הפרוסה שבצע עליה (צז) קודם שיאכל פת אחר שתהא נאכלת לתאבון והוא משום חבוב מצוה (אגור ובית יוסף בשם שבולי לקט):




סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין, ובו י''ז סעיפים

א.  היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל ממין אחד (א) מברך על השלם אפילו הוא (ב) פת קיבר (פירוש לחם שאינו נקי) וקטן והחתיכות פת נקיה וגדולה אבל אם השלם משעורים והחתיכות מחטים אפילו היא קטנה (ג) [*] מניח הפרוסה (ד) תחת השלמה ובוצע משתיהן יחד. הגה: וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו (ה) ואין לחוש לשני אף [*] על פי שחשוב או חביב עליו (תרומת הדשן סימן ל"ב):

ב.  אם ב' שלימות ממין אחד אחת גדולה ואחת קטנה (ו) מברך על הגדולה אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם (ז) יחברם יחד בעץ או בשום דבר (ח) שלא יהא נראה ודינו כדין שלם (ט) ואפילו בשבת יכול לחברם:

ג.  שני גלוסקאות הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלמה טוב להפריד החתיכה מהשלמה כדי שתהא נראית שלמה (י) ממה שיניחנה דבוק בה אף על פי שנראית יותר גדולה. הגה: ולא יבצע ממנה במקום שהיתה דבוקה בחברתה ששם נראית כפרוסה אלא יבצע (יא) ממקום השלם שבה (מהרי"ל):

ד.  פת שעורין ופת כוסמין מברך על של שעורים כיון שהוא (יב) ממין שבעה (יג) אף על פי שהכוסמין יפים (יד) פת נקיה ופת קיבר מברך (טו) על הנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך (טז) על הלבנה יותר:

ה.  (יז) פת עובד כוכבים נקיה ופת קיבר של ישראל אם אינו נזהר מפת עובד כוכבים מברך (יח) על איזה מהם שירצה ואם הוא נזהר מפת עובד כוכבים (יט) מסלק פת נקי של עובד כוכבים מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא ואם בעל הבית אינו נזהר מפת עובד כוכבים (כ) ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת עובד כוכבים כי היא נקיה אבל בני ביתו אכלו מפת שאינו נקי של ישראל ושתי הלחם מונחים (כא) על השלחן צריך לבצוע על פת נקיה של עובד כוכבים הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת ואם בעל הבית נזהר מפת עובד כוכבים וישראל שאינו נזהר בכך מסב עמו על השלחן כיון דמצוה מוטלת על בעל הבית יבצע מן היפה של עובד כוכבים וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה. הגה: ודוקא שחביב עליו אותו פת (כב) אבל אם אינו חביב עליו בלא איסור פת של עובד כוכבים אינו צריך להקדימו (תרומת הדשן סימן ל"ב):

ו.  פת הבאה (כג) בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור (כד) שאחרים רגילים לקבוע עליו אף על פי שהוא לא שבע ממנו מברך עליו (כה) המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרים קובעים עליו (כו) יברך עליו ברכת המזון אף על פי שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו [*] אף על פי שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם:

ז.  פת הבאה בכיסנין יש מפרשים פת שעשוי כמין כיסים (כז) שממלאים אותם דבש או סוקר (כח) ואגוזים ושקדים ותבלין והם הנקראים רישקולא"ש ריאלחש"ו, ויש אומרים שהיא עיסה (כט) שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין (ל) ניכר בעיסה (ויש אומרים (לא) שזה נקרא (לב) פת גמור אלא אם כן יש בהם (לג) [*] הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך [*] שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר (לד) וכן נוהגים ) (רש"י וערוך וכן יש לפרש דעת רמב"ם). ויש מפרשים שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם (לה) כעבים יבשים וכוססין אותם והם הנקראים בישקוני"ש [*] והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין:

ח.  לחמניות אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש (לו) לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא וברכת המזון ואותן שבלילתן רכה ודקים מאד (לז) שקורין ניבלא"ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש (לח) ואם קבע (לט) סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון (מ) ואי אכיל להו בתוך הסעודה (מא) שלא מחמת הסעודה (מב) [*] טעונים ברכה (מג) לפניהם ולא לאחריהם (מד) אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם (מה) הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת (מו) פוטרתן :

ט.  פת גמור אפילו (מז) פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו אינו מברך (מח) כלום כל שלא אכל כזית:

י.  (מט) חביצ"א (נ) דהיינו פירורי לחם שנדבקים (נא) יחד על ידי מרק (נב) אם נתבשל (נג) [*] אם יש בהם (נד) כזית (נה) אף על פי שאין בו תואר לחם מברך המוציא וברכת המזון. [*] ואם אין בהם כזית אף על פי (נו) שנראה שיש בו תואר לחם (נז) אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי דבש או מרק (נח) אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפילו אין לו תואר לחם ואם אין בהם כזית (נט) אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורר דק דק אף על פי שאין בו כזית (ס) ולא תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון (ועיין לקמן סימן קפ"ד כמה שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון):

יא.  יש מי שאומר (סא) דפירורין שנותנין (סב) במים והמים מתלבנים מחמת הפירורין (סג) אזיל ליה תוריתא (פירוש כאילו אמר תואריתא כלומר תואר הלחם) דנהמא ואין מברך עליה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש:

יב.  יש מי שאומר [*] שפת השרוי (סד) [*] ביין (אדום) אינו מברך (סה) אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ונראה (סו) שאין דבריו אמורים אלא בפירורין או בפרוסות שאין בכל אחת כזית:

יג.  אפילו דבר (סז) שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה (סח) אם בשלה או טגנה (סט) אין מברך עליה המוציא אפילו שיש עליה (ע) תורייתא דנהמא (עא) ואפילו נתחייבה בחלה דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר (עב) שעת אפייה (עג) ויש חולקין ואומרים דכל שתחלת העיסה עבה [*] אפילו ריככה אחר כך במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן מברך עליה המוציא ( (עד) [*] ונהגו (עה) להקל ). (עו) [*] וירא שמים יצא ידי שניהם (עז) ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה. (הגה: [*] וכל זה לא מיירי אלא בדאית ביה (עח) לאחר אפיה (עט) תואר לחם (לשון הטור והפוסקים) אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי"ן שקורין ורומזליך לכולי עלמא אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכות דלא מיקרי לחם אבל (פ) פשטיד"א וקרעפלי"ך (פא) מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה) ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. (פב) וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו אלא שמטוגן בהן אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין):

יד.  חלוט (פירוש כמין פת חולטין אותו ברותחין) (פג) שאחר כך אפאו בתנור (פד) פת גמור הוא (פה) (פו) ומברך עליו המוציא . הגה: וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה דינו כפת ומברך עליו המוציא ושלש ברכות וכן אם אפאו באילפס בלא משקה (תוספות והרא"ש והר"ן פרק כל שעה ורמב"ם פרק ו' מהלכות חלה ושאלתות וטור). ומעט משקה שמושחין בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מיקרי משקה (הגהות מיימוני פרק ג' מהלכות ברכות), אבל דבר שבלילתו רכה (פז) וטגנו במשקה לכולי עלמא לאו לחם הוא (תוספות והרא"ש והר"ן ור"י פרק כיצד מברכין):

טו.  טרוקנין דהיינו שעושין גומא בכירה ונותנים בה (פח) [*] קמח ומים מעורבין בה ונאפה שם מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליו (פט) מברך המוציא וברכת המזון אבל טריתא דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש (צ) ואפילו קבע סעודתו עליו:

טז.  נהמא דהנדקא (צא) והוא לחם שאופין בשפוד ומושחין אותו בשמן או במי ביצים וכן לחם העשוי לכותח שאין אופין אותו בתנור אלא בחמה (צב) מברך עליו בורא מיני מזונות :

יז.  [*] פשטיד"א (צג) הנאפה בתנור בבשר או בדגים או בגבינה (צד) מברך עליו המוציא וברכת המזון. הגה: ודוקא שאפאו בתנור בלא משקה אבל אם אפאו במחבת במשקה (צה) אין לברך עליו ואין לאכלו רק תוך הסעודה כמו שנתבאר (דעת עצמו):