שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעודה, ובו ג' סעיפים

א. [*] כל דבר שמביאין לפני האדם (א) שיש לו ריח והאדם תאב לו (ב) [*] צריך ליתן ממנו (ג) [*] לשמש [*] מיד ומדת חסידות הוא ליתן לו מיד (ד) מכל מין ומין (ה) ולא יתן לו כל זמן שהכוס (ו) בידו או (ז) ביד בעל הבית (ודוקא לשמש אבל לאחר שבסעודה מותר (ח) ליתן בכי האי גונא ) (הר"י סוף פרק אלו דברים). ואסור (ט) ליתן לו פרוסת פת אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו:

ב. (י) לא יתן לאכול אלא [*] למי שיודע בו שיברך. ויש מקילין אם נותן לעני (יא) בתורת צדקה (הר"י סוף פרק אלו דברים):

ג. השמש מברך בורא פרי הגפן על (כל) כוס וכוס שיתנו לו לפי (יב) שהוא כנמלך וברכה אחרונה אינו מברך אלא לבסוף ואינו צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה אם יש (יג) אדם חשוב בסעודה שיודע שיתנו לו כל צרכו מפת ואם אין אדם חשוב בסעודה צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה כמו על היין. הגה: (יד) שנים שהיו אוכלין ביחד השמש אוכל עמהם בלא נטילת רשות כדי שיצטרפו לזימון. ועיין לקמן סימן ק"ע סעיף כ"א:

סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה, ובו כ''ב סעיפים

א. (א) אין משיחין בסעודה (ב) שמא יקדים קנה לושט ואפילו מי שנתעטש (פירוש שטארנודאר"י בלע"ז) בסעודה, אסור לומר לו אסותא היו מסובין בסעודה ויצא אחד להטיל מים (ג) נוטל ידו אחת (ד) ששפשף בה ואינו נוטל אלא בפני כולם שלא יחשדוהו שלא נטל. הגה: ואם לא שפשף (ה) אינו נוטל כלל [*] אם לא נגע במקום טנופת אבל אם עשה צרכיו (ו) ודאי צריך נטילה (הגהות אשירי פרק ב' דברכות). (ז) והני מילי לשתות אבל לאכול נוטל אפילו בחוץ דמידע ידעי דאנינא דעתיה (פירוש, שמתטרפת ומתבלבלת דעתו) ולא אכל בלא נטילה (ח) ואם דבר עם חבירו והפליג (ט) נוטל שתי ידיו (י) כיון שהסיח דעתו . הגה: והא דבעינן נטילה לשתיה היינו בתוך הסעודה דחיישינן שמא יאכל (יא) אבל בלאו הכי אין צריך נטילה לשתיה (הר"י סוף פרק אלו דברים ורש"י פרק אמר להם הממונה):

ב. שנים ממתינים (יב) זה את זה בקערה שכשהאחד מסלק ידו מן הקערה (יג) לשתות חבירו מפסיק מלאכול עד שיגמור השתיה אבל אם הם שלשה אין השנים פוסקין בשביל האחד:

ג. משיירין פאה בקערה כל אחד מהאוכלים והוא (יד) מאכל השמש (טו) אבל כשהשמש מערה מן האילפס לתוך הקערה אין דרך להניח באילפס כלום לצרכו:

ד. אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו שלא לביישו:

ה. [*] הנכנס לבית (טז) כל מה שיאמר לו בעל הבית (יז) יעשה :

ו. לא יהא אדם (יח) קפדן (פירוש כעסן או רגזן) בסעודה:

ז. (יט) לא יאכל אדם פרוסה כביצה ואם אכל (הרי) זה גרגרן:

ח. לא ישתה כוסו (כ) בבת אחת ואם שתה הרי זה גרגרן (כא) שנים דרך ארץ שלשה הרי זה מגסי הרוח. הגה: מיהו (כב) כוס קטן מאד מותר לשתותו בבת אחת (בית יוסף), וכן גדול מאד בשלשה או ארבעה פעמים (דברי עצמו):

ט. לא יאכל שום או בצל (כג) מראשו אלא (כד) מעליו ואם אכל הרי זה רעבתן. הגה: ולא יאכל דרך רעבתנות ולא יאחוז המאכל בידו אחת ויתלוש ממנו (כה) בידו השניה (טור):

י. (כו) לא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השלחן:

יא. (כז) לא ישתה אדם שני כוסות בבת אחת בתוך סעודתו ויברך ברכת המזון מפני שנראה כגרגרן:

יב. שנים שיושבין על השלחן (כח) הגדול פושט ידו תחלה והשולח ידו בפני מי שגדול ממנו הרי זה גרגרן:

יג. הנכנס (כט) לבית לא יאמר (ל) תנו לי לאכול עד שיאמרו

הם. הגה: לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהוי כפורע לו חובו ונראה כאלו הלוה לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה (לא) משום רבית (לב) אבל מותר לומר לו בא ואכול עמי ואאכול עמך בפעם אחרת ומותר לאכול עמו אחר כך (לג) אפילו בסעודה יותר גדולה (דברי עצמו לפירוש הטור):

יד. לא יפרוס אדם (לד) פרוסה על גבי הקערה אבל מקנח הקערה (לה) בפרוסה :

טו. לא ילקט פירורין ויניח על גבי השלחן מפני שהוא ממחה (פירוש מטריד) דעתו של חבירו (לו) ולא ישוך פרוסה ויתננה לפני חבירו או לתוך הקערה לפי שאין דעת כל הבריות שוה:

טז. לא ישתה מהכוס (לז) ויתן לחבירו מפני סכנת נפשות:

יז. ולא ישתה כוס (לח) ויניחנו על השלחן אלא יאחזנו בידו עד שיבא השמש ויתננו לו:

יח. הנכנס לסעודה (לט) לא יקח חלקו ויתננו לשמש שמא יארע דבר קלקול בסעודה אלא יקחנו ויניחנו ואחר כך יתננו לו:

יט. [*] אורחים הנכנסין אצל בעל הבית (מ) אינם רשאים ליטול מלפניהם וליתן לבנו (מא) או לעבדו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית:

כ. נקיי הדעת שבירושלים (מב) [*] לא היו מסובין בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה:

כא. השמש שהיה משמש על שנים הרי זה אוכל עמהם (מג) אף על פי שלא נתנו לו רשות היה משמש על שלשה אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו לו רשות:

כב. אחר ששתית ונשאר יין בכוס לשתיית חבירך (מד) קנח מקום נשיקת הפה משום מיאוס ולא תשפוך משום בל תשחית אבל אחר שתיית מים שפוך מהם (מה) דרך שם . הגה: אחר כל אכילתך אכול מלח ולאחר כל שתייתך שתה מים וכמו שיתבאר לקמן סימן קע"ט. ונראה לי דוקא שלא היה מלח בפת או במאכלים שאכל וכן שלא שתה משקה שיש בו מים אבל בלאו הכי ליכא למיחש. וכן נוהגין שלא ליזהר באכילת מלח ושתיית מים אחר הסעודה מטעם שנתבאר:

סימן קעא - שלא לנהוג בזיון באוכלין, ובו ה' סעיפים

א. עושה אדם (א) צרכיו (ב) בפת והני מילי ד[*] לא ממאיס ביה (ג) אבל מידי דממאיס ביה (ד) לא [*] הילכך אין מניחין עליו בשר חי ואין מעבירין עליו (ה) כוס מלא ואין סומכין בו הקערה (ו) [*] אם היא (ז) מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס ואין נוטלין הידים ביין בין חי ובין מזוג אפילו נטילה (ח) שאינה צורך אכילה (ט) ואין זורקין הפת משום בזיון אוכלים וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין אוכלין (י) הנמאסים על ידי זריקה אבל מידי דלא ממאיס (יא) כגון אגוזים ורמונים וחבושים שרי:

ב. לא ישב אדם על (יב) קופה מלאה תאנים וגרוגרות אבל יושב הוא על עיגול (יג) של דבילה או על קופה מלאה (יד) קטניות :

ג. מותר לאכול דייסא (פירוש החטה הנקלפת ומבושלת) בפת (טו) במקום כף (טז) והוא שיאכל הפת אחר כך (יז) והמדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לתוך פיהם מעט מן הפת עם הדייסא. הגה: והנשאר מן הפת (יח) אחר כך אוכלים אותו (בית יוסף):

ד. (יט) ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה (כ) והוא שיקבלנו בכלי בפי הצנור. וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה שאינם נמאסים אבל לא בימות הגשמים מפני (כא) שנמאסים אבל (כב) לא גלוסקאות לעולם:

ה. הזורקים חטים לפני חתנים צריך ליזהר שלא יזרקו אלא (כג) במקום נקי (כד) וגם יכבדו אותו משם כדי שלא ידרסו עליהם:

סימן קעב - מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה, ובו ב' סעיפים

א. שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה (א) בולען (ב) [*] ואינו מברך עליהם (ג) ברכה ראשונה . הגה: (ד) ויש אומרים דמברך עליהם (ה) וכן נראה עיקר (הרשב"א בשם הראב"ד והרא"ש פרק שלשה שאכלו וכן דברי הרמב"ם פרק ח' מהלכות ברכות):

ב. שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם הוא דבר (ו) שאינו נמאס אם יפלטנו (ז) יפלטנו ויברך עליו ואם הוא (ח) דבר שנמאס מסלקו לצד אחר ומברך:

סימן קעג - דין מים אמצעיים, ובו ג' סעיפים

א. מים אמצעיים (א) רשות והני מילי בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה (עיין ביורה דעה (ב) סימן פ"ט):

ב. בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה (ג) לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא ( (ד) ועיין יורה דעה סימן קט"ז ):

ג. כל הדברים הנוהגים באחרונים (ה) נוהגים באמצעיים (ו) בין להקל [*] בין להחמיר חוץ מהיסח הדעת (ז) שפוסל באמצעיים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור וחוץ מניגוב הידים (ח) שאמצעיים צריכים ניגוב כראשונים. הגה: ויש שאמרו שאמצעיים צריכים (ט) דוקא מים מה שאין כן באחרונים כדלקמן סימן קפ"א (בית יוסף בשם אורחות חיים):

סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה, ובו ח' סעיפים

א. יין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן (א) ואין הפת פוטרו :

ב. (ב) [*] יין פוטר (ג) כל מיני משקין . הגה: (ד) אפילו מברכה ראשונה (הר"י פרק כיצד מברכין ובית יוסף בשם הפוסקים):

ג. אם אין לו אלא כוס אחד (ה) מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו:

ד. (ו) אם קבע לשתות [*] לפני המזון אין צריך לברך על יין (ז) שבתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו (ח) וכן יין של קידוש פוטר יין (ט) שבתוך המזון (י) וכן המבדיל על השלחן פוטר היין שבתוך המזון ויש אומרים (יא) שאין ברכת (יב) [*] יין הבדלה פוטר אלא אם כן (יג) נטל ידיו (יד) קודם הבדלה הילכך המבדיל קודם נטילה (טו) יכוין שלא להוציא יין (ועיין לקמן סימן רצ"ט סעיף ז') ש (טז) בתוך הסעודה ובדיעבד שלא כוון כך פוטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל:

ה. כל מה ששותה בתוך הסעודה די לו (יז) בברכה אחת אלא אם כן כשבירך (יח) לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך לשתות אחר. הגה: וכן מי (יט) שבא לסעודה (כ) ומושיטין לו הרבה כוסות מברך על כל אחד ואחד דהוי נמלך (כל בו). ועיין לקמן סימן קע"ט. וכן מי שבירך (כא) על כוס ברכת נשואין ואינו יודע להיכן יגיע הכוס כל אחד (כב) צריך לברך דמקרי נמלך (אגודה פרק ערבי פסחים ועיין לקמן סימן ק"צ):

ו. (כג) אין לברך אחר יין שבסעודה דברכת המזון פוטרתו [*] וכן פוטרת יין (כד) שלפני המזון (כה) ואפילו ]לא[ היה לו יין בתוך המזון ( (כו) ועיין לקמן סוף סימן רע"ב). (כז) ולענין יין של הבדלה שלפני המזון (עיין לקמן סימן רצ"ט סעיף ח'):

ז. (כח) אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה אין לברך עליהם דחשיבי (כט) כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה ואף יין [*] לא היה צריך ברכה לפניו אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו אבל מים או שאר משקים לא חשיבי (ל) ואינם טעונים ברכה ואפילו אם היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו (לא) המים נמצא כי שתית המים בסבת הפת היא [*] ופת פוטרתם (לב) ויש אומרים לברך על (לג) המים שבסעודה ויש מחמירין עוד לברך עליהם (לד) בכל פעם דסתמא נמלך הוא בכל פעם והרוצה להסתלק מן הספק ישב (לה) קודם נטילה (לו) במקום סעודתו (לז) [*] ויברך (לח) על דעת לשתות בתוך סעודתו. הגה: (לט) [*] והמנהג כסברא הראשונה :

ח. על יין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו (מ) אפילו הסיבו יחד . הגה: דלא יכולין (מא) לענות אמן (טור), (מב) משום דחיישינן שמא יקדים קנה לוושט. הגה: (מג) ויש אומרים דאם אמר להם סברי רבותי וישמעו ויכוונו לברכה ולא יאכלו אז ויענו אמן (מד) אחד מברך לכולם [*] וכן נוהגין (הגהות מיימוני פרק ז' מהלכות ברכות ומרדכי סוף פרק כיצד מברכין וטור בשם רש"י). (מה) ויאמר סברי רבותי רוצה לומר סוברים אתם לצאת בברכה זו ולא יאמר ברשות רבותי וכן (מו) כל מקום שמברכין על היין משום ברכת היין שבתוך הסעודה (מז) אין אומרים ברשות אלא סברי מטעם שנתבאר (בית יוסף סימן קפ"ז בשם שבולי הלקט):

סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין, ובו ו' סעיפים

א. הביאו להם (א) יין אחר אינו מברך בורא פרי הגפן אבל מברך עליו (ב) הטוב והמטיב . הגה: (ג) אף על גב שאין לו עוד מן הראשון (בית יוסף). (ד) ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא הוא הדין אם היה להם מתחלה שתי יינות מברכין על השני הטוב והמטיב. הגה: ודוקא (ה) שלא היו לפניו יחד כשבירך בורא פרי הגפן אבל היו ביחד אינו צריך לברך (ו) אלא בורא פרי הגפן כמו שיתבאר סעיף ג' (דברי עצמו להשוות הטור עם מרדכי פרק הרואה) (בית יוסף):

ב. מברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפילו אינו יודע שהשני משובח מהראשון כל (ז) שאינו יודע שהוא גרוע (ח) ממנו . הגה: (ט) ואין חילוק בין שניהם חדשים (י) או אחד חדש ואחד ישן (בית יוסף בשם תוספות פרק הרואה וטור ותרומת הדשן סימן ל"ד), ואפילו שתה ממנו (יא) תוך שלשים יום . יש אומרים דאם שתה תחלה יין אדום והביאו לו יין לבן אף על פי שהוא (יב) יותר גרוע מברך הטוב והמטיב לפי שהוא בריא לגוף (יג) יותר מן האדום (מרדכי פרק ערבי פסחים):

ג. הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד יברך מיד בורא פרי הגפן (יד) על הטוב ופוטר את הרע ולא יברך על הרע תחלה בורא פרי הגפן כדי לברך אחריו הטוב והמטיב כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה:

ד. אין לברך הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר (טו) עמו דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו והוא הדין אם אשתו ובניו עמו אבל אם הוא יחידי לא:

ה. אם רבים מסובים בסעודה כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב ולא יברך אחד לכלם דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן. הגה: אבל היו מסובים לשתות בלא אכילה אחד מברך לכולם (ועיין לעיל סוף סימן קע"ד):

ו. יין של שתי חביות והכל ממין אחד אם בתוך מ' יום לבצירתו שמוהו בשני כלים (טז) חשיבי כשני מינים ומברכין עליו הטוב והמטיב ואם לאחר ארבעים יום חלקוהו אין מברכין עליו הואיל והכל ממין אחד:

סימן קעו - שהפת פוטר את הפרפרת, ובו סעיף אחד

א. ברך על הפת פוטר את הפרפרת דהיינו פירורי פת (א) דק דק שדיבקם עם מרק או דבש [*] ברך על הפרפרת לא פטר את הפת. הגה: (ב) בירך על הפרפרת (ג) פוטר מעשה קדרה שהוא דייסא וכיוצא בו וכן אם בירך על מעשה קדרה פוטר את הפרפרת (גמרא פרק כיצד מברכין ורמב"ם בפירוש המשנה):

סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה מה דינם, ובו ה' סעיפים

א. דברים הבאים בתוך הסעודה אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם (א) [*] ללפת בהם את הפת כגון בשר ודגים וביצים וירקות וגבינה ודייסא ומיני מלוחים אפילו אוכלם (ב) בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא (ג) פוטרתן ולא לאחריהם דברכת המזון פוטרתן ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת (ד) [*] כגון תאנים וענבים (ה) וכל מיני פירות (ועיין לעיל (ו) סימן קס"ח סעיף ח') אם אוכל אותם בלא פת טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן דלאו מעיקר סעודה הם ואינם טעונים ברכה לאחריהם דכיון שבאו בתוך הסעודה (ז) ברכת המזון פוטרתם (ח) ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (עם פת) (ט) [*] ובסוף אכל עמהם פת אפילו אם בינתים אכל מהם בלא פת (י) אינם [*] טעונים ברכה אף לפניהם:

ב. ודברים הבאים לאחר סעודה קודם ברכת המזון שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות כל מה שמביאים אז לפניהם בין דברים (יא) הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים (יב) שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם (יג) בין לאחריהם דהמוציא וברכת המזון אין פוטרין אלא מה שנאכל (יד) תוך עיקר הסעודה ודין זה האחרון אינו מצוי בינינו לפי [*] שאין אנו רגילין [*] למשוך ידינו מן הפת עד ברכת המזון:

ג. (טו) ואם קובע ליפתן סעודתו על הפירות הוו ליה הפירות כדברים הבאים מחמת הסעודה [*] ואפילו אם אוכל מהפירות בתחלת סעודתו בלא פת אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם (טז) ויש חולקין ולכן [*] טוב שיאכל בתחלה מהפירות עם פת ואז אפילו אם אחר כך יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל. הגה: (יז) ואף על פי שאינו חוזר לבסוף לאכול עמהם פת מאחר שעיקר קביעות היה עלייהו (בית יוסף בשם הר"י):

ד. אף על פי (יח) שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת כיון דללפת את הפת הם באים אינם טעונים (יט) ברכה כלל :

ה. אם אחר שבירך על הפת שלחו לו מבית אחרים שאינו סמוך עליהם ולא היה דעתו על הדורון אפילו מדברים (כ) שדרכן לבוא ללפת את הפת צריך לברך עליהן כדין נמלך. (הגה: ולא ראיתי נזהרים בזה ואפשר דטעמא דסתם דעת האדם (כא) על כל מה שמביאין לו בסעודה. ועיין לקמן סימן ר"ו):

סימן קעח - איזהו דברים קרויים הפסק בסעודה, ובו ז' סעיפים

א. (א) היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו (ב) והלך (ג) לבית אחר (ד) או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו (ה) [*] לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו (ו) צריך לברך (ז) למפרע על מה שאכל (ח) וחוזר ומברך בתחלה [*] המוציא ואחר כך יגמור סעודתו אבל אם דבר עמו בתוך הבית אף על פי ששינה מקומו (ט) מפנה לפנה אינו צריך לברך. הגה: ( (י) ועיין לקמן סימן רע"ג (יא) אם היה דעתו לאכול במקום אחר לא מיקרי שנוי מקום והוא שיהיו שני המקומות (יב) [*] בבית אחד ועיין לקמן סימן קפ"ד):

ב. חברים שהיו יושבין לאכול ויצאו (יג) לקראת חתן או לקראת כלה אם הניחו שם (יד) מקצתן חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכין (טו) לברך שניה ואם לא הניחו שם אדם (טז) כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע ו (יז) כשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה (יח) וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות שכל המשנה מקומו הרי (יט) פסק אכילתו (כ) ולפיכך מברך (כא) למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול והמשנה מקומו מפנה לפנה (כב) בבית אחד (כג) אינו צריך לחזור ולברך. (כד) אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה (כה) צריך לברך . הגה: (כו) ויש חולקים בכל מה שכתוב בסימן זה רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת ולכן אם שינה מקומו למקום אחר אין צריך לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול אבל לא על מה שכבר אכל (תוספות ורשב"ם והרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים וטור). ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאינן צריכים ברכה במקומם (כז) אבל אם הניח מקצת חברים או אפילו לא הניח (כח) [*] ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם אפילו מה שרוצה לאכול אחר כך אין צריך לברך (סמ"ק ואור זרוע). ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר (כט) או שהיה אוכל וקראו חברו לדבר עמו אפילו לפתח ביתו או למקום אחר כשחוזר לסעודה אתרומת הדשןצ לברך כלל דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא מיהו [*] אם הסיח דעתו כשחוזר (ל) ודאי [*] צריך לברך על מה שרוצה לאכול אחר כך (בית יוסף ורשב"א). (לא) ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר ובין (לב) סיים סעודתו במקום אחר (רמב"ם פרק ד' ור"ן) וכן נוהגין במדינות אלו מכל מקום (לג) לכתחלה לא יעקר (לד) ממקומו (לה) [*] בלא ברכה (לו) [*] דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר"ר מנוח ור"ן). מיהו לצורך מצוה [*] עוברת כגון שהגיע זמן תפלה מותר (כל בו הלכות פסח). ועיין סימן קפ"ד:

ג. יש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן כיון שברך על אילן אחד (לז) אינו צריך לברך על האחרים (לח) והוא שבשעה שברך היה דעתו לאכול מאותם האחרים אבל מגן לגן צריך לברך אפילו אם הם סמוכים (לט) ואפילו אם כשבירך תחלה היה דעתו על הכל:

ד. אם אכל פת במקום אחד (מ) וחזר ואכל במקום אחר אינו מברך ברכת המזון (מא) אלא במקום השני כמו שנהגו (מב) הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם:

ה. יש אומרים ששבעת המינים טעונים ברכה (מג) לאחריהם במקומם ויש אומרים דדוקא (מד) מיני דגן . הגה: ויש אומרים דוקא פת (מה) לבד (הגהות מיימוני פרק ד'):

ו. מי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל אפי (מו) לו אם אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל עם כל זה (מז) לא הוי הפסק :

ז. אדם שישן בתוך סעודתו (מח) שינת עראי לא הוי הפסק. הגה: וכן אם הפסיק בשאר [*] דברי רשות [*] כגון שהוצרך (מט) לנקביו וכיוצא בזה:

סימן קעט - איזה דברים קרויין היסח הדעת בסעודה שצריך לחזור ולברך, ובו ו' סעיפים

א. גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים אינו יכול (א) לאכול ולא לשתות (ב) [*] עד שיברך ברכת המזון ואם אמר (ג) הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואסור לו (ד) לשתות אלא אם כן יברך עליו תחלה (ה) ואכילה דינה כשתיה להרא"ש אבל להרב רבינו יונה והר"ן אכילה שאני שאף על פי (ו) שסילק ידו מלאכול (ז) [*] ואפילו סלקו השלחן [*] אם רצה (ח) לחזור לאכילתו [*] אין צריך לברך פעם אחרת שכל שלא נטל ידיו (ט) לא נסתלק לגמרי מאכילה:

ב. מי שסומך על שלחן אחרים [*] אפילו אמר הב לן ונברך (י) [*] לא הוי היסח הדעת (יא) [*] עד שיאמר בעל הבית:

ג. אם לא אמר הב לן ונברך וגם לא נטל ידיו (יב) [*] משנטל הכוס לברך (יג) הוי היסח הדעת :

ד. (יד) כשאדם נכנס לבית חבירו ויש שם חבורות (טו) הרבה שאוכלים וכל אחד מושיט לו כוס יש מי שאומר שמברך על כל אחד בורא פרי הגפן כי בכל פעם הוא (טז) נמלך :

ה. (יז) הקרואים בבית בעל הבית לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אחר זה אינם צריכים לברך אלא על הראשון:

ו. אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה (פירוש חולי חונק). והאוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל (גודל הוא האצבע הגס. אצבע הוא קרוב לגס. אמה הארוך. קמיצה הוא הסמוך לקטן. זרת הוא הקטן) דקשה לקבור בנים ולא בזרת דקשה לעניות ולא באצבע דקשה (לש"ד) ]לש"ר, לשם רע[, אלא באמה ובקמיצה. (ועיין לעיל סימן ק"ע (יח) למה אין אנו נוהגין באכילת מלח ושתיית מים):

סימן קפ - דיני פירורי הפת, ובו ה' סעיפים

א. (א) אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון:

ב. (ב) כל מי שאינו משייר פת על שלחנו (ג) אינו רואה סימן ברכה לעולם (ד) אבל (ה) לא יביא פת שלמה ויתננה על השלחן ואם עשה כן מחזי דלשם עבודת כוכבים עביד שנאמר העורכים לגד שלחן:

ג. (ו) קודם שיטול ידיו (ז) יכבד הבית שלא ישארו שם פירורין וימאסו במים של נטילה אף על פי שמותר לאבד פרורין שאין בהם כזית שמא יהא השמש עם הארץ שמותר להשתמש בשמש עם הארץ ויניח גם פירורין שיש בהם כזית שאסור לאבדן ביד לכך יכבד תחלה ועכשיו אין אנו נוהגים כך מפני (ח) שאין אנו מסלקין השלחן (ט) ואנו נוטלים הידים חוץ לשלחן במקום שאין שם פירורים וליכא למיחש למידי:

ד. אף על פי שמותר לאבד פרורין שאין בהם כזית מכל מקום (י) קשה לעניות :

ה. נוהגים (יא) לכסות הסכין בשעת ברכת המזון (יב) ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב: