סימן קפא - דין מים אחרונים, ובו י' סעיפים
א. 
(א) מים אחרונים
(ב) חובה :
ב.  מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע
(ג) [*] אלא בכלי
(ד) מפני רוח רעה ששורה עליהם
(ה) ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים
(ו) וכיוצא בהן:
ג.  אין נוטלין
(ז) בחמין שהיד
(ח) נכוית בהם מפני
(ט) שמפעפעין (פירוש מבעבעין מלשון שחין אבעבועות) את הידים ואין מעבירין את הזוהמא:
ד.  אין צריך ליטול אלא
(י) [*] עד פרק שני של אצבעות:
ה.  צריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה כדי
(יא) שתרד הזוהמא :
ו.  אם המסובין רבים עד חמשה
(יב) מתחילין מן המברך ואם הם יותר מתחילין
(יג) [*] מן הקטן ונוטלין דרך ישיבתן
(יד) ואין מכבדין זה את זה ליטול עד שמגיעין לחמשה האחרונים וכיון שלא נשארו אלא חמשה שלא נטלו
(טו) מתחילין
(טז) מן המברך :
ז. 
(יז) אין מברכין שום ברכה על מים האחרונים:
ח.  יש אומרים שמים אחרונים אינם
(יח) צריכים נגוב
(יט) ולהרמב"ם מנגב ואחר כך מברך:
ט.  מים אחרונים
(כ) נוטלים בכל
(כא) מיני משקים :
י.  יש
(כב) שאין נוהגים ליטול מים אחרונים ואפילו לנוהגים כן אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות
(כג) וצריך ליטול ידיו
(כד) קודם ברכת המזון: