סימן רב - דיני ברכת פירות האילן, ובו י''ח סעיפים
סימן רג - דיני ברכת פירות הארץ, ובו ח' סעיפים
סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים, ובו י''ג סעיפים
סימן רה - ברכת ירקות, ובו ה' סעיפים
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפירות, ובו ו' סעיפים
סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפירות, ובו סעיף אחד
סימן רח - דין ברכה מעין שלש אחרי חמשת מיני פירות וחמשת מיני דגן, ובו י''ח סעיפים
סימן רט - דין טעות וספק בברכת היין, ובו ג' סעיפים
סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו, ובו ב' סעיפים
סימן ריא - דיני קדימה בברת הפירות, ובו ו' סעיפים
סימן ריב - שהעיקר פוטר הטפל, ובו ב' סעיפים
סימן ריג - מי שיצא אם מוציא אחרים, ובו ג' סעיפים
סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות, ובו סעיף אחד
סימן רטו - עניית אמן אחר הברכות, ובו ד' סעיפים

הלכות ברכת הפירות




סימן רב - דיני ברכת פירות האילן, ובו י''ח סעיפים

א.  על כל (א) פירות האילן מברך בתחלה [*] בורא [*] פרי העץ (ב) חוץ מהיין שמברך עליו (ג) בורא פרי הגפן בין חי (ד) בין מבושל בין [*] שהוא עשוי קונדיטון (ה) דהיינו שנותנין בו (ו) דבש ופלפלין . הגה: ואם נתערב יין (ז) בשכר אזלינן אחר הרוב (ח) [*] אם הרוב יין (ט) מברך בורא פרי הגפן (י) [*] ואם הרוב שכר [*] מברך שהכל (בית יוסף בשם התשב"ץ):

ב.  הבוסר כל זמן שלא הגיע (יא) לכפול הלבן מברך עליו (יב) בורא פרי האדמה ומשהוא כפול הלבן ואילך מברך עליו בורא פרי העץ (יג) ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן (יד) לעולם מברך בורא פרי האדמה עד שיהיה (טו) גדול ביותר [*] ושאר כל האילן (טז) משיוציאו פרי מברכין עליו בורא פרי העץ ובלבד שלא יהא מר או (יז) עפוץ ביותר (יח) עד שאינו ראוי לאכילה אפילו על ידי הדחק דאז (יט) אין מברכין עליו כלל . הגה: ויש אומרים דעל חרובין אינו מברך בורא פרי העץ (כ) עד שיראה בהן כמין שרשראות של חרובין וכן בזיתים עד שיגדל הנץ סביבם וקודם לכן (כא) מברך (כב) בורא פרי האדמה וכן עיקר (טור):

ג.  [*] גרעיני הפירות אם הם (כג) מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ ואם הם (כד) מרים אינו מברך עליהם כלל ואם מתקן על ידי האור (כה) מברך עליהם שהכל :

ד.  שמן זית אם שתאו (כו) כמות שהוא אינו מברך עליו כלל משום (כז) דאזוקי מזיק ליה ואם אכלו (כח) עם פת אינו מברך עליה דפת עיקר ומברך על העיקר (כט) ופוטר את הטפילה ואם שתאו מעורב (ל) עם מי סלק"א (הנקרא אניגרון) שאז אינו מזיק אדרבא הוא מועיל לגרון [*] אם הוא חושש בגרונו הוה ליה (לא) שמן עיקר (לב) ומברך עליו בורא פרי העץ ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה הוה ליה (לג) אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון ( (לד) שהכל ):

ה.  שקדים המרים כשהם קטנים (לה) מברך בורא פרי העץ גדולים ולא כלום דאזוקי מזקי [*] וטעמא דמלתא דכשהם קטנים עיקר אכילתם היא הקליפה ואינה מרה וכשהם גדולים עיקר אכילתם מה שבפנים והוא מר (לו) ואם מתקן על ידי האור או דבר אחר (לז) מברך בורא פרי העץ :

ו.  צלף (פירוש צלף מין אילן שעלין שלו ראויים לאכילה ויש בעליו כמין תמרים. אביונות הוא הפרי מהצלף וקפריסין הן קליפה שסביב הפרי כקליפות האגוזים) (לח) על העלין ועל התמרות (לט) ועל הקפריסין בורא פרי האדמה ועל האביונות שהם עיקר הפרי בורא פרי העץ:

ז.  תמרים (מ) [*] שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. הגה: ולפי זה הוא הדין בלטווערן (מא) הנקרא פאווידל"א מברכין עליהם בורא פרי העץ (מב) ויש אומרים לברך עליהם שהכל (תרומת הדשן סימן כ"ט ובית יוסף בשם הטור) וטוב לחוש לכתחלה (מג) לברך שהכל אבל אם בירך בורא פרי העץ (מד) יצא כי כן נראה עיקר:

ח.  דבש (מה) הזב מהתמרים מברך (מו) עליו שהכל וכן (מז) על משקין היוצאין מכל מיני פירות חוץ מזיתים וענבים מברך שהכל:

ט.  (מח) סופי ענבים שאין מתבשלין לעולם וכן על הנובלות שהם תמרים (מט) [*] שבשלם ושרפם החום ויבשו (נ) [*] מברך שהכל :

י.  (נא) פירות ששראן או בשלן במים אף על פי שנכנס טעם הפרי במים אינו מברך [*] על אותם המים (נב) אלא שהכל והרא"ש כתב דאפשר (נג) שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בורא פרי העץ:

יא.  מי שריית צמוקים ותאנים או מי בישולם (נד) מברך עליהם שהכל ויוצא גם (נה) להרא"ש אבל בברכה שלאחריהם יש להסתפק אם מברך בורא נפשות או אם מברך ברכה אחת מעין שלש כהרא"ש. ולכן ירא שמים לא ישתה (נו) אלא [*] בתוך הסעודה או יאכל [*] פרי משבעה מינים וגם [*] ישתה מים כדי שיצטרך לברך [*] ברכה אחת מעין שלש [*] ובורא נפשות (נז) ואם משך המים והבדילם מהצמוקים הוה ליה יין ומברך עליו בורא פרי הגפן (נח) וברכה אחת מעין שלש והוא שיהיו צמוקים שיהיה בהם לחלוחית (נט) שאם ידרוך אותם יצא מהן דבשן אבל אם כשיעצרו אותם לא יצא מהם (ס) שום לחלוחית דבש לא:

יב.  כל הפירות (סא) שטובים חיים ומבושלים (סב) כגון תפוחים ואגסים בין חיים בין מבושלים מברך בורא פרי העץ (סג) [*] ואם אין דרך [*] לאוכלם חיים אלא מבושלים אכלם (סד) כשהם חיים [*] מברך שהכל (סה) כשהם מבושלים בורא פרי העץ :

יג.  אגוז גמור המטוגן בדבש ונקרא נואינד"ו ( (סו) רוצה לומר נויאי"ט) (סז) מברך עליו (סח) בורא פרי העץ :

יד.  (סט) אגוז רך שמבשלים בדבש וקורין לו (ע) נוס מושקאד"ה (עא) מברך עליו שהכל . הגה: (עב) וכן אותם אגוזים שמבשלים בדבש בעודם ירוקים מברכים שהכל (רבינו ירוחם נתיב ט"ז חלק ב' ובית יוסף):

טו.  (עג) [*] על הסוקא"ר מברך (עד) שהכל (עה) וכן המוצץ קנים מתוקות (עו) שהכל :

טז.  על פלפל (עז) וזנגביל יבשים ועל הקלאוו של גירופלי (רוצה לומר נעגלי"ך) (עח) וכל כיוצא בזה (עט) שאין דרך לאכלם אלא על ידי תערובות אין מברך עליהם כלום:

יז.  על אגוז מושקא"ט (פ) בורא פרי העץ על קניל"ה (רוצה לומר צימרינ"ד) (פא) בורא פרי האדמה :

יח.  על פלפל וזנגביל כשהם (פב) רטובים בורא פרי האדמה. הגה: כל הפירות שיודע בהם שהם עיקר הפרי מברך עליהם בורא פרי העץ (פג) ושאינן עיקר הפרי בורא פרי האדמה (פד) ואם הוא מסופק בו אם הוא עיקר הפרי או לא (פה) בורא פרי האדמה . ואם אינו יודע (פו) מה הוא מברך שהכל (טור):




סימן רג - דיני ברכת פירות הארץ, ובו ח' סעיפים

א.  על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה:

ב.  (א) על התותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה. הגה: דלא מקרי עץ אלא (ב) שמוציא עליו מעצו אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ והני כיון (ג) דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו מברכין עליו בורא פרי האדמה (טור ומרדכי בשם תשובת הגאונים):

ג.  (ד) על המאוזי"ש בורא פרי האדמה :

ד.  על פירות שמוציאין [*] אילני סרק (ה) שהכל :

ה.  (ו) בני אסא אף על גב דבישלן והויין כפירות אינו מברך (ז) אלא שהכל :

ו.  [*] על זנגביל (ח) שמרקחים אותו כשהוא רטוב בורא פרי האדמה ונראה דהוא הדין אם מרקחים (ט) אותו יבש כיון שעל ידי כך הוא (י) ראוי לאכילה (יא) הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה:

ז.  בשמים (יב) שחוקים ומעורבים עם סוקר (יג) הבשמים עיקר ומברך עליהם כדין ברכת אותם בשמים:

ח.  (יד) צנון מברך עליו בורא פרי האדמה:




סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים, ובו י''ג סעיפים

א.  על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה (א) [*] ופת שעפשה. ותבשיל שנשתנה צורתו (ב) ונתקלקל ונובלות שהם תמרים (ג) שבשלם ושרפם החום ויבשו (ד) ועל הגובאי (ה) ועל המלח ועל מי מלח (ו) ועל המרק ועל (ז) כמהין ופטריות ועל קורא, הגה: (ח) שהוא הרך (ט) הנתוסף באילן בכל שנה שקורין פלמיט"ו (טור). ועל (י) לולבי גפנים ועל שקדים (יא) מתוקים שאוכלים אותם (יב) כשהם רכים בקליפיהם ועל חזיז והוא (יג) שחת ועל קרא (יד) חיה ועל (טו) קימחא דשערי ועל שכר תמרים (טז) ושכר שעורים (יז) ועל מי שעורים שמבשלים לחולה ועל (יח) עשבי דדברא (יט) שאינם נזרעים ועל שבת שקורין אניט"ו (רוצה לומר אני"ס) (כ) ועל כמון וכסבור ( (כא) דלטעמא עבידי (כב) ולא לאכילה ) ועל החומץ שעירבו במים (כג) עד שראוי לשתות מברך שהכל:

ב.  על החומץ לבדו (כד) אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו:

ג.  (כה) ריחיה חלא (פירוש חומץ) וטעמיה חמרא חמרא הוא ומברך עליו בורא פרי הגפן:

ד.  ו (כו) [*] כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו אין מברכין עליו בורא פרי הגפן (אלא שהכל):

ה.  (כז) שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן נתן בהם מים אם נתן (כח) שלשה מדות מים ומצא ארבעה הוה ליה כיין מזוג ומברך בורא פרי הגפן (כט) ואם מצא פחות אף על פי שיש בו טעם יין קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך (ל) אלא שהכל והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בורא פרי הגפן ונראה שמשערים בשעור שמוזגים יין שבאותו מקום. הגה: (לא) ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים (לב) כי אז (לג) ודאי בטל (אגור):

ו.  תמד (לד) שעושים מחרצנים שנותנים עליהם מים דינם כשמרים והני מילי (לה) כשנעצרו בקורה אבל אם לא נדרכו [*] אלא ברגל אפילו נתן שלשה מדות מים ולא מצא אלא ג' או פחות מברכין (לו) עליו בורא פרי הגפן שיין הוא והמים נבלעים ב (לז) זגים ובמה שיוצא יש בו יין מרובה. הגה: זגים שנתנו עליהם תאנים לחזק כח היין אף על פי שהזגין הרוב מכל מקום (לח) כל כח התאנים במשקה ואין (לט) [*] לברך בורא פרי הגפן (בית יוסף בשם התשב"ץ):

ז.  [*] השותה מים (מ) לצמאו מברך שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות אבל אם (מא) [*] חנקתיה אומצא (מב) ושתה מים להעביר האומצא אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו:

ח.  כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה (מג) אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם (מד) מברך עליהם תחלה וסוף. הגה: אם אנסוהו לאכול או לשתות (מה) אף על גב דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך (בית יוסף בשם אהל מועד והרא"ש):

ט.  אכל מאכל או משקה של איסור (מו) מפני הסכנה (מז) מברך עליו (מח) תחלה וסוף :

י.  (מט) דבש דבורים (נ) הרי הוא כשאר דבש ואינו מברך עליו אלא שהכל:

יא.  חבושים או גינדא"ש או ורדים ושאר מיני פירות ועשבים שמרקחים בדבש הפירות והעשבים (נא) הם עיקר והדבש טפל אפילו הם (נב) כתושים ביותר הילכך מברך על חבושים וגינדא"ש בורא פרי העץ ועל עשבים בורא פרי האדמה [*] ועל של (נג) ורדים בורא פרי האדמה . הגה: וכל מרקחת שאין בריאים רגילין בו (נד) אלא לרפואה (נה) מברכין עליו שהכל (בית יוסף בשם הרא"ש):

יב.  כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך (נו) על העיקר ופוטר את הטפילה וכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע התבשיל הרי זה טפילה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות (נז) הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים בהם חלב חטה כדי לדבק ועושים מהם מיני מתיקה אינו מברך בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר. הגה: ונראה דהא דאם עירב כדי לתת טעם בתערובות שהוא עיקר היינו דוקא (נח) שיש שם ממשות מן הדבר הנותן טעם ודבר חשוב אבל בשמים שנותנין לתוך המרקחת אף על פי שהם לנתינת טעם אין מברכין עליהם דבטלין במיעוטן אף על פי שנותנין טעם לכן נוהגין שלא לברך רק על המרקחת ולא על הבשמים שבהן:

יג.  כל דבר (נט) שהוא מסופק בברכתו (ס) יברך שהכל :




סימן רה - ברכת ירקות, ובו ה' סעיפים

א.  על הירקות מברך בורא פרי האדמה (א) ואפילו בשלם וכן כל פירות (ב) [*] וקטניות [*] שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישולם כברכתם הראויה להם קודם שבישל אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם [*] שטובים מבושלים (ג) יותר מחיים [*] כשהם חיים מברך שהכל (ד) ולאחר בישולם בורא פרי האדמה ותומי (פירוש שומים) וכרתי (פירוש פור"ט בלע"ז) (ה) כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל. הגה: (ו) דמחשבי נשתנו לגריעותא ואפילו בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח (ז) מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (הר"י פרק כיצד מברכין):

ב.  (ח) על המים שבישלו (ט) בהם ירקות (י) מברך הברכה עצמה (יא) שמברך על הירקות עצמן (יב) אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל אם בישלם (יג) עם בשר מברך עליו שהכל:

ג.  (יד) אם סחטן אינו מברך על אותם משקין אלא שהכל:

ד.  חתכן (טו) לחתיכות קטנות לא נשתנית (טז) ברכתן (יז) מפני כך :

ה.  (יח) [*] הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל אבל אם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה:




סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפירות, ובו ו' סעיפים

א.  (א) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אבל אם בירך (ב) על פרי האדמה בורא פרי העץ (ג) לא יצא הילכך אם הוא מסופק בפרי (ד) אם הוא פרי העץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה ועל הכל (ה) אם אמר שהכל יצא (ו) ואפילו על פת ויין:

ב.  (ז) היו (ח) לפניו (ט) פרי האדמה ופרי העץ ובירך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ (י) יצא :

ג.  כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק (יא) בין ברכה לאכילה . הגה: (יב) יותר מכדי דבור (בית יוסף בשם שיבולי לקט). וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא (יג) בשפתיו ונאמרים (יד) בכל לשון ולא יברך ערום עד שיכסה ערותו במה דברים אמורים (טו) באיש אבל אשה יושבת ופניה של מטה (טז) טוחות בקרקע כי בזה מתכסה ערותה (ועיין לעיל סימן ע"ד סעיף ד'). ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו מגולה אסור לברך:

ד.  כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו (יז) צריך לאוחזו (יח) בימינו כשהוא מברך:

ה.  אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו בירך ואחר כך הביאוהו לפניו (יט) צריך לברך פעם אחרת אבל מי שבירך על פירות שלפניו (כ) ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין או (כא) ממין אחר (כב) שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך. הגה: וטוב (כג) ליזהר לכתחלה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו (בית יוסף טור יורה דעה סימן י"ט):

ו.  נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד (כד) או נמאס צריך לחזור ולברך (כה) אף על פי שהיה מאותו מין לפניו יותר כשבירך על הראשון. הגה: (כו) [*] רק שלא היה דעתו עליו לאכלו (הגהות מיימוני פרק ד' וכל בו ואבודרהם ותשובת מהרי"ל סימן צ"ב). וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא שם שמים לבטלה ואם אמר כשנפל ברוך אתה ה' ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה אבל העומד על אמת המים מברך ושותה אף על פי שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך מפני שלכך נתכוין תחילה. הגה: ועיין לקמן סימן ר"ט סעיף א' אם בירך בטעות מה דינו:




סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפירות, ובו סעיף אחד

א.  (א) פירות האילן חוץ מחמשת המינים וכל פירות אדמה וירקות (ב) וכל דבר שאין גידולו מן הארץ ברכה אחרונה שלהם (ג) בורא נפשות רבות ואם אכל מכל מינים אלו מברך (ד) לאחר כולם ברכה אחת וברכה זו (ה) חותם בה בלא שם שיחתום כך ברוך חי העולמים:




סימן רח - דין ברכה מעין שלש אחרי חמשת מיני פירות וחמשת מיני דגן, ובו י''ח סעיפים

א.  על חמשת המינים שהם גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה (א) מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש:

ב.  (ב) חמשת מיני דגן (ג) ששלקן (ד) או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה (ה) הריפות וגרש כרמל (ו) ודייסא אפילו עירב עמהם דבש (ז) הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל (ח) אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל:

ג.  כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה אם עושים כן כדי שיסעוד הלב (ט) מברך בורא מיני מזונות ואם לדבק בעלמא (י) אינו מברך בורא מיני מזונות (יא) וטוב להחמיר (יב) ולגמעו בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא (יג) ופטור ממנה :

ד.  אכל (יד) דגן חי או עשוי קליות או שלוק (טו) והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות. הגה: והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה היינו באוכל חטין וכיוצא בהן דראויין לאכול כך אבל האוכל שעורים שלמים אפילו קלוין באש אינן ראוין לאכול רק על ידי הדחק ואין מברך לפניהם (טז) רק שהכל (כל בו וכן משמע מדברי רשב"א שמה שהשוה חטין לשעורין לברכה אחרונה משמע ולא לראשונה). והתוספות (יז) נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא (יח) בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון:

ה.  קמח (יט) אפילו של חטים (כ) מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות לא שנא נטחן (כא) דק דק לא שנא נטחן קצת ועדיין יש בו טעם של חטים לא שנא קמח של קליות:

ו.  קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו (פירוש בשלו הרבה) ועירבו במים או בשאר משקין אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה (כב) וללועסו (פירוש לטחון אותו בפה) מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך עליו (כג) שהכל ואחריו בורא נפשות:

ז.  (כד) הכוסס (פירוש, האוכל) את (כה) האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות ואם בשלו הגה: (כו) [*] עד שנתמעך (בית יוסף בשם הרא"ש והר"י) או שטחנו ועשה ממנו (כז) פת (כח) מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו (כט) בורא נפשות והוא מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות (ל) והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז (לא) לבדו ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר (לב) הוא הרוב מברך עליו כברכת אותו תבשיל:

ח.  (לג) [*] על פת דוחן (לד) ופליז"ו או של שאר מיני קטניות (לה) מברך שהכל ואחריו בורא נפשות. הגה: העושה תבשיל (לו) משאר מיני קטניות אם (לז) נשארו שלמים וטובים מבושלים כמו חיין מברך בורא פרי האדמה ואם (לח) נתמעכו לגמרי (לט) או שאינן טובים מבושלין כחיין (מ) מברך שהכל (וכן פירש הבית יוסף דברי הטור):

ט.  [*] עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה (מא) מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה [*] ואם עשה ממנו פת (מב) מברך המוציא [*] וברכת המזון ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן (מג) בכדי אכילת פרס אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים אינו (מד) [*] מברך לבסוף ברכת המזון אלא בתחילה מברך המוציא כיון שיש בו (מה) טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס (מו) ולבסוף (מז) על המחיה ואם בשלו (מח) [*] בקדירה (מט) [*] מברך תחלה בורא מיני מזונות [*] ואחריו בורא נפשות:

י.  בברכה אחת (נ) מעין שלש (נא) של פירות דחוצה לארץ חותם על הארץ (נב) ועל הפירות ובארץ ישראל חותם (נג) על הארץ ועל פירותיה ואם בחוץ לארץ (נד) אוכל מפירות הארץ חותם גם כן על פירותיה:

יא.  בברכה מעין שלש דיין (נה) אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן אלא (נו) על הארץ ועל פרי הגפן או על הארץ ועל הפירות:

יב.  (נז) מזכירין בה (נח) מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש (נט) אבל לא בחנוכה ופורים אם אכל פירות מז' מינים ואכל מיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת (ס) ויקדים המחיה ואחר כך הגפן ואחר כך העץ ויאמר על המחיה (סא) ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות:

יג.  אם אכל פירות משבעת המינים ואכל תפוחים אין צריך לברך על התפוחים בורא נפשות (סב) שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם (סג) פרי העץ הם אבל אם אכל תפוחים (סד) ושתה יין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים וכל שכן (סה) אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין או אכל מז' המינים שצריך לברך על כל אחת ואחת (סו) והוא הדין אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים:

יד.  שתה יין וברך בורא פרי הגפן ואכל ענבים צריך (סז) לברך עליהם בורא פרי העץ וכן בברכה אחרונה (סח) צריך להזכיר על העץ ועל פרי העץ:

טו.  (סט) אם בדיעבד בירך (ע) על הענבים בורא פרי הגפן או אחריהם על הגפן יצא:

טז.  שתה יין (עא) ומים (עב) אין לו לברך על המים בורא נפשות (עג) שברכת היין פוטרתן כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים:

יז.  ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה (עד) שאם אכל (עה) דייסא אין ברכת המזון פוטרתו (עו) [*] אבל ביין [*] ברכת שלשה פוטרתו שאם בירך (עז) על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא [*] והוא הדין אם בירך על התמרים ברכת המזון במקום על העץ יצא ואפילו לא אמר (עח) [*] אלא ברכת הזן בין על היין בין על התמרים יצא (עט) ואם נזכר עד שלא חתם ברכת הזן יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ויסיים ברכה דמעין שלש:

יח.  לא יכלול על הספק שום תוספת בברכה מעין שלש אף על פי שאינו מוסיף שם ומלכות. (פירוש כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן וכו' או בורא נפשות רבות וכו' לא יאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות (פ) ודבר שברכתו על העץ (פא) ויכלול עמו גם כן על הגפן ועל פרי הגפן כו' (פב) [*] מספק ) (תרומת הדשן וכן משמע במרדכי פרק כיצד מברכין) (ועיין לעיל סעיף ט"ז):




סימן רט - דין טעות וספק בברכת היין, ובו ג' סעיפים

א.  לקח כוס של שכר או של מים ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן (א) אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין (ב) ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם (ג) על דעת לומר בורא פרי הגפן ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל יצא. הגה: וכל שכן אם היה בידו יין וסבור שהוא מים ופתח אדעתא לומר שהכל ונזכר ובירך בורא פרי הגפן שיוצא (ד) שהרי אף אם סיים שהכל יצא (טור):

ב.  לקח כוס של שכר או מים (ה) ובירך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן (ו) [*] ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואמר שהכל נהיה בדברו וכך היתה אמירתו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו יצא. הגה: ואם היו אחרים שותים גם כן ויין לפניהם ודעתו גם כן על יין שהיה סבור שבכוסו יין (ז) ובירך בורא פרי הגפן ונמצא אחר כך שבכוסו מים או שכר כשחוזר ושותה אחר כך יין אין צריך לחזור ולברך ויוצא בברכה שבירך על כוסו אף על פי שהיתה בטעות (ח) דהא דעתו היה לשתות גם כן שאר יין גם הוציא האחרים ששותין שם ולכן ברכתו ברכה (תשובת מהרי"ל סימן צ"ב, בית יוסף סוף סימן ר"ו):

ג.  (ט) כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף (י) חוץ מברכת המזון מפני שהיא (יא) של תורה :




סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו, ובו ב' סעיפים

א.  (א) האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה (ב) פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים (ג) מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין (ד) ולאחריו אינו מברך כלל ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו כגון (ה) גרגיר של ענב או של רמון (ו) שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית. הגה: ולא מקרי בריה אלא אם אכלו (ז) כמות שהוא (ח) אבל אם לקח (ט) הגרעין ממנו לא מקרי בריה (הר"י פרק כיצד מברכין ובית יוסף בשם רשב"א). ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה (י) של יין אם מברכין אותה (יא) על כזית לכן טוב ליזהר שלא לשתות ( (יב) אלא ) פחות מכזית או רביעית:

ב.  (יג) הטועם את התבשיל אינו צריך לברך (יד) [*] עד רביעית (טו) ואפילו אם הוא בולעו ויש אומרים שאם הוא בולעו (טז) טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא (יז) כשחוזר ופולט (יח) ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה. הגה: (יט) וספק ברכות להקל :




סימן ריא - דיני קדימה בברת הפירות, ובו ו' סעיפים

א.  (א) היו לפניו מיני פירות הרבה אם (ב) ברכותיהם שוות ויש ביניהם (ג) ממין שבעה (ד) מקדים מין שבעה (ה) אף על פי שאינו חביב כמו המין האחר ואם אין ביניהם ממין שבעה (ו) מקדים החביב (ז) ואם אין ברכותיהם שוות אפילו יש בהן ממין שבעה (ח) כגון [*] צנון וזית איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב (ט) [*] ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב ונקרא חביב (י) המין שרגיל להיות חביב עליו (יא) אפילו אם עתה חפץ במין השני:

ב.  ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין שבעה בין שאין בהם ממין שבעה (יב) מקדים החביב לו אז (יג) באותה שעה [*] ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה אם יש ביניהם משבעת המינים מברך עליו תחלה:

ג.  הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו שהכל, (יד) בורא פרי העץ קודמת (טו) שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד. (טז) [*] וכן בורא פרי האדמה ושהכל, בורא פרי האדמה קודמת. ואם הביאו לפניו פרי העץ ופרי האדמה, (יז) איזה מהם שירצה יקדים. (יח) ויש אומרים שבורא פרי העץ קודם :

ד.  (יט) כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה (כ) [*] קודם לברכה (כא) וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא הלכך (כב) תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא. הגה: ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן אבל אם עשה מהם יין שקובע ברכה לעצמו בורא פרי הגפן חשובה והיא קודמת לברך עליו (כג) תחלה אבל מעשה קדירה מחמשת מיני דגן (כד) היא חשובה יותר מברכת היין. כל הנאמר סמוך לארץ קמא קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא (כה) לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ (טור):

ה.  הא דחטה ושעורה קודמים דוקא כשעשה מהם (כו) תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו בורא פרי האדמה (כז) אינה קודמת לברכת בורא פרי העץ. הגה: ברכת המוציא קודם (כח) לברכת בורא מיני מזונות וכל שכן לשאר ברכות (אגור) ואף על פי (כט) שהדבר השני חשוב (ל) או חביב עליו (וכן יש לדקדק מדברי הגהות מיימוני פרק ט' ומסמ"ק שהביא הטור וכל בו ובית יוסף בשם רמב"ם). וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב אבל (לא) אם אינו רוצה לאכול משניהם אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול אף על פי שגם השני מונח לפניו (תרומת הדשן סימן ל"ב). וכל זה דצריך להקדים היינו דוקא לכתחלה אבל אם עבר ובירך על השני אם הברכות שוות יוצא ואין צריך לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים (לב) [*] ובלבד שיהא דעתו גם כן (לג) [*] עליו בברכתו (בית יוסף סימן ר"ו ובזה הסימן בשם רשב"א):

ו.  היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורמון כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת אף על גב דהנך ממין ז' (לד) [*] ואיהו לאו ממין שבעה מכל מקום כיון דחשיבי (לה) דעבדי מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון קודמת אף על גב דלא עבדינהו פת:




סימן ריב - שהעיקר פוטר הטפל, ובו ב' סעיפים

א.  כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה לא מבעיא (א) [*] אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו (ב) כל אחד לבדו ואפילו פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון (ג) שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר את הפת (ד) כיון שהוא טפל . הגה: ויש אומרים אם הטפל חביב עליו מברך עליו (ה) ואחר כך מברך על העיקר (אגור בשם אור זרוע). הא דמברכין על העיקר ופוטר את הטפילה היינו (ו) שאוכלן ביחד או שאוכל (ז) העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא (ח) או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתיה מברך (ט) על האוכל תחלה אף על פי שהוא טפל לשתיה [*] ואינו מברך עליו (י) רק שהכל (יא) הואיל והוא טפל לדבר אחר (תרומת הדשן סימן ל"ה):

ב.  מרקחת שמניחין על רקיקין דקים אותם רקיקין (יב) הוו טפילה למרקחת שהדבר ידוע שאין מתכוונים (יג) לאכול לחם :




סימן ריג - מי שיצא אם מוציא אחרים, ובו ג' סעיפים

א.  [*] על כל פירות (א) ושאר דברים (ב) חוץ מפת ויין אם היו האוכלים שנים או יותר (ג) אחד פוטר את חבירו (ד) אפילו בלא הסיבה ומיהו (ה) ישיבה מיהא בעי דדוקא פת ויין בעי הסיבה (ו) ולדידן הוי ישיבה כמו הסיבה לדידהו ולפי זה לדידן דלית לן הסיבה אין חילוק בין פת ויין לשאר דברים דבישיבה אפילו פת ויין אחד מברך לכולם ושלא בישיבה בשאר דברים נמי כל אחד מברך לעצמו. והא דאמרינן דאחד מברך לכולם בשאר דברים (ז) חוץ מן הפת הני מילי (ח) בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה (ט) צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו (י) דאין זימון לפירות . הגה: (יא) ויש אומרים דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה והוא הדין ישיבה לדידן (בית יוסף סימן קע"ד בשם הראב"ד) ולכן נהגו עכשיו (יב) בפירות (יג) שכל אחד מברך לעצמו :

ב.  אין המברך (יד) מוציא אחרים אלא אם כן יאכל וישתה עמהם (טו) ואז יוצאים בשמיעתן (טז) שמכוונים אליו (יז) אפילו לא יענו אמן :

ג.  אין יוצא ידי חובתו (יח) בשמיעת הברכה אפילו יענה אמן אלא אם כן ששמעה מתחלתה (יט) ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין גם כן להוציא ידי חובתו:




סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות, ובו סעיף אחד

א.  (א) כל ברכה שאין בה הזכרת (ב) שם ומלכות אינה ברכה (ג) [*] ואם דילג (ד) שם או מלכות (ה) יחזור ויברך [*] ואפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך (ו) דמלך לבד אינה מלכות:




סימן רטו - עניית אמן אחר הברכות, ובו ד' סעיפים

א.  אין עונה אמן (א) אחר ברכותיו אלא אחר שתי ברכות או יותר (ב) שהם סוף ברכות ונהגו לענות אמן (ג) אחר יהללוך ואחר ישתבח. הגה: ויש אומרים שאין עונין אמן רק אחר ברכת (ד) בונה ירושלים בברכת המזון וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות (תוספות ומרדכי ריש פרק שלשה שאכלו ומהרי"ק שורש ע"ב). ובמקומות שנהגו לענות אמן אחר יהללוך וישתבח יענה גם כן אחר ברכת (ה) שומר עמו ישראל לעד (בית יוסף סימן נ"א):

ב.  השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אף על פי (ו) [*] שלא שמע כולה [*] מתחלתה ועד סופה (ז) אף על פי שאינו חייב באותה ברכה (ח) [*] חייב לענות (ט) אחריו אמן (י) אבל אם היה [*] המברך אפיקורוס או כותי או תינוק או היה גדול (יא) ושינה ממטבע הברכות אין עונין אחריו אמן. הגה: ועונין אמן אחר עובד כוכבים [*] אם (יב) שמע כל הברכה מפיו (הר"י פרק אלו דברים):

ג.  והא דאין עונין אמן אחר תינוק דוקא בשעה (יג) שלומד הברכות לפני רבו שמותר ללמד לתינוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין (יד) לבטלה בשעת הלימוד אבל בשעה שהם מברכין (טו) לפטור את עצמן כיון (טז) דבני חינוך הם עונים אחריהם אמן וכן בשעה (יז) שאומרים ההפטרה בבית הכנסת:

ד.  כל המברך (יח) ברכה שאינה צריכה הררי זה נושא שם שמים (יט) לשוא והרי הוא (כ) כנשבע לשוא (כא) [*] ואסור לענות אחריו אמן: