סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו, ובו י''ז סעיפים
סימן רמא - שלא להשתין ערום בפני מטתו, ובו סעיף אחד

הלכות צניעות




סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו, ובו י''ז סעיפים

א.  אם היה נשוי (א) לא יהא רגיל ביותר עם אשתו (ב) [*] אלא בעונה (ג) האמורה בתורה . (ד) הטיילים שפרנסתן מצויה להם ואין פורעין מס עונתן בכל יום. הפועלים שעושים מלאכה בעיר אחרת ולנין בכל לילה בבתיהם פעם אחת בשבוע ואם עושים מלאכה בעירם פעמים בשבוע. החמרים אחת בשבוע. (ה) הגמלים אחת לשלשים יום. הספנים אחת לששה חדשים. ועונת (ו) [*] תלמידי חכמים (ז) [*] מליל שבת לליל שבת וכל אדם צריך לפקוד את אשתו (ח) בליל טבילתה ובשעה שיוצא (ט) לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה וכן אם אשתו (י) מניקה והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה חייב (יא) לפקדה . ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא (יב) כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל וכן אם מכוין לתיקון הולד שבששה חדשים אחרונים יפה לו שמתוך כך יצא מלובן ומזורז שפיר דמי. ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא. הגה: גם בזה יש קיבול שכר, אך (טור) יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו כי אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו זו היא עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור ועל זה אמרו רבותינו ז"ל המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי:

ב.  לא ישתה אדם בכוס זה (יג) ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו:

ג.  וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו [*] בני תשעה מדות בני (יד) אנוסה בני (טו) שנואה בני נדוי בני (טז) תמורה בני (יז) מורדת בני (יח) שכרות בני (יט) גרושת הלב בני (כ) ערבוביא בני (כא) חצופה :

ד.  [*] אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה [*] וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם:

ה.  הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות שמשו שניהם כאחד זו דרך עקש:

ו.  אסור לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא [*] נעור (כב) ואפילו על ידי הפסק מחיצה עשרה ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר [*] בית שיש ספר תורה או חומשים (כג) העשוים בגלילה אסור לשמש בו (כד) [*] עד שיהיה בפניו (כה) מחיצה (ולענין לעשותה בשבת עיין לקמן ריש סימן שט"ו). ואם יש לו (כו) בית אחר [*] אסור עד שיוציאנה ואם יש בו (כז) תפילין (כח) או ספרים (כט) אפילו של גמרא אסור (ל) [*] עד שיתנם בכלי ב (לא) תוך כלי והוא שלא יהא השני מיוחד להם (ועיין לעיל סימן מ' סעיף ב'), אבל אם הוא מיוחד להם אפילו מאה כחד חשיבי ואם פירש (לב) טלית על גבי ארגז (לג) חשוב ככלי בתוך כלי:

ז.  לא ישמש (לד) בתחלת הלילה ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה:

ח.  וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על רבי אלעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד פירוש באימה וביראה כאילו כפאו שד ויש מפרשים מגלה טפח ומכסה טפח שלא היה ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט הנאתו ודומה כמי שכפאו שד שעושה הדבר באונס ויש מפרשים מגלה טפח שבאשה כלומר עכשיו מגלה אותה לצורך תשמיש ועכשיו מכסה אותה כלומר שלא היה מאריך באותה מעשה ודומה לו כמו שבעתו השד ונבעת והניח המעשה כל כך היה (לה) מקצר בתשמיש ויש מפרשים מגלה טפח על הסינר שהיתה חוגרת בו שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגרה ומגלה רק טפח ממנה ומכסה מיד כדי למעט הנאתו וכולהו פירושי איתנהו (לו) וצריך בעל נפש ליזהר בהם:

ט.  לא יספר עמה בדברים (לז) שאינם (לח) מעניני התשמיש לא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין:

י.  אם היה לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצותה:

יא.  אסור לשמש (לט) [*] לאור הנר אף על פי שמאפיל בטליתו. הגה: אבל אם עושה (מ) מחיצה גבוה עשרה לפני הנר (הגהות מיימוני פרק ד' מהלכות יום טוב) (מא) אף על פי שהאור נראה (מב) דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (כן נראה לי מדברי רש"י בפרק ב' דמסכת ביצה). גם אמרינן התם דשרי (מג) כשכופה כלי על הנר ואם מותר לעשות מחיצה זו בשבת עיין לקמן ריש סימן שט"ו. וכן אסור לשמש (מד) ביום אלא אם כן הוא בית אפל. הגה: (מה) ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי (טור):

יב.  אסור לשמש מטתו בשני רעבון (מו) אלא לחשוכי בנים (פירוש מי (מז) שאין לו בנים ). הגה: ועיין לקמן (מח) סימן תקע"ד סעיף ד'. והוא הדין בשאר צרות שהם כרעבון (ירושלמי דתענית):

יג.  (מט) אכסנאי אסור לשמש (נ) ואם יחדו לו ולאשתו (נא) בית מותר ובלבד שלא יישן (נב) בטליתו של בעל הבית:

יד.  שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו נושרות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש [*] לפיכך צריך אדם ליזהר:

טו.  לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום שנכנס למרחץ (נג) ולא ביום הקזה ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם. (והא דבריש הסימן שחייב לפוקדה איירי כשהוא רוכב או יושב בקרון וכאן איירי (נד) במהלך ) (מהרש"ל):

טז.  המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה (פירוש שישן לרגליו) אבל גני להדי רישיה לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עליה אבל מנח ידיה עליה לית לן בה:

יז.  מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה (נה) זה לצפון וזה לדרום:




סימן רמא - שלא להשתין ערום בפני מטתו, ובו סעיף אחד

א.  אחד מהדברים (א) ששונא הקב"ה המשתין (ב) בפני מטתו (ג) ערום ו (ד) המשתין לפני מטתו ערום מביא (ה) לידי עניות ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא (פירוש למטה) אבל (ו) לבראי לית לן בה ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל (ז) במנא (ח) לית לן בה :