סימן תקמט - להתענות ארבע צומות, ובו ב' סעיפים
סימן תקנ - הבדל שיש בין תשעה באב ליתר צומות, ובו ד' סעיפים
סימן תקנא - דין שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה, ובו י''ח סעיפים
סימן תקנב - דין ערב תשעה באב, ובו י''ב סעיפים
סימן תקנג - דין סעודה המפסקת, ובו ב' סעיפים
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב, ובו כ''ה סעיפים
סימן תקנה - דיני תפילין וציצית בתשעה באב, ובו ב' סעיפים
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון, ובו סעיף אחד
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב, ובו סעיף אחד
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, ובו סעיף אחד
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב, ודין מילה בתשעה באב, ובו י' סעיפים
סימן תקס - לעשות זכר לחורבן, ובו ה' סעיפים
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנן, ובו ה' סעיפים
הלכות תשעה באב ושאר תעניות
סימן תקמט - להתענות ארבע צומות, ובו ב' סעיפים
א. (א) [*] חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת (ב) מפני דברים הרעים שאירעו (ג) בהם :
ב. אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי (ד) בתשעה לחודש הובקעה העיר אין מתענין בתשעה בו אלא בי"ז מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בתשעה בו כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו תקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן:
סימן תקנ - הבדל שיש בין תשעה באב ליתר צומות, ובו ד' סעיפים
א. [*] הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו (א) ואסור לפרוץ גדר . הגה: (ב) מיהו (ג) [*] עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה (ד) [*] אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פרק ה') ואפילו אינן מצטערות אינן מחויבות להתענות (ה) אלא שנהגו להחמיר ודוקא בג' צומות אבל בתשעה באב מחוייבות להשלים (כדלקמן סימן תקנ"ד סעיף ה'):
ב. צומות הללו חוץ מתשעה באב (ו) מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה (ז) ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום:
ג. (ח) כל ד' צומות הללו אם חלו להיות בשבת נדחין (ט) לאחר השבת. הגה: (י) ואם אלו בערב שבת קורים (יא) בשחרית ומנחה ויחל (בית יוסף). ואם חופה ביום התענית בערב שבת נוהגין להתפלל מנחה ולקרות ויחל (יב) ואחר כך עושין החופה (ועיין לעיל סימן רמ"ט סעיף ד' אם משלימין התענית):
ד. בשבת קודם לצום מכריז שליח צבור הצום חוץ מתשעה באב וצום כפור וצום פורים וסימנך אכ"ף עליו פיהו (ומנהג האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם):
סימן תקנא - דין שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה, ובו י''ח סעיפים
א. משנכנס אב (א) ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי (ב) לישתמיט מיניה דריע מזליה. הגה: מילה שהיא מראש חודש עד ט' באב נוהגין שהמוהל (ג) ובעל ברית (ד) ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים) אבל בלאו הכי אסור אפילו בשבת של חזון (ה) אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם (ו) הכתונת לבד (מרדכי הלכות תשעה באב והגהות אשירי פרק ב' דתענית ואגודה ורוקח) אבל פורשין (ז) פרוכת של שבת אם לא שאירע תשעה באב בשבת ונדחה שאז אין פורשין פרוכת של שבת ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו (ח) מותר ללבוש (ט) בגדי שבת (י) בשבת של חזון (מהרי"ל):
ב. [*] מראש חודש עד התענית (יא) [*] ממעטים במשא ומתן (יב) ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו [*] או בנין של ציור וכיור ובנטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים ואם היה כותלו (יג) נוטה ליפול אף על פי שהוא של שמחה מותר לבנות ( (יד) ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן סוף פרק קמא דתענית). (טו) ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין (טז) אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס (יז) שלא יקדמנו אחר . הגה: ונוהגין (יח) להחמיר שאין נו (יט) שאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב (מנהגים):
ג. שבוע שחל בו תשעה באב (כ) אסורים לספר (כא) ולכבס אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר תשעה באב ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור וכן המכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בהם המטה ואפילו מטפחות הידים והשלחן אסור (כב) וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ (פירוש מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו, ערוך) שלנו אסור (כג) [*] וכלי פשתן אין בהם (כד) משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו ומותר והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב (כה) אבל אסור ללבשן בשבוע זה ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן ואפילו בכיבוס שלנו (כו) בין ללבוש בין לכבס ולהניח ואין להקל בדבר כיון שנהגו וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור [*] שהרי יש מי שכתב (כז) דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ) (כח) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה לפי שמימיהם הם עכורים שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית וכיבוס היינו במים לבד ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ ואסור מדינא אפילו בכלי פשתן ללבשן מיהא. הגה: [*] ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ראש חודש (כט) עד אחר התענית אם לא לצורך מצוה כגון אשה הלובשת לבנים (ל) מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח ואור זרוע) אבל בתשעה באב עצמו לא תלבש לבנים (לא) רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא) (לב) [*] וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן (לג) ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות ואסור ליתן כלים לכובס נכרי (לד) לכבס מראש חודש ואילך אבל קודם ראש חודש מותר לתת אף על פי שכובסת (לה) אחר ראש חודש (תוספות פרק ד' דתענית ומהרי"ל):
ד. (לו) לאחר התענית מותר לספר ולכבס (לז) מיד ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת מותר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין שאחריו ויש מי שאומר (לח) שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו (לט) חוץ מיום ה' ויום ו'. הגה: ונוהגין להחמיר (מ) מתחלת ראש חודש לענין כיבוס אבל תספורת נוהגים להחמיר (מא) מי"ז בתמוז (מנהגים):
ה. אסור לעבריות (מב) לכבס בגדי העובד כוכבים (מג) בשבוע זה :
ו. (מד) [*] כלים חדשים בין לבנים בין צבועים בין של צמר בין של פשתן אסור ללבוש בשבת זה (ואנו מחמירין (מה) מראש חודש ואילך ):
ז. יש אומרים (מו) שאסור לתקן בגדים חדשים (מז) ומנעלים חדשים בשבת זה ויש להחמיר בזה (מח) מראש חודש . הגה: והוא הדין דאסור (מט) לקנותן וכן אומן ישראל (נ) אסור לעשותן לאחרים בין בשכר בין בחנם (תרומת הדשן ובית יוסף). ונהגו (נא) [*] להקל בזה (נב) אבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה [*] של הנכרי שרי (תרומת הדשן). וכן נהגו לתת (נג) לאומנים נכרים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטינן:
ח. נשי דנהיגי דלא (נד) למשתי (פירוש לסדר ולערוך החוטין שהולכין לארכו של בגד והוא מלשון או בשתי או בערב) עמרא מדעייל אב מנהגא. (ונוהגין שלא לקדש החדש עד הלבנה (נה) עד אחר תשעה באב) (מהרי"ל ודעת עצמו):
ט. יש נוהגים (נו) שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו ( (נז) ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל). ויש שמוסיפין (נח) מראש חודש עד התענית ויש שמוסיפין (נט) מי"ז בתמוז . הגה: (ס) ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (רבינו ירוחם נתיב י"א חלק ג' והגהות מיימוני) שאין שוחטין כי אם לצורך מצוה כגון (סא) לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן (סב) וכיוצא בו :
י. יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים (סג) מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר (סד) ואסורים בבשר עוף (סה) ובשר מלוח ויין (סו) תוסס (סז) ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה: (סח) ונוהגין להחמיר (סט) שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סימן ק"ו) (ע) אלא נותנים לתינוק ובמקום דליכא תינוק מותר בעצמו (עא) לשתות הבדלה (עב) ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן (עג) [*] וסיום מסכתא (עד) וסעודת אירוסין אוכלים בשר ושותים יין (עה) כל השייכים לסעודה אבל יש לצמצם (עו) שלא להוסיף ובשבוע שחל תשעה באב בתוכה אין לאכול בשר ולשתות יין (עז) רק מנין מצומצם וזה אפילו (עח) בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל) ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (דברי עצמו):
יא. כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור פורץ גדר הוא וינשכנו נחש (ומותר לשתות כל שכר אפילו של דבש שקורים מע"ד):
יב. (עט) תספורת שבוע זה אחד ראשו ואחד כל שער שבו אסור:
יג. (פ) ובזקן כל שמעכב את האכילה מותר:
יד. אסור לגדולים (פא) לספר לקטנים ולכבס כסותם (פב) בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. הגה: (פג) מיהו בגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי שמוציאים בהם ריעי ומשתינין בהם הני ודאי (פד) משרא שרי ואפילו בבגדי שאר קטנים נוהגים להקל (בית יוסף):
טו. מי שתכפוהו אבילות (פה) של מת ושל שבת זו והכביד שערו (פו) מיקל בתער (פז) אבל לא במספרים ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר ובחול:
טז. יש נוהגים (פח) שלא לרחוץ (פט) מראש חדש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו (צ) ויש מתענים מי"ז בתמוז (צא) עד תשעה באב . הגה: [*] ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל). ואפילו אם טובלת ליל י' באב מותר לה (צב) לרחוץ בערב תשעה באב [*] אם אי אפשר לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה (צג) הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ (צד) אפילו בצונן מראש חודש ואילך (תרומת הדשן סימן ק"נ). (צה) ואפילו בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סימן ט"ז ובית יוסף) ויש מקילין (צו) [*] בחפיפת הראש בחמין (צז) למי שרגיל בכך כל שבת:
יז. (צח) טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים (צט) על פרי או על מלבוש אבל על פדיון הבן אומר (ק) ולא יחמיץ המצוה (וכן בפרי (קא) שלא ימצא אחר תשעה באב מותר לברך ולאכלו בין המצרים) (בנימין זאב סימן קס"ג ותשובת מהרי"ל):
יח. [*] צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי (קב) מארבע שעות עד תשע שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט) (קג) ולא יכו התלמידים בימים ההם:
סימן תקנב - דין ערב תשעה באב, ובו י''ב סעיפים
א. ערב תשעה באב (א) לא יאכל אדם בסעודה המפסקת (ב) שאוכלה אחר חצות (ג) בשר ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין. הגה: ואף ממשקים אחרים (ד) ממעט בשתייתן ממה שרגיל לשתות (טור ובית יוסף בשם תוספות ורוקח). וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שנוהג בהם בשאר פעמים כדי שיתנהג בפרישות (מרדכי):
ב. (ה) אפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת ובשר עופות (ו) ודגים (ז) ויין מגתו דהיינו שאין לו יותר משלשה ימים נהגו לאסור:
ג. אפילו בשל מין אחד (ח) בשתי קדירות מיקרי (ט) שני תבשילין [*] וכן יש להחמיר וליזהר משני מינים בקדרה אחת אלא אם כן הוא דבר (י) שדרכו בכך כל השנה כגון אפונין (מיני זרעונים, ובלע"ז ציציר"י) [*] שנותנים עליהם בצלים וביצים ותבשיל הנעשה מדבר שנאכל כמות שהוא חי (יא) מקרי תבשיל לענין זה . הגה: (יב) ואין חילוק בין צלי למבושל לענין זה (מרדכי הלכות תשעה באב):
ד. מותר לאכול פירות כשהם חיים אפילו כמה מינים:
ה. נוהגים לאכול עדשים עם ביצים (יג) מבושלים בתוכם (יד) שהם מאכלי אבלים . הגה: ויש נוהגים לאכול ביצים קשים שהוא גם כן מאכל אבלים (הגהות מיימוני פרק ה'):
ו. מי שאפשר לו לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת (טו) חריבה במלח וקיתון של מים. הגה: ויש מחמירים לטבל אחר אכילה פת (טז) באפר ולאכלו על שם ויגרס בחצץ וגו':
ז. נהגו לישב (יז) על גבי קרקע בסעודה המפסקת ( (יח) ואין צריך לחלוץ מנעליו) (הגהות מיימוני ורמב"ם פרק ז' ובית יוסף):
ח. (יט) יש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכול בסעודה המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון אלא כל אחד ישב לבדו ויברך לעצמו:
ט. כל זה בסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול עוד אחריה סעודת קבע וכשהוא אחר חצות אבל אם היה קודם חצות או אחר חצות (כ) ודעתו לאכול אחריה סעודת קבע אין צריך ליזהר בדברים הללו. הגה: ומנהג בכל גלילות אשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה (כא) ואחר כך מתפללין מנחה ואוכלים סעודה מפסקת (מהרי"ל). ונוהגים (כב) להרבות קצת בסעודה ראשונה כדי שלא יזיק להם התענית הואיל ופוסקים מבעוד יום כמו ביום כיפורים ויש קצת ראיה לזה ממדרש איכה רבתי מיהו מי שיוכל לסגף עצמו ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו ומחמיר על עצמו נקרא קדוש כן נראה לי:
י. אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת (כג) אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו (מיהו צריך להפסיק (כד) מבעוד יום ) (סמ"ק):
יא. מי שקבל עליו תענית שני וחמישי כל ימות השנה (כה) ואירע ערב תשעה באב להיות בשני ישאל על נדרו או (כו) ילוה תעניתו [*] ופורע. הגה: והגאונים כתבו דמתענה עד אחר תפלת מנחה (כז) ואוכל סעודה המפסקת (כח) קודם ביאת השמש (הגהות אשירי ומרדכי ותרומת הדשן סימן ע"ה) וכן נוהגין והוא הדין מי שמתענה (כט) תענית חלום (מהרי"ל):
יב. אין אומרים תחנה ערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד (ואם הוא שבת (ל) אין אומרים צדקתך ) (מהרי"ל ומנהגים):
סימן תקנג - דין סעודה המפסקת, ובו ב' סעיפים
א. אף על פי שאכל סעודה המפסקת מותר לחזור ולאכול (א) אלא אם כן קבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום. הגה: וקבלה (ב) בלב אינה קבלה אלא צריך להוציאו בשפתיו (בית יוסף בשם התוספות):
ב. תשעה באב לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלים אלא מבעוד יום (ג) ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. הגה: (ד) ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות ומיהו בחול נוהגין לחלוץ מנעלים (ה) קודם שיאמר ברכו (ו) ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו מלבד שליח צבור שחולץ (ז) קודם ברכו (הגהות מיימוני) רק אומר תחלה המבדיל וכו' (מנהגים בשם מהרא"ק). (ח) ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב (ט) ולכן אם חל בשבת (י) אין אומרים[*] פרקי אבות (מהרי"ל ומנהגים). וכן לא יטייל ערב תשעה באב:
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב, ובו כ''ה סעיפים
א. תשעה באב (א) אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותינוקות של בית רבן [*] בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים (ב) הרעים שבירמיה ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם:
ב. ומותר ללמוד מדרש (ג) איכה ופרק אלו (ד) מגלחין וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב:
ג. יש מי שאוסר ללמוד (ה) על ידי הרהור :
ד. (ו) ומותר לקרות כל סדר היום (ז) ופרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל. הגה: (ח) ומותר לחזור הפרשה בתשעה באב (מנהגים):
ה. עוברות ומיניקות מתענות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור אבל בג' צומות אחרים פטורות מלהתענות ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה אלא כדי קיום הולד (ועיין לעיל סימן תק"נ סעיף א'):
ו. (ט) חיה כל שלשים יום וכן (י) חולה (יא) שהוא צריך לאכול (יב) אין צריכין אומד אלא מאכילין אותו מיד [*] דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הגה: (יג) ומיהו נוהגין להתענות (יד) כל זמן שאין להם צער גדול (טו) שהיה לחוש לסכנה (טז) והמיקל לא הפסיד :
ז. רחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן אפילו להושיט אצבעו במים אסור:
ח. טבילה של מצוה בזמנה מותרת (יז) אבל בזמן הזה אין טבילה בזמנה הילכך (יח) לא תטבול בו וכן נהגו:
ט. אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה (יט) מותר לרחוץ להעביר הלכלוך ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך. הגה: ואם עשה צרכיו אם מותר לרחוץ דינו כמו ביום כפור ועיין (כ) לקמן סימן תרי"ג סעיף ג':
י. (כא) נוטל אדם ידיו שחרית וצריך ליזהר שלא יטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו:
יא. ולאחר שניגב ידיו ועדיין לחות קצת מעבירם (כב) על עיניו ואם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו לרחצם במים רוחץ ומעבירו ואינו חושש דהוה ליה כטיט וכצואה שרוחץ כדרכו ואינו חושש:
יב. ההולך להקביל (כג) פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו או לצרכי מצוה עובר במים עד צוארו ואינו חושש (כד) וכן בחזרה מותר :
יג. ההולך (כה) לשמור פירותיו עובר במים עד צוארו ואינו חושש אבל בחזרה אסור:
יד. הבא מן הדרך ורגליו (כו) כהות מותר לרחוץ במים. הגה: ומותר לשרות מפה במים בערב תשעה באב ומוציאה מן המים (כז) והיא מתנגבת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו אפילו אינו עושה רק לתענוג שרי כיון שהיא נגובה (טור):
טו. (כח) [*] סיכה (כט) אינה אסורה אלא של תענוג אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש:
טז. נעילת הסנדל דוקא של עור (ל) אבל של בגד או של עץ או של שעם (פירוש קליפי עץ) וגמי מותר (לא) ושל עץ מחופה עור אסור:
יז. אבל ומנודה שמהלכים (לב) בדרך (לג) מותרים בנעילת הסנדל וכשיגיעו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב. הגה: וכן במקום שדרים בין הנכרים (לד) לא יחלוץ כי אם (לה) ברחוב היהודים (לו) וכן נהגו (טור והגהות מיימוני והגהות מרדכי ריש פרק קמא):
יח. יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במטה (לז) ונכון הדבר משום לך לך (לח) אמרינן לנזירא :
יט. אם חל תשעה באב בשבת (לט) מותר בכולן אפילו בתשמיש המטה. הגה: ויש אוסרים תשמיש המטה (מ) וכן נוהגין (טור בשם ר"י ואגור ומנהגים):
כ. (מא) אין שאלת שלום (מב) לחבירו בתשעה באב והדיוטות שאינם יודעים ונותנים שלום משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש:
כא. יש מי שאומר שלא ילך ויטייל בשוק כדי שלא יבא לידי שחוק וקלות והיתול:
כב. מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין [*] במקום שנהגו שלא לעשות (מג) אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים וכל הרוצה לעשות עצמו תלמיד חכם לענין זה (מד) עושה (מה) ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות (מו) מותר [*] על ידי נכרי אפילו בביתו ופרקמטיא להרויח ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור ובמקום שנהגו לעשות מותר אלא שממעט שאפילו משנכנס אב ממעטין מלישא וליתן. הגה: ולא נהגו באיסור מלאכה כי אם עד חצות (מנהגים). ונהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה שיהוי קצת אפילו מעשה הדיוט אבל דבר שאין בה שיהוי כגון הדלקת נרות או קשירה וכדומה מותרת ולחלוב הפרות טוב לעשות על ידי נכרי (מז) [*] אם אפשר בנכרי :
כג. ומלאכת (מח) [*] דבר האבד מותר כדרך שאמרו בחולו של מועד:
כד. (מט) כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה (נ) מאותה מלאכה :
כה. (נא) כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכל האוכל בשר או שותה יין בסעודה המפסקת עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם:
סימן תקנה - דיני תפילין וציצית בתשעה באב, ובו ב' סעיפים
א. (א) נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים (ב) בלא ברכה (ג) ובמנחה מניחים ציצית (ד) ותפילין (ה) ומברכים עליהם :
ב. יש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב (ו) מוטה על הארץ ומשים אבן תחת ראשו. הגה: ויש לאדם להצטער בענין משכבו בליל תשעה באב שאם רגיל לשכב בב' כרים לא ישכב כי אם באחד (תוספות סוף תענית) ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום שראה החורבן (מרדכי דמועד קטן). (ז) מיהו עוברות שאינן יכולין להצטער אינן חייבות בכל אלה (תוספות). וימעט אדם (ח) מכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר:
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון, ובו סעיף אחד
א. ליל תשעה באב שחל באחד בשבת (א) כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש ואין מברך על הבשמים (ב) ובליל מוצאי תשעה באב (ג) מבדיל על הכוס (ד) ואינו מברך לא על הנר (ה) ולא על הבשמים :
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב, ובו סעיף אחד
א. (א) בתשעה באב אומר (ב) [*] בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו את אבילי ציון וכו' (ג) ועננו בשומע תפלה ואם לא אמר לא זה ולא זה (ד) אין מחזירין אותו . הגה: והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה (רוקח ואבודרהם). מי שאכל בתשעה באב יאמר נחם (ה) בברכת המזון (מהרי"ל):
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, ובו סעיף אחד
א. בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה (א) ביום עשירי ומפני כך מנהג כשר (ב) [*] שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי. הגה: ויש מחמירין (ג) [*] עד חצות היום ולא יותר (הגהות מיימוני). אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א' מותר לאכול בשר ולשתות יין יום ב' (ד) אבל בלילה אסור (ה) מפני אבילות של יום (מהרי"ל):
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב, ודין מילה בתשעה באב, ובו י' סעיפים
א. אם חל תשעה באב במוצאי שבת (א) אין אומרים צדקתך במנחה בשבת. הגה: ומבדילין בלילה בתפלה כשאר מוצאי שבת (הגהות מרדכי הלכות תשעה באב). ואם שכח מלהבדיל עיין לעיל סימן רצ"ד סעיף ג'. ומתפללים בנחת ודרך בכי כאבלים (ב) וכן עושים בקריאת איכה (הגהות מיימוני). ובכל איכה מגביה קולו יותר (מהרי"ל). וכשמגיע החזן לפסוק השיבנו אומרים אותו הקהל בקול רם ואחר כך מסיים החזן וחוזר הקהל ואומרים השיבנו בקול רם (ג) וכן החזן (הגהות מיימוני):
ב. בליל תשעה באב ( (ד) מתפללים ערבית (ה) ואומרים איכה וקינות ) (הגהות מיימוני ומהרי"ל) ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה ומתחיל (ו) מואתה קדוש ואם חל במוצאי שבת (ז) אין אומרים ויהי נועם . הגה: (ח) ולא למנצח בנגינות (ט) ולא ויתן לך (כל בו). ומסירין הפרוכת מלפני הארון על שם בצע אמרתו (מנהגים):
ג. ליל תשעה באב ויומו (י) יושבים בבית הכנסת (יא) לארץ עד תפלת המנחה (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם (יב) מיד אחר שיצאו מבית הכנסת שחרית (יג) ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות) ו (יד) אין מדליקין נרות בלילה כי אם (טו) נר אחד לומר לאורו קינות ואיכה:
ד. (טז) אין אומרים תחנון (ולא סליחות) (הגהות אשירי) בתשעה באב ואין נופלים על פניהם (יז) משום דמקרי מועד . הגה: וקורין בתורה כי תוליד בנים ומפטירין בירמיה (יח) אסוף אסיפם וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מבית הכנסת אין אומרים תתקבל ואין אומרים אל ארך אפים (טור ומנהגים) (יט) ולא למנצח (מנהגים) (כ) ולא פיטום הקטורת (מרדכי). (כא) ואין צריך לשנות מקומו בתשעה באב:
ה. בשעת הקינות (כב) אסור לספר דבר ולצאת חוץ כדי (כג) שלא יפסיק לבו מן האבל וכל שכן שלא ישיח עם העובד כוכבים (ונוהגין לומר קצת נחמה אחר הקינות לפסוק בנחמה) (הגהות מיימוני):
ו. (כד) אם יש אבל בעיר הולך בלילה לבית הכנסת וגם ביום עד שיגמרו הקינות:
ז. אם יש תינוק למול מלין אותו (כה) אחר שגומרים הקינות ויש ממתינין למולו (כו) עד אחר חצות ומברכים ברכת המילה (כז) בלא בשמים ( (כח) והמנהג כסברא ראשונה). ואם (כט) היולדת מצויה במקום המילה יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ואם אינה שם יברך על הכוס ויטעים (ל) לתינוקות :
ח. בעל ברית לובש (לא) בגדים אחרים אך לא לבנים ממש. הגה: (לב) ואבי הבן והמוהל והסנדק כולם נקראים בעלי ברית (בית יוסף). [*] ומותרים ללבוש (לג) בגדי שבת לאחר שגמרו הקינות (לד) ובאין למול התינוק אבל לא ילבשו לבנים (מהרי"ל):
ט. תשעה באב שחל להיות בשבת (לה) [*] ונדחה ליום ראשון (לו) בעל ברית (לז) מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ [*] ואינו משלים תעניתו לפי (לח) שיום טוב שלו הוא :
י. (לט) נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה (מ) [*] עד אחר חצות . הגה: והולכים (מא) על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת (בית יוסף בשם תוספות). ואם אירע מת בתשעה באב (מב) אין אומרים צדוק הדין (תשב"ץ):
סימן תקס - לעשות זכר לחורבן, ובו ה' סעיפים
א. משחרב בית המקדש (א) תקנו חכמים שהיו באותו הדור [*] שאין בונים לעולם בנין מסוייד ומכוייר (פירוש מצוייר) כבנין המלכים אלא (ב) טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה (ג) כנגד הפתח בלא סיד והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת) הרי זה (ד) בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים:
ב. [*] וכן התקינו שהעורך שלחן (ה) לעשות סעודה לאורחים (ו) מחסר ממנו מעט (ז) ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירה מין ממיני התכשיט (ח) שנוהגת בהם כדי שלא יהיה תכשיט שלם וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. הגה: ויש מקומות שנהגו (ט) לשבר כוס בשעת חופה או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן (כל בו). וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על (י) ראש שמחתי :
ג. וכן גזרו (יא) שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם. הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר (יב) או בבית המשתה (טור). ואסור לשומעם מפני החורבן (יג) ואפילו שיר בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר (יד) דברי תשבחות או שיר של הודאות (טו) וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין. הגה: וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה (טז) הכל שרי (תוספות וסמ"ג והגהות מיימוני):
ד. וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל ושלא יניח החתן בראשו שום כליל שנאמר הסר המצנפת והרם העטרה וכן גזרו על עטרות הכלה (יז) אם היא של כסף (יח) אבל של גדיל מותר לכלה ודוקא לחתן וכלה (יט) אבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו:
ה. אסור לאדם שימלא (כ) פיו שחוק בעולם הזה:
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנן, ובו ה' סעיפים
א. הרואה (א) ערי יהודה (ב) בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע (ואינו חייב לקרוע אלא (ג) כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים) (בית יוסף):
ב. (ד) הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע וכשרואה (ה) בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה (ו) וקורע ומהיכן חייב לקרוע (ז) מן הצופים ואחר כך כשיראה המקדש קורע (ח) קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואחר כך כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון (ט) כל שהוא :
ג. אם קרע על אחת מערי יהודה (י) אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה חוץ מירושלים שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו ואם קרע על ירושלים תחלה אינו (יא) צריך לקרוע על שאר ערי יהודה:
ד. כל הקרעים האלו (יב) בידו ומעומד וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה (יג) את לבו ואינו (יד) מאחה קרעים אלו לעולם אבל רשאי (טו) לשללן למללן ללקטן ולתופרן כמין (טז) סולמות :
ה. (יז) היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע (והוא הדין בערי יהודה ובמקדש):
סימן תקנ - הבדל שיש בין תשעה באב ליתר צומות, ובו ד' סעיפים
סימן תקנא - דין שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה, ובו י''ח סעיפים
סימן תקנב - דין ערב תשעה באב, ובו י''ב סעיפים
סימן תקנג - דין סעודה המפסקת, ובו ב' סעיפים
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב, ובו כ''ה סעיפים
סימן תקנה - דיני תפילין וציצית בתשעה באב, ובו ב' סעיפים
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון, ובו סעיף אחד
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב, ובו סעיף אחד
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, ובו סעיף אחד
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב, ודין מילה בתשעה באב, ובו י' סעיפים
סימן תקס - לעשות זכר לחורבן, ובו ה' סעיפים
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנן, ובו ה' סעיפים
הלכות תשעה באב ושאר תעניות
סימן תקמט - להתענות ארבע צומות, ובו ב' סעיפים
א. (א) [*] חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת (ב) מפני דברים הרעים שאירעו (ג) בהם :
ב. אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי (ד) בתשעה לחודש הובקעה העיר אין מתענין בתשעה בו אלא בי"ז מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בתשעה בו כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו תקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן:
סימן תקנ - הבדל שיש בין תשעה באב ליתר צומות, ובו ד' סעיפים
א. [*] הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו (א) ואסור לפרוץ גדר . הגה: (ב) מיהו (ג) [*] עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה (ד) [*] אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פרק ה') ואפילו אינן מצטערות אינן מחויבות להתענות (ה) אלא שנהגו להחמיר ודוקא בג' צומות אבל בתשעה באב מחוייבות להשלים (כדלקמן סימן תקנ"ד סעיף ה'):
ב. צומות הללו חוץ מתשעה באב (ו) מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה (ז) ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום:
ג. (ח) כל ד' צומות הללו אם חלו להיות בשבת נדחין (ט) לאחר השבת. הגה: (י) ואם אלו בערב שבת קורים (יא) בשחרית ומנחה ויחל (בית יוסף). ואם חופה ביום התענית בערב שבת נוהגין להתפלל מנחה ולקרות ויחל (יב) ואחר כך עושין החופה (ועיין לעיל סימן רמ"ט סעיף ד' אם משלימין התענית):
ד. בשבת קודם לצום מכריז שליח צבור הצום חוץ מתשעה באב וצום כפור וצום פורים וסימנך אכ"ף עליו פיהו (ומנהג האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם):
סימן תקנא - דין שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה, ובו י''ח סעיפים
א. משנכנס אב (א) ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי (ב) לישתמיט מיניה דריע מזליה. הגה: מילה שהיא מראש חודש עד ט' באב נוהגין שהמוהל (ג) ובעל ברית (ד) ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים) אבל בלאו הכי אסור אפילו בשבת של חזון (ה) אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם (ו) הכתונת לבד (מרדכי הלכות תשעה באב והגהות אשירי פרק ב' דתענית ואגודה ורוקח) אבל פורשין (ז) פרוכת של שבת אם לא שאירע תשעה באב בשבת ונדחה שאז אין פורשין פרוכת של שבת ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו (ח) מותר ללבוש (ט) בגדי שבת (י) בשבת של חזון (מהרי"ל):
ב. [*] מראש חודש עד התענית (יא) [*] ממעטים במשא ומתן (יב) ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו [*] או בנין של ציור וכיור ובנטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים ואם היה כותלו (יג) נוטה ליפול אף על פי שהוא של שמחה מותר לבנות ( (יד) ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן סוף פרק קמא דתענית). (טו) ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין (טז) אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס (יז) שלא יקדמנו אחר . הגה: ונוהגין (יח) להחמיר שאין נו (יט) שאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב (מנהגים):
ג. שבוע שחל בו תשעה באב (כ) אסורים לספר (כא) ולכבס אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר תשעה באב ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור וכן המכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בהם המטה ואפילו מטפחות הידים והשלחן אסור (כב) וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ (פירוש מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו, ערוך) שלנו אסור (כג) [*] וכלי פשתן אין בהם (כד) משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו ומותר והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב (כה) אבל אסור ללבשן בשבוע זה ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן ואפילו בכיבוס שלנו (כו) בין ללבוש בין לכבס ולהניח ואין להקל בדבר כיון שנהגו וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור [*] שהרי יש מי שכתב (כז) דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ) (כח) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה לפי שמימיהם הם עכורים שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית וכיבוס היינו במים לבד ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ ואסור מדינא אפילו בכלי פשתן ללבשן מיהא. הגה: [*] ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ראש חודש (כט) עד אחר התענית אם לא לצורך מצוה כגון אשה הלובשת לבנים (ל) מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח ואור זרוע) אבל בתשעה באב עצמו לא תלבש לבנים (לא) רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא) (לב) [*] וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן (לג) ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות ואסור ליתן כלים לכובס נכרי (לד) לכבס מראש חודש ואילך אבל קודם ראש חודש מותר לתת אף על פי שכובסת (לה) אחר ראש חודש (תוספות פרק ד' דתענית ומהרי"ל):
ד. (לו) לאחר התענית מותר לספר ולכבס (לז) מיד ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת מותר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין שאחריו ויש מי שאומר (לח) שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו (לט) חוץ מיום ה' ויום ו'. הגה: ונוהגין להחמיר (מ) מתחלת ראש חודש לענין כיבוס אבל תספורת נוהגים להחמיר (מא) מי"ז בתמוז (מנהגים):
ה. אסור לעבריות (מב) לכבס בגדי העובד כוכבים (מג) בשבוע זה :
ו. (מד) [*] כלים חדשים בין לבנים בין צבועים בין של צמר בין של פשתן אסור ללבוש בשבת זה (ואנו מחמירין (מה) מראש חודש ואילך ):
ז. יש אומרים (מו) שאסור לתקן בגדים חדשים (מז) ומנעלים חדשים בשבת זה ויש להחמיר בזה (מח) מראש חודש . הגה: והוא הדין דאסור (מט) לקנותן וכן אומן ישראל (נ) אסור לעשותן לאחרים בין בשכר בין בחנם (תרומת הדשן ובית יוסף). ונהגו (נא) [*] להקל בזה (נב) אבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה [*] של הנכרי שרי (תרומת הדשן). וכן נהגו לתת (נג) לאומנים נכרים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטינן:
ח. נשי דנהיגי דלא (נד) למשתי (פירוש לסדר ולערוך החוטין שהולכין לארכו של בגד והוא מלשון או בשתי או בערב) עמרא מדעייל אב מנהגא. (ונוהגין שלא לקדש החדש עד הלבנה (נה) עד אחר תשעה באב) (מהרי"ל ודעת עצמו):
ט. יש נוהגים (נו) שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו ( (נז) ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל). ויש שמוסיפין (נח) מראש חודש עד התענית ויש שמוסיפין (נט) מי"ז בתמוז . הגה: (ס) ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (רבינו ירוחם נתיב י"א חלק ג' והגהות מיימוני) שאין שוחטין כי אם לצורך מצוה כגון (סא) לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן (סב) וכיוצא בו :
י. יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים (סג) מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר (סד) ואסורים בבשר עוף (סה) ובשר מלוח ויין (סו) תוסס (סז) ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה: (סח) ונוהגין להחמיר (סט) שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סימן ק"ו) (ע) אלא נותנים לתינוק ובמקום דליכא תינוק מותר בעצמו (עא) לשתות הבדלה (עב) ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן (עג) [*] וסיום מסכתא (עד) וסעודת אירוסין אוכלים בשר ושותים יין (עה) כל השייכים לסעודה אבל יש לצמצם (עו) שלא להוסיף ובשבוע שחל תשעה באב בתוכה אין לאכול בשר ולשתות יין (עז) רק מנין מצומצם וזה אפילו (עח) בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל) ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (דברי עצמו):
יא. כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור פורץ גדר הוא וינשכנו נחש (ומותר לשתות כל שכר אפילו של דבש שקורים מע"ד):
יב. (עט) תספורת שבוע זה אחד ראשו ואחד כל שער שבו אסור:
יג. (פ) ובזקן כל שמעכב את האכילה מותר:
יד. אסור לגדולים (פא) לספר לקטנים ולכבס כסותם (פב) בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. הגה: (פג) מיהו בגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי שמוציאים בהם ריעי ומשתינין בהם הני ודאי (פד) משרא שרי ואפילו בבגדי שאר קטנים נוהגים להקל (בית יוסף):
טו. מי שתכפוהו אבילות (פה) של מת ושל שבת זו והכביד שערו (פו) מיקל בתער (פז) אבל לא במספרים ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר ובחול:
טז. יש נוהגים (פח) שלא לרחוץ (פט) מראש חדש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו (צ) ויש מתענים מי"ז בתמוז (צא) עד תשעה באב . הגה: [*] ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל). ואפילו אם טובלת ליל י' באב מותר לה (צב) לרחוץ בערב תשעה באב [*] אם אי אפשר לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה (צג) הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ (צד) אפילו בצונן מראש חודש ואילך (תרומת הדשן סימן ק"נ). (צה) ואפילו בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סימן ט"ז ובית יוסף) ויש מקילין (צו) [*] בחפיפת הראש בחמין (צז) למי שרגיל בכך כל שבת:
יז. (צח) טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים (צט) על פרי או על מלבוש אבל על פדיון הבן אומר (ק) ולא יחמיץ המצוה (וכן בפרי (קא) שלא ימצא אחר תשעה באב מותר לברך ולאכלו בין המצרים) (בנימין זאב סימן קס"ג ותשובת מהרי"ל):
יח. [*] צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי (קב) מארבע שעות עד תשע שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט) (קג) ולא יכו התלמידים בימים ההם:
סימן תקנב - דין ערב תשעה באב, ובו י''ב סעיפים
א. ערב תשעה באב (א) לא יאכל אדם בסעודה המפסקת (ב) שאוכלה אחר חצות (ג) בשר ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין. הגה: ואף ממשקים אחרים (ד) ממעט בשתייתן ממה שרגיל לשתות (טור ובית יוסף בשם תוספות ורוקח). וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שנוהג בהם בשאר פעמים כדי שיתנהג בפרישות (מרדכי):
ב. (ה) אפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת ובשר עופות (ו) ודגים (ז) ויין מגתו דהיינו שאין לו יותר משלשה ימים נהגו לאסור:
ג. אפילו בשל מין אחד (ח) בשתי קדירות מיקרי (ט) שני תבשילין [*] וכן יש להחמיר וליזהר משני מינים בקדרה אחת אלא אם כן הוא דבר (י) שדרכו בכך כל השנה כגון אפונין (מיני זרעונים, ובלע"ז ציציר"י) [*] שנותנים עליהם בצלים וביצים ותבשיל הנעשה מדבר שנאכל כמות שהוא חי (יא) מקרי תבשיל לענין זה . הגה: (יב) ואין חילוק בין צלי למבושל לענין זה (מרדכי הלכות תשעה באב):
ד. מותר לאכול פירות כשהם חיים אפילו כמה מינים:
ה. נוהגים לאכול עדשים עם ביצים (יג) מבושלים בתוכם (יד) שהם מאכלי אבלים . הגה: ויש נוהגים לאכול ביצים קשים שהוא גם כן מאכל אבלים (הגהות מיימוני פרק ה'):
ו. מי שאפשר לו לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת (טו) חריבה במלח וקיתון של מים. הגה: ויש מחמירים לטבל אחר אכילה פת (טז) באפר ולאכלו על שם ויגרס בחצץ וגו':
ז. נהגו לישב (יז) על גבי קרקע בסעודה המפסקת ( (יח) ואין צריך לחלוץ מנעליו) (הגהות מיימוני ורמב"ם פרק ז' ובית יוסף):
ח. (יט) יש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכול בסעודה המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון אלא כל אחד ישב לבדו ויברך לעצמו:
ט. כל זה בסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול עוד אחריה סעודת קבע וכשהוא אחר חצות אבל אם היה קודם חצות או אחר חצות (כ) ודעתו לאכול אחריה סעודת קבע אין צריך ליזהר בדברים הללו. הגה: ומנהג בכל גלילות אשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה (כא) ואחר כך מתפללין מנחה ואוכלים סעודה מפסקת (מהרי"ל). ונוהגים (כב) להרבות קצת בסעודה ראשונה כדי שלא יזיק להם התענית הואיל ופוסקים מבעוד יום כמו ביום כיפורים ויש קצת ראיה לזה ממדרש איכה רבתי מיהו מי שיוכל לסגף עצמו ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו ומחמיר על עצמו נקרא קדוש כן נראה לי:
י. אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת (כג) אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו (מיהו צריך להפסיק (כד) מבעוד יום ) (סמ"ק):
יא. מי שקבל עליו תענית שני וחמישי כל ימות השנה (כה) ואירע ערב תשעה באב להיות בשני ישאל על נדרו או (כו) ילוה תעניתו [*] ופורע. הגה: והגאונים כתבו דמתענה עד אחר תפלת מנחה (כז) ואוכל סעודה המפסקת (כח) קודם ביאת השמש (הגהות אשירי ומרדכי ותרומת הדשן סימן ע"ה) וכן נוהגין והוא הדין מי שמתענה (כט) תענית חלום (מהרי"ל):
יב. אין אומרים תחנה ערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד (ואם הוא שבת (ל) אין אומרים צדקתך ) (מהרי"ל ומנהגים):
סימן תקנג - דין סעודה המפסקת, ובו ב' סעיפים
א. אף על פי שאכל סעודה המפסקת מותר לחזור ולאכול (א) אלא אם כן קבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום. הגה: וקבלה (ב) בלב אינה קבלה אלא צריך להוציאו בשפתיו (בית יוסף בשם התוספות):
ב. תשעה באב לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלים אלא מבעוד יום (ג) ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. הגה: (ד) ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות ומיהו בחול נוהגין לחלוץ מנעלים (ה) קודם שיאמר ברכו (ו) ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו מלבד שליח צבור שחולץ (ז) קודם ברכו (הגהות מיימוני) רק אומר תחלה המבדיל וכו' (מנהגים בשם מהרא"ק). (ח) ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב (ט) ולכן אם חל בשבת (י) אין אומרים[*] פרקי אבות (מהרי"ל ומנהגים). וכן לא יטייל ערב תשעה באב:
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב, ובו כ''ה סעיפים
א. תשעה באב (א) אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותינוקות של בית רבן [*] בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים (ב) הרעים שבירמיה ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם:
ב. ומותר ללמוד מדרש (ג) איכה ופרק אלו (ד) מגלחין וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב:
ג. יש מי שאוסר ללמוד (ה) על ידי הרהור :
ד. (ו) ומותר לקרות כל סדר היום (ז) ופרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל. הגה: (ח) ומותר לחזור הפרשה בתשעה באב (מנהגים):
ה. עוברות ומיניקות מתענות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור אבל בג' צומות אחרים פטורות מלהתענות ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה אלא כדי קיום הולד (ועיין לעיל סימן תק"נ סעיף א'):
ו. (ט) חיה כל שלשים יום וכן (י) חולה (יא) שהוא צריך לאכול (יב) אין צריכין אומד אלא מאכילין אותו מיד [*] דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הגה: (יג) ומיהו נוהגין להתענות (יד) כל זמן שאין להם צער גדול (טו) שהיה לחוש לסכנה (טז) והמיקל לא הפסיד :
ז. רחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן אפילו להושיט אצבעו במים אסור:
ח. טבילה של מצוה בזמנה מותרת (יז) אבל בזמן הזה אין טבילה בזמנה הילכך (יח) לא תטבול בו וכן נהגו:
ט. אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה (יט) מותר לרחוץ להעביר הלכלוך ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך. הגה: ואם עשה צרכיו אם מותר לרחוץ דינו כמו ביום כפור ועיין (כ) לקמן סימן תרי"ג סעיף ג':
י. (כא) נוטל אדם ידיו שחרית וצריך ליזהר שלא יטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו:
יא. ולאחר שניגב ידיו ועדיין לחות קצת מעבירם (כב) על עיניו ואם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו לרחצם במים רוחץ ומעבירו ואינו חושש דהוה ליה כטיט וכצואה שרוחץ כדרכו ואינו חושש:
יב. ההולך להקביל (כג) פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו או לצרכי מצוה עובר במים עד צוארו ואינו חושש (כד) וכן בחזרה מותר :
יג. ההולך (כה) לשמור פירותיו עובר במים עד צוארו ואינו חושש אבל בחזרה אסור:
יד. הבא מן הדרך ורגליו (כו) כהות מותר לרחוץ במים. הגה: ומותר לשרות מפה במים בערב תשעה באב ומוציאה מן המים (כז) והיא מתנגבת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו אפילו אינו עושה רק לתענוג שרי כיון שהיא נגובה (טור):
טו. (כח) [*] סיכה (כט) אינה אסורה אלא של תענוג אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש:
טז. נעילת הסנדל דוקא של עור (ל) אבל של בגד או של עץ או של שעם (פירוש קליפי עץ) וגמי מותר (לא) ושל עץ מחופה עור אסור:
יז. אבל ומנודה שמהלכים (לב) בדרך (לג) מותרים בנעילת הסנדל וכשיגיעו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב. הגה: וכן במקום שדרים בין הנכרים (לד) לא יחלוץ כי אם (לה) ברחוב היהודים (לו) וכן נהגו (טור והגהות מיימוני והגהות מרדכי ריש פרק קמא):
יח. יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במטה (לז) ונכון הדבר משום לך לך (לח) אמרינן לנזירא :
יט. אם חל תשעה באב בשבת (לט) מותר בכולן אפילו בתשמיש המטה. הגה: ויש אוסרים תשמיש המטה (מ) וכן נוהגין (טור בשם ר"י ואגור ומנהגים):
כ. (מא) אין שאלת שלום (מב) לחבירו בתשעה באב והדיוטות שאינם יודעים ונותנים שלום משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש:
כא. יש מי שאומר שלא ילך ויטייל בשוק כדי שלא יבא לידי שחוק וקלות והיתול:
כב. מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין [*] במקום שנהגו שלא לעשות (מג) אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים וכל הרוצה לעשות עצמו תלמיד חכם לענין זה (מד) עושה (מה) ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות (מו) מותר [*] על ידי נכרי אפילו בביתו ופרקמטיא להרויח ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור ובמקום שנהגו לעשות מותר אלא שממעט שאפילו משנכנס אב ממעטין מלישא וליתן. הגה: ולא נהגו באיסור מלאכה כי אם עד חצות (מנהגים). ונהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה שיהוי קצת אפילו מעשה הדיוט אבל דבר שאין בה שיהוי כגון הדלקת נרות או קשירה וכדומה מותרת ולחלוב הפרות טוב לעשות על ידי נכרי (מז) [*] אם אפשר בנכרי :
כג. ומלאכת (מח) [*] דבר האבד מותר כדרך שאמרו בחולו של מועד:
כד. (מט) כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה (נ) מאותה מלאכה :
כה. (נא) כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכל האוכל בשר או שותה יין בסעודה המפסקת עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם:
סימן תקנה - דיני תפילין וציצית בתשעה באב, ובו ב' סעיפים
א. (א) נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים (ב) בלא ברכה (ג) ובמנחה מניחים ציצית (ד) ותפילין (ה) ומברכים עליהם :
ב. יש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב (ו) מוטה על הארץ ומשים אבן תחת ראשו. הגה: ויש לאדם להצטער בענין משכבו בליל תשעה באב שאם רגיל לשכב בב' כרים לא ישכב כי אם באחד (תוספות סוף תענית) ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום שראה החורבן (מרדכי דמועד קטן). (ז) מיהו עוברות שאינן יכולין להצטער אינן חייבות בכל אלה (תוספות). וימעט אדם (ח) מכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר:
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון, ובו סעיף אחד
א. ליל תשעה באב שחל באחד בשבת (א) כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש ואין מברך על הבשמים (ב) ובליל מוצאי תשעה באב (ג) מבדיל על הכוס (ד) ואינו מברך לא על הנר (ה) ולא על הבשמים :
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב, ובו סעיף אחד
א. (א) בתשעה באב אומר (ב) [*] בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו את אבילי ציון וכו' (ג) ועננו בשומע תפלה ואם לא אמר לא זה ולא זה (ד) אין מחזירין אותו . הגה: והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה (רוקח ואבודרהם). מי שאכל בתשעה באב יאמר נחם (ה) בברכת המזון (מהרי"ל):
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, ובו סעיף אחד
א. בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה (א) ביום עשירי ומפני כך מנהג כשר (ב) [*] שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי. הגה: ויש מחמירין (ג) [*] עד חצות היום ולא יותר (הגהות מיימוני). אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א' מותר לאכול בשר ולשתות יין יום ב' (ד) אבל בלילה אסור (ה) מפני אבילות של יום (מהרי"ל):
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב, ודין מילה בתשעה באב, ובו י' סעיפים
א. אם חל תשעה באב במוצאי שבת (א) אין אומרים צדקתך במנחה בשבת. הגה: ומבדילין בלילה בתפלה כשאר מוצאי שבת (הגהות מרדכי הלכות תשעה באב). ואם שכח מלהבדיל עיין לעיל סימן רצ"ד סעיף ג'. ומתפללים בנחת ודרך בכי כאבלים (ב) וכן עושים בקריאת איכה (הגהות מיימוני). ובכל איכה מגביה קולו יותר (מהרי"ל). וכשמגיע החזן לפסוק השיבנו אומרים אותו הקהל בקול רם ואחר כך מסיים החזן וחוזר הקהל ואומרים השיבנו בקול רם (ג) וכן החזן (הגהות מיימוני):
ב. בליל תשעה באב ( (ד) מתפללים ערבית (ה) ואומרים איכה וקינות ) (הגהות מיימוני ומהרי"ל) ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה ומתחיל (ו) מואתה קדוש ואם חל במוצאי שבת (ז) אין אומרים ויהי נועם . הגה: (ח) ולא למנצח בנגינות (ט) ולא ויתן לך (כל בו). ומסירין הפרוכת מלפני הארון על שם בצע אמרתו (מנהגים):
ג. ליל תשעה באב ויומו (י) יושבים בבית הכנסת (יא) לארץ עד תפלת המנחה (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם (יב) מיד אחר שיצאו מבית הכנסת שחרית (יג) ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות) ו (יד) אין מדליקין נרות בלילה כי אם (טו) נר אחד לומר לאורו קינות ואיכה:
ד. (טז) אין אומרים תחנון (ולא סליחות) (הגהות אשירי) בתשעה באב ואין נופלים על פניהם (יז) משום דמקרי מועד . הגה: וקורין בתורה כי תוליד בנים ומפטירין בירמיה (יח) אסוף אסיפם וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מבית הכנסת אין אומרים תתקבל ואין אומרים אל ארך אפים (טור ומנהגים) (יט) ולא למנצח (מנהגים) (כ) ולא פיטום הקטורת (מרדכי). (כא) ואין צריך לשנות מקומו בתשעה באב:
ה. בשעת הקינות (כב) אסור לספר דבר ולצאת חוץ כדי (כג) שלא יפסיק לבו מן האבל וכל שכן שלא ישיח עם העובד כוכבים (ונוהגין לומר קצת נחמה אחר הקינות לפסוק בנחמה) (הגהות מיימוני):
ו. (כד) אם יש אבל בעיר הולך בלילה לבית הכנסת וגם ביום עד שיגמרו הקינות:
ז. אם יש תינוק למול מלין אותו (כה) אחר שגומרים הקינות ויש ממתינין למולו (כו) עד אחר חצות ומברכים ברכת המילה (כז) בלא בשמים ( (כח) והמנהג כסברא ראשונה). ואם (כט) היולדת מצויה במקום המילה יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ואם אינה שם יברך על הכוס ויטעים (ל) לתינוקות :
ח. בעל ברית לובש (לא) בגדים אחרים אך לא לבנים ממש. הגה: (לב) ואבי הבן והמוהל והסנדק כולם נקראים בעלי ברית (בית יוסף). [*] ומותרים ללבוש (לג) בגדי שבת לאחר שגמרו הקינות (לד) ובאין למול התינוק אבל לא ילבשו לבנים (מהרי"ל):
ט. תשעה באב שחל להיות בשבת (לה) [*] ונדחה ליום ראשון (לו) בעל ברית (לז) מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ [*] ואינו משלים תעניתו לפי (לח) שיום טוב שלו הוא :
י. (לט) נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה (מ) [*] עד אחר חצות . הגה: והולכים (מא) על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת (בית יוסף בשם תוספות). ואם אירע מת בתשעה באב (מב) אין אומרים צדוק הדין (תשב"ץ):
סימן תקס - לעשות זכר לחורבן, ובו ה' סעיפים
א. משחרב בית המקדש (א) תקנו חכמים שהיו באותו הדור [*] שאין בונים לעולם בנין מסוייד ומכוייר (פירוש מצוייר) כבנין המלכים אלא (ב) טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה (ג) כנגד הפתח בלא סיד והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת) הרי זה (ד) בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים:
ב. [*] וכן התקינו שהעורך שלחן (ה) לעשות סעודה לאורחים (ו) מחסר ממנו מעט (ז) ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירה מין ממיני התכשיט (ח) שנוהגת בהם כדי שלא יהיה תכשיט שלם וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. הגה: ויש מקומות שנהגו (ט) לשבר כוס בשעת חופה או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן (כל בו). וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על (י) ראש שמחתי :
ג. וכן גזרו (יא) שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם. הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר (יב) או בבית המשתה (טור). ואסור לשומעם מפני החורבן (יג) ואפילו שיר בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר (יד) דברי תשבחות או שיר של הודאות (טו) וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין. הגה: וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה (טז) הכל שרי (תוספות וסמ"ג והגהות מיימוני):
ד. וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל ושלא יניח החתן בראשו שום כליל שנאמר הסר המצנפת והרם העטרה וכן גזרו על עטרות הכלה (יז) אם היא של כסף (יח) אבל של גדיל מותר לכלה ודוקא לחתן וכלה (יט) אבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו:
ה. אסור לאדם שימלא (כ) פיו שחוק בעולם הזה:
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנן, ובו ה' סעיפים
א. הרואה (א) ערי יהודה (ב) בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע (ואינו חייב לקרוע אלא (ג) כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים) (בית יוסף):
ב. (ד) הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע וכשרואה (ה) בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה (ו) וקורע ומהיכן חייב לקרוע (ז) מן הצופים ואחר כך כשיראה המקדש קורע (ח) קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואחר כך כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון (ט) כל שהוא :
ג. אם קרע על אחת מערי יהודה (י) אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה חוץ מירושלים שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו ואם קרע על ירושלים תחלה אינו (יא) צריך לקרוע על שאר ערי יהודה:
ד. כל הקרעים האלו (יב) בידו ומעומד וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה (יג) את לבו ואינו (יד) מאחה קרעים אלו לעולם אבל רשאי (טו) לשללן למללן ללקטן ולתופרן כמין (טז) סולמות :
ה. (יז) היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע (והוא הדין בערי יהודה ובמקדש):