סימן תקסב - דין קבלת התענית, ובו י''ג סעיפים
סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות, ובו סעיף אחד
סימן תקסד - דין ליל שלפני התענית, ובו סעיף אחד
סימן תקסה - דין תפלת עננו, ובו ו' סעיפים
סימן תקסו - דיני תענית ציבור, ובו ח' סעיפים
סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית, ובו ג' סעיפים
סימן תקסח - דיני נדרי תענית, ובו י''ב סעיפים
סימן תקסט - דין נודר בעת צרה, ובו ב' סעיפים
סימן תקע - דין חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה, שנפשו בתוך ימי נדרי תענית, ובו ג' סעיפים
סימן תקעא - מי הם החוטאים לישב בתענית, ובו ג' סעיפים
סימן תקעב - באיזה ימים אין גוזרים תענית ציבור, ובו ג' סעיפים
סימן תקעג - שבטלה מגילת תענית, ובו סעיף אחד
סימן תקעד - שנותנין בתענית חומרי המקום שיצא ושהלך לשם, ובו ה' סעיפים
סימן תקעה - דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים, ובו י''ג סעיפים
סימן תקעו - על איזה דברים מתענין ומתריעין, ובו ט''ז סעיפים
סימן תקעז - אם נתרבה הגשמים עד שמטשטשים הקרקע, איך מתנהגים, ובו סעיף אחד
סימן תקעח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו, ובו סעיף אחד
סימן תקעט - סדר תפלות באלו התעניות, ובו ג' סעיפים
סימן תקפ - ימים שמתענים בהם, ובו ג' סעיפים

הלכות תענית




סימן תקסב - דין קבלת התענית, ובו י''ג סעיפים

א.  (א) כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים (דהיינו שיראו (ב) ג' כוכבים (ג) בינוניים או שהלבנה זורחת בכח ומאיר על הארץ (הגהות אשירי פרק קמא דתענית והגהות מיימוני פרק א') (ד) אינו תענית ו (ה) אם דעתו לאכול קודם לכן אינו מתפלל עננו. הגה: מיהו נוהגין להתפלל עננו (ו) אף על פי שאין משלימין עד צאת הכוכבים (ז) וכן דעת מקצת רבוותא (תרומת הדשן סימן קנ"ז). ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סימן קי"ט (ח) [*] אבל שליח ציבור לא יאמר עננו אלא אם כן משלימין וכן נוהגין:

ב.  [*] יש אומרים שמי [*] שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה [*] כיון (ט) שאין רגילות לקבלם בתפלה אינו צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא (י) [*] עד שיצא מבית הכנסת . הגה: [*] והיחיד מתפלל עננו (הגהות אשירי ומרדכי פרק קמא דתענית) (יא) וכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה (יב) ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה (תרומת הדשן סימן קנ"ז). אבל מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב צריך (יג) להשלים (יד) אף על גב דאינו צריך קבלה מי שאינו מתענה כל עשרת ימי תשובה (טו) רק מתענה יום או יומים בעי קבלה והשלמה (תרומת הדשן סימן קמ"ו). ונראה לי דדוקא בסתם אבל אם (טז) התנה שלא להשלים הרשות בידו דלא עדיף משאר תענית:

ג.  יחיד (יז) שקיבל עליו תענית סתם בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים (יח) אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתם (ועיין לעיל (יט) סימן רמ"ט):

ד.  תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים (כ) ואפילו בערב שבת (ועיין לעיל סימן רמ"ט סעיף ד'):

ה.  כל תענית (כא) שלא קבלו עליו היחיד (כב) מבעוד יום אינו תענית . הגה: להתפלל עננו ולא לענין אם חייב תענית סתם והתענה כך (כג) לא יצא ידי נדרו (מרדכי והגהות מיימוני פרק א') (כד) מיהו יש אומרים דמתפלל עננו (מרדכי בשם ר"י) וכן נראה לי לנהוג (כה) בתענית יחיד ולכולי עלמא המתענה תענית חלום (כו) מתפלל עננו אף על פי שלא קבלו עליו מאתמול:

ו.  [*] אימתי מקבלו (כז) בתפלת המנחה אומר (כח) בשומע תפלה או אחר שסיים תפלתו קודם שיעקור רגליו (כט) הריני בתענית יחיד מחר יהי רצון שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת ואם לא הוציא בפיו (ל) אם הרהר בלבו שהוא מקבל תענית למחר (לא) הוי קבלה [*] והוא שיהרהר כן (לב) בשעת תפלת המנחה הגה: (לג) וטוב יותר לקבלו אחר תפלה מבשעת תפלה (לד) כדי שלא להפסיק תפלתו (המגיד והגהות מיימוני כל בו ובית יוסף):

ז.  קיבל עליו תענית בתפלת המנחה אף על פי שהוא אוכל ושותה בלילה (לה) לא הפסיד כלום וכן אם קבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים או יותר זה אחר זה (לו) להתענות בימים ויאכל בלילות אף על פי שהוא אוכל כל הלילה לא הפסיד כלום דהוי קבלה לכולם אף על פי שלא קיבל כל אחד ואחד במנחה שלפניו. הגה: ואם קבל להתענות שני ימים רצופין מותר לאכול בלילה שביניהם אם לא פירש בהדיא אף על הלילה (מרדכי פרק קמא דתענית) (לז) ואז מתפלל כל יום במנחה עננו (פסקי מהרא"י סימן ק"ח):

ח.  אם קיבל עליו בתפלת המנחה שלשה או ארבעה תעניות ולא רצופין זה אחר זה כגון שקבל עליו להתענות שני וחמישי ושני וכיוצא בזה יש מי שמסתפק (לח) אם סגי בקבלה אחת לכולם או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד. הגה: (לט) מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וסגי בהכי וכן דעת מקצת רבוותא (מרדכי והגהות מיימוני):

ט.  קבל עליו להתענות למחר והתענה ובלילה שלאחר התענית נמלך להתענות (מ) אף על פי שלן בתעניתו שלא אכל בלילה והתענה כל היום השני (מא) אינו תענית מפני (מב) שלא קבלו עליו מבעוד יום :

י.  מתענה אדם תענית שעות והוא שלא יאכל כל היום כיצד (הרי) שהיה טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד תשע שעות (מג) ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום הרי זה מתענה אותם שעות ומתפלל בהם עננו שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית ויש אומרים (מד) שגם זה תענית שעות וצריך (מה) שיקבלנו עליו מאתמול והיכי משכחת לה כגון שקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום וכשהגיע לחצי היום (מו) נמלך וגמרו או שקבל עליו להתענות למחר מחצי היום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם בחצי היום ראשון (מז) הרי זה תענית שעות :

יא.  אם קבל עליו תענית (מח) עד חצי היום ואכל אחר כך או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל עננו אבל נקרא תענית לענין (מט) שצריך להשלים נדרו :

יב.  תענית שגוזרים על הצבור אין כל יחיד צריך לקבלו בתפלת המנחה אלא שליח צבור מכריז התענית והרי הוא מקובל (נ) ויש אומרים דהני מילי בארץ ישראל שהיה להם נשיא לפי שגזירתו קיימת על כל ישראל אבל בחוצה לארץ צריכים כל הצבור לקבל על עצמם כיחידים שכל אחד מקבל על עצמו:

יג.  (נא) יש מי שאומר שמי שנדר ואמר (נב) אם לא אלך למקום פלוני (נג) אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוא דבר הרשות (נד) הוי אסמכתא (פירוש שאדם סומך בדעתו שיוכל לעשות דבר אחד ועל סמך זה הוא נודר או מתחייב בדבר מה). (נה) אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית וכן אם אמר (נו) אם יצילני ה' מצרה (נז) או אם יצליח דרכי לא הוי אסמכתא:




סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות, ובו סעיף אחד

א.  (א) מי שהרהר בלבו (ב) שלא בשעת תפלת המנחה להתענות למחר לא הוי קבלה דלא עדיף מהוציא בפיו להתענות למחר (ג) דלא הוי קבלת תענית כיון שלא קבלו בתפלת המנחה:




סימן תקסד - דין ליל שלפני התענית, ובו סעיף אחד

א.  כל תענית שאוכלים בו בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר (א) והוא שלא ישן ( (ב) שינת קבע ) (טור) (ג) אבל אם ישן (שינת קבע) אינו חוזר ואוכל ולא שותה (ד) אלא אם כן התנה לאכול או לשתות. הגה: ויש אומרים דבשתיה אין צריך תנאי (ה) דמסתמא דעתו של אדם לשתיה אחר השינה (ו) והוי כאילו התנה (טור ומרדכי והגהות מיימוני והגהות אשירי):




סימן תקסה - דין תפלת עננו, ובו ו' סעיפים

א.  יחיד (א) אומר עננו בשומע תפלה בין יחיד שקיבל עליו תענית (ב) [*] בין יחיד המתפלל עם הצבור בתענית צבור וכן שליח צבור שמסדר תפלתו בלחש כיחיד דמי ובשומע תפלה. הגה: ואומרו קודם כי אתה שומע וכו' (ג) ולא יחתום בעונה בעת צרה אלא כשמגיע לבכל עת צרה וצוקה יסיים כי אתה שומע תפלת וכו' (בית יוסף בשם תוספות). ולא ישנה ממטבע הברכה אפילו כשמתענה יחיד (ד) יאמר עננו (ה) בצום תעניתנו וכו' (רשב"א סימן נ"ה):

ב.  אם שכח מלומר עננו אין מחזירין אותו (ועיין לעיל (ו) סימן רצ"ד סעיף ד' וה') ואם נזכר קודם שעקר רגליו אומרו בלא חתימה ( (ז) לאחר תפלתו ):

ג.  יש אומרים שאין היחיד אומר עננו כי אם במנחה (ח) שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו אבל שליח צבור אומרו גם בתפלת שחרית [*] כשהוא מתפלל בקול רם [*] שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל ובארבע צומות גם היחיד אומרו (ט) בכל תפלותיו דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה כיון שתיקנו חכמים להתענות בו. הגה: ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו (י) כי אם במנחה מלבד שליח ציבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם:

ד.  טוב לומר בתחנונים שאחר תפלת המנחה לאחר אלהי נצור וכו' רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו וכו':

ה.  אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים (יא) דדבר שבקדושה הם אבל אם בא לאומרם (יב) דרך קריאה בעלמא אומרם. הגה: (יג) וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור (מהרי"ל בשם אור זרוע):

ו.  המתענה (יד) ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה הוא נענש על כך:




סימן תקסו - דיני תענית ציבור, ובו ח' סעיפים

א.  בתענית צבור אומר שליח צבור עננו (א) בין גואל לרופא וחותם ברוך אתה ה' (ב) העונה לעמו ישראל בעת צרה (ואם שכח עיין לעיל סוף סימן קי"ט סעיף ד'). (ג) וקורין ויחל בשחרית ובמנחה (ד) בין שחל בשני ובחמישי בין שחל בשאר הימים. הגה: ומפטירין במנחה דרשו ובשחרית אין מפטירין חוץ מתשעה באב (ה) וקורים אפילו כשחל בערב שבת (מהרי"ל). [*] ואם מתענים בראש חדש (ו) קורים שחרית פרשת ראש חודש ומנחה בשל תענית (ר"ן סוף פרק קמא דתענית ובית יוסף בשם רוקח):

ב.  כשהצבור גוזרים תענית על כל צרה שלא תבא עליהם וכן בתענית שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג שנוהגים באשכנז להתענות הצבור נהגו הראשונים לומר שליח צבור עננו בין גואל לרופא ולקרות ויחל. הגה: ו (ז) מיהו אם קבעו התענית בב' וה' (ח) אין דוחים פרשת השבוע בשחרית (ט) אלא קורין בשחרית בפרשה ולערב קורין ויחל בלבד בה"ב (י) שמתענין אחר הפסח וסוכות שקורין בשחרית וערבית ויחל והכי נהוג. ויש שתמהו עליהם והקשו עליהם והרא"ש יישב קושיתם הילכך למנהג הראשונים שומעין ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה (יא) יש נוהגים לדונו כתענית צבור לענין עננו בין גואל לרופא וקריאת ויחל (יב) [*] ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד שאף שליח צבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה:

ג.  אין שליח צבור אומר עננו ברכה (יג) בפני עצמה (יד) אלא אם כן יש בבית הכנסת (טו) עשרה שמתענין ואפילו אם יש בעיר עשרה שמתענין כיון שאין בבית הכנסת עשרה שמתענין לא:

ד.  נוהגים להרבות סליחות (טז) בברכת סלח לנו ויש שאין נוהגים לומר סליחות עד אחר סיום שמונה עשרה ברכות וכן הנהיגו הקדמונים בארץ ישראל (יז) והוא המנהג הנכון :

ה.  בתענית צבור שליח ציבור שאינו מתענה (יח) לא יתפלל :

ו.  יש מי שאומר (יט) שאין עומד לקרות בתורה בתענית צבור (כ) מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה (כא) יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה:

ז.  בתענית צבור (כב) יעמדו שנים אצל שליח ציבור מזה אחד ומזה אחד שיאמרו עמו סליחות:

ח.  כל תענית צבור יש בו נשיאות כפים במנחה חוץ מביום הכפורים. הגה: (כג) ובגלילות האלו אין נוהגין בנשיאות כפים רק במוסף של יום טוב וכבר נתבאר בהלכות נשיאות כפים (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):




סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית, ובו ג' סעיפים

[*] א.  השרוי בתענית (א) יכול לטעום כדי (ב) רביעית (ג) ובלבד שיפלוט (ד) וביום הכפורים ובתשעה באב אסור. הגה: ויש מחמירין (ה) בכל תענית צבור (ו) והכי נוהגין (תוספות והגהות מיימוני פרק א' ותרומת הדשן סימן קנ"ח):

ב.  יש אומרים שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא (ז) מעט מעט (ח) ויש אומרים שאפילו בפעם אחת יכול לטעום (ט) עד כדי רביעית אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו ש (י) לא יבלע כלום:

ג.  מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בתענית צבור, לא כשר (יא) למעבד הכי , אבל בתענית יחיד שרי כיון שפולט (יב) ואפילו יש במים שרוחץ יותר מרביעית. הגה: ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו ולפלוט (יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):




סימן תקסח - דיני נדרי תענית, ובו י''ב סעיפים

א.  נדר להתענות יום זה (א) ושכח ואכל (ב) משלים תעניתו (ג) והוא הדין אם היה תענית חלום או שהיה תענית צבור או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו אבל אם נדר להתענות יום אחד או שני ימים (ד) וכשהתחיל להתענות שכח (ה) ואכל כזית איבד תעניתו (ו) וחייב לצום (ז) יום אחר ([*] ויש מחמירין (ח) דאפילו בנדר להתענות יום זה דחייב להשלים מכל מקום מחמירין להתענות יום אחר) (תרומת הדשן סימן ק"ט):

ב.  הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה והיה מתענה ביום אחד מהם והוצרך (ט) לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול (או שמצטער) (טור) הרי זה (י) לוה ופורע יום אחד שהרי לא קבע הימים (יא) בתחילת הנדר אבל אם לא קבל עליו קודם לכן להתענות יום אחד אלא במנחה קבל עליו להתענות למחר (יב) מקרי תענית זה ואינו יכול ללוותו. הגה: וכל שכן יום זה ממש כגון שאמר בתחלת נדרו אתענה יום פלוני או אתענה (יג) ב' וה' כל השנה או כדומה לזה (תרומת הדשן סימן ער"ה וכל בו). וכן אם היה (יד) תענית חלום אינו יכול ללוותו. הגה: וכל שכן שאינו יכול ללוות ולפרוע תענית צבור (תרומת הדשן סימן ק"ט וכל בו ורבינו ירוחם). מיהו תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות או (טו) אפילו בעשרת ימי תשובה ואירע בהם (טז) ברית מילה (יז) מצוה (יח) לאכול ואין צריך התרה (יט) כי לא נהגו (כ) להתענות בכהאי גוונא ודוקא כשאוכלים שם אבל אם שולחים לו לביתו אין לו לאכול (כא) ואם קבל עליו התענית במנחה צריך להתענות (הגהות מיימוני פרק א'). ויש אומרים שאם מצטער הרבה (כב) בתעניתו (כג) [*] יכול לפדותו (כד) בממון והוא הדין באונס אחר (הרא"ש בשם הראב"ד ורבינו ירוחם נתיב ה' חלק א') ונראה דוקא בקבל (כה) עליו תענית בעלמא אבל אם קבלו דרך נדר צריך לקיים נדרו:

ג.  (כו) מי שנדר להתענות סך תעניות (כז) יכול לדחותם (כח) עד ימות החורף ( (כט) ויכול ללוות יום ארוך ולשלם יום קצר דכל אחד מקרי יום) (תרומת הדשן סימן ס' והגהות מרדכי):

ד.  יש מי שאומר ששני ימים ושני לילות רצופים יש להשוותם לארבעים תעניות שאינם רצופים. הגה: ויש אומרים דבאדם חלש סגי לו בב' ימים רצופים אבל אדם בריא (ל) שלשה ימים (הגהות מנהגים בשם מהר"י ברי"ן). ונראה לי דכל זה לא מיירי אלא במי שנתחייב לצום מ' ימים שאינם רצופים (לא) מכח תשובה כדי להצטער ואז משוינן האי צער להאי צער ועל כיוצא בזה נאמרו דינים אלו בדברי האחרונים ז"ל אבל מי שנדר לצום מ' יום (לב) צריך לקיים מה שנדר דלא גרע מיום זה דאינו לוה ופורע ואפילו למאן דאמר דאפילו יום זה לוה ופורע (לג) הכא מודה דצריך לקיים נדרו כל שכן מ' יום (לד) שלפני יום כיפור שמתענים לזכר עליית משה בהר (לה) שמי שקבל עליו שאין להם תשלומין בשנים [*] או שלשה ימים רצופים:

ה.  המתענה תענית חלום ביום טוב או בחולו של מועד (לו) או בראש חדש או בחנוכה ופורים (לז) או בערב יום הכפורים צריך למיתב תעניתא לתעניתיה כדין המתענה תענית חלום בשבת (ועיין (לח) לעיל סימן רפ"ח סעיף ד'):

ו.  (לט) אין תענית צבור בבבל ליאסר במלאכה ולהפסיק מבעוד יום אלא תשעה באב בלבד הילכך (מ) יחיד שקבל עליו תענית לא חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו ומותר בכולן ומכל מקום לכתחילה טוב לומר בשעת קבלת תענית הריני בתענית יחיד לפניך מחר:

ז.  כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ) אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (תרומת הדשן סימן רצ"ה) וכן המנהג להתענות בראשון (מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין):

ח.  אין צריך להתענות אלא (מג) ביום מיתת אביו (מד) ולא ביום קבורה :

ט.  אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בראש חודש ידחה למחר. הגה: ואין נוהגין כן אלא (מה) אין מתענין כלל (מו) וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון:

י.  הנודר לילך על קברי צדיקים שבמקום פלוני ונתעכב ימים רבים ואחר כך אירע שהשכירוהו ללכת שם (מז) די בהליכה זו :

יא.  הנודר לצום סכום ימים רצופים (מח) ואירע בהם תענית חובה (מט) עולין לו :

יב.  כל השרוי בתענית בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם הרי זה לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב (נ) אלא דואג ואונן כענין שנאמר מה יתאונן אדם חי:




סימן תקסט - דין נודר בעת צרה, ובו ב' סעיפים

א.  (א) יחיד המתענה על צרה ועברה או על חולה ונתרפא (ב) או מת (ג) צריך להשלים (ד) כל התעניות שקיבל עליו אבל צבור שמתענין על שום דבר (ה) ונענו (ו) קודם חצות לא ישלימו ואם תלמידי חכמים ורוב צבור רוצים להשלים אין היחיד רשאי להפריש עצמו מהם:

ב.  יחיד שמתענה על צרה (ז) ונודע שקודם קבלת התענית כבר עברה אינו צריך להשלים. הגה: והוא הדין צבור ששמעו (ח) אחר חצות שקבלו התענית בטעות (ט) אין צריכים להשלים (תרומת הדשן סימן ר"פ):




סימן תקע - דין חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה, שנפשו בתוך ימי נדרי תענית, ובו ג' סעיפים

[*] א.  יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים ואירעו בהם שבתות וימים טובים או ראש חדש חנוכה ופורים או ערב יום הכיפורים אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אינו צריך התרה ואם קבלו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר צריך התרת חכם ויפתח בחרטה שיאמר לו אילו שמת אל לבך שיארעו בהם אלו הימים לא היית נודר ומתיר לו ולהרמב"ם מ(א) שקבל עליו בלשון נדר ופגעו בו שבתות וימים טובים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש חייב לצום בהם אם לא יתירו לו אבל אם פגע בו חנוכה ופורים או ערב יום הכיפורים אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא (ב) אין צריך התרה ואם קבלו (ג) בלשון הרי עלי (ד) שהוא לשון נדר (ה) צריך התרת חכם ויפתח בחרטה שיאמר לו אלו שמת אל לבך שיארעו בהם אלו הימים לא היית נודר ומתיר לו ולהרמב"ם משקבל עליו בלשון נדר ופגעו בו שבתות וימים טובים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש חייב לצום בהם אם לא יתירו לו אבל אם פגע בו חנוכה (ו) ופורים נדרו בטל ולא יצום בהם מפני שהם מדבריהם וצריכים חיזוק. הגה: והמנהג כסברא הראשונה. מי שנדר להתענות סך ימים ואמר חוץ מיום טוב אין חנוכה ופורים בכלל ואם אמר שדעתו היה עליהם (ז) הולכים אחריו (תשובת הרשב"א סימן תרנ"ט) אבל (ח) ערב יום הכיפורים בכלל (ט) והכי נהוג ודלא כמו שפסק ביורה דעה (י) סימן רט"ו סעיף ד':

ב.  הנודר להתענות בשבת ויום טוב וערב יום הכיפורים וחנוכה ופורים (יא) דינו שוה לנודר להתענות כך וכך ימים ואירעו בהם ימים הללו אם הוציאו בלשון נדר דינו כמקבל עליו בלשון נדר ואם הוציאו בלשון קבלת תענית בעלמא דינו כמקבל בלשון קבלת תענית:

ג.  אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירעו בהם ימים הללו השבועה חלה עליהם (יב) מטעם איסור כולל אבל אם נשבע להתענות בשבת או ביום טוב בפירוש לא חלה עליו שבועה דאין שבועה חלה על דבר מצוה אלא לוקה על שנשבע לשוא ואוכל ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים חלה שבועה עליו כיון שאינן אלא מדרבנן (ויש להתיר שבועתו ואינו מתענה). ונראה לי (יג) דהוא הדין לראש חודש וערב יום הכיפורים שאינם אלא מדרבנן אלא שמדברי הרמב"ם נראה (יד) שהם של תורה :




סימן תקעא - מי הם החוטאים לישב בתענית, ובו ג' סעיפים

א.  היושב בתענית אם יכול לסבול התענית (א) נקרא קדוש ואם לאו כגון שאינו בריא וחזק (ב) נקרא חוטא :

ב.  (ג) [*] תלמיד חכם (ד) אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים אלא אם כן כשהציבור מתענים שלא יפרוש עצמו מהם ומלמדי תינוקות (ה) דינם כתלמידי חכמים:

ג.  עיר שהקיפוה כותים וכן יחיד הנרדף מפני אנסין או מפני לסטים או מפני רוח רעה אינם רשאים להתענות שלא לשבר כחם אלא יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות לכשינצלו וכן אם גזרו גזרה וגזרו שלא להתענות עליו יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות כשיעבור הגזרה:




סימן תקעב - באיזה ימים אין גוזרים תענית ציבור, ובו ג' סעיפים

א.  [*] אין גוזרין תענית על הצבור (א) בתחלה ביום חמישי (ב) שלא להפקיע (פירוש שלא לייקר השער) שערים (ג) ואפילו במקום שאין לחוש לכך:

ב.  אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד (ד) ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהם יום מאלו (ה) מתענין ומשלימין היום בתענית:

ג.  (ו) צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות. הגה: מיהו אם התחילו להתענות אין מפסיקין כמו בראש חדש וחול המועד (בית יוסף):




סימן תקעג - שבטלה מגילת תענית, ובו סעיף אחד

א.  הילכתא בטלה (א) מגילת תענית וכל הימים הכתובים בה (ב) מותר להתענות בהם וכל שכן לפניהם ולאחריהם (ג) חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם בעצמם (ד) אבל לפניהם ולאחריהם מותר וכן שבתות (ה) וימים טובים וראשי חדשים מותרים לפניהם ולאחריהם. הגה: מי שיש לו נשואין (ו) בחנוכה אין לו להתענות אבל אם יש לו נשואין (ז) בניסן מתענה (ח) ביום חופתו אפילו (ט) בראש חודש ניסן מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם כדלקמן סוף סימן תק"פ (הגהות מנהגים וליקוטי מהר"ש):




סימן תקעד - שנותנין בתענית חומרי המקום שיצא ושהלך לשם, ובו ה' סעיפים

א.  ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור צריך להתענות כל תעניות (א) שקבלו עליהם :

ב.  ההולך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים (ב) יתענה עמהם (ג) אפילו דעתו לחזור ומיהו כיון שלא קבל עליו תענית אם יצא מן העיר חוץ לתחום (ד) מותר לאכול ואינו צריך להשלים. הגה: ודוקא שבא לשם ביום התענית אבל אם בא לשם מבעוד יום (ה) צריך לקבל עליו התענית וצריך להשלימו (טור):

ג.  שכח ואכל אל יתראה בפניהם כאילו אכל ולא ינהג עידונין בעצמו לומר הואיל ואכלתי מעט (ו) אוכל הרבה (ואפילו שלא בפניהם (ז) אסור לנהוג עידונין בעצמו ) (מרדכי פרק קמא דתענית):

ד.  מצוה (ח) להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון (ט) ואסור לשמש (י) מטתו (יא) חוץ מליל טבילה ולחשוכי בנים (פירוש ולמנועי בנים) (יב) מותר (ועיין לעיל סימן ר"מ סעיף י"ב):

ה.  כל (יג) הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמתן וכל המצטער עמהם זוכה ורואה בנחמתן:




סימן תקעה - דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים, ובו י''ג סעיפים

א.  סדר תעניות (א) שמתענין בארץ ישראל על הגשמים כך הוא הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים (ב) מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות ג' תעניות ב' וה' וב' (ג) וכל התלמידים ראויים לכך ודין תעניות אלו (ד) כדין תענית יחיד :

ב.  הגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלשה תעניות על הצבור שני וחמישי ושני וכל העם נכנסים לבתי כנסיות ומתפללים וזועקים (ה) ומתחננים כדרך שעושים בכל התעניות:

ג.  עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד ג' תעניות על הציבור שני וחמישי ושני ובאלו מפסיקין מלאכות (ו) מבעוד יום ואסורים בהם בעשיית מלאכה ביום אבל לא בלילה ואסורים ברחיצת כל הגוף בחמין לפיכך נועלין את המרחצאות אבל פניו ידיו ורגליו בחמין וכל גופו בצונן מותר ואסורים בסיכה אלא אם כן הוא (ז) להעביר את הזוהמא (ח) ואסורים בהם בתשמיש המטה וכן אסורים בנעילת הסנדל בעיר (ט) ומתפללין בבתי כנסיות ומתחננים כבשאר תעניות:

ד.  עברו אלו ]ולא נענו[ בית דין גוזרין עוד שבע תעניות על הצבור שני וחמישי ושני וחמישי ושני וחמישי ושני וכל מה שאסור בשלשה שלפני אלו אסור אף באלו ויתירין אלו שמתריעין בהם בשופר על הברכות שמוסיפים בהם ומתפללים ברחוב העיר ומורידין זקן להוכיחם (י) ומוסיפין שש ברכות בתפלת שחרית ובתפילת המנחה (יא) ונועלים את החנויות ובשני לעת ערב (יב) פותחין מעט (אותן החנויות המוכרות אכילה ושתיה) (בית יוסף בשם רש"י) כדי שימצאו לקנות לסעודת הלילה ובחמישי פותחין כל היום חנויות המוכרות (יג) מאכל מפני כבוד השבת ואם יש לחנות שני פתחים פותח אחד ונועל אחד ואם יש לחנות (יד) אצטבא לפניו פותח כדרכו בחמישי ואינו חושש:

ה.  עוברות ומניקות (טו) מתענות (טז) אבל לא בג' ראשונות ולא בז' אחרונות ומיהו לא יאכלו אלא כדי קיום הולד (ואסור להן להחמיר (יז) ולהתענות ) (תשב"ץ סימן תכ"ח):

ו.  אחר שגזרו י"ג תעניות אלו אם לא נענו אין גוזרין עוד והני מילי כשמתענים על הגשמים לפי שכשעברו אלו כבר עברו זמן הגשמים ואין בהם תועלת אבל על שאר פורעניות מתענים והולכים עד שיענו:

ז.  כשמתענים על הגשמים ועברו י"ג תעניות אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין (יח) של שמחה (אלא אם כן (יט) כותלו נוטה ליפול) (טור) (כ) וממעטין באירוסין ונישואין אלא אם כן אם לא קיים מצות פריה ורביה וממעטים בשאילת שלום בין אדם לחבירו ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום אלא כנזופין וכמנודים למקום ועם הארץ שנתן להם שלום משיבין לו בשפה רפה וכובד ראש ותלמידי חכמים לבדם חוזרים ומתענים שני וחמישי ושני עד שיצא ניסן של תקופה ומותרין לאכול בלילה ובמלאכה ובשאר הדברים ומפסיקים בראש חדש חנוכה ופורים יצא ניסן של תקופה והוא כשהגיע השמש לתחלת (כא) מזל השור אין מתענין עוד שאין הגשמים בזמן הזה אלא סימן קללה הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחילת השנה:

ח.  וכל זה הסדר כשלא ירדו גשמים כלל אבל ירדו ברביעה (פירוש המטר היורד להצמיח כל צמח ועשב האדמה נקרא רביעה מפני שרובע ומעבר את הקרקע כדכתיב כי כאשר ירד הגשם וגו' והולידה והצמיחה וגומר) וצמחו העשבים והתחילו ליבש הרי אלו (כב) מתענים וזועקים עד שירדו גשמים (כג) או עד שיבשו הצמחים וכן אם הגיע זמן הפסח או קרוב לו שהוא זמן פריחת האילנות בארץ ישראל ולא ירדו גשמים הרי אלו מתענים וזועקים עד שירדו גשמים הראויים לאילנות או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע חג הסוכות ולא ירדו גשמים הרבה כדי למלאות מהם הבורות והשיחין והמערות הרי אלו מתענים עד שירד גשם הראוי לבורות ואם אין להם מים לשתות מתענין על הגשמים בכל עת שלא יהיה להם מים לשתות ואפילו בימות החמה פסקו הגשמים בין גשם לגשם מ' יום בימות הגשמים הרי זה מכת בצורת ומתענים וזועקים עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנם:

ט.  במה דברים אמורים בארץ ישראל וכל הדומה לה אבל במקומות שעונת הגשמים שלהם (כד) קודם שבעה עשר במרחשון או אחר זמן זה כשיגיע זמנם ולא ירדו גשמים יחידים מתענים שני וחמישי ושני ומפסקים בראש חודש חנוכה ופורים ושוהין אחר כך כמו כמו ששה ימים אם לא ירדו גשמים בית דין גוזרין י"ג תעניות על הסדר שאמרנו:

י.  כל תענית שגוזרים הצבור (כה) בחוצה לארץ אוכלים בהם בלילה ודינם כדין שאר תעניות שאין גוזרים על הצבור תענית כגון צום כפור אלא בארץ ישראל בלבד ובגלל המטר ובאותם עשר תעניות שהם שלשה אמצעים ושבע אחרונות:

יא.  היו מתענים על הגשמים ונענו כמה ירדו ויהיו פוסקין מן התענית משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח ובבינונית שני טפחים ובעבודה שלשה טפחים (ושיעור כמה צריכין לירד לברך עליהם עיין לעיל סימן רכ"א). ואם התחילו לירד אחר חצות (כו) ישלימו אותו היום (ועיין לעיל סימן תקס"ט בסופו) (כז) ואם התחילו לירד קודם חצות (כח) לא ישלימו אלא (כט) יאכלו וישתו ויעשו יום טוב ולערב יתקבצו ויאמרו (ל) הלל הגדול :

יב.  אין אומרים הלל הגדול אלא כשנענו ביום תעניתם דוקא אבל אם לא נענו עד יום שלאחר (לא) תעניתם לא :

יג.  אם ירדו להם גשמים בליל תעניתם קודם שעלה עמוד השחר (לב) אין אומרים הלל הגדול:




סימן תקעו - על איזה דברים מתענין ומתריעין, ובו ט''ז סעיפים

א.  כשם שמתענים (א) ומתריעים על הגשמים כך מתענים על שאר הצרות כגון כותים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם צרה אפילו במצוה קלה הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו וכל הערים שסביבותיהם מתענים אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתם ואפילו לא באו אלא לעבור דרך ארצם שאין להם מלחמה עמהם אלא על כותים אחרים ועוברים על מקום ישראל מתענין ומתריעין:

ב.  וכן (ב) על הדבר איזהו דבר עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה (ג) שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר יצאו ביום אחד או בד' ימים (ד) אין זה דבר היו בה אלף ויצאו ממנה ששה מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר יצאו ביום אחד או בארבעה אין זה דבר וכן לפי חשבון זה ואין הנשים והקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה (ה) בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה היה דבר (ו) בארץ ישראל מתענין שאר גליות עליהם (ודוקא דאיכא דבר בכולה (ז) ולא במקצתה ) (ר"ן פרק ג' דתענית). (ח) היה דבר במדינה ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת שתיהן מתענות (ט) אף על פי (י) שהן רחוקות זו מזו :

ג.  ואם היה דבר בחזירים מתענין מפני שמעיהם דומים לשל בני אדם וכל שכן אם היה דבר בעכו"ם ולא בישראל שמתענים:

ד.  וכן מתענים על המפולת שבעיר כיצד (יא) הרי שרבתה בעיר מפולת (יב) כותלים בריאים (יג) שאינן עומדין בצד הנהר הרי זה צרה ומתענין ומתריעין עליה וכן על הרעש ועל הרוחות שהם מפילים הבנין והורגים מתענים ומתריעין עליהם:

ה.  וכן מתענים על (יד) החולאים כיצד הרי שירד חולי אחד לאנשים הרבה באותה העיר כגון אסכרה (פירוש חולי סוגר הגרון מענין ויסכרו מעינות תהום) או חרחור וכיוצא בהם (טו) והיו מתים מאותו חולי הרי זה צרת צבור וגוזרין עליה תענית ומתריעין וכן (טז) חכוך לח הרי הוא כשחין פורח (יז) ואם פשט ברוב הצבור מתענין ומתריעין עליו אבל חכוך יבש צועקים עליו בלבד. הגה: ובאלו חולאים אינן צריכין שימותו בשלשה ימים זה אחר זה כמו בדבר שהוא בא מכח שינוי אויר אלא מתענים ומתריעים על אלו החלאים (יח) מיד (בית יוסף):

ו.  וכן על חיה רעה שנשתלחה אפילו לא הזיקה אלא נראית בלבד מתענין ומתריעין בכל מקום (יט) אפילו הרחוקים אבל אם אינה משולחת אינה אלא מקרה איזו היא משולחת נראתה בעיר ביום הרי זו משולחת (כ) נראתה בשדה ביום אם ראתה (כא) שני בני אדם ולא ברחה מפניהם הרי זו משולחת ואם היתה (כב) שדה שסמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת לא רדפה אחריהם אינה משולחת ואם היתה (כג) באגם (כד) אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אלא אם טרפה שניהם (כה) ואכלה אחד מהם אבל אם אכלה שניהם באגם אינה משולחת מפני שזה הוא מקומה ומפני הרעבון טרפה לא מפני שהיא משולחת:

ז.  בתים הבנויים במדברות ובארצות הנשמות הואיל והם מקום גדודי חיה אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה (פירוש מטה קטנה מענין הנה ערשו ערש ברזל) הרי זו משולחת ואם לא הגיע למדה זו אינה משולחת שאלו בני אדם סכנו בעצמם ובאו למקום החיות אבל שאר מיני רמש הארץ ורמש העוף ששולחו והזיקו כגון שלוח נחשים ועקרבים (כו) שמזיקים ואינם ממיתים ואין צריך לומר צרעים ויתושין והדומה להם אין מתענים עליהם ולא מתריעין:

ח.  וכן על (כז) ירקון והשדפון משהתחיל בתבואה אפילו לא התחיל אלא במקום אחד כמלא פי התנור מתענין ומתריעין (ואפילו הרחוקים) (טור), רק שיהיו (כח) באותו הפרכיא (ר"ן):

ט.  וכן על הארבה והחסיל אפילו לא נראה מהם אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל ואפילו אינו משחית יבול הארץ מתענין ומתריעין עליהם ועל הגובאי (פירוש מין ארבה) בכל שהוא אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד ועכשיו שאין אנו מכירין מינים הללו על כולם מתריעין:

י.  וכן על המזונות כיצד הרי שהוזלו דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהם כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל ונתמעט המשא והמתן עד שיצטרך התגר למכור שוה עשרה בששה הרי זו (כט) צרת צבור ומתריעין עליה ובשבת (ל) זועקים עליה אבל אין תוקעים עליה בשבת:

יא.  וכן על המטר כיצד הרי שרבו עליהם גשמים עד שיצרו להם הרי אלו מתפללים עליהם שאין לך צרה יתירה מזו שהבתים נופלים ונמצא בתיהם קבריהם ובארץ ישראל אין מתפללין על רוב הגשמים מפני שהיא ארץ הרים ובתיהם בנוים באבנים ורוב גשמים טובה להם ואין מתענים להעביר הטובה ועכשיו בצפת מצוים מפולת בתים מפני הגשמים ומתפללים עליהם:

יב.  כל עיר שיש בה צרה מכל אלו אותה העיר מתענה וזועקין בתפלה ומתחננין ומתריעין ףבשופר עד שתעבור הצרה (לא) וכל סביבותיה מתענות אבל לא מתריעות אבל מבקשים עליהם רחמים ובכל מקום אין מתענים ולא זועקים ולא מתריעים בשבת ויום טוב על שום צרה חוץ מצרת המזונות שזועקים עליהם בשבת:

יג.  עיר שהקיפוה כותלים או נהר וספינה המטורפת בים אפילו על יחיד הנרדף מפני כותים או לסטים או רוח רעה או חולה שאר חולי שיש בו סכנת היו ם (ולברך החולה בשבת עיין לעיל סוף סימן רפ"ח) זועקים ומתחננים בתפלות בשבת אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור אחיהם ולהצילם:

יד.  תעניות אלו שמתענים על הצרות אין מתענין בהם אלא עוברות ולא מניקות (לב) ולא קטנים ומותרים לאכול בלילה אף על פי שמתענים למחר (לג) חוץ מתעניות הגשמים :

טו.  ציבור שהיו להם (לד) ב' צרות אין מבקשין רחמים אלא (לה) על אחת מהם דכתיב נצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ואומרים אף על פי שיש בלבנו צרות רבות על צרה פלונית באנו להתפלל ואם יש להם צרת רעב וצרת דבר מבקשים רחמים על הרעב משום דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי יהיב:

טז.  בכל יום תענית שגוזרים על הצבור מפני הצרות בית דין והזקנים יושבים בבית הכנסת ובודקים על מעשה אנשי העיר מאחר תפלת שחרית עד חצי היום (לו) ומסירין המכשולים של עבירות ומזהירין ודורשין וחוקרים על בעלי חמס ועבירות ומפרישין אותם ועל בעלי זרוע ומשפילין אותם וכיוצא בדברים אלו ומחצי היום ולערב רביע היום קורים בתורה ומפטירים בנביא ורביע היום האחרון מתפללין מנחה (לז) ומתריעים ומתודים וזועקים כפי כחם:




סימן תקעז - אם נתרבה הגשמים עד שמטשטשים הקרקע, איך מתנהגים, ובו סעיף אחד

א.  (א) בכל מקום אם רוב גשמים מטשטשים הקרקע (ב) ומונעים המחרישה (ג) מתריעים ומבקשים רחמים ואם הענין (ד) נחפז ואין פנאי להתריע כסדר שאר תעניות אין גוזרין בו תענית על הצבור שאין הצבור יכולים להתענות בכל יום אלא מתריעין בכל יום ובכל תפלה ובהתרעה בפה די ואם (ה) היחידים רוצים להתענות רשאים הם בכך ובהתרעת הפה דהיינו (ו) בעננו אבינו עננו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ובטובך הגדול רחם עליהם שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל והם עמך ונחלתך אשר הוצאת מארץ מצרים ואינם יכולים לקבל לא רוב רעה ולא רוב טובה השפעת עליהם רוב טובה אינם יכולים לקבל כעסת עליהם אינם יכולים לקבל יהי רצון שיהא ריוח בעולם וזכור רחמיך:




סימן תקעח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו, ובו סעיף אחד

א.  כשם שהצבור מתענים ומתפללים על צרתם (א) כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו כיצד היה חולה או תועה במדבר או חבוש בבית האסורים יש להתענות ולבקש רחמים בתעניתו (ב) ולא יתענה בשבת ומועד וחנוכה ופורים (ג) וראש חודש :




סימן תקעט - סדר תפלות באלו התעניות, ובו ג' סעיפים

א.  בכל יום משבעה תעניות אחרונות של גשמים מתפללין על סדר זה מוציאין את (א) התיבה (ב) לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים (ג) בשקים ונותנים אפר מקלה (פירוש אפר של דבר שנשרף לאפוקי עפר בעלמא שגם הוא נקרא אפר) (ד) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם ואחד מן (ה) העם נוטל האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו (ו) וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו ואחר כך מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים לא היה שם זקן חכם מעמידין חכם לא היה שם לא זקן ולא חכם מעמידין אדם (ז) של צורה ואומר לפניהם דברי כבושים (פירוש שכובשין ומעוררין הלב לתשובה) אחינו לא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ומוסיף בענינים אלו כפי כחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה (ח) ואחר שגומר זה דברי כבושים עומדים בתפלה ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניות אלו ואם היה אותו שאומר דברי כבושים ראוי להתפלל מתפלל ואם לאו מורידין אחר ומי הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו איש שהוא (ט) רגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים (י) ומטופל (יא) ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך (יב) ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ואם היה זקן עם כל המדות האלו הרי זה מפואר ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל:

ב.  סדר התפלה ושש ברכות שהוא מוסיף ותקיעות שהוא תוקע מבואר יפה בטור בסימן זה:

ג.  שבע תעניות האלו אחר (יג) שמתפללים יוצאים כל העם לבית הקברות ובוכים ומתחננים שם כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרככם. (ולפי זה אם אין (יד) קברי ישראל הולכים על קברי נכרים) (גמרא):




סימן תקפ - ימים שמתענים בהם, ובו ג' סעיפים

א.  אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו (א) וראוי להתענות (ב) בהם ואף על פי שמקצתן בראש חדש יש מי שאומר שיתענו בו ( (ג) וטוב שלא להשלים בראש חדש):

ב.  באחד בניסן מתו בני אהרן. בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר. (ד) בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון. בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה'. (ה) בעשרים וששה בו מת שמואל הנביא. בעשרים ושלשה בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים. בעשרים ושבעה בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. באחד באב מת אהרן הכהן. (ו) בשמונה עשר בו כבה נר מערבי בימי אחז. (ז) בשבעה עשר באלול מתו מוציאי (ח) דבת הארץ . בחמישי בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא. בשבעה (ט) בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה (י) העגל . (יא) בשבעה במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו. (יב) בעשרים ושמונה בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו. בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים. ובתשעה בו (יג) לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו. (יד) בחמשה בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע. בעשרים ושלשה בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פילגש בגבעה. (טו) בשבעה באדר מת משה רבינו עליו השלום. בתשעה בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

ג.  יש מי שאומר שגזרו שיהיו מתענין (טז) בכל שני וחמישי על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חילול השם ולעתיד לבוא יהפכם ה' לששון ולשמחה: