שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות סוכה

סימן תרכה, - ובו סעיף אחד

א. בסכות תשבו שבעת ימים וגו' (א) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. (ב) ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה (מהרי"ל):

סימן תרכו - העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג, ובו ג' סעיפים

א. (אין לעשות סוכה (א) תחת בית או אילן). והעושה סוכתו [*] תחת האילן יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה (ב) [*] בכל ענין אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה (ג) אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא אילן כשרה אפילו לא השפיל הענפים למטה לערבם עם סכך הסוכה (ד) אבל אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן (ה) [*] צריך שישפיל הענפים [*] ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן [*] ויש אומרים שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן והאילן חמתו מרובה מצלתו אם ענפי האילן (ו) מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה בין שהאילן קדם בין שהסוכה קדמה כיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר. הגה: (ז) מיהו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם הסכך (ח) שאינן ניכרין בטלין והסוכה כשרה (הרא"ש והר"ן) וכן אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול מיקרי (ט) [*] עירוב וכשר (מרדכי פרק קמא דסוכה). (י) אבל אם הענפים כנגד האויר שבין הסכך הכשר ( [*] או שהסכך הרבה (יא) שאפילו ינטל נגד האילן נשאר כשיעור) (טור) כשרה הואיל וצל הכשר הוא מרובה מחמתה (יב) שאפילו אם ינטל האילן יש שיעור בכשר להכשיר ובכל זה לא שאני לן בין קדם האילן לקדם הסכך דין אחד להם:

ב. (יג) אם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך כשר והוא שינענעו שיגבה כל אחד לבדו (יד) ומניחו וחוזר ומגביה חבירו ומניחו ואם לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. הגה: אבל מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אחר כך (טו) ולא מיקרי תעשה ולא מן העשוי הואיל ואין הפסול בסכך עצמו (כל בו והגהות אשירי פרק קמא דסוכה):

ג. העושה סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים אף על פי שנשארו עדיין (טז) העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם (יז) כשרה . הגה: וכן מותר לעשות הסוכה (יח) תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור ומותר לסגרן מפני הגשמים (יט) ולחזור ולפתחן (מהרי"ל) ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן (אגודה דיומא ומהרי"ו) אם יש להם (כ) צירים (דברי עצמו) שסוגר ופותח בהן ואין בזה לא משום סתירה ובנין אוהל ביום טוב ולא משום תעשה ולא מן העשוי רק שיזהר (כא) שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין שאז הסוכה פסולה:

סימן תרכז - דיני הישן בסוכה, ובו ד' סעיפים

א. ((א) צריך לישב באויר הסוכה). (ב) הישן תחת המטה בסוכה אם היא (ג) גבוה עשרה טפחים לא יצא:

ב. הישן (ד) תחת הכילה בסוכה (ה) אם אינה גבוה עשרה טפחים (ו) או שאין לה גג רחב טפח יצא:

ג. (ז) העצים היוצאים מארבע ראשי המטה אסור לפרוס עליהן סדין [*] ולישן תחתיו (ח) אפילו אם אינם גבוהים עשרה אבל אם אחד יוצא באמצע המטה בראשה והשני במרגלותיה כנגדו ונותנים כלונסות (פירוש עצים ארוכים כעין קנה של רומח) מזה לזה מותר לפרוס סדין עליו ולישן תחתיו משום דאין לה גג רחב טפח למעלה והוא שלא יהיו גבוהים עשרה טפחים [*] ויש מכשירים אפילו בגבוהים עשרה טפחים:

ד. (ט) פירס סדין תחת הסכך לנוי אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג (י) כשרה (יא) ואם הוא רחוק ארבעה טפחים מן הגג (יב) פסולה (יג) [*] ואם אינו לנוי (יד) אף על פי שהוא בתוך ארבעה טפחים פסולה. ( (טו) ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מארבעה לסוכה) (מהרי"ל):

סימן תרכח - דיני סוכה שתחת סוכה, ובו ג' סעיפים

א. סוכה שתחת סוכה [*] העליונה כשרה (א) והתחתונה פסולה [*] והני לי (ב) שיכולה התחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה (ג) ואפילו על ידי הדחק (ד) ויש ביניהם עשרה טפחים אבל אם אין ביניהם עשרה טפחים או שיש ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק (ה) התחתונה כשרה אם היא מסוככת (ו) כהלכתה (ז) אפילו (ח) אם העליונה למעלה מעשרים ואם אינה מסוככת כהלכתה ומתכשרת על ידי (ט) סכך העליונה צריך שלא יהא סכך העליונה גבוה מן הארץ למעלה מעשרים אמה:

ב. העושה סוכתו (י) בראש העגלה (יא) או בראש הספינה (יב) אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה (יג) אפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים (יד) כשרה :

ג. עשאה (טו) בראש הגמל או (טז) בראש האילן כשרה (יז) ואין עולין לה (יח) ביום טוב (יט) מקצתה על האילן ומקצתה בדבר אחר אם הוא בענין שאם ינטל האילן תשאר היא עומדת ולא תפול עולין (כ) לה ביום טוב ואם לאו אין (כא) עולין לה ביום טוב:

סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך, ובו י''ט סעיפים

א. דבר שמסככין בו (א) צריך שיהיה [*] צומח מן הארץ ותלוש (ב) ואינו מקבל טומאה אבל דבר שאינו צומח מן הארץ (ג) אף על פי שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה כגון עורות של בהמה שלא נעבדו שאינם מקבלים טומאה או (ד) מיני מתכות אין מסככין בהם. (וכן אין מסככין בעפר) (ר"ן):

ב. וכן דבר שמקבל טומאה כגון (ה) שפודין (ו) וארובות המטה (ז) וכל הכלים אין מסככין בהם ואפילו אם נשברו (ח) שלא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה:

ג. סיככה בחיצים (ט) שאין להם בית קיבול (י) כשירה ושיש בהם בית קיבול פסולה:

ד. סיככה בפשתן שלא (יא) נידק ולא ניפץ כשרה דעץ בעלמא הוא אבל אם נידק וניפץ (יב) פסולה :

ה. בחבלים (יג) של פשתן פסולה של גמי ושל סיב כשרה:

ו. במחצלת של קנים וקש ושיפה וגמי בין שהיא חלקה שהיא ראויה לשכיבה בין שאינה חלקה (יד) שאינה ראויה לשכיבה (טו) אם היא קטנה (טז) סתמא [*] עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אלא אם כן עשאה לסיכוך. הגה: (יז) דהיינו שרוב בני אותה העיר עושין אותה לסיכוך (הרא"ש פרק קמא דסוכה). ואם היא גדולה סתמא עומדת לסיכוך ומסככין בה (יח) אלא אם כן עשאה לשכיבה (דהיינו שמנהג המקום לשכב עליה). והני מילי שאין לה שפה אבל אם יש לה שפה (יט) בענין שראויה לקבל (כ) אפילו אם ניטל שפתה אין מסככין בה. הגה: במקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה (כא) אין מסככין בהם (כל בו):

ז. (כב) יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו. הגה: (כג) ולכן אין לסכך עליו (כד) ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור והוא הדין בכל כלי המקבל טומאה כגון ספסל וכסא (כה) שמקבלין טומאת מדרס (מהרי"ל):

ח. (כו) לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה אין קפידא:

ט. כל (כז) מיני אוכלים (כח) מקבלים טומאה (כט) ואין מסככין בהם :

י. ענפי תאנה ובהם תאנים וזמורות ובהם ענבים (ל) אם פסולת מרובה על האוכל מסככין בהם ואם לאו אין מסככין בהם ואם קצרם לאוכל יש לידים (לא) תורת אוכל לקבל טומאה וצריך שיהא בפסולת כדי לבטל האוכל והיד ואם קצרם לסיכוך אז אין לידים תורת אוכל ואדרבה הם מצטרפים עם הפסולת לבטל האוכל ואם קצרם לאוכל ונמלך עליהם לסיכוך אין המחשבה מוציאה הידות מתורת אוכל עד שיעשה בהם מעשה שניכר שרוצה אותם לסיכוך כגון שידוש אותם:

יא. מסככין בפינוג"ו הנקרא בערבי שומר. (והוא מאכל בהמה ואין בני אדם אוכלים אותו אלא לרפואה) (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ב' וכל בו):

יב. (לב) סיכך בירקות שממהרין לייבש (לג) אף על פי שפסולים לסכך מפני שמקבלים טומאה אין דינם כסכך פסול (לד) לפסול בארבעה טפחים (לה) אלא כאויר חשיבי לפסול בשלשה ואם אין דרכם לייבש דינם כסכך פסול ופוסלים בארבעה טפחים. הגה: [*] וכל מה שדרכו לייבש בתוך שבעה מיד דיינינן ליה כאילו הוא יבש (ר"ן פרק קמא דסוכה) והוי אויר ופוסל בשלשה אפילו מן הצד. (הגהות מיימוני פרק ד' דסוכה):

יג. כל דבר (לו) המחובר (לז) אין מסככין בו ודינו כדין האילן:

יד. יש דברים שאסרו חכמים לסכך בהם (לח) לכתחלה והם מיני עשבים שאינם ראויים לאכילה ואינם מקבלים טומאה וריחם רע או (לט) שנושרים עליהם דחיישינן שמא מתוך שריחן רע או שעליהן נושרים יצא מן הסוכה:

טו. (מ) וכן אסור לסכך בחבילה מפני שפעמים שאדם מניח חבילתו על גג הסוכה ליבשה ואחר כך נמלך עליה לשם סוכה ואותה סוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי (מא) בפיסול וגזרו על כל חבילה אטו זאת וכיון שמפני זה אסרוהו לא הוצרכו לאסור אלא בחבילה שדרך ליבשה ואין זה בפחות מעשרים וחמשה קנים הילכך כל חבילה שהיא פחותה מעשרים וחמשה קנים מותר לסכך בה ואם עשרים וחמשה קנים או יותר הבאים מגזע אחד וקשרם בראשם השני (מב) אינה נקראת חבילה כיון שעיקרן אחד ואם אגד עמהם קנה אחר ויש בין שניהם עשרים וחמשה הויא חבילה. הגה: וכל חבילה שאינה קשורה (מג) משני ראשיה שיכולין לטלטלה כך אינה חבילה ומותר לסכך בה (בית יוסף בשם הפוסקים):

טז. חבילה שאין קושרים אותה אלא למכרם במנין ומיד כשיקננה הקונה יתירנה אינה חבילה:

יז. אם סיכך בחבילה והתירה כשרה (מד) כיון שאין איסורה אלא משום גזירה אבל חבילה שהעלה ליבש ונמלך עליה לסיכוך שפסולה מן התורה אינה ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע:

יח. וכן אסרו לסכך בנסרים (מה) שרחבן ארבעה אפילו (מו) הפכן על צדן (מז) שאין בהם ארבעה ואם אין ברחבן ארבעה כשרים אפילו הם משופים (מח) שדומים לכלים (מט) ונהגו שלא לסכך בהם (נ) כלל :

יט. (נא) [*] פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרין על שלחנו (נב) פסולה אבל אם לא פירס אלא (נג) לנאותה כשרה והוא שיהא (נד) בתוך ארבעה לסכך (נה) [*] ויש אומרים שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצלתה ופירס עליה סדין שלא תתייבש [*] או תחתיה שלא ישרו העלין כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה פסולה (נו) אבל אם לא כיון בפריסת הסדין אלא להגין מפני החמה והעלין או לנאותה כשרה [*] ובלבד שיהא בתוך ארבע לסכך (נז) ומיהו לכתחלה לא יעשה [*] אלא אם כן הוא ניכר לכל (נח) שמכוין כדי להגין [*] או שהוא (נט) שרוי במים שאז ניכר לכל שאינו שוטחו שם אלא לייבש:

סימן תרל - דיני דפנות הסוכה, ובו י''ג סעיפים

א. [*] כל הדברים (א) כשרים לדפנות ( (ב) ואין צריך להעמידם דרך גדילתן) (טור). (ג) ואפילו חמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות כשרה. הגה: מכל מקום לא יעשה הדפנות (ד) מדבר שריחו רע (ר"ן) (ה) או דבר שמתייבש תוך שבעה ולא יהא בו שיעור מחיצה (דברי עצמו):

ב. (ו) דפנות הסוכה אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם עושה דופן שיש ברחבו (ז) יותר על טפח (ח) ומעמידו בפחות משלשה לאחד מהדפנות ויעמיד קנה ( (ט) כנגד הכותל ) (טור) כנגד אותו טפח (י) [*] ויעשה לה צורת הפתח [*] שיעמיד קנה עליו ועל הטפח (יא) וכשרה אף על פי שהקנה שעל גביהן אינו נוגע בהן. הגה: (יב) ואם הטפח והדופן מגיע לסכך (יג) אין צריך קנה על גביהן (מרדכי והגהות מיימוני פרק ד') ומה שנהגו בצורת הפתח עגולה הוא לנוי בעלמא (כן כתב המרדכי):

ג. היו לה שני דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש (יד) עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות וכשרה (טו) וגם בזה צריך לעשות צורת פתח שיתן קנה מהפס על הדופן האחד (טז) ויש אומרים שאין זה צריך צורת פתח. הגה: (יז) אבל אם איכא דופן שבעה בלא לבוד אין צריך כאן צורת הפתח עד סוף הכותל (יח) הואיל ואיכא דופן שבעה שהוא שיעור הכשר סוכה (יט) וכל שכן שאין צריכים צורת הפתח כשהדופן שלימה ומה שנהגו בצורת הפתח כשיש לה דפנות שלימות אינו אלא לנוי בעלמא (ר"ן והמגיד פרק ד' וכל בו ובית יוסף בשם מרדכי):

ד. במה דברים אמורים בעושה סוכתו במקום שאין דופן אמצעי כנגדה אבל העושה סוכתו (כ) באמצע החצר רחוק מדפנות החצר אף על פי שאין לה אלא שתי דפנות זו כנגד זו (כא) די לה בתיקון המתיר בשתי דפנות העשויות כמין ג"ם:

ה. כשהכשירו בשתי דפנות [*] העשויות כמין ג"ם בטפח וצורת פתח אפילו אם יש בשתי הדפנות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצטרף (כב) כל הפרוץ יהיה מרובה (כג) על העומד כשרה ( (כד) רק שלא יהיו הפתחים (כה) בקרנות [*] כי המחיצות צריכין להיות מחוברים כמין ג"ם) (ר"ן) (כו) [*] ובלבד שלא יהא בהם פירצה יתירה על עשר אמות ואם יש בה (כז) צורת פתח אפילו ביתר מעשר ולהרמב"ם אפילו יש לה צורת פתח אם יש לה פירצה יותר מעשר פסולה אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ. הגה: ונהגו עכשיו (כח) [*] לעשות מחיצות שלימות כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו). ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות עדיף אז לעשות שלש מחיצות שלימות מארבע שאינן שלימות (מהרי"ל):

ו. [*] נעץ ארבעה קונדסין בין באמצע הגג (כט) בין על שפת הגג וסיכך על גבן פסולה ויש מכשירין בנעץ על שפת הגג (ל) [*] משום דאמרינן גוד (לא) אסיק מחיצתא :

ז. (לב) סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי (פירוש עץ כמין עמוד) [*] או על גבי באר שיש לו פסין (פירוש קרשי עץ (לג) סביבות הבאר לעשות רשות היחיד) הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת שבתוך החג בלבד מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת נחשוב אותם כמחיצות לענין סוכה. ( (לד) ואין להתיר אלא במקום שלחי (לה) ופסין מתירין לענין שבת (לו) דאז שייך מגו) (ר"ן):

ח. (לז) סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין (לח) בין שהיו נראים מבפנים ואין נראין מבחוץ (לט) בין שהיו נראים מבחוץ ואין נראין מבפנים כשרה לא היו לה פצימין פסולה מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי שהרי אין לה אלא שני צידי האכסדרה ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין לו פצימין (פצים פירוש לחי ומזוזה). (כל זה הוא לשון הרמב"ם (מ) אבל אחרים חולקין ולכן (מא) אין לעשות סוכה בכהאי גוונא ):

ט. היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם (מב) בפחות משלשה סמוך לארץ כשרה (מג) אפילו הגג גבוה הרבה ובלבד שיהא מכוון כנגדן ואפילו אינו מכוון ממש (מד) רק שהוא בתוך שלשה כנגדו כשרה ואם אינו גבוה אלא עשרה טפחים אפילו אין בדופן אלא ארבע ושני משהויין כשרה שמעמידה באמצע ואמרינן לבוד למעלה ולמטה וחשוב כסתום היו הדפנות גבוהות מן הארץ שלשה טפחים (מה) פסולה :

י. (מו) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה אם היו (מז) חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם (מח) עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד (מט) ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה על כן אין נכון לעשות (נ) כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אף על פי שקשרן בטוב זימנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג (נא) במחיצות קנים בפחות משלשה:

יא. עושים מחיצה (נב) מבעלי חיים (נג) שיקשור שם בהמה לדופן:

יב. יכול לעשות (נד) מחבירו דופן לסוכה (נה) להכשירה ואפילו ביום טוב [*] ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם (נו) אבל בחול אפילו אם הוא יודע שפיר דמי. הגה: ואפילו ביום טוב אינו אסור אלא באותן שלש דפנות המתירים הסוכה (נז) אבל בדופן רביעית שרי (השגת הראב"ד והמגיד פרק ד' דסוכה). ועיין לעיל סימן שס"ב סעיף ה':

יג. (נח) הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעיים הם מחיצות (נט) אם יש בה גובה עשרה טפחים מן המטה לסכך כשרה ואם לאו פסולה ואם סמך הסכך על עמודים והכרעיים הם דפנות אפילו אין גבוה עשרה מהמטה עד הסכך כשרה כיון שיש עשרה טפחים מהארץ עד הסכך:

סימן תרלא - סוכה שחמתה מרובה מצלתה, ויתר דיני הסכך, ובו י' סעיפים

א. סוכה שחמתה וצלתה [*] שוין מלמעלה פסולה לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה (א) ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה אבל אם חמתה וצלתה שוים מלמטה כשרה:

ב. (ב) אם ברוב ממנה צלתה מרובה שני משהויין ובמיעוט ממנה חמתה מרובה משהו בענין שכשנצרף יחד החמה והצל של כל הסוכה יהיה צלתה מרובה מחמתה משהו (ג) כשרה . הגה: (ד) ויש מחמירין אם הסוכה גדולה ויש מקום שבעה על שבעה שחמתו מרובה אף על פי שבצירוף כל הסוכה הוי הצל מרובה (ר"ן סוף פרק קמא דסוכה):

ג. דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו (ה) הכוכבים הגדולים היתה מעובה כמין בית (ו) אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה:

ד. היה כיסוי דק מאד שיש בה אויר הרבה אלא שאין שלשה טפחים במקום אחד ובין הכל צלתה מרובה מחמתה כשרה:

ה. היה הסיכוך מדובלל (פירוש מבולבל) והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר (ז) ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים ואם היה (ח) ברוחב זה העולה [*] טפח או יותר אף על פי שהוא גבוה משלשה טפחים רואין אותו כאילו ירד למטה (ט) ונגע בשפת זה היורד והוא (י) שיהיה מכוון כנגד שפת היורד. הגה: דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח שראוי להוריד העליון (יא) ואז כשרה [*] אפילו חמתה מרובה שיהא הצל מרובה כשהחמה באמצע (יב) הרקיע (ר"ן פרק הישן ובית יוסף בשם הרמב"ם):

ו. קנים היוצאים לאחורי הסוכה כגון שאחורי דופן אמצעי בולטים קנים מן הסכך (יג) ויש בהם הכשר סוכה וצלתה מרובה מחמתה ושלש דפנות כשרה (יד) אף על פי שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם אלא בשביל עיקר הסוכה שהוא לפנים ממנו:

ז. וכן הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ ודופן אחד נמשך עמהם כשר (טו) אף על פי שעשה דופן על הצדדין יתר על שבעה והוה לן למימר הרי גילה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות ודופן אחד שנמשך עם הקנים של סכך אינו מן הסוכה אלא בפני עצמו עומד ונמצא שאין לו אלא דופן אחד שהוא הדופן הנמשך אפילו הכי כשרה:

ח. סככה בשפודין (טז) שהם פסולין לסכך (יז) בהם ואין בהם ארבעה ואין (יח) מהם ארבעה במקום אחד והניח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר פסול (יט) שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר מסכך כשר ונמצא הפסול מרובה אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול או אם היה הפסול נתון שתי (כ) [*] ונתן הכשר ערב או איפכא כשר שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר. (ודוקא בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה צריך להיות מן השפודים (כא) פחות משלשה במקום אחד ) (בית יוסף ומהר"א מפראג):

ט. בית המקורה בנסרים (כב) שאין עליהם מעזיבה (פירוש טיט וצרורות שמשימין עליהם) ובא להכשירו לשם סוכה (כג) די בזה שיסיר (כד) כל המסמרים לשם עשיית סוכה [*] או שיטול מבין שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה (כה) אפילו הנסרים רחבים ארבעה (כו) ויש מי שאומר שצריך [*] שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה:

י. סוכה שאין לה גג כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו (כז) כמין צריף [*] או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל (כח) פסולה ואם (כט) היה לה גג אפילו טפח (ל) [*] או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח הרי זו כשרה. הגה: (לא) [*] ויש אומרים שהטפח לא תהיה אויר רק (לב) מן הדופן או הסכך ( [*] הרא"ש בשם ר"י ורמב"ם פרק ד'). וצריך שיהיה בה שבעה טפחים על שבעה (לג) בגובה עשרה טפחים (טור). גם גם צריך שיהיו הדפנות לאחר שהם גבוהים עשרה עשויות מדבר שמסככין בהם (לד) דהא הם הסכך (ר"ן סוף פרק קמא דסוכה) ואם כל הדפנות מדבר שמסככין בהם מותר לישן אפילו תחת הדפנות (ס"ח בפירוש רבינו ירוחם נתיב ח' חלק א'):

סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך, ובו ד' סעיפים

א. (א) סכך פסול פוסל (ב) באמצע בארבעה טפחים אבל פחות מארבעה כשרה (ג) ומותר לישן תחתיו מן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות אבל פחות מארבע אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה דהיינו לומר שאנו רואים כאילו (ד) [*] הכותל נעקם ויחשב זה (ה) הסכך הפסול מגוף הכותל ודבר זה הלכה למשה מסיני הילכך בית שנפחת באמצע וסיכך במקום הפחת ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר לכותלים פחות מארבע אמות כשרה (ו) ומיהו אין ישנים תחתיו [*] כל זמן (ז) שיש בו ארבעה טפחים במה דברים אמורים בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול שבעה טפחים על שבעה טפחים אבל בסוכה קטנה (ח) שאין בה אלא שבעה על שבעה בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה בפחות משלשה (ט) כשרה וישנים תחתיו ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור:

ב. [*] אויר בין בגדולה בין בקטנה שוים דבין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה [*] בפחות משלשה כשרה ומצטרף להשלים הסוכה (י) [*] ואין ישנים תחתיו . הגה: (יא) ודוקא שהולך על פני כל הסוכה (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק א') או שיש בו כדי לעמוד בו (יב) ראשו ורובו אבל בלאו הכי מותר דהא אין סוכה שאין בה נקבים נקבים (ר"ן סוף פרק קמא). והא דסכך פסול פוסל בארבעה ואויר בשלשה היינו דוקא (יג) שהפסיק הסוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד (יד) אבל אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד (טו) המקום ההוא כשר (טז) ואף שמבחוץ אם מחובר לו מן הצדדים (טור):

ג. (יז) סכך פסול פחות מארבעה ואויר אצלו פחות משלשה אין מצטרפים לפסול הילכך [*] אם אויר שלשה במקום אחד אפילו מיעטו בסכך פסול כשר והני מילי בסוכה גדולה (יח) אבל בקטנה שאין בה אלא שבעה על שבעה אם יש בין שניהם שלשה טפחים מצטרפים לפסול:

ד. אם יש סכך פסול שני טפחים ועוד סכך פסול שני טפחים ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם (יט) יש להסתפק אם שני הפסולים (כ) מצטרפים לפסול הסוכה:

סימן תרלג - דין גובה הסוכה, ובו י' סעיפים

א. (א) סוכה שהיא גבוה [*] למעלה מעשרים (ב) אמה פסולה (ג) בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה בין שמחיצות מגיעות לסכך (ד) בין שאינן מגיעות אבל עשרים כשרה [*] אפילו כל סככה למעלה מעשרים כיון שאין בחללה אלא עשרים:

ב. היתה גבוה יותר מעשרים (ה) והוצין (פירוש ענפים קטנים עם העלין שלהם) יורדים למטה (ו) אם צלתן מרובה מחמתן כשרה [*] ואם לאו פסולה:

ג. סוכה שחללה יותר מעשרים אמה [*] ותלה בה דברים נאים ועל ידי כן נתמעט חללה (ז) [*] לא הוי מיעוט וכן אם (ח) מיעטה בכרים וכסתות (ט) לא הוי מיעוט ואפילו ביטלם:

ד. (י) מיעטה בתבן (יא) וביטלו (יב) הרי זה מיעוט ואין צריך לומר עפר וביטלו [*] אבל סתם אינו מיעוט אפילו בעפר (יג) עד שיבטלנו בפה :

ה. היתה גבוהה מעשרים ובנה בה (יד) איצטבא (טו) כנגד דופן (טז) האמצעי (יז) על פני כולה ובה שיעור סוכה כשרה כל הסוכה (יח) אפילו מהאצטבא והלאה :

ו. אם בנה האיצטבא (יט) מן הצד אם יש מן האצטבא עד כותל השני (כ) פחות מארבע אמות כשרה (כא) על האצטבא דווקא ואם לאו פסולה:

ז. אם בנה האיצטבא באמצע אם יש ממנו לכותל לכל צד פחות מארבע אמות (כב) כשרה על האיצטבא (כג) אפילו אם גבוהה יותר מעשרה ואם יש בינה לכותל ארבע אמות פסולה (כד) אפילו האיצטבא גבוה עשרה :

ח. (כה) סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה:

ט. היתה גבוהה מעשרה (כו) והוצין יורדין לתוך עשרה אפילו אם חמתן מרובה מצלתן פסולה אבל אם (כז) הנויין יורדין לתוך עשרה אינם פוסלים:

י. היתה נמוכה מעשרה (כח) וחקק בה להשלימה לעשרה ויש בחקק שיעור הכשר סוכה אם אין בין חקק לכותל (כט) שלשה טפחים כשרה (ל) יש ביניהם שלשה טפחים פסולה:

סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה, ובו ד' סעיפים

א. [*] סוכה שאין בה (א) שבעה על שבעה [*] פסולה ולענין גודל אין לה שיעור (ב) למעלה :

ב. אם היא עגולה צריך (ג) שיהא בה כדי לרבע שבעה (ד) על שבעה:

ג. יש בה שבעה על שבעה ונתן בה (ה) [*] בגדים לנאותה וממעטים [*] אותה משבעה על שבעה [*] פסולה:

ד. (ו) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו חוץ לסוכה ואכל כאילו [*] לא אכל בסוכה (ז) [*] אפילו אם היא סוכה גדולה גזירה שמא ימשך (ח) אחר שלחנו:

סימן תרלה - דין סוכת גנב''ך ורקב''ש, ובו סעיף אחד

א. סוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה כשרה והוא (א) שתהיה עשויה לצל (ב) [*] כגון סוכת נכרים נשים [*] בהמה כותיים (ג) רועים (ד) קייצים (ה) בורגנין שומרי שדות [*] אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל לפיכך החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל (ומה שעושה אחר כך הוי תעשה (ו) ולא מן העשוי ) (טור). לפיכך אם עשה בתחילה כשנתן שם הגדיש (ז) חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה (ח) [*] וחטט בו אחר כך והשלימה לעשרה [*] כשרה שהרי נעשית סכך שלה לצל ואם הגדיש גדול ולא הניח אלא חלל טפח במשך שבעה ושוב חקק בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה אינה כשרה כולה על ידי משך שבעה שהניח תחלה [*] ואם חקק משני צדדים ארבע אמות יותר על השבעה אף השבעה פסולה דסכך פסול פוסל מן הצד בארבע אמות. הגה: (ט) ואין לעשות הסכך קודם שיעשה (י) הדפנות ואם עשה (יא) טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות כמו בחוטט בגדיש (הגהות מיימוני פרק ה'):

סימן תרלו - דין סוכה ישנה, ובו ב' סעיפים

א. (א) סוכה ישנה דהיינו (ב) שעשאה קודם שיכנסו (ג) שלשים יום שלפני החג כשרה (ד) ובלבד שיחדש בה דבר (ה) עתה בגופה לשם החג ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד (ו) ואם החידוש על פני כולה סגי אפילו כל דהו ואם עשאה לשם החג (ז) אפילו מתחילת השנה כשרה בלא חידוש:

ב. יוצר כלי חרס שיש לו שתי סוכות זו לפנים מזו ועושה קדירותיו בפנימית ומוכרם בחיצונה הפנימית אינו יוצא בה ידי סוכה כיון שהיא דירתו כל השנה (ח) אינו ניכר (ט) שדר בה לשם מצוה (י) והחיצונה יוצא בה שהרי אינו דר בה כל השנה:

סימן תרלז - דין סוכה שאולה וגזולה, ובו ג' סעיפים

א. מי שלא עשה סוכה בין בשוגג (א) בין במזיד [*] עושה סוכה בחולו של מועד אפילו (ב) בסוף יום שביעי וכן (ג) יכול לצאת מסוכה זו (ד) ולישב באחרת :

ב. יוצאין בסוכה (ה) שאולה (ו) וכן יוצאין בשל שותפות :

ג. (ז) סוכה גזולה כשרה כיצד אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא (ח) שאין הקרקע נגזלת . הגה: מיהו לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו (ט) שלא מדעתו כל שכן אם דעתו לגזלה וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו [*] וכן בקרקע (י) שהיא של רבים (הגהות אשירי ואור זרוע) מיהו בדיעבד יצא וכן (יא) [*] לא יקצצו ישראל הסכך בעצמם (יב) [*] אלא יקנו אותם מעובדי כוכבים (יג) דכל גזל (יד) אין עושין ממנו סוכה לכתחלה (מהרי"ל). [*] ואם גזל עצים [*] ועשה מהם סוכה אף על פי שלא חיברן ולא שינה בהם כלום (טו) [*] יצא תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא (טז) דמי עצים בלבד (יז) אבל אם גזל סוכה [*] העשויה בראש הספינה או בראש העגלה וישב בה (יח) [*] לא יצא . הגה: והוא הדין אם ראובן בנה סוכה בקרקע שמעון ושמעון תקף את ראובן וגזל סוכתו הבנויה בקרקע שלו (יט) לא יצא בה ואין כאן תקנת השבים הואיל ולא טרח בה ולא הוציא עליה הוצאות (הגהות אשירי פרק ב' דסוכה):

סימן תרלח - סוכה ונויה אסורין כל שבעה, ובו ב' סעיפים

א. (א) עצי סוכה אסורים כל (ב) שמונת ימי החג (ג) [*] בין עצי דפנות בין עצי סכך (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל) ואין (ד) נאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים מפני שיום השביעי כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום. הגה: (ה) ואפילו נפלה הסוכה אסורים (ו) ולא מהני בה תנאי (טור) (ז) אבל [*] עצים הסמוכים לסוכה מותרים. (ח) ועיין לעיל סימן תקי"ח סעיף ח'. [*] ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן לא מיתסרא אבל אם עשה ארבעתן [*] סתם כולן אסורות ומוקצות. הגה: וכל זה לא מיירי (ט) אלא בסוכה שישב בה פעם אחד [*] אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה [*] לא נאסרה [*] דהזמנה לאו מילתא היא (הגהות אשירי פרק המביא):

ב. וכן אוכלים ומשקים (י) שתולין בסוכה (יא) כדי לנאותה (יב) [*] אסור להסתפק מהם [*] כל שמונה (יג) אפילו נפלו ( (יד) [*] וביום טוב ושבת (טו) אסור לטלטלם [*] דמוקצים הם) (טור). ואם התנה עליהם (טז) בשעה שתלאם ואמר איני בודל מהן (יז) כן בין השמשות ( (יח) של שמונה ימים ) (בית יוסף בשם אורחות חיים) הרי זה מסתפק מהם (יט) בכל עת שירצה שהרי לא הקצה אותם ולא חל עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה ודוקא שמתנה בזה הלשון אבל אם אמר אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו אינו כלום (כ) ואם אמר אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה מהני שגם בין השמשות בכלל. הגה: וצריך לעשות (כא) התנאי קודם בין השמשות (כב) הראשון (דברי עצמו כסברת אורחות חיים שהביא הבית יוסף ולא כמהרי"ל). יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות (מהרי"ל) והכי נהוג בנויין התלוים בסכך אבל בנויין שנותנים בדפנות כגון סדינים המצויירים (כג) נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי משום דיש אומרים דאין אסור אפילו בדפנות עצמן (כד) כל שכן בנויין ומכל מקום טוב להתנות עליהם (דרכי משה). (כה) אם סיכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי מותר להריח בו דלא הוקצה מריח רק שלא יגע בו דאסור בטלטול (כו) ויש אוסרים בהדס (ר"ן סוף פרק לולב הגזול) כדלקמן סימן תרנ"ג:

סימן תרלט - דיני ישיבת סוכה, ובו ח' סעיפים

א. (א) כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ( (ב) וישן ומטייל ) (טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה וכלי שתיה (ג) כגון אשישות וכוסות בסוכה (ד) [*] אבל כלי אכילה (לאחר האכילה) (טור) (ה) כגון קדירות וקערות (ו) חוץ לסוכה (ז) המנורה בסוכה (ח) ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה. הגה: [*] ואל יעשה (ט) שום תשמיש בזוי בסוכה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו (בית יוסף בשם אורחות חיים):

ב. אוכלים ושותים וישנים בסוכה (י) כל שבעה בין ביום בין בלילה ואין ישנים חוץ לסוכה [*] אפילו שינת (יא) עראי [*] אבל מותר לאכול (יב) אכילת עראי חוץ לסוכה וכמה אכילת עראי [*] כביצה מפת ומותר לשתות (יג) מים [*] ויין ולאכול פירות (ואפילו קבע עלייהו) (דברי עצמו) חוץ לסוכה ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה (יד) אפילו מים הרי זה משובח ותבשיל העשוי מחמשת מינים (טו) [*] אם קובע עליו חשיב קבע (טז) וצריך סוכה . הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות יש אומרים (יז) משום צינה דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פרק הישן) ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת (יח) פטור וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת:

ג. אכילה בסוכה (יט) [*] בליל יום טוב הראשון חובה אפילו אכל (כ) כזית (כא) פת (כב) יצא ידי חובתו מכאן ואילך רשות רצה לאכול סעודה סועד בסוכה רצה אינו אוכל (כג) כל שבעה אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל (כד) כדין אכילת מצה בפסח . הגה: [*] ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא (כה) ודאי לילה (בית יוסף בשם אורחות חיים) ויאכל (כו) קודם חצות לילה (מהרי"ו ומהרי"ל). ולא יאכל ביום (כז) מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון (מהרי"ל) דומיא דאכילת מצה:

ד. כל שבעת הימים קורא (ולומד) בתוך הסוכה (כח) וכשמבין ומדקדק במה שיקרא (וילמוד, יכול ללמוד) חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו (כט) מיושבת עליו . המתפלל (ל) רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה:

ה. (לא) ירדו גשמים (לב) הרי זה נכנס לתוך הבית מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכה (לג) טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפילו תבשיל (לד) של פול . הגה: ואפילו אין תבשיל לפניו (סמ"ג והגהות אשירי). ומי שאינו בקי בזה השיעור ישער אם ירדו כל כך גשמים לבית אם היה יוצא יצא מסוכתו גם כן (אור זרוע והגהות אשירי פרק הישן ומרדכי פרק ב' מיימוני פרק ו' ומהרי"ל). וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות (לה) אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין (טור והר"ן והרא"ש) (לו) ויקדש בסוכה כדי שיאמר זמן על הסוכה (תרומת הדשן סימן צ"ה):

ו. (לז) [*] היה אוכל בסוכה וירדו גשמים והלך לביתו ופסקו הגשמים אין מחייבין אותו לחזור לסוכה (לח) עד שיגמור סעודתו :

ז. (לט) היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ופסקו הגשמים (מ) אין מטריחין אותו (מא) לחזור לסוכה כל אותה הלילה אלא (מב) ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. הגה: (מג) וינעור משינתו (טור). מי שהוא ישן בסוכה וירדו גשמים אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל דבגשמים מועטים הוי צער לישן שם ויוכל לצאת (מהרי"ו). (מד) [*] וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא (מה) [*] הדיוטות (הגהות מיימוני פרק ו'). וכשיוצא מן הסוכה מכח הגשמים אל יבעט ויצא אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו (מהרי"ל):

ח. (מו) נהגו שאין מברכים על הסוכה (מז) אלא בשעת (מח) אכילה (והכי נהוג):

סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סוכה, ובו י' סעיפים

א. (א) נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה טומטום (ב) ואנדרוגינוס (ג) חייבים מספק וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב:

ב. קטן שאינו צריך לאמו שהוא (ד) כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי (ה) לחנכו במצות :

ג. (ו) חולים (ז) ומשמשיהן פטורים מן הסוכה ולא חולה שיש בו סכנה (ח) אלא אפילו חש (ט) בראשו חש בעיניו ויש מי שאומר שאין המשמשים פטורים אלא (י) בשעה שהחולה (יא) צריך להם . ( (יב) ומי שמקיז דם חייב בסוכה) (אור זרוע והגהות אשירי פרק הישן):

ד. (יג) מצטער פטור מן הסוכה (יד) הוא ולא משמשיו ( (טו) אבל בלילה ראשונה אפילו מצטער חייב לאכול שם כזית) (כל בו). איזהו מצטער (טז) זה שאינו יכול לישן בסוכה [*] מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם (יז) או מפני הריח ודווקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני. הגה: ואם עשאה מתחילה במקום שמצטער באכילה או בשתייה (יח) או בשינה או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת (יט) [*] דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה (כ) אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו (מרדכי פרק הישן). מי שכבו לו הנרות בסוכה בשבת ויש לו נר בביתו (כא) מותר לצאת מן הסוכה כדי לאכול במקום נר (כב) ואין צריך לילך לסוכת חבירו שיש שם נר (כג) אם יש טורח גדול (כד) בדבר (תרומת הדשן סימן נ"ג ופסקיו סימן קנ"ח). ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד (כה) אבל לא תחת הסכך (אור זרוע). מי שלא יוכל לישן בסוכה מחמת שצר לו בפישוט ידיו ורגליו (כו) לא מקרי מצטער וחייב לישן שם (כז) אף על גב דצריך לכפוף ידיו ורגליו (תרומת הדשן סימן צ"ב). ולא יוכל אדם לומר מצטער אני (כח) אלא בדבר (כט) שדרך בני אדם [*] להצטער בו (טור). ואין המצטער פטור (ל) אלא אם ינצל עצמו מן הצער אבל בלאו הכי חייב לישב בסוכה אף על גב דמצטער (מרדכי פרק הישן):

ה. (לא) אבל חייב בסוכה :

ו. (לב) חתן ושושביניו וכל בני החופה (לג) פטורים מן הסוכה כל ז' ימי המשתה. ( (לד) [*] וסעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת חייבין בסוכה) (מהרי"ק שורש קע"ט):

ז. (לה) [*] שלוחי מצוה (לו) פטורים מן הסוכה (לז) בין ביום בין בלילה (ועיין לעיל (לח) סימן ל"ח):

ח. (לט) [*] הולכי דרכים ביום (מ) פטורים מן הסוכה ביום (מא) וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. הגה: ודוקא כשיוכלו למצוא סוכה (מב) אבל אם אינם מוצאים סוכה יוכלו לילך לדרכם אף שלא ישבו בה לא יום ולא לילה כשאר ימות השנה שאינו מניח דרכו משום ביתו (ר"ן פרק הישן). ואף על פי שאינו הולך רק ביום פטור אף בלילה (מג) דאין לעשות לו שם דירה וההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ואין להם סוכה באותן הכפרים יחמירו על עצמן לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה (מד) ואף על גב דיש להקל (מה) מכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה (בית יוסף בשם אורחות חיים):

ט. (מו) שומרי העיר ביום פטורים ביום וחייבים בלילה שומרי העיר בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום:

י. שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום ובין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב ממקום אחר לפיכך אם היה שומר כרי של תבואה שיכול לשמור כולו ממקום אחד חייב לעשות סוכה במקום ששומרו. הגה: (מז) והעושין יין אצל העכו"ם בסוכה פטורים בין ביום ובין בלילה דצריכים לשמור שלא יגעו העובדי כוכבים (הגהות מיימוני פרק ז' בשם סמ"ק וכל בו) ואם הוא בענין שאין צריכים שימור חייבים:

סימן תרמא - שאין מברכין שהחיינו על עשיית הסוכה, ובו סעיף אחד

א. העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר (א) אינו מברך על עשייתה (ב) אבל שהחיינו היה ראוי לברך (ג) [*] כשעושה אותה [*] לעצמו [*] אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים (ד) על הכוס של קידוש . הגה: ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה אף על פי שבירך זמן בביתו (ה) כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן (ו) משום סוכה ואם בירך זמן בשעת עשייה סגי ליה (ר"ן פרק לולב וערבה):

סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סוכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע, ובו סעיף אחד

א. אם חל יום ראשון של סוכות (א) להיות בשבת אומר בערבית ברכת אחת מעין שבע וחותם בה בשבת (ב) בלבד :

סימן תרמג - סדר הקידוש, ובו ג' סעיפים

א. סדר הקידוש (א) יין קידוש וסוכה (ב) [*] ואחר כך זמן (ג) לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה:

ב. [*] להרמב"ם (ד) מקדש מעומד ומברך (ה) לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך זמן . (ואין נוהגים כן אלא מקדשין מיושב וכן דעת הרא"ש):

ג. (ו) בשאר ימים מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא ונוהגים לברך על הסוכה (ז) אחר ברכת המוציא קודם שיטעום. הגה: והכי נוהגין בחול (ח) אבל בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש (ט) מברך לאחר קידוש (מהרי"ו) ואם קידש בבית ואוכל בסוכה או איפכא עיין לעיל סימן רע"ג סעיף ב':

סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג, ובו ב' סעיפים

א. (א) שחרית אחר חזרת (ב) התפלה נוטלין הלולב ומברכין (ג) על נטילת לולב ושהחיינו וגומרים ההלל (ד) וכן כל שמונת ימי החג (ה) ומברכים לגמור את ההלל (ו) בין צבור בין יחיד (ז) ואין מפסיקין בו (ח) אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע (ט) באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ואם פסק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולו אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק:

ב. בהלל אפילו עשרה קורין כאחד: