שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות לולב

סימן תרמה - דיני לולב, ובו ט' סעיפים

א. לולב (א) שנפרדו עליו זה מעל זה (ב) ולא נדלדלו כעלי החריות כשר אפילו לא אגדו. הגה: ומכל מקום מצוה מן המובחר בלולב שאין עליו (ג) פרודות לגמרי (המגיד ור"ן פרק לולב הגזול):

ב. נפרצו עליו והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות ( (ד) דהיינו שאינן עולים עם השדרה אלא תלויין למטה (המגיד פרק ח') פסול. הגה: וכל שכן אם נפרצו (ה) ונעקרו למטה מן השדרה (ו) דפסול אפילו אגדן (טור ור"ן פרק לולב הגזול). וכן אם (ז) נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה פסול (טור ובית יוסף). וכל זה (ח) ברוב עלין אבל אם מיעוט עלין נעשו כך ושאר עלין נשארו (ט) [*] ועדיין הלולב (י) נשאר מכוסה בעלין כשר (ר"ן פרק לולב הגזול):

ג. בריית עלין של לולב כך היא כשהם גדלים גדלים שנים שנים ודבוקים מגבן וגב של שני עלין הוא הנקרא תיומת נחלקה התיומת ( (יא) ברוב העלין ) (טור ובית יוסף) (יב) פסולה היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו ולא היה תיומת או שכל עליו כפולים מצדו האחד (יג) וצד השני ערום בלא עלין פסול . הגה: ויש מפרשים לומר דאם נחלק (יד) העלה העליון (טו) האמצעי שעל השדרה (טז) עד השדרה מקרי נחלקה התיומת (יז) ופסול והכי נוהגין (תרומת הדשן סימן צ"ז). מיהו לכתחילה (יח) מצוה מן המובחר נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל (יט) כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת ואם אותו העלה אינו כפול מתחלת ברייתו פסול (כל בו):

ד. לא היו עליו זה על גב זה כדרך כל הלולבין אלא זה תחת זה אם ראש זה מגיע לעיקר שלמעלה ממנו עד שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה בעלין כשר (כ) ואם אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה או שאין לו הרבה עלין זה על זה אלא מכל צד יוצא אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה על ראשו פסול:

ה. (כא) לולב שיבשו (כב) רוב עליו ( (כג) או שדרתו ) (טור) פסול ושיעור היבשות משיכלה (כד) מראה ירקות שבו וילבינו פניו. הגה: ויש אומרים דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך (כה) בצפורן מחמת יבשותו (טור בשם התוספות) וכן נוהגין במדינות אלו שאין לולבין מצויין (הגהות מיימוני פרק ז'):

ו. נקטם ראשו דהיינו שנקטמו (כו) [*] רוב העלין העליונים (כז) [*] פסול . הגה: (כח) ואם נקטם (כט) העלה העליון האמצעי שעל השדרה פסול (המגיד ור"ן פרק לולב הגזול). (ל) ודוקא דאיכא אחר [*] אבל ליכא אחר מברכין עליו (מרדכי פרק ג' ומנהגים):

ז. נסדק (לא) [*] אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שנראו כשנים פסול. הגה: (לב) ואפילו לא נחלקה התיומת העליונה בענין שיפסל הלולב מכח נחלקה התיומת:

ח. יש לו כמין קוצים בשדרתו או שנצמת ונכווץ (לג) או שהוא עקום (לד) לפניו (לה) שהרי שדרו כגב בעל חטוטרת (לו) פסול וכן אם נעקם לאחד מצדדיו פסול אבל אם נעקם (לז) לאחוריו כשר שזו היא ברייתו:

ט. אם (לח) כפוף בראשו (לט) פסול ודוקא כששדרתו כפופה אבל עליו (מ) כפופים (מא) בראשו כמו שדרך להיות הרבה לולבים (מב) כשר :

סימן תרמו - דיני הדס, ובו י''א סעיפים

א. [*] הדס (א) שנקטם ראשו (ב) כשר (ג) נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלשה עלין (ד) בקן אחד כשר:

ב. (ה) היו ענביו מרובות מעליו (ו) אם ירוקות כשר ואם אדומות או שחורות פסול (ז) ואם מיעטן כשר ואין ממעטים אותם ביום טוב לפי שהוא כמתקן [*] עבר וליקטן (ח) או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר. (ומיום ראשון ואילך (ט) כשר בכל ענין ) (בית יוסף בשם אורחות חיים):

ג. ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו כגון שלשה עלין או יותר (י) בגבעול אחד אבל אם היו שני העלים בשוה זה כנגד זה והעלה השלישי (יא) למעלה מהם אין זה עבות אבל (יב) נקרא הדס שוטה . הגה: ופסול (יג) אפילו בשעת הדחק ואיכא מאן דאמר בגמרא (יד) דכשר ועל כן נוהגין באלו המדינות לכתחלה לצאת באלו ההדסים המובאים ואין ג' עלין בגבעול אחד ויש מי שכתב דהדסים שלנו אין נקראים הדס שוטה [*] הואיל והם שנים על גבי שנים ואינן כהדס שוטה המוזכר בגמרא (טו) ולכן נהגו להקל כמו שכתבו מהר"י קלון ומהר"י איסרלן ז"ל בתשובותיהם:

ד. יצאו הרבה בקן אחד (טז) ונשרו מהם עד שלא נשארו אלא שלשה בקן אחד כשר (יז) אפילו נשרו רובם כגון שהיו שבעה ונשרו מהם ארבעה ונשארו שלשה:

ה. למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות (יח) [*] ולעיכובא ברובו ( (יט) ואפילו אינו בראשו ) (טור):

ו. יבשו עליו פסול כמשו כשר:

ז. שיעור היבשות אפילו אם נפרך בצפורן אם עדיין ירוקים הם כשר ואינם נקראים יבשים אלא (כ) כשילבינו פניהם :

ח. יבשו רוב עליו (כא) ונשתיירו (כב) בראש כל בד מהג' בדין קן אחד ובו ג' עלין לחין כשר (כג) ויש מפרשים שאפילו אם מהג' שבחד קינא יבשו שנים ולא נשאר כי אם אחד לח (כד) כשר (כה) והוא שיהיה העלה (כו) שהוא מורכב על שניהם :

ט. אם אותם עלים שלא יבשו הם (כז) כמושין יש פוסלין ויש מכשירין:

י. (כח) נקטם ראשו (כט) כשר (ל) אפילו לא עלתה בו תמרה והוא הדין ליבש ראשו (לא) ויש פוסלין (לב) בנקטם ראשו . הגה: (לג) וטוב להחמיר (לד) [*] במקום שאפשר באחר (המגיד). ולא מקרי נקטם אלא אם נקטמו (לה) העצים (ר"ן):

יא. אם אין לו אלא הדס שענביו מרובים מעליו ביום טוב (לו) [*] נוטלו ואינו מברך עליו :

סימן תרמז - דיני ערבה, ובו ב' סעיפים

א. ערבי נחל האמור בתורה הוא מין ידוע הנקרא כן עלה שלו משוך כנחל (א) ופיו חלק וקנה שלו אדום ( (ב) ואפילו בעודו ירוק כשר) (בית יוסף). ורוב מין זה גדל על הנחלים לכך נקראו ערבי נחל ואפילו היה גדל במדבר (ג) או בהרים כשר ויש מין אחד דומה לערבה אלא שעלה שלו עגול ופיו דומה למסר (פירוש מגרה, סיג"ה בלע"ז) וקנה שלו אינו אדום וזהו הנקרא צפצפה (ד) והיא פסולה (ה) ויש מין ערבה שאין פי העלה שלה חלק ואינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים עד מאד כמו פי מגל קטן (ו) וזה כשר :

ב. (ז) ערבה שיבשה (ח) או שנשרו (ט) רוב עליה (י) או שנקטם ראשה פסולה אבל כמושה או שנשרו מקצת עליה (יא) כשרה והרמב"ם (יב) מכשיר בנקטם ראשה:

סימן תרמח - דברים הפוסלים באתרוג, ובו כ''ב סעיפים

א. אתרוג (א) היבש (ב) פסול ושיעור היבשות כשאינו מוציא שום ליחה ויבדוק על ידי שיעבור בו מחט ובו חוט ואם יש בו ליחה (ג) יראה בחוט (ואתרוג שהוא משנה שעברה (ד) ודאי יבש הוא (ה) ופסול ) (תרומת הדשן מהרי"ל סימן ה'):

ב. אתרוג שניקב נקב מפולש (ו) כל שהוא פסול ושאינו מפולש (ז) אם היה כאיסר פסול (ח) [*] ואם חסר כל שהוא פסול (ט) ויש אומרים דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו ושאינו מפולש בחסרון כאיסר. הגה: ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים (י) אף על פי שיש בהם חסרון שזהו דרך גדילתן (תרומת הדשן סימן צ"ט) מיהו (יא) אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב פסול לסברא הראשונה אף על פי שאינו מפולש ובשעת הדחק יש להקל (יב) כסברא האחרונה להכשיר חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש (דעת עצמו):

ג. מפולש יש מפרשים כפשוטו דהיינו (יג) שניקב מצד זה לצד זה ויש מפרשים שכיון שניקב (יד) עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו מקרי (טו) מפולש :

ד. [*] אתרוג שנימוח כל בשרו בפנים וקליפתו החיצונה קיימת וחדרי הזרע (טז) קיימים בפנים כשר (יז) ויש פוסלים :

ה. (יח) נסדק כולו מראשו לסופו אפילו אינו חסר כלום פסול אבל נשאר בו שיור למעלה ולמטה אפילו כל שהוא (יט) כשר [*] ויש מי שאומר דדוקא מלמטה אבל בחוטמו אפילו כל שהוא פסול. הגה: [*] ויש מחמירים (כ) לפסול בנסדק רובו (כא) [*] וכל שלא נסדק רוב קליפתו (כב) העבה (כג) לא מקרי נסדק (רבינו נסים):

ו. נקלף (כד) הקליפה החיצונה שלו (כה) שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק (כו) כמות שהוא ברייתו (כז) אם נקלף כולו פסול אם נשאר ממנו כל שהוא כשר ויש אומרים שצריך (כח) שישתייר כסלע :

ז. (כט) ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו (ל) פסול . הגה: ויש מחמירין אם ניטלה השושנתא דהיינו מה שאנו קורין פיטמא (ר"ן) וטוב להחמיר (לא) במקום שאפשר [*] מיהו לענין דינא אין לפסול אלא אם כן ניטל הדד דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו והראש נקרא שושנתא (המגיד). וכל זה דוקא בניטלה אבל אם לא היה לו דד מעולם (לב) כשר וכן הם רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש):

ח. ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג (לג) ונשאר מקומו גומא פסול . הגה: ואם ינטל קצת העץ (לד) ונשאר עובי כל שהוא שכל רוחב הגומא מכוסה כשר (טור):

ט. (לה) עלתה חזזית (פירוש תרגום או ילפת או חזזן) עליו אם [*] בשנים או בשלשה מקומות (לו) פסול ואם במקום אחד אם עלה (לז) [*] על רובו (לח) פסול ואם על חוטמו (לט) אפילו כל שהוא פסול וחוטמו היינו [*] ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו:

י. יש אומרים דהא דבב' וג' מקומות פסול היינו דוקא כשנתפשט הנימור ברובו אף על פי (מ) שבשטח החברבורות הוא מיעוט אבל במיעוטו כגון [*] שכולם (מא) מצד אחד של אתרוג כשר ויש פוסלים (מב) אפילו במיעוטו של צד אחד:

יא. (מג) [*] אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד (מד) יש מכשירים ויש פוסלים:

יב. מחוטמו ואילך דהיינו [*] ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא פוסל חזזית (מה) וכל [*] שינוי מראה (מו) בכל שהוא (מז) [*] ויש מי שאומר דהוא הדין דיבש פוסל (מח) שם [*] בכל שהוא :

יג. חזזית הוא כמו (מט) [*] אבעבועות ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה מהאתרוג. הגה: ולכן יש להכשיר אותן חזזית שקורין בלשון אשכנז מו"ל לפי שאינם גבוהים משאר האתרוג (מהרי"ל) ויש מי שכתב דיש להכשירם מטעם (נ) [*] דנחשבים מראה אתרוג מאחר דרגילים להיות הרבה כך (תרומת הדשן סימן צ"ט):

יד. אם עלתה בו חזזית (נא) בענין שפסול או שהוא מנומר [*] אם כשקולפו חוזר למראה האתרוג (נב) כשר (לאחר שנקלף (נג) ולא חסר כלום ):

טו. [*] נפל עליו מים בתלוש ותפח או סרח או שהוא (נד) כבוש בחומץ או מבושל (נה) או מנומר פסול:

טז. [*] אם הוא שחור או לבן במקום אחד פוסל ברובו (נו) בשנים או בשלשה מקומות דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו:

יז. (נז) [*] מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט (נח) כשרים ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי הרי זה פסול בכל מקום:

יח. (נט) [*] העגול ככדור פסול :

יט. (ס) גדלו בדפוס [*] ועשאו כמין בריה אחרת פסול עשאו כמו ברייתו (סא) אף על פי שעשאו דפין דפין כשר:

כ. התיום דהיינו שגדל שנים (סב) דבוקים זה בזה (סג) כשר :

כא. הירוק (סד) [*] שדומה לעשבי השדה פסול (סה) אלא אם כן חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו כשר:

כב. שיעור אתרוג קטן [*] פחות מכביצה (סו) [*] פסול אבל אם כביצה [*] אפילו אם הוא בוסר שעדיין לא נגמר פריו כשר ואם היה גדול (סז) כל שהוא (סח) כשר :

סימן תרמט - דברים הפוסלים בארבעה מינים, ובו ו' סעיפים

א. [*] כל ארבעה המינים פסולים (א) [*] בגזול ובגנוב בין לפני יאוש בין (ב) לאחר יאוש אבל גזול וקנאו (ג) בלא סיוע המצוה כגון (ד) [*] גזל לולב ושיפהו (ה) כשר דקנייה בשינוי מעשה (ו) [*] ומיהו לא יברך עליו ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב (ז) אלא לגנב ולגזלן עצמו [*] אבל לאחרים כשר בשאר הימים (ח) חוץ מיום ראשון . הגה: ומשום זה יש ליזהר (ט) [*] שלא יקצץ הישראל [*] בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב לצורך לולבו דקרקע אינה נגזלת וסתם עכו"ם (י) גוזלי קרקע הם ויבא בגזילה לידו [*] אלא (יא) יקצצנו עכו"ם (יב) ויקנה מהם (תשובת הרשב"א סימן תתנ"ב, הגהות אשירי סוף פרק לולב הגזול). ואין חילוק בזה [*] בין ארץ ישראל (יג) או חוצה לארץ (אור זרוע). לולב (יד) שאגדו עכו"ם ועשאו כשר כמו סוכת עכו"ם (מרדכי הלכות קטנות):

ב. (טו) וכן שאול ביום ראשון משום דבעינן לכם. הגה: [*] והמודר הנאה (טז) מלולבו של של חבירו [*] או מלולבו של עצמו [*] אינו יוצא בו (יז) ביום א' דלא הוי שלכם (תשובת רשב"א סימן תשמ"ו ותשמ"ז):

ג. וכן (יח) של עיר הנדחת (יט) ושל אשירה (כ) של ישראל פסול אבל של עבודת כוכבים (כא) לכתחלה לא יטול (כב) ואם נטל יצא מיום ראשון ואילך (כג) דלא בעינן לכם . הגה: ודווקא שלא נתכוין לזכות בו אבל אם נתכוין לזכות בו הוי ליה של ישראל דאינו יוצא בו ודוקא קודם שנתבטל אבל אם נתבטל ביד עכו"ם אפילו מכוין לזכות בו אחר כך יוצא בדיעבד (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג' ור"ן). ועיין לעיל (כד) סימן תקפ"ו:

ד. [*] גנות (כה) הצעירים של עובדי כוכבים וכיוצא בהם מבתי שמשיהם (כו) מותר ליטול משם לולב או שאר מינים (כז) [*] למצוה (ואפילו האילן נטוע לפני עבודת כוכבים (כח) כל זמן שאין עובדין האילן ) (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג'):

ה. (כט) כל אלו שאמרנו (ל) שהם פסולים מפני מומין שביארנו או [*] מפני גזל וגניבה ביום טוב הראשון בלבד אבל בשאר ימים (לא) הכל כשר . הגה: (לב) ויש פוסלין בגזול כל ז' ימים והכי נהוג אבל שאול יוצא בו (טור והמגיד בשם פוסקים). ומותר ליטול לולב של חבירו בלא דעת חבירו (לג) בשאר ימים (לד) דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה והוי כשאול (תרומת הדשן סימן ק' ופסקיו סימן קנ"ט). (לה) וחסר כשר בשאר ימים (טור). (לו) וניטל פטמתו או עוקצו דינו כחסר וכשר מיום ראשון ואילך (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג'). מיהו אם נקבוהו עכברים לא יטלנו אף בשאר הימים משום מאוס (כל בו) (לז) עד שיסיר ניקור העכברים [*] אבל אם היה יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים אף אם חתך היבשות או הנמור פסול כל שבעה (לח) הואיל ובא מכח פסול (הגהות אשירי פרק לולב הגזול). ומותר לכתחלה (לט) להתנות על אתרוג (מ) שיהיה כולו ליום ראשון ושאינו בודל ממנו כל בין השמשות של ליל שני ואילך (מא) ומותר אז לכתחילה (מב) לאכול ממנו מיום שני ואילך ולצאת ידי מצוה עם (מג) הנשאר (בית יוסף בשם הרא"ש) אלא שאין אנו בקיאין בתנאים כדלעיל בסוף סימן תרל"ח בהג"ה. והפיסול (מד) שהוא משום עבודת כוכבים או מפני (מה) שאותו אתרוג אסור באכילה או מפני (מו) שאינם מינם או שהם (מז) חסרים השיעור בין ביום טוב ראשון בין בשאר ימים פסול. ( (מח) וחזזית פוסלת (מט) כל שבעת הימים ) (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג' ור"ן פרק לולב הגזול). והעושים שני ימים טובים [*] פסולי ראשון נוטלין בשני אבל ברוכי (נ) לא מברכינן . ואם יש לחבירו לולב ואתרוג כשר (נא) יברך על של חבירו מדעתו (דברי עצמו):

ו. (נב) בשעת הדחק שאין נמצא כשר (נג) כל הפסולים (נד) נוטלין ואין מברכין . הגה: ויש מכשירין (נה) לולב יבש אפילו לברך עליו (רמב"ם פרק ח' והמגיד) וכן נוהגין לברך על לולבין יבשים (נו) אפילו בדאיכא אחרים לחים (אגור) אבל בשאר מינים אין לנהוג הכי. ויש מקילין (נז) אפילו בהדס יבש (הגהות מיימוני ומרדכי) (נח) ויש לסמוך עלייהו בשעת הדחק ואף על גב דחסר כשר בשאר ימים אין לחתוך אתרוג לב' או ג' חלקים ולחלקו ולצאת בו אפילו בשעת הדחק דדוקא חסר ונשאר העיקר קיים כשר אבל כי האי גוונא מקרי חתיכת אתרוג ולא אתרוג (ר"ן ופסקי מהרא"י סימן נ"ב). וכל זה לענין לברך עליו אבל בלא ברכה (נט) יכול ליטול כל הפסולין ולא יברך עליהם (טור):

סימן תרנ - שיעור הדס וערבה, ובו ב' סעיפים

א. (א) שיעור הדס וערבה ג' טפחים ו (ב) שדרו של לולב ד' טפחים כדי שיהא שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח (ג) באמה בת ה' טפחים עשה אותה ששה צא מהם שלשה להדס נמצא שיעור הדס וערבה טפחיים ומחצה שהם י' (ד) גודלים ושיעור שדרו של לולב (ה) י"ג גודלים ושליש גודל ויש מי שאומר ששיעור שדרו של לולב (ו) י"ד גודלים (ז) ויש אומרים ששיעור הדס וערבה י"ב גודלים ושדרו של לולב ט"ז גודלים (וכן נוהגין (ח) לכתחלה ):

ב. אין להם שיעור למעלה ויש מי שאומר שאפילו הוסיף באורך ההדס והערבה כמה צריך שיצא שדרו של לולב למעלה מהם טפח:

סימן תרנא - נטילת הלולב וברכתו, ובו ט''ו סעיפים

א. מצות ד' מינים (א) שיטול (ב) כל אחד לולב אחד (ג) וב' ערבות (ד) וג' הדסים ( (ה) ובמקום הדחק דליכא הדס כשר (ו) סגי ליה בחד דלא קטום ) (בית יוסף סימן תרמ"ו בשם אורחות חיים). (ז) ומצוה לאגדם (ח) בקשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה משום נוי ויכול לאגדם (ט) במין אחד ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק אין לחוש (דמין במינו אינו חוצץ אבל שלא במינו חוצץ על כן יזהר ליקח (י) החוט שרגיל להיות סביב ההדס (מהרי"ל). ואם לא אגדו מבעוד יום או שהותר אגודו אי אפשר לאגדו ביום טוב בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה. הגה: (יא) יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך (טור) וכן נוהגין. ויש לקשור ההדס (יב) גבוה יותר מן הערבה (מהרי"ו). וישפיל ההדס והערבה תוך אגוד הלולב כדי שיטול (יג) כל ג' מינים בידו בשעת ברכה (מהרי"ל). ויש שכתבו לעשות בלולב (יד) ג' קשרים וכן נוהגין (מרדכי פרק לולב הגזול):

ב. יטול האגודה בידו (טו) הימנית (טז) ראשיהם למעלה (יז) ועיקריהם למטה והאתרוג בשמאלית:

ג. אטר נוטל לולב בימין כל אדם ואתרוג בשמאל כל אדם (יח) דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן ולא בתר ימין ושמאל דידיה. הגה: ויש אומרים דאזלינן בתר ימין דידיה ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל דידיה (הרא"ש ורבינו ירוחם ומהרי"ו) וכן נהגו וכן עיקר (יט) ואם היפך יצא (מהרי"ל ומנהגים). (כ) ושולט בב' ידיו נוטל הלולב בימין ואתרוג בשמאל ככל אדם (כל בו):

ד. אדם (כא) שאין לו יד נוטל לולב (כב) בזרועו (כג) וכן האתרוג :

ה. יברך על נטילת לולב ושהחיינו (כד) קודם שיטול האתרוג כדי שיברך עובר לעשייתו (כה) או יהפוך האתרוג (כו) עד שיברך . הגה: (כז) ויברך מעומד (מהרי"ל וכל בו). ולא יברך רק פעם אחת ביום אף על פי שנוטלו (כח) כמה פעמים (מהרי"ו):

ו. לא יברך שהחיינו בשעת עשיית לולב (כט) אלא בשעת נטילתו :

ז. אם עשה (ל) בית יד ונתן בו הלולב ונטלו שפיר דמי דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ובלבד שיהא דרך כבוד אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתן הלולב (לא) בכלי ונטלו לא יצא ואם כרך (לב) עליו סודר ונטלו (לג) או שכרך סודר על ידו ונטלו יש אומרים דלא יצא. הגה: (לד) ונהגו להחמיר (לה) להסיר התפילין (מהרי"ל) וטבעות מידם (לו) אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן (אגודה פרק מקום שנהגו):

ח. ינענע (לז) בשעה שמברך (לח) וכן ינענע בהודו לה' (לט) פעם אחת ( (מ) ומנענעים בכל הודו שיאמרו) (טור והרא"ש) ובהודו לה' שבסוף שכופלים אותו שליח ציבור והצבור מנענעין שני פעמים וכן באנא ה' הושיעה נא מנענע שני פעמים לפי שכופלים אותו. הגה: ויש אומרים (מא) שהשליח ציבור מנענע גם כן כשיאמר יאמר נא ישראל כו' אבל לא ביאמרו נא וכן נהגו (הגהות אשירי פרק לולב הגזול ומהרי"ל ומנהגים):

ט. הנענוע הוא (מב) שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהבאה (טורף הלולב (מג) ומכסכס העלין בכל ניענוע) (ר"ן פרק לולב הגזול) ואחר כך מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד [*] מארבע צדדין [*] ומעלה ומטה. הגה: (מד) וההולכה וההבאה היא עצמה הנענוע כי מוליך ומביא שלש פעמים לכל רוח (טור בשם גאון). ומטין ראש הלולב לכל צד שמנענע נגדו וכשמנענע למטה הופכו למטה ומקרי דרך גדילתן (בית יוסף) (מה) הואיל ומחזיק אותן בידו דרך גדילתן (בית יוסף). ויש מדקדקין שלא להפך הלולב כשמנענעין למטה (מהרי"ל ובית יוסף בשם אביו וכן שמע ממהר"ר שכנא שראה כן ממהר"ר יעקב פולק וכן כתוב בכתבי האר"י). והמנהג כסברא ראשונה (מו) וכן נראה לי עיקר:

י. (מז) יקיף דרך ימין בנענועו מזרח דרום מערב צפון:

יא. (מח) צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד. (וכל הנענועים אינן מעכבין ובאיזה דרך שנענע (מט) יצא בדיעבד ):

יב. ד' מינים הללו (נ) מעכבין זה את זה שאם חסר לו אחד מהם לא יברך על השאר [*] אבל נוטלן לזכר בעלמא (בין ביום א' (נא) בין בשאר ימים ) (הרא"ש ורבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג' מהרי"ק שורש מ"א). ואם היו ארבעתן מצויים אצלו (נב) ונטלם אחד אחד יצא . הגה: ובלבד שיהיו (נג) כולם לפניו (רמב"ם פרק ו'). (נד) ויטול הלולב תחלה ויברך על הלולב (נה) ודעתו גם על האחרים (הרא"ש ור"ן ותשובת הרשב"א סימן קנ"ו) [*] ואם סח ביניהם צריך לברך (נו) על כל אחד בפני עצמו (הגהות מיימוני):

יג. אם חסר לו אחד מהמינים (נז) לא יקח מין אחר במקומו:

יד. (נח) לא יוסיף מין אחר על ארבעת המינים [*] משום בל תוסיף:

טו. (נט) לא יטול יותר מלולב אחד ואתרוג אחד אבל בערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה ויש מי שפוסל (ס) להניח הדס שוטה בלולב נוסף על השלשה בדין עבות ויש מתירין [*] והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי ערבות ושלשה הדסים עבות:

סימן תרנב - זמן נטילת לולב, ובו ב' סעיפים

א. מצות לולב (א) ביום ולא בלילה (ב) וכל היום כשר לנטילת לולב שאם לא נטל שחרית יטלנו אחר כך ומכל מקום זריזים מקדימים למצות ונוטלים אותו בבוקר וזמנו הוא (ג) משתנץ החמה ועיקר מצותו (ד) בשעת ההלל ואם צריך להשכים לצאת לדרך (ה) נוטלו משעלה עמוד השחר. הגה: והמדקדק יאחוז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבית הכנסת (ו) גם בשעת התפלה וכן יחזירו לביתו כדי לחבב המצוה (טור):

ב. (ז) [*] אסור לאכול קודם שיטלנו ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום ה (ח) ראשון שהוא מן התורה יפסיק אפילו יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל ומיום ראשון ואילך אם יש שהות ביום לא יפסיק ואם לאו יפסיק. הגה: ואם התחיל לאכול (ט) [*] יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו אפילו ביום ראשון אין צריך להפסיק [*] בדאיכא שהות ביום (ר"ן פרק לולב הגזול):

סימן תרנג - הדס אסור להריח בו, ובו ב' סעיפים

א. הדס של מצוה (א) אסור להריח (ב) בו אבל אתרוג של מצוה מותר להריח בו מן הדין אלא שלפי שנחלקו אם מברכים עליו אם לאו יש לא יש למנוע (ג) מלהריח בו :

ב. עבד להושענא ולא אגבהה למיפק בה (ד) שריא (ה) בהנאה :

סימן תרנד - שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב, ובו סעיף אחד

א. (א) מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים (ב) ותוסיף עליו מים אם צריך (ג) אבל לא תחליף המים ובחול המועד מצוה להחליפם כדי שישאר (ד) לח והדור. הגה: ונוהגין ליקח כל יום חול המועד ערבה חדשה (ה) ולקשרה בלולב והוא הדור מצוה:

סימן תרנה - גוי שהביא לולב, ובו סעיף אחד

א. נכרי שהביא לולב לישראל מחוץ לתחום (א) מותר ליטלו אפילו מי שהובא (ב) בשבילו . הגה: ועיין לעיל סימן תקפ"ו סעיף כ"א וכ"ב (ג) וסימן ש"ז סעיף ג' אם מותר לומר לנכרי לילך אחריו או לחלל יום טוב בשבילו:

סימן תרנו - שצריך לחזור אחרי הידור מצוה בקניית האתרוג, ובו סעיף אחד

א. (א) [*] אם קנה (ב) אתרוג שראוי לצאת בו [*] בצמצום כגון שהוא כביצה מצומצמת ואחר כך מצא גדול ממנו מצוה להוסיף עד שליש (ג) מלגיו בדמי הראשון (ד) כדי להחליפו ביותר נאה ויש מי שאומר (ה) שאם מוצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדר מחבירו יקח ההדר (ו) אם אין מייקרים אותו [*] יותר משליש מלגיו בדמי חבירו. הגה: ומי שאין לו אתרוג או שאר מצוה עוברת אין צריך לבזבז עליהם (ז) הון רב וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז (ח) [*] יותר מחומש [*] אפילו מצוה עוברת (הרא"ש ורבינו ירוחם נתיב י"ג חלק ב'). ודווקא מצות עשה (ט) אבל לא תעשה (י) [*] יתן כל ממונו קודם שיעבור (הרשב"א וראב"ד) ( [*] ועיין לקמן סוף סימן תרנ"ח בהג"ה):

סימן תרנז - דין קטן היודע לנענע לולב, ובו סעיף אחד

א. (א) [*] קטן היודע (ב) לנענע לולב כדינו (ג) [*] אביו חייב (ד) לקנות לו לולב [*] כדי לחנכו במצוות:

סימן תרנח - דיני לולב ביום טוב ראשון, ובו ט' סעיפים

א. מן התורה אין מצות לולב חוץ למקדש (א) אלא יום ראשון וחכמים תקנו שיהא ניטל בכל מקום כל שבעה:

ב. ביום שבת (ב) אינו נוטל אפילו אם הוא יום ראשון. הגה: ואסור לטלטל (ג) הלולב בשבת (ד) דהוי כאבן (ר"ן סוף פרק לולב הגזול והמגיד פרק ד' וכל בו) אבל האתרוג מותר בטלטול (ה) דראוי להריח בו ואסור ליתנו על הבגד אפילו (ו) ביום טוב (ז) דמוליד ריחא (מהרי"ל):

ג. (ח) אין אדם יוצא ידי חובתו ביום ראשון (ט) בלולב של חבירו שהשאילו (י) דבעינן לכם משלכם ואפילו אמר לו יהא שלך עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחלה לא יצא (יא) [*] דהוי כמו שאול ואם נתנו לו במתנה מותר:

ד. נתנו לו על מנת להחזירו הרי זה יוצא בו ידי חובתו ומחזירו שמתנה על מנת להחזיר (יב) שמה מתנה (יג) ואם לא החזירו לא יצא (יד) [*] אפילו נתן לו את דמיו (טו) ואפילו נאנס מידו וכן אם החזירו (טז) [*] לאחר זמן מצותו לא יצא. הגה: (יז) ומותר לתת לו אתרוג במתנה על מנת [*] שלא יקדישנו דלא גרע ממתנה על מנת להחזיר (ר"ן פרק ה' דנדרים):

ה. (יח) נתנו לו סתם הוי כאילו אמר לו על מנת שתחזירהו לי [*] דמסתמא על דעת כן נתנו לו כיון שצריך לצאת בו שאין לו אחר ואם לא החזירו לא יצא. הגה: (יט) וצריך לחזור וליתנו לבעליו במתנה (כ) כדי שיהיה של בעלים ויצאו בו (הרא"ש ורבינו ירוחם נתיב ח' חלק ד'). [*] ומיהו אפילו לא החזירו לידו (כא) אלא לאחר (כב) ואחר לאחר [*] והאחרון מחזירו לבעלים יצא:

ו. [*] לא יתננו (כג) ביום ראשון לקטן (כד) [*] קודם שיצא בו מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ונמצא שאם החזירו לו (כה) [*] אינו מוחזר ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת (כו) הפעוטות (כז) מותר ואם תופס עם התינוק (כח) כיון שלא יצא מידו שפיר דמי:

ז. [*] שותפים שקנו לולב או אתרוג בשותפות (כט) אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום הראשון עד שיתן לו (ל) חלקו במתנה . הגה: ודוקא שלא קנו לצורך מצוה אבל אם קנו לצורך מצוה (לא) יוצאים בו מסתמא (לב) דאדעתא דהכי קנאוהו (המגיד):

ח. האחים (לג) שקנו אתרוגים (לד) מתפיסת הבית ונטל אחד מהם אתרוג ויצא בו אם יכול לאוכלו (לה) ואין האחים מקפידים בכך יצא ואם היו מקפידים לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה ואם קנה זה אתרוג וזה פריש או שקנו כאחד אתרוג רמון ופריש מתפיסת הבית אינו יוצא באתרוג עד שיתנו לו חלקם במתנה ואף על פי שאם אכלו אין מקפידים עליו מפני שכל שאין שם מאותו המין (לו) אין מחילתם בסתם מועלת אבל כשיש שם מאותו המין אפילו היה מעולה מאחרים מחילתם בסתם מועלת (לז) לפי שאינם מקפידים:

ט. מה שנוהגים במקום שאין אתרוג מצוי (לח) שכל הקהל קונים אתרוג בשותפות הטעם מפני שכיון שקנאוהו לצאת בו (לט) מסתמא הוי כאילו פירשו (מ) שכל הקהל נותנים חלקם לכל מי שנוטלו לצאת בו על מנת שיחזירוהו להם. הגה: וגובין מעות אתרוג לפי ממון דהדור מצוה מונח טפי על עשירים מעל עניים (מא) ואשה פטורה מליתן למעות אתרוג הואיל ואינה חייבת בו (תשובת מהרי"ל סימן י'). וכל אדם ישתדל ויהא זריז במצוה לקנות לו אתרוג ולולב לבד כדי לקיים (מב) המצוה כתקנה (הגהות מיימוני סוף הלכות לולב):

סימן תרנט - סדר קריאת התורה בסוכות, ובו סעיף אחד

א. מוציאים שני ספרים (א) באחד קורין שור או כשב (ב) בפרשת אמור (ג) ובשני קורא המפטיר קרבנות המוספין ובחמשה עשר לחדש (ד) השביעי (ה) ומפטיר בזכריה הנה יום בא וכו':

סימן תרס - סדר היקף הבימה, ובו ג' סעיפים

א. נוהגים להעלות ספר תורה על (הבימה) ולהקיפה פעם אחד בכל יום ובשביעי מקיפים אותה שבעה פעמים זכר למקדש הגה: ומוציאים שבעה ספרי תורה (א) על הבימה ביום שביעי (מהרי"ל) ויש מקומות שמוציאים כל ספרי תורה שבהיכל (מנהגים) (והכי נוהגין במדינות אלו) (ב) שהיו מקיפים את המזבח וההקפות (ג) לצד ימין . ( (ד) ובשבת אין מקיפים ) (טור) (ואין (ה) מוציאין ספר תורה (ו) על הבימה ):

ב. נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב. הגה: ויש אומרים שמי שאין לו לולב (ז) אינו מקיף וכן נוהגין (טור בשם רש"י ור"ן פרק לולב). וביום השביעי (ח) נוטלין הערבה עם הלולב להקיף (בית יוסף). מי שאירע לו אבל בחג (ט) אינו מקיף וכן אבל כל י"ב חודש על אביו ואמו (כל בו) וכן נהגו:

ג. יש מי שאומר שאין אומרים (י) הושענא בשבת ולא נהגו כן:

סימן תרסא - בליל יום טוב שני אומר שהחיינו לפני ברכת לישב בסוכה, ובו סעיף אחד

א. בליל יום טוב שני אומר קידוש וזמן אחריו מיד ואחר כך ברכת (א) סוכה (זו דעת הרא"ש (ב) וכן ראוי לנהוג ):

סימן תרסב - סדר תפלת יום ב' של סוכות, ובו ג' סעיפים

א. ביום שני מברך על נטילת לולב (א) וכן בכל שאר ימים :

ב. (ב) אינו מברך זמן ביום שני על הלולב (ג) אלא אם כן חל יום ראשון בשבת :

ג. מוציאים שני ספרים וקורין בהם פרשיות שנקראו (ד) אתמול ומפטיר במלכים ויקהלו עד בהוציאי אותם מארץ מצרים:

סימן תרסג - סדר תפלת חול המועד, ובו ג' סעיפים

א. בחול המועד מוציאין ספר תורה וקורין בו (א) ארבעה בקרבנות החג שבפרשת פנחס וביום ראשון של חולו של מועד קורא כהן וביום השני ולוי (ב) וישראל חוזר וקורא וביום השלישי והרביעי קורא (ג) ספיקא דיומא וביום השני וביום השלישי ועל דרך זה קורים בשאר ימים. הגה: ויש אומרים ששנים (ד) הראשונים קורין בספיקא דיומא והשלישי קורא ביום המחרת והרביעי חוזר וקורא (ה) כל ספיקא דיומא דהיינו מה שקראו שנים הראשונים וכן אנו נוהגין וביום השביעי הכהן קורא ביום החמישי לוי ביום הששי ישראל ביום השביעי (ו) והרביעי קורא ביום הששי וביום השביעי וכן אנו נוהגין (רש"י בשם רבותיו ומהרי"ו ומנהגים). ובארץ ישראל שאין שם ספיקא דיומא אין קורים בכל יום אלא קרבן היום בלבד כי ביום ב' הוא א' לחולו של מועד קורא כהן וביום השני והשלשה העולים אחריו חוזרים וקורים אותה פרשה עצמה ועל דרך זה בכל יום משאר הימים:

ב. שבת של חולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל של שבת ואומר יעלה ויבא בעבודה ובמוסף אומר אתה בחרתנו ומפני חטאינו את יום המנוח הזה את יום חג הסוכות הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. הגה: ונוהגין לומר קהלת בשבת של חול המועד או בשמיני עצרת אם איקלע בשבת (מהרי"ל) ועיין לעיל (ז) סימן ת"צ:

ג. מוציאין שני ספרים באחד קורין ראה (ח) אתה אומר אלי (ט) ומפטיר קורא קרבנות של ספיקא דיומא ומפטיר ביחזקאל והיה (י) ביום בוא גוג :

סימן תרסד - סדר יום הושענא רבה, ובו י''א סעיפים

א. ביום שביעי שהוא הושענא (א) רבה נוהגים להרבות במזמורים (ב) כמו ביום טוב . הגה: (ג) ואין אומרים נשמת ואומרים מזמור לתודה ואומרים אין כמוך שמע ישראל וכו' (ד) כמו ביום טוב ואומרים קדיש שלאחר תפלת מוסף בנגון יום טוב ואין רגילין לעשות מלאכה (ה) של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת ויש לומר פזמון זכור ברית כשיש מילה בהושענא רבה ואומרים אותו (ו) קודם אנא אזון חין כו' כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כן נראה לי. ומרבים קצת בנרות (ז) כמו ביום הכיפורים. הגה: והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן (ח) קודם עלות השחר כמו בערב יום הכיפורים (מנהגים). ויש נוהגים ללבוש (ט) הקיטל כמו ביום כיפור לפי שבחג נדונים על המים. ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב (י) ומקיפים ז' פעמים ומרבים תחנונים על המים:

ב. (יא) ונוטלים ערבה ביום זה מלבד ערבה שבלולב (יב) ואין מברכין עליה . הגה: ונהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור (יג) כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים (ר"ן פרק לולב וערבה):

ג. יש מי שאומר (יד) שאף ביום זה מקיפים בלולב ולא בערבה (טו) ולא נהגו כן אלא להקיף בו גם בערבה:

ד. שיעור ערבה זו אפילו עלה אחד בבד אחד. הגה: מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד (טור בשם רב האי) על כן נהגו לעשות (טז) ההושענות יפים משום זה אלי ואנוהו. ושיעור ארכה (יז) כשיעור אורך ערבה שבלולב. הגה: (יח) וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו (מדברי ר"ן פרק לולב וערבה). וחובט בה (יט) על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלש. הגה: ויש אומרים שצריך לנענע בה (טור בשם רש"י) ונהגו לעשות שתיהן מנענעין בה ואחר כך חובטין אותה:

ה. ואינה ניטלת אלא בפני עצמה (כ) שלא יאגוד דבר אחר עמה אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש:

ו. אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב אפילו הגביה אותה שני פעמים אחדלשם לולב ואחד לשם ערבה (כא) ויש אומרים שיוצא בה :

ז. יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב בשעה שהוא יוצא בה ידי חובתו עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחלה ואם נטלה עובר משום בל תוסיף (כב) ואחר הנענוע הראשון יכול הוא ליטלה עם הלולב וכל שכן בשעת הקפה ואף על פי שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף (כג) טעות הוא בעיני מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו וכתב עוד דגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה (כד) להכיר שהיא חובה ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו. הגה: והמנהג פשוט ליטול הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע (כה) ובשעת הקפה עד שעת החבטה ונוטלים הערבה לבדה. (כו) ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל. ואף הנוטלה עם הלולב נראה לי (כז) דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחוז הערבה שהם ההושענות שעושין לבד כל זמן שאומרים תחנונים על המים ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים ההושענות ואחר כך חובטים אותם:

ח. יש מי שאומר (כח) שהושענא שבלולב אף על פי שנזרקת אין לפסוע עליה ( (כט) ועיין לעיל סימן כ"א גבי ציצית):

ט. יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערבה לאחר נטילתה [*] אם לא (ל) התנה עליה (לא) מעיקרא דלכולא יומא אתקצאי למצותה. הגה: ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות כדי לעשות בה מצוה (מהרי"ו ומהרי"ל):

י. יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם (לב) אפילו ברשות העכו"ם :

יא. אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו עובדי כוכבים ערבה בשבת (לג) והביאו כשרה . הגה: מיהו אם צוה ישראל לקוצצה ואיכא פרהסיא בדבר (לד) יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת (בית יוסף בשם תשובת רשב"א):

סימן תרסה - אתרוג אסור לאכול בשביעי, ובו ב' סעיפים

א. (א) [*] אתרוג בשביעי (ב) אסור [*] שהרי הוקצה (ג) לכל שבעה ואפילו נפסל אחר שעשה בו מצוה אסור כל שבעת ימים ובשמיני עצרת מותר ובחוצה לארץ שעושים שני ימים טובים של גליות אסור (ד) אף בשמיני ומותר בתשיעי (ה) ואפילו חל להיות באחד בשבת (ו) ויש אוסרים בחל להיות באחד בשבת:

ב. הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים כל אחד יוצא בו ואוכלו (ז) למחר אבל ביומו אסור שהוקצה לכל אותו היום:

סימן תרסו - דיני סוכה ביום השביעי, ובו סעיף אחד

א. אף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית (א) לא יסתור סוכתו אבל מוציא הוא את הכלים ממנה (ב) מן המנחה ולמעלה ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון (ג) ואם אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני צריך לפחות בה מקום (ד) ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה שלא יהא נראה (ה) כמוסיף . הגה: ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג אין צריך לפחות בה דלא נראה כמוסיף (ו) רק ביום שמיני (מנהגים). ואם הוצרך לסעוד (ז) בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה בחוצה לארץ שצריך לישב בה בשמיני (ח) גמר מלאכול ביום השמיני (ט) מוריד כליו ומפנה אותם ממנה ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב ומה יעשה להיכרא אם היתה קטנה (י) שאסור להניח בה הנר בשאר הימים (יא) יניחנו בה ואם היא גדולה שמותר להניח בה הנר מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם כדי (יב) להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה:

סימן תרסז - סוכה ונוייה אסורין גם כל שמיני, ובו סעיף אחד

א. [*] סוכה (א) ונויה אסורים (ב) גם בשמיני ובחוצה לארץ שעושים שני ימים טובים אסור גם בתשיעי שהוא ספק שמיני ואם חל שבת במוצאי יום טוב האחרון של חג נוהגים שלא להסתפק מנוי סוכה (ג) עד מוצאי שבת (ד) ויש מתירים . הגה: ויש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן (כל בו). ואסור להכין ביום טוב (ה) לצורך ליל יום טוב ולכן (ו) אסור להעמיד השלחנות והספסלים בבית לצורך הלילה דהוי הכנה (הגהות מיימוני ומהרי"ל):

סימן תרסח - סדר תפלת ליל שמיני ויומו, ובו ב' סעיפים

א. (א) ליל שמיני (ב) אומר בתפלה ותתן לנו את יום (ג) שמיני חג העצרת הזה . הגה: ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני (ד) דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת (מנהגים). ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה (ה) בלילה וביום (ו) מפני שהוא ספק שביעי (ז) ואין מברכין על ישיבתה ומקדשין (ח) ואומרים זמן :

ב. שחרית מוציאין שלשה ספרים (ט) וקורין באחד מוזאת הברכה עד סוף התורה (י) ובשני בראשית עד אשר ברא אלהים (יא) לעשות ובשלישי ביום השמיני עצרת ומפטירין ויהי אחרי מות משה ובמקום שעושין שני ימים טובים אין מוציאין ביום הראשון אלא שני ספרים וקורין באחד חמשה בפרשת ראה (יב) מכל הבכור ואם הוא שבת קורין (יג) ז' ומתחילין עשר (יד) תעשר והמפטיר קורא בשני ביום השמיני (טו) עצרת ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה ומחזיר הספרים ואומר קדיש (טז) ומכריז משיב הרוח ומוריד הגשם:

סימן תרסט - סדר יום שמחת תורה, ובו סעיף אחד

א. במקום שעושין שני ימים טובים ליל תשיעי מקדשין ואומרים זמן ולמחר מוציאין ג' ספרים וקורין באחד וזאת הברכה (א) עד סוף התורה (ב) ובשני בראשית עד אשר ברא אלהים (ג) לעשות ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול ומפטיר ויהי אחרי מות משה. הגה: וקורין יום טוב האחרון (ד) שמחת תורה לפי (ה) ששמחין ועושין בו סעודת משתה (ו) לגמרה של תורה (ז) ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות (ח) וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור). ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית (ט) כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות וכל מקום לפי מנהגו ועוד (י) נהגו להקיף עם ספרי התורות הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל (יא) משום שמחה ונהגו עוד (יב) להרבות הקרואים לספר תורה וקורין פרשה אחת (יג) הרבה פעמים ואין איסור בדבר (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד). עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה (יד) וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו' ובלילה קורין בספר תורה (טו) הנדרים שבתורה וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה (טז) אף על קטן העולה אף על גב דיש אומרים דדוקא תלמיד חכם צריך לסיים (מרדכי הגהות קטנות) בזמן הזה שהחזן קורא אין לחוש (דברי עצמו). במקום שאין להם רק שני ספרי תורה קורין בראשונה וזאת הברכה ובשניה בראשית [*] וחוזרין ולוקחין הראשונה לעניינו של יום וכן עושין כל מקום דבעינן ג' ספרי תורה ואין להם רק (יז) שתים (מצא כתוב):