סימן נח - דיני קריאת שמע וברכותיה, ובו ז' סעיפים
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר, ובו ה' סעיפים
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע, ואם צריכים כוונה, ובו ה' סעיפים
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע, ובו כ''ו סעיפים
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו, ובו ה' סעיפים
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע, ולא יישן, ובו ט' סעיפים
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע, ובו ד' סעיפים
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע, או שהפסיק בשעת הקריאה, ובו ג' סעיפים
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק, ובו י' סעיפים
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע, ובו סעיף אחד
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין, ובו סעיף אחד
סימן סט - דין פורס על שמע, ובו ב' סעיפים
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע, ובו ז' סעיפים
סימן עב - דין נושאי המטה, והמנחמים והמלוים, ובו ה' סעיפים
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג, ובו ד' סעיפים
סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה, ובו ו' סעיפים
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה, ובו ו' סעיפים
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע, ובו ח' סעיפים
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים, ובו ב' סעיפים
סימן עח - מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה, ובו סעיף אחד
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה, ובו ט' סעיפים
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח, ובו סעיף אחד
סימן פא - דין צואת קטן, ובו ב' סעיפים
סימן פב - דין צואה יבשה, ובו ב' סעיפים
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
סימן פד - אם מותר לקרות במרחץ, ובו סעיף אחד
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע, ובו ב' סעיפים
סימן פו - שצריך להרחיק מן מים סרוחים, ובו סעיף אחד
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי, ובו ג' סעיפים
סימן פח - בעל קרי מותר בקריאת שמע, ובו סעיף אחד
הלכות קריאת שמע
סימן נח - דיני קריאת שמע וברכותיה, ובו ז' סעיפים
א. (א) [*] זמן קריאת שמע של שחרית [*] משיראה את חבירו (ב) הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו ונמשך זמנה (ג) עד סוף (ד) ג' שעות (ה) שהוא רביע היום [*] ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פירוש תלמידים. ורש"י פירש אנשים ענוים ומחבבים המצות) (ו) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם (ז) הנץ החמה (פירוש יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה (ח) מאד . הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו (ט) [*] שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פרק א'):
ב. אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו (י) להקדים לקרותה (יא) במהרה כל מה שיוכל:
ג. [*] ומי שהוא (יב) אנוס כגון שהיה (יג) משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו [*] עד לבבך או שבני השיירא (קראבאנ"א בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו (יד) כלל (טו) יכול (טז) לקרותה עם ברכותיה [*] משעלה עמוד השחר דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מקרי (יז) יוצר אור . אבל אם אינו במקום גדודי חיה ולסטים וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך אפילו יוצא לדרך אחר שעלה (יח) עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה:
ד. אם קראה משעלה עמוד השחר אף על פי שלא היה אנוס (יט) יצא בדיעבד. ואם קראה [*] בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות ועיין לקמן סימן ס' (בית יוסף סימן מ"ו):
ה. אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד השחר כיון שעדיין לא הנץ (כ) החמה קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים (כא) לא יקרא אז קריאת שמע פעם (כב) שנית לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור (כג) ולעשותה יום :
ו. אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא (כד) קראה קורא אותה בברכותיה כל (כה) שעה ד' שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם (כו) עברה שעה ד' ולא קראה (כז) [*] קוראה בלא ברכותיה כל היום:
ז. אם לא קראה ביום יש אומרים (כח) שיש לה תשלומין בערבית וכן אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום (כט) ויש חולקים :
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר, ובו ה' סעיפים
א. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר (א) אור ובורא חושך תקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך:
ב. אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים [*] ונזכר (ב) מיד ואמר יוצר אור וגם סיים יוצר המאורות יצא אבל אם אמר בדברו מעריב ערבים (ג) [*] ולא אמר יוצר אור או לא סיים יוצר המאורות לא יצא ואם אמר יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים לא יצא. הגה: (ד) והוא הדין אם לא אמר תחלה (ה) רק יוצר אור אם (ו) סיים מעריב ערבים (ז) לא (ח) יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא"ש). אבל [*] אם סיים יוצר המאורות כיון שפתח יוצר אור יצא אף על פי (ט) שהפסיק במעריב ערבים:
ג. יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים ויש אומרים שיחיד (י) מדלגה ואינה נאמרת אלא בציבור ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר (יא) פשט המנהג כסברא ראשונה ויחיד אומר אותה (יב) וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה (יג) בקול רם (הגהות מיימוני פרק א' מהלכות ברכות רוקח סימן רי"ח):
ד. (יד) ברכת יוצר וערבית אומר (טו) [*] עם השליח ציבור [*] בנחת. הגה: וימהר לסיים (טז) קודם שיסיים השליח ציבור (יז) ויענה (יח) אחר שליח ציבור (הגהות מיימוניות פ"א מהלכות ברכות ורוקח סימן רי"ח) ומיהו אם לא אמרה רק (יט) שמעה משליח ציבור יצא דברכות (כ) אלו השליח ציבור מוציא היחיד אע"פ (כא) שהוא בקי מיהו אין השליח ציבור מוציא (כב) היחיד (כג) [*] בפחות מי' (הר"י פרק מי שמתו). [*] ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה משום (כד) דהוי הפסק (ועיין לקמן (כה) סימן ס"א ):
ה. [*] אם טעה בברכת יוצר בענין שצריך לעמוד אחר (כו) תחתיו אם טעה (כז) מקדושה (כח) ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל (כט) בראש (הר"י והרא"ש פרק אין עומדין והגהות מיימוני פרק י' מהלכות תפלה וטור):
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע, ואם צריכים כוונה, ובו ה' סעיפים
א. ברכה שנייה (א) אהבת עולם . (הגה: ויש אומרים אהבה רבה (ב) וכן נוהגין בכל אשכנז). ואינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לברכת יוצר אור ואם היא פוטרת ברכת התורה עיין לעיל סימן מ"ז:
ב. קרא קריאת שמע בלא ברכה יצא ידי חובת קריאת שמע (ג) וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע, [*] ונראה לי שטוב לחזור ולקרות קריאת שמע (ד) עם הברכות :
ג. סדר הברכות אינו מעכב [*] שאם הקדים (ה) שנייה לראשונה (ו) יצא ידי חובת ברכות:
ד. (ז) [*] יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, [*] ויש אומרים (ח) שצריכות כוונה (ט) [*] לצאת בעשיית אותה מצוה, (י) [*] וכן הלכה :
ה. הקורא את שמע ולא (יא) כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו אפילו היה קורא בתורה (יב) או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון:
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע, ובו כ''ו סעיפים
א. יקרא קריאת (א) שמע (ב) בכוונה (ג) באימה ביראה (ד) ברתת וזיע :
ב. אשר אנכי מצוך היום היינו לומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב (ה) אצלו :
ג. בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי (ו) להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם (ז) מסיים שליח צבור (ח) ה' אלהיכם אמת (ט) וחוזר ואומר בקול רם (י) ה' אלהיכם אמת . הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של שליח ציבור ג' תיבות אלו (בית יוסף בשם אורחות חיים). ואם היחיד רוצה גם כן לאמרם עם השליח צבור אין איסור (יא) בדבר (דברי עצמו): ואם הוא קורא ביחיד יכוין (יב) בט"ו ווין שבאמת ויציב שעולים צ' והם כנגד ג' שמות ההויה שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר דט"ו ווי"ן עולין צ' והקריאה נחשבת א' (יג) הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת (מהרי"ק שורש מ"ב ואגור). ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד (יד) יאמר אל מלך נאמן שמע וגו' כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה וכן נוהגין ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן רק (טו) יאמר אמן אחר השליח ציבור כשמסיים הברכה (טז) וכן נוהגין ונכון הוא:
ד. נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה:
ה. נוהגין ליתן (יז) ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין:
ו. צריך (יח) להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרות שבאמצע גג החי"ת ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם (יט) ולא יאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגים להטות הראש כפי (כ) המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:
ז. ידגיש (כא) בדלי"ת שלא תהא כרי"ש:
ח. לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף:
ט. אסור לומר (כב) שמע ב' פעמים (כג) [*] בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל (כד) הפסוק ראשון :
י. כשקורא קריאת שמע (כה) על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון. (הגה: ב' פעמים):
יא. האומרים באשמורת בסליחות וביום כיפור בתפילת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל יש ללמדם (כו) שלא יאמרו :
יב. ה' הוא האלהים שאומרים אותו ביום כפור בתפילת נעילה ז' פעמים (כז) מנהג כשר הוא . הגה: יש אומרים שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה (כח) ב' פעמים אמן (בית יוסף בשם אוהל מועד):
יג. [*] אחר פסוק ראשון צריך לומר " (כט) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (ל) בחשאי :
יד. צריך להפסיק מעט (לא) בין לעולם ועד לואהבת כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות. הגה: ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה' ובין אלהינו לה' השני כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד (רוקח). ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון (אבודרהם):
טו. צריך להפסיק בין היום על לבבך ובין היום לאהבה שלא יהא נראה היום ולא למחר:
טז. צריך להפסיק בין נשבע לה' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א:
יז. צריך להתיז זיי"ן של תזכרו דלא לשתמע תשקרו או תשכרו והוי כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכן צריך להתיז זיי"ן של וזכרתם:
יח. [*] ידגיש יו"ד של שמע ישראל (לב) שלא תבלע ושלא תראה אל"ף וכן יו"ד דוהיו דלא לשתמע והאו:
יט. צריך ליתן ריוח בין וחרה לאף דלא לשתמע וחרף:
כ. צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה כגון (לג) בכל לבבך על לבבכם בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ:
כא. צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו (וזכרתם את ועשיתם את) שלא יהא נראה (לד) כקורא מותם מת:
כב. אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך. הגה: והוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים (לה) יש ליזהר (בית יוסף בשם הרד"ק):
כג. צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד (לו) הנח :
כד. צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה. הגה: אבל לא נהגו (לז) כן במדינות אלו ומכל מקום המדקדקים מחמירים (לח) בכך :
כה. (לט) כשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בב' ציציות שלפניו (ועיין לעיל סימן כ"ד סעיף ד'):
כו. (מ) יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם ויש נוהגים לקרותו בלחש. הגה: ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם וכן נוהגין (כל בו):
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו, ובו ה' סעיפים
א. אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה (א) ולא דקדק בהן (ב) יצא :
ב. [*] יכול לקרותה (ג) בכל לשון ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק בו כמו בלשון הקודש:
ג. (ד) צריך (ה) להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו [*] ואם לא השמיע לאזנו [*] יצא (ו) ובלבד שיוציא בשפתיו:
ד. אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו (ז) יצא . הגה: (ח) [*] ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס יהרהר בלבו. ובלבד (ט) [*] שלא יהא מקום מטונף לגמרי דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת (בית יוסף סימן כ"ה):
ה. צריך שליח צבור להשמיע קולו בשמע ישראל [*] כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד:
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע, ולא יישן, ובו ט' סעיפים
א. קורא אותה (א) מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב [*] אבל לא (ב) פרקדן דהיינו שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה אבל קורא והוא שוכב על צדו. הגה: (מאחר (ג) [*] שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד) (הר"י פרק מי שמתו). ואם היה בעל בשר הרבה (ד) ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה [*] נוטה מעט לצדו וקורא:
ב. (ה) מי שרוצה (ו) להחמיר (ז) לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד (ח) נקרא עבריין :
ג. (ט) היה מהלך בדרך ורצה לקרות קריאת שמע (י) צריך לעמוד (יא) (יב) בפסוק ראשון :
ד. עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון הלכך אם קרא ולא כוון לבו בפסוק ראשון (יג) לא יצא ידי חובתו (יד) [*] וחוזר וקורא ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה (טו) מודה הכא :
ה. אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש [*] שאף על פי שהוא קורא (טז) מתנמנם יצא. הגה: ודין שתוי ושכור עיין לקמן סימן צ"ט סעיף א':
ו. הקורא קריאת שמע (יז) [*] לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו (יח) בפרשה ראשונה שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים מפני שנראה כקורא עראי וכתיב ודברת בם ודרשינן עשה אותם קבע:
ז. היה עוסק במלאכה ורצה לקרות קריאת שמע יתבטל ממלאכתו (יט) עד שיקרא פרשה ראשונה כדי שלא יהא כקורא עראי:
ח. האומנין וכן בעל הבית שהיו עושים מלאכה בראש האילן או בראש שורות הבנין קורין קריאת שמע במקומם ואינם צריכים לירד:
ט. הכתף אף על פי שמשאו (כ) על כתיפו קורא קריאת שמע אבל לא יתחיל בשעה שטוען ולא בשעה שפורק מפני שאין לבו מיושב:
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע, ובו ד' סעיפים
א. קראה למפרע (א) לא יצא [*] במה דברים אמורים בסדר (ב) הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה [*] אף על פי שאינו רשאי יצא לפי (ג) שאינה סמוכה לה בתורה:
ב. קרא פרשה (ד) וטעה בה אם יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדילג (ה) פסוק אחד באמצע חוזר לראש אותו הפסוק (ו) וגומר הפרשה ואם אינו יודע היכן טעה חוזר (ז) לראש הפרשה :
ג. טעה בין פרשה לפרשה שהוא יודע שסיים פרשה (ח) ואינו יודע אם ראשונה אם שנייה חוזר לפרשה ראשונה ויתחיל והיה אם שמוע:
ד. היה (ט) עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שנייה חוזר לוכתבתם שבראשונה והני מילי שלא התחיל למען ירבו ימיכם אבל (י) אם התחיל למען ירבו ימיכם (יא) אין צריך לחזור דסירכיה נקט ואתא:
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע, או שהפסיק בשעת הקריאה, ובו ג' סעיפים
א. [*] קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה (א) [*] בין בדיבור וחזר וגמרה אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא אפילו היה ההפסק מחמת אונס. הגה: (ב) ויש אומרים דאם היה אנוס והפסיק (ג) כדי לגמור את כולה (ד) [*] חוזר (ה) לראש (ו) והכי נהוג ומשערין ענין השהייה (ז) לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם (רשב"א סוף פרק היה קורא). וכן הוא לקמן סימן ק"ד:
ב. (ח) קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור (ט) שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם (י) פסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו והוא הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך (יא) לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהיה נראה כאלו קורא עמהם:
ג. קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע ויקבל שכר כקורא בתורה. הגה: אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון כמו שנתבאר (בית יוסף):
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק, ובו י' סעיפים
א. (א) [*] בין הפרקים (ב) שואל בשלום (ג) אדם נכבד ומשיב שלום (ד) [*] לכל אדם ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון (ה) אביו או רבו או מי שהוא (ו) גדול ממנו (ז) בחכמה (ח) וכל שכן מלך (ט) [*] או אנס [*] ומשיב שלום לאדם נכבד [*] ואפילו באמצע (י) הפסוק (יא) חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [*] שלא יפסיק (יב) בהם כלל (יג) אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו:
ב. (יד) [*] אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להפסיק (טו) בין הפרקים להניחם ויברך עליהם. הגה: ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפלה והכי נהוג לענין (טז) טלית (בית יוסף):
ג. (יז) [*] לקדיש ולקדושה (יח) ולברכו (יט) מפסיק אפילו באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא (כ) תיבת מודים בלבד. הגה: וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח כו'. ויש אומרים דאמן שעונין אחר ברכת האל (כא) הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם (כד) בקריאת שמע וכן עיקר. ולכל (כב) הני מילי פוסקים מכל שכן באומר (כג) תחנונים (תשובת הרשב"א):
ד. [*] כהן שהיה קורא קריאת שמע וקראוהו לקרות בתורה, יש מי שאומר (כה) שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק (כו) והלכה כדבריו :
ה. [*] ואלו הן (כז) בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר אבל בין ויאמר לאמת ויציב (כח) לא יפסיק (כט) שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' (ל) אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק:
ו. אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת או שסיים קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת (לא) וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת:
ז. (לב) אינו אומר אמן (לג) אחר גאל ישראל משום דהוי הפסק. הגה: (לד) ויש אומרים דעונין אמן וכן נוהגין (לה) לענות (לו) אחר השליח ציבור . אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן כדלקמן סימן רט"ו (טור):
ח. (לז) צריך לסמוך גאולה לתפלה (לח) ולא יפסיק לאחר (לט) שאמר גאל ישראל רק אם אירעו אונס (מ) שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה (מא) מניח אז ולא יברך (מב) עליהם עד אחר (מג) שיתפלל אבל טלית (מד) לא יניח אז ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין (מה) מניחם ולא יברך עליהם עד אחר תפלה. הגה: ויש אומרים (מו) שקודם גאל ישראל (מז) יברך על התפילין (מח) והכי נהוג (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע):
ט. אין לענות קדיש (מט) וקדושה (נ) בין גאולה לתפלה (נא) וכיצד עושה (נב) ממתין בשירה חדשה כדי לענות:
י. כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובת המצוה (נג) כתקנה . הגה: מי שהוא אנוס ודחוק (נד) ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר קריאת שמע יקרא קריאת שמע עד אמת וימתין לומר שאר הברכות עד שיתפלל שאז יאמר ויציב ונכון וכו' ויתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה (בית יוסף בשם רוקח סימן שכ"א):
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע, ובו סעיף אחד
א. [*] ספק אם קרא (א) קריאת שמע (ב) חוזר וקורא (ג) ומברך לפניה (ד) ולאחריה (ה) אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם ברך לפניה ולאחריה אינו חוזר ומברך:
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין, ובו סעיף אחד
א. יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק. הגה: ויש אומרים (א) דאין איסור בדבר (הר"י סוף פרק אין עומדין והרשב"א והטור) וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד. ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר אפילו בדברי תורה אסור להפסיק ולעסוק (ב) כל זמן שהצבור אומר פיוטים וכל שכן שאסור לדבר שום שיחה בטילה ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור שרואה בספר ומהרהר לית ביה איסורא דהרהור לאו כדיבור דמי אלא (ג) שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק ועל כן (ד) אין לאדם לפרוש עצמו (ה) מהציבור במקום שנהגו לאמרם ויאמר אותם (ו) עמהם ועיין לקמן סימן צ' סעיף י' (מהרי"ל ודרכי משה):
סימן סט - דין פורס על שמע, ובו ב' סעיפים
א. אם יש בני אדם שהתפללו (א) כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה עומד אחד מהם (ב) ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה (ג) יוצר אור ולא יותר וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה. הגה: (ד) ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו'. יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית (ה) כמו בשחרית (כל בו ובית יוסף בשם הר"ן) (ו) ולא נהגו כן משום (ז) דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. לאחר שסיימו ברכת יוצר אור [*] אומר אבות וגבורות (ח) וקדושה ואתה קדוש וזה (ט) נקרא עובר לפני התיבה ואין עושין דברים אלו בפחות מי' משום דהוי דברים שבקדושה וצריך לחזור אחר ו' שלא שמעו דהיינו רוב העשרה ואם אינם נמצאים אפילו בשביל אחד (י) שלא שמע אומרים ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע ומכל מקום אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה (יא) מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע. הגה: ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' הברכות הראשונות [*] ישלים כל התפלה ולא יפסיק אף על פי שכבר התפלל אבל האחרים (יב) יכולין להפסיק אחר כך וכל שכן שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה (יג) [*] שישלים תפלתו אף על פי שיצטרך לקרות אחר כך קריאת שמע ולא יסמוך גאולה לתפלה (בית יוסף בשם מהרי"א). ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה ולכן אסור לשליח ציבור להפסיק בין קריאת שמע לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לבית הכנסת לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו (יד) והתחיל בברכת יוצר אור אבל בברכת ערבית שהיא רשות (טו) [*] יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתם. [*] ומכל מקום איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בעשרה כל התפלה אפילו באותו בית הכנסת שכבר התפללו להוציא אחרים ידי חובתם רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאלו לא יצאו בראשונה ידי חובתם (תשובת מהר"י מינץ סימן ט"ו). ונראה לי דוקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרם אבל אם (טז) יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום (יז) שעמד (יח) הראשון :
ב. סומא אף על פי שלא ראה מאורות מימיו (יט) פורס על שמע ומברך יוצר המאורות שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה:
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
א. נשים ועבדים (א) פטורים (ב) מקריאת שמע מפני שהיא מצות עשה (ג) שהזמן גרמא (ד) ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות (ה) שמים . הגה: ויקראו לפחות פסוק ראשון (בית יוסף בשם אוהל מועד):
ב. [*] קטנים פטורים (ו) לרבינו תם (ז) כשלא הגיעו לחינוך ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך מפני שאינו מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב וישן הוא (ח) בבוקר (ט) וראוי לנהוג כרבינו תם:
ג. הכונס את (י) הבתולה פטור (יא) מקריאת שמע (יב) ג' ימים (יג) אם לא עשה מעשה מפני שהוא טרוד טרדת מצוה והני מילי בזמן הראשונים אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה (יד) קורא . הגה: ועיין לקמן סימן צ"ט אם שכור (טו) יקרא קריאת שמע :
ד. [*] [*] היה עוסק (טז) בצרכי רבים (יז) והגיע זמן קריאת שמע (יח) לא יפסיק אלא (יט) יגמור עסקיהם ויקרא (כ) אם נשאר עת לקרות:
ה. היה (כא) עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקים בדין להרמב"ם (כב) גומר ואחר כך קורא קריאת שמע ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח (כג) ולהראב"ד מפסיק (כד) וקורא אף על פי שיש (כה) שהות לקרות . (ועיין לקמן (כו) סימן רל"ה ):
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע, ובו ז' סעיפים
א. [*] מי שמת לו מת (א) שהוא חייב להתאבל עליו אפילו (ב) אינו מוטל עליו לקברו (ג) פטור מקריאת שמע (ד) ומתפלה ואפילו אם רוצה (ה) להחמיר על עצמו ולקרות אינו רשאי ואם יש לו מי שישתדל (ו) בשבילו בצרכי קבורה ורצה להחמיר על עצמו ולקרות אין מוחין בידו (עיין ביורה דעה (ז) סימן שמ"א ):
ב. במה דברים אמורים בחול אבל בשבת (ח) חייב כל היום עד הערב אם מחשיך על (ט) התחום בצרכי קבורה אבל אם (י) אינו מחשיך על התחום חייב גם לעת ערב ויום טוב שני (יא) דינו כחול (ועיין סימן תקמ"ח סעיף ה'). ויום טוב ראשון אם רוצה לקוברו בו ביום על ידי עובדי כוכבים דינו כחול ואם אינו רוצה לקוברו בו ביום דינו כשבת:
ג. המשמר את המת אפילו אינו מתו (יב) (יג) פטור :
ד. היו שנים משמרים זה משמר וזה קורא ואחר כך משמר זה וקורא זה:
ה. החופר קבר למת פטור:
ו. היו ב' או יותר חופרים כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורין ואם יש נוספים נשמטים וקורין וחוזרים אלו ומתעסקים (יד) והאחרים נשמטין וקורין (עיין ביורה דעה סימן שס"ה):
ז. אסור לקרות (טו) קריאת שמע תוך ארבע אמות של מת (טז) או בבית הקברות ואם קרא (יז) לא יצא :
סימן עב - דין נושאי המטה, והמנחמים והמלוים, ובו ה' סעיפים
א. נושאי המטה וחילופיהן (א) וחילופי חילופיהן בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה מאחר שלמטה צורך (ב) בהם פטורים ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם (ג) חייבים :
ב. (ד) [*] אין מוציאין (ה) את המת סמוך לקריאת שמע שאין שהות להוציאו ולקברו קודם (ו) שיגיע זמן קריאת שמע ואם (ז) התחילו להוציאו (ח) אין מפסיקין כדי לקרות:
ג. העם העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם (ט) [*] נשמטים אחד אחד וקורין (י) ומתפללין אין המת מוטל לפניהם הם קורין ומתפללין והאונן יושב (יא) ודומם :
ד. [*] קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין [*] וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה (יב) יתחילו ואם לאו לא יתחילו. הגה: אם (יג) [*] יש שהות [*] ביום לקרות אחר כך (בית יוסף בשם הרמב"ם):
ה. העומדים בשורה לנחמו הפנימים שרואים פני האבל פטורים והחיצונים שאינם רואים פני האבל חייבים:
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג, ובו ד' סעיפים
א. [*] שנים שהיו ישנים בטלית אחת ובשר שניהם (א) נוגעים זה בזה (ב) לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת (ג) ביניהם [*] ממתניהם (ד) ולמטה :
ב. אם היה ישן (ה) עם אשתו קורא בחזרת פנים לצד אחר ואפילו בלא הפסקת טלית משום דחשיבא כגופו ויש מי (ו) שאוסר ונכון לחוש לדבריו:
ג. אם היה ישן (ז) עם בניו בעודם קטנים מותר לקרות (ח) בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ואם הם (ט) גדולים צריך להפסקת טלית:
ד. עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים ואפילו הביאו ב' שערות מותר (י) ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת (יא) אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק ואם לא הביאו ב' שערות מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסור:
סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה, ובו ו' סעיפים
א. (א) [*] היה ישן ערום בטליתו (ב) [*] צריך לחוץ בטלית (ג) על לבו ואז יקרא (ד) [*] משום דלבו (ה) רואה את הערוה אסור. הגה: והוא הדין אם לבו (ו) רואה ערות חבירו אסור (טור):
ב. הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות (ז) יכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה (ח) כשיברך ודוקא בבגד (ט) אבל בידים (י) לא הוי כיסוי. הגה: והוא הדין אם מכסה ראשו בידיו לא מיקרי כסוי הראש ועיין לקמן סימן צ"א (תרומת הדשן בשם אור זרוע). [*] ואם היו המים (יא) עכורים שאין איבריו נראים בהן מותר לקרות והוא בתוכן והוא שלא יהא (יב) ריחן רע (ואם אין לבו בתוך המים (יג) רק למעלה מן המים אף בצלולים שרי) (דברי עצמו):
ג. אם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה (יד) כהפסקה :
ד. יש מי שאומר שהנשים (טו) יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אף על פי שאינן מפסיקות למטה (טז) מהלב . הגה: ואם הן ערומות צריך שתהא ערוה שלהן (יז) טוחות בקרקע או שיושבות על שאר דבר דאז אין לבן רואה ערוה שלהן מה שאין כן באיש (בית יוסף בשם אורחות חיים ועיין לקמן סימן ר"ו סעיף ג'):
ה. שאר אבריו (יח) רואים את הערוה מותר אבל אם (יט) איזה מאבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו אסור לקרות קריאת שמע או להתפלל וירכותיו שהערוה שוכבת עליהן צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בענין שלא יגע (כ) הגיד בהם :
ו. היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו (כא) ממתניו ולמטה (כב) אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום (כג) מותר לקרות קריאת שמע אבל להתפלל אסור עד שיכסה (כד) לבו :
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה, ובו ו' סעיפים
א. [*] טפח מגולה באשה (א) [*] במקום שדרכה (ב) לכסותו אפילו היא (ג) אשתו (ד) אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. הגה: ויש אומרים דוקא באשתו (ה) אבל (ו) באשה אחרת אפילו (ז) פחות מטפח הוי ערוה (הגהות מיימוני פרק ג'). ונראה (ח) מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה כדלעיל סימן ע"ד:
ב. שער (ט) של אשה (י) שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו. הגה: אפילו אשתו. אבל (יא) בתולות (יב) שדרכן לילך פרועות הראש מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים (יג) [*] שרגילין (יד) לצאת [*] מחוץ לצמתן (בית יוסף בשם הרשב"א) וכל שכן (טו) שער נכרית אפילו דרכה לכסות (הגהות אלפסי החדשים):
ג. (טז) יש ליזהר משמיעת קול (יז) זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפילו באשתו. אבל קול (יח) הרגיל בו אינו ערוה (בית יוסף בשם אהל מועד והגהות מיימוני):
ד. אסור לקרות (יט) כנגד ערוה אפילו (כ) של גוי וכן כנגד (כא) ערות קטן אסור. (כב) ויש מתירין נגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי (כג) לביאה (רבינו ירוחם והרא"ש פרק מי שמתו ומהר"א מפראג). (כד) וכן עיקר (עיין ביורה דעה סימן רס"ה):
ה. ערוה (כה) בעששית ורואה אותה דרך דפנותיה (כו) אסור לקרות כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא:
ו. היתה (כז) ערוה כנגדו (כח) והחזיר פניו ממנה (כט) או שעצם עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות (ל) דבראיה תלה רחמנא והא לא חזי לה:
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע, ובו ח' סעיפים
א. צואה (א) בעששית מותר (ב) לקרות (ג) כנגדה אף על פי שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסיא:
ב. צואה בגומא מניח (ד) סנדלו עליה וקורא דחשיבא כמכוסה וכיון שאין ריח רע מגיע לו מותר והוא (ה) שלא יהא סנדלו (ו) נוגע בה:
ג. [*] העבירו צואה (ז) לפניו אסור לקרות (ח) כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו (ט) דהוי כגרף של רעי:
ד. [*] היתה צואה על בשרו [*] ומכוסה (י) בבגדיו או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך (יא) חור ואינו מריח ריח רע יש (יב) מתירים לקרות ויש אוסרים ויש אומרים שלא התיר המתיר בצואה על בשרו אלא במקום שהיא נכסה מאליה בלא מלבוש (יג) כגון אצילי ידיו ונכון לעשות (יד) כדברי המחמיר . הגה: ושכבת זרע על בשרו (טו) דינו כצואה (מהרי"ל הלכות יום כיפור):
ה. צואה (טז) בפי טבעת אפילו היא מכוסה (יז) אסור לקרות (יח) לדברי הכל אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית (יט) כשהוא יושב :
ו. היה לפניו (כ) מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה והוא שיהא (כא) הרוק עבה ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלה:
ז. [*] ספק אם צואה בבית (כב) מותר לקרות (כג) דחזקת בית שאין בו צואה ספק אם צואה באשפה אסור משום (כד) דחזקת אשפה שיש בה צואה אבל (כה) [*] ספק מי רגלים (כו) אפילו באשפה מותר משום דלא אסרה תורה לקרות (כז) כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן ובספיקן לא גזרו:
ח. [*] קרא (כח) במקום שראוי להסתפק בצואה (כט) ומצאה אחר כך (ל) [*] צריך לחזור (לא) ולקרות אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו (לב) (לג) אין צריך לחזור ולקרות ומי רגלים אפילו מצאן במקום שראוי להסתפק אין צריך לחזור ולקרות:
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים, ובו ב' סעיפים
א. [*] אסור לקרות (א) כנגד מי רגלים (ב) עד שיטיל לתוכן (ג) רביעית מים ואז מותר ולא שנא (ד) על גבי קרקע לא שנא בכלי ובלבד שלא יהא עביט (ה) המיוחד להם (ודין עביט עיין לקמן סימן פ"ז). לא שנא היו (ו) הם בכלי תחלה ונותן עליהם מים לא שנא היו המים בכלי תחלה:
ב. [*] רביעית שאמרו למי רגלים של (ז) פעם אחת ולשל שני פעמים (ח) שתי רביעיות ולשל שלש שלשה. (הגה:
וכן לעולם):
סימן עח - מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה, ובו סעיף אחד
א. (א) [*] היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו (ב) המים וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח כיון שהם מכוסים (ג) בבגדו . ואם נפלו מי רגלים בארץ (ד) [*] מרחיק מהם ד' (ה) אמות . הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פרק ב' או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר"י פרק ב' דברכות). ואפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש (ו) [*] וכן עיקר וכמו שכתבתי (ז) לעיל סימן ס"ה , ומשערין לפי הקורא:
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה, ובו ט' סעיפים
א. היתה (א) צואת אדם מאחריו צריך להרחיק (ב) [*] ד' אמות ממקום שכלה הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח [*] ומלפניו צריך להרחיק (ג) [*] מלא עיניו (ד) אפילו בלילה [*] או שהוא סומא (תשובת הרשב"א סימן קס"ה ובית יוסף בשם הר"י) שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום ואם הוא מצדו (ה) דינו כמלאחריו . הגה: שליח ציבור המתפלל וצואה בבית הכנסת או בבית שמתפלל שם אפילו הוא לאחריו בכל הבית צריך לשתוק (ו) [*] עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים (ז) ידי חובתן (ח) ואי אפשר שלא יהא מן הקהל [*] בתוך (ט) ד' אמות של הצואה (הגהות מרדכי החדשים פרק תפלת השחר). ועיין לקמן סוף סימן צ' (ועיין לקמן סימן פ"ז בדין צואה בבית):
ב. (י) היתה (יא) במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה או שהיתה בבית אחד והוא (יב) בבית אחר אפילו הפתח פתוח ויושב (יג) בצדה ורואה אותה אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש להרא"ש [*] אבל להרשב"א (יד) [*] דוקא כשאינו (טו) רואה [*] אותה . (טז) ואם יש לה ריח (יז) [*] לא מהני הפסקה (יח) [*] ולא שינוי רשות . ויש אומרים דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה הכי נמי מועלת לריח רע (יט) שלה :
ג. חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והגדולה עודפת עליה מן הצדדים קטנה לא חשיבא כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במלואה לגדולה אבל הגדולה כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה חשיבא כבית בפני עצמה הלכך אם צואה בגדולה אסור לקרות בקטנה עד [*] שירחיק (כ) כשיעור ואם צואה בקטנה מותר לקרות בגדולה בלא הרחקה (כא) [*] אם אין מגיע לו ריח רע:
ד. צואת כלב וחזיר [*] אם נתן בהם עורות מרחיקים מהם כמו מצואת אדם ואם לאו דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע (כב) [*] ואם יש בהם (כג) ריח רע [*] דינם (כד) כצואת אדם :
ה. (כה) [*] צואת חמור הרכה לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבלה מסרחת דינם כצואת אדם וההולך בדרך אף על פי שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר יש אומרים שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים. הגה: במקום דשכיחי חמורים:
ו. [*] בירושלמי אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים (כו) אדומה :
ז. צואת תרנגולים (כז) ההולכים בבית דינה כצואת בהמה חיה ועוף אבל (כח) [*] הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם:
ח. אסור לקרות כנגד אשפה (כט) [*] שריחה רע :
ט. יצא ממנו ריח מלמטה אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח ואם יצא מחבירו (ל) מותר בדברי תורה משום דאי אפשר שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה אבל (לא) לקרות קריאת שמע (לב) אסור עד שיכלה הריח:
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח, ובו סעיף אחד
א. מי (א) שברי לו (ב) שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפלה [*] מוטב שיעבור (ג) זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע. הגה: (ד) ומברך עליהם (טור):
סימן פא - דין צואת קטן, ובו ב' סעיפים
א. (א) [*] href="05_sh_beur.html#HtmpBeur533_L2">[*] קטן שהגיע (ב) לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית (ג) דגן בכדי שיוכל (ד) גדול לאכול אכילת פרס (ה) מרחיקין מצואתו (ו) או ממימי רגליו :
ב. (ז) היה קורא (ח) וראה צואה (ט) כנגדו ילך כדי (י) שיזרקנה מאחריו (יא) ארבע אמות ואם אי אפשר כגון שיש (יב) לפניו נהר או דבר אחר המעכב ילך כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות ואין צריך לחזור אלא (יג) למקום שפסק ולהר"ר יונה אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה צריך לחזור לראש. (ועיין לעיל סימן ע"ו סעיף ח'):
סימן פב - דין צואה יבשה, ובו ב' סעיפים
א. צואה יבשה כל כך שאם יזרקנה (א) תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה והוא שלא יהיה בה ריח רע. הגה: [*] ויש אומרים דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה, [*] וכן עיקר (רש"י והרא"ש פרק מי שמתו) (טור):
ב. מי רגלים שנבלעו (ב) בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדם, ]הגה:[ ויש אומרים דאינו אסור רק בטופח על מנת (ג) להטפיח (ד) ויש לסמוך על זה:
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
א. (א) אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן אפילו (ב) פינו ממנו הצואה [*] ויראה לי דהיינו (ג) כשאין לו (ד) מחיצות [*] אבל אם יש לו מחיצות אף על פי שיש בו צואה קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם (ה) [*] אין מגיע לו ריח רע:
ב. [*] הזמינו לבית הכסא (ו) ועדיין לא נשתמשו בו מותר (ז) לקרות (ח) כנגדו אבל (ט) לא בתוכו :
ג. אמר בית זה יהא לבית הכסא ואמר על בית אחר וגם זה דינם שוה. ואם אמר על השני ובית זה ולא אמר וגם זה הרי השני (י) ספק אם הזמינו לכך אם לאו לפיכך אין קורין בו לכתחלה ואם קרא בו יצא:
ד. בית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדים מיד לגומא (יא) כסתום דמי ו [*] מותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא. הגה: (יב) אבל אם משתינין בהם לפעמים אסור להרהר בהם בדברי תורה כל שכן לקרות קריאת שמע (הגהות מיימוני):
ה. [*] בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו מותר לקרות (יג) קריאת שמע כנגדו כיון שאין הצואה על הנקב וגם [*] אין הגרף תחת הנקב ועוד שהנקב תמיד מכוסה בדף. ( [*] וכל מי שקורא במקום שאין קורין (יד) חוזר וקורא ) (מיימוני פרק ג'):
סימן פד - אם מותר לקרות במרחץ, ובו סעיף אחד
א. מרחץ חדש (א) שלא רחצו בו (ב) מותר לקרות בו [*] ובישן בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים מותר ובאמצעי שקצת העומדין שם לבושים (ג) וקצת ערומים יש שם שאילת שלום (ד) אבל לא קריאת שמע ותפלה. הגה: ומותר (ה) להרהר שם בדברי תורה (ר"ן בפרק קמא דשבת ופרק כל הצלמים). [*] ובפנימי שכולם עומדים שם ערומים (ו) אפילו שאלת שלום אסור. (ואסור (ז) לענות אמן בבית המרחץ) (ר"ן פרק כירה):
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע, ובו ב' סעיפים
א. לא ילך אדם במבואות המטונפות (א) ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק (ב) כשיגיע למבוי המטונף וכשיצא משם אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: ויש אומרים שחוזר לראש (ג) וכן עיקר (ועיין לעיל סימן ס"ה):
ב. (ד) אפילו להרהר (ה) בדברי תורה (ו) אסור (ז) בבית הכסא (ח) ובבית המרחץ ומקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. הגה: ואפילו הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פרק כירה ובית יוסף בשם אורחות חיים). דברים של חול מותר לאמרם שם (ט) בלשון הקדש . וכן הכנויים כגון רחום (י) נאמן וכיוצא בהם (יא) מותר לאמרם שם אבל השמות (יב) שאינם נמחקין אסור להזכירם שם [*] ואם נזדמן לו שם (יג) להפריש מדבר האסור מפריש ואפילו בלשון הקודש (יד) ובענייני קודש . הגה: (טו) ובמקום שמותר להרהר בו בדברי תורה מותר (טז) לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר (ר"ן פרק קמא דשבת ובפרק כל הצלמים):
סימן פו - שצריך להרחיק מן מים סרוחים, ובו סעיף אחד
א. (א) מים סרוחים (ב) או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם (ג) כמו מן הצואה:
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי, ובו ג' סעיפים
א. (א) [*] גרף של רעי ועביט (ב) של מי רגלים של חרס או של עץ צריך להרחיק מהם (ג) כמו מצואה אפילו הטיל בהם מים [*] אבל אם הן של מתכת או (ד) של זכוכית או של חרס (ה) מצופה מותר אם הם רחוצים (ו) יפה :
ב. גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו (ז) יש מתירין (ח) ויש אוסרין והלכה כדברי האוסרים:
ג. [*] מותר לקרות קריאת שמע בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט כיון (ט) שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט [*] וכן אם כפה עליהם (י) כלי אף על פי שהם עמו בבית הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדו:
סימן פח - בעל קרי מותר בקריאת שמע, ובו סעיף אחד
א. כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה עד שיטבול (א) כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין (ב) ואחר כך בטלו (ג) אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין [*] וכן פשט (ד) המנהג . הגה: יש שכתבו שאין לאשה (ה) נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת (ו) או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פרק ד'). ויש אומרים שמותרת בכל וכן עיקר (רש"י הלכות נדה). (ז) אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר ואפילו במקום שנהגו להחמיר בימים (ח) נוראים וכהאי גוונא שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י סימן קל"ב):
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר, ובו ה' סעיפים
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע, ואם צריכים כוונה, ובו ה' סעיפים
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע, ובו כ''ו סעיפים
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו, ובו ה' סעיפים
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע, ולא יישן, ובו ט' סעיפים
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע, ובו ד' סעיפים
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע, או שהפסיק בשעת הקריאה, ובו ג' סעיפים
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק, ובו י' סעיפים
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע, ובו סעיף אחד
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין, ובו סעיף אחד
סימן סט - דין פורס על שמע, ובו ב' סעיפים
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע, ובו ז' סעיפים
סימן עב - דין נושאי המטה, והמנחמים והמלוים, ובו ה' סעיפים
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג, ובו ד' סעיפים
סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה, ובו ו' סעיפים
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה, ובו ו' סעיפים
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע, ובו ח' סעיפים
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים, ובו ב' סעיפים
סימן עח - מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה, ובו סעיף אחד
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה, ובו ט' סעיפים
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח, ובו סעיף אחד
סימן פא - דין צואת קטן, ובו ב' סעיפים
סימן פב - דין צואה יבשה, ובו ב' סעיפים
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
סימן פד - אם מותר לקרות במרחץ, ובו סעיף אחד
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע, ובו ב' סעיפים
סימן פו - שצריך להרחיק מן מים סרוחים, ובו סעיף אחד
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי, ובו ג' סעיפים
סימן פח - בעל קרי מותר בקריאת שמע, ובו סעיף אחד
הלכות קריאת שמע
סימן נח - דיני קריאת שמע וברכותיה, ובו ז' סעיפים
א. (א) [*] זמן קריאת שמע של שחרית [*] משיראה את חבירו (ב) הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו ונמשך זמנה (ג) עד סוף (ד) ג' שעות (ה) שהוא רביע היום [*] ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פירוש תלמידים. ורש"י פירש אנשים ענוים ומחבבים המצות) (ו) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם (ז) הנץ החמה (פירוש יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה (ח) מאד . הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו (ט) [*] שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פרק א'):
ב. אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו (י) להקדים לקרותה (יא) במהרה כל מה שיוכל:
ג. [*] ומי שהוא (יב) אנוס כגון שהיה (יג) משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו [*] עד לבבך או שבני השיירא (קראבאנ"א בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו (יד) כלל (טו) יכול (טז) לקרותה עם ברכותיה [*] משעלה עמוד השחר דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מקרי (יז) יוצר אור . אבל אם אינו במקום גדודי חיה ולסטים וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך אפילו יוצא לדרך אחר שעלה (יח) עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה:
ד. אם קראה משעלה עמוד השחר אף על פי שלא היה אנוס (יט) יצא בדיעבד. ואם קראה [*] בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות ועיין לקמן סימן ס' (בית יוסף סימן מ"ו):
ה. אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד השחר כיון שעדיין לא הנץ (כ) החמה קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים (כא) לא יקרא אז קריאת שמע פעם (כב) שנית לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור (כג) ולעשותה יום :
ו. אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא (כד) קראה קורא אותה בברכותיה כל (כה) שעה ד' שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם (כו) עברה שעה ד' ולא קראה (כז) [*] קוראה בלא ברכותיה כל היום:
ז. אם לא קראה ביום יש אומרים (כח) שיש לה תשלומין בערבית וכן אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום (כט) ויש חולקים :
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר, ובו ה' סעיפים
א. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר (א) אור ובורא חושך תקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך:
ב. אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים [*] ונזכר (ב) מיד ואמר יוצר אור וגם סיים יוצר המאורות יצא אבל אם אמר בדברו מעריב ערבים (ג) [*] ולא אמר יוצר אור או לא סיים יוצר המאורות לא יצא ואם אמר יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים לא יצא. הגה: (ד) והוא הדין אם לא אמר תחלה (ה) רק יוצר אור אם (ו) סיים מעריב ערבים (ז) לא (ח) יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא"ש). אבל [*] אם סיים יוצר המאורות כיון שפתח יוצר אור יצא אף על פי (ט) שהפסיק במעריב ערבים:
ג. יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים ויש אומרים שיחיד (י) מדלגה ואינה נאמרת אלא בציבור ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר (יא) פשט המנהג כסברא ראשונה ויחיד אומר אותה (יב) וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה (יג) בקול רם (הגהות מיימוני פרק א' מהלכות ברכות רוקח סימן רי"ח):
ד. (יד) ברכת יוצר וערבית אומר (טו) [*] עם השליח ציבור [*] בנחת. הגה: וימהר לסיים (טז) קודם שיסיים השליח ציבור (יז) ויענה (יח) אחר שליח ציבור (הגהות מיימוניות פ"א מהלכות ברכות ורוקח סימן רי"ח) ומיהו אם לא אמרה רק (יט) שמעה משליח ציבור יצא דברכות (כ) אלו השליח ציבור מוציא היחיד אע"פ (כא) שהוא בקי מיהו אין השליח ציבור מוציא (כב) היחיד (כג) [*] בפחות מי' (הר"י פרק מי שמתו). [*] ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה משום (כד) דהוי הפסק (ועיין לקמן (כה) סימן ס"א ):
ה. [*] אם טעה בברכת יוצר בענין שצריך לעמוד אחר (כו) תחתיו אם טעה (כז) מקדושה (כח) ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל (כט) בראש (הר"י והרא"ש פרק אין עומדין והגהות מיימוני פרק י' מהלכות תפלה וטור):
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע, ואם צריכים כוונה, ובו ה' סעיפים
א. ברכה שנייה (א) אהבת עולם . (הגה: ויש אומרים אהבה רבה (ב) וכן נוהגין בכל אשכנז). ואינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לברכת יוצר אור ואם היא פוטרת ברכת התורה עיין לעיל סימן מ"ז:
ב. קרא קריאת שמע בלא ברכה יצא ידי חובת קריאת שמע (ג) וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע, [*] ונראה לי שטוב לחזור ולקרות קריאת שמע (ד) עם הברכות :
ג. סדר הברכות אינו מעכב [*] שאם הקדים (ה) שנייה לראשונה (ו) יצא ידי חובת ברכות:
ד. (ז) [*] יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, [*] ויש אומרים (ח) שצריכות כוונה (ט) [*] לצאת בעשיית אותה מצוה, (י) [*] וכן הלכה :
ה. הקורא את שמע ולא (יא) כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו אפילו היה קורא בתורה (יב) או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון:
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע, ובו כ''ו סעיפים
א. יקרא קריאת (א) שמע (ב) בכוונה (ג) באימה ביראה (ד) ברתת וזיע :
ב. אשר אנכי מצוך היום היינו לומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב (ה) אצלו :
ג. בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי (ו) להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם (ז) מסיים שליח צבור (ח) ה' אלהיכם אמת (ט) וחוזר ואומר בקול רם (י) ה' אלהיכם אמת . הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של שליח ציבור ג' תיבות אלו (בית יוסף בשם אורחות חיים). ואם היחיד רוצה גם כן לאמרם עם השליח צבור אין איסור (יא) בדבר (דברי עצמו): ואם הוא קורא ביחיד יכוין (יב) בט"ו ווין שבאמת ויציב שעולים צ' והם כנגד ג' שמות ההויה שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר דט"ו ווי"ן עולין צ' והקריאה נחשבת א' (יג) הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת (מהרי"ק שורש מ"ב ואגור). ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד (יד) יאמר אל מלך נאמן שמע וגו' כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה וכן נוהגין ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן רק (טו) יאמר אמן אחר השליח ציבור כשמסיים הברכה (טז) וכן נוהגין ונכון הוא:
ד. נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה:
ה. נוהגין ליתן (יז) ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין:
ו. צריך (יח) להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרות שבאמצע גג החי"ת ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם (יט) ולא יאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגים להטות הראש כפי (כ) המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:
ז. ידגיש (כא) בדלי"ת שלא תהא כרי"ש:
ח. לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף:
ט. אסור לומר (כב) שמע ב' פעמים (כג) [*] בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל (כד) הפסוק ראשון :
י. כשקורא קריאת שמע (כה) על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון. (הגה: ב' פעמים):
יא. האומרים באשמורת בסליחות וביום כיפור בתפילת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל יש ללמדם (כו) שלא יאמרו :
יב. ה' הוא האלהים שאומרים אותו ביום כפור בתפילת נעילה ז' פעמים (כז) מנהג כשר הוא . הגה: יש אומרים שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה (כח) ב' פעמים אמן (בית יוסף בשם אוהל מועד):
יג. [*] אחר פסוק ראשון צריך לומר " (כט) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (ל) בחשאי :
יד. צריך להפסיק מעט (לא) בין לעולם ועד לואהבת כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות. הגה: ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה' ובין אלהינו לה' השני כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד (רוקח). ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון (אבודרהם):
טו. צריך להפסיק בין היום על לבבך ובין היום לאהבה שלא יהא נראה היום ולא למחר:
טז. צריך להפסיק בין נשבע לה' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א:
יז. צריך להתיז זיי"ן של תזכרו דלא לשתמע תשקרו או תשכרו והוי כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכן צריך להתיז זיי"ן של וזכרתם:
יח. [*] ידגיש יו"ד של שמע ישראל (לב) שלא תבלע ושלא תראה אל"ף וכן יו"ד דוהיו דלא לשתמע והאו:
יט. צריך ליתן ריוח בין וחרה לאף דלא לשתמע וחרף:
כ. צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה כגון (לג) בכל לבבך על לבבכם בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ:
כא. צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו (וזכרתם את ועשיתם את) שלא יהא נראה (לד) כקורא מותם מת:
כב. אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך. הגה: והוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים (לה) יש ליזהר (בית יוסף בשם הרד"ק):
כג. צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד (לו) הנח :
כד. צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה. הגה: אבל לא נהגו (לז) כן במדינות אלו ומכל מקום המדקדקים מחמירים (לח) בכך :
כה. (לט) כשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בב' ציציות שלפניו (ועיין לעיל סימן כ"ד סעיף ד'):
כו. (מ) יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם ויש נוהגים לקרותו בלחש. הגה: ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם וכן נוהגין (כל בו):
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו, ובו ה' סעיפים
א. אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה (א) ולא דקדק בהן (ב) יצא :
ב. [*] יכול לקרותה (ג) בכל לשון ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק בו כמו בלשון הקודש:
ג. (ד) צריך (ה) להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו [*] ואם לא השמיע לאזנו [*] יצא (ו) ובלבד שיוציא בשפתיו:
ד. אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו (ז) יצא . הגה: (ח) [*] ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס יהרהר בלבו. ובלבד (ט) [*] שלא יהא מקום מטונף לגמרי דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת (בית יוסף סימן כ"ה):
ה. צריך שליח צבור להשמיע קולו בשמע ישראל [*] כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד:
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע, ולא יישן, ובו ט' סעיפים
א. קורא אותה (א) מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב [*] אבל לא (ב) פרקדן דהיינו שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה אבל קורא והוא שוכב על צדו. הגה: (מאחר (ג) [*] שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד) (הר"י פרק מי שמתו). ואם היה בעל בשר הרבה (ד) ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה [*] נוטה מעט לצדו וקורא:
ב. (ה) מי שרוצה (ו) להחמיר (ז) לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד (ח) נקרא עבריין :
ג. (ט) היה מהלך בדרך ורצה לקרות קריאת שמע (י) צריך לעמוד (יא) (יב) בפסוק ראשון :
ד. עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון הלכך אם קרא ולא כוון לבו בפסוק ראשון (יג) לא יצא ידי חובתו (יד) [*] וחוזר וקורא ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה (טו) מודה הכא :
ה. אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש [*] שאף על פי שהוא קורא (טז) מתנמנם יצא. הגה: ודין שתוי ושכור עיין לקמן סימן צ"ט סעיף א':
ו. הקורא קריאת שמע (יז) [*] לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו (יח) בפרשה ראשונה שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים מפני שנראה כקורא עראי וכתיב ודברת בם ודרשינן עשה אותם קבע:
ז. היה עוסק במלאכה ורצה לקרות קריאת שמע יתבטל ממלאכתו (יט) עד שיקרא פרשה ראשונה כדי שלא יהא כקורא עראי:
ח. האומנין וכן בעל הבית שהיו עושים מלאכה בראש האילן או בראש שורות הבנין קורין קריאת שמע במקומם ואינם צריכים לירד:
ט. הכתף אף על פי שמשאו (כ) על כתיפו קורא קריאת שמע אבל לא יתחיל בשעה שטוען ולא בשעה שפורק מפני שאין לבו מיושב:
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע, ובו ד' סעיפים
א. קראה למפרע (א) לא יצא [*] במה דברים אמורים בסדר (ב) הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה [*] אף על פי שאינו רשאי יצא לפי (ג) שאינה סמוכה לה בתורה:
ב. קרא פרשה (ד) וטעה בה אם יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדילג (ה) פסוק אחד באמצע חוזר לראש אותו הפסוק (ו) וגומר הפרשה ואם אינו יודע היכן טעה חוזר (ז) לראש הפרשה :
ג. טעה בין פרשה לפרשה שהוא יודע שסיים פרשה (ח) ואינו יודע אם ראשונה אם שנייה חוזר לפרשה ראשונה ויתחיל והיה אם שמוע:
ד. היה (ט) עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שנייה חוזר לוכתבתם שבראשונה והני מילי שלא התחיל למען ירבו ימיכם אבל (י) אם התחיל למען ירבו ימיכם (יא) אין צריך לחזור דסירכיה נקט ואתא:
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע, או שהפסיק בשעת הקריאה, ובו ג' סעיפים
א. [*] קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה (א) [*] בין בדיבור וחזר וגמרה אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא אפילו היה ההפסק מחמת אונס. הגה: (ב) ויש אומרים דאם היה אנוס והפסיק (ג) כדי לגמור את כולה (ד) [*] חוזר (ה) לראש (ו) והכי נהוג ומשערין ענין השהייה (ז) לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם (רשב"א סוף פרק היה קורא). וכן הוא לקמן סימן ק"ד:
ב. (ח) קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור (ט) שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם (י) פסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו והוא הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך (יא) לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהיה נראה כאלו קורא עמהם:
ג. קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע ויקבל שכר כקורא בתורה. הגה: אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון כמו שנתבאר (בית יוסף):
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק, ובו י' סעיפים
א. (א) [*] בין הפרקים (ב) שואל בשלום (ג) אדם נכבד ומשיב שלום (ד) [*] לכל אדם ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון (ה) אביו או רבו או מי שהוא (ו) גדול ממנו (ז) בחכמה (ח) וכל שכן מלך (ט) [*] או אנס [*] ומשיב שלום לאדם נכבד [*] ואפילו באמצע (י) הפסוק (יא) חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [*] שלא יפסיק (יב) בהם כלל (יג) אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו:
ב. (יד) [*] אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להפסיק (טו) בין הפרקים להניחם ויברך עליהם. הגה: ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפלה והכי נהוג לענין (טז) טלית (בית יוסף):
ג. (יז) [*] לקדיש ולקדושה (יח) ולברכו (יט) מפסיק אפילו באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא (כ) תיבת מודים בלבד. הגה: וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח כו'. ויש אומרים דאמן שעונין אחר ברכת האל (כא) הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם (כד) בקריאת שמע וכן עיקר. ולכל (כב) הני מילי פוסקים מכל שכן באומר (כג) תחנונים (תשובת הרשב"א):
ד. [*] כהן שהיה קורא קריאת שמע וקראוהו לקרות בתורה, יש מי שאומר (כה) שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק (כו) והלכה כדבריו :
ה. [*] ואלו הן (כז) בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר אבל בין ויאמר לאמת ויציב (כח) לא יפסיק (כט) שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' (ל) אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק:
ו. אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת או שסיים קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת (לא) וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת:
ז. (לב) אינו אומר אמן (לג) אחר גאל ישראל משום דהוי הפסק. הגה: (לד) ויש אומרים דעונין אמן וכן נוהגין (לה) לענות (לו) אחר השליח ציבור . אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן כדלקמן סימן רט"ו (טור):
ח. (לז) צריך לסמוך גאולה לתפלה (לח) ולא יפסיק לאחר (לט) שאמר גאל ישראל רק אם אירעו אונס (מ) שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה (מא) מניח אז ולא יברך (מב) עליהם עד אחר (מג) שיתפלל אבל טלית (מד) לא יניח אז ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין (מה) מניחם ולא יברך עליהם עד אחר תפלה. הגה: ויש אומרים (מו) שקודם גאל ישראל (מז) יברך על התפילין (מח) והכי נהוג (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע):
ט. אין לענות קדיש (מט) וקדושה (נ) בין גאולה לתפלה (נא) וכיצד עושה (נב) ממתין בשירה חדשה כדי לענות:
י. כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובת המצוה (נג) כתקנה . הגה: מי שהוא אנוס ודחוק (נד) ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר קריאת שמע יקרא קריאת שמע עד אמת וימתין לומר שאר הברכות עד שיתפלל שאז יאמר ויציב ונכון וכו' ויתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה (בית יוסף בשם רוקח סימן שכ"א):
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע, ובו סעיף אחד
א. [*] ספק אם קרא (א) קריאת שמע (ב) חוזר וקורא (ג) ומברך לפניה (ד) ולאחריה (ה) אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם ברך לפניה ולאחריה אינו חוזר ומברך:
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין, ובו סעיף אחד
א. יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק. הגה: ויש אומרים (א) דאין איסור בדבר (הר"י סוף פרק אין עומדין והרשב"א והטור) וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד. ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר אפילו בדברי תורה אסור להפסיק ולעסוק (ב) כל זמן שהצבור אומר פיוטים וכל שכן שאסור לדבר שום שיחה בטילה ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור שרואה בספר ומהרהר לית ביה איסורא דהרהור לאו כדיבור דמי אלא (ג) שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק ועל כן (ד) אין לאדם לפרוש עצמו (ה) מהציבור במקום שנהגו לאמרם ויאמר אותם (ו) עמהם ועיין לקמן סימן צ' סעיף י' (מהרי"ל ודרכי משה):
סימן סט - דין פורס על שמע, ובו ב' סעיפים
א. אם יש בני אדם שהתפללו (א) כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה עומד אחד מהם (ב) ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה (ג) יוצר אור ולא יותר וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה. הגה: (ד) ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו'. יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית (ה) כמו בשחרית (כל בו ובית יוסף בשם הר"ן) (ו) ולא נהגו כן משום (ז) דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. לאחר שסיימו ברכת יוצר אור [*] אומר אבות וגבורות (ח) וקדושה ואתה קדוש וזה (ט) נקרא עובר לפני התיבה ואין עושין דברים אלו בפחות מי' משום דהוי דברים שבקדושה וצריך לחזור אחר ו' שלא שמעו דהיינו רוב העשרה ואם אינם נמצאים אפילו בשביל אחד (י) שלא שמע אומרים ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע ומכל מקום אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה (יא) מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע. הגה: ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' הברכות הראשונות [*] ישלים כל התפלה ולא יפסיק אף על פי שכבר התפלל אבל האחרים (יב) יכולין להפסיק אחר כך וכל שכן שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה (יג) [*] שישלים תפלתו אף על פי שיצטרך לקרות אחר כך קריאת שמע ולא יסמוך גאולה לתפלה (בית יוסף בשם מהרי"א). ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה ולכן אסור לשליח ציבור להפסיק בין קריאת שמע לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לבית הכנסת לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו (יד) והתחיל בברכת יוצר אור אבל בברכת ערבית שהיא רשות (טו) [*] יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתם. [*] ומכל מקום איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בעשרה כל התפלה אפילו באותו בית הכנסת שכבר התפללו להוציא אחרים ידי חובתם רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאלו לא יצאו בראשונה ידי חובתם (תשובת מהר"י מינץ סימן ט"ו). ונראה לי דוקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרם אבל אם (טז) יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום (יז) שעמד (יח) הראשון :
ב. סומא אף על פי שלא ראה מאורות מימיו (יט) פורס על שמע ומברך יוצר המאורות שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה:
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
א. נשים ועבדים (א) פטורים (ב) מקריאת שמע מפני שהיא מצות עשה (ג) שהזמן גרמא (ד) ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות (ה) שמים . הגה: ויקראו לפחות פסוק ראשון (בית יוסף בשם אוהל מועד):
ב. [*] קטנים פטורים (ו) לרבינו תם (ז) כשלא הגיעו לחינוך ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך מפני שאינו מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב וישן הוא (ח) בבוקר (ט) וראוי לנהוג כרבינו תם:
ג. הכונס את (י) הבתולה פטור (יא) מקריאת שמע (יב) ג' ימים (יג) אם לא עשה מעשה מפני שהוא טרוד טרדת מצוה והני מילי בזמן הראשונים אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה (יד) קורא . הגה: ועיין לקמן סימן צ"ט אם שכור (טו) יקרא קריאת שמע :
ד. [*] [*] היה עוסק (טז) בצרכי רבים (יז) והגיע זמן קריאת שמע (יח) לא יפסיק אלא (יט) יגמור עסקיהם ויקרא (כ) אם נשאר עת לקרות:
ה. היה (כא) עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקים בדין להרמב"ם (כב) גומר ואחר כך קורא קריאת שמע ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח (כג) ולהראב"ד מפסיק (כד) וקורא אף על פי שיש (כה) שהות לקרות . (ועיין לקמן (כו) סימן רל"ה ):
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע, ובו ז' סעיפים
א. [*] מי שמת לו מת (א) שהוא חייב להתאבל עליו אפילו (ב) אינו מוטל עליו לקברו (ג) פטור מקריאת שמע (ד) ומתפלה ואפילו אם רוצה (ה) להחמיר על עצמו ולקרות אינו רשאי ואם יש לו מי שישתדל (ו) בשבילו בצרכי קבורה ורצה להחמיר על עצמו ולקרות אין מוחין בידו (עיין ביורה דעה (ז) סימן שמ"א ):
ב. במה דברים אמורים בחול אבל בשבת (ח) חייב כל היום עד הערב אם מחשיך על (ט) התחום בצרכי קבורה אבל אם (י) אינו מחשיך על התחום חייב גם לעת ערב ויום טוב שני (יא) דינו כחול (ועיין סימן תקמ"ח סעיף ה'). ויום טוב ראשון אם רוצה לקוברו בו ביום על ידי עובדי כוכבים דינו כחול ואם אינו רוצה לקוברו בו ביום דינו כשבת:
ג. המשמר את המת אפילו אינו מתו (יב) (יג) פטור :
ד. היו שנים משמרים זה משמר וזה קורא ואחר כך משמר זה וקורא זה:
ה. החופר קבר למת פטור:
ו. היו ב' או יותר חופרים כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורין ואם יש נוספים נשמטים וקורין וחוזרים אלו ומתעסקים (יד) והאחרים נשמטין וקורין (עיין ביורה דעה סימן שס"ה):
ז. אסור לקרות (טו) קריאת שמע תוך ארבע אמות של מת (טז) או בבית הקברות ואם קרא (יז) לא יצא :
סימן עב - דין נושאי המטה, והמנחמים והמלוים, ובו ה' סעיפים
א. נושאי המטה וחילופיהן (א) וחילופי חילופיהן בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה מאחר שלמטה צורך (ב) בהם פטורים ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם (ג) חייבים :
ב. (ד) [*] אין מוציאין (ה) את המת סמוך לקריאת שמע שאין שהות להוציאו ולקברו קודם (ו) שיגיע זמן קריאת שמע ואם (ז) התחילו להוציאו (ח) אין מפסיקין כדי לקרות:
ג. העם העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם (ט) [*] נשמטים אחד אחד וקורין (י) ומתפללין אין המת מוטל לפניהם הם קורין ומתפללין והאונן יושב (יא) ודומם :
ד. [*] קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין [*] וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה (יב) יתחילו ואם לאו לא יתחילו. הגה: אם (יג) [*] יש שהות [*] ביום לקרות אחר כך (בית יוסף בשם הרמב"ם):
ה. העומדים בשורה לנחמו הפנימים שרואים פני האבל פטורים והחיצונים שאינם רואים פני האבל חייבים:
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג, ובו ד' סעיפים
א. [*] שנים שהיו ישנים בטלית אחת ובשר שניהם (א) נוגעים זה בזה (ב) לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת (ג) ביניהם [*] ממתניהם (ד) ולמטה :
ב. אם היה ישן (ה) עם אשתו קורא בחזרת פנים לצד אחר ואפילו בלא הפסקת טלית משום דחשיבא כגופו ויש מי (ו) שאוסר ונכון לחוש לדבריו:
ג. אם היה ישן (ז) עם בניו בעודם קטנים מותר לקרות (ח) בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ואם הם (ט) גדולים צריך להפסקת טלית:
ד. עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים ואפילו הביאו ב' שערות מותר (י) ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת (יא) אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק ואם לא הביאו ב' שערות מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסור:
סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה, ובו ו' סעיפים
א. (א) [*] היה ישן ערום בטליתו (ב) [*] צריך לחוץ בטלית (ג) על לבו ואז יקרא (ד) [*] משום דלבו (ה) רואה את הערוה אסור. הגה: והוא הדין אם לבו (ו) רואה ערות חבירו אסור (טור):
ב. הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות (ז) יכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה (ח) כשיברך ודוקא בבגד (ט) אבל בידים (י) לא הוי כיסוי. הגה: והוא הדין אם מכסה ראשו בידיו לא מיקרי כסוי הראש ועיין לקמן סימן צ"א (תרומת הדשן בשם אור זרוע). [*] ואם היו המים (יא) עכורים שאין איבריו נראים בהן מותר לקרות והוא בתוכן והוא שלא יהא (יב) ריחן רע (ואם אין לבו בתוך המים (יג) רק למעלה מן המים אף בצלולים שרי) (דברי עצמו):
ג. אם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה (יד) כהפסקה :
ד. יש מי שאומר שהנשים (טו) יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אף על פי שאינן מפסיקות למטה (טז) מהלב . הגה: ואם הן ערומות צריך שתהא ערוה שלהן (יז) טוחות בקרקע או שיושבות על שאר דבר דאז אין לבן רואה ערוה שלהן מה שאין כן באיש (בית יוסף בשם אורחות חיים ועיין לקמן סימן ר"ו סעיף ג'):
ה. שאר אבריו (יח) רואים את הערוה מותר אבל אם (יט) איזה מאבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו אסור לקרות קריאת שמע או להתפלל וירכותיו שהערוה שוכבת עליהן צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בענין שלא יגע (כ) הגיד בהם :
ו. היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו (כא) ממתניו ולמטה (כב) אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום (כג) מותר לקרות קריאת שמע אבל להתפלל אסור עד שיכסה (כד) לבו :
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה, ובו ו' סעיפים
א. [*] טפח מגולה באשה (א) [*] במקום שדרכה (ב) לכסותו אפילו היא (ג) אשתו (ד) אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. הגה: ויש אומרים דוקא באשתו (ה) אבל (ו) באשה אחרת אפילו (ז) פחות מטפח הוי ערוה (הגהות מיימוני פרק ג'). ונראה (ח) מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה כדלעיל סימן ע"ד:
ב. שער (ט) של אשה (י) שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו. הגה: אפילו אשתו. אבל (יא) בתולות (יב) שדרכן לילך פרועות הראש מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים (יג) [*] שרגילין (יד) לצאת [*] מחוץ לצמתן (בית יוסף בשם הרשב"א) וכל שכן (טו) שער נכרית אפילו דרכה לכסות (הגהות אלפסי החדשים):
ג. (טז) יש ליזהר משמיעת קול (יז) זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפילו באשתו. אבל קול (יח) הרגיל בו אינו ערוה (בית יוסף בשם אהל מועד והגהות מיימוני):
ד. אסור לקרות (יט) כנגד ערוה אפילו (כ) של גוי וכן כנגד (כא) ערות קטן אסור. (כב) ויש מתירין נגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי (כג) לביאה (רבינו ירוחם והרא"ש פרק מי שמתו ומהר"א מפראג). (כד) וכן עיקר (עיין ביורה דעה סימן רס"ה):
ה. ערוה (כה) בעששית ורואה אותה דרך דפנותיה (כו) אסור לקרות כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא:
ו. היתה (כז) ערוה כנגדו (כח) והחזיר פניו ממנה (כט) או שעצם עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות (ל) דבראיה תלה רחמנא והא לא חזי לה:
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע, ובו ח' סעיפים
א. צואה (א) בעששית מותר (ב) לקרות (ג) כנגדה אף על פי שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסיא:
ב. צואה בגומא מניח (ד) סנדלו עליה וקורא דחשיבא כמכוסה וכיון שאין ריח רע מגיע לו מותר והוא (ה) שלא יהא סנדלו (ו) נוגע בה:
ג. [*] העבירו צואה (ז) לפניו אסור לקרות (ח) כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו (ט) דהוי כגרף של רעי:
ד. [*] היתה צואה על בשרו [*] ומכוסה (י) בבגדיו או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך (יא) חור ואינו מריח ריח רע יש (יב) מתירים לקרות ויש אוסרים ויש אומרים שלא התיר המתיר בצואה על בשרו אלא במקום שהיא נכסה מאליה בלא מלבוש (יג) כגון אצילי ידיו ונכון לעשות (יד) כדברי המחמיר . הגה: ושכבת זרע על בשרו (טו) דינו כצואה (מהרי"ל הלכות יום כיפור):
ה. צואה (טז) בפי טבעת אפילו היא מכוסה (יז) אסור לקרות (יח) לדברי הכל אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית (יט) כשהוא יושב :
ו. היה לפניו (כ) מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה והוא שיהא (כא) הרוק עבה ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלה:
ז. [*] ספק אם צואה בבית (כב) מותר לקרות (כג) דחזקת בית שאין בו צואה ספק אם צואה באשפה אסור משום (כד) דחזקת אשפה שיש בה צואה אבל (כה) [*] ספק מי רגלים (כו) אפילו באשפה מותר משום דלא אסרה תורה לקרות (כז) כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן ובספיקן לא גזרו:
ח. [*] קרא (כח) במקום שראוי להסתפק בצואה (כט) ומצאה אחר כך (ל) [*] צריך לחזור (לא) ולקרות אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו (לב) (לג) אין צריך לחזור ולקרות ומי רגלים אפילו מצאן במקום שראוי להסתפק אין צריך לחזור ולקרות:
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים, ובו ב' סעיפים
א. [*] אסור לקרות (א) כנגד מי רגלים (ב) עד שיטיל לתוכן (ג) רביעית מים ואז מותר ולא שנא (ד) על גבי קרקע לא שנא בכלי ובלבד שלא יהא עביט (ה) המיוחד להם (ודין עביט עיין לקמן סימן פ"ז). לא שנא היו (ו) הם בכלי תחלה ונותן עליהם מים לא שנא היו המים בכלי תחלה:
ב. [*] רביעית שאמרו למי רגלים של (ז) פעם אחת ולשל שני פעמים (ח) שתי רביעיות ולשל שלש שלשה. (הגה:
וכן לעולם):
סימן עח - מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה, ובו סעיף אחד
א. (א) [*] היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו (ב) המים וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח כיון שהם מכוסים (ג) בבגדו . ואם נפלו מי רגלים בארץ (ד) [*] מרחיק מהם ד' (ה) אמות . הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פרק ב' או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר"י פרק ב' דברכות). ואפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש (ו) [*] וכן עיקר וכמו שכתבתי (ז) לעיל סימן ס"ה , ומשערין לפי הקורא:
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה, ובו ט' סעיפים
א. היתה (א) צואת אדם מאחריו צריך להרחיק (ב) [*] ד' אמות ממקום שכלה הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח [*] ומלפניו צריך להרחיק (ג) [*] מלא עיניו (ד) אפילו בלילה [*] או שהוא סומא (תשובת הרשב"א סימן קס"ה ובית יוסף בשם הר"י) שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום ואם הוא מצדו (ה) דינו כמלאחריו . הגה: שליח ציבור המתפלל וצואה בבית הכנסת או בבית שמתפלל שם אפילו הוא לאחריו בכל הבית צריך לשתוק (ו) [*] עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים (ז) ידי חובתן (ח) ואי אפשר שלא יהא מן הקהל [*] בתוך (ט) ד' אמות של הצואה (הגהות מרדכי החדשים פרק תפלת השחר). ועיין לקמן סוף סימן צ' (ועיין לקמן סימן פ"ז בדין צואה בבית):
ב. (י) היתה (יא) במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה או שהיתה בבית אחד והוא (יב) בבית אחר אפילו הפתח פתוח ויושב (יג) בצדה ורואה אותה אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש להרא"ש [*] אבל להרשב"א (יד) [*] דוקא כשאינו (טו) רואה [*] אותה . (טז) ואם יש לה ריח (יז) [*] לא מהני הפסקה (יח) [*] ולא שינוי רשות . ויש אומרים דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה הכי נמי מועלת לריח רע (יט) שלה :
ג. חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והגדולה עודפת עליה מן הצדדים קטנה לא חשיבא כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במלואה לגדולה אבל הגדולה כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה חשיבא כבית בפני עצמה הלכך אם צואה בגדולה אסור לקרות בקטנה עד [*] שירחיק (כ) כשיעור ואם צואה בקטנה מותר לקרות בגדולה בלא הרחקה (כא) [*] אם אין מגיע לו ריח רע:
ד. צואת כלב וחזיר [*] אם נתן בהם עורות מרחיקים מהם כמו מצואת אדם ואם לאו דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע (כב) [*] ואם יש בהם (כג) ריח רע [*] דינם (כד) כצואת אדם :
ה. (כה) [*] צואת חמור הרכה לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבלה מסרחת דינם כצואת אדם וההולך בדרך אף על פי שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר יש אומרים שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים. הגה: במקום דשכיחי חמורים:
ו. [*] בירושלמי אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים (כו) אדומה :
ז. צואת תרנגולים (כז) ההולכים בבית דינה כצואת בהמה חיה ועוף אבל (כח) [*] הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם:
ח. אסור לקרות כנגד אשפה (כט) [*] שריחה רע :
ט. יצא ממנו ריח מלמטה אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח ואם יצא מחבירו (ל) מותר בדברי תורה משום דאי אפשר שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה אבל (לא) לקרות קריאת שמע (לב) אסור עד שיכלה הריח:
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח, ובו סעיף אחד
א. מי (א) שברי לו (ב) שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפלה [*] מוטב שיעבור (ג) זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע. הגה: (ד) ומברך עליהם (טור):
סימן פא - דין צואת קטן, ובו ב' סעיפים
א. (א) [*] href="05_sh_beur.html#HtmpBeur533_L2">[*] קטן שהגיע (ב) לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית (ג) דגן בכדי שיוכל (ד) גדול לאכול אכילת פרס (ה) מרחיקין מצואתו (ו) או ממימי רגליו :
ב. (ז) היה קורא (ח) וראה צואה (ט) כנגדו ילך כדי (י) שיזרקנה מאחריו (יא) ארבע אמות ואם אי אפשר כגון שיש (יב) לפניו נהר או דבר אחר המעכב ילך כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות ואין צריך לחזור אלא (יג) למקום שפסק ולהר"ר יונה אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה צריך לחזור לראש. (ועיין לעיל סימן ע"ו סעיף ח'):
סימן פב - דין צואה יבשה, ובו ב' סעיפים
א. צואה יבשה כל כך שאם יזרקנה (א) תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה והוא שלא יהיה בה ריח רע. הגה: [*] ויש אומרים דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה, [*] וכן עיקר (רש"י והרא"ש פרק מי שמתו) (טור):
ב. מי רגלים שנבלעו (ב) בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדם, ]הגה:[ ויש אומרים דאינו אסור רק בטופח על מנת (ג) להטפיח (ד) ויש לסמוך על זה:
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע, ובו ה' סעיפים
א. (א) אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן אפילו (ב) פינו ממנו הצואה [*] ויראה לי דהיינו (ג) כשאין לו (ד) מחיצות [*] אבל אם יש לו מחיצות אף על פי שיש בו צואה קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם (ה) [*] אין מגיע לו ריח רע:
ב. [*] הזמינו לבית הכסא (ו) ועדיין לא נשתמשו בו מותר (ז) לקרות (ח) כנגדו אבל (ט) לא בתוכו :
ג. אמר בית זה יהא לבית הכסא ואמר על בית אחר וגם זה דינם שוה. ואם אמר על השני ובית זה ולא אמר וגם זה הרי השני (י) ספק אם הזמינו לכך אם לאו לפיכך אין קורין בו לכתחלה ואם קרא בו יצא:
ד. בית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדים מיד לגומא (יא) כסתום דמי ו [*] מותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא. הגה: (יב) אבל אם משתינין בהם לפעמים אסור להרהר בהם בדברי תורה כל שכן לקרות קריאת שמע (הגהות מיימוני):
ה. [*] בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו מותר לקרות (יג) קריאת שמע כנגדו כיון שאין הצואה על הנקב וגם [*] אין הגרף תחת הנקב ועוד שהנקב תמיד מכוסה בדף. ( [*] וכל מי שקורא במקום שאין קורין (יד) חוזר וקורא ) (מיימוני פרק ג'):
סימן פד - אם מותר לקרות במרחץ, ובו סעיף אחד
א. מרחץ חדש (א) שלא רחצו בו (ב) מותר לקרות בו [*] ובישן בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים מותר ובאמצעי שקצת העומדין שם לבושים (ג) וקצת ערומים יש שם שאילת שלום (ד) אבל לא קריאת שמע ותפלה. הגה: ומותר (ה) להרהר שם בדברי תורה (ר"ן בפרק קמא דשבת ופרק כל הצלמים). [*] ובפנימי שכולם עומדים שם ערומים (ו) אפילו שאלת שלום אסור. (ואסור (ז) לענות אמן בבית המרחץ) (ר"ן פרק כירה):
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע, ובו ב' סעיפים
א. לא ילך אדם במבואות המטונפות (א) ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק (ב) כשיגיע למבוי המטונף וכשיצא משם אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: ויש אומרים שחוזר לראש (ג) וכן עיקר (ועיין לעיל סימן ס"ה):
ב. (ד) אפילו להרהר (ה) בדברי תורה (ו) אסור (ז) בבית הכסא (ח) ובבית המרחץ ומקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. הגה: ואפילו הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פרק כירה ובית יוסף בשם אורחות חיים). דברים של חול מותר לאמרם שם (ט) בלשון הקדש . וכן הכנויים כגון רחום (י) נאמן וכיוצא בהם (יא) מותר לאמרם שם אבל השמות (יב) שאינם נמחקין אסור להזכירם שם [*] ואם נזדמן לו שם (יג) להפריש מדבר האסור מפריש ואפילו בלשון הקודש (יד) ובענייני קודש . הגה: (טו) ובמקום שמותר להרהר בו בדברי תורה מותר (טז) לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר (ר"ן פרק קמא דשבת ובפרק כל הצלמים):
סימן פו - שצריך להרחיק מן מים סרוחים, ובו סעיף אחד
א. (א) מים סרוחים (ב) או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם (ג) כמו מן הצואה:
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי, ובו ג' סעיפים
א. (א) [*] גרף של רעי ועביט (ב) של מי רגלים של חרס או של עץ צריך להרחיק מהם (ג) כמו מצואה אפילו הטיל בהם מים [*] אבל אם הן של מתכת או (ד) של זכוכית או של חרס (ה) מצופה מותר אם הם רחוצים (ו) יפה :
ב. גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו (ז) יש מתירין (ח) ויש אוסרין והלכה כדברי האוסרים:
ג. [*] מותר לקרות קריאת שמע בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט כיון (ט) שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט [*] וכן אם כפה עליהם (י) כלי אף על פי שהם עמו בבית הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדו:
סימן פח - בעל קרי מותר בקריאת שמע, ובו סעיף אחד
א. כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה עד שיטבול (א) כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין (ב) ואחר כך בטלו (ג) אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין [*] וכן פשט (ד) המנהג . הגה: יש שכתבו שאין לאשה (ה) נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת (ו) או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פרק ד'). ויש אומרים שמותרת בכל וכן עיקר (רש"י הלכות נדה). (ז) אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר ואפילו במקום שנהגו להחמיר בימים (ח) נוראים וכהאי גוונא שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י סימן קל"ב):