סימן פט - הלכות תפלה וזמנה, ובו ח' סעיפים
סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך, ובו כ''ז סעיפים
סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה, ובו ו' סעיפים
סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה, ובו י' סעיפים
סימן צג - קודם שיתפלל צריך לשהות, ובו ד' סעיפים
סימן צד - צריך לכוין נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או היושב בספינה, ובו ט' סעיפים
סימן צה - כיון אבריו בשעת תפלה, ובו ד' סעיפים
סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכוין, ובו ב' סעיפים
סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה, ובו ה' סעיפים
סימן צח - צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו, ובו ה' סעיפים
סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה, ובו ג' סעיפים
סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר, ובו סעיף אחד
סימן קא - שצריך לכוין בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון, ובו ד' סעיפים
סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל, ובו ה' סעיפים
סימן קג - מי שנזדמן לו ריח בתפלתו או עטוש, ובו ג' סעיפים
סימן קד - שלא להפסיק בתפלה, ובו ח' סעיפים
סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות, ובו סעיף אחד
סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה, ובו ב' סעיפים
סימן קז - המסופק אם התפלל, ודין תפלת נדבה, ובו ד' סעיפים
סימן קח - מי שלא התפלל לסיבת טעות, או אונס או במזיד, ובו י''ב סעיפים
סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הציבור, ובו ג' סעיפים
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש, ובו ח' סעיפים
סימן קיא - דין סמיכות גאולה לתפלה, ובו ג' סעיפים
סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות, ובו ב' סעיפים
סימן קיג - דיני הכריעות בשמונה עשרה ברכות, ובו ט' סעיפים
סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל, ובו ט' סעיפים
סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן, ובו סעיף אחד
סימן קטז - פירוש ברכת רפאנו, ובו סעיף אחד
סימן קיז - דיני ברכת השנים, ובו ח' סעיפים
סימן קיח - חתימת ברכת השיבה, ובו סעיף אחד
סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות, ובו ד' סעיפים
סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה, ובו סעיף אחד
סימן קכא - דיני מודים, ובו ג' סעיפים
סימן קכב - דינים השייכין בין שמונה עשרה ליהיו לרצון, ובו ג' סעיפים
סימן קכג - דינים הכריעות בסיום שמונה עשרה ברכות, ובו ו' סעיפים
סימן קכד - דין הנהגת שליח ציבור בשמונה עשרה ברכות, ודין עניית אמן, ובו י''ב סעיפים
סימן קכה - דיני קדושה, ובו ב' סעיפים
סימן קכו - דין שליח ציבור שטעה, ובו ד' סעיפים
סימן קכז - דין מודים דרבנן, ובו ב' סעיפים

הלכות תפלה




סימן פט - הלכות תפלה וזמנה, ובו ח' סעיפים

א.  זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל (א) עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש [*] ואם התפלל משעלה (ב) עמוד השחר והאיר (ג) פני המזרח (ד) [*] יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש (ה) היום ואם טעה (ו) או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא. הגה: (ז) [*] ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (בית יוסף בשם הרשב"א פרק תפלת השחר). ועיין לקמן ריש סימן ק"ח:

ב.  כיון שהגיע (ח) זמן תפלה אסור לאדם (ט) להקדים (י) לפתח חבירו ליתן לו שלום משום (יא) דשמו של הקב"ה שלום אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב [*] ואפילו זה אינו מותר אלא (יב) כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה אפילו זה הלשון אסור וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו (יג) ויש אומרים דכריעה אסורה אפילו בלא משכים לפתחו ואם התחיל לברך הברכות (אחר כך) (יד) אין לחוש כל כך ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך מותר ליתן לו שלום ויש אומרים שאפילו (טו) במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב (טז) כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל:

ג.  אסור לו (יז) להתעסק (יח) בצרכיו או (יט) לילך לדרך (כ) עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה (ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר בזה) (תרומת הדשן סימן י"ח) (כא) [*] ולא לאכול ולא לשתות אבל (כב) מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין (כג) בשבת ויום טוב [*] וכן אוכלים ומשקין לרפואה (כד) מותר :

ד.  [*] הצמא (כה) והרעב הרי הם בכלל החולים אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אם רצה אל יתפלל עד שיאכל (כו) וישתה :

ה.  ואם (כז) התחיל לאכול קודם עלות השחר (כח) [*] צריך להפסיק (כט) [*] ויש אומרים שאין צריך להפסיק:

ו.  אפילו (ל) ללמוד אסור (לא) משיגיע זמן תפלה והיינו מי שרגיל להתפלל (לב) בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דלמא (לג) מטריד בגירסיה (לד) ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר ואם הוא (לה) מלמד לאחרים אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת מותר כיון שהשעה עוברת דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכל ללמוד (עיין לקמן סימן ק"ו):

ז.  מותר (לו) להסתפר וליכנס למרחץ שלא גזרו אלא סמוך למנחה (לז) שהוא דבר המצוי:

ח.  [*] בשעת הדחק כגון (לח) שצריך להשכים לדרך (לט) יכול להתפלל (מ) משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה ( (מא) אם אפשר לו לקרות קריאת שמע על הדרך דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סימן נ"ח) (בית יוסף בשם הרשב"א). ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה (מב) הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה:




סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך, ובו כ''ז סעיפים

א.  המתפלל לא יעמוד על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ((א) ואפילו (ב) אינן גבוהין ג' ) (בית יוסף בשם מהרי"א), (ג) ולא על גבי מקום גבוה אלא אם כן היה (ד) זקן או חולה או שהיה כוונתו (ה) להשמיע לצבור :

ב.  שיעור (ו) מקום גבוה שאמרו ג' טפחים היה גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו וכן אם היה (ז) מוקף מחיצות אף על פי שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל בו שאין גובהו ניכר כיון שחלק רשות:

ג.  האומנין שעושין מלאכה לבעל הבית יכולין להתפלל בראש הזית ובראש התאנה ואין בזה משום לא יעמוד על גבי מקום גבוה ויתפלל דכיון שעלו לעשות מלאכתם הוי כמו שעלה לעלייה ובשאר אילנות צריכים לירד והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפללו שם אבל שאר אילנות דליכא ביטול ירדו ובעל הבית אפילו מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו ואם הקילו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה לא הקילו אצל בעל הבית:

ד.  צריך לפתוח פתחים (ח) או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן וטוב שיהיה בבית הכנסת (ט) י"ב חלונות :

ה.  (י) לא יתפלל (יא) במקום פרוץ (יב) כמו בשדה מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר:

ו.  (יג) ולא בחורבה (יד) מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים:

ז.  ולא (טו) אחורי בית הכנסת אם אינו מחזיר פניו לבית הכנסת ואחורי בית הכנסת הוא הצד שהפתח פתוח בו והוא הפך הצד שפונים אליו (טז) הקהל כשמתפללים. ויש מפרשים (יז) בהפך . וראוי לחוש לדברי (יח) שניהם וגם כשמתפלל (יט) בשאר צדדים חוץ לבית הכנסת יש להחמיר (כ) שיחזיר פניו (כא) לבית הכנסת . וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לבית הכנסת אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לבית הכנסת פניו כנגד ארץ ישראל כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל בית הכנסת מותר שאינו ניכר שמחזיר פניו מבית הכנסת:

ח.  אסור לעבור חוץ לבית הכנסת (כב) בצד שהפתח פתוח בו בשעה (כג) שהצבור מתפללים מפני שנראה ככופר כיון שאינו נכנס להתפלל ואם נושא משאוי (כד) או שלבוש תפלין (כה) או שיש בית הכנסת אחר בעיר או שיש לבית הכנסת זה פתח אחר ( (כו) או שרוכב על הבהמה) מותר:

ט.  ישתדל אדם (כז) להתפלל בבית הכנסת (כח) עם הצבור ואם הוא (כט) אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת (ל) יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מכל מקום (לא) יתפללו שחרית וערבית (לב) בזמן שהצבור מתפללים. סמ"ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הצבור והוא מתפלל ביחיד (לג) אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת:

י.  כשעומד (לד) עם הצבור אסור לו (לה) להקדים תפלתו לתפלת צבור אלא אם כן (לו) השעה עוברת ואין הצבור מתפללין לפי שמאריכין בפיוטים או לסבה אחרת. (אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים והתחינות עם הצבור ולא יפרוש מן הצבור אפילו לעסוק בדברי תורה. ועיין לעיל סימן מ"ח):

יא.  מי (לז) שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל (לח) נקרא (לט) שכן רע וגורם גלות לו ולבניו:

יב.  (מ) מצוה (מא) לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה אפילו (מב) בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה אבל כשיצא מבית הכנסת (מג) אסור לרוץ :

יג.  מותר (מד) לרוק בבית הכנסת (מה) ודורסו ברגליו או (מו) מכסהו בגמי :

יד.  ישכים אדם לבית הכנסת (מז) כדי שימנה עם היו"ד הראשונים:

טו.  אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבית הכנסת שבשדות או אפילו בבית הכנסת שבעיר אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה) חייב חבירו (מח) להמתין לו עד שיסיים תפלתו כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפילו ביום ובבית הכנסת שלנו שהם בעיר) (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פרק קמא דברכות). ואם מאריך בבקשות ותחנונים אינו חייב להמתין לו:

טז.  ההולך בדרך והגיע לעיר (מט) ורוצה ללון בה (נ) אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי' צריך (נא) לילך שם (נב) ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי':

יז.  יש מי שאומר שמכל שכן שלא ישכים אדם (נג) לילך מעיר שמתפללים בה בי' אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול (נד) ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה:

יח.  בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת (נה) והוא שיתפלל בי' . הגה: ויש אומרים דאפילו בלא י' עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו, ודוקא מי שתורתו אומנתו (נו) ואינו מתבטל בלאו הכי (הר"י פרק קמא דברכות). ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן (נז) שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבית הכנסת (תשובת הרא"ש כלל ד' והטור). וכל שכן שלא יעסוק בתורה בבית הכנסת (נח) בזמן שהצבור אומרים סליחות ותחנות (הגהות אלפסי החדשים):

יט.  (נט) יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל אלא גם בבית הכנסת שקבוע בה צריך שיהיה לו (ס) מקום קבוע :

כ.  יכנס (סא) שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל. יש מפרשים שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים שלא ישב אצל הפתח שנראה כמשאוי ישיבת בית הכנסת ולפי זה אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום ויש מפרשים שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום ויש מפרשים שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא (סב) ישהה שיעור שני פתחים ונכון לחוש לכל הפירושים:

כא.  צריך (סג) שלא יהא דבר חוצץ (סד) בינו ובין הקיר ודבר קבוע כגון ארון (סה) ותיבה אינם חוצצים (ולא חשיב מחיצה (סו) רק בדבר גדול שגבהו י' (סז) ורחבו ד' אבל דבר קטן (סח) לא חשיב הפסק ) (אבודרהם ואורחות חיים בשם הראב"ד). וכן בעלי חיים אינם חוצצים אפילו אדם אינו חוצץ. הגה: ולי נראה דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו חוצץ וכן נראה סברת הפוסקים ואפשר דנפל טעות בספרים:

כב.  ויש מי שאומר (סט) שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם וטוב לחוש לדבריו:

כג.  הבגדים המצויירים אף על פי שאינם בולטות (ע) אין נכון להתפלל כנגדם ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר יעלים עיניו. הגה: ולכן אסור גם כן לצייר (עא) ציורים בספרים שמתפללין בהם שלא תתבטל הכוונה (מרדכי ריש פרק כל הצלמים). אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תפלות (עב) אפילו לישב עליהם בבית הכנסת אסור (תשובת הרא"ש סימן ב' כלל ה'):

כד.  לא יתפלל (עג) בצד רבו (עד) ולא אחורי רבו (עה) ולא לפניו (יש אומרים דכל זה לא מיירי אלא להתפלל ביחיד אבל בצבור אם כך הוא סדר ישיבתו (עו) אין לחוש אם מתפלל לפניו או אחריו) (בית יוסף בשם מהרי"א ואוהל מועד) ([*] ואף על פי (עז) שטוב להחמיר (עח) המנהג להקל ). אם הרחיק (עט) ד' אמות מותר . ( (פ) ועיין ביורה דעה סימן רמ"ב סעיף ט"ז):

כה.  תלמיד חבר מותר להתפלל (פא) אחורי רבו :

כו.  כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללים בו וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך (פב) מרחיקים לתפלה :

כז.  היה עומד (פג) בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת (פד) ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו. הגה: (פה) ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק שמא ישהה כדי לגמור את כולה (פו) ויצטרך לחזור לראש (בית יוסף בשם רוקח סימן רכ"ד ועיין לעיל סימן ע"ט):




סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה, ובו ו' סעיפים

א.  היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל (א) עד (ב) שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה (ג) [*] הואיל וכסה ערותו והתפלל [*] יצא:

ב.  (ד) [*] צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפילו יש לו (ה) אבנט שאין לבו רואה את הערוה (ו) משום הכון אבל (ז) שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו (ח) מכנסיים . הגה: ואין לבו רואה את הערוה (ר"ן פרק קמא דשבת והרא"ש פרק הרואה והגהות מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה):

ג.  יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה [*] ויש אומרים שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת (ט) בגלוי הראש:

ד.  כובעים (קאפיל"ה בלע"ז) הקלועים מקש חשיבא כסוי אבל הנחת יד על הראש (י) לא חשיבא כסוי ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי:

ה.  לא יעמוד (יא) באפונדתו (טאסק"ה בלע"ז) ולא בראש (יב) מגולה ולא ברגלים (יג) מגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים:

ו.  דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים. הגה: ובעת זעם יש לחבק הידים בשעת התפלה כעבדא קמיה מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים ולהתפלל (טור):




סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה, ובו י' סעיפים

א.  [*] היה צריך לנקביו (א) אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה (ב) [*] וצריך לחזור ולהתפלל, והני מילי שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור (ג) הילוך פרסה אבל אם (ד) יכול להעמיד עצמו [*] שיעור פרסה יצא בדיעבד (ה) [*] אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. הגה: וכל הנצרך לנקביו אסור (ו) [*] אפילו בדברי תורה כל זמן (ז) שגופו משוקץ מן הנקבים (הגהות מיימוני פרק ד' מהלכות תפלה):

ב.  אם (ח) [*] באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה [*] יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ואם (ט) בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים [*] קורא כדרכו. הגה: ודוקא (י) שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו (יא) [*] אבל בלאו הכי [*] יותר טוב להפסיק (תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר, ותרומת הדשן סימן ט"ז פסק דאסור ו [*] צריך לחלק כך). (יב) ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה:

ג.  צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו:

ד.  צריך (יג) לרחוץ ידיו (יד) במים אם יש לו ואם אין לו (טו) צריך (טז) לחזור אחריהם עד פרסה והני מילי כשהוא (יז) הולך בדרך והמים נמצאים לפניו [*] אבל אם צריך לחזור (יח) לאחוריו למקום מים (יט) עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר ואם מתירא שיעבור (כ) זמן התפלה (כא) ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי (ועיין לקמן (כב) סימן רל"ג ):

ה.  רחץ ידיו שחרית (כג) [*] והסיח דעתו (כד) צריכים נטילה (כה) לתפלה אם יש לו מים אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך [*] ואם אין לו מים מזומנים (כו) אין צריך לחזור וליטול. הגה: ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך וכדלעיל סימן ו':

ו.  (כז) העומד בתפלה (כח) ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל:

ז.  מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש. הגה: [*] ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה (כט) או עוסק בתורה (כל בו). וכן בצואת (ל) האוזן והאף כי אם על ידי בגד (מהרי"ל):

ח.  (לא) המשתין לא יתפלל עד (לב) שישהא (לג) כדי הילוך ד' אמות משום ניצוצות והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הילוך ד' אמות שכל ד' אמות תפלתו שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפוותיה:

ט.  [*] הרוקק לא יתפלל עד שישהא ד' אמות. המתפלל לא ירוק עד שישהא ד' אמות ודוקא (לד) לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר ( (לה) [*] ועיין לעיל סימן צ"ז ):

י.  טוב ליתן צדקה קודם (לו) תפלה :




סימן צג - קודם שיתפלל צריך לשהות, ובו ד' סעיפים

א.  ישהה (א) שעה אחת קודם שיקום להתפלל כדי (ב) שיכוין לבו למקום ושעה אחת אחר התפלה שלא תהא נראית עליו כמשאוי שממהר לצאת ממנה:

ב.  לא יעמוד להתפלל אלא (ג) באימה והכנעה (ד) לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו:

ג.  אין עומדים להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה (ה) פסוקה . הגה: והיינו נמי כמו מתוך שמחה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב (טור):

ד.  העוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה דמי פירוש (ו) (ז) לענין לעמוד מתוכו (ח) להתפלל שגם זו שמחה היא לו שעוסק בצרכי צבור ויש מפרשים דהיינו לענין דאינו צריך לפסוק להתפלל:




סימן צד - צריך לכוין נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או היושב בספינה, ובו ט' סעיפים

א.  בקומו להתפלל אם [*] היה עומד (א) בחוץ לארץ יחזיר פניו (ב) כנגד ארץ ישראל (ג) ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו (ד) כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בירושלים יחזיר (ה) פניו למקדש ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים היה עומד (ו) אחורי הכפורת מחזיר (ז) פניו לכפורת :

ב.  אם מתפלל (ח) לרוח משאר רוחות יצדד פניו לצד ארץ ישראל אם הוא בחוץ לארץ ולירושלים אם הוא בארץ ישראל ולמקדש אם הוא בירושלים. הגה: (ט) ואנו שמחזירין (י) פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל ונמצא פנינו לארץ ישראל (טור וסמ"ג). [*] אין עושין מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש כי זהו דרך המינים רק מכוונים (יא) נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים). ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים מכל מקום (יב) יצדד פניו למזרח:

ג.  [*] מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים:

ד.  [*] היה רוכב על החמור אין צריך לירד ולהתפלל אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו אלא מתפלל (יג) דרך הילוכו וכן אם היה בספינה או על גבי קרון (יד) אם יוכל לעמוד עומד (טו) ואם לאו יושב במקומו ומתפלל או אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים אפילו שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו (טז) ויישוב דעתו ויש מחמירין (יז) לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה:

ה.  היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג' פסיעות. הגה: אף על פי שיושב (יח) בכל התפלה מכל מקום אם אפשר לו לעמוד יעמוד כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן (בית יוסף בשם אורחות חיים). ואם אי אפשר לו כגון שרוכב על הבהמה (יט) יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים סוף פרק תפלת השחר):

ו.  (כ) חולה מתפלל אפילו שוכב על צידו והוא שיכול לכוין דעתו (ואם אי אפשר לו להתפלל מכל מקום (כא) יהרהר בלבו שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם) (בית יוסף בשם אורחות חיים ופסיקתא):

ז.  מי שהיו לו אנסים מכאן ומכאן ומתירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואף על פי שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה יושב ומתפלל וכורע:

ח.  יש ליזהר (כב) שלא לסמוך עצמו (כג) לעמוד או לחבירו (כד) בשעת תפלה :

ט.  מי שהוכרח להתפלל (כה) מיושב (כו) כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד (כז) ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק (כח) מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל (כט) במלון של עובדי כוכבים (ל) שלא יבלבלוהו בני הבית אבל אם אי אפשר לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סימן ה'):




סימן צה - כיון אבריו בשעת תפלה, ובו ד' סעיפים

א.  (א) יכוין רגליו זה אצל זה בכיון כאלו אינם אלא אחת (ב) להדמות למלאכים דכתיב בהן ורגליהם רגל ישרה כלומר רגליהם נראים כרגל אחד. (יש אומרים כשעומד להתפלל (ג) ילך לפניו ג' פסיעות דרך קרוב והגשה לדבר שצריך לעשות) (רוקח):

ב.  [*] צריך שיכוף ראשו מעט (ד) שיהיו עיניו (ה) למטה לארץ ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש וב (ו) לבו יכוין למעלה לשמים:

ג.  מניח ידיו על לבו כפותין (פירוש כקשורין) הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו (ז) באימה ביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא. (ועיין לקמן ריש סימן צ"ז):

ד.  טוב לכוין רגליו (ח) גם בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור:




סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכוין, ובו ב' סעיפים

א.  (א) כשהוא מתפלל (ב) לא יאחוז בידו תפילין (ג) ולא ספר מכתבי הקודש ולא (ד) קערה מלאה ולא סכין (ה) ומעות וככר (ו) מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו. ולולב בזמנו (ז) מותר לאחוז בידו כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו:

ב.  מותר לאחוז מחזור תפלות בידו בשעה שמתפלל הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד. הגה: ומכל מקום אם לא היה בידו קודם שהתחיל (ח) לא יחזיר אחריו בתפלה ליטלו אלא אם כן היה במקום מיוחד שהוא מוכן אז מותר ליטלו אפילו בתוך התפלה כדי (ט) להתפלל מתוכו (הר"י פרק מי שמתו):




סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה, ובו ה' סעיפים

א.  לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו, רייטי"ר בלע"ז). ולא יפהק (פותח פיו להוציא רוח הפה) ואם צריך (א) לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו. (ויזהר שלא יניח ידו על (ב) סנטרו בשעת התפלה דהוי דרך גסות הרוח) (טור והרי"ף):

ב.  אסור לו (ג) לרוק ואם (ד) אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו בענין (ה) שלא יהא נראה ואם הוא אסטניס (פירוש, שאינו יכול לראות דבר מאוס) (ו) ואינו יכול להבליעו בכסותו (ז) זורקו לאחוריו . ואם אי אפשר לזורקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו (ח) וכל שכן לפניו דאסור (הר"י פרק מי שמתו). והא דלקמן בריש סימן קכ"ג שהופך פנ (ט) יו לצד שמאל תחלה שהוא ימין של הקב"ה יש לומר דהטעם כיון שמעולם לא ירדה השכינה למטה מי' אם כן אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת תפלה אבל כשפוסע שלשה פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפלתו (י) והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא כנגד ימינו של הקב"ה (בית יוסף בשם אביו):

ג.  אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה (יא) בידו . הגה: ודוקא בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקו בבית הכנסת (אור זרוע) (ועיין לעיל (יב) סימן ד' סעיף י"ח ):

ד.  אם נשמט טליתו ממקומו (יג) יכול למשמש בו ולהחזירו אבל אם נפל (יד) כולו (טו) אינו יכול לחזור ולהתעטף בו (טז) דהוי הפסק :

ה.  הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל ד' קבין מניחם (יז) על גבי קרקע ומתפלל:




סימן צח - צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו, ובו ה' סעיפים

א.  המתפלל צריך שיכוין בלבו (א) פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה (ב) ישתוק עד שתתבטל המחשבה וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (הר"י ריש פרק אין עומדין). ואסור לאדם לנשק (ג) בניו הקטנים בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (בנימין זאב סימן קס"ג ואגודה פרק כיצד מברכין):

ב.  לא יתפלל במקום שיש דבר (ד) שמבטל כוונתו ולא (ה) בשעה המבטלת כוונתו (טור בשם ר"מ מרוטנברג והגהות מיימוני פרק ד' מהלכות תפלה). (ו) ועכשיו (ז) אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה:

ג.  [*] יתפלל דרך תחנונים כרש (ח) המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו (ט) כמשא ומבקש ליפטר ממנה:

ד.  התפלה היא במקום הקרבן ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ומעומד דומיא דעבודה וקביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו. ושלא יחוץ דבר (י) בינו לקיר דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לקיר וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומכל מקום טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות:

ה.  אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכוונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו) אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו:




סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה, ובו ג' סעיפים

א.  (א) שתה יין (ב) כדי רביעית (ג) אל יתפלל (ד) עד שיסיר יינו ואם שתה יותר אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו (ה) תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו. ואפילו אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה (ו) כדין שוגג . הגה: (ז) ודין קריאת שמע (ח) כדין תפלה (ט) אבל שאר ברכות (י) יכול לברך אף על פי (יא) שהוא שכור (מרדכי ריש פרק הדר, הגהות מיימוני פרק ד' מהלכות תפלה):

ב.  (יב) דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין והני מילי כששתה רביעית אבל אם שתה יותר כל שכן ששינה (יג) משכרתו ודרך טורדתו והני מילי במהלך ברגליו (יד) אבל רוכב ודאי דרך (טו) מפיגה היין :

ג.  כל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו. הגה: (טז) ולכן אין נזהרין ביינות שלנו שאין חזקין שמתפללין אף על פי ששתה רביעית ויותר (תרומת הדשן סימן מ"ב) וכל שכן אם מתפללים מתוך סידור שבידו (יז) שאין חוששין לשכרות מעט, כן נראה לי:




סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר, ובו סעיף אחד

א.  תפלות של מועדות (א) ושל ראש חודש צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל כדי שתהא שגורה בפיו. הגה: ויש אומרים דוקא (ב) כשמתפללים על פה אבל כשמתפללין (ג) מתוך הסידור מותר דהא רואה מה שמתפלל (וכן נוהגין) (בית יוסף בשם הר"ר מנוח):




סימן קא - שצריך לכוין בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון, ובו ד' סעיפים

א.  (א) [*] המתפלל צריך (ב) שיכוין בכל הברכות [*] ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות [*] יכוין (ג) באבות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל. הגה: (ד) [*] והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור (טור):

ב.  לא יתפלל [*] בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו (ה) ומשמיע לאזניו בלחש (ו) ולא ישמיע (ז) קולו [*] ואם אינו יכול לכוין (ח) בלחש מותר (ט) להגביה קולו והני מילי בינו לבין עצמו אבל (י) בצבור אסור [*] דאתי למטרד צבורא. הגה: ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי שילמדו ממנו בני ביתו מותר (טור):

ג.  יש אומרים שבראש השנה ויום כיפור מותר להשמיע קולם בתפלה (יא) אפילו בצבור . הגה: וכן נוהגין ומכל מקום יזהרו שלא להגביה קולם (יב) יותר מדאי (דרשות מהרי"ו):

ד.  [*] יכול להתפלל (יג) בכל לשון (יד) שירצה והני מילי בצבור אבל ביחיד לא יתפלל (טו) אלא בלשון הקודש ויש אומרים דהני מילי כששואל צרכיו כגון שהתפלל (טז) על חולה או על שום צער שיש לו בביתו אבל תפלה (יז) הקבועה לצבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון ויש אומרים (יח) דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון (יט) ארמי :




סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל, ובו ה' סעיפים

א.  (א) אסור לישב (ב) בתוך ד' אמות (ג) של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין ( (ד) ובין מלאחריו ) (תוספות ומרדכי ואשרי פרק אין עומדין) צריך להרחיק ד' אמות ואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות ואפילו (ה) בפרק איזהו מקומן אינו צריך להרחיק (ו) ויש מתיר (ז) בעוסק בתורה אף על פי שאינו מתקוני התפלות ויש מי שאומר דהני מילי מן הצד (ח) אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור (ט) אפילו עוסק בקריאת שמע:

ב.  יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל (י) חלוש (יא) מותר :

ג.  אם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו אינו צריך (יב) לקום שהרי זה (יג) בא בגבולו . (ומכל מקום (יד) מדת חסידות הוא לקום אפילו בכהאי גוונא) (בית יוסף בשם מהרי"א):

ד.  (טו) [*] אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות. ודווקא (טז) לפניהם (יז) אבל בצדיהם מותר (יח) לעבור ולעמוד :

ה.  אם השלים תפלתו והיה אדם אחר (יט) מתפלל אחריו אסור לפסוע (כ) ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל וצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר (כא) שכבר התחיל :




סימן קג - מי שנזדמן לו ריח בתפלתו או עטוש, ובו ג' סעיפים

א.  היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה ממתין עד שיכלה (א) הריח (ב) [*] וחוזר ומתפלל :

ב.  בקש לצאת ממנו רוח מלמטה ונצטער הרבה (ג) ואינו יכול להעמיד עצמו הולך (ד) אחוריו ארבע אמות ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח (ה) ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במותנו (ו) וחוזר למקומו וחוזר (ז) למקום שפסק . הגה: [*] ועיין לעיל (ח) סימן פ"ה. יש אומרים דכל זה מיירי כשמתפלל בביתו אבל כשמתפלל בצבור דהוי ליה ביוש גדול אין צריך להרחיק כלל לאחוריו (ט) וגם לא יאמר הרבון רק ממתין עד שיכלה ממנו הריח וכן נוהגין (תרומת הדשן סימן ט"ז):

ג.  (י) המתעטש בתפלתו מלמטה סימן רע לו מלמעלה סימן יפה לו:




סימן קד - שלא להפסיק בתפלה, ובו ח' סעיפים

א.  (א) לא יפסיק (ב) בתפלתו ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל מלך (ג) עובד גילולים אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו יקצר (ד) או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדיבור (ה) ואם אי אפשר לו יפסיק:

ב.  היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו יטה (ו) מן הדרך ולא יפסיק אבל (ז) [*] בענין אחר (ח) אין לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו אלא אם כן הוא (ט) בתחנונים שלאחר התפלה:

ג.  [*] ואפילו נחש כרוך על עקבו (י) [*] לא יפסיק (אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו) (הר"י ריש פרק אין עומדין). אבל עקרב פוסק לפי שהוא מועד יותר להזיק ונחש נמי אם ראה שהוא כעוס (יא) ומוכן להזיק פוסק:

ד.  אם ראה שור בא כנגדו פוסק שמרחיקין משור תם (פירוש תם שאינו רגיל להזיק) נ' אמות וממועד (פירוש שרגיל להזיק) מלא עיניו (יב) ואם שוורים שבמקום ההוא מוחזקים שאינם מזיקים אינו פוסק:

ה.  בכל מקום שפוסק (יג) אם שהה כדי לגמור את (יד) כולה (טו) חוזר (טז) לראש (יז) [*] ואם לאו (יח) חוזר לתחלת (יט) הברכה שפסק בה ואם פסק (כ) בג' ראשונות (כא) חוזר לראש ואם באחרונות חוזר לרצה:

ו.  הא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה (כב) בקורא משערינן (כג) אם שח (כד) בתפלה [*] דינו לענין חזרה (כה) כדין ההפסקות האמורות בסימן זה:

ז.  אינו פוסק לא (כו) לקדיש ולא לקדושה אלא (כז) ישתוק ויכוין למה שאומר שליח ציבור (כח) [*] ויהא כעונה . (היה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה (כט) אינו פוסק ) (תרומת הדשן סימן קפ"ה):

ח.  (ל) אחר שסיים שמונה עשרה ברכות קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה וקדיש וברכו (ועיין לקמן סימן קכ"ב):




סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות, ובו סעיף אחד

א.  המתפלל (א) שתי תפלות זו אחר זו צריך (ב) להמתין (ג) בין זו לזו (ד) כדי הילוך ד' אמות כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה:




סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה, ובו ב' סעיפים

א.  כל הפטורים (א) מקריאת שמע פטורים מתפלה וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפלה חוץ מהמלוין את המת שאין למטה (ב) צורך בהם שאף על פי שהם חייבים בקריאת שמע פטורים (ג) מתפלה . ונשים ועבדים שאף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה מפני (ד) שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים (ה) לחנכם :

ב.  [*] מי שתורתו אומנתו (ו) כגון רבי שמעון בר יוחאי וחביריו מפסיק (ז) לקריאת שמע ולא לתפלה אבל אנו מפסיקים בין לקריאת שמע בין לתפלה. הגה: ( [*] ואם לומד לאחרים (ח) אינו פוסק כמו שנתבאר לעיל סימן פ"ט ומכל מקום פוסק וקורא (ט) פסוק ראשון של קריאת שמע ואם אין השעה עוברת ויש לו שהות עדיין להתפלל ולקרוא קריאת שמע (י) אינו פוסק כלל ) (בית יוסף בשם הר"ן):




סימן קז - המסופק אם התפלל, ודין תפלת נדבה, ובו ד' סעיפים

א.  [*] אם הוא מסופק (א) אם התפלל (ב) [*] חוזר ומתפלל ואינו [*] צריך לחדש שום דבר אבל אם ברי לו שהתפלל (ג) אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש [*] ועל ידי חידוש חוזר (ד) ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה חוץ (ה) מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה ובשבת ויום טוב אינו מתפלל תפלת נדבה (ו) כלל ואם התחיל להתפלל על דעת [*] שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל [*] פוסק אפילו באמצע ברכה (ז) אפילו יכול לחדש בה דבר:

ב.  חידוש זה שאמרנו הוא שיחדש דבר בכל ברכה (ח) מהאמצעיות מעין הברכה [*] ואם חדש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. הגה: ויש אומרים דלא מיקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן (טור בשם הרא"ש):

ג.  אין צבור מתפללין תפלת נדבה (ט) כלל :

ד.  (י) הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועות ליום:




סימן קח - מי שלא התפלל לסיבת טעות, או אונס או במזיד, ובו י''ב סעיפים

א.  (א) טעה (ב) [*] או נאנס (ג) ולא התפלל שחרית מתפלל (ד) מנחה (ה) שתים (ו) הראשונה מנחה והשניה לתשלומין (ז) [*] ואם היפך (ח) לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין (ט) וצריך לחזור ולהתפלל אותה וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין:

ב.  טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה ערבית והשניה לתשלומין טעה ולא התפלל ערבית מתפלל (י) שחרית שתים הראשונה שחרית והב' לתשלומין (יא) לאחר שאומר יוצר (יב) ושמונה עשרה ברכות (יג) יאמר אשרי ואחר כך יתפלל שמונה עשרה לתשלומי ערבית (וכן כשמתפלל ערבית שתים משום שלא התפלל מנחה יאמר אשרי (יד) בין תפלה לתפלה) (סמ"ק וריב"ש סימן ק"מ):

ג.  הא דמשלים התפלה שהפסיד דוקא (טו) בזמן תפלה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא:

ד.  אין תשלומין אלא לתפלה (טז) הסמוכה בלבד שאם טעה ולא התפלל שחרית (יז) ולא מנחה מתפלל ערבית שתים אחרונה לתשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין וכן בשאר תפלות:

ה.  אף על פי שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה ותפלות (אחרות) שהפסיד אין להם תשלומין (יח) אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר הרשות בידו (יט) ונכון לעשות כן:

ו.  עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה (כ) תשלומין :

ז.  (כא) הזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין אפילו בתפלה הסמוכה לה ואם רצה יתפלל אותה נדבה ואינו (כב) צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה:

ח.  מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור (כג) אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה [*] וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו (כד) שלא יבא לידי הפסד ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל וכן מי שהוא שכור ולא התפלל כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין. הגה: [*] מיהו לכתחלה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון (תרומת הדשן סימן ה'):

ט.  טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים (כה) של שבת הראשונה לערבית והשניה לתשלומין. הגה: והוא הדין אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש מתפלל של ראש חודש (כו) שתים [*] ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשנייה (כז) צריך לחזור ולהתפלל [*] אבל אם לא הזכיר בשתיהן או הזכיר בראשונה ולא בשנייה אין צריך לחזור (כל בו, חוץ ממה שכתב של ראש חודש שתים):

י.  טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת (שתים של חול) מבדיל בראשונה (כח) ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה (כט) לא עלתה לו (ל) ואם הבדיל בשתיהן או (לא) [*] לא הבדיל בשתיהן יצא:

יא.  טעה במנחה של שבת והתפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת מתפלל (לב) במוצאי שבת שתים ואינו מבדיל בשניה ויתפלל אותה (לג) בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר (לד) והוא הדין אם לא הזכיר (לה) יעלה ויבא במנחה (לו) של ראש חודש :

יב.  [*] הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה (לז) שלא בזמנה (לח) לא הוי הפסקה . הגה: מיהו אם נזכר שטעה פוסק אפילו באמצע הברכה (אור זרוע מסכת ברכות):




סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הציבור, ובו ג' סעיפים

א.  (א) [*] הנכנס לבית הכנסת ומצא (ב) צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע (ג) שליח ציבור לקדושה (ד) [*] או לקדיש יתפלל (ה) והוא הדין אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק מי שמתו ותרומת הדשן סימן י"א). ואם לאו אל יתפלל אם אין השעה עוברת ואם נכנס (ו) אחר קדושה אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע (ז) שליח ציבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל והוא הדין אם יכול להגיע למודים או לאחת מהברכות (ח) ששוחים בהם כשיגיע שליח צבור למודים יתפלל ואם צריך להתחיל (ט) כדי לסמוך גאולה לתפילה ונזדמן לו שמגיע שליח ציבור למודים כשהוא באחת מהברכות (באמצעה) (י) ישחה עמו אבל אם הוא בתחלתה או בסופה לא ישחה שאין שוחין בתחלת ברכה או בסופה אלא באבות ובהודאה:

ב.  [*] אם מתחיל להתפלל עם שליח ציבור כשיגיע עם שליח ציבור לנקדישך יאמר עמו (יא) מלה במלה כל הקדושה כמו שהוא אומר וכן יאמר עמו מלה במלה (יב) ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה (יג) וגם יכוין כשיגיע שליח ציבור למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך ולך נאה להודות כדי שישחה עם השליח ציבור במודים. הגה: (יד) [*] אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת או כדי לסמוך גאולה לתפילה דינא הכי (טור ודברי עצמו):

ג.  יחיד העומד בתפלה וכשיגיע למקום קדושה היו הצבור אומרים קדושה (טו) דסידרא אינו אומר קדוש עמהם [*] שאין הקדושות שוות ונראה דהוא הדין אם היו הצבור אומרים (טז) כתר שאינו אומר עמהם קדוש אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים דשומע כעונה. הגה: ויש אומרים דקדושת כתר דהיינו קדושת מוסף והיחיד מתפלל שחרית יוכל (יז) לומר עמהם דשניהם קדושת שמונה עשרה וקדושתן שוה וכן נראה לי עיקר (ולא פליג רשב"א אהגאונים שהביא בית יוסף):




סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש, ובו ח' סעיפים

א.  (א) בשעת הדחק כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד (ב) וירא שיפסיקוהו [*] או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה מתפלל אחר ג' ראשונות (ג) הביננו ואומר אחריה ג' אחרונות וצריך לאמרה (ד) מעומד וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור ולהתפלל (ה) [*] ואינו מתפלל (ו) הביננו (ז) בימות הגשמים ולא במוצאי שבת ויום טוב:

ב.  הפועלים שעושין מלאכה אצל בעל הבית אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן (ח) מתפללין שמונה עשרה (ט) אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם (י) ואם נותן להם שכר מתפללין (יא) הביננו [*] והאידנא אין דרך להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם (יב) שיתפללו שמונה עשרה:

ג.  [*] ההולך במקום גדודי (יג) חיה ולסטים מתפלל צרכי עמך מרובים וכו' ואינו צריך לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשיגיע לישוב ותתקרר דעתו (יד) חוזר ומתפלל תפלת שמונה עשרה ברכות. (ואם לא חזר להתפלל הוי כאלו שכח (טו) להתפלל לגמרי ונתבאר לעיל סימן ק"ח) (כן משמע בבית יוסף):

ד.  (טז) היוצא לדרך יתפלל, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו (יז) לשלום וכו' (יח) וצריך (יט) לאמרה (כ) בלשון רבים , (כא) ואם אפשר (כב) יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב (כג) אין צריך לירד :

ה.  אין לומר אותה אלא פעם אחת (כד) ביום אפילו (כה) אם ינוח בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו (כו) [*] צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת:

ו.  הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא (כז) לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה (כח) הסמוכה לחברתה :

ז.  אומר אותה אחר (כט) שהחזיק בדרך (ל) ואין [*] לאומרה אלא אם כן יש לו לילך (לא) פרסה (לב) אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך (ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י והר"י). ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע (לג) תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:

ח.  (לד) הנכנס לבית המדרש (לה) יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו' (לו) וביציאתו (לז) יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש:




סימן קיא - דין סמיכות גאולה לתפלה, ובו ג' סעיפים

א.  (א) צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק (ב) ביניהם (ג) אפילו באמן אחר גאל ישראל (ד) ולא בשום פסוק חוץ מה' שפתי תפתח. הגה: ויש אומרים שמותר לענות (ה) אמן על גאל ישראל (ו) וכן נוהגין (טור). ויש אומרים הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה היינו דוקא בחול או ביום טוב אבל בשבת אין צריך (פירוש דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה דכתיב יענך ה' ביום צרה וסמיך ליה יהיו לרצון אמרי פי וגו' וגואלי (ז) ושבת (ח) לאו זמן צרה ולעניות דעתי נראה דמה שאין כן ביום טוב הוא משום שהם ימי הדין כדתנן במשנה ב' פרק קמא דראש השנה בפסח על התבואה וכו') (הגהות אשירי פרק קמא דברכות וכל בו הלכות שבת ומהרי"ל הלכות יום טוב). [*] וטוב להחמיר אם לא במקום (ט) שצריך לכך (טור):

ב.  החזן כשמתחיל שמונה עשרה בקול רם (י) [*] חוזר ואומר ה' שפתי תפתח ופי יגיד וגו':

ג.  אם עד שלא קרא קריאת שמע מצא ציבור מתפללין לא יתפלל עמהם אלא (יא) קורא קריאת שמע ואחר כך יתפלל דמסמך גאולה לתפלה עדיף:




סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות, ובו ב' סעיפים

א.  (א) אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות ולא בג' אחרונות ודוקא צרכי יחיד אבל צרכי צבור (ב) שרי :

ב.  אין לומר פיוטים ולא קרובץ (פירוש קרובץ ליוצר) (ויש אומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים) בתפלה. הגה: (ג) ויש מתירין הואיל וצרכי רבים הם (הרא"ש והתוספות והר"י והר"ן ריש פרק בתרא דראש השנה והגהות מיימוני פרק י' וטור) וכן נוהגים בכל מקום (ד) לאמרם :




סימן קיג - דיני הכריעות בשמונה עשרה ברכות, ובו ט' סעיפים

א.  אלו ברכות ששוחין בהם באבות תחלה וסוף (א) ובהודאה תחלה וסוף [*] ואם בא לשחות [*] בסוף כל ברכה או בתחלתה מלמדין אותו (ב) שלא ישחה (ג) אבל באמצעיתן (ד) יכול לשחות :

ב.  הנוהגים לשחות (ה) בראש השנה ויום כיפור כשאומרים (ו) זכרנו ומי כמוך צריכים לזקוף כשמגיעים לסוף הברכה. הגה: ואף על גב דבאבות כורע בסוף הברכה מכל מקום צריך לזקוף מעט בסוף זכרנו כדי שיהא נראה שחוזר וכורע (ז) משום חיוב (דברי עצמו לפירוש הטור):

ג.  [*] הכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה או בולך לבדך אנחנו מודים או (ח) בהודאה דהלל וברכת המזון הרי זה (ט) מגונה (פירוש שאין לכרוע אלא במקום שתקנו חכמים):

ד.  [*] המתפלל צריך שיכרע עד (י) שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף אלא גם ראשו יכוף כאגמון:

ה.  ולא ישחה (יא) כל כך עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפקקו כיון שהרכין (פירוש שהשפיל) ראשו דיו מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו:

ו.  כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף [*] זוקף בנחת ראשו תחילה ואחר כך גופו שלא תהא עליו כמשאוי:

ז.  (יב) כשכורע כורע בברוך וכשזוקף (יג) זוקף בשם :

ח.  אדם ויש לו תמונת עבודת כוכבים (יד) בידו והגיע למקום ששוחין בו לא ישחה (טו) אף על פי שלבו לשמים:

ט.  אין להוסיף על תאריו של הקב"ה יותר מהאל הגדול הגבור והנורא ודוקא בתפלה מפני שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאדם אומר מעצמו לית לן בה ומכל מקום נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים:




סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל, ובו ט' סעיפים

א.  מתחילין לומר (א) בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם (ב) בתפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג ואין פוסקין (ג) עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח:

ב.  (ד) [*] אסור להזכיר הגשם עד שיכריז השליח ציבור. ( (ה) ויש אומרים שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש (ו) משיב הרוח וכו' כדי שהצבור יזכירו בתפלתן וכן נוהגין) (מרדכי ריש פרק קמא דתענית). הלכך (ז) אף אם הוא חולה או אנוס (ח) [*] לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור לפי שאסור להזכיר עד שיאמר שליח ציבור אבל אם יודע שהכריז שליח ציבור (ט) אף על פי שהוא לא שמע מזכיר ומטעם זה הבא לבית הכנסת והצבור התחילו להתפלל יתפלל ויזכיר אף על פי שהוא לא שמע משליח ציבור:

ג.  אם אמר (י) משיב הרוח (בימות החמה) או לא אמרו בימות הגשמים (יא) אין מחזירין (יב) אותו וכן בטל אם הזכירו בימות הגשמים או (יג) לא הזכירו בימות החמה אין מחזירין אותו. הגה: ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל לא בימות החמה (יד) ולא בימות הגשמים רק אומרים בימות החמה ורב להושיע מכלכל חיים וכו' (טור). יש אומרים ששליח ציבור פוסק להזכיר בתפלת מוסף יום טוב הראשון של פסח אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין (טו) עד מנחה (טז) ששמעו כבר משליח ציבור שפסק בתפלת המוסף וכן נוהגין:

ד.  אם אמר מוריד הגשם (יז) בימות החמה מחזירין (יח) אותו וחוזר (יט) [*] לראש הברכה (כ) [*] ואם סיים הברכה (כא) חוזר לראש התפלה ואפילו (כב) [*] במקום שצריכים גשם בימות החמה אם הזכיר גשם (כג) במקום טל (כד) [*] מחזירין אותו . (וכן אם הזכיר גשם וטל, נמי מחזירין אותו) (בית יוסף בשם הרמב"ם והרא"ש והטור):

ה.  בימות (כה) הגשמים אם לא אמר מוריד (כו) הגשם מחזירין אותו והני מילי שלא (כז) הזכיר טל אבל אם הזכיר טל [*] אין מחזירין אותו:

ו.  במה דברים אמורים שמחזירין אותו כשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם היינו כשסיים כל הברכה (כח) והתחיל ברכה שאחריה ואז חוזר לראש התפלה אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר (כט) [*] במקום שנזכר (ל) ואפילו אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אין צריך לחזור (לא) אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם (לב) [*] בלא חתימה . הגה: שלשה ברכות (לג) הראשונות חשובות כאחת [*] ובכל מקום שטעה בהם (לד) חוזר לראש בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור (טור):

ז.  בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה הני מילי שטעה בשוגג [*] אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש:

ח.  (לה) בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא (לו) עד (לז) [*] ל' יום (לח) בחזקת שהזכיר הגשם וצריך לחזור. הגה: והוא הדין לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה אם נסתפק לו אם אמר מוריד הגשם בימות הגשמים כל ל' יום חוזר דודאי אמר כמו שרגיל והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם לאחר ל' יום אינו חוזר (דברי עצמו):

ט.  [*] אם ביום ראשון של פסח אומר (לט) ברכת אתה גבור (מ) עד מוריד הטל (מא) צ' פעמים כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם (מב) הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור. הגה: וכן לדידן אם אמר (מג) עד מכלכל חיים בלא משיב הרוח ומוריד הגשם שמזכירין בימות הגשמים וכן אם אמר בשמיני עצרת צ' פעמים אתה גבור (מד) עד מוריד הגשם אם נסתפק אחר כך אם הזכיר או לא חזקה שהזכירו (דברי עצמו):




סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן, ובו סעיף אחד

א.  מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעו ברכת אתה חונן (א) ראש לאמצעיות שאם אין בינה אין תפלה:




סימן קטז - פירוש ברכת רפאנו, ובו סעיף אחד

א.  (א) רפאנו ה' ונרפא אף על גב דהכתוב ליחיד (ב) אין מכנין אותו לרבים הני מילי בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו (ג) דרך תפלה ובקשה מותר. ומכל מקום אם אומר מזמור שלם (ד) אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך (טור והרא"ש פרק הקורא עומד בשם הר"י):




סימן קיז - דיני ברכת השנים, ובו ח' סעיפים

א.  ברכת (א) השנים צריך לומר בה בימות הגשמים ותן טל ומטר ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ (ב) [*] בתפלת ערבית (ג) של יום ס' אחרי תקופת תשרי (ויום התקופה הוא בכלל (ד) הס' . הגהות מיימוני פרק ב'). (ה) ובארץ ישראל מתחילין לשאול (ו) מליל ז' במרחשון (ז) ושואלין [*] עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול:

ב.  יחידים הצריכים למטר בימות החמה (ח) אין שואלין אותו בברכת השנים אלא (ט) בשומע תפלה ואפילו עיר גדולה כננוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה כיחידים דמו בשומע תפלה [*] ומיהו אם בארץ אחת כולה [*] הצריכים מטר בימות החמה [*] טעה בה יחיד [*] ושאל מטר בברכת השנים (אם רוצה) (י) חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (אבל אינו מחויב לחזור (יא) כלל ) (בית יוסף בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו כהרא"ש):

ג.  אם שאל (יב) מטר (יג) בימות החמה (יד) מחזירין אותו :

ד.  (טו) אם לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירין אותו אף על פי ששאל טל אבל [*] אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו:

ה.  [*] אם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפלה אין מחזירין אותו (טז) ושואל בשומע תפלה. (ואם היה לו תענית וצריך לומר עננו יאמר השאלה (יז) קודם עננו ) (אבודרהם). ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אף על פי שעדיין לא עקר רגליו (יח) [*] כעקורים דמי ואם נזכר (יט) אחר שחתם שומע תפלה קודם שהתחיל רצה נראה שאומר ותן טל ומטר ואחר כך אומר רצה:




סימן קיח - חתימת ברכת השיבה, ובו סעיף אחד

א.  השיבה שופטינו חותם בה (א) מלך אוהב צדקה ומשפט ומראש השנה ועד יום הכפורים חותם (ב) המלך המשפט . הגה: מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט (ג) אין צריך לחזור ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט (הר"י סוף פרק קמא דברכות וטור והגהות מנהגים). ועיין לקמן סימן תקפ"ב:




סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות, ובו ד' סעיפים

א.  אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד (א) היה לו חולה מבקש עליו (ב) רחמים בברכת רפאינו. היה צריך פרנסה מבקש עליה בברכת השנים הגה: וכשהוא מוסיף (ג) יתחיל בברכה ואחר כך מוסיף אבל לא יוסיף ואחר כך יתחיל הברכה (טור סימן תקס"ו). ובשומע תפלה יכול לשאול כל (ד) צרכיו שהיא כוללת כל הבקשות ולהרב רבינו יונה כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותה (ה) בשביל כל ישראל אומר אותה בלשון רבים (ו) ולא בלשון יחיד ולא יוסיף אלא (ז) בסוף הברכה (ח) ולא באמצע ואם שואל צרכיו ממש כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה יכול לשאול אפילו באמצע הברכה והוא שישאל בלשון יחיד (ט) ולא בלשון רבים ובברכת (י) שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין (יא) קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי רבים:

ב.  יש מי שאומר שכשמוסיף (יב) בברכה לצורך יחיד לא יאריך:

ג.  (יג) [*] אם דילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות אינו צריך לחזור אלא (יד) לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור (טו) על הסדר :

ד.  שליח צבור ששכח ולא אמר עננו לא יחזור אפילו אם עדיין לא גמר (טז) רק רפאנו [*] ואם חזר ברכה לבטלה (יז) היא (אלא יאמר (יח) עננו בשומע תפלה (יט) כיחיד ):




סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה, ובו סעיף אחד

א.  אומרים רצה בכל התפלות ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו (א) במנחה :




סימן קכא - דיני מודים, ובו ג' סעיפים

א.  (א) שוחין (ב) במודים (ג) תחלה (ד) וסוף :

ב.  [*] האומר מודים מודים (ה) משתקים אותו :

ג.  יחיד אין לו לומר ברכת כהנים. הגה: וכן עיקר וכן נראה לי לנהוג אבל המנהג הפשוט אינו כן רק אפילו יחיד אומר אותו כל זמן שראוי לנשיאות כפים (ו) ואינו נראה (בית יוסף בשם המנהיג):




סימן קכב - דינים השייכין בין שמונה עשרה ליהיו לרצון, ובו ג' סעיפים

א.  אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין שמונה עשרה ליהיו לרצון אינו פוסק שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים (א) שפיר דמי . הגה: ודוקא במקום שנוהגין לומר יהיו לרצון מיד אחר התפלה (ב) אבל במקום שנוהגין לומר (ג) תחנונים קודם יהיו לרצון מפסיק גם כן לקדיש וקדושה ובמקומות אלו נוהגים להפסיק באלהי נצור קודם יהיו לרצון לכן מפסיקין גם כן לקדושה (ד) [*] ולקדיש ולברכו (דברי עצמו לפירוש רשב"א שהביא הבית יוסף). (ה) ומיהו הרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אם התחיל השליח ציבור לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה (ו) מקצר ועולה ואם לא קצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכה של קריאת שמע אפילו באמצע:

ב.  (ז) אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון אלא אחר סיום שמונה עשרה מיד (ח) יאמר יהיו לרצון ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו:

ג.  הרגיל לומר ד' דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך:




סימן קכג - דינים הכריעות בסיום שמונה עשרה ברכות, ובו ו' סעיפים

א.  (א) כורע ופוסע (ב) ג' פסיעות לאחריו בכריעה אחת (ג) ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו כורע קודם שיזקוף כשיאמר עושה שלום במרומיו והופך פניו (ד) לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה (ה) שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואחר כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו. הגה: ונהגו לומר אחר כך יהי רצון שיבנה בית המקדש כו' כי התפלה במקום העבודה ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש (דברי עצמו):

ב.  במקום שכלו ג' פסיעות (ו) [*] יעמוד (ז) [*] ולא יחזור (ח) למקומו עד שיגיע שליח ציבור (ט) לקדושה (י) ולפחות עד שיתחיל שליח צבור להתפלל בקול רם. הגה: [*] והשליח ציבור יעמוד כדי הילוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם (תשובת הרשב"א סימן תל"ו). (יא) וכן יחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור זה קודם שיחזור למקומו (בית יוסף בשם רבינו ירוחם וירושלמי). יחיד שמתפלל בצבור וסיים תפלתו קודם לשליח ציבור (יב) [*] אסור להחזיר פניו לצבור עד שיסיים שליח ציבור תפלתו (בית יוסף בשם שבולי הלקט):

ג.  [*] כשפוסע עוקר רגל שמאל (יג) תחלה [*] ושיעור פסיעות אלו לכל הפחות הוא (יד) כדי שיתן גודל בצד עקב ( (טו) ולכתחלה (טז) לא יפסיע פסיעות גסות יותר מזה. בית יוסף בשם אורחות חיים ודברי עצמו, לפי הטעם שכתב בית יוסף לג' פסיעות בשם רב האי):

ד.  מי שמוסיף על ג' פסיעות (יז) הוי יוהרא :

ה.  גם שליח ציבור צריך לפסוע ג' פסיעות כשמתפלל בלחש וכשיחזור התפלה (יח) בקול רם אין צריך (יט) לחזור לפסוע ג' פסיעות. (אם לא התפלל בלחש רק בקול רם (כ) פוסע ג' פסיעות אחר תפלתו שבקול רם (אבודרהם):

ו.  כשיחזור שליח ציבור התפלה יאמר גם כן ה' שפתי תפתח. (אבל (כא) אינו אומר בסוף התפלה יהיו לרצון) (דברי עצמו ובית יוסף בשם אוהל מועד):




סימן קכד - דין הנהגת שליח ציבור בשמונה עשרה ברכות, ודין עניית אמן, ובו י''ב סעיפים

א.  לאחר שסיימו הצבור תפלתן יחזור שליח ציבור התפלה שאם יש מי (א) שאינו יודע להתפלל (ב) [*] יכוין למה שהוא אומר [*] ויוצא בו וצריך אותו שיוצא בתפלת שליח ציבור לכוין לכל מה שאומר שליח ציבור מראש ועד סוף (ג) ואינו מפסיק ואינו משיח ופוסע ג' פסיעות לאחריו כאדם שמתפלל לעצמו:

ב.  [*] שליח ציבור שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש (ד) והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לציבור (ה) ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש. הגה: וכן אם הוא (ו) שעת הדחק כגון שירא (ז) [*] שיעבור זמן התפלה יוכל להתפלל מיד בקול רם (ח) והצבור מתפללין עמו מלה במלה [*] בלחש עד לאחר האל (ט) הקדוש (י) וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר השליח ציבור (מהרי"ל):

ג.  קהל שהתפללו וכלם בקיאים בתפלה (יא) אף על פי כן ירד שליח ציבור וחוזר להתפלל כדי לקיים (יב) תקנת חכמים . הגה: ואם יש יחידים בקהל שמאריכין בתפלתן אין לשליח ציבור להמתין עליהם אפילו היו (יג) חשובי העיר וכן (יד) אם היה מנין בבית הכנסת (טו) אין להמתין [*] על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא (בנימין זאב סימן קס"ח):

ד.  כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל (טז) יש להם לשתוק (יז) ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו (יח) כאילו אין ט' זולתו (יט) ויכוין לברכת החזן. (יש אומרים שכל העם (כ) יעמדו כשחוזר השליח ציבור התפלה) (הגהות מנהגים):

ה.  על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום (כא) אומר (כב) ברוך הוא וברוך שמו:

ו.  ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם (כג) שלא יצאו (כד) [*] ובכוונה שיכוין בלבו (כה) אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה:

ז.  לא ישיח שיחת חולין (כו) בשעה ששליח ציבור חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו (כז) מנשוא וגוערים בו. הגה: וילמד בניו (כח) הקטנים שיענו אמן כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא (כל בו):

ח.  לא יענה אמן חטופה דהיינו כאילו האלף נקודה (כט) בחטף וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו (ל) קודם שיסיים המברך וכן לא יענה אמן קטופה דהיינו שמחסר [*] קריאת הנו"ן ואינו מוציאה בפה שתהא נכרת (גם לא יפסיק באמצע המלה) (בית יוסף בשם הערוך). ולא יענה אמן יתומה דהיינו (לא) שהוא חייב בברכה אחת [*] ושליח ציבור מברך אותה [*] וזה אינו שומעה (לב) אף על פי שיודע איזו ברכה מברך השליח ציבור מאחר שלא שמעה לא יענה אחריו אמן דהוי אמן יתומה. הגה: [*] ויש מחמירין דאפילו אינו מחויב באותה ברכה לא יענה אמן (לג) אם אינו יודע באיזה ברכה קאי שליח ציבור דזה נמי מקרי אמן יתומה (טור בשם רב כהן צדק) ולא ימתין עם עניית האמן אלא (לד) [*] מיד (לה) שכלה הברכה יענה אמן (אבודרהם). ולא יענה (לו) אמן קצרה אלא ארוכה קצת כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן ולא יאריך בה יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי:

ט.  אם יש (לז) קצת מהעונים [*] שמאריכין יותר מדאי (לח) [*] אין צריך המברך להמתין להם:

י.  מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בראש חודש או בחולו של מועד או (לט) בכל דבר שצריך לחזור בשבילו (מ) [*] יכוין דעתו וישמע משליח ציבור כל שמונה עשרה ברכות (מא) מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחוריו דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אף על פי שהוא בקי שליח ציבור מוציאו:

יא.  אם בעוד האדם מתפלל סיים שליח ציבור ברכה (מב) [*] וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור (מג) סיים זה תפלתו עונה עמהם אמן. הגה: (מד) ואפילו אם לא שמע הברכה כלל רק (מה) שומע צבור עונין אמן ויודע על איזה ברכה קאי יענה עמהם (מו) וכן בקדיש וקדושה וברכו:

יב.  העונה אמן (מז) לא יגביה קולו יותר מהמברך:




סימן קכה - דיני קדושה, ובו ב' סעיפים

א.  (א) [*] אין הצבור אומרים עם שליח ציבור נקדישך (ב) [*] אלא שותקין ומכונין למה ששליח ציבור אומר עד שמגיע לקדושה ואז עונים הציבור (ג) קדוש :

ב.  טוב (ד) לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור. הגה: (ה) ויש לישא (ו) העינים למרום בשעה שאומרים קדושה (ז) וכן מנענעים גופן (ח) ונושאין אותו מן הארץ (טור ושבולי לקט) ואין לדבר (ט) באמצע הקדושה (מהרי"ל ובית יוסף בשם מהרי"א ודרך ארץ זוטא). ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה חוזר ועונה עמהם (תשובת הרשב"א סימן רמ"ט):




סימן קכו - דין שליח ציבור שטעה, ובו ד' סעיפים

א.  [*] שליח ציבור (א) שטעה ודילג אחת (ב) מכל הברכות וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו (ג) [*] אין מסלקין אותו (ד) אבל אם דילג [*] ברכת המלשינים מסלקין [*] אותו (ה) מיד שמא אפיקורוס הוא ואם התחיל בה וטעה (ו) אין מסלקין אותו :

ב.  שליח ציבור שטעה (ז) ואינו יודע לחזור למקומו יעמוד אחר (ח) תחתיו (כדרך שנתבאר לעיל (ט) סימן נ"ג ) ומתחיל (י) מתחלת הברכה שטעה זה אם היה הטעות באמצעיות [*] ואם היה בג' ראשונות (יא) מתחיל בראש ואם בג' אחרונות מתחיל רצה:

ג.  כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם [*] חוץ משחרית של ראש חודש (יב) שאם שכח שליח ציבור (יג) ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור. הגה: יש אומרים (יד) דאם טעה בשחרית של שבת ויום טוב (טו) דינו כמו בראש חודש [*] והכי נהגו (טור וסמ"ק):

ד.  אם טעה שליח ציבור כשהתפלל בלחש לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור אלא (טז) סומך על התפלה שיתפלל בקול רם והוא שלא טעה (יז) בג' ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר:




סימן קכז - דין מודים דרבנן, ובו ב' סעיפים

א.  כשיגיע שליח צבור למודים שוחין עמו הציבור (א) ולא ישחו (ב) יותר מדאי (ג) ואומרים מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלהינו אלהי כל בשר כו' וחותם ברוך אל ההודאות (ד) בלא הזכרת השם [*] ויש מי שאומר שצריך לשחות גם בסוף וטוב לחוש לדבריו. יש אומרים שאומר [*] הכל (ה) בשחייה אחת , וכן המנהג (פסקי מהרי"א):

ב.  (ו) אם אין שם כהנים (ז) [*] אומר שליח ציבור אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו (ח) בברכה המשולשת וכו' ואני (ט) אברכם . (י) ואין הצבור עונין אחריו אמן אלא (יא) כן יהי רצון . הגה: ואין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו וכו' רק (יב) בזמן שראוי לברכת כהנים ולישא כפים ונהגו לומר בשחרית שים שלום וכן כל זמן שאומר אלהינו כו' (יג) [*] אבל בלאו הכי מתחילין שלום רב ויש מתחילין שים שלום במנחה של שבת הואיל וכתיב ביה באור פניך נתת לנו שהיא התורה שקורין במנחה בשבת (הגהות מיימוני פרק ח' מהלכות תפלה):