סימן רמב - להזהר בכבוד שבת, ובו סעיף אחד
סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לכותי, ובו ב' סעיפים
סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל, ובו ו' סעיפים
סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת, ובו ו' סעיפים
סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת, ובו ה' סעיפים
סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת, ובו ו' סעיפים
סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת, ובו ד' סעיפים
סימן רמט - דינים השייכים לערב שבת, ובו ד' סעיפים
סימן רנ - הכנת הסעודות לשבת, ובו ב' סעיפים
סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, ובו ב' סעיפים
סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת, ובו ז' סעיפים
סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת, ובו ה' סעיפים
סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת, ובו ט' סעיפים
סימן רנה - הכנת האש קודם הכנסת שבת, ובו ג' סעיפים
סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת, ובו סעיף אחד
סימן רנז - דיני הטמנת חמין, ובו ח' סעיפים
סימן רנח - שמותר להשים ערב שבת דבר קר על קדירה חמה, ובו סעיף אחד
סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם, ובו ז' סעיפים

הלכות שבת




סימן רמב - להזהר בכבוד שבת, ובו סעיף אחד

א.  (א) אפילו מי ש[*] צריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו (ב) [*] לכבד את השבת [*] ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא (ג) למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים (ד) [*] כדי לכבד השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת (ה) מפני כבוד השבת. הגה: נוהגין ללוש (ו) כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב (סמך ממרדכי ריש מסכת ראש השנה) [*] והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות. יש שכתבו שבמקצת מקומות נהגו לאכול מוליתא שקורין פשטיד"א בליל שבת [*] זכר למן (ז) שהיה מכוסה למעלה ולמטה (מהרי"ל, (ח) ולא ראיתי לחוש לזה):




סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לכותי, ובו ב' סעיפים

א.  לא ישכיר אדם (א) מרחץ שלו (ב) לאינו יהודי (ג) מפני שנקרא על שמו ואינו יהודי זה עושה מלאכה בו בשבת (ד) דסתם מרחץ לאו לאריסותא (פירוש אריס הוא העובד ליקח חלק ממה שישביח לבעליו) עביד ואמרי שכל הריוח של ישראל ושכר את האינו יהודי בכך וכך ליום ונמצא האינו יהודי עושה מלאכה (ה) בשליחותו של ישראל אבל (ו) שדה מותר [*] שכן דרך לקבל שדה באריסות ואף על פי שיודעים שהוא של ישראל אומרים האינו יהודי לקחה באריסות ולעצמו הוא עובד (ז) ותנור דינו כמרחץ (ח) ורחיים דינם כשדה. הגה: (ט) ואף על פי שלא לקחה האינו יהודי (י) רק לשליש או לרביע ויש לישראל הנאה במה שהאינו יהודי עובד בשבת שרי דאינו יהודי אדעתא דנפשיה עובד (בית יוסף בשם מיימוני פרק ז' ובית יוסף סימן רמ"ה בשם סה"ת):

ב.  אפילו מרחץ או תנור אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר על ידי כך שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם וכן אם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם או ליתנם באריסות (יא) מותר להשכירם לאינו יהודי או ליתנם לו באריסות. הגה: ואפילו במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל (יב) רק שכרם (יג) מאינו יהודי (יד) [*] וחזר והשכירם לאינו יהודי שרי דאין שם הישראל נקרא עליו (אור זרוע בשם גאונים). וכן אם יש מרחץ (טו) בבית דירה ואין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו והם יודעים ששכרו האינו יהודי שרי (בית יוסף בשם מהרי"א ור"ח ואור זרוע). ואם עבר והשכירו במקום האסור (טז) יש אומרים ששכרו מותר (בית יוסף בשם הגאונים) ויש אומרים שאסור (מרדכי פרק קמא דשבת וכן עיקר) (ועיין לקמן סוף סימן רמ"ה):




סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל, ובו ו' סעיפים

א.  פוסק אדם (פירוש מתנה) עם האינו יהודי על המלאכה (א) וקוצץ דמים והאינו יהודי עושה לעצמו ואף על פי שהוא עושה בשבת (ב) מותר במה דברים אמורים (ג) [*] בצנעה (ד) שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא אבל אם היתה ידועה ומפורסמת אסור שהרואה את האינו יהודי עוסק אינו יודע שקצץ ואומר שפלוני שכר האינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת (ה) לפיכך הפוסק עם האינו יהודי לבנות לו (ו) חצירו או כותלו או (ז) [*] לקצור לו שדהו אם היתה המלאכה (ח) במדינה או בתוך (ט) התחום אסור לו (י) להניחה לעשות לו מלאכה בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק. הגה: ואפילו (יא) אם דר בין העובדי כוכבים יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו (בית יוסף בשם תשובת אשכנזים). ואם היתה המלאכה חוץ לתחום (יב) וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום שעושים בו מלאכה (יג) מותר ועובד כוכבים שהכניס צאן של ישראל לדיר שדהו (עיין לקמן סימן תקל"ז סעיף י"ד):

ב.  (יד) לפסול האבנים ולתקן הקורות אפילו בביתו של עובד כוכבים אסור כיון (טו) דלצורך מחובר הוא (טז) ואם עשו כן [*] לא ישקעם בבנין. הגה: (יז) ויש אומרים דאם אינו מפורסם שהוא של ישראל (יח) שרי (כל בו):

ג.  אם בנו עובד כוכבים לישראל בית בשבת (יט) באיסור (כ) נכון להחמיר (כא) שלא יכנסו בו . הגה: מיהו אם התנה ישראל עם אינו יהודי שלא לעשות לו מלאכה בשבת והעובד כוכבים [*] עשאה (כב) בעל כרחו למהר להשלים מלאכתו אין לחוש (מרדכי ריש פרק מי שהפך ורבינו ירוחם ובית יוסף, ועיין לקמן סימן תקמ"ג):

ד.  מלאכת פרהסיא אפילו במטלטלין כגון ספינה (כג) הידועה לישראל דינה [*] כמו מלאכת מחובר:

ה.  אם שכר אינו יהודי לשנה או לשתים (כד) שיכתוב לו (כה) או שיארוג לו בגד הרי זה כותב ואורג בשבת כאילו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד שהוא עושה בכל עת שירצה והוא (כו) שלא יחשוב עמו יום יום ולא יעשה המלאכה (כז) בבית ישראל (כח) [*] ויש מי שאוסר בשוכר אינו יהודי לזמן. הגה: ודוקא ששכרו (כט) למלאכה מיוחדת כגון בגד לארוג או ספר לכתוב אבל כששכרו (ל) לכל המלאכות שיצטרך תוך זמן השכירות [*] לכולי עלמא אסור (בית יוסף, [*] וכמו שיתבאר סוף סימן רמ"ז):

ו.  יהודי הקונה מכס (לא) ומשכיר לו אינו יהודי לקבל מכס בשבת מותר (לב) אם הוא בקבולת דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים (לג) אתן לך כך וכך . הגה: וכן יוכל להשכיר המכס לכל השבתות לאינו יהודי (לד) והאינו יהודי יקח הריוח של שבתות לעצמו ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה [*] דבמקום פסידא כי האי גוונא (לה) לא חששו (בית יוסף). וישראל הממונה על מטבע של מלך (לו) דינו כדין הממונה על המכס ואף על פי שמשמיעים קול בשבת בהכאת המטבע (הגהות מיימוני פרק ו') ועיין לקמן סימן רנ"ב. ויזהר (לז) שלא ישב הישראל אצל האינו יהודי בשבת כשעוסק [*] במלאכתו במטבע או בקבלת המכס (מרדכי פרק קמא דשבת):




סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת, ובו ו' סעיפים

א.  (א) ישראל ואינו יהודי [*] שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות או שהם שותפין בחנות בסחורה (ב) אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף (ג) שיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו (ד) [*] אם מעט (ה) ואם הרבה ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו (ו) מותר (ז) ואם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל האינו יהודי שכר השבתות כולם והשאר חולקים אותו ואם לא היה שכר השבת ידוע יטול האינו יהודי לבדו שביעית השכר וחולקים השאר. הגה: ויש מתירין השכר בדיעבד אפילו לא התנו (ח) [*] וחלקו סתם (הרא"ש פרק קמא דע"ז ורבינו ירוחם חלק י"ב). ונראה לי דבהפסד גדול יש לסמוך עלייהו ויש אומרים שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל אחד עוסק (ט) ביומו (בית יוסף), אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול ובשבת עסק האינו יהודי לבדו מותר לחלוק עמו כל השכר דאינו יהודי (י) אדעתיה דנפשיה קא עביד (יא) ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות ומכל מקום לא יטול שכר שבת אלא (יב) בהבלעה עם שאר הימים (ר"ן סוף פרק כל כתבי וסוף פרק קמא דע"ז):

ב.  היכא שהתנו בתחלה אם אחר כך בשעת חלוקה (יג) נתרצה האינו יהודי לחלוק בשוה מותר:

ג.  היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון על ידי (יד) שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות ויתנו בשעת הקניה ואם נשתתפו בחנות ולא התנו יחזור כל אחד ויטול חלקו ויבטלו השותפות ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה ואם קבל הקרקע לעשות בו מלאכה בשותפות יבטלו השיתוף וימחלו זה לזה ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה. הגה: (טו) [*] ואם ירצה להשכיר לאינו יהודי חלקו בשבת או לשכרו בקבולת שרי וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ"ד לענין מכס ומטבע דשרי וכל שכן כאן דשרי עם שותפות אינו יהודי:

ד.  יכול ישראל ליתן לאינו יהודי מעות להתעסק בהם ואף על פי שהאינו יהודי נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכר בשוה (טז) מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה (יז) שנאמר שהאינו יהודי עושה שליחותו (יח) וכן אין העסק ניכר ממי הוא. הגה: ודוקא בכי האי גוונא שהאינו יהודי נושא ונותן לחוד עם המעות אבל אם כל אחד עוסק ביומו וישראל צריך לעסוק נגד מה שעוסק האינו יהודי בשבת (יט) אסור (בית יוסף בשם גאון). וישראל שיש לו משכון מן האינו יהודי עיין לקמן סימן שכ"ה סעיף ב' וג':

ה.  מותר לישראל ליתן סחורה לאינו יהודי למכור (כ) אם קצץ לו שכר (כא) ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת [*] תנור שלקחו ישראל משכון מאינו יהודי וקבל האינו יהודי שמה שיעלה שכר התנור יתן לישראל ברבית (קצוצה) מעותיו (כב) מותר ליטול שכר שבת לפי שהוא ברשות האינו יהודי ואין לישראל חלק בו וגם אין הישראל אומר לו לעסוק בשבת והאינו יהודי כי טרח בנפשיה טרח לקיים תנאו:

ו.  (כג) [*] אם אפו בתנורו של ישראל בשבת [*] על כרחו (כד) ונתנו לו פת בשכר התנור [*] אסור ליהנות ממנו:




סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת, ובו ה' סעיפים

א.  (א) מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי ואף על פי שהוא עושה בהם מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים ויש אומרים דכלים שעושין בהם מלאכה [*] כגון מחרישה (ב) וכיוצא בה אסור להשכיר לאינו יהודי בערב שבת וביום הה' מותר להשכיר לו ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא (ג) בהבלעה כגון שישכיר לו לחודש או לשבוע (ד) ולהשאיל לו מותר אפילו בערב שבת. הגה: [*] וכן עיקר כסברא האחרונה [*] ומותר להשאיל לו בערב שבת (טור וסמ"ג וסמ"ק ותוספות פרק קמא דשבת) אף על גב שמתנה שהאינו יהודי יחזור וישאיל לו (ה) [*] ולא אמרינן בכי האי גוונא דהוי כשכירות (הגהות מיימוני פרק ו'):

ב.  אסור להשאיל (ו) שום כלי לאינו יהודי בשבת (ז) ואפילו בערב שבת אם הוא סמוך לחשיכה כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל (ח) קודם חשיכה מפני שהרואה סבור שישראל (ט) צוהו להוציאו :

ג.  (י) [*] אסור להשכיר או להשאיל [*] בהמתו לאינו יהודי (יא) כדי שיעשה בה מלאכה בשבת שאדם מצווה (יב) על [*] שביתת בהמתו . הגה: אבל יכול להשכירה או להשאילה ולהתנות שיחזירנה לו קודם השבת אבל לא מהני אם מתנה עם האינו יהודי שתנוח בשבת כי (יג) אין האינו יהודי נאמן על כך (סמ"ג וסה"ת ומרדכי פרק קמא דשבת). ואם השאילה או השכירה לאינו יהודי והתנה עמו להחזירה לו קודם השבת ועיכבה בשבת (יד) יפקירנה (טו) בינו לבין עצמו קודם השבת או יאמר בהמתי (טז) קנויה לאינו יהודי (יז) כדי שינצל מאיסורא דאורייתא. הגה: ואם רוצה יכול להפקירה לפני ג' בני אדם כדין שאר הפקר ואפילו הכי אין שום אדם יכול לזכות בה (יח) דודאי אין כוונתו רק כדי להפקיע מעליו איסור שבת (טור). ודוקא בשבת אבל ביום טוב (יט) אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביום טוב (בית יוסף סימן ש"ה בשם שבלי הלקט):

ד.  ישראל שהשכיר שוורים לאינו יהודי לחרוש בהם וחורש בהם יש מתירים (כ) אם קבל עליו האינו יהודי אחריות מיתה וגזילה וגניבה ויוקרא וזולא ויש אומרים דכיון שאין האינו יהודי יכול למכרה אם ירצה נקראת בהמת ישראל ( (כא) ועיין למטה בסימן זה):

ה.  אם ישראל ואינו יהודי שותפין בבהמה מותר לעשות בה האינו יהודי מלאכה בשבת על ידי שיתנה עם האינו יהודי (כב) בתחילה כשקנה אותה שיטול האינו יהודי בשבת וישראל ביום חול (כג) ואם לא התנו מתחילה אסור (כד) אף על גב שהתנו אחר כך ואם ילוה אותה לאינו יהודי בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאה אם ירצה שלא ברשות ישראל (כה) ויזקוף הדמים (כו) על האינו יהודי ואחריות השוורים על האינו יהודי מותר ויש מתירים אפילו לא יהא רשות ביד האינו יהודי להוציאם על ידי שיזקוף הדמים על האינו יהודי במלוה ויחזור האינו יהודי ויעשם אפותיקי (פירוש אפו תהא קאי כלומר לא יהא לך פרעון אלא מזה) לישראל או (כז) יהרהנם (פירוש משכון בלשון ישמעאל רהן) אצלו (כח) ובלבד שלא יאמר לו מעכשיו ויש מתירים (כט) על ידי שיזהיר ישראל את האינו יהודי שלא יעשה בה מלאכה בשבת ואם יעבור ויעשה תהיה אחריות עליו ואפילו מהאונסים (ל) ויכתוב כן בערכאותיהם דהשתא אם בא לעשות בה מלאכה בשבת אינה בהמת ישראל שהרי קנאה האינו יהודי להתחייב באונסיה. הגה: וכל צדדי היתרים אלו (לא) הלכתא נינהו ויכול לעשות (לב) איזה מהן שירצה ואפילו אם הבהמה כולה של ישראל (לג) דינו כאילו היתה בשותפות האינו יהודי (לד) [*] רק שיפרסם שעשה דרך היתר:




סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת, ובו ו' סעיפים

א.  שולח אדם (א) אגרת ביד אינו יהודי ואפילו בערב שבת (ב) עם חשיכה והוא שקצץ לו דמים (ג) ובלבד שלא יאמר לו (ד) שילך בשבת ואם לא קצץ אי (ה) לא קביע בי דואר (פירוש איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא משלחן למי ששלוח אליו) במתא (ו) אסור לשלוח (ז) אפילו מיום ראשון (ח) ואי קביע בי דואר במתא משלחן אפילו בערב שבת והוא שיהא שהות ביום כדי שיכול להגיע לבית (ט) הסמוך לחומה . הגה: (י) ויש מתירין אפילו לא קצץ (יא) ואפילו לא קביע בי דואר במתא אם משלחו ביום ה' או קודם לכן (טור) ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך:

ב.  [*] אם התנה עמו שיתן לו שכרו אף על פי שלא פירש כמה יתן לו דינו כקוצץ דסמכא דעתיה דאינו יהודי ובדידיה קא טרח אבל בסתם (יב) אף על פי שיש בדעתו שיתן לו שכר אסור דלא סמכא דעתיה ובדישראל קא טרח:

ג.  (יג) אם שכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך אם הוא (יד) בערב שבת אסור דכשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך:

ד.  אם האינו יהודי מוליך הכתב בחנם אפילו נתנה לו בערב שבת מותר (טו) שהרי האינו יהודי מאליו הוא עושה זה ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו והוה ליה כאילו קצץ. הגה: ויש חולקים וסבירא להו דכל שעושה בחנם אסור (טז) וטוב להחמיר אבל במקום שהאינו יהודי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם ודאי דעתו על הטובה שיקבל ממנו ושרי (בית יוסף):

ה.  אם האינו יהודי (יז) הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר (יח) בכל גוונא:

ו.  מי שיש לו שכיר אינו יהודי [*] לשנה או יותר (יט) אסור לשלחו ערב שבת באגרת. הגה: ומיהו אם לא שכרו רק לשליחות אגרת יש מתירין (כ) כמו שנתבאר לעיל סימן רמ"ד סעיף ה':




סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת, ובו ד' סעיפים

א.  מותר להפליג בספינה (א) אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה (ב) ופוסק עמו (ג) שישבות ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה (ד) פחות משלשה ימים (ה) קודם השבת . הגה: אבל קודם שלשה ימים שרי (ו) אפילו בספינה שמושכים אותה על ידי בהמות (ז) ואפילו אין בגובה המים י' טפחים (מהרי"ק שורש מ"ה) (ח) ואפילו במקום שיצטרך הישראל (ט) לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה (ריב"ש סימן קנ"ב). ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון [*] שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מותר להפליג בערב שבת (י) בבוקר (יא) מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל (יב) אפילו דרך מועט אין מפליגין:

ב.  הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת הטעם משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ודוקא למפליגים בימים המלוחים אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת (יג) והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו (יד) שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים (טו) אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה: וכן בספינה שיצטרך הישראל לבוא (טז) לידי מלאכה בשבת אסור (יז) ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפילו הם נהרות הנובעים והיא למעלה מעשרה (ריב"ש סימן קנ"ב מהרי"ק). אבל (יח) אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר ולא דמי להליכה בקרון שאסור (מהרי"ק):

ג.  (יט) היכא דמותר להפליג מערב שבת אם נכנס בספינה בערב שבת וקנה בה (כ) שביתה אף על פי שמפלגת בשבת מותר (כא) והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה. הגה: ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה שרי (כב) דמאחר שקנה בה (כג) שביתה מערב שבת מותר אחר כך ליכנס בה בשבת ולהפליג ויש אומרים (כד) שעושין קידוש בספינה ואחר כך חוזרים לביתם ולנים שם ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין [*] וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות (ר"ן פרק קמא דשבת וריב"ש סימן י"ז ק"א קנ"ב) ועיין לקמן סימן של"ט ות"ד:

ד.  היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים (כה) לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת (כו) [*] וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת (כז) ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול (כח) והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא יכול לפרוש (כט) [*] ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו (ל) יכול ללכת עמהם (לא) חוץ לתחום מפני פקוח נפש (לב) ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר מותר (לג) דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח. הגה: יש אומרים שכל מקום שאדם הולך (לד) לסחורה או לראות פני חברו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות (לה) והליכת שיירא תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה (לו) ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו:




סימן רמט - דינים השייכים לערב שבת, ובו ד' סעיפים

א.  אין [*] הולכין בערב שבת (א) יותר מג' פרסאות כדי שיגיע (ב) לביתו בעוד היום גדול [*] ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת בין שהולך לבית אחרים בין (ג) שהולך לביתו (ד) והני מילי כשהוא בישוב במקום שיוכל להכין צרכי שבת אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת או (ה) שאינו מקום יישוב בטוח מותר לילך אפילו (ו) כמה פרסאות ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא:

ב.  (ז) [*] אסור לקבוע (ח) בערב שבת סעודה ומשתה [*] שאינו רגיל בימי החול [*] ואפילו היא (ט) סעודת אירוסין מפני (י) [*] כבוד השבת (יא) שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וכל היום בכלל האיסור. הגה: וסעודה שזמנה ערב שבת כגון (יב) ברית מילה [*] או פדיון הבן (יג) [*] מותר כן נראה לי, וכן המנהג פשוט. (יד) ולאכול ולשתות בלי קביעת סעודה (טו) אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין אבל מצוה להמנע (טז) [*] מלקבוע סעודה שנהג בה בחול (יז) [*] מט' שעות ולמעלה :

ג.  דרך אנשי מעשה (יח) להתענות בכל ערב שבת:

ד.  אם קבל עליו להתענות בערב שבת (יט) צריך להתענות עד צאת הכוכבים (כ) [*] אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפילתן. הגה: (כא) [*] ויש אומרים דלא ישלים אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת יאכל (טור ומרדכי סוף פרק בכל מערבין בשם הר"מ והגהות מיימוני פרק א' מהלכות תענית). לכן (כב) בתענית יחיד לא ישלים וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית ובתענית צבור ישלים והכי נהוג (מהרי"ל). ואם הוא תענית חלום צריך להתענות (כג) עד צאת הכוכבים :




סימן רנ - הכנת הסעודות לשבת, ובו ב' סעיפים

א.  (א) [*] ישכים בבוקר (ב) ביום ששי להכין צרכי שבת ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו [*] ישתדל (ג) להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים ורב זירא היה מדליק האש ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול (ד) ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום אפגום כבודי (ה) כי זה הוא כבודו שמכבד השבת. הגה: ויש להשחיז הסכין בערב שבת [*] כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (כל בו ובית יוסף בשם ספר חיי עולם):

ב.  ירבה בבשר ויין ומגדנות (ו) כפי יכלתו :




סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, ובו ב' סעיפים

א.  (א) [*] העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה (ב) סימן ברכה יש מפרשים (ג) מנחה גדולה [*] ויש מפרשים מנחה קטנה. הגה: ודוקא כשעושה המלאכה דרך קבע אבל אם עושה אותה (ד) דרך עראי לפי שעה ולא קבע עליה שרי (בית יוסף בשם אור זרוע). ולכן מותר לכתוב [*] אגרת שלומים וכל כיוצא בזה (דברי עצמו):

ב.  [*] לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת מותר כל היום. הגה: והוא הדין בגדי חבירו אם הוא לצורך שבת (ה) [*] ואינו נוטל עליו שכר (בית יוסף). והוא הדין למי שכותב ספרים לעצמו דרך למודו. הגה: אבל אסור (ו) לכתוב לחבירו בשכר (מרדכי פרק מקום שנהגו). [*] ומסתפרין כל היום אפילו (ז) [*] מספר ישראל (כל בו ובית יוסף). (ח) [*] ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת (ט) כדי שיכין צרכי שבת (שלטי גבורים פרק י"ו דשבת ירושלמי פרק קמא דתענית):




סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת, ובו ז' סעיפים

א.  מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרה מאליה בשבת כגון (א) לשרות דיו וסממנים במים והם נשרים כל השבת ולתת אונין (פירוש אגודות) (ב) של פשתן לתנור כדי שיתלבנו ולתת (ג) צמר לתוך היורה שאינה על האש והיא טוחה בטיט שאם היא על האש (ד) אסור (ה) שמא יחתה (פירוש יגלה ויעור הגחלים במחתה) ואפילו אינה על האש אם אינה טוחה בטיט אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה אפילו אינה על האש (ו) חייב משום מבשל ומותר לפרוס (ז) מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת ומותר [*] למכור לאינו יהודי ולהטעינו סמוך לחשיכה (ח) ובלבד שיצא מפתח ביתו (ט) [*] מבעוד יום . הגה: ויש מתירין שיוציא האינו יהודי בשבת (י) אם ייחד לו האינו יהודי מקום מבעוד יום בבית ישראל (יא) ויש להחמיר (מרדכי פרק קמא דשבת). ועיין לקמן סימן שכ"ה:

ב.  ומותר (יב) [*] ליתן בגדיו לכובס אינו יהודי ועורות לעבדן (פירוש האומן שמעבד ומתקן העורות) (יג) סמוך לחשיכה ו (יד) [*] אם קצץ לו דמים או שעושה אותם (טו) בטובת הנאה [*] והוא שלא יאמר לו (טז) לעשות בשבת וגם שיעשה האינו יהודי המלאכה (יז) בביתו . הגה: (יח) ואם לא קצץ [*] אסור (יט) בערב שבת. ועיין לעיל סימן רמ"ז (כ) דיש חולקין אם עושה לו (כא) בחנם דהיינו בטובת הנאה. (כב) [*] ואם ראהו עושה [*] בטובת הנאה צריך לומר לו שלא יעשה בה בשבת. הגה: ואפילו נתנם לו (כג) כמה ימים לפני שבת:

ג.  (כד) ואם היתה מלאכה מפורסמת (כה) וידוע שהיא של ישראל ועושה אותה במקום מפורסם [*] טוב להחמיר ולאסור:

ד.  (כו) כל שקצץ (כז) אף על פי שיעשה האינו יהודי מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה דכל שקצץ אדעתיה דנפשיה קא עביד. הגה: (כח) [*] ויש אוסרין ללובשו כל שידוע [*] שהאינו יהודי גמרו בשבת (הגהות אשירי פרק קמא דשבת ומהרי"ל ובית יוסף בשם רוקח) וצריך להמתין במוצאי שבת (כט) בכדי שיעשה (אור זרוע) והכי נהוג לכתחלה אם לא [*] שצריך אליו בשבת [*] שאז יש לו להקל (ל) ואם יש לתלות שנגמר בערב שבת מותר בכל ענין (הגהות אלפסי). ודוקא אם שגר לו האינו יהודי לביתו אבל אסור (לא) ליקח כלים (לב) [*] מבית האומן [*] בשבת ויום טוב (מרדכי פרק קמא דיום טוב, ואור זרוע, והגהות מיימוני פרק ב' מהלכות יום טוב, והגהות אשירי פרק אין צדין). וכל זה בכלים שעשה לישראל (בית יוסף) (לג) [*] אבל אינו יהודי שעושה מנעלים על המקח [*] [*] מותר לישראל המכירו לילך וליקח ממנו בשבת ולנועלם ובלבד (לד) שלא יקצוץ עמו דמי המקח (הגהות אשירי פרק אין צדין):

ה.  ומותר (לה) לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת (לו) ולהניח (לז) קילור (סם של רפואה שנותנין על העין) עבה על העין אף על פי (לח) שאסור להניחו בשבת (לט) ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת (מ) ואפילו מוגמר מונח בכלי דאין אדם מצווה על שביתת כלים ולתת שעורים בגיגית (מא) לשרותן (מב) וטוענין בקורת בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים (מג) והשמן והיין היוצא מהם מותר (ועיין לקמן סימן ש"כ סעיף ב') (מד) וכן [*] בוסר (מה) ומלילות שריסקן מבעוד יום מותרים המשקים היוצאים מהם ומותר (מו) לתת חטים לתוך רחיים (מז) של מים סמוך לחשיכה. הגה: ולא חיישינן [*] להשמעת קול שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש אוסרים ברחיים (מח) ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוספות והרא"ש פרק קמא דשבת וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת והגהות מיימוני פרק ו' ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) [*] והכי נהוג לכתחלה מיהו (מט) במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ"ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע"ר מערב שבת אף על פי שמשמיע קול להודיע השעות בשבת (נ) כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור ועיין לקמן סימן של"ח):

ו.  לא יצא אדם ערב שבת [*] סמוך לחשיכה (נא) במחטו (נב) [*] בידו ולא בקולמוסו (נג) [*] שמא ישכח ויוציא אבל מותר לצאת (נד) בתפלין סמוך לחשיכה לפי שאינו שוכחן:

ז.  [*] מצוה למשמש אדם (נה) בכליו (נו) בערב שבת סמוך לחשיכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת:




סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת, ובו ה' סעיפים

א.  כירה שהיא עשויה כקדירה (א) ושופתין על פיה קדירה למעלה ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות (ב) אם הוסקה בגפת שהוא (ג) פסולת של זיתים (ד) או בעצים אסור (ה) [*] ליתן עליה [*] תבשיל (ו) מבעוד יום [*] להשהותו עליה (ז) אלא אם כן נתבשל כל צרכו [*] והוא (ח) מצטמק (פירוש הולך וחסר) ורע לו דליכא למיחש שמא יחתה (ט) או שהיה חי (י) שלא נתבשל (יא) כלל דכיון שהוא [*] מסיח דעתו ממנה עד למחר ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו חיישינן (יב) שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אלא אם כן גרף דהיינו (יג) שהוציא ממנו כל הגחלים או קטם דהיינו (יד) שכסה הגחלים באפר למעט חומם ואם נתן בה חתיכה חיה מותר כאלו היתה כולה חיה דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה ואפילו אינה גרופה (פירוש שמשך הגחלים מהתנור) וקטומה (פירוש שכסה הגחלים באפר) (טו) [*] מותר לסמוך לה (טז) קדירה (יז) בסמוך חוצה לה ואם הוסקה בקש או בגבבא (יח) [*] מותר לשהות עליה (יט) [*] אפילו אינה לא גרופה ולא קטומה. הגה: שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם האחת גרופה וקטומה והשניה אינה גרופה וקטומה מותר לשהות על הגרופה וקטומה (כ) [*] אף על פי שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמרא פרק כירה). (כא) ותנור אפילו הוסק בקש וגבבא אסור אפילו לסמוך לו (כב) אפילו אם הוא גרוף וקטום, הגה: כל זמן (כג) שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי). (כד) וכל שכן שאסור לשהות בתוכו או על גבו. וכופח (כה) שהוא מקום שפיתת קדירה אחת אם הוסק בקש או גבבא (כו) דינו ככירה בגפת או בעצים (כז) דינו כתנור . (וה (כח) תנורים שלנו דינם ככירה) (ר"ן ריש פרק כירה וכל בו וכן משמע מפירוש רש"י). (כט) ואם שכח ושהה אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו מותר (ל) אפילו הוא מצטמק ויפה לו ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו (לא) אסור (לב) עד מוצאי שבת ואם עבר ושהה אסור בשניהם. הגה: [*] עד בכדי שיעשו (הגהות אשירי ורמב"ם פרק ג'). [*] ואם (לג) החזירה אינו יהודי בשבת (לד) [*] דינו כשכח ושהה (הגהות אשירי). (לה) [*] ואם החזירו ישראל דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), (לו) ואם מצטמק ורע לו , מותר, שהרי לא נהנה מן האיסור (בית יוסף. ועיין לקמן ריש סימן רנ"ז). (לז) ויש אומרים שכל שנתבשל (לח) כמאכל בן דרוסאי (פירוש שם אדם שהיה אוכל מאכלו של נתבשל כל צרכו) או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר להשהותו על גבי כירה. הגה: (לט) או אפילו (מ) על גבי תנור (המגיד פרק ג' והגהות מרדכי ומיימוני פרק ג' וריש פרק כירה ובית יוסף), אפילו הוסק בגפת ועצים אפילו אינה גרופה וקטומה ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא [*] אלא כשהתחיל להתבשל (מא) ולא הגיע למאכל בן דרוסאי וכל לענין אם נטל הקדרה מעליה (מב) ובא להחזירה עליה בשבת. ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל (מג) ולא הגיע למאכל בן דרוסאי (מד) אסור , ואין צריך לומר אם עבר ושהה. הגה: [*] ונהגו להקל כסברא האחרונה. וכל זה בענין שהה שהקדרה יושבת (מה) [*] על כסא של ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים אבל (מו) הטמנה על גבי גחלים לדברי הכל אסור. הגה: ויש אומרים דאפילו אם הקדרה עומדת על גבי האש ממש (מז) כל זמן (מח) שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה (מט) ושרי וכן המנהג [*] רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם ואם לא נתקן מן האש ונמצאו על גבי האש בשבת (נ) יש להסירו משם על ידי אינו יהודי ואם ליכא אינו יהודי (נא) מותר לישראל להסירו משם, ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים, ואז אף אם ינענען קצת דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ריש פרק כירה והגהות מיימוני פרק ו'):

ב.  כירה (נב) [*] שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה (נג) אפילו בשבת [*] מותר להחזירה כל זמן (נד) שהיא רותחת, הגה: (נה) ועודה בידו (טור), [*] ולא הניחה על גבי קרקע, הגה: (נו) [*] ודעתו להחזירה (טור). (נז) ודוקא על גבה (נח) אבל לתוכה אסור (נט) ובתנור אסור להחזיר אפילו הוא גרוף וקטום (ס) והוא הדין לכופח אם הסיקו בגפת ועצים. הגה: (סא) [*] ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (בית יוסף), ואז מותר להחזיר ו (סב) אפילו לכירה אחרת אבל אם לא נתבשל כל צרכו אסור אפילו לאותה כירה (מיימוני פרק ג'). (סג) ויש אומרים דכל זה אינו אסור רק (סד) כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא החזירו עד שחשכה אבל אם לקחו משם משחשכה אפילו הניחו (סה) על גבי קרקע מותר (ר"ן פרק כירה וכל בו). (סו) וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה וסומכין עצמם על דברי המקילין (סז) וטוב להחמיר (סח) מיהו אם נצטנן לכולי עלמא אסור (בית יוסף). ויש אומרים דאם הוציא מאכל מן התנור (סט) אסור להניחו בכרים ובכסתות (הגהות מיימוני פרק ד'). (ע) יש אומרים דכל שהוא סמוך לחשיכה (עא) או סמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדידן (הגהות מרדכי) (עב) אם הוא סמוך כל כך שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום דינו כמו בשבת (עג) עצמו ויש מקילין בזה והמנהג להקל אך (עד) טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך. ודוקא על גבי (עה) כירה ממש [*] אבל לסמוך אפילו לאש (עו) במקום שהיד סולדת בו שרי אפילו (עז) סמוך לחשיכה (הגהות מרדכי והגהות מיימוני). (עח) ובתנור אין חילוק בין להחזיר עליו או לסמוך אצלו ודוקא במקום שהיד סולדת אבל אין היד סולדת שם שרי אפילו בשבת כמו שיתבאר לקמן סימן שי"ח:

ג.  המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה (עט) ישנה (פ) [*] ריקנית (פא) על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית ויזהר (פב) [*] שלא ישים קדירתו על גבי קרקע (פג) ושתהיה רותחת (וכבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע):

ד.  יש למחות ביד (פד) הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמין ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק (ועיין לקמן סימן שי"ח):

ה.  מותר לתת (פה) על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת (פו) כל צרכו כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן לחממן לפי (פז) שאין דרך בישול בכך (פח) אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם ודאי אסור. הגה: והוא הדין (פט) שאסור להניחו על גבי כירה אפילו גרופה וקטומה דלא התירו אלא חזרה וכדרך שנתבאר. ויש מתירין (צ) ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום דמאחר שלא הטמינו בו רק אפו בו מבעוד יום לא נשאר בו רק הבל מעט ואין לחוש לבישול (כל בו) [*] ובלבד שלא נצטנן (צא) לגמרי . ויש מחמירין (צב) בזה . (צג) ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת בו אסור. ועיין לקמן סימן שי"ח (צד) וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי (צה) [*] להחם הקדירה אם נצטנן ואם עשה כן אסור לאכלו (צו) אפילו צונן (בית יוסף והרשב"א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כל כך (צז) שעדיין ראויים לאכול אם חממו אותו האינם יהודים (צח) מותרין לאכול (צט) לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאים הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אחר כך התנור ההוא ועל ידי זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל על ידי ישראל (ק) אסור בכהאי גונא (תרומת הדשן). אבל אם הקדירות (קא) עדיין חמין (קב) מותר להעמידן (קג) אצל תנור בית החורף מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה (קד) כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה (קה) [*] וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע והוא הדין [*] לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום הואיל והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו וכן המנהג פשוט להתיר ועיין לקמן סימן שי"ח:




סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת, ובו ט' סעיפים

א.  (א) [*] אף על פי שבשר חי מותר להשהותו הני מילי בקדרה (ב) [*] אבל בצלי (ג) שאצל האש (ד) אסור להניחו סמוך לחשיכה (ה) שממהר להתבשל ואתי לחתויי והני מילי (ו) בבשר שור או עז (ז) אבל בשר גדי ועוף (ח) שהם מנותחים לאברים (ט) מותר דלא חיישינן לחיתוי (י) שאם יחתה בגחלים יתחרך (פירוש יצא מגדר הצלי ונכנס בגדר הנשרף) הבשר שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד ואם הוא בתנור וטח פיו בטיט בין גדי ועוף שלמים בין בשר שור או עז מותר דלא חיישינן לחיתוי שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס הרוח ויצטנן התנור (יא) ויתקשה הבשר ויפסיד. הגה: (יב) ואין חילוק בזה אם הוא חי לגמרי או שנתבשל (יג) קצת (בית יוסף). וכל זמן שחלל הגוף שלם אף על פי שאין עליו ראשו וכרעיו מקרי שלם (הגהות מרדכי). ויש מחמירין וסוברין דבתנור טוח בטיט (יד) הכל שרי (טו) ועל גבי [*] האש שהוא מגולה [*] הכל אסור ובתנור שפיו מכוסה אלא שאינו טוח בטיט אז יש לחלק בין גדי ועוף לשאר בשר כדרך שנתבאר והכי נהוג כסברא זו (טור והגהות אשירי ובית יוסף בשם רש"י וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת):

ב.  [*] אין צולין (טז) בצל וביצה או בשר (יז) על גבי גחלים אלא כדי שיצלה מבעוד יום משני צדדיו כמאכל בן דרוסאי שהוא חצי בשולו (יח) אפילו הוא בשר גדי דכיון שהניח על גבי גחלים אינו חושש אלא שיצלה מהרה ואף על פי שיתחרך חיישינן שמא יחתה [*] אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי לא חיישינן דלמא אתי לחתויי אפילו אם הוא בשר שור שמאחר שהוא ראוי לאכילה למה יחתה להפסידו:

ג.  אם (יט) עבר או שכח [*] ונצלה בשבת באיסור (כ) [*] אסור :

ד.  פירות שנאכלין חיין מותר ליתנם (כא) סביב הקדירה (כב) אף על פי שאי אפשר שיצלו קודם חשכה ומיהו צריך ליזהר (כג) שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה ושלא להוסיף עליו עד שיצולו מפני (כד) שממהר לגמור בשולם בשבת:

ה.  אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור אלא כדי שיקרמו (פירוש שיעלה על פני הלחם קרום וקליפה מחמת האש) (כה) פניה (כו) המדובקים בתנור ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש. הגה: וכל שפורסה (כז) ואין החוטין נמשכין (כח) קרוי קרימת פנים (הגהות מיימוני פרק ג'). ופשטיד"א או פלאדי"ן צריך שיקרמו פניה (כט) למעלה ולמטה (ל) ויתבשל מה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי (בית יוסף בשם סמ"ג והגהות מיימוני). ואם נתן אותם סמוך לחשיכה ולא קרמו פניהם (לא) אם במזיד אסור עד מוצאי שבת (לב) בכדי שיעשו ואם (לג) בשוגג אם אין לו מה יאכל מותר לו לרדות ממנו (לד) מזון שלש סעודות [*] ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו בואו ורדו לכם מזון שלש סעודות וכשהוא רודה לא (לה) ירדה במרדה (פירוש ברחת ובמזרה תרגום מרדה פאל"ה בלע"ז) אלא בסכין וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שעושה בחול ואם אי אפשר לרדות בשינוי ירדה במרדה ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה כיון דלא עבד איסורא [*] וצורך שבת הוא (לו) רודה כדרכו ושלא לצורך היום אסור אפילו בשינוי. הגה: וכל זה בתנור שאינו טוח בטיט (הגהות אשירי) (לז) [*] אבל אם הוא טוח בטיט או שאינו אופה לצורך שבת רק למוצאי שבת דיש לו זמן (לח) לאפותו מותר דלא גזרינן בכהאי גוונא שמא יחתה (כל בו):

ו.  ואם נתנו בשבת (לט) אפי (מ) לו במזיד מותר לו (מא) לרדות קודם שיאפה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה:

ז.  בתנורים שלנו (מב) שאין בהם רדייה מותר (מג) [*] להוציא יותר משלש סעודות בסכין או בשום דבר (מד) שיתחוב בו ומכל מקום לא יוציא ברחת משום דמחזי כעובדין דחול:

ח.  לא ימלא אדם קדירה (מה) [*] עססיות (פירוש מיני קטניות הגדלות בארץ ישראל ולא בבבל) ותורמוסין ויתן (מו) לתוך התנור ערב שבת סמוך לחשיכה מפני שדברים אלו אינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאכלם לאלתר ומפני כך אף על פי שלא נתבשלו כל עיקר הרי הם כשאר תבשיל שהתחיל להתבשל ולא נתבשל כל צרכו שאסור להשהותו והוא הדין לכירה וכופח. הגה: (מז) כשאינן גרופים וקטומים ואפשר לחתות (בית יוסף ומגילה פרק ג'). ואם עשה כן אפילו בשוגג אסורים למוצאי שבת (מח) עד כדי שיעשו :

ט.  כיוצא בו לא ימלא חבית (מט) של מים ויתן (נ) לתוך התנור ערב שבת (נא) עם חשיכה ואם עשה כן אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו:




סימן רנה - הכנת האש קודם הכנסת שבת, ובו ג' סעיפים

א.  (א) אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשיכה (ב) עד שיצית בהן האור בענין שתהא השלהבת עולה מאליה (ג) בלי סיוע עצים אחרים ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האור (ד) ברוב עביו וברוב היקפו ואם לא הודלקה כל כך (ה) אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת (ו) וכשהודלקה כשיעור (ז) יכול להתחמם כנגדה בשבת ולהשתמש לאורה בין אם הוא על גבי קרקע או על גבי המנורה (ח) ואפילו היא מדברים שאין עושין מהם פתילה לשבת:

ב.  יש אומרים שבפחמין אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי מפני שהם דולקים והולכים:

ג.  מדורה (ט) של זפת ושל גפרית ו (י) של קש וגבבא אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי וכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים (יא) כשהם מפוזרים אבל אם הקנים אגודות והגרעינים בסל צריכים שיצית בהם האור עד שתהא השלהבת עולה מאליה ויש אומרים בהיפך:




סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת, ובו סעיף אחד

א.  כשהיו ישראל בישובן היו תוקעין בערב שבת שש תקיעות כדי להבדיל את העם מן המלאכה. הגה: ונהגו בקהלות הקדושות שכל שהוא (א) סמוך לשבת כחצי שעה או שעה שמכריז שליח ציבור להכין עצמן לשבת [*] והוא במקום התקיעות בימיהם וכן ראוי לנהוג (ב) בכל מקום :




סימן רנז - דיני הטמנת חמין, ובו ח' סעיפים

א.  (א) אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל (ב) אבל בספק חשיכה (ג) טומנין בו ואין טומנין (ד) בדבר (ה) המוסיף הבל (ו) אפילו מבעוד יום ואם הטמין בדבר המוסיף הבל התבשיל אסור אפילו בדיעבד ודוקא בצונן שנתחמם (ז) או שנצטמק ויפה לו אבל (ח) בעומד בחמימותו כשעה ראשונה מותר. הגה: (ט) [*] יש אומרים דאם שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל (י) שרי לאכול (הגהות מרדכי). (ויש אומרים דכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך לילה (יא) אבל כשמטמין לצורך מחר מותר להטמין מבעוד יום בדבר שמוסיף הבל (מרדכי ריש פרק כירה ובית יוסף סוף [*] סימן רנ"ג בשם שבולי לקט) ובדיעבד יש לסמוך על זה ובלבד (יב) שלא יהא רגיל לעשות כן):

ב.  אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו (יג) אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ומכל מקום (יד) לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית שרי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה (ועיין לעיל סימן רנ"ג):

ג.  אלו הם דברים המוסיפים הבל פסולת של זיתים (טו) או של שומשמין וזבל ומלח וסיד וחול בין לחים בין יבשים (טז) ותבן וזגין (יז) ומוכין ועשבים בזמן (יח) [*] ששלשתן (יט) לחין ואלו דברים שאינם מוסיפים הבל (כ) כסות (כא) ופירות וכנפי יונה ( (כב) או שאר נוצות מהרר"א בהגהות) (כג) ונעורת של פשתן ונסורת של חרשין (פירוש הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררים אותו במגירה). הגה: יש אומרים דמותר להטמין (כד) בסלעים אף על פי שמוסיפין הבל דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן (תוספות ומרדכי ריש פרק לא יחפור):

ד.  אף על פי שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אם טמן בו מבעוד יום (כה) ונתגלה משחשיכה מותר לחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת מוסיף וכן אם רוצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון (כו) אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטלו לכסותו בגלופקרין והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה אבל אם אינה מבושלת כל צרכה אפילו להוסיף על הכיסוי אסור שתוספת זה (כז) [*] גורם לה להתבשל:

ה.  (כח) אם פינה התבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה (כט) לקדירה אחרת מותר להטמינו (ל) בדבר שאינו מוסיף הבל:

ו.  (לא) מותר להטמין בשבת (לב) דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו [*] אבל בדבר המוסיף הבל [*] אפילו להטמין צונן גמור ואפילו מבעוד יום נמי אסור:

ז.  כל היכא דאסרינן הטמנה אפילו בקדירה מבושלת (לג) כל צרכה אסרינן (לד) ואפילו מצטמק ורע לו . הגה: [*] וכן עיקר (לה) ויש מקילין ואומרים דכל שהוא חי (לו) לגמרי או נתבשל [*] כל צרכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי וכמו שנתבאר לעיל סימן רנ"ג ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו אין למחות בידם אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות:

ח.  אף על פי שמותר להשהות (לז) קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג אם הוא מכוסה בבגדים אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן מכל מקום (לח) מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל (ואסור) ומיהו (לט) כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה אף על פי שיש אש תחתיה כיון שאין עושה דרך הטמנה שרי (מ) הלכך היכא שמעמיד קדירה על גבי כירה או כופח שיש בהם גחלים (מא) ואין שולי הקדירה [*] נוגעים בגחלים שיהוי מקרי ומותר על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג ואם נתן על הקדירה כלי (מב) רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה ונתן בגדים על אותו כלי רחב מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה (מג) אין כאן הטמנה (מד) וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה (מה) והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים ואף על פי שמכסה פי התנור בבגדים כיון שאין הבגדים נוגעים בקדירה לאו הטמנה היא ו [*] שרי. הגה: והטמנה שעושין במדינות אלו שמטמינים בתנור (מו) וטחין פי התנור בטיט (מז) שרי לכולי עלמא (אור זרוע ותרומת הדשן סימן ס"ט ואגור) וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ"ד ויתבאר לקמן סוף סימן רנ"ט (מח) ומצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת כי זהו מכבוד ועונג שבת (מט) וכל מי שאינו מאמין בדברי החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת חיישינן שמא אפיקורוס הוא (הר"ן פרק במה טומנין וכל בו):




סימן רנח - שמותר להשים ערב שבת דבר קר על קדירה חמה, ובו סעיף אחד

א.  [*] מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו (א) דבר קר על גבי קדירה חמה (ב) [*] שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל:




סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם, ובו ז' סעיפים

א.  (א) מוכין ([*] פירוש כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלוים) שטמן בהם (ב) דרך מקרה (ג) אסור לטלטלן אלא מנער הכיסוי והן נופלות וכגון (ד) שמקצתן מגולה שאין זה טלטול אלא מצדו (ה) ואם יחדן לכך מותר לטלטלן (ו) אבל אם טמן בגיזי צמר אפילו לא יחדן לכך מותר לטלטלן והני מילי סתם גיזין שאין עומדין (ז) לסחורה [*] אבל אם נתנם לאוצר לסחורה צריכין יחוד ואם טמן בהם בלא יחוד מנער הכיסוי והן נופלות דהיינו לומר (ח) שנוטל כיסוי הקדירה שיש תורת כלי עליה ואף על פי שהם עליה לא איכפת לן (ט) דלא נעשית בסיס להן:

ב.  הנותנים אבנים ולבנים סביב הקדירה [*] צריך שייחדם (י) לכך לעולם שהרי כל זמן שלא יחדן אינם חשובים לו (יא) ומשליכן הילכך אסור לטלטלן אם לא שיצניעם ומיחדן לכך:

ג.  הטומן בקופה מלאה גיזי צמר (יב) שאסור לטלטל והוציא הקדירה כל זמן שלא נתקלקלה הגומא (יג) יכול להחזירה (יד) ואם נתקלקלה לא יחזירנה ואפילו לכתחלה יכול להוציא על דעת להחזירה אם לא תתקלקל ולא חיישינן שמא יחזירנה אף אם תתקלקל [*] ויש אומרים שאפילו טמן בדבר שמותר לטלטל אם נתקלקל הגומא לא יחזיר מפני שתצטרך הקדירה לעשות לעצמה מקום כשמחזירה ונמצא כמי שטומן בשבת:

ד.  טמן (טו) בדבר שאינו ניטל וכיסה פיה בדבר הניטל מגלה הכיסוי ואוחז בקדירה ומוציאה:

ה.  טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל אם מקצת הקדירה מגולה נוטל ומחזיר ואם לאו אינו נוטל:

ו.  יום טוב שחל להיות בערב שבת יש מי שאוסר (טז) להטמין באבנים (יז) משום דהוי כמו בנין (יח) ויש מתירים :

ז.  תנור שמניחים בו החמין וסותמין פיו בדף ושורקין (פירוש מחליקין) אותו בטיט (יט) מותר לסתור אותה סתימה כדי להוציא החמין (כ) ולחזור ולסותמו ואם יש בו גחלים לוחשות (כא) מותר על ידי אינו יהודי. הגה: (כב) ויש מחמירין שלא לסתור סתימת התנור הטוח בטיט על ידי ישראל אם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי וכן אם אפשר לעשותו על ידי ישראל קטן לא יעשה ישראל גדול ואם אי אפשר יעשה גדול על ידי שינוי קצת והכי נהוג (תרומת הדשן סימן ש"ה ואגור) ונראה לי הא דמותר לחזור לסתום התנור היינו ביום דכבר כל הקדירות מבושלות כל צרכן אבל בלילה סמוך להטמנתו (כג) דיש לספק שמא הקדירות עדיין אינן מבושלות כל צרכן (כד) אסור לסתום התנור (כה) דגורם בישול כמו שנתבאר סימן רנ"ז סעיף ד' (כו) ואפילו על ידי אינו יהודי אסור כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ"ג. (ושאר דיני חזרה בשבת עיין לקמן סימן שי"ח):