שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות שבת

סימן רס - דיני הכנסת שבת, ובו ב' סעיפים

א. (א) [*] מצוה (ב) לרחוץ . הגה: (ג) [*] כל גופו ואם אי אפשר לו ירחוץ (טור) פניו ידיו (ד) ורגליו [*] בחמין (ה) (ו) בערב שבת ומצוה [*] לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת. הגה: ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה (ז) לגלחן (אור זרוע פרק אלו מגלחין) וכשנוטל צפרניו (ח) לא יטול אותן כסדרן ויתחיל בשמאל בקמיצה ובימין באצבע וסימן לזה דבהג"א בשמאלו ובדאג"ה בימין (אבודרהם וספר המוסר):

ב. כשיהיה (ט) סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו (י) בלשון רכה (יא) עשרתם (יב) ערבתם (יג) הפרשתם חלה ויאמר להם (יד) הדליקו את הנר. ובמקום שאין מעשרין אין צריך לומר עשרתם (טור):

סימן רסא - זמן הדלקת הנרות לשבת, ובו ד' סעיפים

א. ספק חשיכה והוא (א) [*] בין השמשות (והיינו כדי שיעור הלוך ג' רבעי מיל (ב) אחר שקיעת החמה (טור בסימן רצ"ג וכדלקמן סוף סימן ב') ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') (ג) אין מעשרין (ד) את הודאי (ה) [*] ואין מטבילין [*] את הכלים (ו) [*] ואין מדליקין את הנרות ואין (ז) מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן (ח) סימן תט"ו סעיף ב') אבל מעשרין (ט) את הדמאי (י) וטומנין את החמין (יא) [*] ומערבין [*] עירובי חצירות (ועיין לקמן (יב) סימן שצ"ג ). ומותר (יג) לומר לאינו יהודי (יד) בין השמשות [*] להדליק נר לצורך שבת וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא (טו) לצורך מצוה או שהוא טרוד (טז) ונחפז עליה . הגה: וכן מי שקבל עליו שבת (יז) [*] שעה או ב' קודם חשיכה יכול (יח) לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך (מהרי"ו סימן קי"ו) (ועיין לקמן סימן שמ"ב):

ב. [*] יש אומרים (יט) שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא (כ) [*] מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה [*] שהוא ג' מילין ורביע (כא) רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף (כב) [*] איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. [*] ושיעור זמן בין השמשות הוא (כג) ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות (כד) [*] קודם הלילה . הגה: ואם רוצה [*] להקדים ולקבל עליו השבת [*] מפלג המנחה ואילך (כה) הרשות בידו (טור ואגור בשם תוספות פרק תפלת השחר) (ועיין לקמן סימן רס"ז):

ג. [*] מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש (כו) בראש האילנות ואם הוא (כז) יום המעונן ידליק כשהתרנגולין יושבים על הקורה מבעוד יום ואם הוא בשדה שאין שם תרנגולים ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום:

ד. אחר (כח) עניית ברכו אף על פי (כט) שעדיין יום הוא (ל) [*] אין מערבין ואין טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת (לא) כעניית ברכו לדידהו:

סימן רסב - לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקיה, ובו ג' סעיפים

א. [*] יסדר (א) שלחנו ויציע (ב) המטות ויתקן כל ענייני הבית כדי שימצאנו (ג) ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת. הגה: ויהיה שלחנו ערוך (ד) כל יום השבת וכן המנהג ואין לשנות (טור סוף סימן רפ"ט ומרדכי סוף פרק כל כתבי והגהות מרדכי פרק כ"ט דשבת):

ב. (ה) ישתדל שיהיו לו [*] בגדים (ו) נאים לשבת ואם אי אפשר לו לפחות ישלשל (פירוש ישלשלם כלפי מטה שיהיו ארוכים כמדת העשירים (ז) היושבים בביתם . רש"י שם) בגדיו למטה דרך כבוד:

ג. (ח) ילבש בגדיו הנאים (ט) וישמח בביאת שבת (י) כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי אומר בואי כלה בואי כלה. הגה: וילביש עצמו בבגדי שבת (יא) מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא (יב) סמוך לערב שילביש עצמו מיד (הגהות מרדכי החדשים):

סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן, ובו י''ז סעיפים

א. (א) יהא זהיר לעשות נר (ב) יפה ויש מכוונים (ג) לעשות (ד) [*] שתי פתילות (ה) אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. הגה: ויכולין (ו) להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות וכן נהגו. האשה [*] ששכחה פעם אחת להדליק מדלקת כל ימיה (ז) ג' נרות (מהרי"ל) כי יכולין להוסיף על (ח) דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות (אשר"י ומרדכי מסכת ראש השנה וריש פרק יום טוב):

ב. אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אפילו (ט) [*] אין לו מה יאכל שואל (י) [*] על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת הוא:

ג. (יא) הנשים מוזהרות בו יותר (יב) מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית. אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום (יג) נר שבת קודם וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה נר שבת קודם (יד) משום שלום הבית דאין שלום בבית בלא נר (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות נר חנוכה עיין לקמן סימן תרע"ה):

ד. [*] לא יקדים למהר להדליקו (טו) [*] בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם (טז) [*] לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול (יז) ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה (יח) ולמעלה שהוא שעה ורביע [*] קודם (יט) הלילה . הגה: ועיין לקמן סימן רס"ז ואם היה הנר דלוק (כ) [*] מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):

ה. (כא) [*] כשידליק יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו (כב) להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה (כג) גם ביום טוב צריך לברך להדליק (כד) נר של יום טוב . וביום הכיפורים בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך ועיין לקמן (כה) [*] סימן תר"י. הגה: יש מי שאומר שמברכין (כו) קודם ההדלקה ויש מי שאומר שמברך (כז) [*] אחר ההדלקה (מרדכי סוף במה מדליקין) וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין ואחר כך מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה וכן המנהג (מהרי"ל):

ו. (כח) [*] בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נר שבת (כט) בחדרם (ל) ולברך עליו אבל מי שהוא אצל אשתו (לא) אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו לפי שאשתו מברכת בשבילו:

ז. אורח (לב) שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו צריך (לג) להשתתף (לד) בפרוטה :

ח. ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד יש אומרים (לה) שכל אחד מברך על מנורה שלו (לו) ויש מגמגם בדבר ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה: אבל אנו (לז) אין נוהגין (לח) כן :

ט. המדליקין בזויות הבית (לט) ואוכלים (מ) בחצר אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה (מא) הוי ברכה לבטלה :

י. לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה ויש אומרים שאם תתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל ויש אומרים שאינו מועיל לה ויש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו. הגה: (מב) והמנהג שאותה אשה המדלקת (מג) מקבלת שבת בהדלקה אם לא (מד) שתתנה תחלה ואפילו תנאי בלב סגי (מרדכי) אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו (מה) ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן אבל לא בשאר (מו) הנרות שבבית (אור זרוע) (מז) וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין (מח) לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פרק במה מדליקין):

יא. אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין אם קדם היחיד והתפלל של שבת (מט) מבעוד יום חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה (נ) ואפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת:

יב. (נא) אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם:

יג. אדם שבא לעיר בערב שבת וכבר קבלו אנשי העיר עליהם שבת אף על פי שעדיין היום גדול אם היו עליו מעות או שום חפץ (נב) מניחו ליפול :

יד. אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו שחשיכה והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית של שבת ואחר כך נתפזרו העבים וזרחה חמה (נג) אינם צריכים לחזור ולהתפלל ערבית אם כשהתפללו היה (נד) מפלג המנחה ולמעלה [*] ואם יחיד הוא שטעה בכך (נה) צריך הוא לחזור ולהתפלל תפלת ערבית ולענין עשיית מלאכה בין צבור בין יחיד מותרים דקבלת שבת היתה בטעות [*] ויש אומרים (נו) שאותם שהדליקו נרות [*] אסורים בעשיית מלאכה ושאר אנשי הבית מותרין ויש אומרים שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור (נז) [*] ליגע בו ולהוסיף בו שמן ואפילו אם כבה אסור לטלטלו:

טו. מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד (נח) שקבלו הקהל שבת (נט) לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפלה [*] של חול והוא שלא קבל שבת עמהם (ס) אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית (סא) שתים :

טז. אם בא לבית הכנסת סמוך לקבלת הצבור שבת (סב) מתחיל להתפלל מנחה ואף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום (סג) הואיל והתחיל בהיתר :

יז. יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה (סד) מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה. הגה: ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת (סה) וכל שכן במוצאי שבת. מי שמאחר להתפלל במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה מותר לומר לחבירו ישראל שכבר (סו) התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו (סז) ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נראה לי:

סימן רסד - דיני הפתילה והשמן, ובו י' סעיפים

א. אין עושין פתילה [*] לנר של שבת בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית (א) [*] מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו [*] והשלהבת קופצת כגון צמר ושער וכיוצא בהם אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן (ב) וקנבוס וכיוצא בהן. הגה: ואם הדליק בדברים (ג) האסורים (ד) [*] אסור להשתמש לאורו (תשובת הרשב"א סימן קע"א) ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים (ה) מותר להשתמש לאור האחרים וכן דבר שאפשר (ו) בלא נר (ז) מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים ולצורך שבת [*] יש להקל (ח) בדיעבד (הגהות מרדכי פרק קמא ופרק ב' דשבת):

ב. כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אם נתכוין להעבות (פירוש לעשותה עבה) הפתילה כדי להוסיף אורה (ט) אסור [*] ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה (י) מותר ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי [*] גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית. הגה: נותנין גרגיר (יא) של מלח וגריס (יב) של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת (מיימוני פרק ה' וטור):

ג. אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה ולפיכך אין מדליקין (יג) בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה (יד) [*] ולא בחלב וכן אין מדליקין [*] בעטרן מפני שריחו רע (טו) ויניחנו ויצא [*] ולא (טז) בצרי מפני שריחו נודף שמא (יז) יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה:

ד. אפילו נתן (יח) [*] מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים ואז נמשכין (יט) אין מדליקין בהם:

ה. (כ) חלב מהותך (כא) וקרבי דגים אין מדליקין בהם [*] ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם (כב) מותר להדליק בהם:

ו. שאר כל השמנים [*] חוץ מאלו מדליקים בהם ומכל מקום שמן זית מצוה מן (כג) המובחר :

ז. (כד) כרך זפת או שעוה או חלב (כה) סביב הפתילה מדליקין בהם:

ח. המדליק (כו) צריך שידליק [*] רוב מה שיוצא (כז) מן הפתילה מהנר:

ט. אין צריך להבהב הפתילה (פירוש ענין הבהוב יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי) (אל תאכלו ממנו נא תרגום יונתן מהבהב). הגה: (כח) ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת ויאחז בה האור יפה (טור):

י. אין מדליקין (כט) בסמרטוטין אפילו מחורכין:

סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר, ובו ד' סעיפים

א. אין נותנין כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא נוטף בתוכו גזירה שמא יסתפק (א) ממנו (ב) ויתחייב משום מכבה ואם חברו לו בסיד או בחרסית מותר דכיון שהוא כלי אחד בדיל מיניה משום איסור שבת:

ב. לא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן (ג) ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת גזירה שמא יסתפק (ד) ממנו :

ג. אין נותנין כלי בשבת תחת הנר (ה) לקבל שמן הנוטף [*] מפני שהוא מבטל כלי (ו) מהיכנו ומותר ליתנו מבעוד יום (ז) והשמן הנוטף (ח) אסור להסתפק ממנו (ט) בשבת . הגה: ואסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי אף על פי שאינו מטלטלו ואין בו משום מוקצה בנגיעה בעלמא מכל מקום אסור (י) [*] פן יתנדנד קצת מנגיעתו (יא) [*] ויטה (אור זרוע):

ד. (יב) נותנים כלי תחת הנר (יג) לקבל נצוצות מפני שאין בהם (יד) ממש ואין כאן ביטול כלי מהיכנו [*] אבל לא יתן [*] לתוכו מים (טו) אפילו מבעוד יום (טז) מפני שמקרב זמן כיבוי הנצוצות ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כיון (יז) [*] שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן. הגה: (יח) [*] ויש אומרים אפילו [*] מתכוין לכיבוי שרי מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן לא הוי אלא [*] גרם כיבוי וכן נוהגין (סמ"ג):

סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך, ובו י''ג סעיפים

א. מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיה עמו מעות ויש לו (א) [*] חמורו וגם יש עמו אינו יהודי לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה [*] על שביתתו אלא (ב) [*] נותן (ג) כיסו לאינו יהודי להוליכו לו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו ואפילו לא נתן לו שכר על זה (ד) ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר אבל אם מצא מציאה (ה) אינו יכול ליתנה לאינו יהודי אלא אם כן באה לידו מבעוד יום דהשתא הויא ככיסו:

ב. (ו) אם אין עמו אינו יהודי מניחו על חמורו וכדי שלא יהא חייב (ז) משום מחמר (פירוש מנהיג את החמור) אי איכא עקירה והנחה (ח) מניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת דלאו עקירה היא [*] וכשהיא עומדת נוטל הימנה (ט) ולאחר שתחזור ותעקר רגלה יניחנו ויש אומרים שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה. הגה: והוא לא ירכב על החמור אלא ילך ברגליו ואם הוא צריך לצאת חוץ לתחום מפני שמתיירא מן הלסטים או שאר סכנה (י) ואפילו הוא תוך התחום יכול לישב על החמור ולרכוב (ריב"ש ובית יוסף בשם תשב"ץ):

ג. היה עמו חמורו וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור ולא יתננה (יא) לאחד מאלו :

ד. היה עמו חרש ושוטה יתננו לשוטה לפי שאין לו דעת (יב) כלל :

ה. שוטה וקטן יתננו לשוטה שהקטן יבא לכלל דעת חרש וקטן יתננו (יג) [*] למי שירצה :

ו. ויש אומרים שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו (יד) כשהוא מהלך ונוטלו ממנו כשהוא עומד. הגה: [*] ודוקא כשנותן להם משחשכה אבל כשנותן להם (טו) מבעוד יום מותר בכל ענין:

ז. (טז) אם אין עמו שום אחד מכל אלו יטלטלנו פחות (יז) פחות (יח) מארבע אמות ודוקא כיסו או מציאה (יט) שבאה לידו [*] אבל אם לא באה לידו לא:

ח. יש אומרים דדוקא מי שהחשיך לו בדרך שהיה סבור שעדיין יש שהות (כ) ביום אבל מי שיצא מביתו (כא) סמוך לחשכה ושכח והוציא לרשות הרבים (כב) לא התירו לו בשום אחד מהדרכים האלו:

ט. (כג) הגיע לחצר החיצונה המשתמרת נוטל (כד) מעל החמור כלים הנטלים ושאינם נטלים מתיר את החבלים והשקים נופלים ואם היתה טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם כגון שהם כוסות של מקיזי דם שאין ראוים בשבת לכלום לפי שהם (כה) מאוסים ואם יפלו לארץ ישברו מניח תחתיהם כרים וכסתות. ודוקא במשאות קטנים (כו) שיכול (כז) [*] לשמטן מתחתיהן אבל אם הם גדולים שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחם תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנו (פירוש מהתשמיש שהיה מוכן לו) [*] אלא פורקן בנחת שלא ישברו [*] ולא יניחם על הבהמה משום צער בעלי חיים:

י. (כח) חשכה לו בדרך ותפלין בראשו או שיושב בבית המדרש בשדה וחשכה לו מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ואם יש בית סמוך לחומה שנשמרים בתוכו מניחן שם:

יא. היתה חבילתו מונחת על כתפו וקידש עליו היום (כט) רץ תחתיה עד ביתו ודוקא רץ אבל לילך לאט לא כיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה והנחה (ל) דזמנין קאי ולאו אדעתיה אבל רץ אית ליה (לא) היכירא וכי מטי לביתיה [*] כי היכי דלא קאי פורתא ואשתכח דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד זורק לה (לב) כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחריו:

יב. יש אומרים (לג) דדוקא בחבילה התירו לעשות כן אבל לא בכיסו ויש אומרים (לד) [*] דהוא הדין לכיסו. הגה: ומי ששכח כיסו עליו בשבת אם הוא בביתו (לה) [*] יכול לילך עמו לחדר להתיר חגורו וליפול שם להצניעו ואם הוא (לו) בשוק אסור להביאו לביתו רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל ואומר לאינו יהודי (לז) לשמרו ואם מביאו אין לחוש (אגודה מסכת ביצה בית יוסף סימן ש"ט) ועיין לקמן סימן ש"י אם הכיס תפור בבגדו מה דינו:

יג. [*] מצא ארנקי בשבת (לח) [*] אסור ליטלו אף על פי שירא [*] פן יקדמנו אחר:

סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת, ובו ג' סעיפים

א. בתפלת המנחה בערב שבת (א) [*] אין נופלין על פניהם:

ב. (ב) מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול (ג) [*] ובפלג (ד) המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית (ה) ולאכול (ו) מיד (ועיין לעיל סימן רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה):

ג. בברכת השכיבנו (ז) אינו חותם בה שומר עמו ישראל אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו (ח) אומר ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך ברוך אתה ה' (ט) הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים:

סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת, ובו י''ג סעיפים

א. (א) אומר ויכלו בתפלת ערבית:

ב. [*] אם טעה והתחיל תפלת החול (ב) גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל (ג) של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה (ד) ויש אומרים דבמוסף (ה) פוסק אפילו באמצע ברכה:

ג. אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד (ו) כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן הוה ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה אבל אם היה יודע שהוא שבת (ז) [*] ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן (ח) דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו. הגה: דהרי יכול לומר אתה קדשת או אתה אחד (תרומת הדשן סימן י"ד):

ד. מי שהתפלל תפלה (ט) של חול בשבת ולא הזכיר של שבת (י) לא יצא ואם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה אף על פי שלא קבע ברכה לשבת יצא. הגה: במוסף אפילו לא אמר (יא) רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא (בית יוסף בשם הרא"ש פרק מי שמתו):

ה. טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת אם עקר רגליו חוזר לראש ואם (יב) לא עקר רגליו אף על פי שסיים תפלתו אינו חוזר אלא (יג) לשל שבת . (ושליח ציבור ששכח של שבת בשחרית עיין סימן קכ"ו):

ו. הטועה בתפלת שבת והחליף של זו בזו (יד) אינו חוזר (טו) ויש אומרים שאם החליף של (טז) [*] מוסף באחרת או (יז) [*] אחרת בשל מוסף חוזר:

ז. חוזרים לומר ויכלו משום יום טוב שחל להיות בשבת (יח) שאין אומרים אותו בתפלה וגם להוציא למי שאינו יודע ואומרים אותו בקול רם (יט) [*] ומעומד :

ח. ואומר שליח ציבור ברכה (כ) אחת מעין שבע ואין היחיד אומר אותה. הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאמרה בלא פתיחה (כא) ובלא חתימה וכן נוהגין הצבור לאמרה עם שליח ציבור (כב) בלא פתיחה וחתימה (אבודרהם וכל בו):

ט. [*] יום טוב שחל להיות בשבת (כג) אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע (פירוש ברכת אל עליון קונה וכו'):

י. אין אומרים ברכה מעין שבע (כד) בבית חתנים ואבלים (כה) דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו ניזוקין:

יא. אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה מעין שבע:

יב. (כו) אין לדבר בשעה שאומרים ויכלו ולא בשעה שאומר שליח ציבור ברכה מעין שבע:

יג. אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת [*] או שלא התפלל כלל (כז) [*] ושמע משליח ציבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף (כח) [*] יצא :

סימן רסט - דין הקידוש בבית הכנסת, ובו סעיף אחד

א. נוהגין לקדש בבית הכנסת ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא (א) מטעימו לקטן (ב) דאין קידוש אלא במקום סעודה (ועיין לקמן סימן רע"ג) ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי (ג) בבי כנישתא (ד) להוציאם ידי חובתם ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבית הכנסת אבל יותר טוב להנהיג (ה) שלא לקדש בבית הכנסת וכן מנהג ארץ ישראל. הגה: ונהגו (ו) לעמוד בשעה שמקדשין בבית הכנסת:

סימן ער - לומר משנת במה מדליקין, ובו ב' סעיפים

א. נוהגים לומר (א) פרק במה מדליקין והספרדים אומרים אותו (ב) קודם תפלת ערבית והוא הנכון:

ב. יש שאין אומרים אותו ביום טוב (ג) שחל להיות בערב שבת ויש שאין אומרים אותו בשבת (ד) של חנוכה . הגה: ואין נוהגין כן בחנוכה ו (ה) בשבת של חול המועד אין אומרים אותו (מנהגים) וכן ביום טוב שחל להיות בשבת אין אומרים אותו (מהרי"ל הלכות סוכה):

סימן רעא - דיני קידוש על היין, ובו י''ז סעיפים

א. כשיבא לביתו (א) ימהר לאכול (ב) [*] מיד :

ב. נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא (פירוש מצות עשה התלויה בזמן) משום (ג) [*] דאיתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה (ד) ומוציאות את האנשים (ה) הואיל וחייבות מן התורה (ו) כמותם :

ג. אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום (ז) [*] מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה (ח) יין לצורך היום והא דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא (ט) בשאר צרכי סעודה אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש כבוד לילה (י) קודם לכבוד יום :

ד. (יא) אסור לטעום כלום (יב) קודם שיקדש (יג) אפילו מים ואפילו אם התחיל מבעוד יום (יד) צריך להפסיק (טו) שפורס מפה ומקדש ואם היו שותים יין תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד (טז) בלא ברכת היין (יז) ואחר כך מברך ברכת המוציא ואם אין לו יין ומקדש על הפת (יח) אינו מברך המוציא ויש אומרים שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא:

ה. שנים שהיו שותים (יט) ואמרו בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות (כ) עד שיקדשו (כא) ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיקדשו (כב) אף על פי שאינם רשאים צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו. הגה: אדם ששכח לקדש עד לאחר שברך ברכת המוציא ונזכר (כג) קודם שאכל (כד) יקדש על הפת (כה) ואחר כך יאכל אבל בהבדלה (כו) יאכל תחלה דהרי אין מבדילין על הפת (הגהות אלפסי ומרדכי פרק ב"מ):

ו. (כז) אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שברך ברכת המזון מברך ברכת המזון על כוס ראשון ואחר כך אומר קידוש היום (כח) על כוס שני וצריך להזכיר (כט) של שבת בברכת המזון אף על פי שמברך קודם קידוש. הגה: ויש אומרים דאינו מזכיר של שבת דאזלינן (ל) בתר תחלת הסעודה וכן עיקר כמו שנתבאר לעיל סוף סימן קפ"ח ויש מחלוקת (לא) אם יטעום מכוס של ברכת המזון קודם שיקדש גם אם צריך (לב) לאכול מעט אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודה. (לג) ויש אומרים דאף בגמר סעודתו אינו מברך ברכת המזון תחלה אלא פורס מפה (לד) ומקדש ומברך המוציא (לה) ואוכל מעט ואחר כך מברך ברכת המזון. הגה: והכי נהוג (לו) להוציא את נפשו מפלוגתת סברא ראשונה:

ז. אף על פי שאסור לו לטעום קודם קידוש (לז) אם טעם מקדש :

ח. אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד (לח) יש לו תשלומין למחר (לט) כל היום . הגה: ואומר כל הקידוש של לילה (בית יוסף) (מ) מלבד ויכלו (אורח חיים בשם תוספות):

ט. צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה (מא) על גביו :

י. מקדש (מב) על כוס מלא יין (מג) שלא יהיה פגום וטעון (מד) כל מה שטעון כוס של ברכת המזון (מה) ואומר ויכלו מעומד ואחר כך אומר בורא פרי הגפן ואחר כך קידוש. הגה: ויכול לעמוד בשעת הקידוש (מו) ויותר טוב לישב (כל בו) ונוהגים לישב (מז) אף בשעה שאומר ויכלו רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בראשי תיבות. וכשמתחיל (מח) יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב) ובשעת הקידוש בכוס של ברכה וכן נראה לי עיין לעיל (מט) סימן קפ"ג סעיף ד':

יא. אם אין לו אלא כוס אחד מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו שלא יפגימנו אלא (נ) שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש (נא) מהכוס השני ולמחר (נב) מקדש במה שנשאר בכוס ראשון ואם לא היה בו אלא (נג) רביעית בצמצום ונחסר ממנו בלילה מוזגו למחר להשלימו לרביעית (נד) והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה שאם לא כן (נה) מוטב (נו) שיניחנה להבדלה שאי אפשר בפת משיקדש עליו ולא יהא לו יין להבדלה ואם יש לו שני כוסות מצומצמים אחר מזיגה יקדש בלילה באחד ויבדיל על השני ולא יקדש ביום (נז) דקידוש הלילה עדיף :

יב. (נח) אחר שקידש על כוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים ואם נטל ידיו קודם קידוש גלי דעתיה (נט) דריפתא (ס) [*] חביבא ליה לא יקדש על היין אלא על הפת. הגה: (סא) ויש אומרים דלכתחלה יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין (הרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים ורשב"א והגהות מיימוני פרק כ"ט והטור) וכן המנהג פשוט במדינות אלו (סב) ואין לשנות רק (סג) בליל פסח כמו שיתבאר סימן תע"ג:

יג. (סד) [*] צריך לשתות מכוס של קידוש (סה) כמלא לוגמיו (סו) דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו (סז) [*] והוא (סח) רובו [*] של רביעית :

יד. אם לא טעם המקדש וטעם (סט) אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פירוש מלא פיו) יצא (ע) ואין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו ומכל מקום מצוה מן המובחר (עא) שיטעמו כולם [*] ויש אומרים (עב) דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו דשתיית כולם מצטרפת לכשיעור והגאונים סוברים [*] שאם לא טעם המקדש לא יצא וראוי (עג) לחוש לדבריהם (עד) ודוקא בקידוש אבל בשאר דברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר:

טו. קידש וקודם שטעם (עה) הפסיק בדיבור חוזר ומברך בורא פרי הגפן (עו) ואין צריך לחזור ולקדש [*] והוא הדין אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו יביא כוס אחר (עז) ומברך עליו בורא פרי הגפן (עח) ואין צריך לחזור (עט) ולקדש :

טז. (פ) לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש אם הם זקוקים לכוסו ששופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים (פא) או פגומים אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים רשאים לשתות קודם שישתה המקדש:

יז. אין צריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני המסובין אלא אם כן היו פגומים (פב) שאז צריך לשפוך לכל כוס וכוס (פג) כדי שישתו כלם מכוס שאינו פגום:

סימן ערב - על איזה יין מקדשים, ובו י' סעיפים

א. (א) [*] אין מקדשין [*] על יין (ב) [*] שריחו רע אף על גב דריחיה וטעמיה חמרא ולא על יין מגולה אפילו האידנא (ג) דלא קפדינן אגילוי . הגה: ואין מקדשין על היין דריחיה חמרא (ד) וטעמיה חלא (טור):

ב. (ה) יין מגתו מקדשין עליו (ו) וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום:

ג. מקדשין על יין שבפי החבית אף על פי שיש בו (ז) קמחין , הגה: ויש אוסרין לקדש עליו אלא יסננו תחלה להעביר הקמחין (הגהות מרדכי פרק המוכר פירות ובית יוסף בשם אורחות ח [*] יים ותוספות), ועל יין שבשולי החבית אף על פי שיש בו שמרים ועל יין שחור ועל יין (ח) מתוק ועל יין דריחיה חלא וטעמיה חמרא (ט) ומכל מקום מצוה לברור יין טוב לקדש עליו:

ד. מקדשין (י) על יין לבן והרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד (יא) אבל מבדילין עליו ומנהג העולם (יב) כסברא ראשונה :

ה. יין חי אפילו אם הוא חזק דדרי (פירוש שראוי למזוג) על חד תלת מיא [*] מקדשין עליו ומכל מקום (יג) יותר טוב למזגו ובלבד שיהא מזוג (יד) כראוי . הגה: ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה (טור):

ו. (טו) יין צמוקים (טז) מקדשין עליו . (והוא שיש בהן (יז) לחלוחית קצת בלא שרייה) (טור):

ז. שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים אם ראוי לברך עליהם בורא פרי הגפן מקדשין עליו (ועיין לעיל (יח) סימן ר"ד סעיף ה'):

ח. מקדשין (יט) [*] על יין מבושל ועל יין (כ) שיש בו דבש ויש אומרים שאין (כא) מקדשין עליהם. הגה: והמנהג (כב) לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר רק (כג) שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש (אגור):

ט. במקום שאין יין מצוי יש אומרים (כד) [*] שמקדשין על שכר (כה) ושאר משקין (כו) חוץ מן המים ויש אומרים שאין מקדשין (כז) ולהרא"ש בלילה לא יקדש על השכר אלא (כח) על הפת ובבוקר יותר (כט) טוב לקדש (ל) על השכר שיברך עליו (לא) שהכל קודם ברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ודברי טעם הם. הגה: וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש [*] ואם יין בעיר (לב) לא יקדש על הפת ומי שאינו שותה יין משום נדר (לג) יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין (לד) או ישמע קידוש מאחרים (הגהות מיימוני פרק כ"ט דמחזר אחר יין ותשובת מיימוני סוף הפלאה סימן ד' דיקדש על הפת לכן צריך לומר החילוק אם אוכל לבדו ואם אוכל עם אחרים):

י. ברכת יין של קידוש (לה) פוטרת יין (לו) שבתוך הסעודה ואינו טעון ברכה לאחריו (לז) דברכת המזון פוטרתו בין שהוא על הכוס בין שאינו על הכוס ( (לח) ועיין לעיל סימן קע"ד סעיף ו'):

סימן רעג - שיהיה הקידוש במקום סעודה, ובו ז' סעיפים

א. אין קידוש אלא (א) במקום סעודה ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד שאם קידש (ב) לאכול בפנה זו (ג) ונמלך לאכול (ד) בפנה אחרת אפילו הוא טרקלין גדול אינו צריך לחזור ולקדש. הגה: (ה) [*] ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה (מרדכי פרק ערבי פסחים). ויש אומרים (ו) שכל שרואה מקומו (ז) אפילו מבית לחצר אינו צריך לחזור ולקדש ויש אומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר שפיר דמי (ועיין לעיל ריש סימן קע"ח) והוא שיהיו שני המקומות (ח) בבית אחד כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא ( [*] וכן עיקר):

ב. אם קידש בבית אחד על מנת לאכול שם (ט) ואחר כך נמלך לאכול (י) במקום אחר צריך לחזור ולקדש במקום שרוצה לאכול שם:

ג. אם קידש ולא סעד (יא) [*] אף ידי קידוש לא יצא. הגה: וצריך לאכול במקום קידוש (יב) [*] לאלתר (יג) [*] או שיהא בדעתו לאכול שם מיד (יד) אבל בלאו הכי אפילו אכל במקום קידוש אינו יוצא (מהר"י מולון) ואם היה בדעתו שלא לאכול (טו) שם מיד ונמלך ואכל יצא (בית יוסף סוף הסימן):

ד. יכול אדם (טז) לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל (יז) (יח) עמהם דלדידהו הוי מקום סעודה ואף על גב דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם כיון דהאי בורא פרי הגפן הוא חובה לקידוש כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה. הגה: (יט) ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת מותר לעשות כן (רבינו ירוחם ובית יוסף בשם הרי"ף והרא"ש והטור סימן תפ"ד). (כ) [*] והוא שאינם יודעים ואם עדיין לא קידש לעצמו יזהר שלא יטעום עמהם שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו:

ה. [*] כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה אפילו אכל דבר (כא) מועט או שתה כוס יין שחייב עליו (כב) ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה (כג) וגומר סעודתו (כד) במקום אחר ודוקא אכל לחם (כה) או שתה יין אבל אכל (כו) פירות לא . הגה: ולפי זה היה מותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית אם שותין (כז) כשיעור (בית יוסף) אבל נהגו ליתן לתינוק (הגהות מיימוני פרק כ"ט):

ו. (כח) [*] ואם קידש בביתו ושמע שכנו (כט) ושלחנו ערוך לפניו יוצא בו דשפיר הוי מקום סעודה (ל) [*] וכגון שנתכוין השומע לצאת ומשמיע להוציא:

ז. יש אומרים שאין מקדשין אלא לאור הנר ויש אומרים שאין הקידוש תלוי בנר ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים (לא) מקדש בחצר ואוכל שם אף על פי שאינו רואה הנר שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער (לב) [*] והכי מסתברא :

סימן רעד - דיני בציעת הפת בשבת, ובו ד' סעיפים

א. בוצע על (א) שתי ככרות ( (ב) שלימות ) שאוחז שתיהן (ג) בידו (ד) ובוצע (ה) התחתונה . הגה: ודוקא בלילי שבת (דברי עצמו) אבל ביום השבת או בלילי יום טוב בוצע על העליונה (כל בו והגהות מיימוני פרק ח' מהלכות חמץ ומצה) והטעם הוא על דרך הקבלה:

ב. מצוה לבצוע בשבת (ו) פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה (ועיין לעיל סימן קס"ז):

ג. אין המסובין רשאין (ז) לטעום עד שיטעום הבוצע ואם יש לפני כל אחד (ח) לחם משנה יכולים לטעום אף על פי שעדיין לא טעם הוא:

ד. (ט) סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא פת:

סימן רעה - דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת, ובו י''ב סעיפים

א. אין פולין (פירוש לבער את הכנים מהבגדים תרגום בערתי הקדש פליתי) (א) [*] ואין קורין בספר [*] לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו שמא יטה [*] ואפילו הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו שלא חלקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור אפילו הוא (ב) בעששית או קבוע בחור שבכותל (ג) [*] וכן בנר (ד) של שעוה :

ב. ודוקא אחד אבל (ה) שנים קורין ביחד שאם בא האחד להטות (פירוש להטות הנר כדי שיגיע השמן לפתילה) (ו) יזכירנו חבירו והוא שקורין בענין אחד שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו אבל [*] בשני ענינים לא. הגה: ויש אומרים דבשני ספרים אפילו בענין אחד (ז) אסור (בית יוסף) (ח) ולכן אסור לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת (ט) בבית הכנסת וכן נהגו (מרדכי וסה"ת וסמ"ג והגהות):

ג. אם יש אחר עמו [*] אפילו אינו קורא (י) ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר והוא הדין אם אומר כן (יא) לאשתו :

ד. אדם חשוב (יב) שאין דרכו בחול להטות מותר בכל גוונא:

ה. [*] במדורה אפילו עשרה (יג) אין קורין משום [*] דהואיל ויושבים רחוקים זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר כשבא חבירו (יד) להבעיר ולחתות :

ו. תינוקות של בית רבן קורין לאור הנר מפני (טו) שאימת רבן עליהם:

ז. מותר (טז) לקרות במה מדליקין לאור הנר שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח:

ח. נוהגים לקרות בליל יום כיפור במחזורים מפני שאימת יום הכיפורים עליהם:

ט. ליל פסח שחל להיות בשבת מותר לקרות ההגדה בספר משום דהוי כעין ראשי פרקים (יז) דאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו (יח) קצת :

י. הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו התינוקות ולסדר ראשי הפרשיות בפיו בספר וקורא כל שאר הפרשה על פה וראשי פרשיות לאו דוקא אלא [*] כל שיודע הפרשה על פה ובקצת צריך לראות בספר שרי שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד אית ליה היכירא ולא אתי להטויי:

יא. כלים הדומים זה לזה (יט) וצריך עיון להבחין ביניהם [*] אסור לבדקן לאור הנר ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים אסור (כ) לבדוק :

יב. שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר מפני שאינו מכירן בין בנר שמן זית בין בנר של נפט ( [*] פירוש מין זפת לבן וריחו רע) (כא) שאורו רב . הגה: ויש מתירין (כב) בשל נפט אפילו בשמש שאינו קבוע (טור ובית יוסף בשם הפוסקים). [*] אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק (כג) [*] לאור הנר כוסות מפני שאינו (כד) צריך עיון הרבה ואם היה נר של שמן זית (כה) אין מורין לו לבדוק ואף על פי שהוא מותר גזירה (כו) שמא יסתפק ממנו. הגה: נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום (כז) ביזוי מצוה וכן כתב הרוקח:

סימן רעו - דיני נר שהדליק אינו יהודי בשבת, ובו ה' סעיפים

א. אינו יהודי (א) שהדליק את הנר בשביל ישראל (ב) [*] אסור לכל (ג) [*] אפילו למי שלא הודלק בשבילו. הגה: ואין חילוק בזה (ד) בין קצב לו שכר או לא קצב (ה) או שעשאו [*] בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין (הגהות אשירי פרק קמא דשבת ובית יוסף בשם סמ"ג וסה"ת). אבל אם הדליקו [*] לצרכו או לצורך חולה ישראל אפילו [*] אין בו סכנה, הגה: או לצורך (ו) קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה (מרדכי פרק קמא דשבת), מותר (ז) לכל ישראל (ח) להשתמש לאורו והוא הדין לעושה מדורה (ט) לצרכו או לצורך חולה [*] ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה (י) בשבילו . הגה: מיהו (יא) אם עשה אינו יהודי (יב) בבית ישראל (יג) מדעתו (יד) אין הישראל צריך לצאת אף על פי שנהנה מן הנר או מן המדורה (טור):

ב. ישראל ואינו יהודי [*] שהסבו יחד והדליק אינו יהודי נר (טו) [*] אם רוב אינם יהודים מותר להשתמש לאורו ואם רוב ישראל או אפילו (טז) [*] מחצה על מחצה אסור [*] ואם יש הוכחה (יז) שלצורך אינו יהודי מדליקה כגון שאנו רואים (יח) שהוא משתמש לאורה (יט) אף על פי שרוב ישראל מותר. הגה: יש אומרים דמותר לומר לאינו יהודי להדליק לו נר (כ) לסעודת שבת משום דסבירא ליה דמותר (כא) אמירה לאינו יהודי אפילו במלאכה גמורה (כב) במקום מצוה (ר"ן סוף פרק ר' אליעזר דמילה בשם העיטור) שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לאינו יהודי להדליק נרות לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה (כג) ואין מוחה בידם ויש להחמיר במקום (כד) שאין צורך גדול (כה) דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא

זו. (כו) ועיין לקמן סימן ש"ז (סעיף ה'):

ג. אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו (כז) לילך עמו והדליקו הנר אף על פי שגם הם (כח) צריכים לו אין זה לצורך האינו יהודי כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל. הגה: ומותר (כט) לומר לאינו יהודי (ל) לילך עמו ליטול נר דלוק כבר הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר (לא) בעלמא (רבינו ירוחם והגהות מרדכי פרק קמא דשבת והגהות מיימוני פרק ו'):

ד. אם יש נר בבית ישראל ובא אינו יהודי והדליק נר אחר (לב) מותר להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק (לג) [*] אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני [*] וכן אם נתן שמן בנר הדולק (לד) מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ואחר כך אסור. הגה: (לה) ומותר (לו) למחות באינו יהודי שבא (לז) להדליק נר או להוסיף שמן (טור):

ה. בארצות קרות מותר לאינו יהודי (לח) לעשות מדורה בשביל הקטנים (לט) ומותרין הגדולים להתחמם בו ואפילו בשביל הגדולים (מ) מותר אם הקור (מא) גדול (מב) שהכל חולים (מג) אצל הקור (מד) ולא כאותם שנוהגים היתר אף על פי (מה) שאין הקור גדול ביום ההוא:

סימן רעז - שלא לגרום כיבוי הנר, ובו ה' סעיפים

א. (א) נר שמונח (ב) אחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ([*] כדרכו ) (רמב"ם פרק ה' ומרדכי פרק כ"ב ובית יוסף בשם סמ"ג) [*] שמא יכבנו (ג) [*] הרוח . אבל לנעול הדלת כנגדו (ד) מותר (תרומת הדשן סימן כ"ט) והוא הדין בחלון שכנגד הנר שעל השלחן (מרדכי פרק כ"ב ובית יוסף בשם תוספות וטור). ואם הוא (ה) קבוע בכותל שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת (ו) ולנעלו כדרכו שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו אלא פותח ונועל בנחת ואם הוא קבוע בדלת עצמו שפתיחתו ונעילתו (ז) מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו אסור לפתחו ולנעלו. הגה: ובנר (ח) של שעוה מותר לפתוח ולנעול [*] אף על פי שהוא קבוע בדלת (בית יוסף):

ב. אסור לפתוח הדלת (ט) כנגד המדורה שהיא קרובה קצת אל הדלת (י) ואפילו אין שם אלא רוח מצויה אבל אם היה פתוח כנגדה (יא) מותר לסגרו ואין בו משום מכבה:

ג. (יב) שכח נר (יג) [*] על הטבלא (יד) [*] מנער את הטבלא והוא נופל אפילו אם הוא דולק רק שלא יכוין לכבותו. הגה: וטוב לעשותו (טו) [*] על ידי אינו יהודי במקום שאינו צריך כל כך (כל בו), ובלבד שיהא נר של שעוה וכיוצא בו (טז) או [*] שלא יהא בו שמן אבל אם יש בו שמן (יז) אי אפשר שלא יקרבנו אל הפתילה ונמצא מבעיר ואם הניחו עליה (יח) מדעת אסור לנערה שהרי הטבלא היא בסיס (פירוש דבר הנושא דבר אחר תרגום ואת כנו וית בסיסיה) לדבר האסור. הגה: ומכל מקום מותר ליגע בטבלא [*] הואיל ואינו מטלטל הנר והוא הדין שמותר ליגע (יט) במנורה שבבית הכנסת [*] והנרות דולקות עליו ובלבד שלא ינענע (מרדכי פרק כ"ב):

ד. מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלק שם בשבת (כ) דליכא למיחש דלכשיכבה לשקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר (כא) אבל אין מניחין נר של יום טוב על גבי אילן דשקיל ומנח ליה ונמצא משתמש באילן:

ה. מותר לכפות (כב) קערה על גבי [*] הנר בשבת (כג) [*] כדי (כד) שלא יאחוז האור בקורה:

סימן רעח - שיכול לכבות הנר בשביל החולה, ובו סעיף אחד

א. (א) [*] מותר (ב) [*] לכבות הנר [*] בשביל שיישן (ג) [*] החולה שיש בו סכנה :

סימן רעט - דיני טלטול הנר בשבת, ובו ז' סעיפים

א. נר שהדליקו בו באותה שבת (א) אף על פי שכבה אסור לטלטלו וכן (ב) [*] מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה שבת אסור (ג) לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה שבת:

ב. נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו (ד) [*] אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו אסור ויש מי שהתיר ולא נראו דבריו. הגה: ויש אומרים דמי שהוא (ה) איסטניס והנר (ו) מאיס עליו מותר (ז) להוציאו דהוי לדידיה כגרף של רעי (ח) והמחמיר לא הפסיד (מרדכי ריש ביצה):

ג. לטלטל נר על ידי שנותנין עליו לחם בשבת (ט) אסור ואם נתן עליו (י) הלחם מבעוד יום יש מי שמתיר לטלטלו בשבת על ידי לחם זה ואין לסמוך עליו:

ד. (יא) אם התנה מערב שבת על נר זה שיטלטלנו משיכבה מותר לטלטלו אחר שכבה. הגה: ויש אומרים דלא מהני תנאי וכן נוהגין במדינות אלו ודין (יב) התנאי עיין לקמן סימן תרל"ח (הגהות אשירי פרק כירה ורבינו ירוחם חלק ב' וכל בו) ונוהגין (יג) לטלטלו על ידי אינו יהודי ואין בזה משום איסור אמירה לאינו יהודי הואיל והמנהג כך (יד) הוי כאלו התנה עליו מתחלה ושרי. כן נראה לי:

ה. נר שהדליקו בשבת לחיה ולחולה וילדה החיה ונתרפא החולה (טו) מותר (טז) לטלטלו אם כבה (יז) והוא הדין למדליק בשבת (יח) בשוגג וכבה ש (יט) (כ) מותר לטלטלו :

ו. [*] נר שלא הדליקו בו באותה שבת אפילו הוא של חרס דמאיס ואפילו הוא של נפט דמסריח מותר לטלטלו דמוקצה מחמת מיאוס מותר:

ז. (כא) מנורה בין גדולה בין קטנה אם היא של פרקים אין מטלטלין אותה דחיישינן שמא תפול ותתפרק ויחזירנה (כב) ונמצא עושה כלי ואפילו אם אינה של פרקים אלא יש בה חריצים סביב (כג) ודומה לשל פרקים אסור לטלטלה:

סימן רפ - תשמיש המטה בשבת, ובו ב' סעיפים

א. תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא לפיכך (א) עונת תלמידי חכמים (ב) הבריאים (ג) מליל שבת לליל שבת:

ב. [*] מותר לבעול לכתחלה בתולה בשבת ואין בו (ד) משום חובל ולא משום צער לה:

סימן רפא - שלא יכרע בולך אנחנו מודים, ובו סעיף אחד

א. אין לשחות בולך לבדך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים. הגה: ונוהגים שבשבת (א) מאחרין יותר לבוא לבית הכנסת מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור (מרדכי פרק כ"ב) ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו (ב) [*] ובכל דבר אם לא אמרו אין (ג) מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו ויש להאריך (ד) ולהנעים בזמירות ואין למחות (ה) במאריך בהם אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (אור זרוע) ומכל מקום בשבת ויום טוב לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סימן רפ"ח:

סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת, ובו ז' סעיפים

א. (א) מוציאין ספר תורה (ב) וקורין בו (ג) שבעה (ד) ואם רצה להוסיף (ה) מוסיף . הגה: והוא הדין ביום טוב מותר להוסיף על מנין הקרואים (רמב"ם פרק י"ב מהלכות תפלה ותשובת מהר"ם ובית יוסף) ויש אומרים דביום טוב (ו) אין להוסיף (ר"ן פרק הקורא) וכן נהגו במדינות אלו (ז) מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה גם בכל יום טוב (ח) אין המפטירין ממנין הקרואים כדלקמן:

ב. מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך (ט) אין בכך כלום . הגה: ויש אוסרים (מרדכי סוף מגילה) וכן נהגו במדינות אלו (י) חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא הראשונה:

ג. הכל עולים (יא) למנין שבעה אפילו אשה (יב) וקטן (יג) שיודע למי מברכין אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים אבל לא שיהיו (יד) כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש). ודין עבד כנעני כדין אשה אבל אם (טו) אמו מישראל מותר לעלות (הגהות מיימוני פרק י"ב מהלכות תפלה). ואסור לקרות (טז) בראש מגולה ואין איסור לקרות עם הארץ נכבד עשיר וגדול הדור לפני תלמיד חכם כי אין זה בזיון לתלמיד חכם רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (אור זרוע). וממזר (יז) מותר לעלות לספר תורה (מהר"א מפראג). ועיין לעיל סימן קל"ז מסדר הקרואים:

ד. (יח) נוהגים (יט) לקרות שבעה (כ) ולגמור עמהם הפרשה ואומר קדיש וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי. הגה: (כא) וכן נוהגים ביום טוב שאין מפטיר ממנין הקרואים אבל בחול שאסור להוסיף על מנין הקרואים השלישי הוא מפטיר וביום שמוציאין ב' ספרים (כב) או ג' המפטיר קורא באחרונה וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין (כג) [*] או בד' פרשיות שמוסיפין באדר וכן נוהגים (ר"ן ומרדכי פרק ב' דמגילה) (כד) אף על פי שיש חולקים (כה) ואומרים קדיש (כו) קודם שעולה המפטיר ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא ובין מוציאין ספר תורה אחד או שנים (בית יוסף בשם הר"ר ישעיה והרא"ש ורבינו ירוחם):

ה. (כז) [*] אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה וכבר אמר שליח ציבור קדיש אחר קריאת הפרשה זה שרוצה להפטיר (כח) צריך לחזור ולקרות ויברך על קריאתו תחלה וסוף. הגה: אבל אם לא אמר קדיש (כט) יפטיר מי שעלה לשביעי (ל) אם יודע ואם יש אחרים שיודעים להפטיר (לא) לא יפטיר (לב) מי שעלה כבר (אור זרוע):

ו. אם טעה שליח ציבור וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש (לג) אין צריך לקרות עוד אחר (לד) אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי [*] דקיימא לן מפטיר עולה למנין שבעה:

ז. קרא הפרשה בתפלת שחרית בשבת (לה) ודילג פסוק אחד (לו) חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא:

סימן רפג - למה אין מוציאין שני ספרי תורה בשבת, ובו סעיף אחד

א. מה שאין מוציאין בשבת ספר שני לקרות פרשת המוספים מפני (א) שאין בה אלא שני פסוקים:

סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה, ובו ז' סעיפים

א. (א) מפטירין (ב) בנביא מענינה של פרשה ואין פוחתין מכ"א פסוקים אלא אם כן סליק ענינא בבציר מהכי כגון עולותיכם ספו על זבחיכם. הגה: ודוקא בשבת בעינן כ"א פסוקים ג' פסוקים לכל אחד מן הקרואים (ג) אבל ביום טוב שקורין ה' סגי בט"ו פסוקים (מהר"ם פאדוא"ה) ולא נתקנה ההפטורה [*] רק בצבור אחר שקראו בתורה (תשובת הרמב"ן סימן קצ"ט) [*] אבל בלאו הכי [*] אסור לקרות עם הברכות שלפניה ולאחריה אבל בלא ברכה שרי (בית יוסף):

ב. אם חל ראש חודש בשבת (ד) אין המפטיר מזכיר של ראש חודש כלל ויש אומרים שאף על פי שאינו מזכיר בחתימה של ראש חודש מזכירין אותו בתוך הברכה שאומר את יום המנוח הזה ואת יום ראש חודש הזה והמנהג כסברא הראשונה:

ג. (ה) צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה (ו) אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת:

ד. קטן יכול להפטיר. הגה: ואם קראו למפטיר (ז) מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה (ח) אבל לכתחלה אסור לעשות כן:

ה. אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור להתחיל ממקום שהתחיל הראשון (ט) כמו בספר תורה. הגה: (י) ושנים (יא) לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת [*] דתרי קלי לא משתמעי (ריב"ש סימן ל"ז):

ו. (יב) אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה:

ז. בשבת שהפרשיות מחוברות מפטירין בהפטרת פרשה (יג) שניה . הגה: ועיין לקמן (יד) סימן תכ"ח. [*] ונהגו להזכיר (טו) אחר קריאת התורה נשמת המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור כל מקום לפי מנהגו (שבולי הלקט והגהות מרדכי פרק קמא דשבת). ונוהגין לומר יקום פורקן ואין בזה משום איסור תחנה בשבת. וגם כן נוהגין לומר אב הרחמים (טז) ובכל יום שאין אומרים בו צדקתך וצדקתך אין אומרים אותו וכן כשיש חתונה או מילה ויש מקומות שאין אומרים אותו (יז) כשמברכין החדש מלבד (יח) בימי הספירה והולכים בכל זה אחר המנהג:

סימן רפה - לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, ובו ז' סעיפים

א. אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב (א) לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע (ב) שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות (ג) ודיבן :

ב. אם למד הפרשה (ד) בפירוש רש"י (ה) חשוב כמו תרגום וירא שמים יקרא (ו) [*] תרגום וגם פירוש רש"י:

ג. (ז) מיום ראשון ואילך (ח) חשוב עם הצבור:

ד. מצוה מן המובחר (ט) שישלים אותה [*] קודם שיאכל בשבת ואם לא השלים קודם אכילה [*] ישלים אחר אכילה (י) עד המנחה ויש אומרים (יא) עד רביעי בשבת ויש אומרים (יב) עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה (יג) שאז משלימים הצבור):

ה. [*] יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום (יד) [*] בשעת קריאת התורה (ועיין לעיל (טו) סימן קמ"ו):

ו. (טז) מלמדי תינוקות (יז) אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת:

ז. (יח) אין צריך לקרות פרשת יום טוב. הגה: וכן אין צריך לקרות ההפטורות (מרדכי הלכות קטנות) ומכל מקום (יט) נהגו לקרות ההפטרה ובשבת של חתונה יקרא ההפטרה (כ) של שבת ולא שוש אשיש (פסקי מהרא"י סימן ק"א):

סימן רפו - דיני תפלת מוסף בשבת, ובו ה' סעיפים

א. זמן תפלת מוסף מיד (א) [*] אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר (ב) [*] מעד סוף ז' שעות ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע ואף על פי כן יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה (ג) אין לה תשלומין (ד) ויש בה נשיאת כפים . הגה: ואם התפלל אותה קודם תפלת שחרית (ה) יצא (אוהל מועד בשם הרשב"א ור"י פרק תפלת השחר):

ב. (ו) כל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין בין אם יש צבור בעיר או לא. הגה: ואחר כך חוזר השליח ציבור התפלה כמו בשאר תפלות (בית יוסף בשם שבולי לקט):

ג. מותר לטעום קודם תפלת המוספין דהיינו (ז) [*] אכילת פירות או אפילו (ח) פת מועט אפילו טעימה שיש בה (ט) כדי לסעוד הלב אבל סעודה אסור:

ד. היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף [*] עד ו' שעות (ומחצה, טור) שהוא זמן תפלת מנחה צריך להתפלל (י) של מנחה תחלה ואחר כך של מוסף. הגה: ומיהו אם הקדים של מוסף (יא) יצא (בית יוסף בשם הרשב"א). ויש אומרים דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן (יב) כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה אבל אם אינו צריך עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף. הגה: ומיהו (יג) אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה (הר"י והרא"ש בשם ירושלמי). ויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף כדי (יד) שלא יטעו :

ה. בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא (ועיין לעיל (טו) סימן קל"ג):

סימן רפז - ניחום אבלים וביקור חולים בשבת, ובו סעיף אחד

א. (א) יכולים לנחם אבלים בשבת [*] וכן יכולים לבקר את החולה ולא יאמר לו (ב) כדרך ש (ג) אומר לו בחול אלא אומר לו שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום. הגה: ויש אומרים דאין צריך לומר ורחמיו מרובים וכו' וכן נהגו (רמב"ם פרק כ"ד):

סימן רפח - דין תענית ודין תענית חלום בשבת, ובו י' סעיפים

א. [*] אסור להתענות בשבת (א) [*] עד ו' שעות . הגה: ואפילו לומד (ב) ומתפלל אסור (מרדכי פרק קמא דשבת):

ב. יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג הוא לו שלא לאכול (ג) לא יאכל . הגה: וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך (ד) הצער מלבו מותר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי לקט):

ג. אדם המתענה בכל יום (ה) ואכילה בשבת [*] צער הוא לו מפני שינוי וסת (פירוש דבר קבוע) יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה וכן אמרו שכך היה עושה הרב ר' יהודה החסיד ז"ל:

ד. (ו) מותר להתענות בו (ז) תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות (ח) [*] ביום ראשון כדי שיתכפר לו [*] מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אחר כך. הגה: וכל שכן אם היה ביום ראשון (ט) חנוכה (י) או ראש חודש או פורים או יום טוב אפילו יום טוב שני של גליות שאין להתענות (יא) עד אחר כך [*] ויש אומרים מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה (יב) מחצי היום (יג) עד חצי הלילה ואז יבדיל וביום ה (יד) ראשון יתענה כאלו התענה כל יום השבת (מ"כ):

ה. יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים (טו) שעל שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן הרואה (טז) ספר תורה שנשרף או יום הכיפורים בשעת נעילה או (יז) קורות ביתו (יח) [*] או שיניו שנפלו ויש אומרים הרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה ויש אומרים הרואה שקורא בתורה ויש אומרים הרואה שנושא אשה והא דרואה שיניו שנפלו דוקא שיניו אבל הרואה לחייו שנשרו חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה ונראה לי (יט) שהחלומות שאמרו בפרק הרואה (כ) שהם רעים (כא) גם עליהם מתענין בשבת:

ו. המתענה בשבת אומר עננו (כב) אחר סיום תפלתו בלא חתימה וכוללו באלהי נצור. הגה: ויאמר אחר תפלתו רבון העולמים גלוי וכו' כמו בחול (אור זרוע הלכות תענית):

ז. אם הקדימה לאכול הוא עונג לו כגון שנתעכלה סעודת הלילה יקדים ואם האיחור עונג לו כגון שעדיין לא נתעכל יאחר. הגה: וכן מי שיש לו סעודות כל יום כמו בשבת (כג) ישנה בשבת (כד) [*] להקדים או לאחר (גמרא פרק כ"ב וטור):

ח. אין מתענין (כה) על שום צרה (כו) מהצרות כלל:

ט. אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת ולא בשופר וכן עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה המטורפת בים ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה זועקין ומתחננין בתפלות בשבת אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור לאחיהם ולהצילם (ועיין לקמן סימן תקע"ו סעיף י"ג):

י. נרדף (כז) מפני רוח רעה שאמרו לאו דוקא דהוא הדין לכל חולה שיש בו סכנה היו זועקים ומתחננין וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום. הגה: וכן מותר לברך החולה (כח) המסוכן בו ביום (ליקוטי מהר"י ברי"ן ובית יוסף בשם הר"ן פרק ג' דתענית):

סימן רפט - סדר סעודת שחרית של שבת, ובו ב' סעיפים

א. יהיה שלחנו ערוך (א) ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה (ב) ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא (ג) קידושא רבא ואחר כך יטול ידיו (ועיין לעיל (ד) סימן רע"א סעיף י"ב בהג"ה) ויבצע על לחם משנה כמו בלילה (ה) ויסעוד [*] וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה (ו) ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר מפני שעדיין (ז) לא חל עליו [*] חובת קידוש. הגה: ועיין לעיל כל דיני קידוש סימן רע"א ער"ב רע"ג:

ב. (ח) במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין חוץ מן המים (ט) חמר מדינה ומקדשין עליו ואם אין לו שכר ושאר משקין (י) [*] אוכל בלא קידוש :

סימן רצ - בשבת ישלים מאה ברכות בפירות, ובו ב' סעיפים

א. (א) ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים (ב) מנין מאה ברכות . הגה: ואם רגיל בשינת צהרים (ג) אל יבטלנו (ד) כי עונג הוא לו (טור):

ב. אחר סעודת שחרית (ה) קובעים מדרש לקרות בנביאים (ו) ולדרוש בדברי אגדה (ז) ואסור לקבוע (ח) סעודה באותה שעה . הגה: ופועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע והתלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתיה קצת דהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע (בית יוסף סימן רפ"ח בשם ירושלמי):