סימן שיח - דין המבשל בשבת, ובו י''ט סעיפים
סימן שיט - דין הבורר בשבת, ובו י''ז סעיפים
סימן שכ - דיני סחיטה בשבת, ובו כ' סעיפים
סימן שכא - דיני תולש בשבת, ודין טוחן, ודיני תיקוני מאכל או מעבד ולש, ובו י''ט סעיפים
סימן שכב - דין נולד בשבת, ובו ו' סעיפים
סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת, ובו י' סעיפים
סימן שכד - דיני הכנת מאכל לבהמה לשבת, ובו ט''ו סעיפים
סימן שכה - אינו יהודי שעשה מלאכה בעד ישראל, ובו ט''ז סעיפים

הלכות שבת




סימן שיח - דין המבשל בשבת, ובו י''ט סעיפים

א.  (א) [*] המבשל (ב) בשבת (או שעשה (ג) [*] אחת משאר מלאכות ) (טור) במזיד אסור לו (ד) לעולם ולאחרים (ה) מותר למוצאי שבת מיד (ו) ובשוגג אסור בו ביום (ז) גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד (ואם אמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת עיין לעיל סימן ש"ז סעיף כ'):

ב.  השוחט בשבת לחולה בין שחלה מאתמול בין (ח) שחלה היום (ט) מותר הבריא לאכול ממנו (י) חי (בשבת) אבל המבשל (או עשה שאר מלאכה) (יא) לחולה אסור (בשבת) לבריא או לחולה (יב) שאין בו סכנה דחיישינן (יג) שמא ירבה בשבילו . הגה: ואפילו בישל על ידי אינו יהודי (יד) אסור בשבת (תוספות פרק קמא דגיטין ור"ן פרק אין מעמידין) ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפילו היה חולה (טו) מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום (טז) שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה (בית יוסף בשם אורחות חיים):

ג.  כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל (יז) בתולדת האור כגון ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה (יח) [*] ואפילו בתולדת חמה כגון בסודר שהוחם בחמה אסור גזירה אטו תולדת האור וכן אסור (יט) [*] להטמינה (כ) בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה (כא) אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיחמו מותר:

ד.  תבשיל שנתבשל כל צרכו (כב) [*] יש בו משום (כג) בשול (כד) [*] אם נצטנן . הגה: ויש אומרים דוקא אם מצטמק (כה) ויפה לו (רבינו ירוחם חלק ג'). ואם לא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל (כו) כמאכל בן דרוסאי [*] שייך בו בשול (כז) [*] אפילו בעודו רותח (כח) והני מילי שיש בו בשול אחר בשול בתבשיל שיש בו (כט) מרק (ל) אבל דבר (לא) שנתבשל כבר (לב) והוא יבש (לג) מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין (לד) אותו בחמין בשבת אבל (לה) מדיחים אותו בחמין בשבת (לו) [*] חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא [*] קולייס האספנין שאינם צריכים בשול אלא מעט (לז) [*] והדחתן [*] היא גמר מלאכתן. הגה: (לח) [*] והוא הדין כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה (לט) דאסור לשרותו בשבת [*] דהוי גמר מלאכה (הגהות מרדכי):

ה.  [*] יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה (מ) אם בשלו אחר כך במשקה יש בו (מא) משום בשול (מב) ואסור ליתן פת אפילו (מג) בכלי שני שהיד סולדת בו ויש מתירין. הגה: בכלי שני ויש מקילין (מד) אפילו בכלי ראשון (מה) ונהגו ליזהר (מו) לכתחלה שלא ליתן פת (מז) אפילו בכלי שני כל זמן (מח) שהיד סולדת בו:

ו.  כלי שיש בו (מט) דבר חם שהיד סולדת (נ) בו מותר (נא) להניחו בשבת על גבי קדירה הטמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן [*] ויכול לטוח (נב) פיו בבצק אם יש לו בצק שנלוש מאתמול (נג) אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך על גבי קדירה שהיא חמה כל כך (נד) שהעליון יכול להתחמם מחומה [*] עד שתהא היד סולדת בו:

ז.  יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה (נה) אפילו כלי התחתון (נו) על האש שרי ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש לעולם אסור:

ח.  (נז) להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה (נח) וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון שיבש מותר להניחו על גבי (נט) מיחם שעל גבי האש [*] ויש אומרים דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה ואסור אפילו אם נתבשל כל צרכו ואפילו אם מצטמק ורע לו ואפילו אם נותנו שם לשמור חומו (ס) וראשון נראה עיקר ומכל מקום אם הוא תבשיל שיש בו (סא) רוטב (סב) [*] ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל:

ט.  כלי ראשון (פירוש הכלי שמשתמש בו על האש) אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל (סג) כל זמן (סד) שהיד סולדת בו לפיכך אסור ליתן (סה) לתוכו תבלין אבל מלח מותר ליתן לתוכו (סו) כיון שהעבירו מעל האש דצריכא מלחא בישולא (סז) כבשרא דתורא ויש מי שאוסר לתת לתוך כלי זה (סח) בשר מלוח אפילו הוא (סט) של שור . הגה: ונראה לי (ע) דבלא מלוח נמי אסור אלא דנקט מלוח דבלאו הכי אסור משום דם שבו (עא) ויש אוסרים לתת מלח אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו והמחמיר תבוא עליו ברכה (תוספות ומרדכי פרק כירה) [*] ואם עבר ונתן מלח אפילו בכלי ראשון (עב) אפילו הוא על האש שעבד איסורא מותר המאכל (עג) דהמלח בטל על גבי המאכל (בית יוסף בשם שבולי הלקט):

י.  [*] אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהן (עד) מכלי ראשון :

יא.  אמבטי (פירוש כלי שרוחץ בו) [*] של מרחץ שהיא (עה) מלאה מים חמין ( (עו) אף על פי שהיא כלי שני) (תוספות ורא"ש וטור) (עז) אין נותנין לה מים צונן שהרי מחממן הרבה (עח) [*] אבל נותן הוא ממים חמין [*] שבזה האמבטי (עט) לתוך אמבטי אחר של צונן:

יב.  מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו (פ) מים צונן (מרובים) כדי להפשירן ומותר לצוק מים חמין (פא) לתוך מים צונן או צונן לתוך חמין והוא (פב) [*] שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמתחממין הרבה. הגה: (פג) ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו (פד) רק שיפיגו צנתן אפילו בכלי ראשון שרי (פה) רק שלא יהיה על האש (טור):

יג.  מותר ליתן (פו) קיתון של מים או של שאר משקים (פז) בכלי שני שיש בו מים חמין [*] אבל בכלי ראשון אסור:

יד.  מותר ליתן קיתון של מים או שאר משקים כנגד האש [*] להפיג צנתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש (פח) בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת (פירוש מתחממת ונכוית) בו (פט) דהיינו מקום שכריסו של תינוק נכוית בו אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפילו להניח בו שעה קטנה שתפיג צנתו אסור (צ) כיון שיכול להתבשל שם. הגה: (צא) והוא הדין בפירות או שאר דברים הנאכלים כמות שהן חיין (מרדכי פרק כירה ועיין לעיל סוף סימן רנ"ד):

טו.  (צב) דבר שנתבשל (צג) כל צרכו [*] והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו (צד) כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו. הגה: (צה) ואפילו נצטנן כבר אבל אם הוא (צו) רותח אפילו בדבר שיש בו מרק מותר (צז) ויש מקילין לומר דכל שאין נותנו (צח) על גבי האש או הכירה ממש רק סמוך לו אפילו נצטנן מותר (המגיד פרק כ"ו) ונהגו להקל בזה (צט) אם לא נצטנן לגמרי וכמו שכתבתי לעיל סימן רנ"ג:

טז.  מותר ליתן (ק) אינפאנדא (קא) כנגד האש במקום שהיד סולדת (קב) ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. הגה: (קג) וכל שכן קדירה שיש בה רוטב שנקרש שכשהשומן נימוח אינו בעין (קד) דשרי (רבי ירוחם חלק ג') (קה) ויש מחמירין (ר"ן פרק במה טומנין) ונהגו (קו) להחמיר מיהו (קז) במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה:

יז.  (קח) אסור ליתן צונן (על המיחם) אפילו להפשיר כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם (קט) הרבה היה בא לידי בישול דהיינו שיהיה יד סולדת בו שדין מניח על גבי מיחם (קי) כדין מניח כנגד המדורה (קיא) ואם אינו חם כל כך (קיב) מותר :

יח.  האלפס והקדירה (קיג) שהעבירן מרותחין מעל גבי האור אם לא נתבשל כל צרכו אין מוציאין בכף מהם (קיד) [*] שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל ואם נתבשל (קטו) כל צרכו מותר אבל צמר ליורה [*] אף על פי שקלט העין (קטז) אסור להגיס בו (פירוש לנענע אותו בכף). הגה: ולכתחלה יש ליזהר (קיז) אף בקדירה בכל ענין (פסקי מהרי"ו):

יט.  אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו (קיח) כנגד המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמן:




סימן שיט - דין הבורר בשבת, ובו י''ז סעיפים

א.  [*] הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים [*] ובורר מין ממין אחר (א) בנפה ובכברה חייב (ב) [*] בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור (ג) ואם בירר בידו [*] כדי לאכול לאלתר מותר. הגה: (ד) [*] וכל מה שבורר (ה) לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלתר (המגיד פרק ח' ורבינו ירוחם נתיב י"ב חלק ח' ובית יוסף, וטור, ורא"ש) (ו) ואפילו אחרים אוכלים עמו שרי (תוספות פרק כלל גדול) ולכן מותר (ז) לברור הירק שקורין שלאטין (ח) [*] מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (בית יוסף סימן שכ"א):

ב.  הבורר (ט) אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום (י) נעשה כבורר לאוצר (יא) וחייב :

ג.  [*] היו לפניו [*] שני מיני אוכלים מעורבים בורר אחד מאחד (יב) ומניח ( [*] השני כדי) [*] לאכול מיד. הגה: ושני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי (יג) לאכלן מיד אף על פי שהחתיכות גדולות (יד) וכל אחת נכרת בפני עצמה אבל כל שהוא מין אחד אף על פי שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות (טו) לא מיקרי ברירה ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך שרי הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו (תרומת הדשן סימן נ"ז). ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון (טז) [*] שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב:

ד.  [*] הבורר פסולת [*] מתוך אוכל אפילו (יז) בידו אחת [*] חייב. הגה: ואפילו האוכל מרובה (יח) ויש יותר טורח בברירת האוכל אפילו הכי לא יברר הפסולת אפילו כדי לאכול לאלתר (בית יוסף):

ה.  הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהם חייב מפני שהפסולת שלהם (יט) ממתקת אותם כשישלקו אותו עמהם ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב:

ו.  (כ) אין מוללין מלילות אלא מולל (כא) [*] בשינוי מעט בראשי אצבעותיו. הגה: ואף על פי שמפרק האוכל מתוך השבלים הואיל ואינו מפרק רק כלאחר יד כדי לאכול שרי (כב) ויש מחמירין (מרדכי ור"ן פרק קמא דיום טוב) (כג) ולכן אסור לפרק האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך (כד) קליפתן הירוקה (מהרי"ל) וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק:

ז.  היו לו (כה) מלילות מערב שבת לא ינפה (כו) בקנון (ופירש רש"י כלי שראשו אחד רחב והשני עשוי כמין מרזב ונותנין הקטניות בראשו הרחב ומנענע האוכל ומתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי) ותמחוי (פירוש קערה גדולה) (כז) ולא בשתי ידיו אלא מנפה בידו אחת בכל כחו:

ח.  (כח) אין שורין את (כט) הכרשינין (פירש הערוך ויצ"ה בלע"ז) דהיינו שמציף מים עליהם בכלי כדי להסיר הפסולת ולא שפין אותן ביד כדי להסיר הפסולת [*] דהוה ליה כבורר אבל נותנן בכברה (ל) [*] אף על פי שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה:

ט.  (לא) [*] משמרת [*] אפילו תלויה מערב שבת (לב) אסור [*] ליתן בה שמרים אבל אם נתן בה שמרים מערב שבת מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו (לג) צלולים לזוב:

י.  יין או מים שהם צלולים (לד) מותר לסננן במשמרת. הגה: ואף על פי שיש בו (לה) [*] קסמין דקין [*] הואיל וראויין לשתות בלאו הכי (סמ"ג). אבל בסודר מים (לו) אסור (לז) [*] משום ליבון (לח) ויין ושאר משקין (לט) מותר ואם הם עכורים בין מים בין יין (מ) אסור לסננם (מא) ולהרמב"ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים [*] ואפילו בסודרים לא התירו אלא בצלולין אבל (מב) לא בעכורים (מג) [*] ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס (פירוש שנראה כרותח) טורף חבית בשמריה ונותן (מד) לתוך הסודר :

יא.  כשמסננין היין (מה) בסודר צריך ליזהר שלא יעשה גומא (בסודר) לקבל היין (מו) משום שינוי :

יב.  (מז) כל מקום שמותר לסנן יין בסודר מותר לסננו (מח) בכפיפה מצרית (פירוש קופה שעושין מן הגומא וממיני ערבה) [*] ויזהר שלא יגביה [*] הכפיפה משולי הכלי טפח (מט) משום שינוי :

יג.  כלי שמערין (פירוש שמריקין) בו יין מהחבית (נ) לא יתן בפיו קשין וקסמין (נא) [*] בחזקה (נב) שאין לך מסננת גדולה מזה:

יד.  מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים לירד נצוצות קטנות הנשופות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרים שאם לא יעשה כן הני (נג) ניצוצות (נד) מוכחי (נה) שהוא בורר . (מותר להגביה החבית על איזה דבר (נו) כדי שיקלח ממנו היין היטב (רוקח הלכות יום טוב ובית יוסף):

טו.  מסננת (נז) שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן בה ביצה אף על פי שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון (נח) נשאר למעלה :

טז.  מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן (נט) על ידי מפה בשבת (ס) דלא שייך בורר ומשמר (סא) [*] אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה אבל אם בשעת שתיה מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר:

יז.  [*] המחבץ ( (סב) פירוש שמוציא חמאה מן החלב) (סג) תולדת בורר הוא (סד) לפיכך (סה) אף על פי [*] שנותנים שומשמים ואגוזים לדבש (סו) לא יחבצם בידו (עיין לקמן סימן ש"מ סעיף י"א). הגה: הרוקק ברוח בשבת והרוח (סז) [*] מפזר הרוק חייב משום (סח) זורה (מהרי"ל בשם אור זרוע וירושלמי פרק כלל גדול):




סימן שכ - דיני סחיטה בשבת, ובו כ' סעיפים

א.  זיתים וענבים (א) אסור לסחטן (עיין לעיל (ב) סימן רנ"ב סעיף ה') ואם יצאו מעצמן (ג) אסורים אפילו לא היו עומדים (ד) אלא לאכילה ותותים ורמונים (ה) אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן אם עומדים (ו) לאכילה מותר ואם עומדים למשקים אסור ושאר כל הפירות (ז) [*] מותר לסחטן . הגה: (ח) [*] ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג (ט) [*] דינו כתותים ורמונים אבל אם נהגו לסחטו לרפואה לבדו אין לחוש (בית יוסף) וכל זה דוקא לסחוט אסור אבל (י) מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה שבהן וכל שכן (יא) בשאר דברים (בית יוסף בשם שבולי לקט) ויש אוסרין למצוץ בפה מענבים (יב) וכיוצא בהם (הגהות מיימוני פרק כ"א):

ב.  זיתים וענבים (יג) [*] שנתרסקו מערב שבת [*] משקין היוצאין מהם מותרין ואפילו אם לא נתרסקו מערב שבת אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אף על פי שהענבים מתבקעים בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים (יד) מתבטל ביין שבגיגית:

ג.  חרצנים וזגים שנתן עליהם מים לעשות תמד (טו) מותר למשוך מהם ולשתותם ואפילו לא נתן מים והיין מתמצה וזב מאליו (טז) מותר לשתותו :

ד.  מותר לסחוט אשכול ענבים [*] לתוך קדירה שיש בה תבשיל (יז) כדי לתקן האוכל [*] דהוה ליה משקה [*] הבא לאוכל וכאוכל דמי (יח) אבל אם אין בה תבשיל [*] אסור:

ה.  יש מי שאומר (יט) דהוא הדין לבוסר שמותר לסחטו לתוך האוכל ורבינו תם אוסר בבוסר ( (כ) [*] הואיל ואינו ראוי (כא) [*] לאכול ) (טור):

ו.  מותר (כב) [*] לסחוט לימוני"ש :

ז.  לסחוט כבשים (פירוש פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו) (כג) ושלקות (כד) אם לגופם שאין צריך למים ואינו סוחטן (כה) אלא לתקנם לאכילה אפילו סוחט (כו) (כז) לתוך קערה שאין בה אוכל מותר ואם צריך למימיהן מותר לסחוט לתוך קדירה (כח) שיש בה אוכל אבל אם אין בה אוכל (כט) אסור (ל) [*] ולרבינו חננאל כל שהוא צריך למימיהן חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל. (ולדבריו הסוחט אשכול לקדירה [*] נמי אסור) (טור):

ח.  הסוחט (לא) דג לצירו דינו כסוחט כבשים ושלקות למימיהן:

ט.  השלג והברד אין מרסקין אותם דהיינו לשברם (לב) לחתיכות דקות כדי שיזובו (לג) מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו (לד) ואינו חושש וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו (לה) מותרים :

י.  מותר (לו) לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו:

יא.  צריך ליזהר בחורף (לז) שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד ואם יטול [*] יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק:

יב.  יש ליזהר שלא ישפשף ידיו (לח) במלח :

יג.  דורס שלג (לט) ברגליו ואינו חושש:

יד.  הר"מ מרוטנבורג (מ) מתיר להטיל מי רגלים בשלג והרא"ש (מא) היה נזהר :

טו.  אסור לפרוס סודר על פי החבית וליתן על גבי הכלי שדולים בו שמא יבא (מב) לידי סחיטה אבל בגד העשוי לפרוס עליו מותר שאינו חושש עליו (מג) לסחטו :

טז.  אסור (מד) [*] להדק מוכין בפי פך שיש משקין משום סחיטה:

יז.  (מה) [*] ספוג (מו) אין מקנחין בו (מז) אלא אם כן יש בו בית אחיזה גזירה (מח) שמא יסחוט :

יח.  חבית שפקקו בפקק של פשתן (מט) לסתום נקב שבדופנה שמוציאין בו היין (נ) [*] יש מי שמתיר (נא) אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט והוא שלא יהא תחתיו (נב) כלי דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא (פירוש איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות הנמשך בהכרח מהתזת הראש) [*] דלא ניחא ליה ומותר וחלקו עליו ואמרו דאף על גב דלא ניחא ליה כיון (נג) דפסיק רישא הוא אסור והעולם נוהגים היתר (נד) בדבר ויש ללמד עליהם זכות דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת מותר מידי דהוי אספוג (פירש הערוך ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ולולי זה לא היתה ספינה נצולת מפניו) שיש לו בית אחיזה ולפי שאין טענה זו חזקה (נה) ויש לגמגם בה [*] טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב (ועיין לעיל סימן ש"א עוד מדיני סחיטה):

יט.  [*] ליתן כרכום בתבשיל (נו) מותר ואין לחוש לו משום צובע דאין צביעה באוכלין:

כ.  יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פירות הצובעים (נז) צריך ליזהר (נח) שלא יגע בידיו צבועות (נט) בבגדיו או במפה משום צובע אבל אם צובע פתו במשקה הפירות לית לן בה דאין צביעה באוכלין:




סימן שכא - דיני תולש בשבת, ודין טוחן, ודיני תיקוני מאכל או מעבד ולש, ובו י''ט סעיפים

א.  חבילי פיאה אזוב וקורנית ((א) פירוש מין עשב ) הכניסן (ב) לעצים אין מסתפקין (ג) מהם הכניסן למאכל בהמה (ד) קוטם ואוכל ביד (ה) אבל לא בכלי (ו) ומולל (ז) בראשי אצבעותיו :

ב.  אין עושין (ח) מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך (ט) הכבשים (י) משום דדמי לעיבוד [*] אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך (יא) התבשיל ואם נתן לתוכו שני שלישי מלח אסור לעשות ממנו (יב) אפילו מעט :

ג.  [*] אסור למלוח חתיכות (יג) צנון (יד) ד' או ה' ביחד מפני שנראה (טו) ככובש כבשים והכובש אסור (טז) מפני שהוא כמבשל אלא מטבל כל אחת לבדה (יז) ואוכלה אבל (יח) ביצים מותר למלחן :

ד.  יש מי שכתב שמותר לטבול כמה חתיכות צנון (יט) אחת אחת לבדה ולהניחם יחד לפניו כדי לאכלם (כ) מיד זו אחר זו :

ה.  (כא) אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה:

ו.  אין למלוח ביחד הרבה פולים ועדשים שנתבשלו (כב) בקליפתן :

ז.  (כג) מותר לדוך פלפלין (כד) אפילו הרבה יחד והוא שידוכם בקתא של סכין (כה) ובקערה :

ח.  אין כותתין מלח במדוך (כו) של עץ אבל מרסק הוא (כז) ביד (כח) של סכין ובעץ הפרור (כט) ואינו חושש . הגה: ודוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין מותר (ל) לחתכו בסכין כמו שחותך הפת (כל בו):

ט.  (לא) מותר לחתוך בשר מבושל (לב) או צלי דק דק בסכין. הגה: אבל אסור לחתוך דק דק בשר חי לפני העופות (לג) [*] דהואיל [*] ואינן יכולין לאכלו בלא חתוך (לד) קמשוי ליה אוכל (תרומת הדשן (לה) סימן כ"ז ועיין לקמן סימן שכ"ד):

י.  אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות (לו) שקורין ראליי"ו :

יא.  מותר להשקות (לז) את התלוש כדי שלא יכמוש:

יב.  (לח) [*] המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן. הגה: והוא הדין דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים (לט) [*] לפני זקנים (בית יוסף בשם תוספתא) ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר (מ) [*] לפרר לחם לפני התרנגולים (מא) דהואיל וכבר נטחן אין לחוש דאין טוחן אחר טוחן (הגהות מיימוני פרק כ"א ומרדכי ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג) וכל זה (מב) לא מיירי אלא בחותך ומניח אבל אם (מג) לאכלו מיד (מד) הכל (מה) שרי [*] מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי (תשובת הרשב"א והר"ן פרק כלל גדול) כדלעיל סימן שי"ט:

יג.  אסור לרדות חלות (מו) דבש מהכוורת (פירוש הקן שהדבורים עושים בו הדבש) מפני (מז) שדומה לתולש . הגה: ודוקא אם דבוקין בכוורת (המגיד פרק כ"א) אבל (מח) [*] אם נתלשו מבעוד יום או (מט) [*] שנתרסקו מבעוד יום והדבש צף בכוורת מותר לרדותו בשבת (בית יוסף):

יד.  (נ) [*] אין מגבלין (פירוש (נא) נתינת מים בקמח נקרא גיבול) קמח קלי הרבה (נב) [*] שמא יבא ללוש (נג) קמח שאינו קלי ומותר לגבל את הקלי (נד) מעט מעט אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה (נה) טחינה גסה [*] שהרי היא כחול והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהיה רך אבל (נו) קשה אסור מפני שנראה כלש ( (נז) [*] ואפילו ברך ) צריך לשנות כיצד נותן את השתיתא ואחר כך נותן את החומץ:

טו.  חרדל שלשו מערב שבת למחר (נח) [*] יכול לערבו הן ביד הן בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף לערבו ( (נט) בכך ) בכח, אלא מערבו מעט מעט:

טז.  שחלים (פירוש שחלים בערבי תכ"א לשא"ר, ובלע"ז קרישי"ן) שדכן מערב שבת למחר (ס) נותן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב וכן שום שדכו מערב שבת (סא) למחר נותן פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב. הגה: (סב) [*] ויש אומרים דלא יערב בכף (סג) אלא ביד (אור זרוע ומרדכי סוף פרק תולין). (סד) ויש אומרים דהא דשרי לערב משקה בחרדל (סה) [*] דוקא שנתנו מבעוד יום [*] אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום הכתושים (סו) משום לש . הגה: ואם נותן האוכל תחלה ואחר כך החומץ או היין ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי כמו בשתיתא דלעיל (סז) וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי (סח) ומקום שדרכו לעשות כך בחול יתן בשבת החומץ תחלה ואחר כך האוכל:

יז.  מותר לעשות (סט) יינומלין שהוא יין ישן דבש ופלפלין מפני שהוא לשתיה ואין עושין אלונתית שהוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון (ע) [*] שהוא לרפואה :

יח.  אין שורין את החלתית לא בפושרין ולא בצוננין שדרך (עא) (עב) [*] לשרותו לרפואה אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו [*] פתו. היה שרוי מאתמול (עג) מותר לשתותו בשבת ואם שתה ממנו יום חמישי ויום ששי וצריך לשתות גם בשבת מותר שכך הוא דרך רפואתו לשתותו (עד) שבעה ימים זה אחר זה הילכך מותר לשרותו בצונן וליתנו (עה) בחמה מפני שהוא סכנה אם לא ישתה ממנו:

יט.  שום בוסר ומלילות (עו) שריסקן מערב שבת אם מחוסרים דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת [*] ואם אין מחוסרים אלא שחיקה מותר לגמור בשבת (עז) לפיכך מותר לגמור שחיקת (עח) הריפות בעץ פרור בקדירה בשבת (עט) אחר שמורידין אותה מעל האש. הגה: ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הוי בזה (פ) משום ממחק הואיל ואפשר לאכלו (פא) בלא זה ומכל מקום המחמיר [*] במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך (פב) [*] תבוא עליו ברכה (מרדכי ריש פרק כלל גדול). אסור (פג) [*] לקלוף (פד) שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול [*] לאלתר שרי (ועיין לעיל סימן שי"ט) (סמ"ג והגהות מיימוני פרק כ"ב ובית יוסף בשם סמ"ק ותרומת הדשן ורבינו ירוחם):




סימן שכב - דין נולד בשבת, ובו ו' סעיפים

א.  [*] ביצה שנולדה בשבת אסורה (א) אפילו לטלטלה ואפילו נתערבה באלף (ב) כולן אסורות ויכול לכוף עליה כלי שלא תשבר ובלבד (ג) שלא יגע בה :

ב.  שבת שלאחר יום טוב או לפניו [*] נולדה בזה (ד) אסורה בזה :

ג.  (ה) פירות שנשרו (ו) מן האילן בשבת (ז) אסורים בו ביום (ח) ולערב מותרים מיד :

ד.  (ט) [*] אוכלי בהמה אין בהם (י) משום תיקון כלי (יא) לפיכך מותר לקטום (יב) אפילו בסכין קש או תבן ולחצוץ בו שיניו [*] אבל קיסם שאינו אוכל בהמה (יג) אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו (יד) אסור :

ה.  (טו) מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם (טז) לחולה (יז) ומוללו להריח בו (יח) [*] אחד קשים ואחד רכים:

ו.  המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו והוא שיהיו (יט) החלקים שוים ואינו עושה אלא כדי להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם אבל עם אחרים אסור (כ) [*] כיון שמקפידין (כא) [*] זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה (כב) ולהטיל גורל עליהם אפילו בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפילו על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני (כג) שאין מקפידים . הגה: ואסור (כד) להטיל גורל (כה) בשבת אפילו על ידי אינו יהודי (מהרי"ל):




סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת, ובו י' סעיפים

א.  (א) מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו הוא (ב) מיוחד למדה והני מילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר (ג) ומוליכה לביתו ואין צריך לומר אם מביא הלוקח מתוך ביתו ואומר לו מלא לי כלי זה (ד) [*] אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסור. הגה: (ה) ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי (ו) שממעט או מוסיף מעט שרי (הגהות אשירי ומרדכי פרק אין צדין) וכן המנהג פשוט למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח ועוד (ז) יתבאר לך בסמוך טעם המקילין. דין הלואת שבת דינו כמו ביום טוב ועיין לקמן סימן תקל"ה ולעיל סימן ש"ז סעיף י"א:

ב.  (ח) [*] מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו ( (ט) אבל לא יאמר תן לי (י) מדה פלוני ) (טור):

ג.  מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים (יא) במנין :

ד.  מותר (יב) לומר [*] לחנוני תן לי ד' ביצים וה' רמונים ובלבד שלא יזכיר לו (יג) שם דמים (יד) ולא סכום מדה (טו) ולא סכום מנין לומר הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה. הגה: (טז) [*] וכן בסכום דמים אינו אסור אלא בכהאי גוונא שאומר תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך אבל בלאו הכי שרי (יז) וכן בסכום מדה דוקא בכהאי גוונא אסור (יח) אבל בלאו הכי שרי (יט) ואף על גב דאסור להזכיר דמים כלל היינו בדבר שאין מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא שמזכיר לו סכום (אור זרוע והגהות אשירי פרק אין צדין) ואף על גב שיש מחמירין בדבר זה (כ) כבר פשט המנהג במדינות אלו להקל וכסברא הנזכרת:

ה.  המביא כדי יין ממקום למקום (כא) לא יביאם בסל ובקופה כדרך חול אלא יביאם (כב) לפניו (כג) או על כתפו (כד) וכיוצא בזה שישנה מדרך חול אפילו אין בשינוי קלות במשא ואם אי אפשר לו לשנות כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביאו לפניהם מותר (כה) ויש אומרים דלמעט בהילוך עדיף ויותר טוב להביאם בסל ובקופה בפעם אחת מלהביאם כל אחת ואחת בפני עצמה:

ו.  (כו) מדיחים כלים (כז) לצורך היום (כח) כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין וכלי שתיה מדיחין (כט) כל היום שכל היום ראוי לשתיה:

ז.  (ל) [*] מותר להטביל (לא) כלי חדש הטעון טבילה (לב) ויש אוסרים (לג) וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי (לד) במתנה (לה) ויחזור וישאלנו ממנו ואינו צריך טבילה. הגה: ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים (לו) [*] ימלאנו מים מן המקום ועלתה לו טבילה (המגיד פרק ד' מהלכות יום טוב והגהות מיימוני פרק כ"ג מהלכות שבת):

ח.  כוס (לז) ששתה בו אינו יהודי מותר להדיחו לדברי הכל:

ט.  [*] מותר לשפשף הכלים (לח) בכל דבר (לט) חוץ מכלי כסף בגרתקן שהוא שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו (מ) מפני שהוא ממחק לכלי כסף שהוא רך:

י.  [*] אין חופפין כלים במלח לפי (מא) שהמלח נמחה כשחופף בחזקה:




סימן שכד - דיני הכנת מאכל לבהמה לשבת, ובו ט''ו סעיפים

א.  (א) אין כוברין (ב) התבן בכברה שיפול המוץ לארץ ולא יניחנו במקום גבוה כדי שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אף על פי שהמוץ (ג) נופל מאליו מותר כיון שאינו מכוין:

ב.  (ד) לא ימדוד אדם שעורים לתת לפני בהמתו אלא משער באומד דעתו:

ג.  (ה) [*] אין גובלין (ו) [*] מורסן לבהמה או לתרנגולים (ז) אבל נותנים בו מים [*] ומעביר בו תרווד או מקל שתי וערב (ח) כיון שאינו ממרס בידו ולא מסבב התרווד או המקל מותר ומנערו מכלי אל כלי כדי שיתערב ומותר לערב המורסן כדרכו בכלי אחד ומחלק אותו בכלים הרבה ונותן לפני כל בהמה ובהמה ומערב בכלי אחד (ט) אפילו כור ואפילו כורים ו (י) יש אוסרים ליתן מים על גבי מורסן בשבת ולא אמרו שמוליך בו שתי וערב אלא כשהיו המים נתונים עליו מבעוד יום ( (יא) ועיין לעיל סימן שכ"א גבי שום וחרדל כיצד נוהגין):

ד.  קשין של שבלים שקושרים בשנים או בשלשה מקומות [*] מותר להתירן כדי שתאכל מהן הבהמה. הגה: (יב) ויש אומרים דלא שרי להתיר [*] רק בקשר שאינו של קימא (הגהות אלפסי). אבל אסור לשפשף בהם בידים כדרך שעושים באוכלי בהמה כדי שיהיו נוחים לאכלם דשווי אוכל בדבר שאינו אוכל מותר (יג) לעשותו אוכל אבל מיטרח באוכלא בדבר שהוא ראוי לאכילה לא טרחינן ביה להכשירו ולתקנו יותר:

ה.  עצים שקצצן מן האילן ויש מאכילים אותם לבהמה [*] בעודם לחים מתירין ומפספסין (לשון שפשוף) בהם להאכילם (יד) שאינם ראויים בלא שפשוף:

ו.  מחתכין (טו) דלועין לפני בהמה והוא (טז) שנתלשו מאתמול :

ז.  מחתכין נבלה לפני הכלבים אפילו נתנבלה היום בין שהיתה מסוכנת (יז) בין שהיתה בריאה והני מילי [*] בנבלה (יח) הקשה (יט) שאי אפשר להם לאכלה בלא חתיכה אבל אם היתה ראויה להם בלא חתיכה לא דמיטרח במה שהוא ראוי לא טרחינן (ועיין לעיל [*] סימן שכ"א אם מותר לחתכו (כ) דק דק (כא) לפני עופות ):

ח.  (כב) אין חותכין שחת (פירוש ירק של תבואה שנקצר טרם נתבשלה התבואה) וחרובין לפני הבהמה בין דקה בין גסה משום (כג) דבלא חיתוך נמי חזי לאכילה:

ט.  (כד) אין אובסין את הגמל [*] דהיינו שמאכילה בידו כל כך עד שמרחיבין בני מעיה כאבוס ולא דורסין דהיינו שדורס לו מאכל בגרונו למקום (כה) שאינו יכול להחזירו אבל מלעיטין. אין מאמירים את העגלים אבל מלעיטין. איזה המראה (כו) למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה [*] למקום שהיא יכולה להחזיר. הגה: [*] ודין (כז) תרנגולים ואווזים כדין עגלים (מהרי"ל):

י.  מותר ליתן מאכל (כח) בפיהם של תרנגולים:

יא.  אין נותנין מים ולא מזונות (כט) לפני דבורים ולא לפני יוני שובך ויוני עליה (ל) ולא לפני חזיר אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים [*] ויוני בייתות וכן (לא) לפני כלב שמזונותיו עליך:

יב.  מותר (לב) [*] להאכיל תולעת המשי:

יג.  (לג) מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים מחוברים (לד) ולא חיישינן שמא יתלוש מהם [*] אבל לא על גבי מוקצה מפני שאיסורו קל וחיישינן שמא יתן לה ממנו בידים ודוקא להעמידה על גביו ממש אבל (לה) לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך שם מותר:

יד.  נוטלים מאכל מלפני חמור (לו) ונותנים לפני שור אבל אין נוטלים מלפני שור ליתן לפני חמור מפני שנמאס ברירי השור (לז) ואינו ראוי עוד לחמור . הגה: ויש מחמירין גם כן בשאר מיני בהמות ליקח מלפני אחת (לח) וליתן לפני אחרת שאינה מינה (מרדכי פרק תולין וסמ"ג וסה"ת):

טו.  אסור (לט) לגרוף האבוס לפני שור של פטם אפילו אבוס של כלי גזירה אטו של קרקע (מ) דאתי לאשווי גומות ואסור גם כן (מא) לסלק התבן מלפניו לצדדין:




סימן שכה - אינו יהודי שעשה מלאכה בעד ישראל, ובו ט''ז סעיפים

א.  מותר (א) לזמן עכו"ם בשבת (ב) ומותר ליתן מזונות (ג) [*] לפניו בחצר (ד) לאכלן ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו ודוקא שהעכו"ם בחצר אבל אם עומד בחוץ (ה) ופשט ידו לפנים שידוע הוא שיוציאנו (ו) או ליתן לו שאר חפצים שדרך להוציא אסור אפילו אם עומד בפנים (ז) אפילו אם החפצים של עכו"ם שהרואה אינו יודע שהחפצים של עכו"ם. הגה: ואפילו (ח) בייחד לו מקום מבעוד יום יש להחמיר (מרדכי פרק קמא בשבת):

ב.  היכא דאיכא (ט) משום דרכי שלום (י) או בעכו"ם אלם מותר לתת לו או לשלוח לו על ידי עכו"ם. (יא) והוא הדין לצורך מצוה כגון להוציא (יב) חמץ מביתו בפסח (מרדכי):

ג.  מותר להחליף משכון בשבת אם הוא מלבוש ויוציאנו (יג) דרך מלבוש כי אין זה משא ומתן וגם בישראל מותר בענין זה אם הישראל צריך ללבשו. הגה: וטוב שהעכו"ם יקח המשכון עצמו (יד) ויניח אחר במקומו (טו) ולא יגע בו הישראל שלא יהא נראה כנושא ונותן (אגודה). ועיין לעיל סימן ש"ז בסופו מדין עכו"ם המביא בשבת איזה דבר אם מותר לקבלו:

ד.  פת שאפה עכו"ם [*] לעצמו [*] בשבת (טז) [*] יש אוסרים (יז) ויש מתירים (יח) ובשעת הדחק או לצורך מצוה כגון סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא יש לסמוך (יט) על המתירים . הגה: אבל אסור (כ) ליתן לו מעות מערב שבת ושיתן לו הפת בשבת דאז אדעתא דישראל קא עביד (רבינו ירוחם חלק א'):

ה.  עכו"ם (כא) שצד דגים (כב) או ליקט פירות לעצמו (כג) אסורים לישראל (כד) ואפילו ספק אם לקטן או צדן היום אסורים בו ביום אבל (כה) לערב מותרים מיד אפילו אם ודאי לקטן וצדן היום:

ו.  (כו) אם ליקט וצד (כז) בשביל ישראל או בשביל ישראל ועכו"ם (כח) צריך להמתין לערב (כט) בכדי שיעשו :

ז.  (ל) ספק אם ליקטן בשביל ישראל או שידוע שליקטן בשביל ישראל (לא) ואין ידוע אם נלקטו היום אם לאו (לב) אסורים בו ביום ולערב בכדי שיעשו (לג) [*] ויש אומרים דלערב יד מותר מיד :

ח.  דבר (לד) שאין בו חשש צידה ומחובר אלא שהובא מחוץ לתחום אם הביאו העכו"ם לעצמו (לה) מותר אפילו בו ביום ואם הביאו בשביל ישראל (לו) מותר לטלטל אפילו מי שהובא בשבילו (לז) אבל לאכול אסור בו ביום (לח) למי שהובא בשבילו ולערב (לט) בכדי שיעשו . הגה: (מ) ויש אומרים דאין הלילה עולה מן החשבון רק צריך להמתין ביום ראשון בכדי שיעשו (סמ"ק ומרדכי סוף פרק כל כתבי). (מא) ולאחרים מותר בו ביום ויש אומרים דלמי שהובא בשבילו (מב) [*] מותר לערב מיד והא דשרי לישראל לטלטל אפילו כשהביאו העכו"ם לעצמו דוקא (מג) בתוך ד' אמות או בתוך העיר אם היא (מד) מוקפת חומה (מה) והוא שתהא מוקפת לדירה דהיינו שישבה ולבסוף הוקפה וסתם עיירות מוקפות לדירה וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה ( (מו) ועיין לקמן סימן ת"א ):

ט.  (מז) אם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום (מח) אסור ודוקא בעכו"ם שאינו שרוי עמו בעיר אבל עכו"ם השרוי עמו בעיר ופירות המצויים בעיר (מט) אין לחוש מספק (נ) ואפילו אם יש לעכו"ם [*] שני בתים ואחד מהם בתוך התחום תולין להקל ומותר לאכול אפילו למי שהובא בשבילו:

י.  [*] עכו"ם שמילא מים לבהמתו מבור שהוא רשות היחיד לרשות הרבים מותר לישראל [*] להשקות מהם בהמתו והוא (נא) שאין העכו"ם מכירו דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו ואם מילא לצורך בהמת ישראל אסור (נב) בכל מיני תשמיש אפילו ל (נג) ישראל אחר ואם מילא מבור רשות היחיד (נד) לכרמלית מותר לאחר שלא מילא בשבילו. הגה: ויש מקילין ואומרים דאף אם הובא דרך רשות הרבים לצורך ישראל מותר לאדם לשתות מהם (נה) הואיל ואפשר (נו) לילך שם ולשתות (טור בשם רבינו תם) (נז) ויש מתירין אף לכתחלה (כל בו) וכן נהגו היתר לומר אף לכתחלה לעכו"ם להביא שכר (נח) או שאר דברים (נט) דרך כרמלית או בלא עירוב (ס) ואף על פי שיש להחמיר בדבר מכל מקום (סא) אין למחות ביד המקילין (סב) לצורך שבת (סג) ובשעת הדחק דהא יש להקל באמירה לעכו"ם לצורך כמו שנתבאר סימן ש"ז וכל שכן בכהאי גוונא:

יא.  ליקט עכו"ם עשבים (סד) לצורך בהמתו אם אינו מכירו (סה) מאכיל אחריו ישראל שעומד בפניה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם דאלו להעמידה עליהן אסור דחיישינן שמא יטול בידו ויאכילנה והם מוקצים (סו) אבל [*] אם מכירו (סז) אסור וכן בכל דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו כגון שהדליק נר לעצמו או עשה כבש לירד בו שבנר אחד ובכבש אחד יספיק לכל אפילו מכירו (סח) מותר :

יב.  אף על פי שאינו מכירו (סט) אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה או אפילו אם אינו אומר כן אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה כגון שהדליק נר בבית שישראל בו (ע) והלך לו העכו"ם אסור:

יג.  אם ליקט עכו"ם והאכיל לבהמת ישראל (עא) אין צריך למחות בידו לפי שעה (עב) אבל אם רגיל בכך צריך למחות:

יד.  עשה עכו"ם בשבת ארון או קבר לעצמו מותר לישראל ליקבר בו ואם עשאו בשביל ישראל לא יקבר בו (עג) עולמית ודוקא שהקבר בפרהסיא והארון על גביו שהכל יודעים שנעשה לפלוני ישראל אבל אם הוא בצנעה מותר ליקבר בו לערב בכדי שיעשו ואפילו כשהוא בפרהסיא אינו אסור אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר (עד) והוא שימתין בכדי שיעשו:

טו.  עכו"ם (עה) שהביא בשבת חלילין (פירוש כלי כגון חלילים שקולם מעורר הבכי) לספוד בהם ישראל לא יספוד בהם לא הוא ולא אחרים עד שימתין לערב בכדי שיבואו (עו) ממקום קרוב (עז) ואם ידע בודאי שממקום פלוני הביאם בשבת (עח) ימתין לערב כדי שיבואו מאותו מקום ואחר כך מותרים בין לו ובין לאחרים (עט) והני מילי כשהביאם דרך רשות הרבים אבל אם לא הביאם אלא דרך כרמלית כיון שלא נעשה בהם איסור תורה אינו צריך להמתין כדי שיבואו אלא מותרים לערב מיד:

טז.  (פ) [*] ספק אם הובאו מחוץ לתחום או מתוך התחום (פא) חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו: