סימן שמא - היתר נדרים בשבת, ובו ג' סעיפים
סימן שמב - בין השמשות מותר לעשות דברים שאסרו חז''ל משום גזירה, ובו סעיף אחד
סימן שמג - דיני קטן בשבת, ובו סעיף אחד
סימן שדמ - דין ההולך במדבר בשבת, ובו ב' סעיפים
סימן שמה - דין ארבע רשויות בשבת, ובו י''ט סעיפים
סימן שמו - דיני עירובין מן התורה, ובו ג' סעיפים
סימן שמז - על איזה הוצאות חייב מן התורה, ובו סעיף אחד
סימן שמח - דין המושיט מרשות לרשות, ובו סעיף אחד
סימן שמט - דין ארבע אמות ברשות הרבים, ובו ה' סעיפים
סימן שנ - דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות, ובו ג' סעיפים
סימן שנא - דין המושיט ידו לצינור ברשות הרבים לשתות, ובו סעיף אחד
סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות, ובו ב' סעיפים
סימן שנג - דיני זיזין ברשות הרבים, ובו ג' סעיפים
סימן שנד - דיני בור ואשפה ברשות הרבים, ובו ב' סעיפים
סימן שנה - דיני גזוזטרא ובית כסא, ובו ה' סעיפים
סימן שנו - דין אמת המים העוברת בחצר, ובו ב' סעיפים
סימן שנז - דיני חצר פחות מד' אמות וביב, ובו ג' סעיפים
סימן שנח - דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה, ובו י''ד סעיפים
סימן שנט - דין רחבה שאחורי הבתים, ובו סעיף אחד
סימן שס - דין היקף מחיצות לשבת, ובו ג' סעיפים
סימן שסא - דין גג הסמוך לרשות הרבים, ובו ב' סעיפים
סימן שסב - איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל, ובו י''ב סעיפים
סימן שסג - דיני מבוי ולחי, ובו ל''ו סעיפים
סימן שסד - דין מבוי המפולש ועשוי כנדל, ובו ה' סעיפים
סימן שסה - דין מבוי שנפרץ, ובו ח' סעיפים

הלכות שבת




סימן שמא - היתר נדרים בשבת, ובו ג' סעיפים

א.  מתירים נדרים בשבת (א) אם הם לצורך השבת כגון שנדר (ב) שלא לאכול או שלא לשתות [*] אף על פי שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת אבל הבעל יכול להפר (ג) נדרי אשתו אפילו שאינם לצורך השבת מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל (ד) עוד להפירם :

ב.  מי שנשבע לעשות מלאכה פלונית עד זמן פלוני [*] ולא נזדמן לו לעשותה עד יום האחרון של אותו זמן ואותו יום (ה) בא בשבת (ו) ויש לו פתחים להתיר נדרו נשאלין (ז) אפילו בשבת :

ג.  נהגו להתיר חרמי הקהל בשבת ואף על פי (ח) שאינם לצורך השבת (ועיין לעיל סוף סימן ש"ו):




סימן שמב - בין השמשות מותר לעשות דברים שאסרו חז''ל משום גזירה, ובו סעיף אחד

א.  (א) כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם (ב) [*] בין השמשות (ועיין לעיל סימן רס"א וסוף סימן ש"ז) והוא שיהא שם דבר מצוה או דוחק כיצד [*] מותר לו בין השמשות לעלות באילן או לשוט על פני המים להביא לולב או שופר (ג) וכן מוריד מהאילן (ד) או מוציא מהכרמלית עירוב שעשה (ה) [*] וכן אם היה טרוד (ו) ונחפז לדבר שהוא משום שבות [*] מותר בין השמשות ומטעם זה מותר לומר בין השמשות לעכו"ם להדליק לו (ז) נר לשבת:




סימן שמג - דיני קטן בשבת, ובו סעיף אחד

א.  קטן אוכל (א) נבילות אין בית דין מצווין להפרישו (ב) אבל אביו מצווה לגעור בו ולהפרישו ( (ג) מאיסור דאורייתא ) ולהאכילו בידים (ד) אסור (ה) אפילו דברים שאסורים [*] מדברי סופרים וכן אסור (ו) להרגילו בחילול שבת ומועד ואפילו בדברים שהם משום שבות. הגה: ויש אומרים דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך (ז) צריכים להפרישו (תוספות פרק כל כתבי) (ח) ויש אומרים דלא שייך חינוך לבית דין אלא לאב בלבד (בית יוסף) וקטן שהכה לאביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אף על פי שאין צריך תשובה כשהגדיל מכל מקום (ט) טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סימן ס"ב):




סימן שדמ - דין ההולך במדבר בשבת, ובו ב' סעיפים

א.  (א) [*] ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה שבעה ימים (ב) מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי (ג) בקידוש והבדלה (ד) ואם יש לו (ה) ממה להתפרנס (ו) אסור לו לעשות מלאכה כלל עד שיכלה מה שיש לו [*] ואז יעשה מלאכה בכל יום אפילו ביום שמקדש בו (ז) כדי פרנסתו [*] מצומצמת (ח) ומותר לילך בו בכל יום (ט) [*] אפילו ביום שמקדש בו :

ב.  היה יודע מנין יום שיצא בו כגון שיודע שהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו אבל אינו יודע (י) באיזה יום באיזו יום יצא מותר לעשות מלאכה כל מה שירצה (יא) ביום שמיני ליציאתו שביום כזה יצא מביתו דבודאי לא יצא בשבת וכן ביום ט"ו וביום כ"ב וכן לעולם:




סימן שמה - דין ארבע רשויות בשבת, ובו י''ט סעיפים

א.  (א) ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית (פירוש רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא נמי לא רשות היחיד שאין לו מחיצות ולא רשות הרבים שאינו דומה לדגלי מדבר דלאו להילוכא דרבים עבידא. רש"י), ומקום פטור:

ב.  איזה רשות היחיד מקום (ב) המוקף מחיצות גבוהים עשרה טפחים (ג) ויש בו ד' טפחים על ד' טפחים או יותר (ד) וכן חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה וכן תל (ה) גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה. הגה: יש אומרים דבעינן באלו ארבעה על ארבעה (ו) הן ואלכסונן וכמו שיתבאר לקמן סימן שמ"ט (הגהות אשירי פרק קמא דשבת ותוספות עירובין דף נ"א):

ג.  (ז) כתלים המקיפים רשות היחיד על גביהם רשות היחיד (ח) אפילו אינם רחבים ד' :

ד.  חורים שבכתלי רשות היחיד (ט) שכלפי רשות היחיד (י) הם רשות היחיד. הגה: ו[*] אם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים נדונין (יא) לפי גבהן ורחבן כמו שיתבאר סימן זה סעיף י"ג (בית יוסף בשם הרשב"א והמגיד):

ה.  אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד (יב) עד לרקיע :

ו.  (יג) אפילו כלי כגון (יד) תיבה או מגדל או כוורת (טו) אם יש בו לרבע ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה (טז) הוי רשות היחיד:

ז.  איזה רשות הרבים (יז) רחובות ושווקים (יח) הרחבים ט"ז אמה (יט) ואינם מקורים ואין להם חומה ואפילו יש להם חומה אם הם (כ) מפולשים משער לשער ( (כא) ואין דלתותיו (כב) נעולות בלילה) (טור), הוי רשות הרבים. (כג) [*] ויש אומרים שכל [*] שאין ששים רבוא עוברים בו (כד) בכל יום אינו רשות הרבים:

ח.  מבואות הרחבים ט"ז אמה [*] ומתקצרין (כה) בקצתן ואין בהם ט"ז אמה יש אומרים שאם ארכן לאורך רשות הרבים הרי הן רשות הרבים:

ט.  מבואות הרחבים (כו) [*] י"ג אמות ושליש [*] ושני ראשיהם מפולשים לרשות הרבים שהוא לרשות הרבים שהוא רחב ט"ז (כז) [*] יש אומרים שהוא רשות הרבים :

י.  כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה (שלשה) טפחים (כח) אפילו הם קוצים או צואה שאין רבים דורסין עליהם חשובים כקרקע והוי רשות הרבים (כט) ואם הוא גבוה שלש ומשלש עד תשעה ולא תשעה בכלל אם הוא רחב ארבע על ארבע הוי כרמלית (ל) ואם אינו רחב ארבע על ארבע הוי מקום פטור ואם הוא גבוה (לא) ט' טפחים (לב) מצומצמים (לג) ורבים מכתפים עליו הוי רשות הרבים (לד) אפילו אינו רחב ארבעה ויש מי שאומר (לה) דהוא הדין לגבוה מתשעה ועד עשרה ורבים מכתפים עליו (לו) הוי רשות הרבים אפילו אינו רחב ארבעה ומעשרה ולמעלה (לז) אם הוא רחב ארבעה הוי רשות היחיד ואם לאו הוי מקום פטור אפילו אם יש בו מקום (לח) כדי לחוק להשלימו לארבעה:

יא.  גומא ברשות הרבים אם (לט) אינה עמוקה שלש הויא רשות הרבים משלש (מ) עד עשרה אם רחבה ארבעה הוי כרמלית ואם לאו הוי מקום פטור ואם היא (מא) עמוקה עשרה הוי רשות היחיד והוא (מב) שתהא רחבה ארבעה :

יב.  רשות הרבים אינה תופסת (מג) אלא עד עשרה אבל למעלה מעשרה (מד) הוי מקום פטור :

יג.  חורים שבכלים (מה) כלפי רשות הרבים אם הם גבוהים (מו) למעלה משלשה אינם כרשות הרבים אלא נידונים (מז) לפי מדותיהם :

יד.  איזו היא כרמלית מקום שאין הילוך לרבים (מח) [*] כגון ים (מט) ובקעה ואצטוונית ואיצטבא (פירוש אצטוונית מקום שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים ואצטבא הוא מקום שמניחין עליו פרקמטיא) (נ) שלפני העמודים ברשות הרבים (נא) והיא רחבה (נב) ארבעה וגבוה משלשה (נג) ועד עשרה וקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ( (נד) כגון מבואות שיש להן שלשה מחיצות) ( (נה) ואין להם לחי או קורה ברביעית (טור) ורשות הרבים (נו) שהיא מקורה ותל (נז) שיש בו ארבע על ארבע (נח) ואינו גבוה עשרה וכן חריץ שהיא ארבעה על ארבעה ואינו עמוק עשרה:

טו.  [*] בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה (נט) [*] יש בו ארבע על ארבע (ס) [*] תוכו כרמלית (סא) ועל גבו רשות היחיד (סב) ואם חוקק בו ארבע על ארבע (סג) אפילו באמצע רחוק מן הכתלים נעשה כולו רשות היחיד:

טז.  (סד) [*] גג (סה) הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הוי כרמלית (סו) ואפילו הוא גבוה ורחב הרבה ואם (סז) [*] חלון פתוח לו מן הבית הוי כרשות היחיד (סח) וכן זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' הוי כרמלית אלא אם כן חלון הבית (סט) פתוח להם :

יז.  (ע) [*] חורי כרמלית אינם ככרמלית אלא הם נידונים (עא) לפי גבהם ורחבם :

יח.  (עב) גדר כרמלית (עג) שלא יהא פחות מארבעה על ארבעה ואינה תופסת אלא עד עשרה (עד) ולמעלה מעשרה הוי מקום פטור וימים ונחלים (עה) ממיא משחינן הילכך הנוטל מהם מעל פני המים עד עשרה באויר (עו) הוי כרמלית (עז) למעלה מעשרה באויר הוי מקום פטור. הגה: בור (עח) העומד בכרמלית (עט) אפילו עמוק מאה אמה הוי כרמלית (פ) אלא אם כן הוא רחב ארבעה על ארבעה דאין מקום פטור בכרמלית כמו שיתבאר בסמוך:

יט.  מקום פטור הוא מקום שאין (פא) בו ד' על ד' (פב) וגבוה משלשה ולמעלה עד לרקיע או חריץ שאין בו ד' על ד' (פג) ועמוק יותר משלשה וכן המחיצות הגבוהות משלשה ולמעלה (פד) ואין ביניהם ארבעה על ארבעה. הגה: (פה) וכל זה דוקא בעומד ברשות הרבים אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור (פו) ודינו ככרמלית ( [*] ר"ן פרק כיצד משתתפין והגהות מרדכי פרק ט"ו דשבת וטור ובית יוסף בשם רמב"ם). [*] ויש חולקים ואומרים דאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית (רש"י ומגיד משנה פרק י"ד בשם רשב"א). אבל אם עומד ברשות היחיד (פז) לכולי עלמא דינו כרשות היחיד (בית יוסף):




סימן שמו - דיני עירובין מן התורה, ובו ג' סעיפים

א.  מן התורה אין חייב אלא במוציא ומכניס וזורק (א) ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד (ב) וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים או מהם לכרמלית אבל מקום פטור (ג) מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהם לתוכו (ד) אבל העומד ברשות היחיד ומוציא או מכניס או מושיט וזורק לרשות הרבים דרך מקום פטור או איפכא (ה) חייב (ו) וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור (ז) ויקח חפץ מיד מי שעומד ברשות הרבים ויתננו למי שעומד ברשות היחיד או איפכא (ח) ולהחליף דרך מקום פטור [*] ברשויות דרבנן (ט) יש אוסרים (י) ויש מתירים (עיין לקמן סימן שע"ב סעיף ו'):

ב.  מן התורה אין חייב אלא (יא) במעביר ד' אמות ברשות הרבים וחכמים אסרו להעביר ארבע אמות (יב) בכרמלית וים ובקעה (יג) תרי גווני כרמלית נינהו ומותר לטלטל מזו לזו תוך ארבע אמות:

ג.  קרפף (פירוש מקום שמוקף מחיצות בלא קרוי כמו חצר) (יד) [*] יותר מבית סאתים (טו) שלא הוקף לדירה (טז) אסרו חכמים לטלטל בו אלא תוך ארבע אמות (יז) [*] ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר כגון בקעה העוברת לפניו. הגה: (יח) ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה (יט) לפתוח ולנעול ולהחזיר המפתח אליו (טור) ובלבד (כ) שלא יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות היחיד כגון שהוא (כא) גבוה עשרה ורחבה ארבעה או שיש לה (כב) שני [*] מחיצות מן הצדדין (כג) שהן רחבין ארבע ומשקוף עליה [*] רחבה ארבעה דאז הוי רשות היחיד אף על פי שאינו (כד) גבוה עשרה [*] מיהו אסור להכניס (כה) מהאסקופה לרשות היחיד או איפכא (כו) דחיישינן שמא לא יהיה התקרה ארבע ואז אם אין האסקופה גבוה שלש יש לה (כז) [*] הדין שלפניה (כח) ואפילו אם גבוה שלש מאחר שכל רשויות שלנו הם כרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור כמו שנתבאר סימן שמ"ה (כט) וכן אם התקרה רחבה הרבה ואין לה מחיצות מן הצדדים (ל) דינה כרשות שלפניה (לא) [*] וכן בגגין שלנו [*] הבולטין לפני הבתים דינם כרשות שלפניהם (הגהות מרדכי פרק קמא דשבת):




סימן שמז - על איזה הוצאות חייב מן התורה, ובו סעיף אחד

א.  מן התורה אינו חייב (א) אלא (ב) כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים או איפכא אבל פשט ידו לפנים וחפץ בידו (ג) ונטלו חבירו העומד בפנים או שפשט ידו [*] לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ שזה עקר וזה הניח שניהם פטורים (ד) אבל אסור לעשות כן מדרבנן ואם פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו (ה) לתוך יד חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים (ו) והוציא לחוץ שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח הוא חייב וחבירו (ז) פטור אבל אסור ואפילו אם העומד בחוץ הוא עכו"ם אסור מפני שהוא כנתנו על מנת להוציא והוא הדין להוציא ידו לחוץ (ח) והניחו ביד חבירו העומד בחוץ (ט) או שנטל מיד חבירו העומד בחוץ והכניס בפנים שהעומד בפנים חייב שהוא עקר והניח והעומד בחוץ פטור אבל אסור:




סימן שמח - דין המושיט מרשות לרשות, ובו סעיף אחד

א.  היה עומד ברשות היחיד והוציא ידו מלאה פירות לרשות הרבים (א) [*] בתוך עשרה (ב) בשוגג מותר להחזירה (ג) לאותו חצר ואסור להושיטה (ד) [*] לחצר אחר ואם (ה) במזיד אסור אפילו להחזירה לאותו חצר ויש אומרים דהני מילי (ו) [*] כשהוציאה מבעוד יום אבל אם הוציאה משחשיכה מותר (ז) להחזירה שמא ישליכה מידו ויבא לידי (ח) חיוב חטאת במה דברים אמורים כשהוציא לרשות הרבים (ט) אבל אם הוציאה לכרמלית (י) בכל גוונא מותר להחזירה:




סימן שמט - דין ארבע אמות ברשות הרבים, ובו ה' סעיפים

א.  (א) כל אדם יש לו (ב) ארבע אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם ומודדים לו (ג) באמה שלו ואם (ד) אמתו קטנה נותנים לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם שכל אחת מהן ששה טפחים (ועיין לקמן (ה) סימן שצ"ו ):

ב.  ארבע אמות שאמרו (ו) [*] הן ואלכסונן שנמצא שהם חמשה אמות ושלשה חומשין (ז) ויש מי שאומר (ח) [*] שמארבע אמות עד חמשה ושלש חומשים (ט) פטור אבל אסור :

ג.  (י) מותר לו לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים [*] וליתנו לחבירו שאצלו בתוך ארבע אמותיו [*] וחבירו לחבירו שאצלו אף על פי שהחפץ הולך כמה מילין ברשות הרבים (יא) ובלבד שלא יוציאנו חוץ מתחום שלו (יב) ויש מי שאוסר (ועיין לעיל (יג) סימן ש"א סעיף מ"ב):

ד.  (יד) היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה כגון שיש ביניהם ו' אמות מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא כל אחד מתוך שלו לתוך של חבירו היו שלשה (טו) והאמצעי מובלע ביניהם כגון שבין שנים החיצונים שמנה אמות, האמצעי מותר עם כל אחד מהחיצונים במה שארבע אמותיו מובלעים בתוך שלו, ושנים החיצונים אסורים אסורים זה עם זה:

ה.  (טז) אסור להוליך חפץ (יז) פחות פחות מארבע אמות (יח) [*] ואפילו בין השמשות (יט) [*] ואפילו בכרמלית :




סימן שנ - דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות, ובו ג' סעיפים

א.  עומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים (א) שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שנוטלן מכאן ומניחן כאן ובלבד (ב) שלא יעבירם ארבע אמות ולא חיישינן שמא יביאם אליו כיון שאינם צריכין לו במקום שהוא עומד שם הילכך מותר לעמוד ברשות הרבים (ג) ליטול מפתח ברשות היחיד (ד) ולפתוח שם וכן מרשות היחיד (ה) לרשות הרבים אבל לא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם או איפכא אלא אם כן יכנוס ראשו ורובו למקום שהוא שותה דכיון (ו) שהוא צריך לאלו המים חיישינן שמא יביאם אליו אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות (ז) בכרמלית או איפכא (ח) ויש מפרשים דחפצים הצריכים לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם אבל אם הם כלים שאינם נאים מותר לשתות בהם אף על פי שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד ושאר טלטולים חוץ משתיה אפילו כלים נאים מותר לטלטל שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו:

ב.  לא יעמוד אדם ברשות הרבים (ט) [*] וישתין או ירוק [*] ברשות היחיד (י) או בכרמלית או איפכא אפילו אם הוציא (יא) פיו ואמתו לחוץ :

ג.  [*] רוקו שנתלש מפיו (יב) ומוכן לזרקו (יג) יש מי שאומר (יד) שלא יהלך ד' אמות [*] ברשות הרבים עד שירוק:




סימן שנא - דין המושיט ידו לצינור ברשות הרבים לשתות, ובו סעיף אחד

א.  לא יעמוד אדם ברשות הרבים (א) ויחבר ידו (ב) למזחילה שהוא צנור ארוך מונח לאורך הגג (ג) ב[*] תוך ג' טפחים סמוך לגג ולקבל המים ממנה שכיון שהוא בתוך ג' סמוך לגג חשוב כגג ואסור בין אם הוא למעלה מעשרה [*] או למטה מעשרה אבל מותר לקלוט (ד) מן האויר אפילו אם ידו (ה) [*] תוך ג' למזחילה (ו) היתה מזחילה בולטת ג' מן הגג וכן סתם צנור שבולט ג' (ז) יכול לחבר ידו אליהם ולקבל המים וכגון (ח) שאין בהם ד' על ד' והן למטה מעשרה אבל אם (ט) יש בהן ד' על ד' או (י) אפילו אין בהן ד' על ד' [*] והן למעלה מעשרה אסור:




סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות, ובו ב' סעיפים

א.  (א) הקורא בספר (ב) על האסקופה (ג) ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו ונשאר ראש השני בידו גוללו אצלו (ד) אפילו נתגלגל חוץ לד' אמות ואפילו ב (ה) רשות הרבים והאסקופה (ו) ברשות היחיד (ז) משום בזיון כתבי הקדש התירו. הגה: (ח) [*] דרבים דרסי על האסקופה ודוקא כתבי הקדש (ט) אבל בשאר דברים אסור אפילו לא נפל (י) אלא לכרמלית (המגיד פרק ט"ו והרשב"א):

ב.  היה קורא בו (יא) על הגג ונתגלגל ראשו האחד מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הקרובים לארץ (יב) גוללו אצלו הגיע לעשרה טפחים התחתונים (יג) [*] אם הכותל משופע בענין (יד) [*] שנח עליו אסור לגללו אצלו וכדי שלא יעמוד בבזיון הופכה על הכתב ואם אינו משופע כל זמן (טו) שלא הגיע לארץ (טז) [*] גוללו אצלו :




סימן שנג - דיני זיזין ברשות הרבים, ובו ג' סעיפים

א.  שני בתים בשני צדי רשות הרבים והם של אדם אחד או של שנים (א) [*] ועירבו אם שניהם (ב) שוים (ג) [*] מותר לזרוק מזה לזה ואם אחד (ד) גבוה מחבירו אסור לזרוק מזה לזה אלא אם כן הם כלי חרס וכיוצא בהם שאם יפלו ישברו במה דברים אמורים ברשות הרבים עוברת ביניהם אבל אם היתה (ה) כרמלית עוברת ביניהם מותר (ו) [*] בכל גוונא:

ב.  זיז דהיינו דף הבולט מן הכותל (ז) לרשות הרבים (ח) למעלה מעשרה (ט) ויש בו ד' על ד' [*] וחלון הבית פתוח לו משתמשין עליו אם היו שני זיזים זה למטה מזה (י) והם של שני אנשים אף על פי ששניהם למעלה מעשרה אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ד' על ד' (יא) אסור להשתמש עליו מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין (יב) זה על זה ואם אין בעליון ד' וגם אין בתחתון ד' משתמש בשניהם ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים היה בתחתון ארבעה [*] ובעליון אין בו ארבעה אינו משתמש בעליון אלא (יג) כנגד חלונו בלבד אבל בשאר הזיז שבשני צדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו (יד) שחלק רשות לעצמו :

ג.  (טו) כל זיז היוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלים ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם שאם יפלו לרשות הרבים ישברו אבל שאר כלים אסורים שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם. הגה: [*] ודוקא זיז וכיוצא בו אבל אם הוא דבר רחב כגג שהמשתמש עומד שם עם הכלי מותר להשתמש בכל הכלים (בית יוסף בשם הריטב"א). ואם היה זיז אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית (טז) כל שהוא גבוה י' לעולם מותר [*] בין רחב בין קצר ואפילו כלים שאין משתברין שלא גזרו בכרמלית:




סימן שנד - דיני בור ואשפה ברשות הרבים, ובו ב' סעיפים

א.  בור ברשות הרבים (א) וחוליא סביבו (ב) אם עומד (ג) בתוך ד' טפחים לרשות היחיד מותר (ד) למלאות ממנו לרשות היחיד (ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה (ו) ואם הוא רחוק ד' מרשות היחיד (ז) אין ממלאים ממנו (ח) [*] אלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה:

ב.  (ט) אשפה ברשות הרבים (י) שגבוה עשרה [*] ורחבה ארבעה אם היא (יא) של רבים (יב) מותר לזרוק לה מרשות היחיד (יג) הקרוב לה . הגה: ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה לרשות הרבים ואתי לאתויי דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים (יד) מאוסים (המגיד פרק ט"ו בשם הרשב"א). ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם (טו) כדרכן ונמצאו שופכים ברשות הרבים:




סימן שנה - דיני גזוזטרא ובית כסא, ובו ה' סעיפים

א.  (א) גזוזטרא (פירוש דף או בנין בולט מתוך הבתים חוצה) שהיא למעלה מן המים [*] וחלון פתוח לה מן הבית (ב) אין ממלאין ממנו אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה (ג) או יעשה המחיצה סביב הנקב שדולים דרך שם והוא שיהא בו ארבעה על ארבעה ואין חילוק בין אם יעשנה (ד) למטה מחוברת לה בין אם יעשנה (ה) על גבה וכיון שעשה מחיצה מותרין גם (ו) [*] לשפוך ממנה וכן ההולך בספינה (ז) אינו יכול למלאות אלא אם כן יעשה דף (ח) ארבעה על ארבעה ועושה בו נקב וממלא דרך שם [*] ואינו צריך לעשות לו מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא (ט) שהקילו בספינה מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית והני מילי (י) כשהוא בתוך י' טפחים אבל אם דופני הספינה (יא) גבוהים עשרה מעל המים מוציא [*] זיז כל שהוא (יב) ועושה בו נקב וממלא דרך שם שהרי דרך [*] אויר מקום פטור הוא ממלא [*] וסגי בהיכר זיז ומימיו (יג) יכול לשפוך (יד) על דפני הספינה והם יורדים (טו) לים דכיון דלא זרק להו להדיא לים אלא מכחו הם באים כחו בכרמלית לא גזרו. הגה: (טז) ועיין לקמן סוף סימן שנ"ז שני ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו (יז) [*] אלא אם כן קשורות (יח) זו בזו או אלא אם כן הם (יט) גבוהים מן המים י' (כ) [*] וצריכים לערב ביחד אם הם של שני בני אדם (מרדכי פרק הזורק):

ב.  בית הכסא (כא) שעל פני המים מותר (כב) על ידי מחיצה תלויה ובלבד שתהא (כג) עשויה להתיר אבל העשויה לצניעות בית הכסא בלבד לא מהניא ואם עשה (כד) דף או קנה פחות מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים אין צריך מחיצות דהוי ליה כחו בכרמלית ושרי והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צידי הכותל ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית ואם (כה) נשבר הדף בשבת מותר משום דגדול כבוד הבריות:

ג.  אם בית הכסא בולט חוץ לחומת העיר וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר שיש בה יותר מבית סאתים (כו) שהוא כרמלית (כז) אינו מותר על ידי מחיצה תלויה שלא התירו אותה אלא במים (כח) אבל על ידי שף שרי דכחו שרי בכל כרמלית. הגה: ויש אומרים דאם בית הכסא (כט) למעלה מעשרה שרי בכל ענין דהא מוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור. ( (ל) ועיין לעיל סימן שמ"ו דיש חולקים). ויש אומרים דאם היה שם (לא) צואה מבעוד יום שרי בכל ענין דהא (לב) הצואה הוא מקום פטור דלא דרסי בה רבים (מרדכי פרק הזורק). ועיין לעיל סימן שמ"ה דיש חולקין וסבירא להו דאין מקום פטור בכרמלית. (לג) ולפי מה שנתבאר לעיל סימן שמ"ה דאין מקום פטור ברשות היחיד לכולי עלמא, בית הכסא העומד בין שני בתים (לד) אסור לפנות שם אם לא עירבו יחד ולא עשו לו תיקון מבעוד יום (לה) כמו שנתבאר סעיף ב' דאז שרי, דלא הוי אלא כמו חצר שאינה מעורבת (לו) כדלקמן סימן שנ"ז . ועיין לקמן [*] סימן שע"ו סעיף ד' (דברי עצמו). וכל זה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד (לז) ששכחו ולא ערבו מותר (לח) דגדול כבוד הבריות (הגהות מרדכי ודברי עצמו). הולכי ספינות נהגו לעשות צרכיהן (לט) מן המשוטה לים דהואיל והמשוטה אינה גבוה עשרה אף על פי שרחבה ארבעה אינה אלא כרמלית ומוציא מכרמלית לכרמלית (בית יוסף בשם אורחות חיים):

ד.  (מ) מים שאין עמוקים י' טפחים אין להם דין מים להתיר (מא) לשפוך בהם במחיצה תלויה. הגה: וכל שכן אם יבשו המים אף על פי שהיו שם עמוקים עשרה (מרדכי):

ה.  (מב) היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו (מג) משוכה זו מכנגד זו מעט (מד) ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים בין אם עומדות תוך עשרה זו לזו בין יש ביניהם (מה) יותר מגובה עשר אמות עשו לעליונה מחיצה בשותפות משל שניהם ולא עשו לתחתונה כלל שתיהן אסורות בה עד שיערבו וכל שכן (מו) אם עשו שתיהן לתחתונה ששתיהן אסורות עד שיערבו אבל כל אחת מהן שעשתה לבדה בשלה (מז) אין האחרת אוסרת עליה (מח) אפילו לא עשתה האחרת בשלה וכן (מט) אם עשו בשתיהן בשותפות משל שניהם אין אחת אוסרת על חברתה:




סימן שנו - דין אמת המים העוברת בחצר, ובו ב' סעיפים

א.  [*] אמת המים (א) [*] העוברת בחצר (ב) עמוקה עשרה ורחבה ארבעה [*] אין ממלאין ממנה בשבת (ג) אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה (ד) בכניסתה וביציאתה ויהיה טפח ממנה (ה) משוקע במים ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא (ו) למעלה מן המים ואם התחילה לעשות המחיצה (ז) אצל השפה מכל צד ולא חיבר אותם באמצע כדי שיהו המים נכנסים ויוצאים דרך שם אם אין ביניהם ג' טפחים שרי (ח) דאמרינן לבוד יש ביניהם ג' טפחים אסור. הגה: ואם הנקבים שהאמה נכנס ויוצא בהם אינם רחבים ג' (ט) אפילו מחיצה אינו צריך (בית יוסף בשם ריטב"א):

ב.  חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה אם אינו במלואו ואין בפרצה יותר מי' (י) [*] מותר למלאות ממנו ולהכניס לבית נפרצה (יא) במילואה או שיש בפרצה יותר מי' אם נשאר במקום שנפרץ (יב) גידודין גבוהים י' והמים מכסים אותו מותר למלאות (יג) ממנו בחצר אבל אסור להכניסן לבית אלא אם כן עשו מחיצה (יד) גבוה עשרה על המים (טו) לא נשאר גידודים (טז) אסור אפילו למלאות בחצר:




סימן שנז - דיני חצר פחות מד' אמות וביב, ובו ג' סעיפים

א.  (א) [*] חצר שפחותה מד' אמות על ד' אמות (ב) שהיא סמוכה לרשות הרבים אין שופכין לתוכה מים בשבת (ג) בימות החמה שכיון שאין בה ד' אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה והוי כאילו שופך לרשות הרבים לכך צריך לעשות גומא [*] שתהא חללה מחזקת סאתים. הגה: (ד) וכל גומא חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה מחזקת סאתים (רמב"ם), בין אם יעשנה בפנים בחצר או (ה) בחוץ אלא שאם יעשנו בחוץ צריך לכסותה בנסרים (ו) כדי (ז) שתהא מקום פטור [*] ויפלו המים מידו למקום פטור וכיון שיעשה גומא (ח) [*] יכול לשפוך בה כל מה שירצה ואם אינה מחזקת סאתים לא ישפוך בה (ט) כלל ואם יש בחצר ארבע על ארבע אפילו הוא (י) אריך וקטין או (יא) בימות הגשמים בחצר כל שהוא (יב) מותר לשפוך בה כל מה שירצה וחצר ואכסדרה (פירוש בית שיש לו ג' דפנות ודופן ד' שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כלו ופעמים שעושים לה אמה אחת פצום מכאן ואמה אחת פצים מכאן כך פירש הערוך, ופצים הוא מעט כותל ישר ושוה) שאין באחד מהם לבד ד' אמות מצטרפין לד' אמות להתיר לשפוך בהם. הגה: והוא הדין (יג) ב' דיוטאות שלפני ב' עליות ועליהם מעזיבה שראוים המים לבלוע בהם אם הם (יד) סמוכות זו לזו מצטרפות (בית יוסף בשם הר"ר יונתן). במה דברים אמורים בחצא הסמוכה לרשות הרבים (טו) אבל אם היא סמוכה לכרמלית אפילו היא קטנה הרבה אינה צריכה גומא אפילו בימות החמה (ועיין לקמן סימן שע"ז):

ב.  (טז) ביב [*] שמכוסה ד' (יז) אמות במשך ברשות הרבים ויש בו ארבע על ארבע מותר לשפוך [*] אפילו על פי הביב אפילו בימות החמה אף על פי שהמים יוצאים מיד מידו (יח) לחוץ ובלבד (יט) שלא יהא סילון של עץ שאין המים ראוים לבלוע אבל אם עשוי (כ) כעין רצפה של אבנים מבליעים ושרי [*] ולהרמב"ם (כא) אפילו היה אורך הביב (כב) או הצנור מאה אמה לא ישפוך על פיו בימות החמה אלא שופך חוץ לביב והם יורדים לביב:

ג.  (כג) במה דברים אמורים כשהמים יוצאים לרשות הרבים אבל אם היו יוצאים לכרמלית מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה. הגה: (כד) ויש אומרים דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים (בית יוסף בשם תוספות והרא"ש בפרק כיצד משתתפין). ודוקא כרמלית שהיא תוך העיר דמחלף ברשות הרבים עצמה (כה) אפילו בזמן הזה דלית לן רשות הרבים אבל כדמלית שהוא מחוץ לעיר (כו) או חצר שאינה מעורבת שרי (מרדכי פרק הזורק וסמ"ג ודברי עצמו) (תשובת מהר"מ סימן צ'). ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה (כז) כחצר שאינה מעורבת דמי (מרדכי סוף פרק הדר ותרומת הדשן סימן ע"ג וע"ד). (כח) ואם הצנור למעלה מעשרה שעוברים המים דרך מקום פטור לכרמלית יש להקל (מהרי"ל). (כט) וכן עיקר :




סימן שנח - דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה, ובו י''ד סעיפים

א.  כל היקף שלא הוקף (א) [*] לדירה (ב) כגון גנות ופרדסים (ג) ובורגנין (ד) שאינם עשוים אלא לשמור בתוכן (ה) אסרו חכמים לטלטל בתוכה יותר מד' אמות אם הוא יותר מסאתים אבל אם היא סאתים (ו) שהוא שיעור ע' אמה (ז) וד' טפחים על ע' אמה וד' טפחים (ח) מותר לטלטל בכולו (ט) בין שהוא מרובע בין שהוא עגול (י) או אריך וקטין (יא) ובלבד שלא יהא אורכו יותר משנים ברחבו (יב) אמה אחת ואם הוקף לדירה אפילו יש בה כמה מילין מותר לטלטל בכולו. הגה: ועיין לקמן סימן ת"א דין סתם עיירות (יג) אי מוקפות לדירה ויש אומרים (יד) דסתם קרפיפות שלנו מקרי מוקפות לדירה (טו) דרגילים לפתוח פתח תחילה ואחר כך להקיף (מרדכי פרק עושין פסין). ויש אומרים עוד דכל קרפף שהוא (טז) סמוך לביתו מקרי הוקף לדירה כי (יז) דעתיה עלויה (הגהות אשירי פרק ב' דעירובין). (יח) ויש חולקין בזה (בית יוסף בשם תוספות):

ב.  ומה נקרא מוקף לדירה זה שבנה בו בית דירה [*] או שפתח לו פתח [*] מביתו (יט) [*] ואחר כך הקיפו . (כ) ואם היה מוקף שלא לשם דירה אינו צריך לפרוץ כולו אלא (כא) יפרוץ בו פרצה (כב) ביותר מעשרה (כג) ונמצא בית פתוח בו בלא היקף (כד) ויחזור ויגדור (כה) הפרצה כולה (כו) או אמה היתירה על עשר אמות והעשר אמות פתח הן והרי הוא פתוח ולבסוף הוקף. ואם פרץ אמה וגדרה וחזר ופרץ אמה אצל מה שגדר וחזר ועשה כן (כז) עד שהשלימו לעשרה (כח) מותר . הגה: [*] ואם קשה עליו לפרוץ הכותל (כט) יש אומרים דיכול להניח עפר אצל הכותל (ל) משני צדדיה (לא) עד שיתמעט הכותל מגובה עשר ו (לב) רוחב העפר רחב מעשר אמות (לג) באורך הכותל וארבע רוחב (לד) ואם אין בגובה העפר עשר אם כן הוי כאילו פרץ שם הכותל שלא נשאר שם גבוה עשר למעלה מן העפר דהוי כקרקעות הקרפף (לה) ואף אם חוזר ולוקח משם אחר כך העפר (לו) הואיל ובטלו שם שבת אחת ויש חולקים (לז) דעפר לא הוי בטול (לח) אלא אם כן אין עתיד לפנותו לעולם (תרומת הדשן סימן ס"א, הרא"ש פרק קמא דסוכה):

ג.  (לט) תל גבוה עשרה (מ) דינו כקרפף :

ד.  קרפף יותר מסאתים שנטע בו אילנות (מא) למעט אוירו (מב) לא הוי מיעוט ( (מג) אפילו יש בהן גבוה עשרה ורחב ארבעה) (המגיד פרק י"ו). [*] והוא הדין (מד) לחופר בו בור :

ה.  בנה בו (מה) עמוד ונתמעט בכך אם הוא (מו) רחב ג' טפחים (מז) הוי מיעוט :

ו.  בנה מחיצה (מח) [*] באורך עשר (מט) לפני מחיצה הראשונה לבטלה (נ) שתהיה כמו שאינה (נא) ויהיה מוקף לדירה על ידי השניה אם הרחיקה מהראשונה שלשה (נב) טפחים מותר:

ז.  טח טיט על מחיצות הראשונות (נג) למעט אוירו ונתמעט אם הטיט עבה שאם תנטל מחיצה הראשונה ראויה לעמוד בפני עצמה (נד) [*] הוי מיעוט ואם לאו (נה) לא הוי מיעוט :

ח.  בנה מחיצות על הראשונה להקיפו על ידם לדירה (נו) אינו מועיל (נז) ואם נבלעו התחתונות ונשארו העליונות מאליהם (נח) ניתר על ידם אבל תל יותר מסאתים (נט) ועשה מחיצות (ס) אפילו על שפתו לדירה (סא) מועיל שהרי דר (סב) באויר מחיצות שעשה עתה:

ט.  [*] קרפף יותר מסאתים שהוקף לדירה (סג) ונטע רובו אילנות אפילו אינם נטועים (סד) שורות שורות (סה) אינם מבטלים הדירה [*] אבל אם נזרע רובו (סו) הזרעים מבטלים הדירה (סז) אפילו אין בהם (סח) אלא סאתים (סט) נזרע מיעוטו (ע) אם אין בו אלא סאתים (עא) מותר (עב) יותר מסאתים אסור :

י.  (עג) מי שיש לו גינה בחצירו אם הוא רוב החצר (עד) אפילו אין בה (עה) אלא בית סאתים (עו) לא יטלטל ממנו (עז) ומן החצר לבית (עח) ואם הוא יותר מסאתים לא יטלטל בה ובחצר (עט) אלא בד' אמות ואם היא מיעוט החצר (פ) מה שיש בה יותר מסאתים (פא) אוסר כל החצר ואם יש בה סאתים או פחות (פב) אסור להוציא (פג) ממנה לבית:

יא.  קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה (פד) ונכנסו בו מים (פה) אם ראוים לשתיה (פו) אין [*] מבטלין הדירה אפילו אם המקום שנתפשטו שם (פז) יותר מסאתים ואפילו הם עמוקים הרבה (פח) ואם אינם ראוים לשתיה (פט) [*] דינם כזרעים (צ) [*] והוא שיהא בעמקם עשרה טפחים:

יב.  קרפף בית שלשה סאין וקירה ממנה בית סאה (צא) מותר אפילו (צב) אם הקירוי משופע:

יג.  קרפף בית סאתים (צג) מצומצם וחצר (צד) שנפרצו במילואה זה לזה הקרפף אסור מפני (צה) [*] שמקום המחיצה מייתרו (צו) ונעשה יותר על סאתים :

יד.  קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה (צז) ופתח בו פתח (צח) ועשה מחיצה לפניו (צט) יותר מעשרה מעשרה והותר על ידי מחיצה זו שעל ידיה בטלה מחיצה ראשונה שלא היתה לשם דירה (ק) ואחר כך נפלה מחיצה אחרונה (קא) [*] חוזר לאיסורו :




סימן שנט - דין רחבה שאחורי הבתים, ובו סעיף אחד

א.  (א) [*] רחבה שאחורי הבתים יתירה על בית סאתים (ב) ולא הוקפה לדירה אין מטלטלין בה (ג) אלא בארבע אמות ואם פתח לה פתח מביתו ואחר כך הקיפה (ד) אפילו אם יש גורן בינה לבית הוי היקף לדירה. הגה: ומה שאין אנו נזהרין לטלטל בחצירות (ה) שאחורי הבתים משום דבזמן הזה סתמן מוקפין לדירה כמו שנתבאר לעיל גבי קרפף (דברי עצמו):




סימן שס - דין היקף מחיצות לשבת, ובו ג' סעיפים

א.  (א) יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות (ב) [*] כגון שתי בלא ערב (ג) או ערב בלא שתי (ד) עד סאתים מותר לטלטל בכולו (ה) מסאתים ואילך אין מטלטלין בו אלא בארבע (ו) וכן הדין אם הם שנים ואם הם שלשה ישראלים חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש אבל אם נשאר בית סאתים פנוי אין מטלטלין (ז) בכל המוקף אלא בד' אמות במה דברים אמורים (ח) כשהקיפו יותר על שש סאין אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין אף על פי שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה מותר. הגה: עכו"ם אינו מצטרף לשיירא ויש אומרים דהוא הדין קטן אינו מצטרף (רמב"ם פרק י"א):

ב.  היו שלשה והקיפו כל צרכם ומת אחד בשבת מותרים (ט) בכל השבת כיון שנכנס השבת בהיתר היו שנים והקיפו יותר מסאתים ונתוספו עליהם בשבת (י) אסורים כיון שנכנס שבת באיסור:

ג.  היו שלשה (יא) והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה ועירבו יחד אם החיצונים רחבים (יב) והאמצעי קצר שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים והחיצונים שיש להם גפופים עודפים עליו מכל צד נותנים להם כל צרכם באמצעו אפילו אם הוא (יג) גדול הרבה (יד) שאנו רואים כאלו כולם דרים בתוכו והרי יש שלשה ביחד ואף בחיצונים נותנים להם כל צרכם דכיון שנעשו שיירא באמצע הוי ליה אינך כחצר לאמצעי (טו) ויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים (טז) אלא עד סאתים ואם אחד מהם יותר מסאתים (יז) גם האמצעי אסור שהרי הוא פרוץ במילואו [*] ואם החיצונים (יח) פרוצים במילואם לאמצעי והאמצעי מגופף ויחיד בכל אחד אין נותנין לכל אחד (יט) אלא בית סאתים ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים (כ) הוא לבדו אסור ואם האמצעי יותר מבית סאתים גם החיצונים אסורים שהרי הם פרוצים למקום האסור להם אבל אם אחד בכל אחד מהחיצונים ושנים באמצעי או שנים בכל אחד מהחיצונים ואחד באמצעי נותנין לשנים החיצונים כל צרכם (כא) דחשיבי כל מה שבאמצעי (כב) כאלו הוא בחיצונים במה דברים אמורים כשאינם פתוחים זה לזה ביותר מעשרה דאם כן (כג) [*] הוי ליה פירצה וגם המגופפין אסורין (כד) וכל זה בשכותלי קטנה (כה) נכנסין לגדולה וכשכותלי קטנה (כו) מופלגים שלשה טפחים מכותלי אורך הגדולה (כז) דאז אוסרת הגדולה על הקטנה (ועיין לעיל סימן שע"ד סעיף ג') דאם לא כן הוי ליה (כח) נראה מבחוץ ושוה מבפנים ונדון (כט) משום לחי וכולם חשובין מגופפין וכאילו אין אחד מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם באחד מהם אלא מבית סאתים:




סימן שסא - דין גג הסמוך לרשות הרבים, ובו ב' סעיפים

א.  גג הסמוך לרשות הרבים בתוך י' טפחים ולמעלה מ(א) עשרה לחצר הואיל ורבים (ב) משתמשין בו הר (ג) זה כרשות הרבים ואסור לבעל הגג להשתמש בו (ד) מחצירו עד שיעשה לו סולם קבוע מחצירו איזהו סולם קבוע (ה) כל שקבעו שם בין לחול בין לשבת:

ב.  חצר שנפרצה במילואה [*] או ביותר מי' לרשות הרבים (ו) מקום מחיצה נידון כצידי רשות הרבים (ז) שהוא כרמלית ]כמו[ שהוא החצר (ח) ואם נפרץ בקרן זויות אפילו (ט) בפחות מי' (י) אסור (יא) וכן בית שנפרץ בקרן זוית אפילו בפחות מי' ונפרץ גם הקירוי (יב) [*] עד שנשאר באלכסון אסור אבל פירצה שאינה בקרן זוית אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם (יג) אפילו ביותר מי' והוא (יד) שלא יהא פי תקרה משופע דליכא פה. הגה: (טו) [*] ויש אומרים (טז) דבעינן גם כן ברוחב הקירוי ארבעה טפחים (תוספות והרא"ש פרק כיצד משתתפים וסמ"ג וטור) [*] ואמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו בב' מחיצות (יז) אם יש כאן ב' מחיצות שלימות דבוקות זו בזו אבל (יח) זו כנגד זו לא (טור):




סימן שסב - איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל, ובו י''ב סעיפים

א.  כל מחיצה שלא נעשית לדוד בתוכה (א) אלא לצניעות (ב) [*] או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה [*] כדי לשמור השדות (ג) היא מחיצה לטלטל מה שבתוכה אבל אינה מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה אם הוא יותר מבית סאתים הילכך אילן שענפיו יורדין למטה אם (ד) אינם גבוהים שלשה מן הארץ ועיקרן במקום שמחוברים לאילן (ה) הוא גבוה עשרה חשיב מחיצה (ו) ומותר לטלטל בכולו (ז) והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח שכל מחיצה [*] שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה [*] ודוקא עד בית סאתים (ח) אבל יותר מבית סאתים לא (ט) אפילו נטעו לכך כיון (י) שאינו עשוי לדור בתוכו אלא להסתופף בצלו לשמור השדות:

ב.  (יא) [*] תל שגבוה חמשה והשלימו לעשרה (יב) [*] שעשה עליו מחיצה גבוה חמשה (יג) חשיבה מחיצה (יד) לטלטל (טו) ולכל דבר :

ג.  מחיצה העומדת מאליה דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה (טז) כשירה [*] מחיצה שנעשית (יז) בשבת כשרה והני מילי שנעשית בשבת (יח) בשוגג אבל במזיד הויא מחיצה להחמיר לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכה (יט) אבל לא להתיר לטלטל בתוכה והני מילי שלא היה שם מחיצה תחלה אבל (כ) היתה שם (כא) והסירה וחזרה ונעשית אפילו במזיד חזרה להתירה הראשון (כב) כגון שנים או שלשה (כג) שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים והבדילו גם ביניהם במחצלאות (כד) ועירבו יחד מותרים לטלטל מזה לזה (כה) נגללו המחצלאות נאסרו חזרו ונתפרשו (כו) אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון:

ד.  ספינה מותר לטלטל בכולה אפילו היא יותר מבית סאתים דחשיבה מוקפת לדירה (ועיין לקמן (כז) סימן שס"ו וסוף סימן שפ"ב) כפאה לדור תחתיה הוי רשות היחיד (כח) אף עליה כפאה לזופתה אין מטלטלין בה (כט) אלא בד' אמות אם היא יותר מסאתים:

ה.  בכל עושים מחיצה (ל) בכלים ובאוכפות בין של ערב לבד (לא) כגון של חבלים או של שתי לבד כגון קנים נעוצים בארץ ומותרים (לב) [*] עד סאתים (לג) אפילו ליחיד בישוב (לד) ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו (לה) ובין קנה לחבירו ג' טפחים ואפילו בבעלי חיים (לו) ובלבד שיהו כפותים [*] ואפילו באנשים שעומדים זה אצל זה (לז) בפחות מג' ואפילו כשהם מהלכים (לח) חשובים מחיצה וביניהם רשות היחיד (לט) והוא שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה ואפילו אחד מהם יודע אסור ואפילו אם לא הודיעם שעושה מחיצות עתה אם קרוב הדבר שידעו כגון שעשה מהם מחיצה פעם אחת (מ) לא יעשה מהם (מא) מחיצה עוד :

ו.  אם באו מתחילה שלא לדעת אף על פי שאחר כך הרגישו אין לחוש:

ז.  יש מי שאומר (מב) שלא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו (מג) אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו. הגה: ואין לעשות מחיצה של בני אדם רק בשעת הצורך ובשעת הדחק ואם שכח דבר אחד ברשות הרבים יותר עדיף (מד) להוליך שם תינוקות שיביאו הדבר בלא מחיצה מלעשות מחיצה של בני אדם ושיביאנו גדול (בית יוסף בשם שבולי הלקט וסמ"ג וס"ה):

ח.  פרוץ (מה) [*] מרובה על העומד אסור אלא אם כן כל פרצה מהם (מו) פחותה (מז) משלשה טפחים :

ט.  (מח) [*] פרוץ כעומד מותר (מט) בין בשתי (נ) בין בערב ובלבד (נא) שלא יהא במקום אחד פרוץ יותר מעשר (נב) אבל עד עשר אמות מותר מפני שהיא כפתח:

י.  אם עשה צורת פתח (נג) אפילו לפירצה יתירה מעשר (נד) מותר ואפילו לא נעץ אלא ארבע קונדיסין בארבע רוחות ועשה צורת פתח (נה) על גביהן מותר (נו) והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין [*] אבל בבקעה לא מהני [*] בשביל הרוחות (נז) על ידי צורת פתח [*] ולהרמב"ם אין צורת הפתח מועיל (נח) לפרצה יותר מעשר (נט) אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ (אז מהני אפילו בבקעה בכל הרוחות) (בית יוסף בשם סמ"ג וסמ"ק):

יא.  מהו צורת פתח (ס) קנה מכאן וקנה מכאן (סא) [*] וקנה על גביהן (סב) אפילו אינו נוגע בהן אלא שיש ביניהם כמה אמות ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י' טפחים (סג) ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים או לאחד מהן (סד) מן הצד (סה) לא מהני וצריך שיהיו הקנים שבצדדים חזקים לקבל דלת כל שהוא אפילו של קש או של קנים אבל קנה שעל גביהן סגי בכל שהוא ואפילו (סו) גמי מהני:

יב.  כיפה (פירוש שער העשוי ככיפה, רש"י) אם יש ברגליה דהיינו (סז) קודם שהתחיל להתעגל י' טפחים מותרת משום צורת פתח:




סימן שסג - דיני מבוי ולחי, ובו ל''ו סעיפים

א.  (א) מקום שיש לו ג' מחיצות (ב) [*] אסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה (ג) שום תיקון ברביעית :

ב.  חצר (ד) שנפרץ (ה) במילואו (ו) עד עשר אמות ניתר בפס רחב ד' טפחים שיעמידנו מצד אחד במקום הפרוץ ואם ירצה לתקנו בשני צידי הפרצה די [*] בשני פסין של שני משהויין והוא הדין לנשתייר מהם כותל רביעי בנוי כשיעור ד' טפחים (ז) במקום אחד או אם נשתייר מהשני צדדים (ח) [*] טפח מכאן וטפח מכאן וכל זה (ט) בגובה עשרה טפחים ואפילו אם אין בפרצה ד' טפחים (י) [*] כיון שהוא במילואו צריך תיקון (יא) עד שיהא בה פחות מג' ואם יש בפרצה יותר מעשר אמות (יב) אפילו אינה במילואו צריך לתקנה בצורת פתח:

ג.  מבוי שיש לו ג' מחיצות ופרוץ בצד רביעי (יג) התירו בלחי (פירוש תרגום הקרש האחד לוחא חדא) שעביו ורחבו (יד) כל שהוא שיעמידנו (טו) בפתח המבוי ויהיה גבהו (טז) י' טפחים ומכל דבר שיעשנה כשר אפילו מבעלי חיים ובלבד שיקשרנו שם בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאים מן הכתלים בענין שאינו יכול לרבוץ כדי שלא יתמעט גבהו מי' טפחים. ( (יז) ואפילו קשר שם אדם נמי הוי לחי (אור זרוע):

ד.  (יח) אם יש קצת כותל ברוח רביעית עולה משום לחי [*] ובלבד שיהא בו (יט) רוחב טפח :

ה.  (כ) לחי דאי נשיב ביה זיקא לא מצי קאי (כא) לא חשיב לחי :

ו.  (כב) [*] צריך שלא יהא (כג) הלחי רחוק מן הכותל ג' טפחים:

ז.  (כד) לחי אפילו שברים ושברי שברים (כה) כשרים בו . הגה: (כו) ולכן עושין לחי מסיד טחוי בכותל ובלבד שיזהר (כז) שלא יתמחה יותר (כח) משלש לארץ (תרומת הדשן סימן ט"ו):

ח.  (כט) לחי שעשאו מעצי אשירה (ל) כשר :

ט.  בין שנראית בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי (לא) ואינה נראית לעומדים בחוץ בין שנראית לעומדים בחוץ (לב) נגד חלל המבוי (תוספות והרא"ש פרק קמא דעירובין) ואינה נראית (לג) לעומדים בפנים כשר:

י.  הרחיקו (לד) מהכותל שלש (לה) או שהגביהו מהארץ שלש פסול ואם הגביהו פחות משלש אף על פי שאין בו אלא שבע ומשהו (לו) כשר :

יא.  אפילו לא עשאו לשם לחי אלא (לז) שנזדמן לו שם מאליו כשר ובלבד שיסמכו עליו מערב שבת [*] אבל לא סמכו עליו מערב שבת (לח) כגון שהיה שם לחי אחד ונפל בשבת ובאים עכשיו לסמוך על זה לא. (אבל לא היה שם לחי אחר מערב שבת (לט) כאלו סמכו עליו דמי) (בית יוסף בשם רש"י והגהות אשירי והמגיד פרק י"ו):

יב.  (מ) לחי העומד (מא) מאליו אפילו סמכו עליו מערב שבת אם המבוי רחב יותר משמונה אמות אם הלחי בולט לתוכו (מב) ד' אמות אינו נידון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו ויעמידנו ברוח שכנגדו ואם ירצה להעמידו אצלו יעשנו מעט עב או דק יותר מהבליטה כדי שיהא ניכר שהוא לשם לחי. הגה: ואם העמידו לשם לחי דאית ליה קלא שתקנו לחי למבוי זה (מג) אפילו רחב ארבע אמות הוי לחי:

יג.  לחי (מד) המושך עם דפנו של מבוי שהעמיד חודו כנגד עובי הכותל דשוה מבפנים ונראה מבחוץ (מה) שאין חודו של לחי מכסה כל עובי הדופן פחות מד' אמות נידון משום לחי ומשתמש (מו) עם חודו הפנימי (מז) ד' אמות נידון משום מבוי (מח) ואסור להשתמש בכל המבוי שהרי אין כאן לחי:

יד.  עוד יש הכשר אחר למבוי הפרוץ ברוח רביעית (מט) בקורה שיניחנה (נ) על ראש המבוי וצריך שיניחנה [*] על כותלי המבוי (נא) אבל אם נעץ שתי יתדות אצל המבוי בחוץ אפילו בסמוך לו והניחם עליהם (נב) פסול :

טו.  וצריך שיניחנה כדי להתיר המבוי (נג) אבל אם לא נעשית לשם כך (נד) אפילו סמכו עליה מערב שבת [*] פסולה:

טז.  קורה זו שאמרנו (נה) צריכה שיעור (נו) [*] ולפיכך אם עשאה (נז) מעצי אשרה פסולה דכיון דלשריפה קיימא כתותי מכתת שיעורה:

יז.  שיעור הקורה (נח) רחבה טפח ועביה כל שהוא [*] רק שתהא [*] חזקה כדי (נט) לקבל אריח שהוא חצי לבנה של ג' טפחים ואם היא רחבה ד' טפחים אינה צריכה להיות חזקה לקבל אריח:

יח.  מעמידים דהיינו אם היא נסמכת על יתדות היוצאות מן הכותל (ס) שאין ברחבן טפח ולא בארכן שלש יש אומרים [*] שצריך שיהיו חזקים לקבלם (סא) ולקבל חצי לבנה ויש אומרים שאין צריך שיהיו חזקים (סב) אלא כדי לקבלה בלבד:

יט.  אם היתה (סג) הקורה עגולה צריך שיהיה בהקיפה ג' טפחים שאז יש ברחבה טפח:

כ.  היתה עקומה ועקמימותה (סד) נוטה חוץ למבוי או למעלה מעשרים או למטה מעשרה (סה) רואים כל שאלו ינטל העקמימות ואין בין זה לזה שלשה כשרה (סו) ואם לאו פסולה :

כא.  היתה יוצאה מכותל זה (סז) ואינה נוגעת בכותל זה כגון שסמכה על עמודים וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ופגעו זו בזו באמצע המבוי אם אין ביניהם שלשה כשרה יש ביניהם שלשה (סח) פסולה :

כב.  הניח שתי קורות זו בצד זו ולא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח לרחבו (סט) דהיינו טפח (ע) ואין בין זו לזו שלשה טפחים אינו צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת (עא) ויש אומרים שצריך שיהו קרובות זו לזו (עב) [*] בתוך טפח :

כג.  (עג) היתה אחת למעלה ואחת למטה רואים את העליונה כאלו היא למטה (עד) ואת התחתונה כאילו היא למעלה (עה) ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים ולא תחתונה למטה מעשרה ולא יהיה ביניהם ג' טפחים לא בגובה ולא במשך כשרואין אותם שירדה זו ועלתה זו (עו) בכוונה עד שיעשו זו בצד זו (עז) ויש פוסלים :

כד.  פירס על הקורה (עח) מחצלת ואינה נוגעת עד הקרקע אם גבוה מהארץ ג' טפחים (עט) פסולה שהרי כיסה הקורה (פ) ואינה נראית ובטלה מהיות קורה ומחיצה גם כן אינה כיון שגבוה מהארץ שלשה אבל אם הניח (פא) קורה רחבה (פב) ונמשכת קצת למטה מי' כשרה:

כה.  נעץ שתי יתדות (פג) עקומות על שני כתלי דמבוי ועקמימותיה [*] נוטה לתוך המבוי (פד) ונתן הקורה עליהם (פה) ואין ביתידות טפח שהוא שיעור קורה להיות נחשבים כקורה אם אינם גבוהים מכתלי המבוי שלשה ואין בנטייתם שלשה (פו) כשרה שאנו רואים כאלו הם על כתלי המבוי ואם יש בגבהן או בנטייתן שלשה (פז) פסולה :

כו.  הא דמבוי ניתר בלחי או קורה דוקא (פח) כשאינו נמוך פחות מי' טפחים (פט) [*] מרווחים ולא יהא רחבו (צ) יותר מעשר אמות (צא) מצומצמות ושיהא (צב) ארכו ד' אמות מרווחות או יותר אבל אם חסר אחת מכל אלו אין לו תקנה (צג) [*] אלא בצורת פתח ואם היה (צד) בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות (צה) [*] אינו ניתר בקורה [*] אבל ניתר הוא [*] בלחי ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה ציור וכיור (פירוש ציור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה) שעל ידי כך מסתכלים בה ואם היה גבוה יותר מעשרים ובנה בנין תחת הקורה (צו) למעטו מעשרים די (צז) [*] בבנין רחב טפח (צח) ברוחב הקורה אבל אם אינו גבוה עשרה וחוקק בו להשלימו לי' (צט) צריך לחוק ד' אמות (ק) לתוך המבוי (קא) על פני כל רחבו אין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו פתוחים לתוכו (קב) [*] שני חצרות [*] ולכל חצר שני בתים (ואפילו כל החצרות פתוחות זו לזו) (רא"ש ומרדכי והטור) (קג) ויש חולקים בזה (בית יוסף בשם הרי"ף והרמב"ם) ושלא יהא בכל פתח מאלו פחות מד' טפחים ושיהיו דיורים אוכלים בכל בית שמקום הפת גורם ואפילו היה הבית האחד לאב והשני לבן אף על פי שהבן מקבל פרס משלחן אביו (קד) ואוכל בביתו הרי הם נידונים כשנים ואפילו צדו אחד עכו"ם ואחד ישראל מהני עוד צריך (קה) שיהא ארכו (קו) יותר על רחבו ואם חסר (קז) אחד מאלו (קח) אינו ניתר אלא בפס ארבע או שני פסין שני משהויין (קט) או צורת פתח . הגה: ויש אומרים דנוהגין האידנא לתקן (קי) כל המבואות בצורות הפתח (קיא) דכל המבואות שלנו יש להם דין חצרות (תרומת הדשן סימן ע"ד) והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקנן על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי ודין חבל זה אינו קורה שהרי אין רחבו טפח ולא מהני אלא מטעם צורת הפתח דמהני למעלה אפילו בגמי כדלעיל סוף סימן שס"ב ועל כן יש ליזהר להעמיד (קיב) תחת החבל (קיג) שני קנים גבוהים י' (קיד) מכוונים תחת החבל ואז מהני אפילו במבוי מפולש (קטו) בתורת צורת פתח או אפילו בחצר ובכל מקום שצורת הפתח מהני וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן שס"ב (דברי עצמו):

כז.  חצר (קטז) שארכו יותר על רחבו דינו כמבוי וניתר בלחי או קורה. הגה: אף על פי שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכו הואיל ואינו קרוב לרשות הרבים אלא פתוח למבוי והמבוי פתוח לרשות הרבים (בית יוסף בשם תשובת מהרי"א בשם סמ"ק):

כח.  מבוי (קיז) שאין ברחבו ג' טפחים אינו צריך שום תיקון שהוא כסתום ויש אומרים דכל שאין בו ד' טפחים אין צריך שום תיקון:

כט.  [*] מבוי שצדו אחד (קיח) כלה לים וצדו אחד כלה לאשפה של רבים אין צריך כלום שאשפה של רבים (קיט) אינה עשויה להתפנות (קכ) ואין חוששין שמא (קכא) יעלה הים שירטון (פירוש יובש כעין אי שנדחו המים ממנו שנעשה ראוי לזריעה). הגה: [*] ויש חולקים וסוברים דחיישינן שמא יעלה שירטון (קכב) ואין כאן מחיצה (הרא"ש ורש"י וטור והמגיד):

ל.  מבוי (קכג) [*] שצדו אחד ארוך ואחד קצר (קכד) אפילו אין צד הארוך עודף על הקצר ד' אמות [*] אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר אבל אם ירצה (קכה) יעשה שם צורת פתח באלכסון ותוך המבוי (קכו) [*] יכול להניח הקורה באלכסון ומשתמש בקצר כנגד הקצר ובארוך כנגד הארוך:

לא.  העמיד לחי באמצע המבוי אם יש חצר מתחלתו ולחוץ ועשו גם החיצונים לחי לראש המבוי אוסרים אלו על אלו (קכז) עד שיערבו יחד ואם אין שם חצר או שיש חצר (קכח) ולא עשו החיצונים לחי לראש המבוי שמן הלחי ולפנים מותרים (קכט) ממנו ולחוץ אסורים (קל) אבל אם עשו באמצע (קלא) שני פסים או פס ארבעה אם אינו רחב יותר מעשרה או שעשו צורת פתח אם הוא רחב יותר מי' אפילו אם יש חצר מהתיקון ולחוץ ועשו גם החיצונים תיקון לראש המבוי כל אחד יכול לערב ויהיה מותר בחלקו:

לב.  זה שהכשרנו להעמיד לחי באמצע המבוי הוא הדין להעמיד קורה באמצע המבוי (קלב) וכל זה ביש באותו חצי מבוי המוכשר תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מד' אמות ושיהא ארכו יתר על רחבו ושיהיו בתים וחצרות פתוחים לתוכו הא לאו הכי צריך פס משהו מכאן ופס משהו מכאן או פס ארבעה בצד אחד:

לג.  מבוי (קלג) שהוא רחב כ' אמות עושה לה פס (קלד) רחב ד' אמות ומעמידו באמצע וחשוב כל צד מצדי הפס כמבוי בפני עצמו (קלה) כיון שאורך הפס ד' אמות ויתן קורה (קלו) בראשו וצריך ליזהר שתהא הקורה (קלז) מונחת על הפס (קלח) או תוך ג' טפחים וצריך שיהא בכל מבוי משני אלו שהפס מפסיק ביניהם בתים וחצרות פתוחים לתוכו (קלט) וכל תנאי (מבוי) (קמ) ומה שמן הפס עד כותל האמצעי של מבוי יש לו דין מבוי עקום שהרי אלו שני המבואות (קמא) מתעקמים ובאמצע פתוחים (קמב) בשני ראשיהן לרשות הרבים . הגה: ויש אומרים (קמג) דאין לו דין מבוי עקום אלא אם כן יש מן הפס עד כותל האמצעי (קמד) [*] יותר מעשר אמות (הרא"ש ורבינו ירוחם וטור):

לד.  עוד אפשר לעשות תיקון אחר למבוי שהוא רחב כ' אמות שירחיק ב' אמות מהכותל (קמה) ויעשה פס רחב שלש אמות ויעשה כן גם בצד השני (קמו) וישאר פתח רחב עשר אמות או ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וכן יעשה בצד השני או ירחיק שתי אמות ושני טפחים ויעשה פס שתי אמות וד' טפחים וכן יעשה בצד השני (קמז) וכן כל כיוצא בזה ובלבד שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל דאם לא כן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה (קמח) וצריך ליזהר דלא לשביק פתחא רבא ועייל בזוטא (קמט) שאם עשה כן בטל תיקון המבוי אלא אם עשה צורת פתח (קנ) לזוטא :

לה.  פס זה שאמרנו שעושה כן למעט רוחב המבוי אין צריך שיהא פס אחד שלם אלא בקנה קנה פחות מג' סגי דפחות מג' (קנא) כשלם דמי :

לו.  מבוי ששוה מתוכו ומדרון (פירוש מקום משופע) (קנב) לרשות הרבים (קנג) או ששוה לרשות הרבים ומדרון לתוכו אם הולך ומתלקט מעט מעט עד (קנד) שמגביה עשרה מתוך ארבע אמות הרי הוא כאלו זקוף כולו (קנה) ואינו צריך שום תיקון ( (קנו) ובזה התל [*] הוי (קנז) כמחיצה ) (בית יוסף):




סימן שסד - דין מבוי המפולש ועשוי כנדל, ובו ה' סעיפים

א.  (א) [*] מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים או צד אחד לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית, הגה: או שני ראשיו פתוחין לכרמלית (ריב"ש סימן ת"ה), (ב) צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן אבל אם צדו אחד פתוח לרשות הרבים (ג) [*] וצדו השני לחצר [*] שאינה מעורבת [*] אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו. הגה: וכל זה יש לו תנאים המבוארים לעיל סימן שס"ג סעיף כ"ז בדין מבוי (ד) אבל אם אינו רק בחצר צריך תיקון חצר משני צדדיו:

ב.  (ה) רשות הרבים עצמה אינה ניתרת (ו) אלא בדלתות והוא (ז) [*] שננעלות בלילה (ח) ויש אומרים אף על פי שאינן ננעלות אבל צריך שיהו ראויות לינעל שאם משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל [*] ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשיבא כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכים תיקון:

ג.  מבוי (ט) עקום כמין דלי"ת [*] דינו כאילו (י) היה מפולש בעקמימות [*] וצריך צורת פתח (יא) בעקמימותו ובשני ראשיו לכל אחד לחי או קורה או צורת פתח בכל אחד משני ראשיו (יב) [*] ולחי או קורה בעקמימות [*] ואם עשוי כמין חי"ת צריך צורת פתח (יג) בשני עקמימותיו ולחי או קורה בשני ראשיו:

ד.  מבואות (יד) הפתוחים אלו לאלו ואין העיקום של אחד מהם נוטה לרשות הרבים כיון שפתיחת המבוי החיצון לרשות הרבים הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשיב כפתוח לרשות הרבים וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי וכן כולם:

ה.  מבוי (טו) העשוי כנדל דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו (טז) וראשי השניים פתוחים לרשות הרבים (יז) אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה (יח) עושה לכל אחד (יט) במקום פתיחתו למבוי גדול צורת פתח ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי או קורה ובמבוי הגדול אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד אחד ומצדו השני לחי או קורה ואם הוא סתום עושה לחי או קורה בראשו:




סימן שסה - דין מבוי שנפרץ, ובו ח' סעיפים

א.  מבוי [*] שנפרץ בו פירצה מצידו (א) כלפי ראשו (ב) [*] אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים מותר (ג) והוא שלא תהא הפרצה יתר על י' [*] ואם לא נשאר פס ד' (ד) [*] אסור אלא אם כן היתה הפרצה (ה) פחות מג' טפחים:

ב.  (ו) נפרץ מצדו (ז) שלא כלפי ראשו שיעורו בעשרה (ח) אפילו לא נשתייר מן הכותל ביסוד כלום והוא (ט) [*] דלא בקעי בה רבים ( (י) אבל אי בקעי בה רבים אפילו לא נפרץ רק ד' טפחים (יא) [*] צריך לתקנו שם ) (הרי"ף והרא"ש וטור):

ג.  (יב) מבוי (יג) שנפרץ במילואו לחצר ונפרץ החצר מצד השני לרשות הרבים (יד) אם לא עירבו בני חצר עם בני המבוי (טו) חצר מותר ו (טז) אפילו נפרץ נגד פרצת המבוי (יז) ואפילו בקעי בה רבים (יח) ובלבד שלא יהא יותר מעשר ומבוי אסור (יט) אפילו אינו כנגד פרצת החצר דכיון שלא עירבו עם המבוי אוסרת עליו [*] וכגון (כ) שנכנסו כתלי המבוי בחצר בענין שאין הגיפופין שנשארו בחצר נראין [*] למי שעומד במבוי אבל אם נראים עולים לו [*] משום לחי [*] ומותר ואם עירבו בני החצר עם בני המבוי והפרצה שבמבוי לחצר אינה (כא) מצד החצר ופרצת החצר מצד השני אינן מכוונות כנגד פרצת המבוי והחצר של רבים גם המבוי מותר אבל אם לא עירבו או אפילו עירבו ופרצת החצר למבוי מצדו או אפילו באמצע החצר ופרצת החצר (כב) מצד השני כנגדה או אפילו אינה כנגדה והחצר הוא (כג) של יחיד אסור ואם נפרץ לרחבה פחותה מסאתים או יותר על סאתים והוקף לדירה דינו כאלו נפרץ לחצר אבל אם יתירה על סאתים ולא הוקפה לדירה הוי (כד) [*] כאלו נפרץ לכרמלית וצריך תיקון:

ד.  מותר להשתמש תחת הקורה (כה) כנגד הלחי והני מילי [*] בפתוח לרשות הרבים (כו) אבל בפתוח לכרמלית אסור (כז) [*] בין תחת הקורה ובין כנגד הלחי [*] מפני שמצטרף לכרמלית שאצלו שמצא מין את מינו וניעור:

ה.  (כח) אף על פי שמותר להשתמש (כט) תחת הקורה לא ישב אדם בראש המבוי וחפץ בידו שמא יתגלגל החפץ מידו לרשות הרבים ויביאנו אליו כיון שאין היכר בינו לרשות הרבים אבל על פתח החצר מותר בין פתוח לרשות הרבים בין פתוח לכרמלית שיש בו הכירא:

ו.  נשים היושבות על פתח המבוי וכדיהן בידן אין ממחין בידן דכיון (ל) דמידי דרבנן הוא מוטב שיהיו שוגגות ולא מזידות:

ז.  מבוי שנפלו (לא) קורותיו או לחייו בשבת אף על פי שהותר למקצת שבת (לב) אסור משם ואילך בין פתוח לרשות הרבים בין פתוח לכרמלית ויש מי שאומר דהני מילי בעיר שאינה מוקפת חומה [*] אבל בעיר (לג) מוקפת חומה מותר . הגה: ויש לסמוך על זה להתיר וכל זה שהיה ראוי לעמוד כל השבת אבל אם היה (לד) עומד לסתור מערב שבת אסור לאחר שנסתר (לה) ואם ספק אם נסתר מערב שבת או לא (לו) אזלינן לקולא (תרומת הדשן סימן ע"ג):

ח.  מבוי (לז) שנשתתפו בו ונשברה הקורה אותו חצר שהעירוב מונח בו וחצרות (לח) הפתוחות לו מותרות אבל חצרות (לט) שאין פתוחות לאותו חצר (מ) אסורות :