סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת, ובו ב' סעיפים
סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה, ובו י''ח סעיפים
סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה, ובו י''א סעיפים
סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד, ובו י''א סעיפים
סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח, ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו, ובו סעיף אחד
סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח, ובו סעיף אחד
סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין, ובו סעיף אחד
סימן תג - דין בקעה שהקיפוה נכרים, ובו סעיף אחד
סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים, ובו סעיף אחד
סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום, ובו ט' סעיפים
סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, ובו סעיף אחד
סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום, ובו ג' סעיפים

הלכות תחומין




סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת, ובו ב' סעיפים

א.  (א) שבו איש תחתיו מכאן שכל אדם יש לו ד' אמות בכל מקום (ב) אפילו יצא חוץ לתחום ומודדים לכל אדם (ג) באמה שלו ואם היה (ד) ננס באיבריו נותנים לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם שכל אחת מהן ששה טפחים. הגה: (ה) ואלו ד' אמות מודדין לו (ו) מרווחות (ז) והוא באמצען (טור). (ח) ויש אומרים דמותר להלך ארבע אמות (ט) לכל צד (י) אבל לטלטל אין לו רק ארבע אמות עם אלכסונן כמו שנתבאר לעיל סימן שמ"ט (טור בשם הרז"ה והמגיד פרק י"ב בשם רשב"א):

ב.  בכל מקום שקדש היום עליו אם הוא (יא) מוקף לדירה (יב) אפילו אין בו עתה דיורין (יג) חשוב כולו כד' אמות ואם אינו מוקף לדירה (יד) עד סאתים חשוב כולו כד' אמות ואפילו שבת (טו) בתל גבוה ובקמה קצורה (טז) ושבלים מקיפות אותה (יז) חשיבי כארבע אמות עד סאתים:




סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה, ובו י''ח סעיפים

א.  כל אדם יש לו (א) אלפים אמה לכל רוח (ב) חוץ מארבע אמותיו או (ג) מהמקום ששבת בו :

ב.  קדש עליו היום בבקעה ואינו יודע תחום שבת (ד) מהלך אלפים (ה) [*] פסיעות (בינוניות) (טור) שהם תחום שבת:

ג.  כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפים אמה לכל רוח (ו) כך (ז) כליו ובהמתו (ח) אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפים אמה של בעליהם. ואם עירבו בעליהם לרוח אחת אין שום אדם יכול להוליכם לרוח האחרת אפילו פסיעה אחת במקום שאין הבעלים יכולים לילך. הגה: ועיין לעיל (ט) סוף סימן ש"ה אם מותר למסור בהמה לעכו"ם במקום שיש לחוש שיוציאנה חוץ לתחום:

ד.  המוסר בהמתו לבנו הרי הוא (י) כרגלי האב :

ה.  (יא) מסרה לרועה (יב) אפילו נתנה לו ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה ואם מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה (יג) מפני שלא קנה אחד מהם :

ו.  שור (יד) של פטם (טו) כרגלי מי שלקחו לשחטו ביום טוב וכן אם שחטו בעליו ביום טוב ומכר בשרו כל אחד מהלוקחים מוליך מנתו (טז) למקום שהוא הולך :

ז.  (יז) [*] שור של רועה (יח) כרגלי [*] אנשי אותה העיר:

ח.  כלים (יט) המיוחדים לאחד מהאחים שבבית הרי הם כרגליו ושאינם מיוחדים אין יכולים להוליכם אלא למקום (כ) שכולם יכולים לילך :

ט.  שנים (כא) ששאלו חלוק זה לילך בו שחרית (כב) וזה לילך בו ערבית לא יוליכו אלא למקום ששניהם יכולים לילך ואם עירב זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב (כג) לא יזיזוהו ממקומו :

י.  שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביום טוב אף על פי שלקח כל אחד מנתו [*] הרי כל הבשר (כד) כרגלי שניהם אבל אם לקחו חבית של יין וחלקוה ביום טוב חלקו של כל אחד מהם (כה) כרגליו :

יא.  השואל כלי מחבירו מערב יום טוב (כו) אפילו לא לקחו עד הלילה הרי הוא כרגלי השואל ואם שאלו ממנו ביום טוב (כז) אף על פי שדרכו לשאלו ממנו בכל יום טוב הרי הוא כרגלי המשאיל:

יב.  האשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה (כח) ותבלין לקדירתה ביום טוב הרי העיסה ותבשיל (כט) כרגלי שתיהן :

יג.  לקח מחבירו ביום טוב נחלת לא יוליכנה אלא (ל) כרגלי הנותן אבל אם הדליק נר או עץ משלהבת חבירו הרי הוא (לא) כרגלי זה שהדליק :

יד.  (לב) בור של יחיד הרי הוא (לג) כרגלי בעליו ושל אותה העיר כרגלי (לד) אנשי אותה העיר ושל הפקר (לה) כרגלי הממלא :

טו.  (לו) נהרות המושכים ומעינות הנובעים הרי הם (לז) כרגלי הממלא היו באים מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאים (לח) מהם בשבת ואין צריך לומר ביום טוב:

טז.  מילא מים מבור של הפקר [*] לצורך חבירו הרי הם (לט) כרגלי הממלא :

יז.  מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו (מ) [*] שפירותיו כמוהו במה דברים אמורים (מא) [*] כשייחד להם קרן זויות אבל אם (מב) לא ייחד להם הרי הם (מג) כרגלי זה שהם מופקדים אצלו:

יח.  מי שזימן אצלו אורחים (מד) ביום טוב לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו אלא אם כן זיכה להם מערב יום טוב על ידי אחר במנות אלו:




סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה, ובו י''א סעיפים

א.  הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר אם היתה העיר (א) אריכא וקטינא או שהיתה מרובעת (ב) ולא לרבוע העולם הואיל ויש להם (ג) ארבע זויות שוות מניחים אותה (ד) כמות שהיא ומודדים לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה:

ב.  היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאלו היא בתוך המרובע ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות וכן אם היתה העיר (ה) משולשת או שיש לה (ו) צלעות רבות מרבעין אותה ואחר כך מוציאין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח:

ג.  כשהוא מרבעה מרבעה (ז) בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדם:

ד.  היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו (ח) כולה רחבה היתה עשויה (ט) כמין גם (י) או כקשת אם יש בין שני ראשיה (יא) פחות מד' אלפים אמה (יב) מודדין לה מן היתר (יג) ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת (יד) כאלו הוא מלא בתים ואם היה בין שני ראשיה ד' אלפים אין מודדין לה (טו) אלא מן הקשת . הגה: [*] ויש אומרים (טז) מן המקום שנתקצר שם הקשת שאין בו ארבע אלפים אמה וכל זה שיש בין הקשת והיתר יותר מאלפים אבל (יז) אם אין ביניהם אלפים מודדין (יח) בכל ענין מן היתר וכן נראה להקל (הגהות מיימוני פרק כ"ה מהלכות שבת והרא"ש והטור):

ה.  כל (יט) בית דירה שהוא יוצא מהעיר אם היה בינו ובין העיר שבעים אמה ושני שלישים שהוא צלע בית סאתים המרובעות או פחות מזה הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין (כ) חוץ מבית דירה זה . הגה: ויש אומרים שאין מתחילין למדוד מיד מן הבית אלא מותחין חוט על פני רוחב העיר נגד הבית ומרחיקין משם שבעים אמה ושיריים ומתחילין (כא) וכן בכל מקום שמודדין (טור), (כב) [*] וכן נראה לי להקל :

ו.  היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה ובית שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל (כג) כעיר אחת וכשמודדין מודדין (כד) מחוץ לבית האחרון והוא שיהיה בית דירה זה [*] ד' אמות על ד' אמות או יותר וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה (כה) לחזנים ובית תפלה של אינם יהודים שיש בו בית דירה (כו) לכהניהם (כז) [*] והאוצרות (כח) שיש בהם בית דירה והגשר והקבר שיש בהם בית דירה (כט) ושלש מחיצות שאין עליהם [*] תקרה ויש בהם ד' אמות על ד' אמות והבית (ל) הבנוי בים (לא) ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה (לב) ומעזיבה (לג) ומערה [*] שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים ומאותו הבית היוצא רואים כאלו חוט מתוח על פני כל העיר ומודדין חוץ מאותו החוט אלפים אמה. הגה: [*] ואם היו שני בתים כאלו נגד העיר דינם כעיר העשויה כקשת (טור). אבל שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אף על פי שדרים ביניהם והגשר והקבר ובית הכנסת ובית עבודת אלילים והאוצרות שאין בהן בית דירה והבור והשיח והמערה והשובך (לד) ובית שבספינה כל אלו וכיוצא בהם אין מצטרפין עמה. הגה: ואם היו (לה) שני בתים כאלו נגד העיר דינם כעיר העשויה כקשת (טור):

ז.  היו שתי עיירות זו סמוכה לזו קמ"א אמות ושליש כדי שיהיה שבעים אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו חשובים שתיהם כעיר אחת ונמצאת כל עיר מהן מהלכה את מהלכות את כל העיר (לו) וחוצה לה אלפים אמה . הגה: וכן חומת העיר שנפרצה מב' רוחותיה זו כנגד זו וחרבו הבתים שביניהם עד קמ"א אמה ושליש (לז) דינו כסתום (טור). (לח) אבל בית אחד אפילו גדול הרבה אין לו דין עיר לתת לו שבעים אמה ושיריים (תוספות והרא"ש פרק כיצד מעברין וטור):

ח.  היו שלשה כפרים משולשים אם יש בין האמצעי ובין כל אחד מהחיצונים (לט) אלפים אמה או פחות מכאן ובין שנים החיצונים [*] רפ"ג אמות פחות שליש ( (מ) מלבד רוחב העיר האמצעי) (טור) כדי שיהיה בין כל אחד מהם ובין האמצעי כשתראה אותו כאלו הוא ביניהם קמ"א ושליש הרי שלשתן (מא) כמדינה אחת ומודדים להם אלפים אמה (מב) לכל רוח [*] מחוץ לשלשתן (ויש אומרים דאין (מג) מודדין מן האמצעי (מד) רק מחומותיה ) (תוספות והרא"ש פרק כיצד מעברין וטור):

ט.  עיר שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש ומשתמשים בו שאינו מלא אלא בשעת הגשם אם יש לפניה (מה) מצבה (פירוש איצטבא) רוחב ד' אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השני ויעשה הנחל כולו בכלל העיר מפני המצבה (מו) הבנויה בצדה ואם (מז) לא היה שם מצבה אין מודדים להם אלא (מח) מפתח בתיהם ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם:

י.  יושבי צריפים דהיינו (מט) שיושבים באהלים שעושין מהוצין וערבה אין להם דין עיר [*] ולפיכך אין מודדין להם אלפים אמה אלא (נ) מפתח בתיהם ( (נא) אם אין להם כמין היקף (נב) מחיצה י' או חריץ י' סביב בתיהם) (בית יוסף בשם שבולי לקט). ואם יש שם שלש חצירות של שני בתים קבועים של אבן או של נסרים אלו עושים את כלם קבע ויש להם דין עיר ומרבעים אותה ונותנין לה אלפים אמה לכל רוח כשאר העיירות:

יא.  עיר שהוקפה (נג) ואחר כך ישבה מודדין לה (נד) ממקום ישיבתה ישבה ואחר כך הוקפה מודדין לה (נה) מחומתה :




סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד, ובו י''א סעיפים

א.  [*] אין מודדין תחום העיר אלא בחבל (א) של פשתן של חמשים אמה (ב) לא פחות שהוא נמתח ביותר ולא ארוך יותר מפני שאינו נמתח כראוי:

ב.  אם יש (ג) נהר לפניו לסוף ע"ה אמה לאחר שמדד חמשים אמה חוזר לאחוריו כ"ה אמה כדי שיהא החבל של נ' אמה שלם (ד) עד הנהר :

ג.  [*] ישים החבל (ה) כנגד לבו וימתחנו (ו) בכל כחו :

ד.  לא ימדוד אלא כנגד העיר אפילו אם יש הרים וגאיות כנגדה ו (ז) לא ילך מכנגדה (ח) בצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור כנגד העיר ולפי מדה שמדד שם (ט) אלא ימדוד כנגד העיר וכשיגיע להר אם הוא כל כך זקוף שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו ולמטה בשיפולו ד' אמות [*] אז (י) אין צריך למדוד (כל כך) הירידה והעליה אלא אם יש מישור בראשו ואם אין מישור בראשו אינו מודד כלל ואם חוט מתרחק מכנגדו ארבע אמות ומתלקטים [*] מתוך ה' דהיינו שבהילוך ה' אמות של שיפוע (יא) עולה עשרה טפחים (יב) אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא נ' אמה (יג) מבליעו בחבל של נ' אמה (יד) שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה (טו) ואם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מודדו בחבל של ד' אמות וכך יעשה אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו ברחוק ד' אמות ונותן התחתון החבל כנגד לבו (טז) והעליון כנגד רגליו ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמות ומודדין כבתחלה וכן יעשה עד שימדוד כולו ואם הוא משופע יותר שבהילוך ד' אמות עולה י' טפחים אז הקילו בו ולא הטריחוה להבליעו בחבל של נ' אמה על ידי קורות אלא אם אין בו אלא חמשים אמה ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת [*] ואם יש בו יותר מנ' אמה (יז) מודדו בחבל של ארבע אמות :

ה.  הגיע לגיא אם חוט המשקולת מתרחק (יח) מכנגדו למטה ד' אמות אז רואים (יט) אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו מודדו (כ) בחבל של ד' אמות [*] והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים אבל אם הוא עמוק יותר מאלפים מודד הירידה והעליה (כא) של כל השיפוע ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות אז (כב) אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו (כג) אינו מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה ואפילו אם עמוק יותר מאלפים:

ו.  הגיע להר (או לגיא) וכל מה שהוא ממנו מכנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה שאינו יכול להבליעו וכגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו אם יכול להבליעו (כד) בתוך אלפים של צד צפון או דרום (כה) ילך שם ויבליעו כיון שהוא עדיין בתוך התחום של צד העיר (כו) אבל אם אינו יכול להבליעו בתוך אלפים של צד העיר (כז) לא יתרחק יותר לצד העיר כדי להבליעו:

ז.  אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה (כח) שהוא יודע מדת הקרקע:

ח.  היו לנו תחומי שבת (כט) מוחזקין ובא מומחה ומדד (ל) ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום שומעין לו (לא) אף בתחום שריבה . הגה: מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדו במזרחית דרומית מותח החוט של סימן התחום מזה לזה (לב) [*] באלכסון (הרא"ש וטור) ויש אומרים בשוה לפי (לג) המקום שריבה בו (בית יוסף בשם רש"י ורשב"א):

ט.  אם באו (לד) שני מומחים ומדדו את התחום אחד ריבה ואחד מיעט שומעין (לה) למרבה ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה של עיר כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון (לו) מקרן אלכסון של עיר מדד האלפים ולפיכך מיעט מדתו (לז) ונמצא צלע התחתון בינו ובין העיר פחות מאלפים וזה האחרון מדד אלפים (לח) מצלע העיר ואין מחזיקין על הראשון שטעה (לט) ביותר על זה :

י.  עושין התחומין [*] כטבלא מרובעת דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ וכן לצפון ואחר כך רואים כאילו היתה טבלא מרובעת (מ) בקרן למלאותו ונמצא התחום בקרן אלפים ואלכסונן (מא) שהם אלפים ות"ת אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים באלכסון וכן בקרן שכנגדו ויתן החוט מזה לזה שאין כן מפסיד הת"ת שבקרן וגם לא יהיה התחום כנגד העיר (מב) אלא אלף ותכ"ח :

יא.  אפילו עבד אפילו שפחה (מג) נאמנים לומר [*] עד כאן תחום שבת אבל קטן לא בעודו קטן (מד) אבל נאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדותו:




סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח, ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו, ובו סעיף אחד

א.  מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר וישב בדרך לנוח וחשכה לו (א) ולא ידע שהוא בתחום העיר ואחר כך מצא עצמו בתחומה (ב) קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח אבל אם לא היה דעתו ליכנס (ג) למדינה זו (ד) קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם כלים אלפים אמה ממקום שביתתו (ה) בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר מחציה. הגה: והוא הדין (ו) אם היה דעתו ליכנס לעיר ואמר שביתתי במקומי נמי דינא הכי (המגיד פרק כ"ז):




סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח, ובו סעיף אחד

א.  מי שישן בדרך וחשכה לו קנה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח ודוקא באדם משום (א) דהואיל ואם היה נעור היה קונה ישן נמי קונה אבל (ב) חפצי הפקר אינם קונים שביתה והם [*] כרגלי הזוכה בהם תחלה שיכול להוליכן (ג) למקום שילך הוא אבל חפצי העכו"ם [*] קונין שביתה (ד) במקומן אף על פי שבעליהם לאו בני שביתה נינהו (ה) גזירה חפצי עכו"ם אטו חפצי ישראל ואם הוציאן עכו"ם חוץ לתחומן והביאן לעיר יכולים לטלטל בכולה (ו) שכולה כארבע אמות [*] ובלבד שתהא (ז) מוקפת לדירה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונים בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותם אבל (ח) סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה. הגה: ולכן יש ליזהר ישראל (ט) שהשאיל כליו לנכרי והחזירן בשבת (י) שלא לטלטלן חוץ מד' אמות אם אין העיר מוקף מחיצה שהרי הכלים קנו שביתה אצל העכו"ם (אור זרוע):




סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין, ובו סעיף אחד

א.  [*] חריץ מלא מים (א) מכונסים שהוא בין שני תחומי שבת [*] מקצתו בתחום עיר זה ומקצתו בתחום עיר אחרת שתי העיירות אסורות למלאות ממנו [*] אפילו בתוך התחום שהמים שבתוך התחום (ב) קונים שביתת העיר ומתערבים אלו עם אלו [*] וצריך לעשות מחיצה (ג) בסוף התחומין (ד) להפסיקן (ה) ואפילו היא תלויה שאינה מגעת לקרקע החריץ ושל קנים בעלמא סגי. הגה: ובור של תבן העומדת בין שני תחומין (ו) אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן ואין חוששין שמא יקח אחד מחלק חבירו (גמרא פרק חלון). ואם המים מושכין אין צריך שום תיקון (ז) שאינם קונים שביתה והרי הם כרגלי הממלא:




סימן תג - דין בקעה שהקיפוה נכרים, ובו סעיף אחד

א.  (א) שבת בבקעה (ב) והקיפוה עכו"ם בשבת מחיצות (ג) לדירה אינו הולך בה (ד) [*] אלא אלפים אמה שאינה כולה כד' אמות (ה) [*] כיון שלא שבת באויר המחיצות (ו) ומטלטל בכולה על ידי זריקה (ז) שיכול לזרוק אפילו חוץ לאלפים שהרי רשות היחיד גמור הוא כיון שהוקף לדירה. (אבל (ח) לטלטל ממש חוץ לארבע אמות (ט) אסור אפילו תוך אלפים) (בית יוסף בשם תוספות והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו):




סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים, ובו סעיף אחד

א.  המהלך חוץ לתחום (א) למעלה מעשרה טפחים כגון (ב) שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה (ג) [*] ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים (ד) על ד' טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו ומה שיהיה (ה) בדרבנן יהיה ספיקו להקל. הגה: מיהו אם היה הולך (ו) בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל אזלינן לחומרא (ז) [*] למאן דאמר תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא (דברי עצמו ותשובת רמב"ם). (ח) [*] והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל לפי שאינם דומים לדגלי מדבר (ט) מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל (י) לעולם היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר (יא) יורד ואינו נמנע ויש לו אלפים אמה (יב) [*] ממקום שפגע בו למטה מי'. הגה: ואם הוא ספק (יג) אם הוא למעלה מעשרה או לא (יד) אזלינן לקולא (המגיד פרק כ"ז). (טו) ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה מעשרה דאין לו רק ד' אמות מכל מקום אם צריך לצאת מן הספינה (טז) מכח גשמים שיורדים עליו או שהחמה זורחת עליו (יז) או שצריך לנקביו וצריך מכח זה ליכנס בעיר הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו וכיון דעל על (אור זרוע ומרדכי והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו). ועיין לקמן סימן ת"ו. ועיין לעיל סימן רס"ו מי שרוכב בדרך וחשכה לו בערב שבת כיצד יעשה:




סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום, ובו ט' סעיפים

א.  מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת (א) לא יכנס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמות (ב) מעמידת רגליו ולחוץ :

ב.  היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום (ג) יכנס :

ג.  מי שקידש עליו היום (ד) והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת לא יכנס (ה) להיות כבני העיר ואינו מהלך אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום:

ד.  מי שיצא חוץ לתחום (ו) שלא לדעת (ז) מותר לעשות לו (ח) מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולים לילך שם ויעשו סביביו כמו מחיצה (ט) ויכנס ביניהם (י) והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה שלשם כך נקראו אבל אם יצא (יא) לדעת אסור :

ה.  (יב) מי שהוציאוהו חוץ לתחום עכו"ם (יג) או רוח רעה או שאר כל אונס (יד) או ששגג ויצא אין לו (טו) אלא ארבע אמות החזירוהו לתוך התחום כאילו לא יצא והרי כל העיר כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח אבל (טז) אם חוזר לדעת אין לו (יז) אלא ארבע אמות . הגה: וכן אם (יח) נכנס לספינה ויצאה הספינה (יט) חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם הרי הוא כאילו לא יצא דהוה ליה כמו שהוציאוהו עובדי כוכבים והחזירוהו (אור זרוע):

ו.  (כ) נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום (כא) בדיר או בסהר ומערה או בעיר אחרת (כב) [*] מוקפת חומה לדירה או שנאנס בשאר אונס (כג) או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו (כד) ונזכר והוא בתוכו מהלך את כולו [*] אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת (כה) אף על פי שהוא בתוך אחד מאלו אין לו אלא ד' אמות:

ז.  (כו) מי שהפליגה ספינתו בים (כז) מהלך את כולה (כח) [*] הואיל ושבת באויר מחיצות (כט) [*] ואם נפחתו דפני ספינה בשבת אם היא (ל) מהלכת מהלך את כולה ואם היא (לא) עומדת אינו מהלך בה אלא ד' אמות. הגה: ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה (לב) ובראשו אין לו אזלינן בתר אמצעי (לג) ואפילו אין לו כלל רק יש בו (לד) לחקוק עשרה דאמרינן (לה) חוקקין להשלים (אור זרוע):

ח.  יצא לדעת (לו) והחזירוהו עובדי כוכבים אין לו (לז) אלא ד' אמות ומיהו [*] אם החזירוהו (לח) לעירו ( (לט) המוקפת מחיצות (מ) לדירה ) (הרא"ש פרק מי שהוציאוהו ורבינו ירוחם חלק י"א ואור זרוע) (מא) כולה כארבע אמות ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת (ועיין לעיל דין סתם עיירות סימן ת"א):

ט.  פירות שהוציא חוץ לתחום והחזירם (מב) אפילו במזיד לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה (מג) אם הוא יום טוב (מד) ואם הוא שבת מותרין באכילה (מה) במקומם (מו) ואפילו לאותו ישראל [*] שהחזירם לצרכו במזיד, [*] מאי טעמא, (מז) אנוסים הם , וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם אם הוציאן בשוגג (מח) מותרים לאכלם (מט) ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות ואם הוציאם במזיד (נ) אסור לאכלם (נא) אפילו מי שלא הוציאם ויש מתירים (נב) למי שלא הוציאם :




סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, ובו סעיף אחד

א.  מי שיצא חוץ לתחום (א) שלא לדעת שאין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו יכול לצאת מהם (ב) עד שימצא מקום צנוע לפנות (ג) ועצה טובה לו שיתקרב בצד תחומו [*] שאם לא ימצא מקום צנוע (ד) [*] עד תחומו יכול ליכנס ולאחר שנכנס הוי כאילו (ה) לא יצא כיון שנכנס ברשות אבל אם מצא מקום צנוע קודם לא יכנס אלא יפנה שם (ו) ויתרחק ממקום שנפנה (ז) עד שיכלה הריח ושם יש לו ד' אמות ואם נתרחק מהריח ונכנס בתחומו כאילו לא יצא ואם יצא לדעת (ח) אין לו תקנה . זה שאמרנו בהוצרך לנקביו יש אומרים אפילו לקטנים ויש אומרים (ט) דוקא לגדולים :




סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום, ובו ג' סעיפים

א.  מי שיצא חוץ לתחום ברשות כגון חכמה הבאה לילד (א) וכיוצא בזה יש לו אלפים אמה (ב) לכל רוח (ג) באותו מקום שהגיע לו ואם הגיע לעיר (ד) הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר (עיין לעיל (ה) סוף סימן רמ"ח):

ב.  היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך ואמרו לו כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו (ו) ממקומו אלפים אמה לכל רוח ואם היה מקצת התחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו (ז) לא יצא:

ג.  כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים או מן הנהר או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו ואם היתה (ח) יד העובד כוכבים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו הרי אלו (ט) חוזרים בשבת למקומם (י) ובכלי זיינם :