סימן תח - דין הנחת העירוב וקניית השביתה, ובו ד' סעיפים
סימן תט - דין מקום נתינת העירוב, ובו י''ג סעיפים
סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה, ובו ג' סעיפים
סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן העירוב במערב, ובו סעיף אחד
סימן תיב - דין החולק עירובו, ובו סעיף אחד
סימן תיג - דין המערב לרבים, ובו סעיף אחד
סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו, ובו ב' סעיפים
סימן תטו - שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, ובו ד' סעיפים
סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת, ובו ה' סעיפים

הלכות עירובי תחומין




סימן תח - דין הנחת העירוב וקניית השביתה, ובו ד' סעיפים

א.  ((א) מותר לערב עירובי תחומין ולקנות שביתה סוף התחום. ולכן) מי (ב) שיצא מהעיר בערב שבת והניח מזון שתי סעודות (ג) [*] רחוק מהעיר בתוך התחום (ד) וקבע שביתתו שם (ה) אף על פי שחזר לעיר ולן בביתו נחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו השתי סעודות (ו) וזהו הנקרא עירובי תחומין ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה לכל רוח (ז) לפיכך כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה כנגד העיר אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו ואם היתה העיר מובלעת בתוך מדתו תחשב העיר כולה כד' אמות וישלים מדתו חוצה לה כיצד הרי שהניח את עירובו ברחוק אלף אמה מביתו שבעיר לרוח מזרח נמצא מהלך למחר ממקום עירובו אלפים אמה למזרח ומהלך ממקום עירובו אלפים אמה למערב אלף שמן העירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך העיר ואינו מהלך בעיר אלא (ח) עד סוף האלף ואם היה מביתו עד סוף העיר (ט) פחות מאלף אפילו אמה אחת שנמצאת מדתו כלתה חוץ לעיר תחשב המדינה כולה כארבע אמות ויהלך חוצה לה תתקצ"ו אמה תשלום האלפים לפיכך אם הניח עירובו בריחוק אלפים אמה (י) מביתו שבעיר הפסיד את כל העיר ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפים אמה ואינו מהלך מביתו בעיר לרוח מערב אפילו אמה אחת. הגה: ויש אומרים דאפילו כלתה מדתו באמצע העיר (יא) מהלך בכל העיר כולה אבל לא חוצה לה (יב) ויש להקל (טור והגהות מיימוני פרק כ"ז מהלכות שבת בשם סמ"ק ורש"י). ואם כלתה מדתו בסוף העיר ואף על גב דעדיין עיבור לפני העיר כל העיר כארבע אמות דלא אמרינן עיבור של העיר כעיר (יג) להחמיר (המגיד פרק כ"ז מהלכות שבת). כל מקום שהניח עירובי תחומין ויש לו אלפים לכל רוח אסור לו לילך (יד) לצפון ולדרום רק (טו) נגד רוחב המקום שקנה בו שביתה ואם אינו רק ארבע אמות כגון (טז) שאין העירוב ברשות היחיד אסור לו לילך לכל רוח אלפים רק (יז) [*] ברוחב ארבע אמותיו עם זויותיהן [*] כדלעיל סימן שצ"ח סעיף ב'. (יח) [*] ומכל מקום אם כלתה המדה (יט) סוף העיר וכולה כארבע אמותיו מותר לילך כל רחבה (כ) [*] ויש לו אלפים חוץ לעיר (כא) לצפון ולדרום (כב) אף על פי שאין לו רוחב כל כך נגד המקום שקנה בו עירוב (הר"ר יהונתן).

ב.  [*] המניח עירובו (כג) ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה (כד) [*] ואפילו עיר חריבה או מערה (כה) הראויה לדיורין מהלך (כו) את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:

ג.  המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה (כז) לא עשה כלום (כח) אין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם שיש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר וכן אם נתן עירובו במקומות (כט) המצטרפים לעיר שמודדים התחום חוץ מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר:

ד.  נתן עירובו חוץ לתחום (ל) אינו כלום (ויש לו (לא) תחום מביתו ) (מיימוני והמגיד פרק ו' מהלכות עירובין):




סימן תט - דין מקום נתינת העירוב, ובו י''ג סעיפים

א.  (א) הנותן עירובו בבית הקברות [*] אינו עירוב לפי שבית הקברות (ב) אסור בהנאה וכיון שרוצה בקיום העירוב שם (ג) אחר קנייה הרי נהנה בו ואם נתנו (ד) בבית הפרס (ה) הרי זה עירוב ואפילו היה כהן (ו) [*] מפני שיכול להכנס שם במגדל הפורח או (ז) שינפח והולך:

ב.  צריך שיהא הוא ועירובו [*] במקום אחד (ח) כדי שיהיה אפשר לו לאוכלו (ט) בין השמשות לפיכך אם נתכוין לשבות ברשות הרבים והניח עירובו ברשות היחיד או ברשות היחיד והניח עירובו ברשות הרבים אינו עירוב שאי אפשר לו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים בין השמשות אלא בעבירה אבל אם נתכוין לשבות ברשות היחיד או ברשות הרבים והניח עירובו בכרמלית או שנתכוון לשבות בכרמלית והניח עירובו ברשות היחיד או ברשות הרבים הרי זה עירוב שבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות מותר להוציא ולהכניס מכל אחד משתי הרשויות לכרמלית לדבר מצוה (י) שכל דבר שהוא מדברי סופרים לא גזרו עליו בין השמשות (יא) במקום מצוה או בשעת הדחק:

ג.  נתנו בראש הקנה או הקונדס הצומחים מן הארץ אינו עירוב מפני (יב) שמאחר [*] שהם רכים ונוחים לקטום [*] ויתחייב חטאת גזרו בהם (ואם הם רכים (יג) כירק עיין לעיל ריש סימן של"ו) אפילו בין השמשות אפילו במקום מצוה (יד) ואם היו תלושים ונעוצים (טו) הרי זה עירוב :

ד.  (טז) נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח מבעוד יום או שנפל עליו גל אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה דאורייתא הרי זה עירוב:

ה.  (יז) כל המניח עירובו (יח) במקום יש לו במקום עירובו ארבע אמות לפיכך המניח עירובי תחומין שלו (יט) בסוף התחום (כ) ונתגלגל בתוך ד' אמות (כא) הרי זה עירוב חוץ לארבע אמות (כב) אינו עירוב :

ו.  אבד עירובו או נשרף או אם היה [*] בסוף התחום ונתגלגל חוץ לד' אמות או שהיתה (כג) תרומה ונטמאת (כד) מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב שקניית העירוב בין השמשות אם ספק כשר שספק העירוב כשר והוא שיהיה לו חזקת כשרות כגון זה שהניחו שם ואירע בו ספק אבל אם לא היה לו חזקת כשרות (כה) כגון ספק אם הונח שם אם לאו לא:

ז.  כיצד עשיית עירוב אם רוצה לילך בסוף התחום או בתוכו (כו) ולהחשיך שם (כז) זה הוא עיקר (כח) מצותו ואפילו לא אמר שביתתי במקומי אלא החשיך שם ושתק (כט) לא שנא מי שיוצא מביתו להחשיך על התחום לא שנא מי שבא בדרך וחשכה לו קונה אלפים אמה בלא אמירה [*] ואם אינו רוצה לטרוח להחשיך שם ילך מבעוד יום ויניח שם מזון שתי סעודות כל אחד ואחד (ל) [*] כפי מזונו ואם הוא חולה (לא) או רעבתן שיעורו שתי סעודות בינוניות שהם (לב) כששה ביצים (ועיין לעיל (לג) סימן שס"ח סעיף ג') (לד) מפת או מכל דבר (לה) שמשתתפין בו שיתופי מבואות (לו) ואם הוא ליפתן בכדי לאכול בו שתי סעודות סגי (לז) ואומר בזה העירוב אהיה מותר לילך למחר אלפים אמה וחוזר ולן בביתו ואפילו הכי מודדים לו תחומו ממקום עירובו שאנו רואים כאילו (לח) דר שם אבל התלמידים האוכלים אצל בעלי בתים שבתיהם בשדה וחוזרים ולנים בבית רבם מודדין להם תחומם מבית רבם שהוא מקום לינתם (לט) שהוא להם עיקר (מ) ששם היו חפצים גם לאכול אילו היה שם מזונם:

ח.  אם ירצה ישלח העירוב [*] על ידי שליח [*] ויאמר בזה העירוב יהא פלוני מותר לילך ובלבד שלא יהא (מא) חרש שוטה וקטן או (מב) שאינו מודה בעירוב ואם שלחו (מג) על ידי חרש שוטה וקטן או עובד כוכבים או אחר שאינו מודה בעירוב (מד) אינו עירוב ואם אמר לאחר (מה) לקבלו ממנו (מו) ושלחו על ידי אחד מאלו ואפילו שלחו על הפיל או על הקוף (מז) וראה מרחוק שהגיע שם (מח) [*] ונתנו לו (מט) הוי עירוב אף על פי שלא ראה שהניחו האחר (נ) דחזקה שליח עושה שליחותו וכן רבים שנשתתפו בעירובי תחומין ורצו לשלוח עירובם ביד אחר (נא) הרי אלו משלחין :

ט.  אחד או רבים שאמרו לאחד צא ערב עלינו ועירב עליהם באיזה רוח שירצה הרי זה עירוב ויוצאים בו (נב) שהרי לא ייחדו לו רוח :

י.  האומר לחבירו ערב עלי (נג) בתמרים ועירב עליו בגרוגרות בגרוגרות ועירב עליו בתמרים אמר לו הנח עירובי (נד) במגדל והניחו בשובך בשובך והניחו במגדל בבית והניחו בעלייה בעלייה והניחו בבית (נה) אינו עירוב אבל אם אמר לו ערב עלי סתם ועירב עליו בין בגרוגרות בין בתמרים בין בבית בין בעלייה הרי זה עירוב:

יא.  מי שבא בדרך ומכיר (נו) [*] אילן או גדר [*] בסוף אלפים אמה וירא שמא תחשך קודם שיגיע שם ואמר (נז) שביתתי תחתיו בעיקרו (נח) קנה שביתה בעיקרו ויש לו משם אלפים אמה אף על פי שאינו יכול להגיע שם מבעוד יום במהלך בינוני אלא אם כן ירוץ (נט) מותר לילך לשם בנחת אף על פי שאינו מגיע שם מבעוד יום [*] אבל אם לא היה יכול להגיע שם כלל [*] מבעוד יום לא יזוז ממקומו שהרי עקר דעתו מכאן וגם שם לא קנה (ס) ודוקא שייחד ד' אמות ההם בתוך אלפים אמה כגון שאמר שביתתי בעיקרו ומכאן עד עיקרו (סא) אין יותר מאלפים אבל (סב) אם אין כל האילן בתוך אלפים ולא ייחד מקום תחתיו לא קנה שביתה דשמא היה בדעתו על ארבע אמות שהם חוץ לאלפים וגם כאן לא קנה שהרי עקר דעתו מכאן (סג) ולא יזוז ממקומו ואם כולו עומד תוך אלפים ולא ייחד מקום שביתתו כגון שאמר שביתתי תחתיו יש לו (סד) ארבעה אלפים ממקומו לצד האילן חוץ משיעור משך תחתיו של אילן כגון אם שיעור האילן עשרים אמה (סה) יש לו שם אלפים פחות עשרים אמה [*] ולהרמב"ם הקונה שביתה (סו) ברחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו לא קנה שביתה שם אלא במקום שהיה עומד בו כשחשכה וכן אם אמר שביתתי במקום פלוני (סז) והוא רחוק ממנו יותר מאלפים קנה שביתה במקומו והאומר שביתתי תחת אילן פלוני אם יש תחתיו (סח) שמונה אמות או יותר לא קנה שביתה שהרי לא כוון מקום שביתתו לפיכך צריך להתכוין לשבות בעיקרו או בד' אמות (סט) שבצפונו או בדרומו ואם היה תחתיו פחות משמונה אמות ונתכוין לשבות תחתיו קנה שהרי (ע) מקצת מקומו מסוים (עא) [*] וכן דעת הרי"ף בזה :

יב.  היו שנים אחד מכיר ואחד אינו מכיר שאינו מכיר (עב) מוסר שביתתו למכיר ואומר שביתתנו במקום פלוני:

יג.  ודוקא (עג) [*] לבא בדרך התירו לו כהאי גוונא אבל לא למי שהוא בביתו ואם אמר כן לא עלה לו ואין לו אלא (עד) שביתת ביתו :




סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה, ובו ג' סעיפים

א.  מי שנתכוין לקבוע שביתתו (א) במקום ידוע אצלו והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום (ב) [*] ויקנה בו שביתה (ג) אף על פי שלא הגיע ולא עמד שם אלא החזירו חבירו ללון אצלו או (ד) שחזר מעצמו ללון אצלו או שנתעכב יש לו להלך למחר עד מקום שנתכוין לו ומאותו המקום אלפים אמה לכל רוח שכיון שגמר בלבו לקבוע שם שביתתו (ה) והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או שהניח עירובו שם (ו) [*] במה דברים אמורים בעני שאין מטריחין אותו להניח עירוב או ברחוק כגון שהיה בא בדרך אבל אם לא היה עני ולא רחוק לא:

ב.  זה שאמרנו שהקונה שביתה בריחוק מקום שיחזיק בדרך לא שיצא וילך בשדה אלא אפילו ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקודם שיצא מפתח החצר [*] החזירו חבירו הרי זה החזיק וקנה שביתה וכל הקונה שביתה בריחוק מקום אינו (ז) צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא (ח) [*] כיון שגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה שם שביתה ואין צריך לומר מי שיצא ברגליו ועמד במקום שקונה בו שביתה שאינו צריך לומר כלום [*] אלא כיון שגמר בלבו קנה:

ג.  אנשי העיר ששלחו אחד מהם להוליך להם עירובם למקום ידוע והחזיק בדרך והחזירו חבירו ולא הוליך עירובם הם לא קנו שביתה באותו מקום שהרי לא הונח שם עירובם ואין להם להלך במדינתם אלא אלפים אמה לכל רוח (ט) והוא קנה שם עירוב שהרי הוא בא בדרך ונתכוין לשבות שם והחזיק בדרך לפיכך יש לו לילך לאותו מקום למחר ולילך ממנו אלפים אמה לכל רוח:




סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן העירוב במערב, ובו סעיף אחד

א.  מי שהיה (א) במזרח ביתו בשדה (ב) ואמר לשלוחו לערב לו במערב אם נתן (ג) העירוב מהלאה לביתו בענין שהוא רחוק ממנו יותר מאלפים וביתו קרוב לו בתוך אלפים העירוב אינו כלום [*] ונשאר לו שביתת ביתו נתן העירוב בענין שהוא לו בתוך אלפים אף על פי שגם ביתו לו בתוך אלפים (ד) קנה שביתה במקום עירובו ולא בביתו:




סימן תיב - דין החולק עירובו, ובו סעיף אחד

א.  עירב חצי היום הראשון לרוח צפון והשני לרוח דרום שטעה (א) והיה סבור שאפשר לעשות כן או שאמר לשנים עירבו עלי אחד עירב עליו לצפון ואחד לדרום אם הניח כל אחד עירובו בסוף אלפים (ב) לא יזוז ממקומו שאין ידוע איזה עירוב קנה לו ואם לא נתנו העירובים בסוף אלפים הולך מה שאפשר לו לילך מכח שניהם כיצד נתן כל אחד עירובו לסוף אלף מביתו (ג) יש לו אלף אמה מביתו לכל אחד מהעירובים. נתן אחד למזרח לסוף אלף והשני למערב לסוף ת"ק הולך למערב אלף מכח מה ששייר לו העירוב שבמזרח ולמזרחו אלף ות"ק מכח מה ששייר לו העירוב שבמערב:




סימן תיג - דין המערב לרבים, ובו סעיף אחד

א.  [*] המערב (א) לרבים משלו אומר הרי עירוב זה בשביל כל בני העיר ובלבד שיהא בו (ב) מזון שתי סעודות (ג) [*] לכל אחד וכל מי שירצה יסמוך עליו וצריך לזכות להם על ידי אחר הראוי כמו בעירובי חצרות ( (ד) ועיין לעיל סימן שס"ו סעיף י') (ה) [*] וצריך להודיעם [*] וכל מי שהודיעו (ו) [*] מבעוד יום (ז) אפילו לא גמר בלבו לסמוך עליו מבעוד יום אלא לאחר שחשכה הוי עירוב אבל אם לא הודיעו מבעוד יום אינו (ח) יכול לסמוך עליו לאחר שתחשך וכן מי שהניח עירוב [*] לכל שבתות השנה ואמר איזה מהם [*] שארצה אלך ואסמוך עליו אף על פי שלא גמר בלבו עד למחר יכול לסמוך עליו וכן מי ששמע שיש לחכם לבוא ואינו יודע לאיזה רוח והניח שני עירובים ואמר לאותו צד שיבא החכם יקנה לי עירוב (ט) לרוח שבא לו החכם קנה לו או אם אמר אם לא יבא כלל אהיה כבני עירי או אם יבואו שנים למקום שארצה אלך הכל לפי תנאו וכן אם אמר לשנים או לשלשה הריני מערב על איזה מכם שארצה אף על פי שלא בירר את מי רצה עד שתחשך (י) הוי עירוב :




סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו, ובו ב' סעיפים

א.  אין מערבין עירובי תחומין לאדם אלא לדעתו שמא אינו רוצה לערב (א) באותו רוח שרצה זה חוץ מבנו ובתו [*] הקטנים (ב) [*] אפילו אינם סמוכים על שלחנו ועבדו ושפחתו (ג) הכנענים ואפילו מיחו בו שלא לערב עליו ואפילו עירבו הם עירוב אחר [*] אינו כלום אבל בנו ובתו הגדולים אפילו סמוכים על שלחנו ועבדו ושפחתו [*] העברים ואשתו [*] אינו מערב עליהם אלא מדעתם ואם עירב עליהם (ד) ושמעו ושתקו ולא מיחו יוצאים בעירובו (ה) אבל אם מיחו בו (ו) או שעירבו הם עירוב אחר לעצמם אין עירובו עירוב להם:

ב.  קטן (ז) בן שש שנים או פחות יוצא (ח) בעירוב אמו ואין צריך להניח עליו מזון שתי סעודות לעצמו:




סימן תטו - שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, ובו ד' סעיפים

א.  אין מערבין עירובי תחומין (א) אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית המשתה (ב) של נשואין או להקביל פני רבו (ג) או חבירו שבא מן הדרך (ד) וכיוצא באלו , הגה: או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או שבת (ה) בפרדס שיש בו שמחה וכיוצא בזה מקרי דבר מצוה (תרומת הדשן סי (ו) מן ע"ז), או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן העובדי כוכבים או מן הלסטים וכיוצא בזה, ( (ז) ואז מותר לו לילך אפילו לדבר הרשות) (טור והגהות אשירי פרק בכל מערבין). [*] ואם עירב שלא לאחד מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב:

ב.  אין מערבין (ח) עירובי תחומין בית השמשות (ט) ואם עירב (י) עירובו עירוב :

ג.  (יא) אמרו לו שנים צא וערב עלינו, אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום [*] נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשיכה (יב) שניהם קנו עירוב . [*] ויש חולקים:

ד.  כשמניח עירובי תחומין (יג) מברך (יד) על מצות עירוב (טו) ואומר בזה העירוב יהא מותר לי (טז) לילך ממקום (יז) פלוני אלפים אמה לכל רוח ואם מערב לרבים אומר יהא מותר לפלוני ולפלוני או לבני מקום פלוני:




סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת, ובו ה' סעיפים

א.  (א) יום טוב שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה או שני ימים טובים של גליות (ב) יש לו לערב שני עירובין (ג) לשתי רוחות וסומך (ד) על איזה מהם שירצה ליום הראשון ועל העירוב שברוח השני ליום השני או מערב עירוב אחד לרוח אחת וסומך עליו (ה) לאחד משני הימים וביום השני יהיה כבני העיר וכאילו לא עשה עירוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן (ו) כיום אחד ואינו מערב לשני ימים אלא (ז) לרוח אחת (ח) וכן מתנה אדם על עירובו ואומר עירובי לשבת זו אבל לא (ט) לשבת אחרת לשבת אחרת אבל לא לשבת זו לשבתות ולא לימים טובים ליום טוב ולא לשבתות:

ב.  (י) המערב לשני ימים טובים (יא) של גליות או לשבת ויום טוב (יב) אף על פי שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון [*] ובליל ב' כל בין השמשות (יג) כיצד הוא עושה מוליכו בערב יום טוב או בערב שבת ומחשיך עליו ונוטלו בידו ובא לו (יד) אם היה ליל יום טוב [*] ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך (טו) ואוכלו אם היה ליל שבת או מביאו אם היה ליל יום טוב מפני שהן שתי קדושות ואינם כיום אחד כדי שנאמר מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים נאכל העירוב בראשון קנה העירוב לראשון ואינו עירוב לשני עירב ברגליו בראשון צריך לערב (טז) ברגליו בשני והוא שילך ויעמוד (יז) באותו מקום ויחשוב בלבו שיקנה שם שביתה (יח) ולא יאמר כלום [*] מפני שאסור לעשות (יט) שום הכנה מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדבור וכל שכן (כ) שאינו יכול לערב בפת שלא עירב בו כבר ביום הראשון מפני שהיה צריך לקרות עליו שם עירוב ונמצא מכין עירוב בראשון במאכל אם רצה לערב ברגליו בשני הרי זה עירוב (כא) ואם רצה לערב בפת צריך לערב (כב) באותה הפת (כג) עצמה שעירב בה בראשון שאינו (כד) [*] צריך לומר כלום שכבר קרא שם עירוב ואם כן אינו מכין כלום:

ג.  (כה) זה שאמרנו שיש לו לערב ב' עירובין בשתי רוחות לשני הימים הוא (כו) שיהיה אפשר לו להגיע לכל אחד משני העירובים ביום הראשון אבל אם אי אפשר להגיע לעירוב של יום השני ביום הראשון אין עירוב השני עירוב שהעירוב מצותו שיהיה בסעודה (כז) הראויה מבעוד יום וזה הואיל ואינו יכול להגיע לזה העירוב ביום הראשון הרי זה אינה ראויה מבעוד יום כיצד הרי שהניח עירובו ברחוק אלפים אמה מביתו לרוח מזרח וסמך עליו ליום ראשון והניח עירוב שני ברחוק אמה אחת או מאה או אלף ברוח מערב וסמך אליו שהרי לא נשאר לו ברוח מערב כלום אבל אם הניח עירובו ברחוק אלף ות"ק מביתו ברוח מזרח וסמך עליו עליו ליום ראשון והניח עירוב שני (כח) רחוק מביתו לרוח מערב (כט) בתוך ת"ק אמה וסמך עליו ליום השני הרי זה עירוב שהרי אפשר שיגיע לו ביום הראשון:

ד.  יום הכיפורים הרי הוא כשבת (ל) בין לענין עירובי חצירות בין לענין עירובי תחומין:

ה.  יום טוב נוהג בו עירובי תחומין (לא) אבל לא עירובי חצרות :