סימן תיז - הלכות ראש חודש, ובו סעיף אחד
סימן תיח - דין תענית בראש חודש, ובו ה' סעיפים
סימן תיט, - ובו סעיף אחד
סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חודש, ובו ב' סעיפים
סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה, ובו סעיף אחד
סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש, ובו ז' סעיפים
סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חודש, ובו ד' סעיפים
סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון, ובו סעיף אחד
סימן תכה - דיני ראש חודש שחל להיות בשבת, ובו ג' סעיפים
סימן תכו - דין ברכת הלבנה וזמנה, ובו ד' סעיפים
סימן תכז - כשראש חודש ב' ימים, היאך כותבין בשטרות, ובו סעיף אחד
סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות, ובו ח' סעיפים

הלכות ראש חודש




סימן תיז - הלכות ראש חודש, ובו סעיף אחד

א.  (א) ראש חודש מותר בעשיית מלאכה (ב) [*] והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה (ג) הוא [*] מנהג טוב . הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן (ד) אזלינן בתר המנהג (בית יוסף):




סימן תיח - דין תענית בראש חודש, ובו ה' סעיפים

א.  [*] ראש חודש (א) אסור (ב) בתענית :

ב.  (ג) אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים חנוכה ופורים (ד) ואם התחילו שגזרו להתענות כך וכך ימים [*] והתחילו בהם קודם ראש חודש [*] אפילו יום אחד אין מפסיקין ומתענין (ה) ומשלימין :

ג.  יחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חדש (ו) או שקבל עליו להתענות בראש חודש אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אינו (ז) צריך התרה ואם קבלו עליו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר (ח) צריך התרת חכם . (ועיין ביורה דעה סימן רט"ו סעיף ג'):

ד.  אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ראש חדש השבועה חלה עליו (ט) מטעם איסור כולל ואם נשבע בפירוש להתענות בראש חדש נראה לי (י) שחלה עליו שבועה כיון שאינו (יא) אלא מדרבנן אלא שמדברי הרמב"ם נראה לכאורה (יב) שהוא מדאורייתא (ועיין לקמן סימן תק"ע):

ה.  המתענה בראש חודש או בחנוכה ופורים (יג) (יד) תענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתיה:




סימן תיט, - ובו סעיף אחד

א.  (א) מצוה להרבות (ב) בסעודת ראש חודש :




סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חודש, ובו ב' סעיפים

א.  על המת נשים מענות שכולן אומרות כאחד ומטפחות דהיינו להכות כף אל כף (א) אבל לא מקוננות שתהא האחת אומרת והאחרות עונות אחריה ואחר שנקבר המת לא מענות ולא מטפחות:

ב.  (ב) אומרים צדוק הדין וקדיש. הגה: (ג) ואין נוהגין כן , ועיין ביורה דעה סימן ת"א סעיף ו' בהג"ה. וכן בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון (מנהגים), (ד) וכן בערב שבת אחר חצות. יש אומרים שאם קוברין מת (ה) בלילה שאין אומרים קדיש ולא צדוק הדין (כל בו):




סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה, ובו סעיף אחד

א.  נוהגין באשכנז (א) שאומרים פרשת ובראשי חדשיכם שחרית אחר פרשת התמיד ובספרד אין נוהגין לאומרה לפי שעתידין לקרות אותה בספר תורה:




סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש, ובו ז' סעיפים

א.  ערבית שחרית ומנחה מתפללים שמונה עשרה ברכות (א) ואומר יעלה ויבא ברצה ואם לא אמרו בערבית אין מחזירין אותו ( (ב) ובאיזה מקום שנזכר שאינו חוזר עיין לעיל סימן רצ"ד סעיף ד' וה'), בין שראש חודש יום אחד בין שהם שני ימים מפני שאין מקדשין את החדש (ג) בלילה אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה (ד) מחזירין אותו ואם נזכר קודם שהתחיל מודים (ה) אומר במקום שנזכר ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים אם נזכר קודם שהשלים תפלתו (ו) חוזר לרצה ואם לא נזכר (ז) עד שהשלים תפלתו חוזר לראש (ח) ואם הוא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו (ט) קודם שיעקור רגליו חוזר לרצה. הגה: ואם הוא ספק אם הזכיר או לאו (י) אין צריך לחזור (כל בו הלכות תפלה). (יא) ושליח ציבור ששכח מלהזכיר בשחרית עיין לעיל סימן קכ"ו:

ב.  (יב) [*] וקורים [*] הלל בדילוג בין יחיד בין צבור ויש אומרים שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל (ואם בירך לגמור (יג) אין צריך לחזור ) (מרדכי פרק במה מדליקין ושבולי לקט) ולבסוף יהללוך והיחיד אין מברך עליו (יד) ויש אומרים שאף הצבור אין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה. הגה: (טו) ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא"ש ורבינו תם) וכן נוהגין במדינות אלו. (טז) ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור. ויש אומרים דכשיחיד קורא (יז) אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פרק במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב). (יח) ונהגו כן בהודו ולא באנא :

ג.  (יט) בענין הפסוקים שכופלין בו (כ) וכן בפסוקים ששליח ציבור אומר והקהל עונים אחריו כל מקום כפי מנהגו:

ד.  לענין הפסקה (כא) אפילו באמצע שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם (כב) [*] אבל בענין אחר לא יפסיק. הגה: ודוקא בראש חודש ופסח בימים שאין גומרים הלל אבל כשגומרים אותו לענין הפסקה דינו כמו בקריאת שמע. ועיין לקמן (כג) סימן תפ"ח סעיף א':

ה.  אם הפסיק בו (כד) ושהה אפילו שהה כדי לגמור כולו (כה) אינו צריך לחזור לראש :

ו.  הקורא הלל (כו) [*] למפרע לא יצא (טעה יחזור (כז) [*] למקום שטעה בו ) (רבינו ירוחם):

ז.  מצות קריאת הלל (כח) [*] מעומד :




סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חודש, ובו ד' סעיפים

א.  אומר קדיש (א) תתקבל וכו' ומוציאין ספר תורה וקורים בו ד' אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא:

ב.  וקורא הכהן ג' פסוקים שהם וידבר צו ואמרת (ב) [*] ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא את הכבש אחד ועשירית האיפה וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם (ג) ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד סוף:

ג.  (ד) אומר קדיש ואשרי ובא לציון ואין אומרים יענך ה' ביום צרה (ה) ומחזיר ספר תורה למקומו ועומדים להתפלל (ו) תפלת מוסף ומחזיר שליח ציבור התפלה (ז) ואומר כתר וכשמגיע למלא כל הארץ כבודו אומר לעומתם משבחים כמו בקדושת שחרית ואחר שסיים חזרת התפלה (ח) אומר קדיש (ט) ואומר מזמור ברכי נפשי את ה':

ד.  (י) נוהגים לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף:




סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון, ובו סעיף אחד

א.  מזכירין יעלה ויבא בברכת המזון ואם לא אמר (א) אין מחזירין אותו (ב) ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ראש חודש לעמו ישראל לזכרון. הגה: ועיין לעיל סימן קפ"ח סעיף ז':




סימן תכה - דיני ראש חודש שחל להיות בשבת, ובו ג' סעיפים

א.  ראש חודש שחל להיות בשבת ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה (א) ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא ומוציאים שני ספרים וקורין בראשון (ב) שבעה בסדר היום (ג) ובשני קורא מפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכם עד סוף הפרשה (ד) ומפטירין השמים כסאי (ואם מזכיר של ראש חודש עיין לעיל סימן רפ"ד סעיף ב') חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת (ה) שמפטירין עניה סוערה. הגה: (ו) ויש אומרים השמים כסאי (טור ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) (ז) וכן נוהגים במדינות אלו אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין שמעו (אבודרהם ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) ויש אומרים השמים כסאי (ח) וכן עיקר במקום שאין מנהג (תרומת הדשן סימן י"ט ומנהגי מהרא"ק). ואם אירע ראש חודש בד' פרשיות מפטירין בשל פרשה (מנהגים). ועיין לקמן סימן תרפ"ה:

ב.  ראש חדש שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש (ואין דוחין עניה סוערה (ט) ולא שמעו משום מחר חדש) (מנהגים). ואם ראש חדש שני ימים שבת ויום ראשון (י) מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש. הגה: ויש אומרים שאין להפסיק מנביא לנביא אומרים ואין אומרים (יא) רק הפטרת ראש חודש (תרומת הדשן סימן ב' ופסקיו סימן צ"ד) וכן נוהגין. אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן וכן (יב) אם היה חתונה בראש חודש (יג) או בשאר שבתות שאין דוחין ההפטרה:

ג.  ראש חודש שחל להיות בשבת (יד) כולל במוסף בברכה רביעית שבת וראש חודש וחותם (טו) מקדש השבת וישראל וראשי חדשים:




סימן תכו - דין ברכת הלבנה וזמנה, ובו ד' סעיפים

א.  (א) הרואה לבנה בחדושה מברך [*] אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. הגה: ואין לקדש החדש (ב) אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת (ג) [*] ונהנין מאורה (אגור):

ב.  (ד) אין מברכין על הירח (ה) [*] אלא [*] במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. הגה: ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש אז ממתינין עד מוצאי שבת (ו) אבל אם הוא אחר כך אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש (ז) בגדים נאים (תרומת הדשן סימן ל"ה). אין מקדשין הלבנה (ח) (ט) [*] קודם תשעה באב [*] ולא קודם יום הכיפורים (מהרי"ל). ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין אותה דאז שורין בשמחה (י) אבל לא במוצאי תשעה באב (יא) או שאר תענית (דברי עצמו). ואין מקדשין אותה במוצאי שבת (יב) שחל בו יום טוב (מהרי"ל הלכות יום טוב). (יג) ותולה עיניו ומיישר רגליו [*] ומברך (מעומד) (טור). ואומר שלש פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו'. הגה: (יד) ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' (טו) ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים (טז) ויאמר לחבירו ג' פעמים שלום עליך ומשיב הוי כשואל (טור). [*] ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין (בחיי פרשת וישב ודברי עצמו):

ג.  עד אימתי מברכין עליה עד ט"ז (יז) מיום המולד (יח) [*] ולא ט"ז בכלל (ואין לקדש (יט) אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד) (תשובת מהרי"ל):

ד.  אין מברכין עליה (כ) עד שיעברו שבעת ימים עליה. הגה: ואין מקדשין הלבנה (כא) תחת הגג (הגהות אלפסי החדשות):




סימן תכז - כשראש חודש ב' ימים, היאך כותבין בשטרות, ובו סעיף אחד

א.  [*] כשראש חודש שני ימים כותבין בשטרות ביום הראשון ביום ראש חודש (א) שהוא יום שלשים לחודש שעבר (ומונין (ב) לחדש מיום השני וכותבין בו באחד לחודש) (טור). הגה: כשמעברין השנה כותבין באדר ראשון (ג) אדר סתם ובשני אדר השני (טור):




סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות, ובו ח' סעיפים

א.  [*] [*] אלו הימים (א) שאין קובעים בהם המועדים לא אד"ו ראש השנה ולא גא"ו יום הכיפורים ולא זב"ד פורים ולא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת והושענא רבה לא ג' חנוכה ולא אג"ו צום אסתר ולא בד"ו צום תמוז ואב. לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר וסימן פל"ג (ב) וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת:

ב.  אלו הימים (ג) שהוקבעו בהם ראשי חדשים ולא בזולתם ניסן אגה"ז אייר בגה"ז סיון אגד"ו תמוז אגה"ו אב בדו"ז אלול אבד"ו תשרי בגה"ז (ד) מרחשון גדו"א כסליו א"ב ג"ד ה"ו טבת אבגד"ו שבט בגדה"ז אדר זבד"ו (ובעיבור אדר הראשון בדה"ז ושני בדו"ז):

ג.  סימן לקביעת המועדים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף פירוש ביום ראשון של פסח יהיה לעולם תשעה באב וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו ביום ב' בו שבועות וביום ג' בו ראש השנה ביום ד' בו קריאת התורה (ה) שהוא שמחת תורה ביום ה' בו צום כפור ביום ו' בו פורים שעבר:

ד.  לעולם קורין צו את אהרן [*] קודם פסח בפשוטה ומצורע במעוברת חוץ (ו) מבה"ח מעוברת (וה"ש מעוברת) שקורין אחרי מות קודם הפסח [*] ולעולם קורין פרשת [*] במדבר סיני קודם עצרת [*] ט' באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ראש השנה ולכן כשראש השנה (ז) ביום ב"ג שיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ראש השנה לצום כפור והאזינו בין צום כפור לסוכות וסימן (ח) ב"ג המלך , פת וילך. אבל (ט) כשראש השנה ביום ה"ו אז אין בין ראש השנה לסוכות אלא שבת אחת שקורין בה האזינו אז וילך עם נצבים קודם ראש השנה וסימן לפשוטה (י) פקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו:

ה.  פרשת האזינו (יא) מחלקים פרשיותיה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת (יב) לששת ימי השבוע וסימן הזי"ו ל"ך האזינו לך האזינו זכור ירכיבהו וירא (יג) לו חכמו כי אשא אל שמים עד סוף השירה והשביעי קורא (יד) מסוף השירה עד סוף הפרשה. הגה: ודוקא בשבת מחלקין הפרשיות אבל במנחה בשבת וב' וה' אין לחוש (מרדכי פרק הקורא עומד):

ו.  קללות שבתורת כהנים (טו) אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא כולם (טז) ומתחילין (יז) [*] בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם אבל קללות שבמשנה תורה (יח) יכולין להפסיק בהם ואף על פי כן נהגו שלא להפסיק בהם (וכן נהגו שלא לקרות אחד [*] בשמו לעלות אלא קורין (יט) מי שירצה ):

ז.  (כ) שמונה פסוקים אחרונים שבתורה (כא) אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם:

ח.  מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא ז' דנחמתא תרתי דתיובתא ג' דפורענותא דברי ירמיהו (כב) שמעו דבר ה' חזון ישעיהו שבע דנחמתא נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש וביום צום גדליה במנחה מפטירין דרשו ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים (כג) מפטירין לעולם שובה וכשראש השנה בב"ג שיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות וקורין בו האזינו מפטירין בו וידבר דוד ויש אומרים שכשראש השנה בב"ג שוילך בין ראש השנה ליום הכיפורים (כד) מפטירין בו דרשו ובשבת שבין יום הכיפורים לסוכות שקורין האזינו (כה) מפטירין שובה . הגה: והמנהג כסברא הראשונה ובשאר שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה (טור). וכשקורין שתי פרשיות מפטירין באחרונה (מרדכי פרק בני העיר) מלבד באחרי מות וקדושים דמפטירין הלא כבני כושיים (כו) שהיא הפטרת אחרי מות (מנהגים) ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש ואין דוחין מפניה שום ההפטרה הנזכרת כאן ולא של ד' פרשיות ולא של ראש חודש או מחר חודש או חנוכה או שירה (מרדכי פרק בני העיר והטור ומנהגים) אבל שאר הפטורות דוחין מפניה וכבר נתבאר לעיל סימן תכ"ה דאין מדלגין מנביא לנביא (וגם נתבאר שם סעיף ב' אם דוחין מפני של ראש חודש אחת מאלו הפטורות שנזכרות כאן):