שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות פסח

סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן, ובו ב' סעיפים

א. (א) [*] שואלים בהלכות פסח קודם לפסח (ב) שלשים יום . הגה: (ג) ומנהג לקנות (ד) חטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכל מי שדר בעיר (ה) [*] י"ב חודש צריך (ו) ליתן לזה (אור זרוע):

ב. אין נופלים על פניהם (ז) בכל חדש ניסן ואין אומרים (ח) צדקתך בשבת במנחה ואין מספידין בו ואין מתענין בו (ט) להזכיר בצבור והבכורות מתענים בו בערב פסח. הגה: גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל (י) אפילו יום שמת בו אביו או אמו (יא) אבל תענית חלום מתענין ואין אומרים (יב) מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח (יג) בערב פסח ולא ביום טוב (מנהגים). ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא (יד) אסרו חג (גמרא ורש"י פרק לולב):

סימן תל - ובו סעיף אחד

א. שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול (א) מפני הנס שנעשה בו. הגה: והמנהג לומר (ב) [*] במנחה ההגדה מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו ופוסקים לומר ברכי נפשי (מנהגים):

סימן תלא - זמן בדיקת החמץ, ובו ב' סעיפים

א. (א) בתחילת ליל י"ד בניסן (ב) בודקין את החמץ (ג) לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות (ד) שדרך להכניס שם חמץ:

ב. יזהר כל אדם (ה) שלא יתחיל בשום מלאכה (ו) [*] ולא יאכל עד שיבדוק ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד (ז) לא ילמוד (ח) עד שיבדוק (ט) ואם התחיל ללמוד (י) מבעוד יום אין צריך להפסיק. (ויש אומרים (יא) שצריך להפסיק (יב) וכן קודם נראה לי עיקר):

סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ, ובו ב' סעיפים

א. (א) קודם שיתחיל לבדוק (ב) יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו (ג) על ביעור חמץ . ואם התחיל לבדוק בלא ברכה יברך כל זמן (ד) שלא סיים בדיקתו (כל בו). (ה) ויזהר שלא ידבר בין הברכה לתחילת הבדיקה (ו) וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ:

ב. בברכה אחת יכול לבדוק (ז) כמה בתים ואם בעל הבית רוצה (ח) יעמיד מבני ביתו אצלו (ט) בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו (י) על סמך ברכה (יא) שבירך בעל הבית. הגה: (יב) ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה (מהר"י ברי"ן). (יג) ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא (כל בו):

סימן תלג - דיני בדיקת חמץ, ובו י''א סעיפים

א. הבדיקה צריך שתהיה (א) לאור הנר ולא לאור הלבנה (ב) ואם עבר ולא בדק ליל י"ד כשבודק ביום י"ד לא יבדוק לאור החמה (ג) אלא לאור הנר (ד) ואכסדרה שאורה רב (ה) אם בדקה לאור החמה (ו) דיו והוא הדין (ז) כנגד ארובה שבחדר :

ב. אין בודקין (ח) לאור האבוקה אלא לאור הנר (ט) ולא בנר של חלב ולא של שומן (י) ולא של שמן (יא) אלא בנר של שעוה . (הגה: והוא יחידי אבל שתי נרות ביחד (יב) אפילו קלועים דינם כאבוקה) (מהרי"ל בשם אגודה):

ג. בודק כל המקומות (יג) שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ ולכן (יד) כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו אבל אוצרות יין (טו) שאין מסתפק (טז) מהם וכן מתבן וכיוצא בו (יז) אינם (יח) צריכים בדיקה :

ד. חורי הבית וזיזין הבולטים מהכתלים שאינם גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה צריכים בדיקה אבל הגבוהים שאין יד האדם מגעת שם והנמוכים (יט) פחות משלשה טפחים (כ) אינם צריכים בדיקה :

ה. גג (כא) היציע (כב) והמגדל ש (כג) גגיהם משופעים ומפני כך אין גגיהם ראויין לשום תשמיש אינם צריכין בדיקה אפילו הם בתוך הבית:

ו. רפת של בקר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ הבהמות יאכלוהו וכן (כד) לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה מפני שאם היה שם חמץ התרנגולים יאכלוהו וכן (כה) אמצעה של חצר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות המצויים שם יאכלוהו והני מילי מספק חמץ (כו) אבל ודאי חמץ (כז) לא . הגה: (כח) אבל לקמן סימן תמ"ה סעיף ג' מבואר דמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצויים כל שכן שאין צריך לבער משם אפילו חמץ ודאי עד לאחר זמן איסורו:

ז. חור שבין יהודי לחבירו כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת (כט) והשאר מבטל בלבו ודיו ושבין יהודי לעכו"ם אינו צריך בדיקה כלל (ל) שמא יאמר כשפים הוא עושה לי ונמצא (לא) בא לידי סכנה :

ח. כותל (לב) שנשתמש בו חמץ בחורין ונפל ונעשה גל (לג) אפילו אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב (לד) אין צריך לבדוק תחתיו כיון שיש בו (לה) סכנת עקרב שמצויים בגלים חיישינן שמא (לו) אחר שישלים בדיקתו שאינו עוסק במצוה יחפש אחר מחט שנאבד לו ויבא לידי סכנה והני מילי בסתם אבל בידוע שיש תחתיו חמץ אם אין עליו גובה שלשה טפחים (לז) צריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה [*] ואם יש עליו גובה שלשה טפחים (לח) מבטלו בלבו (לט) ודיו :

ט. (מ) מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו אצל זו עד שנתמלא כולו וחוזרין ומסדרין שורות אחרות על התחתונות עד הקורה (מא) [*] אין צריך לבדוק אלא שורה העליונה ואחרת למטה ממנה דהיינו שורה על פני רוחב המרתף (מב) ולא על כל שטח המרתף אלא העליונה הרואה את הקורה ואת הפתח ואחרת למטה ממנה:

י. בתי כנסיות ובתי מדרשות (מג) צריכים בדיקה מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ:

יא. המכבד חדרו בי"ג בניסן (מד) ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ (מה) אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד. הגה: וכל אדם (מו) צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה (מרדכי ריש פסחים). והכיסים או בתי יד של בגדים (מז) שנותנים בהם לפעמים חמץ (מח) צריכין בדיקה (מהרי"ו):

סימן תלד - דינים הנוהגים תיכף אחר הבדיקה, ובו ד' סעיפים

א. (א) אחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ (ב) שמשייר להצניעו (ג) כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת כגון [*] אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון שיניח עשר ככרות וימצא תשע אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו לא ואם כפה עליו כלי ולא מצאו (ד) אינו צריך לבדוק שודאי אדם נטלו לכך (ה) יכפה עליו כלי או יתלנו באויר [*] או יניחנו בתיבה מקום שאין עכבר יכול לבוא:

ב. אחר הבדיקה (ו) מיד בלילה יבטלנו ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי (ז) דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל (ח) וליהוי כעפרא דארעא . הגה: ויאמר הביטול (ט) בלשון שמבין (מהר"י ברי"ן). ואם אמרו (י) בלשון הקודש כל חמירא כולל חמץ ושאור (תרומת הדשן סימן קל"ד), [*] אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו (דברי עצמו). (יא) וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה ששית שמשתגיע שעה ששית נאסר ואין בידו לבטלו. הגה: ואין לבטל ביום (יב) אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו (מהרי"ו):

ג. בביטול (יג) היום יאמר דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתיה ודלא בערתיה:

ד. (יד) [*] שלוחו (טו) יכול לבטל (וכשמבטל שליח צריך שיאמר (טז) [*] חמצו של פלוני [*] יהא בטל וכו') (תשובת מהר"י ברי"ן). (יז) אם אין האיש בביתו יבטל במקום שהוא (יח) ואם אינו עושה כן טוב (יט) [*] שתבטל אשתו :

סימן תלה - דין מי שלא בדק בליל י''ד, ובו סעיף אחד

א. לא בדק בליל י"ד יבדוק (א) ביום י"ד באיזו (ב) שעה שיזכור מהיום לא בדק כל יום י"ד (ג) יבדוק בתוך הפסח לא בדק בתוך הפסח (ד) יבדוק לאחר הפסח כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה ועל הבדיקה שלאחר הפסח (ה) לא יברך :

סימן תלו - דין המפרש בים, והיוצא בשיירא, ובו ג' סעיפים

א. המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא (א) ואינו מניח בביתו מי שיבדוק (ב) תוך שלשים יום (ג) [*] זקוק לבדוק . ( (ד) [*] ולא יברך אז על ביעור חמץ) (כל בו). קודם שלשים יום אינו (ה) צריך לבדוק (וכשמגיע פסח (ו) יבטלנו ) (טור) ואם (ז) דעתו לחזור קודם הפסח (ח) צריך לבדוק ואחר כך יצא (ט) דחיישינן שמא יחזור ערב פסח בין השמשות (י) ולא יהיה לו פנאי לבער וכן העושה ביתו (יא) אוצר תוך שלשים יום (יב) זקוק לבדוק ואחר כך כונס אוצרו לתוכו קודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם הפסח (יג) צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר (יד) ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח (טו) אינו צריך לבדוק . הגה: ואוצר חטים (טז) [*] שיש חטים מחומצים בקרקעית הבור [*] אם נעשה האוצר שלשים יום קודם הפסח אינו זקוק לבער אלא מבטלו בלבו ודיו מיהו לאחר פסח כשמפנה האוצר (יז) [*] אסור ליהנות מאותן חטים (יח) ואם אין שם חמץ ידוע אלא ספק מותר למכור (יט) האוצר [*] כך ביחד (תשובת הרשב"א סימן ע'):

ב. (כ) ויש אומרים דקודם ל' יום שאינו צריך לבדוק היינו כשאין דעתו לחזור בתוך הפסח ואף על פי שדעתו לחזור קודם הפסח או אחריו אינו צריך לבדוק (כא) כיון שהוא קודם שלשים ( (כב) וכשיגיע פסח יבטלנו ) אבל אם דעתו לחזור בתוך הפסח (כג) צריך לבדוק אפילו מראש השנה (כד) ואם שכח ולא בדק יבטל כשיגיע הפסח (כה) ולא יברך על הבטול. הגה גם אשתו תבדוק ותבטל בביתו דילמא ישכח לבטל במקום שהוא (כל בו):

ג. ישראל היוצא מבית נכרי תוך שלשים יום ונכנס בבית אחר בעיר זו או הולך לעיר אחרת (כו) אינו צריך לבער בית הנכרי (כז) שהרי יקיים מצות ביעור (כח) באותו בית אחר אבל אם הוא מפרש או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח בבית יש מי שאומר שחל עליו חובת הביעור כיון שהוא תוך ל' יום (כט) וצריך לבער בית הנכרי שהוא יוצא ממנו כדי לקיים מצות ביעור ( (ל) אף על פי שהנכרי יכנס לבית בפסח (לא) ויש אומרים שאינו צריך (לב) כשנכנס בו הנכרי ) (טור):

סימן תלז - המשכיר בית לחבירו, על מי חל חובת ביעור, ובו ד' סעיפים

א. המשכיר בית לחבירו (א) לצורך י"ד וממנו ואילך (ב) וקנהו באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו (ג) אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד (ד) [*] על המשכיר לבדוק (ה) ואם משמסר לו המפתח חל י"ד (ו) על השוכר לבדוק :

ב. (ז) השוכר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק (ח) אם הוא בעיר (ט) [*] שואלו אם בדקו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק (י) [*] ומבטלו [*] בלבו ודיו:

ג. המשכיר בית לחבירו (יא) בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק (יב) על השוכר לבדוק ואינו מקח טעות ואפילו במקום שבודקים בשכר (יג) שהרי מצוה הוא עושה . הגה: (יד) [*] ויש אומרים דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה (טו) הואיל והתנה בהדיא שיהיה בדוק (המגיד פרק ב' ומשמע לעיל סימן י"ד):

ד. (טז) בית (יז) שהוחזק שלא בדקו המשכיר ואמרו אשה או עבד או קטן אנו בדקנוהו (יח) הרי אלו נאמנים והוא שיהא קטן שיש בו (יט) דעת לבדוק:

סימן תלח - עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו, ובו ב' סעיפים

א. עכבר שנכנס לבית בדוק (א) וככר בפיו ונכנס אחריו (ב) ומצא פירורין (ג) אפילו כדי כל הככר (ד) צריך לחזור ולבדוק (ה) הבית אחר הככר שהכניס לפי (ו) שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורין מעלמא אתו ולא מאותו ככר אבל אם תינוק נכנס לבית בדוק וככר בידו ונכנס אחריו (ז) ומצא פירורין אינו צריך לחזור ולבדוק (ח) שחזקתו שאכלו ואלו הפירורין שנפלו ממנו בשעת אכילה (ט) שדרך התינוק לפרר ויש אומרים (י) שאם אין בפירורין כדי כל הככר (יא) צריך לחזור ולבדוק . (דיני עכבר נכנס ויוצא השמיט הרב הואיל ולא שכיחי):

ב. (יב) כזית חמץ למעלה על הקורה מחייבים אותו (יג) מחייבין אותו להביא סולם להורידו מפני שפעמים יפול מהקורה אבל אם היה חמץ (יד) בבור אין מחייבין אותו להעלותו אלא (טו) מבטלו בלבו (טז) ודיו :

סימן תלט - דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח, ובו ד' סעיפים

א. ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ (א) ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם נטל חמץ או אם נטל מצה ונכנס לבית בדוק (ב) צריך לחזור ולבדקו , מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול (ג) תלינן להקל שאכלו ואין צריך לבדוק (טור), (ד) שכל הקבוע כמחצה על מחצה (ה) ואם פירש הככר ממקום קביעתו ונטלו העכבר משם אין צריך לחזור ולבדוק דכל דפריש (ו) מרובא פריש :

ב. ב' צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה וב' בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה (ז) ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל החמץ וכן שני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל (ח) ואין ידוע לאיזה בית נכנס או שידע שנכנס לאחד מהם ונכנס אחריו (ט) ובדק ולא מצא כלום (י) או שבדק קצת מהבית ומצא ככר אינו צריך לחזור ולבדוק. (כך הם דברי הרמב"ם (יא) אבל מסקנת הפוסקים אינו כן ):

ג. הניח ט' ככרות חמץ ומצא י' (יב) צריך לבדוק אחר כל הט' וכן אם הניח עשרה ומצא ט' צריך לבדוק אחר כל הי' שאנו אומרים (יג) מה שהניח נטל ואלו אחרים הם (יד) ויש אומרים הני מילי (טו) בקשורים יחד אבל אם אינם קשורים יחד (טז) אין צריך לבדוק (יז) אלא אחר האחד :

ד. הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת (יח) צריך לחזור ולבדוק :

סימן תמ - דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל, ובו ד' סעיפים

א. נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל (א) אם הוא (ב) חייב באחריותו מגניבה ואבידה בין שהוא בביתו בין שהוא (ג) בכל מקום ברשותו (ד) חייב (ה) לבערו . הגה: (ו) [*] ואפילו חזר והפקידו ביד (ז) נכרי אחר (הגהות אלפסי פרק קמא דפסחים ב'). (ח) ויש אומרים שאפילו אינו עליו אלא שומר חנם שחייב בפשיעה חייב לבערו ואפילו אם אינו חייב באחריותו בדין אלא שיודע שהנכרי אלם ויכפהו לשלם אם יאבד חייב לבערו (ט) ויש חולקים :

ב. ואם אינו חייב באחריותו (י) אינו חייב לבערו אפילו אם כבוש תחת ידו (יא) כגון שהוא גר תושב ושרוי עמו בחצר וצריך לעשות לפניו (יב) מחיצה גבוה י' טפחים (יג) [*] כדי שלא ישכח ויאכלנו. הגה: (יד) ונכרי שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו כופה עליו כלי (ריב"ש סימן ת"א) ודוקא ביום טוב (טו) אבל אם הוא קודם יום טוב צריך לעשות מחיצה (עיין לקמן סימן תמ"ו סעיף א'):

ג. נכרי שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציאו אף על פי שהישראל רואה חמץ של נכרי אינו (טז) בכך כלום אבל אסור (יז) להעלותו עמו על השלחן (יח) ואפילו בהפסק מפה :

ד. ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל הנכרי (יט) אף על פי שקבל עליו הנפקד אחריות (כ) [*] עובר עליו [אף] המפקיד:

סימן תמא - דיני מי שהלוה על חמץ, ובו ב' סעיפים

א. נכרי שהלוה לישראל על חמצו [*] ומשכנו בידו ואמר ליה (א) מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני (ב) והגיע הזמן ולא פרעו (ג) מותר (ד) אפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח דמשהגיע (ה) הזמן ולא פרעו נקנה לו (ו) למפרע והוי ליה חמצו של נכרי:

ב. ישראל שהלוה לנכרי על חמצו אם משכנו (ז) בידו ואמר ליה מעכשיו והגיע הזמן אפילו אחר הפסח ולא פרעו אפילו אין אחריותו עליו (ח) [*] אסור משום דקני ליה למפרע (ט) [*] אבל אם לא אמר ליה מעכשיו (י) ואין אחריותו עליו (יא) מותר :

סימן תמב - דין תערובת חמץ, ובו י''א סעיפים

א. (א) תערובת חמץ (ב) עוברים עליו משום בל יראה ובל ימצא כגון (ג) המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי (ד) וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים אבל דבר שיש בו תערובת חמץ (ה) ואינו ראוי לאכילה מותר לקיימו בפסח כגון עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח ועורות אפילו נתנן שעה אחת קודם זמן הביעור (ו) הרי זה מותר לקיימו ואם לא נתן העורות ונתן הקמח קודם ג' ימים לשעת הביעור מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש תוך שלשה ימים (ז) חייב לבער וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק"ה שנתן לתוכו חמץ (ח) מותר לקיימן בפסח שהרי נפסד צורת החמץ:

ב. הפת עצמה (ט) שעיפשה ונפסלה (י) מלאכול הכלב (יא) ומלוגמא (יב) שנסרחה אינו חייב לבער:

ג. בגדים (יג) שכבסו אותם (יד) בחלב חטה (טו) וכן ניירות שדבקו אותם בחמץ וכל כיוצא בזה (טז) מותר לקיימן בפסח שאין צורת החמץ עומדת. הגה: ולכן מותר לדבק ניירות בחלון תוך שלשים לפסח (יז) [*] ויש מחמירין אם נראה מבחוץ (תרומת הדשן סימן ק"י ופסקיו סימן קמ"ט ומהרי"ו):

ד. דבר (יח) שנתערב בו (יט) חמץ ואינו מא (כ) כל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאק"ה וכיוצא בו (כא) אף על פי שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא (כב) הרי זה אסור לאכלו . הגה: ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהג"ה יתבאר (כג) דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח והכי קיימא לן:

ה. שכר שעושים מחיטים ושעורים (כד) חייבים לבערו וכן (כה) אם העמיד גבינות (כו) בחלא משכר שעורים או חטים (כז) חייב לבערם :

ו. נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ (כח) ויש להם על מה שיסמוכו ואם יש חמץ בסדק שאינו יכול לחטט אחריו (כט) יטיח עליו מעט טיט:

ז. בצק שבסדקי עריבה (ל) אם יש כזית במקום אחד חייב לבער ואם לאו אם היה (לא) עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב (לב) בטל במיעוטו (לג) ואם לאו חייב לבער :

ח. היו בו שני חצאי זיתים בב' מקומות וחוט של בצק ביניהם רואים (לד) כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו חייב לבער ואם לאו (לה) אינו צריך לבער במה דברים אמורים בעריבה אבל בבית אף על פי שאם ינטל החוט אין ניטלין עמו חייב לבער מפני (לו) שפעמים מקבץ אותם היה חצי זית בבית וחצי זית בעליה חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה חצי זית בבית זה וחצי זית בבית שלפנים ממנו הואיל ואלו החצאי זיתים (לז) דבוקים בכותלים או בקורות או בקרקעות אינו חייב לבער אלא (לח) מבטלו בלבו ודיו :

ט. [*] חמץ שנתעפש (לט) קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת הכלב או ששרפו באש ( (מ) קודם זמנו ) (ר"ן) ונחרך [*] עד שאינו ראוי לכלב (מא) או שייחדו לישיבה (מב) וטח אותו בטיט (מג) מותר לקיימו בפסח :

י. (מד) דיו שהוא מבושל בשכר שעורים (מה) מותר לכתוב בו :

יא. עריבות שלשין בהם חמץ (מו) אין לסמוך על מה שרוחצים אותן בחמין ומנקרין החמץ מהן כי (מז) אי אפשר לנקרן שלא ישאר בהן בין הכל כזית והכלי מצרפו וצריך ליתנן במתנה לנכרי (מח) עד לאחר הפסח או לטוחן בטיט (מט) והוא הדין לבצק שבכלי נסרים שאינו יכול להוציאו. הגה: וטוב לעשות כן (נ) בכלים שמניחין בהם קמח כל השנה (מהרי"ו) וכן (נא) בכלים שמניחים בהם פת כל השנה ומפה שהיתה מונחת על שק קמח לא מהני לה ניעור (נב) וצריכה כבוס כדי להשתמש עליה בפסח (מהרי"ל):

סימן תמג - דין חמץ בערב פסח לאחר שש, ובו ג' סעיפים

א. חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד (א) אסור בהנאה , ([*] אפילו (ב) חמצו של נכרי אסור ליהנות ממנו) (טור סימן ת"ן וריב"ש סימן י"ח), ואסרוהו חכמים (ג) שתי שעות קודם דהיינו מתחלת שעה חמישית ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה ורשאי למכרו לנכרי אפילו (ד) הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם פסח ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף (ה) ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ויבער מה ששיירו ממנו ומתחלת שעה ששית ולמעלה (ו) [*] אסרוהו גם בהנאה . הגה: ובשנת העיבור שהיום ארוך אלו הארבע שעות (ז) לפי ענין היום ומותר לאכול חמץ (ח) עד שליש היום (רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו). (ט) [*] ויש אומרים עד ב' שעות קודם חצות (תרומת הדשן סימן קכ"א):

ב. ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון (י) יעכבנו עד שעה חמישית ואם לא בא בעליו (יא) [*] ימכרנו [*] לנכרי ואם לא מכרו (יב) חייב לבערו (יג) בזמן איסורו (יד) אפילו אם אינו חייב באחריותו :

ג. [*] אם קנו שום דבר בחמץ (טו) אחר שש שעות (טז) מותר מפני שחמץ (יז) [*] אינו תופס דמיו :

סימן תמד - דין ערב פסח שחל להיות בשבת, ובו ח' סעיפים

א. י"ד שחל להיות בשבת (א) בודקין (ב) ליל שלשה עשר ומבערים הכל לפני השבת (ג) [*] ומשיירין מזון שתי סעודות (ד) [*] לצורך השבת דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה (ה) לא במצה ולא בחמץ אלא ב (ו) מצה עשירה וצריך לעשותה (ז) קודם שעה עשירית . הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהג"ה, (ח) יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בבשר ודגים כדלעיל סימן רצ"א סעיף ה' בהג"ה:

ב. טוב לבער בערב שבת (ט) קודם חצות כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות ( (י) וביום השבת יבטלנו ) (טור):

ג. אין מבשלין לשבת זה (יא) דייסא וכיוצא בזה ואין עושין בו פת (יב) הצנומה בקערה. הגה: ואם עבר ובשל והמאכל דבוק בקדירה (יג) ואי אפשר לקנחו (יד) יש להדיחו מעט להעביר החמץ (מהרי"ו):

ד. אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית (טו) ינער המפה שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ ואם נשאר פת (טז) יכול ליתנו לנכרי על מנת (יז) שלא לצאת בו (יח) לרשות הרבים (יט) דרך הערמה (כ) ודבר מועט :

ה. אם נשאר חמץ אחר שאכלו (כא) מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב ומבערו:

ו. אף על פי שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת שחרית (כב) צריך לבטל החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים:

ז. ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה כגון (כג) [*] למול את בנו או לאכול (כד) [*] סעודת אירוסין (כה) בבית חמיו (כו) ונזכר שיש לו חמץ בביתו אם יכול לחזור לביתו ולבער ולחזור למצותו (כז) יחזור ויבער (כח) ואם לאו (כט) יבטלנו בלבו ואם היה הולך [*] להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד העכו"ם יבטלו בלבו ולא יחזור (ל) אפילו יש שהות ואם יצא (לא) לצורך עצמו (לב) יחזור מיד (לג) עד כמה הוא חוזר עד כביצה פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו:

ח. (לד) היתה לו עיסה בביתו (לה) [*] והוא טרוד במקום אחר וירא שמא תחמיץ מבטלה בלבו קודם שתחמיץ (לו) אבל אם החמיצה (לז) אין הביטול מועיל אם הוא אחר זמן איסורו:

סימן תמה - דין ביעור חמץ, ובו ג' סעיפים

א. כיצד ביעור חמץ (א) שורפו (ב) או פוררו וזורה לרוח (ג) או זורקו לים (ד) ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה (ה) מפררו ואחר כך זורקו לים. הגה: (ו) והמנהג לשורפו (ז) וטוב לשורפו ביום דומיא דנותר שהיה נשרף ביום (דברי עצמו) אך אם רוצה לשורפו מיד אחר הבדיקה כדי שלא יגררנו חולדה (ח) הרשות בידו (הגהות מיימוני פרק ג' וכל בו):

ב. ואם נתנו (ט) לנכרי קודם שעה ששית (י) אינו צריך לבער ואם שרפו קודם שעה ששית הרי זה מותר (יא) ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח אבל אם שרפו משעה ששית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנאה הרי זה לא יסיק בו תנור וכיריים ולא יבשל ואם בישל או אפה אותה הפת ואותו התבשיל (יב) [*] אסורים (יג) בהנאה (יד) [*] וכן הפחמין (טו) שלו אסורים בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה:

ג. (טז) קודם זמן איסורו יכול להשליכו (יז) במקום שהעורבים מצויים שם ואם מצאו אחר זמן איסורו שלא אכלוהו העורבים אף על פי שהמקום הפקר לא יניחנו שם (יח) אלא יבערנו . (ואם לא מצא חמץ כשבדק ישרוף הכלי שלקח לבדיקה כדי שלא ישכח חובת ביעור (מהרי"ל):

סימן תמו - דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד, ובו ד' סעיפים

א. המוצא חמץ [*] בביתו אם הוא בחול המועד (א) יוציאנו (ב) ויבערנו מיד ואם הוא יום טוב (ג) יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו, ( (ד) לפי (ה) [*] שלא יוכל לטלטלו ביום טוב (ריב"ש), גם (ו) לשרפו במקומו (ז) אסור ) (ר"ן):

ב. יש מי שאומר דיום טוב שני דינו כחול המועד (ח) לענין זה :

ג. גגו של נכרי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל החמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל (ט) הרי זה דוחפו (י) בקנה ואם היה בשבת או ביום טוב כופה עליו כלי ( (יא) דאסור לטלטלו ביום טוב ושבת):

ד. מצא פת בפסח בביתו (יב) ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה [*] מותר אפילו באכילה דאזלינן (יג) בתר בתרא [*] ואם הוא מעופש הרבה שאי אפשר לו להתעפש כל כך משנכנס הפסח אז ודאי הוא חמץ ואם עברו מימי הפסח שנוכל לתלות שנתעפש משנכנס הפסח עד עתה אם אנו נוהגים לאפות בפסח פת חם בכל יום תולין להקל אפילו הוא מעופש הרבה שאנו תולים לומר בכל יום אפה פת חם ונתנו עליו ולפיכך הרבה להתעפש:

סימן תמז - דיני תערובת חמץ בתוך הפסח, ובו י''ב סעיפים

א. (א) חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו (ב) [*] במשהו אפילו בהנאה. הגה: וצריך לשרוף הכל (ג) ולא סגי בפדיון דמי החמץ ולמכור השאר (מרדכי פרק קמא דפסחים ופסקי מהרא"י סימן קס"ד ותשובת מהר"י ברי"ן). מיהו (ד) כלים שנתבשל בהם מותרים לאחר הפסח ואין צריכין שבירה או הגעלה (דברי עצמו ותוספות פרק כל שעה). ודין תערובתו כדין שאר תערובות אלא שמה שאוסר בשאר תערובות פחוס מס' אוסר בחמץ במשהו אבל אם בשאר תערובות לא היה צריך ששים אלא קליפה או נטילת מקום אף בחמץ כן שחם בחם (ה) בלא רוטב (ו) די בקליפה כשאר איסורים [*] וכן אם נגע ככר חמץ בככר מצה (ז) ושניהם חמין (ח) [*] ואין שם דבר המפעפען לא אסר אלא מקום מגעו בלבד לפי שאינו מבליע יותר. הגה: ובדין ריחא מלתא (ט) לענין תבשיל שיש בו חמץ עם שאר תבשילין (י) יש מקילין (יא) במקום דהיה מותר בשאר איסורים (מרדכי פרק כל שעה) (יב) [*] ויש מחמירין דמשהו מיהא איכא (הגהות סמ"ק ותוספות דע"ז). (יג) ודוקא במקום [*] ששייך בו ריחא אלא דבשאר אסורים לאו מילתא היא כמו שיתבאר ביורה דעה סימן ק"ח בסייעתא דשמיא:

ב. [*] חמץ (יד) שנתערב (טו) משש שעות (ולמעלה) עד הלילה אינו אוסר במשהו אלא דינו (טז) כשאר איסורין ( [*] ונותן טעם לפגם [*] נמי שרי) (דברי עצמו (יז) אליבא דכולי עלמא ):

ג. חטה (יח) שנמצאת בערב פסח בתרנגולת מבושלת (יט) מותר (כ) לבטלה בס' אבל אם חממו התרנגולת בפסח (כא) בעוד שהחטה בתוכה (כב) חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח והוי במשהו. הגה: (כג) ומיהו בחימום כלי שני (כד) אין לחוש (הגהות מיימוני פרק א'). ויש מחמירין בכלי שני (כה) בפסח (כו) וטוב להחמיר (כז) אם היד סולדת בו דבלאו הכי לא מקרי כלי שני:

ד. אם נתערב החמץ (כח) קודם הפסח [*] ונתבטל בס' אינו חוזר וניעור בפסח (כט) לאסור במשהו (ל) ויש חולקים . הגה: (לא) ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובת (לב) [*] שהוא לח [*] בלח (תרומת הדשן סימן קי"ד). (לג) ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובות כגון פת שנפל ליין (לד) אף על פי שנטלו משם (לה) אסור בפסח (לו) דחיישינן שמא (לז) [*] נשארו בו פירורין (לח) ונותנין טעם בפסח (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א):

ה. בשר יבש וגבינה ודגים (לט) שנמלחו קודם הפסח (מ) ולא נזהרו בהם (מא) [*] מותר לאכלם (מב) בפסח מיהו דגים מלוחים [*] השרוים (מג) במים בפסח בכלי חמץ (מד) יש להחמיר ליזהר מהן מפני שהם בולעים בפסח (מה) מפליטת הכלים וחמץ בפסח במשהו. הגה: (מו) ויש חולקין ומחמירין ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחלה (מז) שלא לאכול גבינות ודגים (מח) ובשר יבש אבל אם (מט) הדיחו (נ) [*] הבשר ג' פעמים (נא) [*] קודם פסח נוהגין לאכלו (נב) ובכרכשות אין מועיל הדחה לפיכך אין להשרות (נג) הטבחות היבשות (מהר"י ברי"ן) (נד) ובדיעבד אין להחמיר באלו אבל בשומן מהותך בכלי חמץ (נה) [*] אסור מדינא (נו) אם לא היו נזהרין (נז) בשעת עשייתו מחמץ ושלא התיכו אותו בכלי חמץ (נח) שהם בני יומן (מרדכי ריש פרק כל שעה וסמ"ג והגהות מיימוני פרק א'). (נט) [*] וכן כל דבר [*] שמבשלים בכלי חמץ כגון יין מבושל (ס) או מרקחת וכדומה אסור בפסח (סא) [*] אבל ביום טוב האחרון (סב) יש להקל (סג) בו (פסקי מהרא"י סימן קע"ז) והוא הדין אם נתערב (סד) משהו מדברים אלו תוך המאכל שאין (סה) להחמיר לאסור התערובת כן נראה לי. (סו) יש מחמירין להסתפק מחומץ יין (סז) שמסתפקין ממנו כל השנה דחיישינן שמא נתנו בו מן הנשאר מן הסעודה ולפעמים (סח) יש בו פירורי לחם (מהרי"ל). ובמקומות אלו (סט) שאין חומץ יין מצוי לא ראיתי מחמירין בזה. עוד יש מחמירין לכתחילה (ע) ש (עא) לא למלאות מן יין וחומץ יין תוך ל' לפסח בכלי חמץ ואם מלאוהו תוך שלשים נוהגין שלא לשתותו (עב) בפסח (תשובת מהר"י ברי"ן) והמיקל לא הפסיד כל שכן במקום שאין יין וחומץ מצוי כן נראה לי. חבית יין שדבקו נסריו בבצק אם הוא תוך שני חדשים קודם פסח עדיין רך הוא ונותן טעם בפסח (עג) ואסור לשתותו (עד) ואם נתנוהו קודם לכן כבר נתייבש ואינו נותן טעם בפסח ושרי (מרדכי ריש פרק כל שעה וסמ"ג והגהות מיימוני פרק א'). (עה) מיהו אם יש כזית בצק (עו) במקום אחד (עז) [*] חייב לבערו אף על פי שעשוי לחזק (פסקי מהרא"י סימן קמ"ט) כדלעיל סימן תמ"ב סעיף ז':

ו. מלח (עח) [*] ששמו במדוכה מותר למלוח בו בשר (עט) בפסח (משום (פ) דאינו מפליט בצונן ):

ז. (פא) [*] בוסר שדכין קודם פסח במדוכות מחומצות מותר לאכלו בפסח. הגה: משום דאינו מפליט בצונן (פב) ואפילו אם נעשה בפסח אינו אוסר (פג) אם היה הכלי נקי (פד) אבל אם חתכו בסכין של חמץ (פה) תוך הפסח יש להחמיר דסתם סכין אינו נקי ויש לחוש (פו) לחמץ הדבוק עליו (מהרי"ל). (פז) אבל אם נתערב אותו דבר בתבשיל (פח) אין לחוש להחמיר ולאסור מספק כן נראה לי:

ח. זיתים שנזהרו לחתכם (פט) בסכין חדשה אפילו לא נזהרו לכבשם בקדירה חדשה (צ) [*] אם אינה בת יומא מותרת (צא) [*] לכולי עלמא :

ט. (צב) [*] יבש ביבש אף על גב דבשאר איסורים חד בתרי בטיל חמץ במצה אפילו באלף (צג) לא בטיל (צד) ויש אומרים דחמץ (צה) שוה לשאר איסורין בזה:

י. (צו) נותן טעם לפגם מותר גם בפסח. הגה: (צז) ויש מחמירין (צח) וכן נוהגין באלו המדינות ובמקום שיש מנהג להחמיר (צט) אפילו משהו ונותן טעם לפגם (ק) אסור (תרומת הדשן סימן קצ"ח):

יא. (קא) [*] בין חמץ (קב) שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח (קג) בין שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח בין שעבר הפסח על החמץ (קד) ונתערב לאחר הפסח (קה) בטל בששים . (ובפחות מששים (קו) סגי ליה בהשלכת הנאת האיסור לים המלח (הגהות מיימוני פרק א'):

יב. חמץ נוקשה אפילו בעיניה (קז) אינו אסור בהנאה אחר הפסח והפדיאו"ש חמץ גמור הן ואסורים בהנאה אחר הפסח. הגה: יש נמנעין לשחוק על השלחן עם קלפים הנקראים קרטי"ן בפסח דחוששין (קח) שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן לתוך מאכל (פסקי מהרא"י סימן קס"ו):

סימן תמח - דין חמץ שעבר עליו הפסח, ובו ז' סעיפים

א. (א) חמץ (ב) של נכרי שעבר עליו הפסח מותר אפילו באכילה:

ב. אם נכרי מביא לישראל דורון חמץ (ג) ביום אחרון של פסח (ד) לא יקבלנו הישראל וגם (ה) לא יהא ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו (ו) וטוב שיאמר שאינו רוצה שיקנה לו רשותו:

ג. [*] [*] חמץ של ישראל [*] שעבר עליו הפסח (ז) אסור בהנאה [*] אפילו (ח) הניחו שוגג (ט) או אנוס (י) [*] ואם מכרו או נתנו (יא) לנכרי (יב) שמחוץ לבית קודם הפסח אף על פי שהישראל מכירו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח (יג) ויחזור ויתננו לו מותר (יד) [*] ובלבד שיתננו לו (טו) מתנה גמורה (טז) בלי שום תנאי (יז) או שימכרנו לו (יח) [*] מכירה גמורה (יט) [*] בדבר מועט אבל [*] מתנה (כ) על מנת להחזיר (כא) [*] לא מהני :

ד. רשאי ישראל לומר לנכרי בשעה חמישית או קודם (כב) עד שאתה לוקח חמץ במנה קח במאתים (כג) שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח אבל לא ימכור לו ולא יתן לו (כד) על תנאי ואם עשה כן הרי זה עובר בבל יראה ובל ימצא:

ה. חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח (כה) אסור אף על פי שביטלו :

ו. אסור להאכיל חמצו (כו) בפסח (כז) אפילו לבהמת אחרים או (כח) של הפקר :

ז. אסור (כט) ליתן בהמתו לנכרי (ל) להאכילה (לא) בימי הפסח (לב) אם הוא יודע (לג) שמאכיל אותה פסולת שעורים שהוא חמץ:

סימן תמט - דין חמץ שנמצא בחנות ישראל, והפועלים אינם יהודים, או בהיפוך, ובו סעיף אחד

א. חנות של ישראל ומלאי ((א) פירוש הסחורה וכלי החנות) של ישראל (ב) ופועלים הנכנסים לשם נכרים חמץ שנמצא שם אחר הפסח (ג) אסור בהנאה חנות של נכרי ומלאי של נכרי ופועלים הנכנסים לשם ישראל חמץ שנמצא שם (ד) מותר אפילו באכילה כך היא גירסת רש"י ורבינו האי אבל רבינו חננאל (ה) גורס בהיפך :

סימן תנ - דין ישראל ואינו יהודי שיש להם שותפות, ובו ז' סעיפים

א. ישראל שלוה ככר מחבירו (א) קודם הפסח צריך לפורעו אחר הפסח ויש בו משום גזל (ב) אם אינו פורעו :

ב. ישראל שמקבל מנכרי ברבית ככרות בכל שבוע (ג) [*] יאמר לו קודם פסח שיתן לו בשבוע של פסח קמח או מעות וכיון שהתנה עמו כך אף על פי שאחר הפסח נותן לו (ד) ככרות חמץ חליפי הקמח והמעות הן ושרי:

ג. ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות (ה) אומר לנכרי קודם פסח טול אתה של פסח (ו) ואני אטול אחר כך :

ד. ישראל שהיה לו תנור (ז) ואפו בו נכרים חמץ בפסח (ח) אפילו מעות אסור לקבל בשכרו (ט) דהוה ליה משתכר באיסורי הנאה ואם קבל כבר המעות (י) מותר ליהנות מהם :

ה. (ו)יש מי שמתיר (יא) להשכיר תנורו לנכרי על מנת שיאפה בו מצה ואם יאפה בו חמץ אין זקוק לו. הגה: וכן מותר להשכיר לו בית (יב) לדור בו ואף על פי שמכניס בו אחר כך חמץ שרי (אגור):

ו. מותר לומר (יג) לעבד בפסח הילך דינר זה וקנה ואכול (יד) אף על פי שיודע שיקנה (טו) חמץ אבל לא יאמר לו (טז) צא ואכול ואני פורע (יז) ויש מתירים (יח) גם בזה (יט) אלא אם כן הקדים דינר (כ) או שנשא ונתן ביד . הגה: (כא) ואסור לקנות חמץ לנכרי בפסח (כב) אפילו במעותיו (כג) של נכרי (ריב"ש סימן מ"א):

ז. [*] אסור להשכיר כלי לנכרי [*] בפסח (כד) כדי שיבשל בו חמץ (כה) אבל משכיר לו חמור להביא עליו חמץ. הגה: (כו) ויש מתירים להחם חמין בכלי חמץ (כז) ולרחוץ בהם וכן שאר צרכי הנאה בכלי חמץ (כח) וכן הוא המנהג (תוספות פרק אין מעמידין ומרדכי פרק כל שעה):

סימן תנא - דיני הגעלת כלים, ובו כ''ז סעיפים

א. (א) קדרות (ב) של חרס (ג) שנשתמש בהם חמץ (ד) כל השנה (ה) אפילו אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים (ו) משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ ניכר בהם ומותר להשהותן לאחר הפסח להשתמש בהם בין במינו בין שלא במינו (ז) ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח וטוב לסוגרם בחדר (ח) ולהצניע המפתח אבל היסק שיסיקם באש (ט) אינו מועיל להם ולא לשום כלי חרס שנשתמש בהם חמין אפילו שלא על ידי האור אלא (י) שעירה לתוכו רותחין . הגה: ויש אוסרים (יא) אפילו בכלי שני (המגיד פרק ה'). (יב) ואפילו אם ימלאום גחלים דחיישינן (יג) דלמא חייס עלייהו שמא פקעי (פירוש שמא יתבקעו) ולא עביד להו הסקה מעליא ומיהו אם החזירן לכבשן שמצרפין בו כלי חרס חדשים מותר דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי (יד) אבל לתנורים שלנו לא . הגה: כל כלי הצריך ליבון או הגעלה אסור להשתמש בו (טו) אפילו צונן בלא הכשר (מרדכי ריש פרק כל שעה) ועיין ביורה דעה (טז) סימן קכ"א:

ב. כוביא שהוא כלי שעושין מלבנים ועפר ואופים ומטגנין בו וכן תנור קטן שקורין פידלי"א (יז) הסיקו מבחוץ אסור לאפות בו בפסח דאין חמץ שבו נפלט בכך (יח) ואם מלאו גחלים מבפנים שרי:

ג. (יט) סכינים מגעילן בכלי ראשון ומותרין וכלי ראשון נקרא שהרתיחו בו מים על האש אפילו אינו עתה על האש רק (כ) שעודנו רותח וקודם ההגעלה צריך לשופם יפה (כא) במשחזת או ברחיים להעביר (כב) כל חלודה שבהם קודם הכשרה הילכך (כג) אם יש בו גומות ואינו יכול לנקותו יפה אין מועיל לו הגעלה (פירוש הפלטה שהכלים פולטים האיסור שבהם והוא מלשון שורו עבר ולא יגעיל) לבד (כד) וצריך ליבון (כה) במקום הגומות . הגה: והנדן של סכינים (כו) אין לה תקנה בהגעלה ואסור להכניס בה הסכין בפסח (מהרי"ל):

ד. כלים שמשתמשים בהם (כז) על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם (כח) צריכים ליבון והליבון הוא עד שיהו נצוצות (כט) ניתזין מהם . הגה: (ל) ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו (לא) מבחוץ (מרדכי סוף פרק ז' והגהות מיימוני פרק י"ו מהלכות מאכלות אסורות). ונוהגין (לב) כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון אבל דבר שדינו בהגעלה (לג) רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו סגי בליבון קל כזה. (לד) חצובה צריך ליבון (מהרי"ל):

ה. כלים שנשתמש בהם בחמין (לה) כפי תשמישן הכשרן אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין (לו) בו בקדירה צריך להכשירן בכלי ראשון ואם (לז) תשמישן בכלי שני (לח) הכשרן בכלי שני וכלי (לט) שמשתמשים בו בעירוי שמערה מכלי ראשון לא סגי ליה (מ) בהכשר דכלי שני אלא צריך (מא) לערות עליו מכלי ראשון. הגה: כל הכלים (מב) שיש בהן סדקים או גומות או חלודה (מג) והוא בתוך הכלי (מד) ולא יוכל לנקרן ולנקותן אין להגעילן וצריכין ליבון במקום הסדק והחלודה (רשב"א בתשובה):

ו. כל כלי הולכין בו אחר רוב תשמישו הלכך קערות אף על פי שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון על האש (מה) כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי שמערה עליהם בכלי ראשון (מו) כך הוא הכשרן . הגה: ויש מחמירין להגעיל הקערות בכלי ראשון (טור בשם אבי העזרי ומרדכי פרק כל שעה ותוספות סוף מסכת ע"ז) (מז) וכן הוא המנהג . (מח) וכן בכל דבר שיש לחוש שמא נשתמש בו בכלי ראשון כגון כפות וכדומה לזה (הגהות מיימוני פרק ה' ואגור). ויש מחמירין להגעיל כל כלי שתייה אף על פי שתשמישן בצונן משום שלפעמים משתמשין בהם בחמין (רבינו ירוחם) וכן הוא המנהג להגעילן ובדיעבד סגי להו (מט) בשטיפה וקערות גדולות שלא יוכל להכניס תוך כלי ראשון יתן להכניס תוך כלי ראשון (נ) יתן עליהם תבן מלובן אבן מלובן ויערה עליהם רותחין מכלי ראשון (נא) והוי ככלי ראשון (נב) וכן כל כיוצא בזה ויעביר האבן (נג) על כל הכלי שאז מגעיל כולו (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פרק ה' ואגור ואיסור והיתר כלל נ"ח):

ז. יש מי שאומר דכפות אין (נד) העשויות מקרן אין להם תקנה בהגעלה דכיון שמתקלקלין במים חמים חיישינן (נה) דילמא חייס עלייהו :

ח. (נו) אחד כלי עץ [*] ואחד כלי אבן ואחד כלי מתכת דינם להכשירם בהגעלה. הגה: (נז) וכן כלי עצם צריכים הגעלה (מרדכי פרק כל שעה):

ט. המגעיל קודם שעה חמישית יכול להגעיל ביחד כלי ראשון וכלי שני וכלים שבלעו דבר מועט (נח) ואינו חושש (גם כן אם מגעיל מקצת הכלי שני פעמים) (דברי עצמו):

י. סלים שמולחים בהם הבשר (נט) יש מצריכין להם הגעלה (ס) ויש מי שחולק ונראין דבריו ( (סא) וטוב להגעילן (סב) או לקנות חדשים ):

יא. מחבת (סג) שמטגנין (פירוש (סד) שיוצקין בה שמן לאפותו) בה (סה) [*] מותרת בהגעלה ואם היא ארוכה משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר ואם היא ארוכה ביותר מלבנה באמצע. (סו) ויש מחמירין ללבן המחבת (טור יורה דעה בשם רבינו יואל ותשובת רשב"א וטור בשם רש"י ורבינו תם) (ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו מבחוץ סגי ליה) (דברי עצמו) ונוהגין ללבנו לכתחלה (סז) מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות (מהרי"ל):

יב. (סח) כל הכלים צריך להגעיל ידותיהם כמותן. הגה: מיהו אם לא הגעילו הידות (סט) אין לאסור (ע) בדיעבד ואפילו לכתחלה יכול (עא) להגעילו על ידי עירוי שמערה עליהן (איסור והיתר הארוך כלל ע"א):

יג. כלי (עב) שיש בו טלאי אם (עג) קדם הטלאי לבליעת האיסור (עד) אין צריך להסירו דכבולעו כך פולטו ואם קדמה בליעת האיסור לטלאי (עה) צריך להסיר להסיר הטלאי קודם הגעלה או ישים גחלים על מקום הטלאי (עו) עד שישרף גוף האיסור אם ישנו (עז) ואחר כך מגעיל כל ואחר כךמגעיל כל הכלי ואם הוא של עץ אין לו תקנה אלא אם כן ירחיב הסדק כל כך שיוכל להוציא משם מה שבתוכו. הגה: אלא אם כן ירחיק הסדק כל כך שיוכל להוציא משם מה רושם שבתוכו. הגה: רושם שעושים האומנים בתוך כלים מותר להגעילן מאחר להגעילו (עח) [*] מאחר שנעשה מחדש (עט) וינקרם היטב (איסור והיתר והגהות):

יד. כסוי של ברזל (פ) שמכסים בו הקדירה צריך הגעלה (פא) כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדירה (פב) ואם נתנוהו בפסח על הקדירה בלא הגעלה (פג) כל התבשיל אסור (פד) שזיעת הכסוי מתערב בתבשיל:

טו. כיסוי של ברזל שמשימים אותו שמשימין אותו על החררה כשנאפית על כשנאפת על הכירה (פה) צריך ליבון :

טז. (פו) מדוכה מותרת בהגעלה (פז) ואם היא גדולה שאינו יכול להכניסה ביורה משים בה מים רותחים ומכניס רותחין ומכניס בתוכה אבן רותחת ועולה הרתיחה (פח) בכל שפתה [*] דכל כהאי גוונא הוי הגעלה דכלי ראשון. הגה: ויש מחמירין (פט) ללבן המדוכה (טור יורה דעה בשם רבינו יואל ותשובת רשב"א וטור בשם רש"י ורבינו תם) אך בליבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (דברי עצמו). ונוהגין (צ) ללבן לכתחלה מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות (מהרי"ל) ואם המדוכה של עץ יש לקלפו בכלי אומנות דחיישינן לגומות (צא) ולהגעילו אחר כך (הגהות מיימוני פרק ה'):

יז. הדף שעורכים עליו (צב) כל השנה וכן עריבה שלשין בה (צג) [*] צריכים הגעלה . הגה: ולא מהני בה קילוף בכלי אומנות וכן כל דבר שצריך הגעלה הצריך הגעלה לא מהני ליה קליפה (מהרי"ו). והמנהג (צד) [*] שלא להשתמש [*] בפסח בעריבות ודפין (צה) שלשין עליהן כל כליהם כל השנה (צו) אפילו (צז) על ידי הגעלה וכן עיקר (מרדכי פרק כל שעה וכל בו) וכבר נתבאר לעיל סימן תמ"ב סעיף י"א:

יח. הנפה צריך לדקדק בה מאד לנקותה מפתיתי החמץ הנדבק בה ונסרך ונדבק בנקבי אריגת הנפה ובעץ שבה (צח) וישפשפו אותה וישפשו אותה במים יפה יפה והוא הדין (צט) לכל שאר כלי הלישה שהשפשוף בהם עיקר גדול. הגה: ונהגו (ק) שלא להשתמש בנפה על ידי הגעלה (קא) ואין לשנות (מהרי"ל ובית יוסף) וכן בכל כיוצא בזה כגון הכלי שקורין (קב) רי"ב אייז"ן או הכיס של רחיים (מהרי"ל) בכולן לא מהני להו הגעלה (קג) וכן סלים שמשתמשין בהן חמץ בהם חמץ דינם כנפה (קד) אבל (קה) שקים ישנים נוהגין בהן היתר (קו) על ידי כבוס וצריך להתיר (קז) כל התפירות שבהן (קח) קודם הכבוס (תרומת הדשן סימן קי"ו):

יט. (קט) הרחת שקורים פאל"ה יש אומרים שאין (קי) שאין מועיל מועיל לה (קיא) הגעלה וצריך לקנות (קיב) חדשה :

כ. השלחנות והתיבות (קיג) שמצניעים בהם אוכלין כל השנה רגילים כלה שנה רגילים (קיד) לערות עליהם (קטו) רותחין לפי שלפעמים נשפך מרק מן הקדירה לתוכן:

כא. חביות של חרס (קטז) שנתנו בהם שכר שעורים (קיז) מותרים בהגעלה או בעירוי (קיח) ג' ימים . הגה: והגעלת (קיט) החבית יעשה והגעלה החביות (קכ) יעשה בדרך זה ילבן אבנים וישימם בהם ויערה עליהם רותחים מכלי ראשון ויגלגל החבית שיגיע הגעלה לכל מקום (הגהות מיימוני פרק ה'). ובדיעבד (קכא) אם נתנו בהם (קכב) יין או דבש בלא הגעלה (קכג) רק שהדיחן היטב תחלה מותר לשתות ממנו בפסח (מרדכי פרק כל שעה והגהות אשירי פרק ב' דע"א ותרומת הדשן בסימן ר"א):

כב. כל הכלים אפילו של חרס (קכד) שנשתמש בהם חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה (קכה) אפילו בחמין חוץ בחמץ (קכו) חוץ מבית שאור (קכז) ובית חרוסת שאף על פי שלא שאף על פי שלא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן אסור להשתמש בהם מצה בחמין אבל בצונן להניח בהם (קכח) מצה אפויה (קכט) מותר אבל (קל) אסור ללוש בהם וכל זה בלא הגעלה (קלא) אבל על ידי הגעלה אפילו [*] בית שאור וחרוסת מותרים אם אינם של חרס [*] אבל לשל חרס לא מהני הגעלה ואפילו לא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן (קלב) לא ישתמש בהם מצה אפילו בצונן והאידנא נהגו עלמא (קלג) דלא לאשתמושי בפסחא במאני דפחרא עתיקי (פירוש כלי חרס ישנים) ( (קלד) ו [*] תנור של בית החורף (קלה) דינו ככלי חרס ואסור (קלו) לשום שום דבר על התנור בפסח) (מהרי"ו):

כג. כלי חרס (קלז) המצופין (קלח) [*] בהתוך זכוכית (קלט) דינם ככלי חרס . הגה: ויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בכלי חרס גליזאר"ט (קמ) אפילו חדשים (מהרי"ל) ואין להחמיר (קמא) רק במקום המנהג (תשובת מהרי"ל):

כד. כלי עץ המצופים בסממנים שקורים ברניס (קמב) דינם ככלי חרס . הגה: ויש מקומות שמחמירים שלא להשתמש בכלים (קמג) צבועים אפילו הן (קמד) חדשים (מהרי"ל) (קמה) וכן המחופין בבדיל ואין להחמיר בזה רק במקום שנהגו איסור (תשובת מהרי"ל):

כה. כל כלי השתיה בין צלוחיות בין כוסות מותרים (קמו) בשטיפה בין שהם (קמז) של זכוכית בין שהם של עץ בין שהם של מתכת בין שהם של חרס ואף על פי שלפעמים נותנים בהם לחם חם (קמח) כיון שרוב תשמישן אינו אלא בצונן סגי בשטיפה שלא הלכו בכל כלי אלא אחר רוב תשמישו. הגה: (קמט) מיהו יש מחמירים (קנ) ומצריכין הגעלה וכן נוהגין ועיין לעיל סעיף ו':

כו. כלי זכוכית אפילו (קנא) מכניסן לקיום (קנב) ואפילו משתמש בהן בחמין אין צריכים שום הכשר (קנג) שאינם בולעים ובשטיפה בעלמא סגי להו. הגה: (קנד) ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו (קנה) וכן המנהג באשכנז (קנו) ובמדינות אלו (סמ"ג ואגור). וכן כלי כסף שיש בתוכן התוך זכוכית שקורין גישמעלצ"ט (קנז) אין להגעילו (קנח) אבל מבחוץ (קנט) אינו מזיק (תרומת הדשן סימן קל"ב):

כז. שפוד ישן שצלו בו עופות בפסח מותרין אף על פי (קס) שמקודם צלו בו בשר מלוח ממלח שלא נבדק. הגה: מיהו אין להתיר רק בדיעבד וכן (קסא) הברזות שבחביות של יין (קסב) נוהגין להדיחן (אגור ומהרי"ל). וכן העצים שתוחבין בהם (קסג) כלי שתייה צריכין הדחה לשום בהם כלים בפסח (מהרי"ו):

סימן תנב - דין זמן הגעלת הכלים, ובו ז' סעיפים

א. (א) יש ליזהר להגעיל (ב) קודם שעה חמישית [*] כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן או לאו (או אם יש ששים במים נגד כלי שמגעיל או לאו) (טור) וכן אם מגעיל כלים (ג) שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה (ד) וכן אם משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהה אותם כל כך וכן כדי שלא יצטרך ליזהר (ה) שלא ינוחו המים מרתיחתן. הגה: (ו) אך רבים חולקים וסבירא להו דאין הגעלה מועלת כלום (ז) אם אין המים רותחים (וכן משמע מהרא"ש וסמ"ג ותרומת הדשן סימן קל"א ואגור וטור בסימן ק"ה) על כן יש ליזהר אפילו קודם זמן איסורו שלא ינוחו מרתיחתן (ח) כל זמן שמגעיל (דברי עצמו) (ט) ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים וכן (י) כדי שלא יצטרך להגעיל היורה הגדולה שמגעילים בה תחלה וסוף. הגה: ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל (יא) עד הפסח (יב) שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע אבל מותר ללבן כלי תוך הפסח (דברי עצמו ותשובת רשב"א). וכשמגעיל קודם פסח (יג) לאחר שש [*] צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים [*] שאין צריך ליזהר בהם קודם שש:

ב. (יד) יש ליזהר (טו) מלהגעיל כלי הבשר וכלי חלב (טז) ביחד אלא אם כן (יז) אחד מהם (יח) אינו בן יומו . (וכל שכן (יט) כלי של איסור . על כן נהגו שלא להגעיל (כ) שום כלי בן יומו ):

ג. לא יניח כלים הרבה (כא) לתוך כלי ויגעילם יחד ( (כב) אם נוגעים זה בזה ):

ד. אם מגעיל בצבת (כג) יגלגל הכלי דאם לא כן במקום הצבת לא סליק דיקולא דמיא:

ה. אין מגעילין בחמי טבריה אפילו כלים שדינם ככלי שני מפני שאינה תולדות האור וכבולעו כך פולטו מה בולעו על ידי תולדות האור אף פולטו על ידי תולדות האור. הגה: ומיהו אם נשתמש בו רק במי טבריה (כד) מגעילו בהן (בית יוסף בשם אורחות חיים). ואין מגעילין (כה) בשום משקה רק במים (כו) מיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה (בית יוסף בשם אורחות חיים). אם הגעיל הרבה כלים ביורה עד שמרוב פליטת הכלים נעשו המים כציר (כז) אין להגעיל עוד (כח) באותן המים (ר"ן פרק כל הבשר):

ו. (כט) כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו (ל) עושה שפה לפיו (לא) בטיט כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו וממלאו מים ומרתיחו (לב) או יקח (לג) אבן רותחת או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו:

ז. נוהגין לשטוף הכלי במים קרים אחר הגעלה (לד) מיד :

סימן תנג - דיני החטים וטחינתם למצות, ובו ט' סעיפים

א. אלו דברים (א) שיוצאים בהם ידי חובת מצה בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון ( (ב) והמנהג ליקח לכתחלה חטים) (מהרי"ל) (ג) אבל לא באורז (ד) ושאר מיני קטניות וגם אינם באים (ה) לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל. הגה: (ו) [*] ויש אוסרים (טור והגהות מיימוני פרק ה' ומרדכי פרק כל שעה) והמנהג באשכנז להחמיר (ז) ואין לשנות מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד (ח) אם נפלו (ט) תוך התבשיל (י) וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם (יא) ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל (יב) וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית (תרומת הדשן סימן קי"ג). וזרע אקליז"א (מהרי"ל) ועני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות (יג) ומותר לאכלן בפסח כן נראה לי:

ב. העושה עיסה מן החטים ומן (יד) אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח:

ג. [*] אם לא ביררו ה (טו) חטים מאכילת עכבר (טז) אין בכך כלום . הגה: (יז) וכן אם לא ביררו ממנו אותו דגן שצמח (יח) מיהו צריך לראות שאין (יט) בו כל כך שלא יהא (כ) ששים כנגדו מן ההיתר (הגהות מיימוני בשם סמ"ק ותרומת הדשן סימן קי"ד):

ד. החטים (כא) שעושים בהם מצת מצוה [*] טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים (כב) [*] משעת קצירה ולפחות (כג) משעת טחינה [*] ובשעת הדחק (כד) מותר ליקח (כה) קמח [*] מן השוק :

ה. (כו) האידנא (כז) אסור ללתות (כח) בין חטים בין שעורים :

ו. שקים שנותנים בהם (כט) קמח כל השנה אם רוצה ליתן בהם קמח (ל) ומכבסים אותם יפה (לא) צריכים להתיר קודם הכבוס כל התפירות שבהם (לב) בקצוות או אם הם (לג) מטולאים :

ז. כשמוליכים השקים שיש בהם קמח מהרחיים אסור להניחם (לד) על גבי בהמה שאין אוכף או עור עב תחת השק. הגה: (לה) וכן יזהר לכתחלה שלא להניח הרבה שקים עם קמח (לו) זה על זה במקום שאפשר (מרדכי סוף פרק אלו עוברין):

ח. נוהגים (לז) לנקר הרחיים (לח) משום דזמנין נתנו בהם תבואה לתותה (לט) לסולת ונוהגים שקמח הראשון שנטחן אחר הניקור (מ) שומרים אותו עד לאחר הרגל. הגה: ואנשי מעשה רגילים (מא) לילך בעצמם אל מקום הרחיים לראות הם בעצמם לטחינת קמחיהם (מרדכי):

ט. צריך לטחון החטים (מב) יום או יומים לפני הלישה ואם טחנו בערב פסח יש אומרים (מג) שאסור ללוש מצה בו ביום לפי שהקמח בשעת טחינה רותח ומחמם המים והעיסה נוחה להחמיץ:

סימן תנד - באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו, ובו ד' סעיפים

א. (א) אין יוצאין לא בפת (ב) סובין ולא בפת מורסן אבל לש הוא את העיסה (ג) בסובין ובמורסן שבה (ד) ויוצא בה ויוצא במצה מסלת נקיה ביותר ואין אומרים אין זה לחם עוני. הגה: [*] וטוב לכתחלה שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי (ה) דהוי כאשישה (מהרי"ו):

ב. עיסת הכלבים (ו) בזמן שהרועים אוכלים ממנה (ז) יוצאים בה (ח) ואם לאו אין יוצאים בה (ט) שאין זו משומרת לשם מצה . הגה: (י) כך הם דברי הרמב"ם אבל יש אומרים הטעם משום [*] שאינו קרוי לחם כל זמן שאין הרועים אוכלים ממנו וכן נראה עיקר (טור יורה דעה סימן ש"ל ור"ש בפירוש דמסכת חלה פרק קמא):

ג. (יא) [*] ליכא בזמן הזה דידע למחלט הלכך (יב) כל מין חליטה (יג) אסור :

ד. [*] אין (יד) אדם יוצא ידי חובתו (טו) במצה גזולה במה דברים אמורים כשגזל מצה אבל אם גזל חטים או קמח ועשאו מצה (טז) יוצא בה (יז) שקנאה בשינוי ודמים לבד הוא חייב לו. ( (יח) [*] ולענין ברכה [*] עיין לקמן ריש סימן תרמ"ט):

סימן תנה - דין מים שלנו, ובו ו' סעיפים

א. (א) אין לשין (ב) אלא במים שלנו בין שהם מי בורות ומעיינות (ג) בין שהם מי נהרות ושואבים אותן [*] מבעוד יום ( (ד) סמוך לבין השמשות ) (דברי עצמו והגהות מיימוני פרק ה') (ה) או בין השמשות ואין לשין בהן עד שיעבור (ו) הלילה כולה ויכולים לשאוב יום אחד לימים הרבה ואם הזמן חם (ז) יניחם במרתף שהוא קר ואם הזמן קר יניחם באויר (ח) כי המרתף הוא חם וצריך להשכים ולהכניסם לבית (ט) קודם שיזרח השמש ואפילו ביום המעונן. הגה: ואם לא הכניסם בהשכמה אם לא עמדו כל כך (י) עד שהוחמו (יא) אינו מזיק ויותר טוב להעמידם תחת התקרה שמא ישכח להכניסם בהשכמה (בית יוסף בשם אורחות חיים). (יב) וכשמוליך המים תחת אויר הרקיע (יג) יש לכסותם (תרומת הדשן סימן קט"ו בשם סמ"ג וסמ"ק ומהרי"ק). כשחל פסח באחד בשבת (יד) יש לשאוב המים אור י"ג (טו) דהיינו בליל ה' (מרדכי סוף פרק קמא דפסחים). לכתחילה יש לשאוב (טז) מן הנהרות ולא מן הבארות (אשרי ומרדכי) אבל כשהנהרות גדולות (יז) מהפשרת שלגים וגשמים טוב יותר לשאוב מן הבארות (מהרי"ו). (יח) ואין לשפוך מים שלנו מכח מת או תקופה הנופלת (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פרק ה') ומכל מקום (יט) טוב לכתחלה להשים בהם (כ) ברזל (כא) גם אסור לשאוב מים על ידי נכרי למצות של מצוה (כב) ואף לשאר מצות ישאב ישראל (מרדכי ומהר"י ברי"ן ומהרי"ל) אם אפשר ונוהגין ליטול מים מיוחדים (כג) למצה של מצוה ונוהגין ליקח (כד) כלי חרס חדשים ואין לשנות המנהג אבל (כה) בשל עץ אין להקפיד (כל בו):

ב. יש אומרים שמים המכונסין (כו) בסיסטירנ"ה מותר ללוש בהם סמוך לשאיבתן (כז) ואין להקל בדבר אם לא בשעת (כח) הדחק :

ג. אין ללוש (כט) במים חמין אפילו לא נתחממו אלא בחמה ולא במים הגרופים (ל) [*] מדוד גדול (לא) שנחשתו עבה ותלוי על מקום האש [*] ומים שבתוכו (לב) פושרים אפילו כשאין האש תחתיו ואם עבר ולש בין באלו בין במים שלא לנו (לג) אסור ויש חולקין ומתירין בלש במים שלא לנו ויש אומרים (לד) דבשוגג מותר (לה) ובשעת הדחק [*] יש לסמוך עליהם. הגה: ואפילו בלא דחק יש להתיר (לו) אם עבר (לז) בשוגג ולש ב [*] מים שלא לנו (רבינו ירוחם ובית יוסף):

ד. מים שלא לנו שנתבטלו (לח) חד בתרי במים שלנו (לט) לשין בהם :

ה. (מ) [*] נוהגין שלא ליתן מלח (מא) במצה ונכון הדבר ( (מב) ואפילו בדיעבד (מג) יש לאסור ) (מרדכי ודברי עצמו):

ו. לש המצה (מד) בקצח ושומשמין ובמיני תבלין (מה) כשרה כיון (מו) שיש בה טעם מצה (מז) ומכל מקום אין ליתן בה תבלין לפי שהוא חד ומחמם העיסה. הגה: (מח) ופלפלין אפילו בדיעבד (מט) אסור וכן אם נפל בה (נ) סיד (מהרי"ב):

סימן תנו - דין שיעור כמות לישת המצות, ובו ג' סעיפים

א. (א) אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה שהיא (ב) מ"ג ביצים וחומש ביצה בינונים והוא עשרון וכן (ג) ישער אותה ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר ואחר כך יתן בו מ"ג ביצים ויחזיר בו המים שעירה ממנו והמים שיותירו יתנם בכלי אחר והכלי המחזיק אותם הוא המדה למלאותו מקמח והמדה מחוקה ולא גדושה ושיעורה מקמח חטה מצרית תק"כ דרהם מצריים בקירוב. הגה: (ד) ולא ידחק הקמח במדה דאם כן לא ילוש יפה וטוב לומר (ה) בשעת נתינת הקמח למדה שעושה לשם מצוה (מהרי"ל):

ב. (ו) אם לש יותר משיעור זה (ז) מותר בדיעבד :

ג. (ח) אף על פי שאין מודדין קמח ביום טוב ללוש ביום טוב של פסח שאין לשין עיסה (ט) גדולה מעשרון מותר למדוד ויש אוסרים אלא יקח באומד הדעת (י) ולא ירבה על עשרון (והכי נהוג):

סימן תנז - דין הנהגת החלה בעיסת מצה, ובו ב' סעיפים

א. מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה (א) שלא להרבות בה משום חשש חימוץ [*] ומוטב שימעט בה לכן טוב (ב) לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה (ג) שישקו זו בזו (ד) דשמא יש בהם שלא היה בה כשיעור (ה) ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות יפרישנה (ו) אחר אפייה מיד [*] שיתן כל המצות (ז) בסל [*] והסל מצרפם לחלה וזהו הדרך היותר נכון. הגה: ואם היה בו שיעור חלה (ח) ושכח להפריש יפריש (ט) אחר כך (י) ואפילו צירוף סל לא צריך ואם לקח ממקצת העיסות וממקצת לא לקח ונתערבו צריך ליקח חלה (יא) מכל אחד ואחד או ילוש עיסה אחרת (יב) ויקח ממנו גם כן על אותן שנתערבו (יג) ואם מכיר מצה אחת שחייבת בחלה נוטל ממנה על האחרות (הגהות מיימוני פרק ג' ומרדכי ריש פרק אלו עוברין ובית יוסף בשם תוספות פרק קמא דביצה):

ב. הלש עיסה ביום טוב של פסח (יד) לא יקרא שם לחלה עד שתאפה שאם יקרא לה שם (טו) אינו רשאי לאפותה ואם יניחנה כך (טז) תחמיץ (יז) ואינו רשאי לשורפה ביום טוב ואם שכח וקרא לה שם (יח) יטילנה (יט) לצונן וימנענה מלהחמיץ. הגה: (כ) ואם יש כהן קטן שלא ראה קרי (כא) או גדול שטבל לקריו מותרים לאפות החלה בשבילו (טור) ויש אומרים (כב) שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן (מהרי"ו). יש אומרים דמותר (כג) ביום טוב ללוש פחות מכשיעור כדי לפטור עצמו מן החלה (ר"ן ריש פרק אלו עוברין):

סימן תנח - דין מצוה ללוש המצה בערב פסח, ובו סעיף אחד

א. (א) נוהגים שלא ללוש (ב) מצת מצוה בערב פסח (ג) עד אחר (ד) שש שעות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח ובי"ד שחל להיות בשבת (ה) לשין בערב שבת (ו) אחר שש שעות :

סימן תנט - דין מקום וסדר לישת המצות, ובו ו' סעיפים

א. אין לשין (א) במקום (ב) השמש [*] וביום המעונן אסור (ג) תחת כל אויר הרקיע (ד) משום דיומא דעיבא כוליה שמשא. הגה: ועל כן נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח (ה) אפילו אין שם שמש שמא יהיה מעונן ולאו אדעתיה (תרומת הדשן סימן קצ"ג) (ו) וכן יש ליזהר מלהוליך המצות לתנור תחת הרקיע (ז) מגולה וכן המים (ח) או הקמח (הגהות מיימוני פרק ה' בשם סמ"ק ומהרי"ו). ולא יתקרב ללוש (ט) אצל התנור (י) מפני חום התנור :

ב. (יא) לא יניחו העיסה (יב) בלא עסק (יג) ואפילו רגע אחד וכל זמן שמתעסקים בו אפילו כל היום אינו מחמיץ [*] ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל (יד) הוי חמץ ושיעור מיל (טו) [*] הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה. הגה: ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות (טז) כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל או שיהיה במקום חם (יז) שממהר להחמיץ (הגהות מיימוני פרק ה' ומרדכי פרק אלו עוברין). [*] ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים אם יניחוהו בלא עסק (יח) מיד יחמיץ ואם התחילו בשתי עיסות כאחד והחמיצה האחת בידוע שהחמיצה גם השנית (יט) אפילו אין רואין בה סימני חימוץ ואם החמיצה (כ) עד שיש בה סדקים אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה הוי חמץ גמור והאוכלו חייב כרת ואם אין בו סדק אלא הכסיפו (פירוש נשתנה מראיתו ללובן, ערוך) פניו כאדם שעמדו שערותיו (כא) האוכלו פטור . הגה: ואם המצה עשויה וירא שלא תבא לידי חימוץ (כב) מותר לשברה ולחזור לעשותה כדי שהעסק יבטל החימוץ מיהו (כג) טוב ליזהר לכתחלה (מהרי"ל בשם אגודה ורוקח):

ג. אם האשה שהיא לשה היא (כד) מקטפת במים לא תקטף באותם מים (כה) שמצננת בהם ידיה מפני שהם מתחממים ומחמיצים את העיסה (כו) אלא יהא לה כלי אחר מלא מים שתקטף בו. הגה: ומיהו בעברה (כז) ולא צננה ידיה מותר (רמב"ם פרק ה'):

ד. אם לש (כח) אחר זמן איסור חמץ (כט) אלו המים עם שאר המים שרוחצים בהם העריבה לא ישפכם אלא במקום מדרון (ל) כדי שלא יתקבצו (לא) במקום אחד ויחמיץ. הגה: (לב) והכלים שמתקנים בהם המצות והסכין שחותכין בו העיסה יגרדם תמיד (לג) בשעת עשייה שלא ידבק בהם הבצק ולאחר עשייה ידיחם וינגבם היטב לחזור ולתקן בהם פעם שנית (מהרי"ל) וזהו עדיף טפי ממה שנוהגין לגרדן כי אי אפשר לנקותן היטב על ידי גרידה והמחמיר יגרדן (לד) ואחר כך ידיחן (דברי עצמו). וביום טוב מותר לעשותו (לה) על ידי נכרי ואם אין נכרי (לו) יטילם לצונן (לז) או יתנם לתנור (לח) שיאפה הבצק שעליהם והעריבות שאפשר לתת דבר בתוכו מותר להדיח וכן כל כיוצא בזה ויש ליזהר בעריבה שלשין בה (לט) שלא יהיה בו שום גומא או סדק שלא יוכל לנקרו אחר הלישה ותחמיץ ואחר כך כשחוזר ולש בו מתערב בבצק (מהרי"ל). ולא יתן העריבה על כר או (מ) כסת צמר בשעת הלישה שמחמם העריבה אבל על של עור שרי (מהרי"ו):

ה. עברה ולשה תחת השמש (מא) הפת מותרת :

ו. אם העיסה רכה (מב) לא יוסיף בה קמח (מג) אלא עושה עיסה קטנה מגיבול קשה (מד) ויערבנה עם העיסה הרכה. הגה: וירחיק המצות (מה) מהקמח כי הקמח הנדבק בהן בא אחר כך בתבשיל ומתחמץ (מרדכי ריש פרק אלו עוברין):

סימן תס - דיני מצת המצוה, ובו ז' סעיפים

א. (א) [*] אין לשין (ב) [*] מצת מצוה [*] ולא אופין אותה (ג) על ידי נכרי ולא על ידי (ד) חרש שוטה [*] וקטן:

ב. (ה) הרא"ש היה משתדל (ו) במצת מצוה ועומד על עשייתם ומזרז העוסקים ומסייע בהן בעריכתן וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא (ז) בעצמו במצוה:

ג. הלש (ח) אחר זמן איסור חמץ (ט) יאמר בשעת לישה כל פירורים שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק (י) הנדבק בכלים (יא) אני מבטל אותם כדי שנמצא (יב) שמבטלן קודם חימוצן :

ד. (יג) אין עושין (יד) סריקין המצויירין דהיינו לצייר בפת כמין חיה ועוף אבל כל מה שעושים אותו (טו) במסרק כדי שלא יתפח וכן מה שמנקבין המצות מותר ומכל מקום טוב למהר לעשותן שלא להשהות בהן. הגה: [*] ויש לעשות המצות (טז) רקיקין ולא פת עבה כשאר לחם כי אין הרקיקין ממהרים להחמיץ:

ה. אין עושין בפסח (יז) [*] פת עבה טפח :

ו. אין להקל במה שהחמירו הקדמונים שלא לעשות (יח) פאנדי"ש או פלאדוני"ש:

ז. (יט) אין ליתן ביצים שלמים במצה (כ) שתאפה עמהם :

סימן תסא - דיני אפיית המצה, ובו ה' סעיפים

א. תנור שאופים בו חמץ צריך ליזהר (א) כשיסיקוהו כדי לאפות בו מצה שילכו הגחלים (ב) על פני כולו ואין די לו בלהבה דכמו שבולע על ידי גחלים כך פולט על ידי גחלים ושיהו ניצוצות נתזין ממנו הילכך אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק אלא אם כן כיון להתירו לצורך פסח כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא כיון לכך ויש נוהגים להטיל בו (ג) [*] קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק ומנהג יפה הוא. הגה: וכשיכשירו על ידי היסק (ד) טוב וישר הוא לחזור ולהסיק לצורך האפייה ולא לעשות הכל בהיסק אחד (תשובת מהרי"ב):

ב. טפקא (פירוש אחד מן הרעפים שמכסין בהם הגג, קופ"י בלע"ז) של חרס חדשה לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ מותר כיון שהאור שולט תחתיה אף על פי שאין שלהבת עולה על גבה מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינה באה לידי חימוץ (ה) אבל צריך להסיק תחלה [*] בין תנור (ו) בין כוביא בין (ז) באלפס (ח) בלא מים (ט) בין בקרקע אבל להדביקו תחלה ואחר כך להסיק (י) יש אוסרים (יא) וטוב ליזהר ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות (יב) ברמץ (פירוש אפר חם, צינירונ"י בלע"ז):

ג. מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה (יג) אין חוטין נמשכים (יד) ממנה (טו) יוצאים בה . הגה: [*] ויש ליזהר שלא ללקחה מן התנור (טז) קודם לכן (דברי עצמו) ולהחזירה כי תוכל לבוא לידי חימוץ (מהרי"ל):

ד. (יז) [*] יוצא אדם במצה (יח) שרויה (יט) [*] והוא שלא נימוחה אבל אם (כ) בשלה אינו יוצא בה:

ה. (כא) אם אפו (כב) חמץ עם מצה לא נאסרה אלא אם כן (כג) נגעה בחמץ ונוטל ממקום שנגעה (כד) כדי נטילת מקום והשאר מותר. הגה: מצה שנתכפלה בתנור (כה) ודבוקה (כו) עד שאין שולט שם האש (כז) [*] אוסרים אותה (כח) תוך הפסח (כט) אבל שאר מצות שבתנור (ל) מותרים (לא) וקודם פסח [*] אין לאסור (לב) רק מקום הדבוק (תרומת הדשן סימן קנ"ז ופסקיו סימן קמ"ה). מצה (לג) נפוחה באמצעיתה (לד) אסורה אבל עלה עליה (לה) קרום כדרך שעולה על הפת בשעת אפייה מותרת (מהרי"ל). (לו) אם שני מצות שוכבות [*] זו על זו בתנור (לז) קודם אפייתן אסורים דהוי כמצה כפולה (מהרי"ו). וכן יש ליזהר (לח) שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאים לידי חימוץ (בית יוסף בשם אורחות חיים):