סימן תסב - דין מי פירות אם מחמיצין, ובו ז' סעיפים
סימן תסג - אם מותר לחרוך שני שבלים יחד, ודיני כרמל, ובו ג' סעיפים
סימן תסד - חרדל שנתערב בתוכו קמח, ובו סעיף אחד
סימן תסה - דיני מורסן בפסח, ובו ג' סעיפים
סימן תסו - אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצים, ובו ו' סעיפים
סימן תסז - דין חטים שנפל עליהם מים, ותבשיל שנמצא לתוכו חטה, ובו ט''ז סעיפים
סימן תסח - שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות, ובו י' סעיפים
סימן תסט - שלא ליחד בשר לפסח, ובו סעיף אחד
סימן תע - שהבכורות מתענין בערב פסח, ובו ג' סעיפים
סימן תעא - בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכול פת, ובו ג' סעיפים
סימן תעב - דיני הסיבה וארבע כוסות, ובו ט''ז סעיפים
סימן תעג - דיני כוס ראשון, וסדר הפסח עד כוס השני, ובו ז' סעיפים
סימן תעד - על כוס ב' אין מברכין, ובו סעיף אחד
סימן תעה - יתר דיני הסדר, ובו ז' סעיפים
סימן תעו - מנהג אכילת צלי בליל פסח, ובו ב' סעיפים
סימן תעז - דיני אכילת האפיקומן, ובו ב' סעיפים
סימן תעח - שלא לאכול אחר אכילת האפיקומן, ובו ב' סעיפים
סימן תעט - ברכת המזון על כוס שלישי, ובו סעיף אחד
סימן תפ - סדר כוס רביעי, ובו סעיף אחד
סימן תפא - שלא לשתות אחר ארבע כוסות, ובו ב' סעיפים
סימן תפב - מי שאין לו מצה שמורה, ובו סעיף אחד
סימן תפג - דין מי שאין לו יין, ובו סעיף אחד
סימן תפד - דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים, ובו סעיף אחד
סימן תפה - דין מי שנשבע שלא לאכול מצה, ובו סעיף אחד
סימן תפו - שיעור כזית, ובו סעיף אחד
סימן תפז - סדר תפלת ערבית של פסח, ובו ד' סעיפים
סימן תפח - סדר תפלת שחרית של פסח, ובו ג' סעיפים
סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח, וספירת העומר, ובו י' סעיפים
סימן תצ - סדר תפלת יום שני, ותפלת חולו של מועד, ובו ט' סעיפים
סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב, ובו ב' סעיפים
סימן תצב - דין תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים, ובו סעיף אחד
סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העומר, ובו ד' סעיפים
סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות, ובו ג' סעיפים

הלכות פסח




סימן תסב - דין מי פירות אם מחמיצין, ובו ז' סעיפים

א.  (א) מי פירות (ב) בלא מים אין מחמיצין (ג) כלל ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות אפילו שהתה (ד) כל היום אבל אין יוצא בה (ה) ידי חובתו מפני שהיא מצה עשירה וקרא כתיב לחם עוני:

ב.  מי פירות (ו) עם מים (ז) [*] ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה הלכך [*] אין ללוש [*] בהם ואם לש בהם (ח) יאפה מיד :

ג.  מותר [*] ללוש ביין אף על פי שאי אפשר לו בלא טיפת מים שנופלת בשעת הבציר ואף לכתחלה רגילים ליתן מים בשעת הבציר (ט) כדי להתיר נצוק ואף על פי כן אין לחוש להם (י) [*] הואיל וכבר נתבטלו המים ביין (יא) קודם שלשו העיסה :

ד.  (יב) מי ביצים (יג) ושאר משקים כולם (יד) הוו בכלל מי פירות . הגה: ובמדינות אלו (טו) אין נוהגין ללוש במי פירות (טז) ואפילו לקטף המצות אין נוהגין רק לאחר אפייתן (יז) בעודן חמין (יח) ואין לשנות אם לא בשעת הדחק (יט) לצרכי חולה או זקן הצריך לזה:

ה.  הלש עיסה (כ) במי פירות טוב לעשותה פחות משיעור עשרון כדי שלא תתחייב בחלה:

ו.  (כא) חטה שנמצאת בדבש או ביין וחומץ (כב) מותר (כג) [*] ובלבד שלא נתערב בהם מים :

ז.  יש לברר (כד) המלח קודם פסח מחטים שלא יהיו בתוכו כי כשהמלח מתלחלח הוא נכנס מעט מעט בחטים (כה) ומתחמץ :




סימן תסג - אם מותר לחרוך שני שבלים יחד, ודיני כרמל, ובו ג' סעיפים

א.  מותר לחרוך שני שבלים ביחד ולא חיישינן שמא יצאו מים מאחת לחברתה (א) שהם מי פירות ואינם מחמיצים:

ב.  ותיקא שהוא תבשיל העשוי (ב) [*] משמן ומלח עם קמח (ג) מותר והוא (ד) [*] שלא יהא בו מים . הגה: ולדידן שנוהגים להחמיר במי פירות (ה) גם זה אסור :

ג.  (ו) כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו אין מבשלים הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה (ז) ונמצא מחמיץ (ח) כשמבשלים אותו וכן כשמוללין הקדירות החדשות ( (ט) פירוש שנותנים קמח לתוך המאכל להקפות) אין מבשלים בהם אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה:




סימן תסד - חרדל שנתערב בתוכו קמח, ובו סעיף אחד

א.  חרדל או (א) שאר מיני טיבול (ב) שיש בהם מים אין נותנין בהם קמח ואם נתן לתוך החרדל (ג) יאכל מיד ולא ישהנו שמא יחמיץ ובשאר מיני טיבולין כיון שאינם חדין כמו חרדל ודאי החמיץ (ד) וצריך לשרפו אם הוא אחר זמן איסור חמץ. הגה: (ה) והמנהג שלא לאכול חרדל כלל בפסח (ו) אפילו נתערב קודם פסח דהוי כמיני קטניות שנוהגין בו איסור (הגהות מיימוני ריש פרק ה' ותרומת הדשן סימן קי"ב):




סימן תסה - דיני מורסן בפסח, ובו ג' סעיפים

א.  (א) אין שורין (ב) מורסן לתרנגולים (ג) [*] בשום פנים (ד) ולא חולטין . הגה: וכשנותנים להם שעורים או חטים לאכול יזהר (ה) שלא להשליכם (ו) במקום לח שיבואו לידי חימוץ (מהרי"ו):

ב.  אין האשה שפה מורסן על בשרה (ז) אפילו יבש :

ג.  אם שפשפו מורסן (ח) באווז לח ממים יש מי שאומר (ט) שהאווז אסור . הגה: (י) והכי נהוג לענין איסור חמץ (יא) שהוא במשהו ויש ליזהר (יב) שלא להבהב העופות בקשין שמא יהיו שם חטים או דגן מחומץ ויתן טעם בעופות בשעת ההבהוב:




סימן תסו - אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצים, ובו ו' סעיפים

א.  לא ילעוס אדם חטים (א) ויתן על גבי מכתו (ב) מפני שהן מחמיצות שהרוק מחמיץ:

ב.  הנותן שעורים לבהמתו ומצא בהם ריר (ג) צריך לבערם . הגה: אבל בסתם אין לחוש (ד) הואיל וכבר בטל (דברי עצמו). ויש מחמירין לבער כל הנותר מן הבהמה (ה) אף על פי שאין רואה עליו ריר (מרדכי ריש פרק אלו עוברין בשם הרוקח):

ג.  [*] שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת (ו) החומה (ז) מותר (ח) ויש אוסרים :

ד.  (ט) נפלו מים על קמח (י) או נתלחלח השק יאחז בידו כל (יא) המקום המלוחלח בשק עד שיריק (יב) כל הקמח שבשק (יג) [*] ואם אי אפשר לעשות כן ירקד הקמח (יד) והשאר מותר ודוקא כל זמן שהוא מלוחלח אבל אם נתייבש הלחלוחית (טו) לא מהני ריקוד (טז) דמיפרך ומתערב עם השאר (יז) ואסור לאכלו (יח) בפסח (יט) אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח (כ) [*] ואם נתייבש בפסח (כא) אסור להשהותו :

ה.  (כב) הטל מחמיץ (כג) [*] וכן מי רגלים (כד) ומי הפה והחוטם והעין והאוזן ( (כה) אבל דם ) (רבינו ירוחם) (כו) וחלב (כז) [*] וזיעת אדם (כח) אינו מחמיץ (טור):

ו.  קמח שנפל עליו דלף אפילו כל היום (כט) אינו בא לידי חימוץ והוא (ל) שיהיה הדלף טורד בלי הפסק (לא) ויאפנו מיד לכשיפסיק (לב) ואם הוא מסופק אם הדלף טורד אם לאו (לג) אסור :




סימן תסז - דין חטים שנפל עליהם מים, ותבשיל שנמצא לתוכו חטה, ובו ט''ז סעיפים

א.  (א) דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים כשם שאסור לאכלו כך אסור לקיימו אלא מוכרו לישראל (ב) ומודיעו כדי שיאכלנו קודם הפסח ואם מכרו לעכו"ם קודם הפסח מוכר מעט לכל אחד ואחד (ג) כדי שיכלה (ד) קודם הפסח שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל:

ב.  [*] דגן זה שנטבע (ה) בנהר או (ו) שנפלו עליו מים (ז) אף על פי שלא נתבקע אסור (ח) דכיון דמינח נייחי אתי לידי (ט) חימוץ . הגה: ולכן יש ליזהר שלא יבואו מים או גשמים מזלפים על החטים כי אז אפילו לא נתבקעו אסורות ודגן שהיה מונח בעלייה (י) וירדו גשמים דרך הגג בקצת המקומות ונתלחלחו אותן שנתלחלחו אסורות אבל שאר מקומות מותר להשהותן מכח ספק ספיקא שמא לא ירדו עליהם גשמים ואם תמצי לומר ירדו שמא לא נתחמצו אבל לאכלן בפסח אסור (יא) ולא מהני ספק ספיקא (אגור וכל בו):

ג.  חטים שבאו בספינה אם הם (יב) יבשות וקשות (יג) ולא נשתנה מראיהן אחזוקי איסורא (יד) לא מחזקינן :

ד.  שנה שרבו גשמים וירדו על ערימות שבשדות עד שהיו קצת מהשבלים שעל הערימות מעלים צמחים (טו) אין חוששין (טז) לסתם חטים של אותה שנה:

ה.  דגן שבמחובר (יז) שנתייבש לגמרי ואינו צריך ליניקה כמאן דמנח בכדא דמי ומקבל חימוץ (יח) אם ירדו עליו גשמים :

ו.  חטים שנמצאו בהם מבוקעות (יט) אותן שאין מבוקעות (כ) מותרות מפני שהדבר מצוי שבשעת גשמים עליונות הגדיש ותחתיתו מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעים באמצעיתו כלל:

ז.  (כא) ישראל שיש לו בורות מלאים חטים וחושש שמא יש בקרקעית הבור ובקירותיו חטים מבוקעים מלחות הבור והארץ בביטול בעלמא סגי (ועיין לעיל סימן תל"ו סעיף א'):

ח.  דבש של נכרי (כב) אין מחזיקין בו איסור (כג) ואוכלים אותו בפסח . הגה: (כד) מיהו יש מחמירין (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פרק ד'). והמנהג במדינות אלו (כה) שלא לאכול דבש רק אותו שמביאים בחביות מן הכוורת שעושין ממנו משקה שקורין מע"ד. (כו) ותאנים יבשים וענבים יבשים שקורין רוזינו"י גדולים או קטנים תלוים במנהג המקומות כי יש מחמירין שלא לאכלן ויש מקילין ולכן נהגו במדינות אלו להחמיר (כז) שלא לאכול שום פירות יבשים אם לא שידוע שנתייבשו (כח) בדרך שאין לחוש לחמץ וצוקר אסור לאכלו (כט) ואפילו להשהותו אסור (תרומת הדשן סימן קי"ד). (ל) וביום טוב האחרון אוכלין פירות יבשים (לא) וצוק"ר קנדי"ל שאין בו חשש חימוץ (מהרי"ל). (לב) והמנהג במדינות אלו שלא לאכול (לג) כרכום שקורין זפרי"ן (לד) או נעגלי"ך (מהרי"ל). (לה) מיהו אינן אוסרין תערובתן וכן נראה לי:

ט.  תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חטים (לו) [*] אם נתבקעו ממש [*] הרי כל התבשיל (לז) אסור ואם לא נתבקעו ממש התבשיל מותר. הגה: ואין המנהג כן (לח) אלא אוסרים הכל במשהו (לט) [*] אפילו לא נתבקעו . ואותם חטים או שעורים (מ) שורפים אותם :

י.  תרנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חטה מבוקעת (מא) מותר למוכרה לנכרי שאינה נמכרת יותר ביוקר בשביל החטה שנמצאת בתוכה. הגה: (מב) ובמדינות אלו נוהגין לשרוף הכל (ועיין לעיל סימן תמ"ז סעיף ג'). (מג) ואם נמצאת ביום שמיני של פסח (מד) מותר להשהותה עד אחר הפסח:

יא.  אם נמצאת חטה (מה) בקועה בעיסה או במצה אפויה יסיר ממנה (מו) כדי נטילת מקום והשאר מותר ויש מי שאוסר (מז) כל העיסה או אותה מצה וראוי לחוש לדבריו אם לא במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק. הגה: וכן נוהגין תוך הפסח (מח) לאסור אותה מצה (מט) שנמצא בה החטה ומתירין את האחרות בין שנמצא בה אפויה או חיה [*] ואמרינן כאן נמצאת כאן היתה ואם נמצאת בעיסה אוסרין כל העיסה (נ) ודוקא תוך הפסח אבל קודם הפסח אין אוסרין (נא) רק כדי נטילה והכי נהוג:

יב.  (נב) [*] אם מלגו (פירוש שהרתיחוהו במים להעביר הנוצה) תרנגולת ואחר כך מצאו במים גרעין חטה בקועה (נג) אסורה התרנגולת [*] ואם נמצאת חטה בקועה או לחם חמץ בכלי של מים (נד) ואין בו כדי ליתן טעם שהמים צוננים ובישלו באותם מים תבשיל או לשו עיסה (נה) מותר ויש מי שאוסר (נו) אם הוא בתוך הפסח . הגה: ויש מי שמתיר אפילו במליגת תרנגולים משום (נז) דאמרינן שמא אחר כך נפלה לשם (תולדות אדם וחוה נתיב ה' מחלק ו' ומהרי"ב) ויש מי שאוסר (נח) בשאר בשר ומתיר בתרנגולת (נט) מכח ספק ספיקא (מרדכי פרק כל שעה) ולענין מנהג נראה לאסור בשאר בשר או בחטה (ס) שלימה אפילו בתרנגולת ודוקא אם נמלגו תרנגולים דהיינו שהיו המים חמין אבל אם היו צוננין (סא) ושרו שם התרנגולים (סב) אין לאסור מספיקא ובמקום דאיכא למימר שמא נתעכלה החטה בתרנגולת כגון שהיא שבורה (מהרי"ב) אפילו במליגה יש להתיר מכח ספק ספיקא מיהו [*] אם נתערבו התערובות ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב יש להקל בכל זה בספיקת איסור דרבנן שהוא משהו (סג) ויש להתיר שאר תבשילין שיש בהן תערובת מאותו תבשיל של הבשר (סד) שנשרה במים או נמלג כך נראה לי:

יג.  אם הגעילו יורה מחומצת (סה) בת יומא (סו) וירדו המים (המחומצים) [*] לבור בתוך הפסח אסור לשתות מימיו בפסח (סז) בשביל שנתערבו :

יד.  אם נמצאת (סח) [*] חטה מבוקעת בתרנגולת קודם מליחה (סט) די בשטיפה ואם אחר מליחה (ע) די בקליפה (עא) ויש מחמירים לומר שמעמיק כל סביבותיה וחותך ומשליך ואם נמלחו עמה תרנגולות אחרות (עב) קולף את כולם . הגה: (עג) ויש מחמירים לאסור כל מה שנמלח ביחד (עד) [*] אבל העיקר לאסור [*] אותה חתיכה כולה שנמצא החטה עליה ולהתיר האחרות (עה) [*] על ידי קליפה קצת ואם רוצה יוכל (עו) למכור הכל (עז) לנכרי כמו שנתבאר (עח) סימן תמ"ז סעיף א' אף על גב דאין נוהגין כן בשאר תערובות חמץ כן נראה לי:

טו.  תרנגולת צלויה (עט) שנמצאת בה (פ) חטה מבוקעת בתוך הפסח (פא) חותך מקום פיעפועו לפי אומד הדעת ויש אוסרים את כולה (פב) לפי שכשמהפכים (פג) השפוד מתפשט הטעם בכל התרנגולת וכן יש מי שאוסר כל התרנגולות הצלויות עמה באותו שפוד (פד) הנוגעות זו בזו (פה) כי על ידי היפוך השפוד מתפשט מזו לזו:

טז.  חטה או שעורה שנמצאת בזפק העוף לאחר שהבהבו אותו (פו) העוף מותר והחטה והשעורה (פז) צריך לשורפם (פח) דלא חשיבי כמעוכלים :




סימן תסח - שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות, ובו י' סעיפים

א.  העושה מלאכה בערב פסח (א) [*] מחצות ולמעלה (ב) משמתין אותו ואפילו לעשות (ג) בחנם אסור ויש מי שאוסר (ד) אפילו על ידי נכרי (ה) ויש מי שמתיר (וכן הוא המנהג):

ב.  במה דברים אמורים כשעושה (ו) מלאכה להשתכר (או בחנם (ז) והוא מלאכה גמורה לתפור בגדים ממש) (בית יוסף) אבל (ח) מתקן הוא כליו ליום טוב וכן מי שכותב ספרים (ט) לעצמו דרך לימודו מותר:

ג.  קודם חצות (י) מקום שנהגו לעשות מלאכה עושים מקום שנהגו (יא) שלא לעשות אין עושין. הגה: (יב) ולדידן מקום שנהגו שלא לעשות (מהרי"ו). (יג) ודוקא מלאכות גמורות אבל שאר מלאכות אפילו מנהג ליכא (מהרי"ב):

ד.  (יד) [*] ההולך ממקום שעושים למקום שאין עושים (טו) לא יעשה (טז) בישוב (יז) מפני המחלוקת אבל עושה הוא (יח) במדבר וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושים (יט) לא יעשה ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם (כ) [*] וחומרי מקום שהלך לשם (כא) ואף על פי כן לא יתראה בפניהם שהוא בטל מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת: (כב) וכן מי שדעתו לחזור למקומו נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר (כג) והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו (כד) מפני המחלוקת :

ה.  אפילו במקום שנהגו לעשות (כה) לא יתחיל בתחלה מלאכה בארבע עשר אף על פי שהוא יכול לגומרה קודם חצות אלא שלשה אומניות בלבד הם שמתחילים בהם במקום שנהגו לעשות ועושין עד חצות (כו) ואלו הם החייטים והספרים והכובסים אבל שאר אומניות אם התחיל בהם (כז) קודם ארבעה עשר הוא שיגמור עד חצות. הגה: ויש מקילין לומר ששלשה אומניות הנזכרים מתחילין ועושין עד חצות (כח) אפילו במקום שנהגו שלא לעשות (כט) ואם התחיל (ל) מבעוד יום (לא) בשאר אומניות והוא לצורך המועד (לב) עושין עד חצות והכי נהוג (טור בשם הרא"ש):

ו.  (לג) מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר דהיינו לתקן מקום שיעמדו התרנגולים והתרנגולות:

ז.  תרנגולת שישבה על הביצים (לד) שלשה ימים או יותר (לה) ומתה מושיבין אחרת תחתיה כדי (לו) שלא יפסידו הביצים :

ח.  גורפין (פירוש מוציאין במגרפה והוא כלי מיוחד לכך) זבל (לז) מתחת רגלי בהמה :

ט.  [*] הזבל שבחצר לא יוציאנו אלא יסלקנו לצדדים ואם נתרבה בחצר יוציאנו לאשפה:

י.  מוליכים ומביאים כלים מבית האומן כל היום אף על פי שאינם לצורך המועד. הגה: ונהגו (לח) שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב ואין לשנות (כל בו בשם מהרי"ו):




סימן תסט - שלא ליחד בשר לפסח, ובו סעיף אחד

א.  (א) אסור לומר (ב) על שום בהמה בין חיה בין שחוטה (ג) בשר זה לפסח לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ (ד) אלא יאמר בשר זה ליום טוב. הגה: וגדי מקולס ( (ה) פירוש שלם על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו) אף על פי שלא פירש ואמר בשר זה לפסח אסור לעשותו (טור) כדלקמן ריש סימן תע"ו. אבל (ו) מותר לומר חטים אלו לפסח :




סימן תע - שהבכורות מתענין בערב פסח, ובו ג' סעיפים

א.  (א) הבכורות מתענין בערב פסח (ב) בין בכור מאב בין בכור מאם ויש מי שאומר (ג) שאפילו נקבה בכורה מתענה ( (ד) ואין המנהג כן ) (מהרי"ל):

ב.  אם חל (ה) ערב פסח בשבת יש אומרים שמתענים הבכורות (ו) ביום ה' ויש אומרים (ז) שאינם מתענים כלל . הגה: אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין (ח) כשהאב בכור (ט) האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו (י) עד שיגדל :

ג.  (יא) האיסטניס מתענה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון:




סימן תעא - בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכול פת, ובו ג' סעיפים

א.  אסור (א) לאכול פת (ב) משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל אוכל (ג) מעט פירות (ד) או ירקות אבל לא ימלא כריסו מהם (ואם הוא (ה) איסטניס שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו הכל אסור) (רבינו ירוחם). [*] ויין מעט לא ישתה (ו) משום דמיסעד סעיד אבל אם רצה לשתות (ז) יין הרבה שותה מפני שכשהוא שותה הרבה (ח) גורר תאות המאכל:

ב.  (ט) וקודם שעה עשירית מותר לאכול (י) מצה עשירה . הגה: אבל מצה שיוצאין בה בלילה (יא) אסורים לאכול (יב) כל יום ארבעה עשר (ר"ן פרק אלו עוברין בשם הרמב"ם והמגיד פרק ו'). וקטן (יג) שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים (יד) מותר להאכילו (תרומת הדשן סימן ז'). ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בערב פסח כדי לאכול (טו) מרור לתיאבון (תולדות אדם וחוה נתיב ה' חלק ג') וכן ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון (טז) וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה ביום ראשון מהאי טעמא (כל בו). ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות כדי לאכול החרוסת לתיאבון ואין לחוש למנהג ההוא ויש מחמירין שלא לפרר או לשבור המצות בערב פסח שלא לבוא לאכול מהם (מהרי"ו) (יז) ואין לחוש גם לזה . מצה שנאפה כתקנה ואחר כך נתפררה (יח) ונילושה (יט) ביין ושמן (כ) אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו):

ג.  (כא) אם התחיל לאכול קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה דינו כמו בשבתות ושאר ימים טובים שנתבאר סימן רע"א סעיף ו'. (ומצוה (כב) לרחוץ ולגלח בערב יום טוב וללבוש בגדים נאים כמו בשבת ועיין לעיל סימן ר"ס ורס"ב):




סימן תעב - דיני הסיבה וארבע כוסות, ובו ט''ז סעיפים

א.  יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום (א) כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא (ב) בבית המדרש יקום מפני (ג) שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו (ד) אבל לא יאמר קידוש (ה) עד שתחשך :

ב.  יסדר שלחנו יפה (ו) בכלים נאים כפי כחו ויכין מקום מושבו (ז) שישב בהסיבה דרך חירות. הגה: ואפילו עני שאין לו כרים ישב (ח) על הספסל (מרדכי ריש פרק ערבי פסחים):

ג.  כשהוא מיסב (ט) לא יטה על גבו ולא על פניו (י) ולא על ימינו אלא על שמאלו ( (יא) ואין [*] חילוק בין אטר לאחר) (טור בשם רש"י ותרומת הדשן סימן קל"ו):

ד.  אשה (יב) אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה. הגה: וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פרק ערבי פסחים ורבינו ירוחם) אך לא נהגו להסב כי סמכו על ראבי"ה דכתב (יג) דבזמן הזה אין להסב (דברי עצמו):

ה.  בן אצל אביו (יד) צריך הסיבה אפילו הוא רבו מובהק תלמיד לפני רבו (טו) אינו צריך הסיבה אפילו אינו רבו מובהק (טז) אלא אם כן (יז) יתן לו רבו רשות ותלמיד חכם מופלג בדורו אף על פי שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה (ודוקא כשאוכלין על שלחן אחד אבל אם אוכל (יח) על שלחן בפני עצמו צריך להסב):

ו.  השמש (יט) צריך הסיבה :

ז.  כל מי שצריך הסיבה אם אכל או שתה בלא הסיבה [*] לא יצא וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה. הגה: ויש אומרים דבזמן הזה דאין דרך להסב כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ערבי פסחים). [*] ונראה לי (כ) אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה [*] אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות אבל בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה (כא) בלא ברכה (מנהגים) (כב) וכן באכילת מצה ולכתחלה יסב (כג) כל הסעודה (מהרי"ב):

ח.  צריך לשתות ארבע כוסות (כד) [*] על הסדר ואם שתאן (כה) זה אחר זה [*] שלא כסדר (כו) לא יצא :

ט.  שיעור הכוס (כז) רביעית (כח) לאחר שימזגנו ( (כט) אם רוצה למזגו ) וישתה (ל) [*] כולו או רובו ואם יש בו הרבה רביעיות (לא) שותין ממנו כל כך בני אדם (לב) כמנין רביעיות שבו ויש אומרים שצריך לשתות (לג) רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות (וצריך לשתות השיעור (לד) שלא בהפסק גדול בנתיים) (בית יוסף בשם רוקח):

י.  מי שאינו שותה יין (לה) מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו ולשתות (לו) לקיים מצות (לז) ארבע כוסות :

יא.  מצוה לחזור אחר (לח) יין אדום (אם אין הלבן משובח ממנו) (טור):

יב.  (לט) יוצאים ביין מבושל (מ) ובקונדיטון :

יג.  (מא) אפילו עני המתפרנס מן הצדקה (מב) ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין (מג) לד' כוסות :

יד.  (מד) גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל (מה) מצות הנוהגות באותו לילה:

טו.  תינוקות שהגיעו לחינוך (מו) מצוה ליתן לכל אחד (מז) כוסו לפניו . הגה: ואין ליקח כוס שפיו צר כעין קרו"ג גלא"ז (מח) מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחד (מהרי"ב). ובכוס של ברכת המזון (מט) בלאו הכי אין לוקחין אותו ועיין לעיל סימן קפ"ג סעיף ד' בהג"ה וכן הכוס של קידוש ועיין לעיל סימן רע"א סעיף י' (בית יוסף):

טז.  מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים כדי שיראו שינוי (נ) וישאלו :




סימן תעג - דיני כוס ראשון, וסדר הפסח עד כוס השני, ובו ז' סעיפים

א.  מוזגין לו כוס ראשון (א) ומקדש עליו ומברך שהחיינו ואם חל (ב) בשבת אומר ויכלו ואם חל במוצאי שבת (ג) אומר יקנה"ז ואם שכח להבדיל ולא נזכר [*] עד שהתחיל ההגדה (ד) ישלים ההגדה עד גאל ישראל (ה) ואחר כך יבדיל . הגה: (ו) ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש (רבינו ירוחם והרא"ש בתשובה ומרדכי פרק ערבי פסחים). ואם אין ידיו נקיות (ז) יטול מעט (ח) אבל אין לברך על הנטילה ובעל הבית לא ימזוג בעצמו (ט) רק אחר ימזוג לו דרך חירות (מהרי"ב):

ב.  (י) שותה בהסיבה (יא) ואינו מברך אחריו :

ג.  אם ירצה לשתות (יב) כמה כוסות (יג) [*] הרשות בידו ומכל מקום (יד) ראוי ליזהר (טו) שלא לשתות בין ראשון לשני אם לא לצורך גדול (טז) כדי שלא ישתכר וימנע מלעשות הסדר וקריאת ההגדה:

ד.  (יז) מביאין לפני בעל הבית קערה (יח) שיש בה שלש מצות ומרור (יט) וחרוסת וכרפס (כ) או ירק אחר (וחומץ (כא) או מי מלח ) ושני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד (כב) זכר לחגיגה (כג) ונהגו בבשר וביצה . הגה: ויסדר הקערה לפניו (כד) בענין שאינו צריך לעבור על המצות דהיינו הכרפס יהא (כה) למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה והמצות מן המרור והחרוסת (כו) והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה (מהרי"ל). והבשר נהגו שיהיה (כז) זרוע ונהגו שהבשר (כח) יהיה צלי (כט) על הגחלים (ל) והביצה תהיה מבושלת ( (לא) והוא הדין צלויה (לב) וכן נוהגין בעירנו ):

ה.  אלו ירקות שיוצא בהם (לג) ידי חובתו חזרת עולשין תמכא חרחבינא ( (לד) פירוש מיני עשבים מרים ) (לה) מרור ויוצאים בעלין שלהן ובקלחן (לו) אבל לא בשורש אלא שבעלין אין יוצאים (לז) אלא אם כן הם לחים ובקלחים יוצאים בין לחים בין יבשים (לח) אבל לא כבושים (לט) ולא שלוקים ולא מבושלים (מ) וכולם מצטרפים (מא) לכזית שהוא השיעור שלהם ועיקר המצוה (מב) בחזרת ואם אין לו חזרת (מג) יחזור אחר ראשון ראשון כפי הסדר שהם שנויים. הגה: ואם אין לו (מד) אחד מאלו הירקות (מה) [*] יקח לענה (מו) או שאר ירק מר (אגור). וחרוסת (מז) יעשה עב זכר לטיט ואחר כך נותנין בו (מח) מעט חומץ או יין אדום זכר לדם (טור). ועושין החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל (תוספות פרק ערבי פסחים) (מט) כגון תפוחים תאנים אגוזים רימונים שקדים ונותנין עליו תבלין כגון קנמון וזנגביל (נ) הדומים לתבן שהיו מגבלין בו הטיט (טור):

ו.  נוטל ידיו (נא) לצורך טבול ראשון (נב) ולא יברך על הנטילה ויקח מהכרפס (נג) [*] פחות מכזית ומטבילו (נד) בחומץ (נה) ומברך בורא פרי האדמה ואוכל (נו) [*] ואינו מברך אחריו ויקח מצה (נז) האמצעית ויבצענה לשתים (נח) ויתן חציה לאחד מהמסובין לשומרה לאפיקומן ונותנים אותה (נט) תחת המפה וחציה השני ישים בין שתי השלימות (ס) ויגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר (סא) הא לחמא עניא עד מה נשתנה. הגה: (סב) ויאמר (סג) בלשון שמבינים הנשים והקטנים או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי כל ההגדה בלשון לע"ז (סד) כדי שיבינו הנשים והקטנים (כל בו ומהרי"ל). ואז יצוה להסירם מעל השלחן (סה) ולהניחם בסוף השלחן כאילו כבר אכלו כדי שיראו התינוקות (סו) וישאלו :

ז.  מוזגין לו (סז) מיד (סח) כוס שני (סט) כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה ואם אין חכמה בבן אביו מלמדו אם אין לו בן אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה וכו' ( (ע) וכשהבן או האשה שואלת אין צריך לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים) (מהרי"ל). וכשמתחיל עבדים היינו לפרעה מחזיר הקערה שבה המצות לפניו (עא) וקורא כל ההגדה וכשיגיע למצה זו צריך להגביה להראותה למסובין שתחבב המצוה עליהם (ויש להגביה מצה הפרוסה שהיא כלחם עוני) (מהרי"ו) (עב) וכן כשיגיע למרור זה (עג) וכשיגיע ללפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל. הגה: ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס (עד) באצבעו (דברי עצמו) כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט הכל (עה) ט"ז פעמים (מהרי"ל). (עו) ויהיה הפת מגולה בשעה שאומר ההגדה עד לפיכך (עז) שאוחז הכוס בידו (עח) ואז יכסה הפת (אגור ובית יוסף):




סימן תעד - על כוס ב' אין מברכין, ובו סעיף אחד

א.  שותה כוס שני ואין מברך עליו (א) לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש (ב) ועל כוס של ברכת המזון ואין מברכין על הגפן כי אם (ג) אחר כוס רביעי. הגה: והמנהג בין האשכנזים לברך ברכה ראשונה (ד) על כל כוס וכוס (ה) אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד וכן דעת רוב הגאונים:




סימן תעה - יתר דיני הסדר, ובו ז' סעיפים

א.  (א) [*] יטול ידיו ויברך על נטילת ידים ויקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות (ב) ויאחזם בידו [*] ויברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה (ג) משתיהן ביחד ויטבלם במלח. הגה: ואין (ד) המנהג לטבל במלח (ה) בלילה ראשונה דפת נקי אין צריך מלח. (ו) ויאכלם (ז) בהסיבה (ח) ביחד (ט) [*] כזית מכל אחד ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד יאכל (י) של המוציא תחלה (יא) ואחר כך של אכילת מצה ואחר כך יקח (יב) כזית מרור (יג) וישקענו כולו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו שלא יתבטל טעם מרירתו ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו ויברך על אכילת מרור (יד) ויאכלנו בלא הסיבה ואחר כך נוטל (טו) מצה שלישית ובוצע ממנה (טז) וכורכה עם המרור (יז) וטובלה בחרוסת . הגה: ויש אומרים (יח) דאין לטובלו וכן הוא במנהגים (יט) וכן ראיתי נוהגין . (כ) [*] ואומר זכר למקדש (כא) כהלל (כב) ואוכלן ביחד (כג) בהסיבה ומשבירך על אכילת מצה לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו (כד) כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו:

ב.  (כה) אם אין לו ירקות לטיבול ראשון אלא מרור יברך עליו [*] בטיבול ראשון בורא פרי האדמה (כו) ועל אכילת מרור (כז) ובטיבול השני יטבלנו בחרוסת ויאכלנו (כח) בלא ברכה :

ג.  (כט) בלע מצה יצא אבל אם בלע מרור לא יצא (ל) דטעם מרור בעינן וליכא ואפילו אם בלע מצה ומרור כאחד (לא) ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא ואם כרכם (לב) בסיב ובלעו אף ידי מצה לא יצא (לג) לפי שאין דרך אכילה בכך:

ד.  אכל מצה (לד) בלא כוונה (לה) [*] כגון שאנסוהו נכרים או לסטים לאכול (לו) יצא ידי חובתו כיון שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה (לז) [*] אבל אם היה סבור שהוא חול או שאין זו מצה [*] לא יצא:

ה.  אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו (לח) ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא לפי שאותה אכילה היתה (לט) בשעה שהיה פטור מכל המצות:

ו.  אכל כחצי זית (מ) וחזר ואכל כחצי זית (מא) יצא ובלבד שלא ישהה (מב) בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס (ועיין לקמן (מג) סימן תרי"ב סעיף ג'):

ז.  [*] אין חיוב אכילת מצה (מד) אלא בלילה הראשון (מה) בלבד . הגה: (מו) ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה ועושים בהם (מז) סימן לידע איזה ראשונה או שניה או שלישית ומניחים הראשונה עליונה והשניה באמצע והשלישית בתחתונה לכריכה ואם שינה לא עיכב (טור בשם הרא"ש). ואופין אותם גם כן כסדר (כל בו ואבודרהם) ואם נשברה (מח) אחת מהן לוקחין אותה לשניה דבלאו הכי פורסין אותה (אגור). ואף בלילה הראשון (מט) יוצא בכזית (ושיעור כזית עיין לקמן סימן תפ"ו):




סימן תעו - מנהג אכילת צלי בליל פסח, ובו ב' סעיפים

א.  מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים פסחים אוכלים מקום שנהגו (א) שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא ובכל מקום אסור לאכול (ב) שה צלוי (ג) כולו כאחד בלילה זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ (ד) ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר (ה) או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו. הגה: ולא יאכל ולא ישתה הרבה יותר מדאי שלא יאכל האפיקומן על (ו) אכילה גסה או ישתכר (ז) וישן מיד (מהרי"ל):

ב.  (ח) אפילו בשר עגל ועוף כל דבר (ט) שטעון שחיטה אסור לאכול צלי (י) במקום שנהגו שלא לאכול צלי. הגה: נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים זכר לאבילות (יא) ונראה לי הטעם משום (יב) שליל תשעה באב נקבע בליל פסח ועוד זכר לחורבן (יג) שהיו מקריבין קרבן פסח ויש נוהגין שלא לאכול שום טבול בלילה (יד) רק ב' טיבולים שעושים בסדר (מהרי"ל):




סימן תעז - דיני אכילת האפיקומן, ובו ב' סעיפים

א.  לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה (א) כזית (ב) כל אחד זכר לפסח הנאכל (ג) על השובע (ד) ויאכלנו בהסיבה (ה) ולא יברך עליו (ו) [*] ויהא זהיר לאכלו קודם חצות (ויקדים עצמו (ז) שגם ההלל יקרא קודם חצות) (ר"ן פרק ערבי פסחים וסוף פרק ב' דמגילה):

ב.  אם שכח ולא אכל אפיקומן ולא נזכר עד שנטל ידיו או שאמר הב לך ונברך אוכל אפיקומן (ח) בלא ברכת המוציא ואם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון אם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן (ט) יטול ידיו (י) ויברך המוציא ויאכל האפיקומן (ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן וישתה הכוס) (בית יוסף) ואם לא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן (יא) לא יאכל האפיקומן (יב) ויסמוך על מצה שאכל (יג) בתוך הסעודה שכולן שמורות הן משעת לישה אבל במקום שנהגו לעשות (יד) שימור למצת מצוה משעת קצירה (טו) אפילו לא נזכר (טז) עד אחר ההלל יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן. הגה: ויחזור ויברך על הכוס (יז) ואין לחוש במה שמוסיף על הכוסות (תשובת הרא"ש כלל כ"ד). ואם נאבד האפיקומן יאכל כזית אחד ממצה שמורה אחרת (רוקח):




סימן תעח - שלא לאכול אחר אכילת האפיקומן, ובו ב' סעיפים

א.  אחר אפיקומן (א) אין לאכול (ב) שום דבר . הגה: (ג) ולא יאכלנו (ד) בשני מקומות (ה) דלא עדיף מאילו הפסיק בשינה דאסור לאכלו משום דהוי כשני מקומות (טור):

ב.  מי שישן (ו) בתוך הסעודה והקיץ (ז) אינו חוזר לאכול . בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה (ח) חוזרים ואוכלים נרדמו כלם ונעורו לא יאכלו (ט) [*] נתנמנמו כלם יאכלו . הגה: וכל זה אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן (י) אבל שינה קודם לזה (יא) לא הוי הפסק (טור ורבינו ירוחם):




סימן תעט - ברכת המזון על כוס שלישי, ובו סעיף אחד

א.  אחר כך (א) מוזגין לו כוס שלישי (ב) ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן (ג) ושותהו בהסיבה (ד) ולא יברך אחריו (ה) [*] ולא ישתה יין בינו לכוס רביעי. הגה: (ו) מיהו מכוס שלישי יכול לשתות (ז) כמה פעמים והכל מחשב שתייה אחת אף על גב (ח) דהפסיק בינתים (מהרי"ל ומהר"י ותשב"ץ). מצוה לחזור (ט) אחר זימון . הגה: והגדול שבהן (י) אומר הודו ואנא (יא) והאחרים עונין אחריו (כל בו). והגדול יכול (יב) ליתן לקטן רשות (מהרי"ל). ויכול לצרף לזימון לענין הלל אף על גב שלא אכל עמהם ונהגו (יג) שבעל הבית מברך ברכת המזון בליל פסח שנאמר טוב עין הוא יבורך והוא מיקרי טוב עין שאמר כל דכפין ייתי ויכול וכו':




סימן תפ - סדר כוס רביעי, ובו סעיף אחד

א.  (א) מתחיל לא לנו וגומר עליו (ב) את ההלל ואינו אומר יהללוך אלא אומר אחר גמר ההלל הלל הגדול שהוא מהודו לה' (ג) עד על נהרות בבל שהם כ"ו כי לעולם חסדו ואחר כך אומר נשמת כל חי וישתבח (ד) עד מעולם ועד עולם אתה אל (ה) ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות (ו) ושותהו בהסיבה בלא ברכה תחלה (וכבר נתבאר לעיל סימן תע"ד דאנו נוהגין לברך) (ז) ומברך אחריו על הגפן ואם שותהו בלא הסיבה (ח) צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה ( (ט) ועיין לעיל סימן תע"ב סעיף ז') ומברך לפניו בורא פרי הגפן לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד. הגה: ויש אומרים שיש לומר שפוך חמתך וכו' קודם לא לנו (ר"ן פרק ערבי פסחים) ולפתוח הפתח (י) כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על העכו"ם (מהרי"ב) וכן נוהגים ויכול לגמור הלל (יא) אף שלא במקום סעודה (רמב"ם והמגיד פרק ח'):




סימן תפא - שלא לשתות אחר ארבע כוסות, ובו ב' סעיפים

א.  שאחר ארבע כוסות (א) אינו רשאי לשתות יין אלא מים. הגה: וכל המשקים דינן כיין (בית יוסף). ומי שהוא איסטניס או (ב) תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס חמישי (ג) [*] ויאמר עליו הלל הגדול (מרדכי):

ב.  חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שתחטפנו שינה. הגה: וכל דין ליל ראשון יש גם כן בליל שני (אגור). ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת (ד) שמע ולא שאר דברים שקורין בשאר לילות כדי להגן כי ליל שמורים הוא מן המזיקין:




סימן תפב - מי שאין לו מצה שמורה, ובו סעיף אחד

א.  מי שאין לו [*] מצה (א) משומרת (ב) אלא כזית (ג) מברך על אכילת מרור ואוכל וכשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך (ד) על אכילת מצה ואוכל (ה) אותו כזית (ו) ואינו טועם אחריו כלום . הגה: ו [*] מי שאין לו ב' הלילות (ז) רק ג' מצות יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה וכן הכריכה הכל (ח) מן הפרוסה ושתי (ט) השלימות לליל ב' (אבודרהם בשם אבן ירחי):




סימן תפג - דין מי שאין לו יין, ובו סעיף אחד

א.  (א) מי שאין לו יין בליל פסח מקדש על הפת שמברך המוציא (ב) [*] ובוצע (ג) ומניח ידיו עליו [*] עד שגומר הקידוש ומברך על אכילת מצה ואוכל (ד) ואחר כך אוכל שאר ירקות ומסלק השלחן (ה) ואומר מה נשתנה וכל ההגדה [*] עד גאל ישראל (ו) ומברך על המרור ואוכל ואחר כך כורך מצה ומרור ואוכל. הגה: (ז) בלא ברכה . (ח) ובמקומות שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד יכול ליקח אותו משקה לארבע כוסות אם אין לו יין (מהרי"ל). ויש אומרים שאין עושין קידוש על שאר משקין (ט) כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב סעיף ט'. ולי נראה דלענין ד' כוסות (י) יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין (יא) אם הוא חמר מדינה כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב:




סימן תפד - דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים, ובו סעיף אחד

א.  (א) [*] מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלתא בתי (ב) מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דצריך (ג) ומברך ברכת המזון (ד) והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתי אינהו ושתו אינהו כסא דקידושא ודאגדתא ואכלי (ה) ירקי ואכלו ירקי ומצה (ו) ואיהו לא אכיל ושתי בהדייהו ושביק להו למגמר סעודתייהו (ז) [*] ומברכי אינהו ברכת המזון ואי לא ידעי (ח) יקרא מלה במלה והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכי והדר אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתו כסא ושתי כסא דהלילא ואי בעי לאקדומי להנך בתי ברישא בריך להו (ט) ולא אכיל ולא טעים והדר אזיל לביתיה ומקדש ואם ירצה (י) יגמור הכל בביתו ואחר כך ילך ואחר כך ילך לקדש בבתים האחרים (יא) ולא יאכל וישתה עמהם:




סימן תפה - דין מי שנשבע שלא לאכול מצה, ובו סעיף אחד

א.  אמר שבועה (א) שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה (ב) בליל פסח אמר [*] שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח (ג) לוקה ואוכל מצה בליל פסח:




סימן תפו - שיעור כזית, ובו סעיף אחד

א.  שיעור כזית יש אומרים (א) דהוי כחצי ביצה . הגה: (ב) ויאכלנו ביחד ולא מעט מעט (ג) ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם:




סימן תפז - סדר תפלת ערבית של פסח, ובו ד' סעיפים

א.  ערבית סדר היום ערבית ושחרית ומנחה אומר ג' ראשונות וג' אחרונות שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג המצות הזה (א) את יום טוב מקרא קדש הזה (ועיין לקמן סימן ת"צ סעיף ג') זמן חירותינו יעלה ויבא והשיאנו וחותם (ב) מקדש ישראל והזמנים ואם אמר מקדש השבת (ג) וחזר בו (ד) [*] תוך כדי דיבור יצא (ה) אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב ואם חל בשבת אומר את יום (ו) המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה וחותם (ז) [*] מקדש השבת (ח) וישראל והזמנים (ט) ואין אומרים ברכה מעין שבע:

ב.  אין (י) שליח צבור מקדש בבית הכנסת:

ג.  שכח לומר אתה בחרתנו (יא) ואמר יעלה ויבא (יב) יצא . הגה: (יג) ואפילו היה שבת אם הזכיר ביעלה ויבא יצא (בית יוסף בשם אורחות חיים). ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת אפילו הכי (יד) צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא (תשובת מהרי"ל) מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא (טו) אין צריך לחזור (בית יוסף). ושליח ציבור ששכח להזכיר של יום טוב בשחרית עיין לעיל סימן קכ"ו:

ד.  בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. הגה: וכל זה (טז) אין אנו נוהגים כן כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל:




סימן תפח - סדר תפלת שחרית של פסח, ובו ג' סעיפים

א.  שחרית נכנסים לבית הכנסת (א) וקורים הזמירות של שבת ומתפללין תפלת שחרית (ב) וגומרין ההלל (ומברכין (ג) לקרות ההלל ). ואין מפסיקין בו אלא (ד) כדרך שאמרו בקריאת שמע (ה) (ו) באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. הגה: (ודוקא בב' ימים הראשונים שגומרים בהם ההלל דינא הכי לענין הפסקה אבל בימים שאין גומרין עיין לעיל סימן תכ"ב סעיף ד'). ואם פסק באמצע (ז) ושהה אפילו כדי לגמור את כולו אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק:

ב.  בהלל (ח) אפילו עשרה קורין כאחד :

ג.  מוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה גברי (ואם מוסיפין ביום טוב עיין לעיל ריש סימן רפ"ב) בפרשת בא מן משכו עד מארץ מצרים על צבאותם (ט) ומפטיר קורא בשני בפרשת פינחס ובחודש הראשון ומפטיר ביהושע (י) בעת ההיא ומתפללין תפלת מוסף (יא) ואין מזכירין גשם מכאן ואילך (ועיין לעיל סימן קי"ד סעיף ג') וכן פוסקים (יב) משם ואילך מלשאול בברכת השנים. הגה: (יג) ונוהגין לומר בכל יום טוב בתפלת מוסף פסוקי מוסף היום אחר שאמר על ידי משה עבדך כאמור:




סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח, וספירת העומר, ובו י' סעיפים

א.  (א) בליל שני (ב) [*] אחר תפלת ערבית (ג) מתחילין [*] לספור העומר ואם שכח לספור בתחלת הלילה (ד) הולך וסופר כל הלילה [*] ומצוה על כל אחד (ה) לספור לעצמו (ו) וצריך לספור מעומד ולברך תחלה (ז) וסופר הימים והשבועות כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד ( (ח) בעומר ) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) (ט) וביום שמיני יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד (בעומר) וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות (בעומר) (י) ועל דרך (יא) זה [*] מונה והולך עד מ"ט יום:

ב.  אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר (יב) חוזרים (יג) לספור כשתחשך (יד) והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים (טו) [*] וכן ראוי לעשות :

ג.  המתפלל עם הצבור (טז) [*] מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור. הגה: [*] ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל אם היה דעתו (יז) שלא לצאת יחזור (יח) [*] ויברך ויספור בלילה (בית יוסף בשם רשב"א):

ד.  מי ששואל אותו חבירו (יט) בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך וכך [*] שאם יאמר לו (כ) היום כך וכך (כא) [*] אינו יכול (כב) לחזור ולמנות בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום. הגה: (כג) וכשהגיע הזמן אסורים (כד) לאכול עד שיספור ואפילו התחיל לאכול (כה) פוסק וסופר מיהו אם התחיל לאכול (כו) קודם שהגיע הזמן אינו (כז) צריך להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך (דברי עצמו למאן דאמר ספירה בזמן הזה דאורייתא):

ה.  אם אינו יודע החשבון (כח) ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד ששמע מחבירו (כט) וסיים כמוהו יצא :

ו.  אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אדעתא דלימא היום ד' שהוא סבור שהם ד' ונזכר (ל) וסיים בה' והם ה' [*] או איפכא שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה (לא) וטעה וסיים בה' (לב) אינו חוזר ומברך :

ז.  [*] שכח ולא בירך כל הלילה (לג) יספור ביום (לד) בלא ברכה :

ח.  אם (לה) שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים (לו) [*] סופר בשאר ימים (לז) [*] בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר (לח) [*] יספור בשאר ימים בברכה :

ט.  ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים (לט) אחר קידוש בבית הכנסת ובמוצאי שבת ויום טוב (מ) קודם הבדלה (מא) אחר קדיש תתקבל (מב) וכשחל יום טוב האחרון של פסח במוצאי שבת דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת (מג) יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת. הגה: ואם אין לו יין וצריך לקדש יקנה"ז עיין לעיל סימן רצ"ו:

י.  (מד) אסור לאכול חדש (מה) [*] אף בזמן הזה בין לחם (מו) בין קלי (מז) בין כרמל (מח) (מט) עד תחלת ליל י"ח בניסן ובארץ ישראל עד תחלת ליל י"ז בניסן:




סימן תצ - סדר תפלת יום שני, ותפלת חולו של מועד, ובו ט' סעיפים

א.  ביום שני קורין בפרשת אמור (א) שור או כשב (ב) עד סוף הענין ומפטיר קורא כמו ביום ראשון ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו מוישלח המלך עד ואחריו לא קם כמוהו:

ב.  יום ג' שהוא חולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו וכן מזכירו בברכת המזון ואם לא אמרו (ג) אין מחזירין אותו ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל במוסף של יום טוב. הגה: אלא כשמגיע לעל ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור (ד) אומר והקרבתם עולה וגו' עד ושני תמידין כהלכתן (טור):

ג.  נוהגים שביום טוב אומר את יום טוב מקרא קדש הזה (ה) ובחולו של מועד אומר את יום מקרא קודש הזה. ( (ו) ואנו אין נוהגין לומר מקרא קדש כלל לא ביום טוב ולא בחול המועד) (טור):

ד.  כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של יום טוב (ז) קורין ההלל בדילוג כמו בראש חודש:

ה.  [*] סימן הפרשיות של שמונת ימי הפסח (ח) משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וזה הסדר לא ישתנה כי אם כשחל פסח ביום ה' שביום שלישי שהוא שבת (ט) קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל וביום א' ב' ג' קורין קדש בכספא במדברא:

ו.  בכל ימי חול המועד ושני ימים טובים אחרונים (י) קורים (הרביעי) בספר שני בקרבנות המוספין שבפינחס ומתחיל והקרבתם עד סוף פיסקא:

ז.  (יא) בליל יום טוב האחרון (יב) מקדשין על היין (יג) ואין אומרים זמן. הגה: ואומרים בתפלה ובקידוש זמן חירותינו כמו ביום טוב ראשון (מהרי"ל ומנהגים):

ח.  מפטירין ביום שביעי וידבר דוד וביום השמיני עוד היום בנוב לעמוד:

ט.  שבת שחל בחול המועד ערבית שחרית ומנחה [*] מתפלל כדרכו של שבת ואומר יעלה ויבא בעבודה ובמוסף אומר סדר מוסף יום חול המועד אלא שמזכיר של שבת ואומר ותתן לנו את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וכן אומר את מוספי יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים (יד) ומפטירין היתה עלי . הגה: (טו) ואין מזכירין בברכת ההפטרה לפסח לא באמצע (טז) ולא בחתימה ונוהגין (יז) לומר שיר השירים (יח) בשבת של חול המועד ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת וכן הדין בסוכות עם קהלת ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם). (יט) והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים:




סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב, ובו ב' סעיפים

א.  במוצאי יום טוב בין במוצאי יום טוב לחול בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד מבדיל בתפלה כמו במוצאי שבת (א) אלא שאינו מברך (ב) לא על הנר (ג) ולא על הבשמים :

ב.  יום טוב שחל להיות במוצאי שבת (ד) אומר באתה בחרתנו ותודיענו :




סימן תצב - דין תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים, ובו סעיף אחד

א.  יש נוהגים להתענות (א) שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר חג הסוכות וממתינים (ב) עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי ואז מתענים. הגה: (ג) מיד שני וחמישי ושני (ד) שאפשר (ה) להתענות (דברי עצמו). ובאשכנז וצרפת נהגו להתענות ועושין אותו כמו תענית צבור (ו) לקרות ויחל (טור):




סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העומר, ובו ד' סעיפים

א.  נוהגים (א) שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר (ב) מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש (ג) שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס (ד) אין עונשין אותו . הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך (ה) הכל שרי (אבודרהם ובית יוסף ומנהגים):

ב.  [*] נוהגים שלא להסתפר (ו) עד ל"ג לעומר (ז) שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין (ח) ביום ל"ג ומרבים (ט) בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים). ואין להסתפר (י) עד ל"ג בעצמו (יא) ולא מבערב (מהרי"ל). מיהו אם חל ביום ראשון נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל). ומי שהוא (יב) בעל ברית או מל בנו מותר (יג) להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

ג.  (יד) [*] יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות הוא בידם. הגה: מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר (טו) ואותן לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אף על פי שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו. ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר. ולא ינהגו בעיר אחת (טז) מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג (יז) היתר בשתיהן (דברי עצמו):

ד.  נהגו (יח) הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת (יט) משקיעת החמה ואילך :




סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות, ובו ג' סעיפים

א.  (א) ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועות וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים (ב) וקורין בראשון חמשה (ג) [*] מבחדש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר (ד) במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח:

ב.  ביום השני קורים בפרשה (ה) כל הבכור עד סוף הסדרא ומפטיר קורא כמו אתמול ומפטיר בחבקוק מן וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי:

ג.  אסור להתענות (ו) במוצאי חג השבועות. הגה: (ז) ואין אומרים תחנון (ח) מתחלת ראש חדש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג (הגהות מיימוני הלכות תפלה ומנהגים). ונוהגין לשטוח עשבים (ט) בשבועות בבית הכנסת והבתים (י) זכר לשמחת מתן תורה ונוהגין (יא) בכמה מקומות לאכול (יב) מאכלי חלב (יג) ביום ראשון של שבועות: ונראה לי הטעם שהוא (יד) כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר וצריכין להביא עמהם (טו) ב' לחם (טז) על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה (יז) זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים: