סימן תרד - סדר ערב יום כיפור, ובו ב' סעיפים
סימן תרה - מנהג כפרות בערב יום כיפור, ובו סעיף אחד
סימן תרו - שיפייס אדם את חבירו בערב יום כיפור, ובו ד' סעיפים
סימן תרז - סדר הוידוי במנחה בערב יום כיפור, ובו ו' סעיפים
סימן תרח - סדר סעודה המפסקת, ובו ד' סעיפים
סימן תרט - הטמנת חמין בערב יום כיפור, ובו סעיף אחד
סימן תרי - הדלקת נרות ביום כיפור, ובו ד' סעיפים
סימן תריא - שליל יום הכיפורים דינו כיומו, ובו ב' סעיפים
סימן תריב - איסור אכילה ביום הכיפורים, ושיעור כמותה, ובו י' סעיפים
סימן תריג - איסור רחיצה ביום כיפור, ובו י''ב סעיפים
סימן תריד - דיני סיכה ונעילת הסנדל, ובו ד' סעיפים
סימן תרטו - יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה, ובו ב' סעיפים
סימן תרטז - הקטנים מתי יתחילו להתענות, ובו ב' סעיפים
סימן תריז - דין עוברה ומניקה ויולדת ביום הכיפורים, ובו ד' סעיפים
סימן תריח - דין חולה ביום הכיפורים, ובו י' סעיפים
סימן תריט - סדר ליל יום הכיפורים, ובו ו' סעיפים
סימן תרכ - מנהג יפה לקצר בתפלת שחרית, ובו סעיף אחד
סימן תרכא - סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור, ובו ו' סעיפים
סימן תרכב - סדר תפלת מנחה, ובו ד' סעיפים
סימן תרכג - סדר תפלת נעילה, ובו ו' סעיפים
סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכיפורים, ובו ה' סעיפים

הלכות יום הכיפורים




סימן תרד - סדר ערב יום כיפור, ובו ב' סעיפים

א.  (א) מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה. הגה: ואסור להתענות בו (ב) אפילו תענית חלום (מהרי"ל). ואם נדר להתענות בו עיין לעיל סימן תק"ע סעיף ב':

ב.  (ג) אין נופלים על פניהם בערב יום הכיפורים. הגה: גם אין אומרים (ד) למנצח ומזמור לתודה (מנהגים) גם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות ויש מקומות נוהגים להרבות בסליחות והכל לפי המנהג ולענין אמירת אבינו מלכנו בערב יום כיפור יש בו מחלוקת בין אחרונים ומנהג עירי שלא לאומרו כי אם כשחל יום כיפור בשבת שאין אומרים בו אבינו מלכנו אז אמרינן אותו (ה) ערב יום כפור שחרית :




סימן תרה - מנהג כפרות בערב יום כיפור, ובו סעיף אחד

א.  מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים (א) יש למנוע ה (ב) מנהג . הגה: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (בית יוסף בשם תשב"ץ). ולוקחין למעוברת (ג) שני תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין (ד) בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ה) ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן (ו) בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל). ויש מקומות שנוהגין לילך (ז) על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו וסומך (ח) ידיו עליו דמות הקרבן. (ט) וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):




סימן תרו - שיפייס אדם את חבירו בערב יום כיפור, ובו ד' סעיפים

א.  עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים (א) צריך (ב) לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה (ג) [*] יחזור וילך פעם שנייה ושלישית ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים (ד) ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים (ה) אינו זקוק לו (מיהו יאמר אחר כך (ו) לפני עשרה שבקש ממנו מחילה) (מרדכי דיומא ומהרי"ל). ואם הוא (ז) רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס. הגה: והמוחל (ח) לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל) אם לא שמכוון (ט) לטובת המבקש (י) מחילה (גמרא דיומא) ואם הוציא עליו שם רע אינו (יא) צריך למחול לו (מרדכי וסמ"ג והגהות מיימוני פרק ב' מהלכות תשובה ומהרי"ו):

ב.  (יב) אם מת (יג) אשר חטא לו מביא עשרה בני אדם ומעמידם (יד) על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה (טו) שחטאתי לו (ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור) (מרדכי דיומא):

ג.  תקנת קדמונינו וחרם (טז) שלא להוציא שם רע על המתים:

ד.  (יז) [*] יכול לטבול וללקות מתי שירצה רק שיהיה (יח) קודם הלילה (יט) ואינו מברך על הטבילה. הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת (כ) בלא וידוי (כא) [*] משום קרי והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים (כב) נמי מהני (מהרי"ו וכל בו תשב"ץ). מי שמת לו מת (כג) בין ראש השנה ליום הכיפורים (כד) מותר לרחוץ ולטבול בערב יום כיפור, דיום כיפור (כה) מבטל שבעה (מהרי"ל הלכות שמחות). (כו) אף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל שלשים (כז) טבילת מצוה מותר (דעת עצמו):




סימן תרז - סדר הוידוי במנחה בערב יום כיפור, ובו ו' סעיפים

א.  צריך להתוודות במנחה (א) קודם סעודה המפסקת . הגה: (ב) ויחיד אומרו אחר שגמר תפלתו ושליח ציבור (ג) אומרו ביום כיפור (ד) בתוך התפלה (טור):

ב.  (ה) אין צריך לפרט החטא ואם רצה לפרט (ו) הרשות בידו ואם מתודה (ז) בלחש נכון לפרט (ח) החטא . הגה: אבל כשמתפלל בקול רם או שליח ציבור כשחוזר התפלה (ט) אין לפרט החטא ומה שאומרים על חטא בסדר אל"ף בי"ת לא מקרי פורט הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח תפלה (דברי עצמו):

ג.  צריך להתודות (י) מעומד ואפילו כי שמע ליה משליח ציבור (יא) והוא התודה כבר צריך לעמוד. הגה: ויחזור ויתודה עם השליח ציבור (ר"ן פרק ב' דראש השנה). ועיקר הוידוי הוא (יב) אבל אנחנו חטאנו (טור):

ד.  עונות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר ולא שינה עליהם (יג) אפילו הכי יכול (יד) לחזור ולהתודות עליהם:

ה.  (טו) בתפלת מנחת ערב יום הכיפורים (טז) אינו חותם בוידוי שאחריה. הגה: ואין השליח ציבור מחזיר הוידוי במנחה אלא מתפלל שמונה עשרה כבשאר ימות השנה (טור ומרדכי עיין סוף סימן תרי"ד). ואין אומרים אבינו מלכנו וכל שכן תחנון:

ו.  כל הקהל לוקים מלקות (יז) ארבעים אחר תפלת המנחה (יח) שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. הגה: ונהגו שהנלקה אומר (יט) וידויים בשעה שנלקה והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' שלשה פעמים שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות (מנהגים) ונהגו להלקות ברצועה (כ) כל דהו דאינו רק זכרון למלקות ויקח רצועה של עגל על דרך שנאמר ידע שור קונהו (כל בו). והנלקה לא יעמוד ולא ישב רק מוטה (מנהגים) (כא) פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל). יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יום כיפור זה אינו מכפר לו (רמב"ם פרק ג' מהלכות שגגות):




סימן תרח - סדר סעודה המפסקת, ובו ד' סעיפים

א.  אוכלים ומפסיקים קודם בין השמשות (א) שצריך להוסיף מחול על הקודש ותוספת זה אין לו שיעור אלא קודם בין השמשות (ב) שזמנו אלף ות"ק אמה קודם הלילה צריך להוסיף מחול על הקודש מעט או הרבה:

ב.  נשים שאוכלות ושותות [*] עד שחשיכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש (ג) אין ממחין בידן כדי שלא תבואו לעשות בזדון. הגה: (ד) והוא הדין בכל דבר איסור (ה) אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין ודוקא (ו) [*] שאינו מפורש בתורה אף על פי שהוא דאורייתא [*] אבל אם מפורש בתורה (ז) [*] מוחין בידם (ר"ן פרק ד' דביצה והרא"ש בשם העיטור). (ח) ואם יודע שאין דבריו נשמעין לא יאמר ברבים להוכיחן (ט) רק פעם אחת אבל לא ירבה בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו אבל ביחיד (י) [*] חייב להוכיחו [*] עד שיכנו או (יא) יקללנו (נימוקי יוסף סוף פרק הבא על יבמתו):

ג.  אם הפסיק מאכילתו בעוד היום גדול (יב) יכול לחזור ולאכול (יג) כל זמן (יד) שלא קיבל עליו התענית . הגה: (טו) ועיין לעיל סימן תקנ"ג דאם קיבל בלב לא הוי קבלה:

ד.  בערב יום הכיפורים אין לו לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל. הגה: וכן אין אוכלים (טז) דברים המחממים את הגוף (יז) שלא יבא לידי קרי וכן אין לאכול (יח) מאכלי חלב שמרבים זרע אך בסעודת שחרית נוהגין לאכלן (מהרי"ל):




סימן תרט - הטמנת חמין בערב יום כיפור, ובו סעיף אחד

א.  (א) מותר להטמין חמין מערב יום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים. הגה: (ב) ויש אומרים שאין להטמין ביום הכיפורים (עיין בטור) וכן המנהג במדינות אלו (מהרי"ל):




סימן תרי - הדלקת נרות ביום כיפור, ובו ד' סעיפים

א.  (א) מקום שנוהגים להדליק נר (ב) בליל יום הכיפורים (ג) מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין (ואם יש לו נר בבית (ד) חייב להדליק בחדר ששוכב שם כדי שלא יבא לידי תשמיש עם אשתו מאחר שרואה אותה (ה) אצל הנר שבביתו ) (מהרי"ל). ואם חל להיות בשבת חייבין הכל להדליק. הגה: ומברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים:

ב.  יש מי שאומר (ו) שמברך על הדלקת נר יום כפורים. הגה: (ז) וכן המנהג במדינות אלו:

ג.  (ח) בכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים:

ד.  (ט) נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת. הגה: ונוהגים (י) שכל איש גדול (יא) או קטן עושין לו נר (מרדכי ומהרי"ו) גם נר נשמה (יב) לאביו ולאמו שמתו (כל בו) וכן נכון וכן כתבו מקצת רבוותא ואם כבו נרות אלו ביום הכיפורים (יג) אין לומר לנכרי (יד) שיחזור וידליקם (מהרי"ל ומהרי"ו). מי שכבה נרו ביום כיפור, יחזור וידליקנו במוצאי יום כיפור, ואל יכבנו עוד, אלא יניחנו לדלוק עד גמירא, וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יום הכיפורים נרו, לא הוא ולא אחר (כך נמצא במנהגים ישנים). ויש אומרים שיש להציע (טו) השולחנות ביום כיפור כמו בשבת (מרדכי ומנהגים), וכן נוהגין. יש שכתבו (טז) שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כיפור, דוגמת מלאכי (יז) השרת , וכן נוהגין ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם (יח) נכנע ונשבר (דברי עצמו מהגהות מיימוני פרק ז' דשביתת עשור):




סימן תריא - שליל יום הכיפורים דינו כיומו, ובו ב' סעיפים

א.  יום הכיפורים (א) לילו כיומו לכל דבר ומה הם הדברים האסורים בו (ב) מלאכה אכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה (ג) ואין חיוב כרת אלא על מלאכה ואכילה ושתיה:

ב.  [*] כל מלאכה שחייבים עליה בשבת חייבים עליה ביום הכיפורים וכל שבשבת פטור אבל אסור גם ביום הכיפורים כן (ד) אלא שבשבת זדונו בסקילה ויום הכיפורים זדונו בכרת וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום הכיפורים. (ה) והתירו [*] לקנב ירק (פירוש לחתוך מן הירק התלוש) (ו) [*] ולפצוע אגוזים (ז) מן המנחה ולמעלה (ח) כשחל בחול (ט) והאידנא נהגו לאסור . הגה: אם נפלה דליקה ביום כיפור מותר להציל סעודה אחת (י) לצורך לילה כמו שמציל בשבת (יא) לסעודת מנחה (ר"ן פרק כל כתבי). וכבר נתבאר סימן של"ד כיצד נוהגין בזמן הזה בדליקה בשבת והוא הדין ביום כיפור ונהגו שהתינוקות (יב) משחקים באגוזים (אגודה ומהרי"ל) ואין למחות בידם אפילו קםד מנחה ונשתרבב המנהג מדין הפצעת אגוזים הנזכר (דברי עצמו):




סימן תריב - איסור אכילה ביום הכיפורים, ושיעור כמותה, ובו י' סעיפים

א.  האוכל ביום הכיפורים (א) [*] ככותבת הגסה חייב (ב) והוא פחות מכביצה מעט (ג) ושיעור זה שוה לכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן:

ב.  כל האוכלים מצטרפים לשיעור זה (ד) אפילו מלח שעל הבשר וציר שעל ירק אבל אכילה ושתיה (ה) אינן מצטרפות :

ג.  (ו) אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין (ז) ואם לאו אין מצטרפין:

ד.  שיעור אכילת פרס (ח) יש אומרים ארבע ביצים ויש אומרים שלש ביצים ( (ט) שוחקות , רשב"א):

ה.  (י) הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת או חטאת (יא) אבל איסורא איכא בכל שהוא:

ו.  [*] אכל אוכלים (יב) שאינם ראוים לאכילה או (יג) שאכל אכילה גסה כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים (יד) עד שקץ במזונו (טו) פטור . הגה: ואם אכל מאכלים מבושמים או מתובלים (טז) על אכילתו חייב דרווחא לבסומי שכיחא (כל בו). ואסור ביום כיפור (יז) לטעום דבר להפליט (יח) אפילו עצי בשמים ועיין לעיל סימן תקס"ז סעיף ג' בהג"ה:

ז.  אכל (יט) עלי קנים פטור ולולבי גפנים (כ) שלבלבו קודם ראש השנה פטור דעץ בעלמא הם ואם לבלבו (בארץ ישראל) (כא) מראש השנה ועד יום הכיפורים חייב:

ח.  כס ( (כב) פירוש שכסס ופצע אותם בשיניו) פלפלי או זנגבילא אם הם יבשים פטור דלא חזו לאכילה ואם הם רטובים חייב:

ט.  השותה ביום הכיפורים (כג) מלא לוגמיו (פירוש מלא פיו) חייב ומשערים בכל אדם (כד) לפי מה שהוא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו (כה) ולא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו (כו) והוא פחות מרביעית (כז) באדם בינוני וכל המשקים מצטרפים לכשיעור. הגה: שתה משקין שאין ראוין לשתיה (כח) כגון ציר או מורייס (כט) וחומץ חי פטור אבל חומץ מזוג (ל) חייב (טור):

י.  שתה מעט וחזר ושתה [*] אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתית רביעית מצטרפין לכשיעור ואם לאו אין מצטרפין (לא) ויש אומרים ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס כמו צירוף אכילות. הגה: מותר ליגע ביום הכיפורים באוכלין ומשקים וליתן לקטנים (לב) ולא חיישינן שיאכל או ישתה אם יגע (תרומת הדשן סימן קמ"ז):




סימן תריג - איסור רחיצה ביום כיפור, ובו י''ב סעיפים

א.  אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים אסור ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו (א) מותר לרחצם (ב) שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג :

ב.  (ג) נוטל אדם ידיו שחרית ומברך על נטילת ידים ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו (ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הרוח רעה מעל הידים) (הגהות מיימוני):

ג.  אם הטיל מים (ד) ושפשף בידו או עשה צרכיו וקנח מותר לרחוץ דהוה ליה ידיו מלוכלכות (ורוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו). (ה) [*] ואם רוצה להתפלל אפילו לא קנח נמי מותר ליטול (ו) עד סוף קשרי אצבעותיו . הגה: וכן כהן העולה לדוכן (ז) נוטל ידיו אף על פי שהן טהורות (ח) דכל רוב רחיצה שאינו מכוון בה לתענוג מותרת (הגהות מיימוני פרק ב' מהלכות יום כיפור מהרי"ל). ולכן אפילו בא מן הדרך ורגליו כהות מותר לרחצן (בית יוסף בשם הגהות מיימוני וסמ"ג וטור הלכות תשעה באב):

ד.  מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים מותר. הגה: (ט) ונהגו בזה להחמיר ואפילו ברחיצת העינים שהיא (י) קצת רפואה נהגו להחמיר (מהרי"ל). ואסור לרחוץ (יא) פיו ביום הכפורים כמו שנתבאר לעיל סימן תקס"ז סעיף ג':

ה.  ההולך לבית המדרש או (יב) להקביל פני אביו או רבו או (יג) מי שגדול ממנו בחכמה או לצרכי מצוה (יד) יכול לעבור במים עד צוארו בין בהליכה (טו) בין בחזרה ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו (טז) על זרועו והוא שלא יהיו המים רודפים דאם כן אף בחול אסור מפני הסכנה אפילו אם אינם מגיעים אלא (יז) עד מתנים :

ו.  הא דשרי לעבור בגופו במים לדבר מצוה דוקא לעבור בגופו במים עצמן (יח) אבל לעבור (יט) בספינה קטנה יש מי שאוסר:

ז.  (כ) הרב אסור לעבור במים כדי לילך אצל תלמידו:

ח.  ההולך לשמור פירותיו מותר לעבור במים (כא) בהליכה אבל לא בחזרה. הגה: וכל מקום דמותר לעבור במים (כב) אפילו היה לו דרך שיכול להקיף ביבשה מותר לעבור דלמעט בהילוך עדיף טפי (אור זרוע):

ט.  אסור להצטנן בטיט (כג) לח אם הוא טופח על מנת להטפיח ואסור להצטנן בכלים שיש בהם מים אפילו (כד) הם חסרים בין של חרס בין של מתכת אבל אם הם רקים מותר וכן בפירות ובתינוק. הגה: ואסור לשרות מפה מבעוד יום ולעשותה כמין כלים נגובים ולהצטנן בה ביום כיפור דחיישינן שמא לא תנגב יפה ויבא (כה) לידי סחיטה (הגהות מיימוני פרק ב' ומרדכי וסמ"ק ומנהגים). החולה רוחץ כדרכו אף על פי שאינו מסוכן (רמב"ם):

י.  כלה (כו) כל שלשים יום מותרת לרחוץ פניה:

יא.  מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכיפורים אם לח הוא מקנחו במפה ודיו ואם יבש הוא (כז) או שנתלכלך (כח) רוחץ מקומות המלוכלכים בו לבד ומתפלל (כט) ואסור לרחוץ גופו או לטבול (ל) אף על פי שבשאר ימות השנה הוא רגיל לטבול לתפלה:

יב.  [*] בזמן הזה אסור לאשה לטבול ביום הכיפורים אפילו הגיע זמן טבילתה (לא) בו ביום :




סימן תריד - דיני סיכה ונעילת הסנדל, ובו ד' סעיפים

א.  אסור לסוך אפילו מקצת גופו (א) ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא אבל אם הוא חולה אפילו אין בו סכנה או שיש לו (ב) חטטין בראשו מותר:

ב.  [*] אסור לנעול סנדל או מנעל (ג) של עור אפילו (ד) קב הקיטע וכיוצא בו אפילו של עץ ומחופה עור אסור (ה) אבל של גמי או של קש (ו) [*] או של בגד או של שאר מינים (ז) מותר [*] אפילו לצאת בהם (ח) לרשות הרבים . (ומותר לעמוד על כרים וכסתות (ט) של עור ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה) (מרדכי דיומא ותרומת הדשן סימן קמ"ט):

ג.  החיה (י) כל שלשים יום מותרת לנעול את הסנדל והחולה כיוצא בה אף על פי שאין בו סכנה וכן מי שיש לו מכה ברגליו:

ד.  מותר כל אדם (יא) לנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו כדי שלא ישכנו אם מצויים שם עקרבים או דברים הנושכים. הגה: ואם ירדו גשמים ורוצה לילך לביתו מבית הכנסת או להיפך (יב) [*] והוא איסטניס (יג) מותר לנעול (יד) מנעליו עד שמגיע (טו) למקומו (מהרי"ל):




סימן תרטו - יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה, ובו ב' סעיפים

א.  יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה (א) ואסור ליגע באשתו כאילו היא נדה (ב) וכן אסור לישן עם אשתו במטה:

ב.  הרואה קרי בליל יום הכיפורים (ג) ידאג כל השנה ואם עלתה לו השנה (ד) מובטח לו שהוא בן העולם הבא:




סימן תרטז - הקטנים מתי יתחילו להתענות, ובו ב' סעיפים

א.  התינוקות (א) מותרים בכל אלו (ב) חוץ מבנעילת הסנדל שאין חוששין כל כך אם לא ינעלו. הגה: ומותר (ג) לומר לעובד כוכבים לרחצן ולסוכן אבל להאכילם אפילו בידים שרי (טור):

ב.  קטן (הבריא) (ד) בן תשע שנים שלימות ובן עשר שנים שלימות (ה) מחנכין אותו לשעות כיצד היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלשה היה רגיל לאכול בשלש מאכילין אותו בארבע, לפי כח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות ( (ו) והוא הדין לקטנה הבריאה ) (טור). (ז) בן אחת עשרה בין זכר בין נקבה מתענין ומשלימין מדברי סופרים כדי לחנכן במצות. הגה: (ח) ויש אומרים שאינן צריכין להשלים מדרבנן כלל (ר"ן ואור זרוע והגהות מיימוני בשם הלכות גדולות ורוקח ורא"ם) (ט) ויש לסמוך עלייהו [*] בנער שהוא כחוש ואינו חזק להתענות (תרומת הדשן סימן קנ"ה). [*] וכל מקום שמחנכין אותו באכילה כן (י) מחנכין אותו ברחיצה וסיכה (טור). בת שתים עשרה ויום אחד ובן שלש עשרה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הם כגדולים לכל מצות ומשלימים מן התורה אבל אם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הם ואינן משלימים (יא) אלא מדברי סופרים. הגה: (יב) ואפילו הוא רך וכחוש צריך להשלים (יג) דחיישינן שמא נשרו השערות (תרומת הדשן סימן קנ"ה). קטן שהוא פחות מבן תשע (יד) אין מענין אותו ביום כיפור כדי שלא יבא לידי סכנה. הגה: אפילו אם רוצה להחמיר על עצמו מוחין בידו (כל בו):




סימן תריז - דין עוברה ומניקה ויולדת ביום הכיפורים, ובו ד' סעיפים

א.  [*] עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים:

ב.  עוברה (א) שהריחה ( (ב) ופניה משתנים אף על פי שלא אמרה צריכה אני) (רבינו ירוחם נתיב כ"ז) לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא (ג) אם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב ואם לאו (ד) מאכילין אותה (ה) עד שתתישב דעתה:

ג.  כל אדם שהריח מאכל (ו) ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו (ז) ומאכילין אותו (ח) ממנו :

ד.  (ט) [*] יולדת תוך שלשה ימים (י) לא תתענה כלל משלשה עד שבעה (יא) אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה מכאן ואילך הרי היא (יב) ככל אדם וימים אלו אין (יג) מונין אותם מעת לעת כגון אם ילדה בשבעה בתשרי בערב אין מאכילין אותה ביום הכיפורים (יד) אם לא אמרה צריכה אני אף על פי שלא שלמו לה שלשה ימים עד יום כיפור בערב משום דכיון שנכנס יום רביעי ללידתה מקרי לאחר שלשה:




סימן תריח - דין חולה ביום הכיפורים, ובו י' סעיפים

א.  [*] חולה שצריך לאכול אם יש שם (א) רופא בקי אפילו הוא עובד כוכבים שאומר אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי (ב) ויסתכן מאכילין אותו על פיו ואין צריך לומר שמא ימות אפילו אם החולה אומר אינו צריך (ג) שומעים לרופא [*] ואם החולה אומר (ד) צריך אני אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך (ה) שומעין לחולה :

ב.  (ו) רופא אחד אומר צריך (ז) ורופא אחד אומר אינו צריך מאכילים אותו. הגה: והוא הדין לשנים כנגד שנים (ח) ואפילו קצתן יותר בקיאין מקצתן , כן נראה לי:

ג.  (ט) ואם החולה ורופא אחד עמו אומרים שאינו צריך ורופא אחר אומר צריך או שהחולה אינו אומר כלום (י) ורופא אחד אומר צריך ושנים אומרים אינו צריך אין מאכילין אותו:

ד.  אם שנים אומרים צריך אפילו מאה אומרים אינו צריך ואפילו החולה אומר עמהם שאינו צריך מאכילין אותו (יא) מאחר ששנים אומרים צריך. הגה: והוא הדין אם החולה ורופא אחד עמו אומרים צריך (יב) אף על פי שמאה רופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו (טור) ולא חיישינן דהחולה אומר צריך משום דמאמין לרופא זה שאומר צריך (בית יוסף בשם מהרי"א):

ה.  אם החולה אומר אינו צריך (יג) והרופא מסופק (יד) מאכילין אותו אבל אם הרופא אומר אינו צריך והחולה אומר איני יודע (טו) אין (טז) מאכילין אותו :

ו.  אם הרופא אומר שאינו מכיר את החולי הרי הוא כאדם דעלמא ואין דבריו מעלין ולא מורידין. הגה: מיהו אם נחלש הרבה עד שנראה לרוב בני אדם שאצלו שהוא מסוכן אם לא יאכל מאכילין אותו (איסור והיתר):

ז.  [*] כשמאכילין את העוברות או את החולה (יז) מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור הלכך מאכילין אותו (יח) כשני שלישי ביצה בינונית (יט) וישהו (כ) כדי אכילת ארבעה ביצים והשתיה (כא) יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה [*] כמלא לוגמיו:

ח.  וישקוהו פחות מאותו שיעור וישהו בין שתיה לשתיה (כב) כדי אכילת ארבעה ביצים ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה (כג) כדי שיעור שתיית רביעית [*] ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו (כד) או שהחולה אומר כן או שנסתפקו בדבר מאכילין ומשקים אותו כל צרכו (מיד):

ט.  מי שאחזו (כה) בולמוס והוא חולי שבא מחמת רעבון וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות מאכילין אותו (כו) עד שיאורו עיניו ואם אין שם מאכל של היתר מאכילין אותו מאכל איסור ואם יש כאן שני מיני איסורים אחד חמור מחבירו מאכילין אותו הקל תחלה. הגה: אם צריך לבשר ויש כאן בהמה שצריכין לשוחטה ובשר נבלה מוכנת עיין (כז) לעיל סימן שכ"ח סעיף י"ד:

י.  (כח) חולה שאכל ביום הכיפורים ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך צריך להזכיר של יום הכיפורים בברכת המזון (כט) שאומר יעלה ויבוא בבונה ירושלים:




סימן תריט - סדר ליל יום הכיפורים, ובו ו' סעיפים

א.  ליל יום הכיפורים נוהגים (א) שאומר שליח צבור בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים (ב) ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' (ג) ואחר כך אומר שהחיינו (ד) בלא כוס . הגה: ואחר כך מתפללים ערבית ונוהגים לומר כל נדרי (ה) בעודו יום וממשיך בניגונים (ו) עד הלילה ואומרים אותו שלשה פעמים וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר השליח ציבור שלש פעמים ונסלח לכל עדת וגו' והקהל אומרים שלשה פעמים ויאמר ה' סלחתי כדבריך (מנהגים). ואל ישנה אדם ממנהג העיר (ז) אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם (מהרי"ל):

ב.  בליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (ח) בקול רם :

ג.  (ט) אם חל בשבת אומרים ויכולו (י) וברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש השבת ואינו (יא) מזכיר של יום הכיפורים. (ואין אומרים אבינו מלכנו בשבת אבל שאר הסליחות והתחינות אומר כמו בחול) (ריב"ש סימן תקי"ב ומנהגים):

ד.  (יב) צריך להעמיד אחד לימין שליח ציבור ואחד לשמאלו:

ה.  יש שעומדים על רגליהם כל היום (יג) וכל הלילה :

ו.  נוהגים (יד) ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה. הגה: וטוב לישן (טו) רחוק מן הארון (מרדכי) (טז) ומי שאינו רוצה לומר שירות ותשבחות לא ישן שם (מהרי"ו). והחזנים המתפללים כל היום היום לא יעורו כל הלילה כי מאבדין קולם כשאינם ישנים (מהרי"ל):




סימן תרכ - מנהג יפה לקצר בתפלת שחרית, ובו סעיף אחד

א.  (א) טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף (ב) קודם שבע שעות :




סימן תרכא - סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור, ובו ו' סעיפים

א.  מוציאין שני ספרים בראשון (א) קורים ששה (ב) בפרשת אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה' ואם חל בשבת (ג) קורים שבעה (ד) ומפטיר קורא בשני בפנחס ובעשור לחודש ומפטיר בישעיה ואמר סלו סלו פנו דרך עד כי פי ה' דבר:

ב.  (ה) מילה ביום הכיפורים מלין (ו) בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה ולאחר המילה אומרים אשרי (והמנהג למול (ז) אחר אשרי ) (מנהגים). ואם הוא (ח) במקום שצריך לצאת מבית הכנסת אין מלין (ט) עד אחר חזרת ספר תורה (י) וחוזרים ואומרים קדיש :

ג.  מברכין (יא) על המילה בלא כוס . (ויש אומרים דמברכין בכוס (יב) ונותנין לתינוק הנימול וכן נוהגין):

ד.  (יג) במוסף אומר שליח ציבור סדר עבודה. הגה: ונוהגין (יד) ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים והעם גם בעלינו לשבח אבל שליח ציבור אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה כדי ליפול על פניו (טו) ויש למחות (טז) ביד העושים כן :

ה.  סדר הוידוי (יז) חטאתי עויתי פשעתי :

ו.  נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד (יח) המתים :
(ומזכירין נשמותיהם, (יט) דהמתים גם כן יש להם כפרה ביום הכיפורים) (מרדכי):




סימן תרכב - סדר תפלת מנחה, ובו ד' סעיפים

א.  למנחה אומר (א) אשרי ובא לציון ואין אומרים ואני תפלתי אפילו אם חל (ב) להיות בשבת . הגה: (ג) ואין אנו נוהגין לומר אשרי ובא לציון קודם מנחה (ד) רק קודם נעילה וכן כתבו קצת רבוותא (מרדכי והגהות מיימוני סוף ספר אהבה וסוף הלכות יום כיפור וכל בו ומנהגים). (ה) ואין אומרים אין כאלהינו ביום כיפור (מנהגים):

ב.  ומוציאין ספר תורה (ו) וקורים שלשה (ז) בפרשת עריות עד סוף הפרשה (ח) והשלישי מפטיר ביונה ומסיים מי אל כמוך (ט) ומברך לפניה ולאחריה ואם חל בשבת מזכיר בה של שבת וחותם בשל שבת. הגה: (י) ואין אומרים על התורה ועל העבודה במנחה (הגהות מיימוני סוף הלכות יום כיפור ומהרי"ל ומנהגים והגהות מרדכי):

ג.  אם חל בשבת (יא) אומרים צדקתך ואומרים אבינו מלכנו. הגה: ובמדינות אלו (יב) אין אומרים צדקתך (יג) ולא אבינו מלכנו :

ד.  (יד) אין נושאין כפים במנחה ביום הכיפורים וכהן שעבר ועלה לדוכן הרי זה (טו) נושא כפיו ואין מורידין אותו:




סימן תרכג - סדר תפלת נעילה, ובו ו' סעיפים

א.  לנעילה אומר אשרי וקדיש ואינו אומר ובא לציון. הגה: וכבר כתבתי דהמנהג במדינות אלו לומר אשרי ובא לציון (א) קודם נעילה :

ב.  זמן תפלת נעילה (ב) כשהחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה וצריך שליח ציבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות כדי שיגמור קודם שקיעת החמה ( (ג) ואומר במקום כתבנו חתמנו) (טור):

ג.  אם חל בשבת (ד) מזכיר בה של שבת (ה) אבל בוידוי שלאחר התפלה אין מזכירים בו של שבת והני מילי יחיד אבל שליח צבור כיון שאמרו בתוך תפלתו מזכיר בו של שבת ואם לא הזכיר (ו) בזה אין מחזירין אותו:

ד.  אומר כתר (ז) כמו במוסף :

ה.  (ח) נושאים כפים בנעילה (והמנהג במדינות אלו (ט) שלא לישא כפיו (י) ואומרים אבינו מלכנו):

ו.  בסוף הסליחות אומרים (יא) שבע פעמים ה' הוא האלהים (ופעם אחת שמע ישראל, ושלש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד) (מנהגים) (ועיין לעיל סימן ס"א). (יב) ותוקעים תשר"ת. הגה: ויש אומרים שאין לתקוע רק תקיעה אחת (מרדכי והגהות מיימוני סוף הלכות יום כיפור ואגור) (יג) וכן נוהגין במדינות אלו ותוקעין לאחר שאמר קדיש לאחר נעילה וקצת מקומות נהגו לתקוע קודם קדיש:




סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכיפורים, ובו ה' סעיפים

א.  (א) מתפללים תפלת ערבית ואומר הבדלה בחונן הדעת:

ב.  צריך להוסיף מחול על הקודש (ב) גם ביציאתו (ג) שימתינו מעט אחר יציאת הכוכבים :

ג.  (ד) מבדילים על הכוס ואין מברכים על הבשמים (ה) אפילו אם חל להיות בשבת :

ד.  (ו) מברכים (ז) על האור ואין מברכים במוצאי יום הכפורים על האור שהוציאוהו (ח) עתה מן האבנים [*] [*] ויש אומרים שמברכים עליו (ט) מעמוד ראשון ואילך :

ה.  ישראל שהדליק מעובד כוכבים אין מברכים עליו במוצאי יום הכיפורים אף על פי שבמוצאי שבת מברכין עליו שאין (י) מברכין במוצאי יום הכיפורים אלא על האור ששבת מבעוד יום ממש או על האור שהודלק ממנו וכן נהגו להדליק מעששית של בית הכנסת ומיהו אפילו אם הודלק ביום הכיפורים אם הודלק בהיתר כגון לחולה יכולים לברך עליו. הגה: יש אומרים להבדיל (יא) על נר של בית הכנסת (המגיד פרק כ"ט ואבודרהם ואור זרוע) ויש אומרים (יב) שאין להבדיל עליו אלא מדליקין נר אחר ממנו (יג) והנכון להבדיל על שניהן ביחד דהיינו להדליק נר אחד מנר בית הכנסת ולא יבדיל (יד) על נר עצמו של בית הכנסת לחוד (מהרי"ל) ושאר דיני נר עיין לעיל סימן רצ"ח ואוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים (טו) דהוי קצת יום טוב (טור מהרי"ו אור זרוע). ויש מחמירים (טז) לעשות שני ימים יום כיפור (יז) ויש לזה התרה ואין לנהוג בחומרא זו משום דיש לחוש שיבא לידי סכנה (אור זרוע). מי שמתענה תענית חלום למחרת יום כיפור אין צריך להתענות כל ימיו (מנהגים). אין אומרים תחינות (יח) ולא צדקתך וצדקתך מיום כיפור עד סוכות והמדקדקים (יט) מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה (מהרי"ל ומנהגים והגהות מיימוני פרק ב' דברכות מהרי"ו):