שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות מגילה ופורים

סימן תרפו - דין תענית אסתר, ובו ג' סעיפים

א. בחנוכה ופורים (א) מותר להתענות לפניהם ולאחריהם :

ב. (ב) מתענים בי"ג באדר ואם חל פורים באחד בשבת מקדימין (ג) להתענות ביום חמישי. הגה: ותענית זה אינו חובה לכן יש להקל בו לעת הצורך כגון מעוברות או מניקות או חולה שאין בו סכנה ואפילו רק כואבי עינים שאם (ד) מצטערים הרבה לא יתענו (ה) ויפרעו אחר כך אבל שאר בריאים (ו) לא יפרשו מן הצבור (חדושי אגודה בשם מחזור ויטרי). ואם חל פורים ביום א' שמתענין ביום ה' שלפניו וחל בו ברית מילה (ז) מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים (הגהות מנהגים):

ג. יש מתענים (ח) ג' ימים זכר לתענית אסתר:

סימן תרפז - חיוב קריאת המגילה, ובו ב' סעיפים

א. חייב אדם (א) לקרות המגילה בלילה (ב) ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה (ג) כל הלילה ושל יום זמנה כל היום (ד) מהנץ החמה (ה) עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר (ו) יצא :

ב. (ז) מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים ( (ח) כדי צרכו ), שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא. הגה: וכל זה לא מיירי אלא (ט) בדאיכא שהות לעשות שתיהן (י) אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין (יא) שום מצוה דאורייתא נדחה מפני מקרא מגילה (ר"ן ובית יוסף בשם תוספות ומהר"א מזרחי) והא דמת מצוה קודם היינו דוקא (יב) בדאפשר לו לקראה אחר כך (מהר"א מזרחי):

סימן תרפח - דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, ובו ח' סעיפים

א. כרכים (א) המוקפים חומה מימות יהושע בן נון אפילו אינן מוקפין עכשיו קורין בט"ו אפילו אם הם בחוצה לארץ (ב) ואפילו אין בהם עשרה בטלנים (פירוש בטלים ממלאכתן (ג) ועוסקין בצרכי צבור ). והוא שהוקף ואחר כך ישב או שישב תחלה על דעת להקיפו אחר כך (ד) לאפוקי כשנודע שישב תחלה [*] על דעת שלא להקיפו . (אבל בסתמא הוקפה ולבסוף ישבה, ר"ן):

ב. וכן (ה) הכפרים הנראים עמהם אפילו אינם סמוכים כגון שהם בהר [*] או שסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק (ו) ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל ובשושן אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט"ו (ז) הואיל ונעשה בו הנס:

ג. כפרים ועיירות גדולות וכרכים שאינם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון (ח) קורין בי"ד :

ד. כרך (ט) שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו (י) קורין בי"ד ובט"ו ובליליהון (יא) ולא יברך כי אם בי"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם:

ה. (יב) [*] בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא

שם. הגה: (יג) ואם הוא במדבר או בספינה קורא ב (יד) יום י"ד כמו רוב העולם (כל בו):

ו. יום חמשה עשר שחל להיות בשבת (טו) אין קורין (טז) המגילה בשבת אלא מקדימין לקרותה בערב שבת וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק (יז) ואומרים על הניסים (יח) ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת:

ז. המפרש בים והיוצא בשיירא (יט) ואינו מוצא מגילה להוליך עמו (כ) [*] יקראנה בי"ג או בי"ב או בי"א בלא ברכה ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו יש אומרים שקורא (כא) אפילו מתחלת החדש . הגה: והכי נהוג ומיהו אם נזדמן לו אחר כך מגילה (כב) חוזר וקורא אותה ביום י"ד אפילו קראה תחלה ביום י"ג מכל מקום קרא אותה שלא בזמנה (כל בו ובית יוסף):

ח. בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה ואחר כך נזדמנה לו בט"ו (כג) קורא אותה בט"ו :

סימן תרפט - שהכל חייבים בקריאת מגילה, ובו ו' סעיפים

א. הכל חייבים בקריאתה אנשים (א) [*] ונשים וגרים [*] ועבדים (ב) משוחררים ומחנכים (ג) [*] את הקטנים לקרותה:

ב. אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא (ד) יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה לפיכך אם היה הקורא (ה) [*] חרש (ו) או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא (ז) ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים. הגה: ויש אומרים (ח) אם האשה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פרק קמא דמגילה):

ג. (ט) אנדרוגינוס (י) מוציא מינו (יא) ולא שאינו מינו (יב) טומטום ומי שחציו עבד אפילו מינו אינו מוציא. הגה: (יג) יש אומרים דאפילו את עצמו אינו מוציא וצריך לשמוע מאחרים (בית יוסף):

ד. השומע מגילה ממי שהוא מודר הנאה ממנו (יד) יצא :

ה. [*] מקום שאין מנין אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים אחד פוטר את כולם ואם כולם יודעים כל אחד קורא (טו) לעצמו :

ו. (טז) [*] מנהג טוב להביא (יז) קטנים וקטנות (יח) לשמוע (יט) מקרא מגילה :

סימן תרצ - דיני קריאת המגילה, ובו י''ח סעיפים

א. קורא אדם את המגילה בין עומד (א) בין יושב (ב) [*] אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור. הגה: (ג) ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא (מרדכי פרק הקורא):

ב. אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד (ד) ויוצאים הם והשומעים מהם:

ג. (ה) צריך לקרותה כולה (ו) ומתוך הכתב ואם קראה על פה לא יצא (ז) וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה (ח) אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות (ט) אפילו עד חציה וקראם הקורא על פה יצא. הגה: (י) [*] אבל אם השמיט תחלתה או סופה (יא) אפילו מיעוטה לא יצא (ר"ן). ואפילו באמצעה (יב) [*] דוקא דלא השמיט ענין שלם (בית יוסף בשם אורחות חיים). אבל ביותר מחציה אפילו הן כתובות [*] אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר פסולה:

ד. מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה (יג) לא יקרא עם שליח ציבור אלא שומע ושותק. הגה: (יד) וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן (טו) ולכן אותן הפסוקים שקורין הקהל (טז) צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה (בית יוסף בשם שבולי לקט):

ה. קראה סירוגין דהיינו שפסק בה ושהה ואחר כך חזר למקום שפסק (יז) אפילו שהה כדי לגמור את כולה (יח) יצא . הגה: (יט) ואפילו סח בנתיים (כ) מיהו גוערין במי שסח בנתיים כדלקמן סימן תרצ"ב סעיף ב' (הרשב"א סימן רמ"ד):

ו. [*] הקורא את המגילה (כא) למפרע לא יצא קרא פסוק אחד (כב) ודילג השני וקרא שלישי (כג) ואחר כך חזר וקרא השני לא יצא מפני שקרא למפרע פסוק אחד אלא כיצד יעשה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר:

ז. (כד) הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו:

ח. הלועז ששמע את המגילה [*] הכתובה בלשון הקודש (כה) ובכתבי הקודש אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים (כו) יצא ידי חובתו:

ט. (כז) היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות העכו"ם לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר בקריאתהאלא המכיר אותו הלשון בלבד (כח) אבל אם היתה כתובה (כט) בכתב עברי (ל) וקראה ארמית לארמי (לא) לא יצא [*] שנמצא זה קורא על פה וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו לא יצא השומע ממנו. הגה: (לב) [*] אבל אין לחוש [*] באיזה כתב כתובה (בית יוסף):

י. מי שיודע לעז ויודע אשורית (לג) אינו יוצא בלעז (לד) ויש אומרים שיוצא . הגה: ואם כתובה (לה) בשני לשונות מי שמבינים (לו) יצאו (בית יוסף):

יא. (לז) יש למחות ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז (לח) אף על פי שכתובה בלשון לעז:

יב. (לט) [*] קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה (מ) יצא (מא) אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא:

יג. היה כותבה (מב) שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה (מג) אם כיון לבו לצאת ידי חובתו יצא והוא (מד) שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה (מה) וכן אם היה מגיהה וכן אם היה דורשה שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו אם כיון לבו לצאת ידי חובתו יצא ולא יפסיק בה בענינים אחרים כשדורשה (מו) שאסור להפסיק בה (מז) בענינים אחרים :

יד. הקורא את המגילה (מח) צריך שיכוין להוציא השומע וצריך (שיכוין) השומע לצאת ואם הקורא שליח ציבור (מט) מסתמא דעתו על כל השומעים אפילו הם אחורי בית הכנסת (נ) [*] אין מדקדקין בטעיותיה ויש אומרים דדוקא בטעות שהלשון והענין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות (נא) אחר לא:

טו. צריך לומר עשרת בני המן ועשרת (נב) הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. הגה: ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם (נג) הפסיק ביניהם יצא (תוספות סוף פרק קמא דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל). ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות (נד) איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת (מהרי"ל בשם רוקח):

טז. צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי כוכבים ברוכים כל המאמינים בה' וכו' וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב:

יז. מנהג כל ישראל (נה) שהקורא קורא (נו) ופושטה כאיגרת להראות הנס וכשיגמור (נז) חוזר וכורכה כולה ומברך . הגה: יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה (נח) בקול רם דהיינו איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו' וכן נוהגין במדינות אלו (הגהות מיימוני פרק ח' וכל בו ואבודרהם) והחזן חוזר וקורא אותן. עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהן ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב. ומזה נשתרבב המנהג (נט) שמכים המן (ס) כשקורים המגילה בבית הכנסת (אבודרהם). [*] ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבעו (בית יוסף בשם אורחות חיים):

יח. מגילה (סא) בי"ד ובט"ו צריך (סב) [*] לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אותה ביחיד. הגה: ויש להסתפק (סג) אם נשים מצטרפות לעשרה (הגהות אשירי פרק קמא טור סימן תרפ"ד). ואם קראו אותה בציבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו (סד) לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה (בית יוסף בשם אורחות חיים) (סה) וכשהיחיד קורא אותה (סו) בזמנה צריך לברך עליה (בית יוסף):

סימן תרצא - דיני כתיבת המגילה ותפירתה, ובו י''א סעיפים

א. אין כותבין המגילה (א) אלא בדיו (ב) על הגויל (ג) או על הקלף כספר תורה ואם כתבה (ד) במי עפצים וקנקנתום כשרה כתבה בשאר מיני צבעונים פסולה (ה) וצריכה שירטוט (ו) כתורה עצמה ואין העור שלה צריך לעבד לשמה (ז) ויש אומרים שצריך עיבוד לשמה:

ב. היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו"ם או מין פסולה ודינה כספר תורה (ח) לענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיות בצורתן ובחסרות ויתרות. הגה: [*] גם צריך לכתבה (ט) מן הכתב (ר"ן) (י) ולהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה (יא) כמו בספר תורה (מהרי"ק) ועושין כל פרשיותיה (יב) סתומות ואם עשאן (יג) פתוחות פסולה (הגהות מיימוני פרק ב' ופסקי מהרא"י סימן כ"ג). (יד) ובדיעבד אין לפסול מגילה משום חסרות ויתירות דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות דכשרה (הגהות מיימוני פרק ב' ואור זרוע) ]כמו שנתבאר סימן תר"צ סעיף ג'[. וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו ויש אומרים שצריכה תגין ויש אומרים שאינה צריכה. הגה: ונהגו לתייגה (טו) גם נהגו שלא לעשות לה עמוד (טז) כלל בסופה (מהרי"ל):

ג. עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב אלא (יז) מניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה:

ד. צריך (יח) להאריך בוי"ו דויזתא (בכתיבתה ויש אומרים (יט) בקריאתה ) (ר"ן בשם הרא"ש ומהרי"ל ובית יוסף בשם אורחות חיים). וצריך לכתוב איש בראש דפא (כ) ואת בסופה :

ה. אם תפרה בחוטי פשתן פסולה:

ו. אם הטיל בה ג' חוטי גידים כשרה ובלבד שיהיו משולשות [*] ומפני שיש בו פירושים שונים צריך לצאת ידי כולם ויעשה שלשה תפירות (כא) בראשה ושלש בסופה ושלש באמצעיתה ותפירה אחת (כב) בחלק הרביעי מצד זה ותפירה אחת בחלק הרביעי שמצד האחר. הגה: ואם אין לו גידין יותר מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחה בלא תפירה (הגהות מיימוני פרק ב' וכל בו). אבל אם יש לו גידין יתפור כולם בגידין כולה בגידין והתפירה תהיה מבחוץ ולא מבפנים (רבינו ירוחם נתיב י' חלק ד' ובית יוסף בשם אורחות חיים):

ז. צריך להניח שיור בראש היריעה ובסופה כשתופרם יחד ובמשהו סגי:

ח. אין קורין [*] בצבור במגילה הכתובה (כג) בין הכתובים ואם קרא לא יצא אלא אם כן היתה (כד) יתירה על שאר היריעות או חסרה כדי שיהא לה היכר אבל [*] היחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה או יתירה ויוצא בה ידי חובתו ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה:

ט. מגילה (כה) שהיא נקודה וכן אם כתב בה בדף הראשון (כו) ברכות ופיוטים אינה נפסלת בכך:

י. אם אין מגילה כשרה קורים אותה (כז) בחומש בלא ברכה:

יא. אם קרא במגילה גזולה (כח) יצא . הגה: ואם מברכין עליה עיין לעיל סימן תרמ"ט (כט) לענין לולב הפסול (ל) והוא הדין כאן :

סימן תרצב - דיני ברכות המגילה, ובו ד' סעיפים

א. הקורא את המגילה מברך לפניה שלשה ברכות על מקרא מגילה ושעשה נסים (א) [*] ושהחיינו (ב) וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. הגה: ויש אומרים דאף ביום מברך שהחיינו (טור בשם רבינו תם והרא"ש והמגיד), וכן נוהגין בכל מדינות אלו (ג) ואחד יכול לברך והשני קורא (הגהות אשירי פרק ב'). (ד) ולאחריה נוהגים לברך (ה) הרב את ריבנו וכו' (ו) אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא. הגה: ונהגו לומר בלילה אשר הניא (ז) אבל לא ביום (כל בו ובית יוסף בשם אורחות חיים). (ח) ואין לברך אחריה [*] אלא בצבור:

ב. (ט) אין לשוח בעוד שקורין אותה :

ג. (י) אף על פי שיצא כבר מברך (יא) להוציא את אחר ידי חובתו:

ד. מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת (יב) וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כל כך יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום (יג) [*] מפלג המנחה ולמעלה . הגה: (יד) אבל אסור לאכול (טו) קודם שישמע קריאת המגילה (טז) אפילו התענית קשה עליו (תרומת הדשן סימן ק"ט):

סימן תרצג - סדר תפלת פורים, ובו ד' סעיפים

א. (א) אחר קריאת המגילה בערבית אומר ואתה קדוש ואם חל במוצאי שבת אומר ויהי נועם קודם ואתה קדוש. הגה: (ב) ואומר ויתן לך . וקורים המגילה (ג) ואחר כך מבדילין (מנהגים):

ב. אומר על הנסים (ד) בלילה וביום. הגה: ואם לא אמרו (ה) אין מחזירין אותו (טור). ואין אומרים על הנסים רק ביום י"ד (ו) אבל לא בט"ו (בית יוסף בשם אורחות חיים ומנהגים). ובליל י"ד אף על פי שלא קראו המגילה עדיין אומר על הנסים בתפלת ערבית (הגהות מיימוני פרק ב'):

ג. אין קורין בו (ז) הלל (ח) ואין נופלין על פניהם. הגה: ואין אומרים למנצח ואל ארך אפים (מנהגים ובית יוסף בשם תוספות):

ד. [*] מוציאין ספר תורה וקורין בפרשת ויבא (ט) עמלק ואף על פי שאין בה אלא ט' פסוקים כופלין פסוק אחרון כדי להשלים לעשרה פסוקים. הגה: (י) ואין המנהג לכפול פסוק האחרון של הפרשה. (יא) וקורין המגילה ואחר כך סדר קדושה. הגה: כשיש מילה בפורים (יב) מלין התינוק קודם קריאת המגילה (מהרי"ל ומנהגים):

סימן תרצד - דין מעות פורים לעניים, ובו ד' סעיפים

א. חייב (א) כל אדם (ב) [*] ליתן לפחות (ג) שתי מתנות [*] לשני עניים. הגה: [*] יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר ומאחר ששלשה פעמים כתיב תרומה בפרשה יש ליתן שלש (מרדכי ריש פרק קמא דיומא). ויש ליתנו (ד) בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו [*] ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו. ובמדינות אוסטרייך יתנו ג' חצי ווינ"ר שנקראו גם כן מחצית וכן לכל מדינה ומדינה ואין חייב ליתנו רק מי שהוא (ה) מבן עשרים ולמעלה ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו ואין נוהגין כן:

ב. (ו) אין משנים מעות פורים (ז) לצדקה אחרת . הגה: (ח) ודוקא הגבאים (מרדכי פרק קמא דבבא בתרא) אבל העני יכול לעשות בו (ט) מה שירצה :

ג. אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו (י) ובמקום שנהגו ליתן (יא) אף לעכו"ם נותנים :

ד. (יב) במקום שאין עניים יכול לעכב (יג) מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה.

סימן תרצה - דיני סעודת פורים, ובו ד' סעיפים

א. הגה: מצוה להרבות בסעודת פורים (טור). (א) ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי סוף פרק קמא).
סעודת פורים (ב) שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. הגה: ומכל מקום גם בלילה ישמח (ג) וירבה קצת בסעודה . (תשובת מהרי"ב):

ב. [*] חייב אינש לבסומי בפוריא [*] עד דלא ידע (ד) בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן (ה) ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואין להתענות בפורים (ו) מלבד תענית חלום ועיין לעיל (ז) סימן תקס"ח וסימן תק"ע. יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון (מהרי"ל). ונוהגים לעשות סעודת פורים (ח) לאחר מנחה וערבית יתפללו בלילה ומתפללים מנחה תחלה (ט) בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים). ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו וכשחל פורים ביום ששי יעשו (י) הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים). ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (תרומת הדשן). יש אומרים שיש לאכול (יא) מאכל זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל (יב) דניאל וחביריו בבבל (כל בו). טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה (מהרי"ב). וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים י"ד וט"ו (מנהגים) וכן נהגו ויש אומרים (יג) דאם הזיק אחד את חבירו (יד) מכח שמחת פורים פטור מלשלם (תרומת הדשן סימן ק"י). ועיין בחושן המשפט בדיני נזיקין (סוף סימן שע"ח):

ג. (טו) אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה (טז) אומר על הנסים דבתר תחלת סעודה אזלינן ויש מי שאומר שאין לאומרו ( (יז) ונוהגין כסברא ראשונה):

ד. חייב (יח) [*] לשלוח לחבירו (יט) שתי מנות בשר [*] או של (כ) מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו (כא) זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו. הגה: ויש (כב) לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פרק קמא דמגילה). ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם (כג) או מוחל לו (כד) יצא (כה) ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש. אבל לא בהפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי (כו) ספק קידושין אבל במתנות לאביונים (כז) אין לחוש :

סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים, ובו ח' סעיפים

א. פורים (א) מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות (ב) [*] אין עושין . (והאידנא נהגו (ג) בכל מקום שלא לעשות ) (כל בו). והעושה אינו רואה (ד) סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו (ה) או אבורנקי של מלכים ושרים. הגה: ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב (ו) פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (תרומת הדשן סימן קי"ב):

ב. אפילו במקום שנהגו לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד אבל לאסור את של זה בזה (ז) אינו מנהג :

ג. יום י"ד ויום ט"ו אסורים (ח) בהספד (ט) ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שהם עושין ט"ו בלבד בין לבני עיירות שהם עושים י"ד בלבד והנשים מענות בהם שכלן עונות כאחת ומטפחות שמכות כף אל כף אבל לא מקוננות שתהא אחת מדברת וכולן עונות אחריה נקבר המת לא מענות ולא מקוננות:

ד. כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים. הגה: ומכל מקום (י) ילך לבית הכנסת לשמוע (יא) המגילה (תוספות פרק קמא דמועד קטן). ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה עדיף טפי (מהרי"ל). (יב) ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו (הרא"ש ומנהגים) וכן נוהגין ואפילו אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים (דברי עצמו) אבל (יג) דברים שבצנעה נוהג ואף על פי שאין נוהג אבילות בפורים (יד) עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת וכן פסק הרב בעצמו בטור יורה דעה סימן ת"א:

ה. אם חל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה (טו) לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה ולמחרת לא יצא (טז) מפתח ביתו :

ו. יש מי שאומר (יז) שהאבל (יח) חייב לשלוח מנות . הגה: (יט) אבל אין שולחין לאבל (כ) כל י"ב חודש (מהרי"ל) (כא) וכמו שיתבאר ביורה דעה סימן שפ"ה עיין שם ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות (כב) אלא אם כן מחל האבל על מנתו (מהריב"ש):

ז. יש מי שאומר (כג) שאונן (כד) מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה. הגה: וכל שכן (כה) שחייב במקרא מגילה ותפלה וקריאת שמע ונראה לי דדוקא בלילה אף על פי שמתו מוטל לפניו אבל ביום שרוצה לקברו (כו) קבורת מתו קודם כמו שנתבאר לעיל סימן תרפ"ז סעיף ב' ולכן קורא ומתפלל (כז) אחר כך דלא עדיף מיום טוב ושבת כמו שנתבאר לעיל סימן ע"א, כן נראה לי:

ח. (כח) מותר לישא אשה בפורים. הגה: בין בי"ד בין בט"ו וכל שכן שמותר לעשות (כט) פדיון הבן (תוספות פרק קמא דמועד קטן). ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן ויש אומרים דאסור אבל המנהג כסברא (ל) הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה (לא) משום לא תגזול (לב) ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר (תשובת מהר"י מינץ סימן י"ז):

סימן תרצז - אין אומרים תחינה בי''ד וט''ו שבאדר ראשון, ודין תענית והספד בהן, ובו סעיף אחד

א. יום י"ד וט"ו שבאדר (א) ראשון אין נופלים על פניהם ואין אומרים מזמור (ב) יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד (ג) ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם ויש אומרים דאף בהספד ותענית מותרים. הגה: והמנהג כסברא ראשונה יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה (ד) בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן (ה) מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הגהות מיימוני בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד: