סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה, ובו סעיף אחד
סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה, ובו י''ג סעיפים
סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו, ובו כ' סעיפים
סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה, ובו ט''ו סעיפים
סימן קסא - דיני חציצה בנטילה, ובו ד' סעיפים
סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה, ובו י' סעיפים
סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים, ובו ב' סעיפים
סימן קסד - דין שיכול להתנות על הנטילה, ובו ב' סעיפים
סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכול, ובו ב' סעיפים

הלכות נטילת ידים




סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה, ובו סעיף אחד

א.  (א) כשיגיע שעה (ב) רביעית יקבע סעודתו ואם הוא תלמיד חכם ועוסק בלמודו ימתין (ג) עד שעה ו' . ולא יאחר יותר דהוי כזורק (ד) אבן לחמת (ה) אם לא טעם מידי בצפרא :




סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה, ובו י''ג סעיפים

א.  (א) כשיבא (ב) לאכול פת (ג) שמברכין עליו המוציא (ד) יטול ידיו (ה) אפילו אינו יודע להם שום טומאה (ו) ויברך על נטילת ידים אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא כגון (ז) לחמניות (פירוש סטורט"י בלע"ז) דקות או פת הבאה בכסנין (פירוש פת עשויה עם צוקארו ושקדים ואגוזים) (ח) ואינו קובע סעודתו עליהם אין צריך נטילת ידים:

ב.  יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא (ט) פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך:

ג.  אם אוכל (י) פחות מכזית יש מי שאומר שאין צריך נטילה:

ד.  אם אוכל (יא) דבר (יב) שטיבולו (יג) באחד משבעה משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"ם (דהיינו יין (יד) דבש (טו) שמן (טז) חלב טל (יז) דם (יח) מים ) ולא נתנגב ואפילו (יט) אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה (כ) בלא ברכה . הגה: ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי (כא) אפילו הכי יטול בלא ברכה (בית יוסף):

ה.  הנוטל ידיו לפירות הרי זה (כב) מגסי הרוח. הגה: ודוקא שנוטלן בתורת חיוב אבל אם נוטלן משום נקיות (כג) שלא היו ידיו נקיות מותר (הגהת סמ"ק). ובשר צלי (כד) יש מי שנראה מדבריו אף על פי שמוהל טופח עליו דינו כפירות ותבשיל מחטים (כה) והם נגובים (כו) דינו כפירות :

ו.  (כז) השותה אין צריך ליטול אפילו ידו אחת (ועיין לקמן סימן ק"ע):

ז.  נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואחר כך רוצה לאכול לחם (כח) יש מי שנראה מדבריו שאין אותה נטילה עולה לו ואין צריך לומר אם נטל ידיו (כט) שלא לאכול ואחר כך נמלך ואכל. הגה: (ל) ואם (לא) [*] לא הסיח דעתו [*] יטול (לב) בלא ברכה (דברי עצמו). (לג) אם נגע באכילתו במקומות המטונפות בגופו יחזור ויטול ידיו (תשובת רשב"א סימן קצ"ב וקצ"ג). ועיין לקמן סימן קס"ד (כפול לקמן, ושם נתבאר דצריך גם כן לחזור ולברך):

ח.  מי שהיה (לד) במדבר או במקום סכנה (לה) ואין לו מים (לו) פטור מנטילת ידים:

ט.  צריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי ובא לידי עניות ונעקר מן העולם:

י.  אף על פי (לז) ששיעורם ברביעית (פירוש רביעית הלוג דהיינו שיעור ביצה וחצי) יוסיף ליטול בשפע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי (לח) מלא חפני טיבותא :

יא.  [*] מברך קודם נטילה שכל המצות מברך עליהם (לט) עובר לעשייתן ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה משום (מ) דפעמים שאין ידיו נקיות ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו שכבר ידיו נקיות קודם שיטיל עליהם (מא) מים שניים . הגה: גם יכול לברך עליהם קודם נגוב (מב) שגם הנגוב מן המצוה (מג) ומקרי עובר לעשייתן (הגהות אשירי פרק קמא). ואם שכח לברך עד אחר נגוב (מד) [*] מברך אחר כך :

יב.  וינגבם היטב קודם שיבצע שהאוכל בלי נגוב ידים [*] כאילו אוכל (מה) לחם טמא :

יג.  המטביל ידיו יכול לאכול (מו) בלא נגוב והוא הדין לנוטל ידיו בבת אחת ושופך עליהם רביעית מים בבת אחת או שנטל ידו אחת ושפך עליה רביעית וכן שפך על חברתה:




סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו, ובו כ' סעיפים

א.  אין נוטלים לידים אלא (א) בכלי (ב) וכל הכלים כשרים (ג) אפילו כלי גללים (פירוש כלים עשויים מרפש בקר ועפר) וכלי אבנים (ד) וכלי אדמה וצריך (ה) [*] שיהא מחזיק (ו) רביעית ואם ניקב (ז) בכונס משקה דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב (ח) [*] והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו אז (ט) [*] בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה:

ב.  והני מילי שנוטל דרך פיו למעלה שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי ונמצא שאין המים באים על ידו מהכלי (י) אבל אם נוטל דרך הנקב שרי (יא) [*] כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה:

ג.  (יב) כלי שמחזיק (יג) רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית (יד) אינו כלי הלכך (טו) מגופה של חבית (טז) שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת (יז) אין נוטלים ממנה ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלים ממנה:

ד.  חמת וכפישה שהם מיני נאדות של עור (יח) שתקנן ועשה להם בית מושב נוטלים מהם אבל שק וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם מקבלים משקים אין נוטלים מהם לידים (יט) לפי שאינם עשויין לקבל משקים והוא הדין לכובעים (כ) של לבדים (פירוש בגד קשה, פילטר"ו בלע"ז) אפילו כשהם קשים כל כך שמקבלים מים ואינם זבים מהם מכל מקום אינם עשוים לקבל מים ומכל מקום (כא) על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים רגילים לשתות בהם:

ה.  כלי (כב) שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה חשוב שפיר כלי לפיכך כלי שהוא (כג) [*] מלא נקבים מתחתיו ופיו צר למעלה וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המים יוצאים וכשמסירו המים יוצאים (כד) מותר ליטול ממנו אף על פי שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי. הגה: וכל שכן (כה) כלי שיש בו ברזא (כו) למטה (כז) הואיל ומתחלה נעשה (כח) לקבל על ידי כך (טור ובית יוסף):

ו.  לא יתן מים לחבירו (כט) בחפניו שאין נוטלים אלא מן הכלי והוא הדין אם נטל ידו אחת מהכלי (ל) ושפך ממנה לידו אחרת דאינו כלום ורבינו תם [*] מתיר בזו כיון שתחלת נטילה לידו אחת היה מן הכלי (לא) והוא שהיתה ידו הראשונה (לב) טהורה כגון ששפך עליה (לג) [*] רביעית בבת אחת. הגה: ונהגו להקל כדברי רבינו תם אבל הסברא הראשונה (לד) היא עיקר ולכן יש להחמיר (לה) לכתחלה :

ז.  צריך שיבואו המים מכח נותן לפיכך צנור (לו) שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהן מפני שאינם באים מכח אדם שכבר פסק כח השופך ואם משים ידיו קרוב ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה אף על פי שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש עלתה לו נטילה דכל זמן [*] שהם קרובים למקום השפיכה עדיין למקום השפיכה עדיין (לז) מכחו הם באים . (לח) ואם הטביל ידיו לתוך הצנור הזה אינם טהורות מכח טבילה מפני (לט) שהם שאובים והני מילי בדולה ששופך ונותן לתוך הצנור עצמו אבל אם נותן אותם (מ) חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו טהורות דשאובים (מא) שהמשיכוה (מב) כשרה . ואפילו דולה ונותן (מג) לתוך החריץ עצמו אם הדלי נקוב מאחוריו (מד) בכונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצנור מקלח מאחוריו ליאור מטביל בו את הידים וטהורות דחשיבי כאילו הטביל ביאור דנצוק זה (מה) מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצנור מחוברים למימי היאור אף על גב דנצוק כזה לא חשיב חבור (מו) לענין טבילה (מז) ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנטילת ידים לא חשיב חיבור. הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים (מח) הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא אבל אם היו (מט) כלי תחלה וחברם לכותל (נ) נוטלין ממנו (אגודה פרק המוכר בית):

ח.  (נא) אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם [*] אם הכלי מחובר לקרקע (נב) לא עלתה לו נטילה ואם אינו מחובר לקרקע (נג) יש אומרים שעלתה לו נטילה (נד) ויש אומרים שלא עלתה לו (נה) ובשעת הדחק (נו) יכול לסמוך על דברי המתירים ואם אחר כך נזדמן לו ליטול בדרך נטילה (נז) [*] נוטל בלא ברכה :

ט.  חבית שיש בה מים (נח) מניחה על ברכיו (נט) ונוטל ממנה לידים [*] ואם היתה (ס) מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת והמים יוצאים (סא) דרך נקב שבה ונתן ידיו שם (סב) לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא (פירוש דבר סותם הנקב, ספינ"ה בלע"ז) בנקב והסירה וקבל המים על ידיו (סג) חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה (סד) [*] בכל שפיכה ושפיכה :

י.  (סה) אם הטה חבית מלאה מים (סו) והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנו (סז) [*] עלתה לו נטילה :

יא.  הכל כשרים ליתן מים לידים אפילו (סח) חרש, שוטה, וקטן , (סט) עובד גילולים, ונדה , (ואיכא מאן דאמר דקטן פחות מבן ששה (ע) דינו כקוף ) (הגהות אשירי פרק ב' דברכות):

יב.  אם הקוף (פירוש (עא) מין חיה , סימיא"ה בלע"ז) נותן מים לידים (עב) יש פוסלים (עג) ויש מכשירים ונראים דבריהם. (ומכל מקום (עד) יש להחמיר ):

יג.  (עה) [*] ולכתחלה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה. ( (עו) וכוונת נותן נמי מועיל אפילו לכתחלה אפילו שלא כוון הנוטל כלל) (תרומת הדשן סימן תק"י):

יד.  הטביל ידיו (עז) במי מעין (עח) אפילו אין בו מ' סאה עלתה לו טבילה (עט) כל שמתכסין ידיו בהם (פ) בבת אחת ואם הטבילם (פא) במי מקוה יש אומרים (פב) שדינו כמעין ויש אומרים (פג) שצריך מ' סאה ונקטינן (פד) כדברי המיקל . ( [*] ויש להחמיר (פה) לכתחלה ):

טו.  מי גשמים (פו) שהם זוחלים (פירוש נמשכים והולכים שאינם מכונסים) (פז) ויש בהם מ' סאה (פח) יש להסתפק אם טובל בהם ידיו:

טז.  מ' סאה מים שאובים (פט) שבקרקע להרמב"ם (צ) אין מטבילין בהם את הידים [*] ולהראב"ד מטבילין ושאובה (צא) שהמשיכוה כולה גם להרמב"ם מטבילין בהם הידים:

יז.  לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השנית לפי שאין כאן (צב) לא נטילה ולא טבילה:

יח.  ידו אחת (צג) בנטילה וידו אחת בטבילה ידיו טהורות:

יט.  המטביל ידיו (צד) אין צריך שתי פעמים (צה) ולא ניגוב ולא להגביה ידיו:

כ.  המטביל ידיו (צו) אינו מברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים. ( (צז) ויש אומרים דמברכין על טבילת ידים או על שטיפת ידים, וכן עיקר (טור ומרדכי פרק אלו דברים וסמ"ג ואגור):




סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה, ובו ט''ו סעיפים

א.  מים (א) שנשתנו מראיהן בין (ב) מחמת עצמן בין (ג) מחמת דבר שנפל לתוכן בין (ד) מחמת מקומם (ה) פסולים :

ב.  עשה במים (ו) מלאכה או (ז) ששרה בהם פתו (ח) אפילו נתכוון לשרות בכלי זה ונפל לשני פסולים (ט) ואם צינן יין במים פסולים (י) ואם הדיח בהם (יא) כלים (יב) פסולים ואם היו כלים מודחים (יג) או חדשים כשרים. ואם הטביל בהם הנחתום הגלוסקין (פירוש ככרות לחם) פסולים אבל (יד) אם טבל ידיו במים וטח פני (טו) הגלוסקין (טז) או שחפן מהם בחפניו המים (יז) הנשארים לא נעשה בהם מלאכה ולפיכך כשרים אם לא נשתנו מראיהן. (והוא הדין מים (יח) שהנחתום מדיח ידיו בהם מן הבצק הדבק בידיו) (בית יוסף בשם רבינו ירוחם):

ג.  מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיהם פסולים מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה דהיינו שכיבה בהם הברזל (יט) ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים:

ד.  מים ששתו מהם (כ) התרנגולים או שלקק (פירוש שתיית הכלב נקרא לקיקה) מהם הכלב (כא) יש מי שפוסל (כב) ואין דבריו נראין (כג) אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף יש להכשיר:

ה.  אין מלאכה פוסלת אלא במים שאובים בין שהם בכלי בין שהם בקרקע אבל (כה) לא במי מקוה (כד) או מעין בעודם מחוברים:

ו.  חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין (כו) שהיד סולדת (פירוש כל שכריסו של תינוק נכוה הימנו) (כז) בהם :

ז.  חמי טבריה יכול (כח) להטביל בהם את הידים (כט) אבל ליטול מהם (ל) בכלי לא ואם המשיך אותן בארץ (לא) דרך חריץ חוץ למקומם (לב) והפסיקן מהמעין הנובע אם יש בהם שיעור מקוה (לג) מטבילין בהם הידים (לד) ואם אין בהם שיעור מקוה לא ואם חריץ זה מימיו מחוברים למי המעין הנובע חם לרש"י והרשב"א (לה) אין מטבילין בו את הידים ולהרב רבינו יונה מטבילין בו את הידים:

ח.  טעם פיסול חמי טבריה לנטילה (לו) מפני שהן מרים ואינם ראויין לשתית (לז) הכלב אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהן ראויין לשתית הכלב נוטלים מהם לידים:

ט.  (לח) מים מלוחים או סרוחים או מרים (לט) שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אף על פי שכשרים (מ) [*] למי מקוה לטבילה ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם (מא) [*] אם הכלב יכול לשתות מהם (מב) כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה ואם אינו יכול לשתות מהם פסולים לשניהם:

י.  נוטלים לידים בכל דבר (מג) שתחלתו מן המים כגון (מד) יבחושים (פירוש תולעים) אדומים או שומן דג. ונראה דוקא (מה) אם ריסקן דלא עדיף משלג וכו':

יא.  [*] מים שיש לו (מו) ספק אם נעשה בהם מלאכה או לאו או שיש לו ספק (מז) אם יש בהם כשיעור אם לאו או אם הם (מח) טמאים או טהורים או ספק אם נטל ידיו או לאו (מט) טהור ( (נ) וכל ספק טהרה בידים טהור) (טור) (נא) ויש מי שאומר שעל כל זאת אם יש לו מים אחרים (נב) יטול ידיו (נג) ויוציא עצמו מן הספק. הגה: מי שלא נטל ידיו ונגע במים (נד) לא נפסלו אותן מים לנטילה ולא מיקרי מים טמאים אבל אסור לרחוץ ידיו (נה) ממים שנטל בהם חבירו כבר (תרומת הדשן סימן רנ"ט):

יב.  השלג והברד (נו) והכפור והגליד (פירוש המים הנקפים מרוב הקור) (נז) והמלח (נח) אם ריסקן עד שנעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור (עיין ביורה דעה סימן ר"א סעיף ל'). (נט) יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד (ס) ויש אומרים שהיין כשר לנטילת ידים בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים (סא) אלא שאסור לעשות כן [*] לכתחלה כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי (פירוש לשבח) עד שקובע ברכה (סב) לעצמו . (ויש אומרים דוקא יין לבן (סג) אבל אדום לא ) (מרדכי פרק אלו דברים). (סד) ויש מי שאומר שכל מי פירות ראויים לנטילת ידים [*] בשעת הדחק. ( (סה) וכל שכן דמותר ליטול ידים בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבושלין דעיקרן מים) (הגהות אשירי):

יג.  צריך (סו) שיהא במים רביעית והני מילי (סז) לאחד אבל לב' (סח) שבאו ליטול כאחד (סט) האחרון אין צריך (ע) ואפילו בזה אחר זה ובלבד (עא) שלא יפסיק הקילוח כיצד היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו (עב) סמוך ליד הראשון וקילוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אף על פי שפיחת שיעור הרביעית כשהם מגיעים לידיו של שני ידיו טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה (עג) [*] ויש מתירים אפילו כשנוטלים זה אחר זה [*] הואיל ובשעה שהתחיל האחד ליטול מהם היה בהם רביעית (עד) גם לשני זה עולים מפני שבאו משיורי טהרה (עה) ועל דרך זה נוטלים (עו) מחצי לוג לג' ולד' ומלוג לכמה בני אדם כל זמן שמספיקים המים לשפוך כל אחד על ידיו (עז) ג' פעמים (והוא הדין) שיכולים להניח ד' וה' ידיהם (עח) זה בצד זה (עט) או זה על גב זה וליטול כאחד ובלבד (פ) שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל אחד:

יד.  צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד (פא) שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו:

טו.  רביעית שאמרו בין לידיו של גדול בין לידיו (פב) של קטן נטלו ב' בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת (פג) [*] ואחר כך חזר השני ונטל ידו השניה (פד) הרי אלו כג' בני אדם ולפיכך אם היה בכלי חצי לוג ידיו טהורות ואם לאו (פה) אין ידו השניה טהורה שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם:




סימן קסא - דיני חציצה בנטילה, ובו ד' סעיפים

א.  צריך (א) ליזהר מחציצה שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה. כגון (ב) [*] צואה שתחת הצפורן (ג) שלא כנגד הבשר ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר (ד) ורטיה (ה) שעל בשרו (ו) וטיט היון וטיט היוצרים (ז) אבל (ח) במיעוטו שאינו [*] מקפיד אין לחוש. הגה: ומשום הכי לא נהגו לנקר (ט) הטיט שתחת הצפרנים לנטילה משום דהוי כמיעוטו שאין מקפיד כי אין מקפידין על זה לנטילה (הגהות סמ"ק והגהות אשירי פרק אלו דברים) אבל אם היה (י) מקפיד [*] הוא צריך לנקרן וכן עיקר ואפשר שנהגו להקל בחציצה לענין נטילה כי יש אומרים שאין שייך חציצה לנטילה אבל העיקר כסברא הראשונה:

ב.  (יא) כל דבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ היה דרכו של זה להקפיד וזה אין דרכו להקפיד למי שדרכו להקפיד חוצץ למי שאין דרכו להקפיד אינו חוצץ כיצד היה אחד צבע (יב) [*] והיו ידיו צבועות (יג) אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש על ידיו ממשות של צבעונים. לא היה צבע אם היו ידיו צבועות ויש ממש הצבע על ידיו הרי זה חוצץ (יד) שהדיו היבש חוצץ והלח אינו חוצץ וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכיוצא בזה אין אותו צבע חוצץ ( (טו) גלדי מכה שעל ידיו (טז) אם אינו מקפיד עליו אינן חוצצין ספר התרומה):

ג.  צריך (יז) להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים (יח) ואפילו הוא רפוי (בית יוסף) ואפילו אינו מקפיד עליו בשעת נטילה הואיל ומקפיד עליו (יט) בשעה שעושה מלאכה שלא יטנפו (הרא"ש פרק תינוקת). ונהגו קצת להקל אם הוא רפוי אבל יש להחמיר כי אין אנו בקיאים איזה מיקרי רפוי:

ד.  שיעור נטילת ידים כל היד (כ) עד הקנה של זרוע ויש אומרים עד מקום חיבור האצבעות לכף היד (כא) [*] וראוי לנהוג (כב) כדעת הראשון :




סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה, ובו י' סעיפים

א.  (א) הנוטל (ב) צריך (ג) להגביה ידיו (דהיינו (ד) ראשי אצבעותיו ) למעלה (ה) שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. הגה: (ו) [*] והוא הדין אם משפילן מתחלת הנטילה (ז) עד סופה דשפיר דמי (ח) רק שיזהר שלא יגביה תחלה ראשי אצבעותיו ואחר כך ישפילם דאז יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו (ט) הידים (בית יוסף בשם מהר"י בן חביב). והיינו כשאינו נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע (י) אבל אם נוטל עד שם אין צריך להגביה ידיו ( (יא) ויש חולקים בזה ). וכן אם שפך (יב) על שתי ידיו רביעית (יג) בפעם אחת כיון (יד) דאין שם מים טמאים כלל אין צריך להגביה ידיו (טו) וכן המטביל ידיו אין צריך להגביה ידיו. ( [*] יש אומרים דאם שופך על ידיו ג' פעמים אין צריך ליזהר בכל זה (טז) וכן נהגו להקל ) (אגור בשם אור זרוע והגהות אשירי פרק כ"ה):

ב.  [*] הנוטל ידיו שופך עליהם (יז) [*] קצת מהרביעית להסיר מהם (יח) הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואחר כך שופך עליהם פעם שנית וגם אלו המים (יט) הם טמאים ואחר כך שופך עליהם פעם (כ) שלישית לטהר המים שעל גבי הידים ואם אין בידים לכלוך ודבר החוצץ שופך על שתי ידיו (כא) רביעית בבת אחת ואין צריך מים שניים. הגה: והוא הדין אם היו לו (כב) מים רבים רוחץ תחלה מעט כדי להסיר הלכלוך ואחר כך שופך רביעית כאחד ואין צריך מים שלישים. הנוטל ידיו (כג) צריך לשפשפם (כד) זו בזו (מיימוני פרק י"א מהלכות מקואות וכל בו וסמ"ג והרא"ש פרק כל הבשר):

ג.  נטל (כה) מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל (כו) הנשאר מידו הרי ידו טמאה (כז) כמו שהיתה (כח) דאין נטילה לחצאין ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחלה (כט) טופח על מנת להטפיח (ל) הרי זו טהורה במה דברים אמורים במים ראשונים (לא) אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן:

ד.  (לב) שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה (לג) לא עלתה לו נטילה אפילו שפך באחרונה על שתי ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת (לד) נטמאו (לה) וכששפשפה נטמאת (לו) חברתה ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא הבאים מחמת היד האחרת (לז) הלכך השופך מהכלי על ידו אחת ושפשף בחברתה צריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי (לח) לפיכך הנוטל ידיו צריך שישפוך לו אחר (לט) עליהם (מ) ואם אין לו אחר יאחוז הכלי בראשי אצבעותיו וישפוך (מא) על שתי ידיו כאחד (מב) או ישפוך על כל אחת רביעית (מג) ואחר כך ישפשפם (מד) שהשופך רביעית כאחד אין צריך מים שניים לטהרם שעשו רביעית בבת אחת כמו טבילה שאין צריך שטיפה ב' פעמים. (מה) אם נגע בהם אחר שלא נטל ידיו בעודן לחות מן המים צריך לנגבם ולחזור וליטול שהרי זה טמאם (מו) על ידי המים שעליהם לכך צריך ליזהר כששופך מים שלישית (מז) שהם שניים לבד מהראשונים (מח) שלא יגע יד בחברתה עד שישפוך גם זה על השניה או שישפוך מתחלה על שתיהן כאחד ואם נטל כל יד מרביעית (מט) אין צריך לכל זה :

ה.  מתוך מה שכתבנו יתבאר לך דהא דיד נטמאה בשפשוף חברתה דוקא בנוטל ידו אחת ואחר כך שפשפה בחברתה אבל אם רצה ליטול בתחלה (נ) שתי ידיו כאחת נוטל דשתיהן נחשבות כיד אחת (נא) ואינן מטמאות זו את זו ואפילו ד' או ה' שהניחו ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה כיד אחת חשיבי ואינן מטמאות זו את זו:

ו.  נטל שתי ידיו זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך (פירוש נתיעץ) כשנטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת ידיו טמאות מפני שכשצירף ידיו זו לזו לקבל המים השניים (נב) נטמאו ידיו בנגיעתם זו לזו דמים שעל גב יד זו מטמאים מים שעל גבי חברתה וגם את היד וכשנטל את השניים לא טיהרו את הראשונים כיון שנטמאת מחמת חברתה אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן וצריך לנגב ידיו (נג) וליטול שתיהן כאחת . הגה: (נד) וכל שכן ליזהר שלא יגע בידו ששפך עליה פעם אחד לידו השנית ששפך עליה שתי פעמים (מרדכי פרק אלו דברים):

ז.  (נה) [*] אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע (נו) חוץ ממקום שנפלו בו מים מפני שהן מטמאות זו את זו:

ח.  (נז) נטל ידו אחת ושפשפה (נח) בראשו (פירוש כדי לנגבה ולפיכך לא נטמא ידו מה שאין כן בסימן קס"ד סעיף ב' שחיכך בראשו) או בכותל ואחר כך חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל (נט) טמאה שאותם מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגע בהם אף על גב דכל כמה דלא שפשף (ס) [*] מטהרים בשפשוף השתא דחזר ונגע (סא) גרע וכבר נתבאר שהשופך רביעית כאחת אינו בכלל כל אלו דאין שם מים טמאים כלל:

ט.  כששופך מים ראשונים על ידיו (סב) צריך ליזהר (סג) שלא ישאר על ידו צרור או קיסם (סד) [*] או שום דבר אחר (סה) שאין מים מטהרין אלא מים שעל גבי היד ולא המים שעל הצרור (סו) ואם שופך רביעית מים כאחת על ידו אינו צריך ליזהר בכך:

י.  מי שיש לו מכה בידו (סז) ורטיה (פירוש אינגונט"ו בלע"ז) עליה (סח) די לו שיטול (סט) שאר היד שלא במקום הרטיה וצריך ליזהר (ע) שלא יגע ברטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד (עא) או ישפוך רביעית על היד כאחת שאז לא נטמאו המים. (עב) נוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע (טור):




סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים, ובו ב' סעיפים

א.  (א) [*] אם אין מים (ב) מצויים (ג) לפניו [*] ברחוק יותר מארבעה מילין ולאחריו מיל (ד) יטול [*] ידיו (ה) במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו (ו) במשקה (או אוכל (ז) על ידי כף ):

ב.  המאכיל לאחרים אין (ח) צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים (ט) אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל (י) והוא הדין לאוכל במגרפה (פירוש כלי שיש לו שינים, פירי"ק בלע"ז) שצריך נטילת ידים. ( [*] ואסור להאכיל (יא) למי שלא נטל ידיו (יב) משום לפני עור לא תתן מכשול) (הר"י סוף פרק אלו דברים):




סימן קסד - דין שיכול להתנות על הנטילה, ובו ב' סעיפים

א.  [*] נוטל אדם ידיו שחרית (א) ומתנה עליהם כל היום (ב) אפילו שלא בשעת הדחק ובלבד (ג) שלא יסיח דעתו מהם ( (ד) ולא יטנפם ) (טור). (ה) ואם מים מצויים לו טוב שיחזור ויטול ידיו אבל לא יברך. הגה: והא דמהני תנאי דוקא בנטילה (ו) שאינה צורך אכילה דומיא דנטילת שחרית אבל אם נוטל לצורך אכילה (ז) [*] לא מהני תנאי באותה נטילה (בית יוסף בשם הר"י):

ב.  מי שעומד בסעודה (ח) ונזכר שנגע [*] בשוק וירך (ט) ומקומות המכוסים באדם (י) או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, ( (יא) ובמקומות המטונפים [*] שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), (יב) צריך [*] לחזור וליטול ידיו (יג) ויברך על נטילת ידים:




סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכול, ובו ב' סעיפים

א.  (א) העושה צרכיו ורוצה לאכול (ב) יטול ב' פעמים על הראשונה מברך אשר יצר ועל השניה מברך על נטילת ידים. ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת (ג) לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר ואחר כך בשעת ניגוב יברך על נטילת ידים:

ב.  אם רבים מסובין בסעודה (ד) הגדול נוטל ידיו תחלה (ה) [*] והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה (ו) שלא להפסיק (ז) ושלא לדבר :